pictureליבי
ניצוץ אלוקיבצי.ג
), וכו' וכו'.זה רק הלב
צחקן גם את "חוצות היוצר".. צא בחוץ, יוצרנפשי ישובבעם כל הכבוד- אף אחד לא "בקש ממך לרכז את זה"
אלא פנו אלייך כתגובה לפנייתך -ואת אפילו לא טרחת לענות...
כך שאת לא מרכזת את זה- אין לך אישור להתחיל, ואין לך סמכות לדרוש ש"ישלחו לך שאלות"
אלא אם פספסתי לגמרי את נימת התגובה שלך (וזה קורה מהעברה בין נימת קול לכתיבה... ועמכם הסליחה מראש!)-
אני כבר הבנתי למי אין את הרגישות לבוא ליוצרים לשואל שאלות אישיות על היצירה שלהם....
צר לי
אשמח לגלות שהתבדתי ולהתנצל בפומבי
ל"גדול וקטן"--
מכיוון שאתה ההוגה הראשוני של הפרוייקט- והספקת כבר לחשוב עליו ועל מה צריך להיות בו- נשמח את תתן לפחות דחיפה ראשונה לעיניין... (זה לא יקח הרבה זמן מ"בין הזמנים" או מה"זמן" שיבוא...) (ותמסר"ש לי)
איציק הג'ינג'י
]
הדריכני
לטיפולכם המסור 
) נחתו עלינו המון יצירות, מה שגורם לפקק בהופעת היצירות בדף הבית של פסיפס. יש לי כמה רעיונות..אלעד]הסנה-בוערסדר וניקיון פנימי (מבוסס על קטע בספרדית ממקור לא ידוע)
היה עליי לערוך ניקיון בתוכי.
לזרוק כמה מחשבות לא רצויות.
לנקות כמה אוצרות שהיו מעט חלודים
לכן הוצאתי מתחתית המגירה זיכרונות שאני כבר לא משתמשת בהם ושאינני רוצה בהם עוד. הוצאתי כמה חלומות, כמה אשליות, ניירת מההווה שמעולם לא השתמשתי בה. חיוכים שמעולם לא הענקתי.
זרקתי את הזעם והטינה מהפרחים הקמלים שהיו בתוך ספר שמעולם לא קראתי. הבטתי על החיוכים העתידיים שלי ועל השמחות שאני מתיימרת לחוות...
ושמתי אותם בצד, כשהם מסודרים היטב.
סבלנותי פקעה!
הוצאתי את כל תכולת הארון והשלכתי את הכול לרצפה:
תשוקות נסתרות, רצונות שדחקתי, מילים איומות שמעולם לא רציתי לומר, פגיעה מצד חבר, זיכרון מיום עצוב.
אבל גם מצאתי דברים אחרים ויפים מאוד:
ציפור שיר שזימרה בחלוני, ירח בצבע כסף, שקיעת השמש...
הכול הקסים אותי ודעתי הוסחה כשהבטתי בכל אותם הזיכרונות. התיישבתי על הרצפה כדי לבחור.
השלכתי ישר לשקית האשפה את שאריות האהבה שפגעה בי. לקחתי את מילות הזעם והכאב שהיו במדף העליון, שאני בקושי משתמשת בו וזרקתי אותן החוצה מיד.
דברים אחרים שעדיין מכאיבים לי שמתי בצד כדי לבדוק אחר כך מה לעשות בהם, האם אשכח אותם או אשליך אותם לפח האשפה?
בצידה השני של אותה המגירה, אשמור את הדברים החשובים ביותר: האהבה, השמחה, החיוכים, קורטוב האמונה. מוכנים לשימוש ברגעים שאזדקק להם ביותר.
אספתי את האהבה, החיבה, קיפלתי יפה את המשאלות, ניגבתי במטלית את מדף המטרות שלי והשארתי אותן במקום נראה לעין כדי שלא אשכח אותן.
במדפים התחתונים, הנחתי כמה זיכרונות ילדות, במגירות העליונות את זיכרונות הנעורים וממולי תליתי את יכולתי לתת, ובעיקר את יכולתי להתחיל מחדש.
