פורום יוצרים (עמוד 3)

נר, זיכרון ותקווה.

מוזמנים לעקוב אחרי השרשור ולקרוא את השירים שנשלחו אלינו,

כל השירים מתפרסמים גם בדף הפייסבוק של פסיפס.

נזכור.

אחרי הרבה זמן שלא הייתי נוכח באופן פעיל ואקטיבי.

והיום ואתמול הסתכלתי קצת בפסיפס וממש נחמץ לי הלב.

זה היה נראה שהמקום בקושי מתפקד. בקושי יצירות. בקושי תגובות. למה זה קורה?

כשנברתי בשרשורים ישנים ראיתי דיבורים על ספר שנוציא ביחד (@אלעד, זוכר?) או על איזה מוסף אמנותי שנוסיף ל"בשבע" כל כמה חודשים. אף שהרעיונות האלו לא יצאו לפועל בסופו של דבר

(אולי אני סתם נוסטלגי ואומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה. אבל ראיתי באתר של פסיפס שעוד מישהו התלונן על זה.

תתקנו אותי אם האבחנה שלי לא נכונה)

חשבתי אולי זה בגלל ריבוי הפורומים. פורום יוצרים, פינת יצירה, גיטרה, מעצבים ברשת, פרוזה וכתיבה חופשית, בעין העדשה, ציור ורישום, צלילים ומוזיקה. וזה בלי לדבר על הפורומים הסגורים כמו אשירה לה'. המקומות האלו מחליפים את פסיפס וכבר אין טעם להעלות יצירות לפסיפס.

יש לאנשים רעיונות מה לעשות? מישהו רוצה לדבר על זה או שאתם חושבים שאני סתם מדמיין ושהאבחנה שלי בכלל לא נכונה?

בואו בואו.

אז, ככה, העלתי הקדמה לאיזה סיפור שאני כותב לפסיפס, ומישהי מהפורום כתבה לי הערה ואמרה לי לבקש מפה עצות (טוב, בערך) אז... איך אני יכול לעשות את זה שיהיה יותר מעניין ופחות וויקפדיה תוך כדי הכנסת הדברים הנ"ל?
היי, כאן לארה. הנסיכה לארה. אני כותבת את זה כדי להעביר לעולם את החוויות המטורפות שעברתי בזמן האחרון. בעצם,עד עכשיו אני לא מעכלת את הכל.
טוב, אז בואו נתחיל באיזה משהו ספרותי כזה שיסביר את סיפורם של בני מיני: "אלפי שמשות זרחו על ממלכת ארלינג. אנשים נולדו ומתו. הממשל התחלף כמה וכמה פעמים. אך רק לפני כמיליון שנה הכוכב הזה היה שומם. איפשהו בעתיד הלא-כל-כך רחוק שלנו, בני האנוש, וכמיליון שנה לפני שסיפורנו מתחיל, פגע האסטרואיד D-5000 בכדור הארץ. גדולי המדענים באותה תקופה חזו פגיעה של עוד מטאורים ואסטרואידים ולכן, סוכנות החלל העולמית, WSA, שלחה משלחת המונה אחד-עשר גברים ואחת-עשרה נשים לחלל כדי לאתר כוכב חדש, להתגורר עליו ולהתרבות בו. האנשים המקוריים כמובן מתו, אך צאצאיהם ממשיכים לחיות בכוכב בינטאנג."
אני אתאר לכם את עצמי: אני נחשבת לנמוכה בקרב מכריי, שערי בצבע ורוד בוהק ומוסר כמו תספורות כאלה במנגה, עם פוני. עיניי בצבע סגול. ולרוב אני מסתובבת עם ברדס כחול כהה לגופי, כך שמעטים האנשים שראו אותי בלעדיו. אה, וצבע השיער והעיניים שלי, הוא טבעי, זה לא מזויף. בני כוכב בינטאנג מתאפיינים בפיגמנטים מיוחדים המקנים להם צבעים שלא כמו כל בני האנוש. למה? פשוט כי ככה. טוב, זה לא ממש "כי ככה", השינויים שקרו לבני האנוש עקב ההבדלים בין הכוכבים- בין אם זו קרינת השמש או בין אם זה כח הכבידה, גרמו לנו, לצאצאים, להיות מעט שונים יותר מאבותינו,  בני האנוש.
אז לאחר שהצגתי את עצמי ואת היסטורית בני מיני,אפשר להתחיל בסיפור.

נכון תמיד רציתם לפנק מישהו מכאן במשלוח מנות מיוחד אבל המסך קצת הפריע?

לא עוד!

רוצו לפסיפס, תמצאו שם פרויקט שייתן לכם לשלוח משלוח מפנק לניק שאתם אוהבים, בצורה אנונימית ובלי שהוא ידע מי אתם.

