כל 'עיתונאי הבית' שהריצו את לפיד בבחירות האחרונות, הפנו לו עורף בסוף השבוע האחרון. כל פרשן וכותב טור
בעיתונות הישראלית נימק בדרכו שלו היכן טעה לפיד והיכן הנקודה המרכזית שטלטלה את הציבור כולו נגדו
מה שקרה בסוף השבוע האחרון הוא בלתי ייאמן כל עיתונאי הבית שהריצו את יאיר לפיד בבחירות האחרונות והעניקו לו גב תקשורתי בלתי נדלה, הפנולו עורף בסוף השבוע האחרון עם פרסום גזירות התקציב על גבו של האדם העובד. כל פרשן וכותב טור בעיתונות הישראלית נימק בדרכו שלו היכן טעה לפיד והיכן הנקודה המרכזית שטלטלה את הציבור כולו נגדו.
אחד מהם היה הפרשן הפוליטי של 'הארץ' יוסי ורטר שלא חסך שבטו מיאיר לפיד. "הבעיה עם יאיר לפיד אינה בהתכחשותו להבטחות, לנאומים ולשלל המאמרים שהוא פרסם בתקופת הבחירות. התרגלנו לפוליטיקאים שאומרים דבר אחד לפני ופועלים ההיפך אחרי. כולם עושים זאת.
הבעיה היא בהבטחות/נאומים/מאמרים שהאיש ניפק לבוחריו אחרי הבחירות. אחרי שקיבל על עצמו את תיק האוצר.
אחרי שכבר התוודע לממדי הקטסטרופה הכלכלית שהותירו לו בנימין נתניהו ויובל שטייניץ.
כשבוחנים את הדיסוננס הבלתי נתפס בין מה ששר האוצר כתב ואמר רק בימים האחרונים, לבין חבילת הקיצוצים והמסים שנחתה על ראשינו השבוע, מתקבל הרושם ששר אוצרנו אינו מחובר למציאות, או למצער, לוקה בתפישת המציאות", כתב.
"אחרת לא ניתן להבין מדוע ביד ימין הוא פורש באוזני הציבור תמונת מצב אופטימית, נשגבת ומרוממת רוח, וביד שמאל הוא מנחית על ראשו של אותו ציבור פטיש במשקל חמישה טונות, ועוד מצפה לאהדה. ומדוע הוא מבטיח גן של שושנים, ובאותה נשימה מעניש בשוטים, קוצים ועקרבים."
הנה למשל בעמוד 7 של הצעת התקציב
ל־2013-2014מופיע חזון: רהוט, קולח, כתוב ביד קלה של בעל טור מחונן: "זהו תקציב של תקוה..." כותב המשורר
"הוא יוצר תחושה של שוויון ומכוון לטובת האדם העובד שפרי עמלו מחזיק ומתחזק את המשק הישראלי... האדם העובד הוא מרכז החברה. בלי האדם העובד אין לנו דרך לעזור לחלשים ולמוחלשים...". ---
"כל אדם, עובד או אובד, שיקרא את הטקסט הנ"ל, חיוך יתפשט על שפתיו, שמחה תציף את לבו, אסמיו יימלאו בר, ביתו יהמה מתינוקות ובהמתו תהיה פורה. ---
אבל בדפים הבאים, דף אחר דף אחר דף, הוא לא ימצא זכר לאותה תקוה, לאותו שוויון, לאותן סיסמאות סמיסוציאל־דמוקרטיות העולות מבין השורות.
הוא ימצא שם, לתדהמתו, את רוחו של נתניהו ושורה ארוכה של בשורות איוב, שמצד אחד פוגעות במעמד הבינוני –ממש בצנטרום של חשבון הבנק שלו – ומצד אחר דורסות באכזריות את השכבות החלשות, הופכות את העני לעני מרוד ואת העני המרוד לאבק אדם
יו"ר מרצ, ח"כ גלאון, המליצה לא לקרוא את ספר התקציב לפני השינה....