מה אפשר לשלוח? - כל מה שהוא לא אוכל: שיר בחרוזים, תמונה שצילמתם במיוחד בשבילו, עיצוב מגניב, ציור מכל הלב או קטע מוזיקלי אם אתם ממש משקיענים. תהיו מקוריים, תשמחו את החברים שלכם.

איך שולחים? - בפסיפס תמצאו את כפתור 'יצירה חדשה'. תבחרו את הקטגוריה המתאימה למשלוח המנות שלכם, סמנו את הפרויקט המתאים, תכתבו בכותרת את הניק שהמשלוח מיועד אליו וצרפו את המשלוח. אל תשכחו לסמן את הפרויקט ולכתוב את הניק, אחרת לא נדע שזה משלוח ולא נדע מי המאושר.

עוד יומיים פורים, רוצו!

(המשלוחים המושקעים יזכו לעלות לעמוד הפייסבוק שלנו )

פסח מגיע בצעדים מהירים מדי, אבל חוץ מאקונומיקה והמון מגבונים הוא מביא איתו גם...

נו, תשלימו לבד.

מפגש פסיפס

בקרוב מאוד נפרסם תאריך, אבל לפני זה יש לנו שאלה קטנה.

עד עכשיו כל המפגשים היו בירושלים, מה אתם אומרים על מפגש בעיר הקודש תל אביב? זה יהיה שונה, מגוון והרבה יותר נוח להגעה.

נשמח לשמוע דעות של כמה שיותר אנשים, תכתבו גם אם אתם בעד וגם אם לא. ואם לא, נשמח לנימוק.

נפגשים בקרוב ​​​​​​​

עפעפי כבדו, גבות עיני רב משקלם.

שמורותי עצומות ואנכי נדם.

גופי אינו נענה, עצמותי במר תאכזבנה.

אצבעותי רק לא למלחמה, עייפתי כבר מה.

ובחלום רואה בחור לבן, שמצווני רק קום,

עמוד והפג אחת על הרצפה. זו אינה בשבילך.

עתה חזור למעיינך.

עייפותך תזנח כעת, אינך אי מי כמו שחשבת.

אינך מסוים. בך בוערת אש, אל תכבנה!

נניח שלחתי ואז אני רואה שיש איזה טעות כתיב. אפשר לערוך?

בס"ד

לא ממש הייתי חלק מהאתר, והגעתי למפגש חנוכה בעקבות חבר, וכמו שתיארו בשירשורים לפי, כתבנו על אורו של הנר כשהוא נדלק וכשהוא נכבה... ובכן, אני רוצה לשתף את מה שאני כתבתי...

כשהאור נדלק
החושך נמלט,
מעגלים סביבו
גדלים אט אט.

להבה קלה
את חומה שומרת,
בחשכת מנהרה
אורה מפזרת.

על פתיל דק
באור עמום,
כנגד ארבע קירות
בכוח זעום.

זוהרת בשלווה
ואף כל גודלה
נאבקת בכוחהּ,
ללא נשימה.

כשהאור כבה
אַזָיִ הם באים,
הפחדים, הכאבים,
אל לבבות האנשים.

לפתע חיוך מכיל אימה,
לפתע הלב מבקש נשימה,
אולי מפלט, 
או חומה?

מרידות וקשרים 
קלועים אחד בשני
יחדיו ננעלים
בכוח חוּשַנִי

אך גם שם
החושך יכבה,
אור יזרח
גדול והומה.

סליחה אם זה ארוך...(:

יוצרים יקרים! התגעגענו.

פסיפס נכנס לתרדמת חורף ארוכה, אבל עכשיו הוא מתעורר בגדול והוא רוצה לשמוע, לקרוא, לראות ובעיקר להרגיש אתכם,

ולכן כולם כולם מוזמנים להשתתף באתגר חוצה־הפורומים ורב־האשכולות שלנו:

אתגר חורף תשע"ט!

החורף שכח אותנו כמעט לגמרי ואנחנו צריכים להראות לו שאנחנו לא שכחנו אותו, ושאנחנו מתגעגעים אליו נורא.

תגידו לו את זה. בשיר, בסיפור, בצילום, בציור, בעבודת יד או בעבודת פוטושופ. את התוצר תשלחו לנו לפסיפס ל"אתגר חורף תשע"ט" דרך הקישור הזה או דרך "יצירה חדשה", בחירת מדור וסימון הפרויקט (דוגמה בתמונה המצורפת). תציינו בכותרת "אתגר חורף תשע"ט". היצירות הטובות יועלו לאתר.

אל תשכחו לפרגן ליוצרים נוספים בתגובות!

מחכים לכם בקוצר רוח

כתבתי בית המשך למעוז צור אז אשמח לשמוע מה דעתכם:

זכור לנו הבטחתך 

ובנה את בית מקדשך,

גרש נא את בן האמה 

כי מיצר הוא לבנך,

אז יבואו כולם

לחזות בהדר עולם,

גלה כבוד מלכותך

והנשא בהדר גאון עוזך.

(סיכום יבוא בל"נ בהמשך)

(ׁהשתדלתי לא לגעת בטקסט, מלבד אולי מה שיצא בטעותממהירות הרישום, ובלבד- שגם במפגש הייתי קורא כתיקונו)

//שתי תזכורות- א- היצירות באו מתוך התבוננויות קבוצתיות מסויימות, אז אשתדל לתת קצת רקע.

                    ב- הכתיבה היתה לפני זמן מה ואני רשמתי בעפרון (של שירה) לפעמים פסקתי לפעמים לו, דברים ישתנו בהכרח, ובכל זאת- אנסה למעט. (כמו"כ התנצלותי שאת הקטע השלישי שאמורים לערוך בקפידה לא הספקתי לערוך כדבעי, בשרשור זה אביא אותו כהויתו אעפ"כ).//

{עמרי בקש שכל אחד יתבונן בנר הדולק שקבל למשך שניות ארוכות ואז יכתוב ברציפות בהשראת המחזה, ולפתוח אותו בשתי המילים הפותחות}

כתיבת רצף- "כשהאור נדלק".

כשהאור נדלק- בדרך כלל הוא אור פלורוסנט, לפחות זה מה שעולה בראש.
(גם למה שעולה בראש הוצמדה האסוציטיבה של נורה דולקת.)

זה כמה אלקטרונים רועדים שכמו נשרפים במחרוזת, לפי מה שהצלחתי להבין, אנשים הגיעו לזה, אבל זו שריפה, לא?

תמיד אור ושריפה הם באים ביחד. אור וחום. חום ובית. אוֹר עם חולם, אוּר עם שורוק. אם לילד קוראים אוּרי וכולם קוראים לו אוֹרי, או הפוך- איזה בזבוז זה!

כשהאוּר נדלק פתאום הכל משתנה, גם כי עכשיו הוא מושפע מהאור, גם כי עכשיו גם הוא קצת דולק.

(כן, כן. היה חור קטן, אבל חוזרים ובגדול לשניים האחרונים. זה הזמן לשלוח לנו יצירות של אחד למוצ"ש)

עוד יומיים המפגש!

קבלו וורט קצר ותמונה נהדרת מאת @עמירם.

כשאהרון הדליק את הנרות הוא הסתכל עליהם וחיבר. חיבר חיבורים בין ישן לחדש. בין הנר של אתמול לנר של היום. הנר שהיה אתמול לבד, כמובן חוץ מהשמש ששימש לו כמגדלור, שאסור לו היה להשתמש בו עצמו. וכשאהרון הניח לידו נר נוסף הוא פתאום הרגיש שהוא לא לבד בחלון (או בדלת). אור נוסף הגיע לעולם והאיר את החדר. טובים השניים מן האחד.

בראשון הקרוב ניפגש כולנו לכמה שעות של יצירה בתוך בליל הנרות והסופגניות שמתחיל עכשיו, וגם הפעם נערוך ספירה יצירתית לאחור כדי שאף אחד לא ישכח.

וזה הזמן לשלוח לנו (לניק הזה, באישי) יצירות שקשורות למספר 4! היצירה הנבחרת תפורסם בפייסבוק ובפורומים, עם הקרדיט ליוצר כמובן.

המפגש עוד חמישה ימים, אז הבאנו לכם שיר מעניין. נראה אתכם מוצאים את הקשר למספר חמש.

--

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם

וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ

אִמְרֵי־פִי.

לוּ חָכְמוּ, יַשׂכִּילוּ זֹאת

יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם, אֵיכָה

יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם

יָנִיסוּ רְבָבָה אִם־לֹא

כִּי־צוּרָם מְכָרָם

וא־להים הִסְגִּירָם.

כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם.

--

בראשון הקרוב ניפגש כולנו לכמה שעות של יצירה בתוך בליל הנרות והסופגניות שמתחיל עכשיו, וגם הפעם נערוך ספירה יצירתית לאחור כדי שאף אחד לא ישכח. אתם מוזמנים לספור יחד איתנו בפייסבוק או בפורומים. מחכים לכם 

המפגש עוד שישה ימים, והנה תמונה שצילמה @משיחנאו עם שישה נרות של חנוכה.

תפתחו את הראש ותקראו למוזה

כולם באים, גם פינגווין וגם מדוזה

וגם אתם תשריינו את התאריך, שלא תפספסו