קרבן לרטוריקה של עצמו:
דוגמה נוספת: ביום שני, שעות ספורות לפני שתוכן הצעת התקציב הועבר לשרי הממשלה, הופיע לפיד בכנס 'כלכליסט'. "אין שום דרך לעזור לחלשים בחברה מלבד תמיכה באדם העובד", הוא אמר שם והוסיף: "הכסף יילך לאדם העובד... נשקיע את הכסף באדם העובד". השר זכה למחיאות כפיים. שומעיו האמינו לו. למחרת הם פתחו עיתונים ומן הסתם שאלו את עצמם האם היה או חלמו חלום."
שוב נתגלה אצלו הדיסוננס המטריד הזה, הפער הבלתי מוסבר בין אמת לבדיה, בין מציאות להזיה. מה הוא חושב לעצמו? שאם הוא יכתוב חיבור יפה, עם מלים מצועצעות, או יישא נאום בנוי לתלפיות, הכליסתדר? שהאדם העובד יימס מהערצה ולא יקלוט שטמנו לו פח?"
ביום רביעי בערב, במסיבת העיתונאים הבהולה שכינסו שר האוצר ויו"ר ההסתדרות עופר עיני, כבר לא שמענו את צלילי המוסיקה בוקעים מגרונו של לפיד. עיני ולפיד יצאו רע. הם היו אפולוגטיים ובלתי משכנעים בעליל. "היה מו"מ קשה", אמר עיני. כן,
בטח. לא פחות משעשע היה לשמוע את לפיד מדבר בכבוד על חברי הוועדים, כאילו היה יחימוביץ'. שר האוצר נראה שחוק ומרוט. העיתונאים לא נהגו בהם ברספקט. בעיקר לא בלפיד, שהצטייר כמי שמכר את מעמד הביניים, אותו הוא התחייב לייצג, בתמורה לדיל עם אביר הוועדים הגדולים. בערבו של יום שבו האזרח הישראלי עדיין היה תחת הלם הבומבה, גם ההישג בסיכום עם ההסתדרות על שקט תעשייתי, נראה יותר ככניעת השר הטירון ללובי הכוחני של הנמלים וחברת החשמל"
מסיבת העיתונאים (עוד מסיבה שכזו) היתה צריכה להיערך יומיים קודם, אך כנראה שבאותה נקודת זמן לפיד היה עדיין עמוק במחזה שבו הוא קינג יאיר שהולך לו קלף והכל נעשה כדברו
האסימון נפל אצלו ב־48 השעות שחלפו מאז פרסום התכנית. ספק אם הוא חזה שכלי התקשורת יערכו לו קבלת פנים זעופה
וביקורתית כל כך."
לפיד מגלה שהוא נפל קורבן לרטוריקה של עצמו
כל הקשקושים על ש"ס של מעמד הביניים ואיפה הכסף, חזרו אליו כבומרנג חלוד ומשונן. טעותו הגדולה היתה בשבוע הראשון לכהונתו כאשר פרסם את המאמר המכונן על משפחת כהן
כולנו זוכרים איך הוא סיפר שם, בקורטוב של התנשאות, כיצד בעיצומו של דיון עם פקידי האוצר הוא ביקש מהם לשים בצד
את טבלאות האקסל, להניח למצגות הממוחשבות ולהרהר במצבה של המשפחה מחדרה והאב ההיי־טקיסט, שנאבקים במעלה ההר ולא יודעים מאין יבוא עזרם וכיצד ירכשו דירות לילדיהם. איזו תקוה הוא
נטע בלב ישראלים רבים שחשבו: סוף־סוף בא לאוצר אחד משלנו, שיעבוד בשבילנו, שלא ייתן שנהיה הכספומטים של המדינה"
פעם, בשנות ה־ 50 , רווחה בתל אביב האמרה:"שולמן ישלם". סיפרו על אדם שהיה נכנס למסעדה,ממלא את כרסו בכל טוב ובתום הארוחה, כשהיה נדרש לשלם עבור התענוג, היה אומר: שולמן ישלם. לפיד לא אכל על חשבוננו. לא הוא רוקן את הקופה, לא הוא יצר את הגרעון – הוא קיבל ירושה מהגיהנום.
אבל הוא איכזב את בוחריו כאשר לא מימש את הבטחות הבחירות שלו, למצוא את הכסף אצל הטייקונים,בהתנחלויות ובוועדים הגדולים במקום לעשות זאת הוא אומר:
"משפחת כהן תשלם".
)
!!...
.....