פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1065)

מבחינת עבודה, לימודים, מגורים, כמה ילדים יש לכם, כמה כסף כבר יש לכם וכו'.

 

לכן אני יודע רק באופן כללי..

 

אם אתה רוצה אני יכול להפנות אותך לכאלה שעברו את התהליך בעצמם..

יש אם כל הפרטים...

להיפך, עשית בסדר גמור.

בני אדם בוחרים ממה להפגע וממה לא. אי אפשר כל החיים רק לרצות אנשים עם גחמות.

 

לעניות דעתי אין צורך להתנצל וגם אם פעם הבאה עם מישהו אחר, זה בסדר לעשות אותו דבר.

כי בני אדם בוחרים ממה להפגע וממה לא. אי אפשר כל החיים רק לרצות אנשים עם גחמות. ולעולם לא נתנצל. זה לא נכון. ואני לא מדבר על מה שהפותחת כתבה כי זה סיפור אחר אבל בכללי תמיד צריך לשים לב לדברים היוצאים מהפה.

בעל מוגבלות כל שהיא עם מגאפון ולצעוק " חה חה חה חה איזה מוגבל אתה"
אמרתי שתמיד אנשים ימצאו מה להגיד, גם אם הכוונות שלך טהורות לגמרי.
אז לא צריך להתרגש.
 
גם לא אמרתי לפותחת שתסגור לו בפנים ותעיף אותו לכל הרוחות.
אמרתי שלהפרד בטלפון זה בסדר גמור ואין צורך להתנצל. לדעתי, להפגש רק בשביל להפרד זה בזבוז זמן ומשאבים.

אם ממש פגעת בצורה חזקה - צריך להתנצל ולהוסיף במקביל שזאת רק התנצלות ולא איזה ניסיון לחזור.

 

אם הפגיעה היא יחסית קטנה - עדיף לא להתנצל, אולי אפשר לאחר שהוא מתחתן..

 

באופן כללי, נראה שהמקרה שלך יותר קרוב לאפשרות השניה..

אם מדברים בטלפון ובהודעות "די הרבה" לפני פגישה (לא הכי מומלץ..), אז לגיטימי להגיע למסקנה שלא מתאים.

 

השאלה איך אומרים. אבל אם נניח, אומרים בנימוס, שהתרשמתי ממך ממש טוב - אבל נראה לי שזה לא מתאים, סובייקטיבית, זה בסדר גמור.

 

וגם אם הצד השני מביע את דעתו שתמיד עדיף להיפגש - יתכן שהוא צודק ויתכן שלא, אבל מותר לחשוב אחרת. ואולי אם היית נפגשת "לצאת ידי חובה", ואח"כ מפסיקה, היה לו יותר לא-נעים.

 

הקיצור, אם לא דיברת בצורה לא ראויה, אז מצד עצם זה שהחלטת שלא טרם פגישה, אני חושב שאת לא צריכה להתנצל על כלום.

 

וכמו שזה יצה"ר לא להתנצל כשצריך, לפעמים יש גם "יצה"ר" להכניס לאדם בראש שהוא צריך להתנצל על דברים שאין-בהם-כלום..

אסור להתחרט.
כי אם היה כך, בשביל מה לדבר בטלפון, ישר נפגשים וזהו.
לפי הבנתי, אחת ממטרות שיחת הטלפון היא סינון.

הרגעתם אותי וממש עזרתם

הוא אוהב בורקס תפו"א


שני חסרי טעם, בהחלט מתאימים

מה אני אגיד, עוגיות מיני ממולאות בקרם שוקולד של עלית?

גם בורקסים זה טוב.
וקרואסונים..

ומה הבעיה בערגליות??

 

חח עדן די את יודעת טוב מאוד שאני שונא את זה..

זה בהעדפה ממש אחרונה אצלי על פני כל הבורקסים שקיימים בשוק

 

ושונא ערגליות ! ו..גם וניל ..חוץ מזה של הבורגראנץ ה..גלידה

 

לאט לאט תגלה עוד דברים

עכשיו נשאר למצוא רק גברת

השבוע גומרים עם הפסיכומטרי!!!
בהצלחה לכל מי שנבחן!!!
אתם אלופיםםםםם
800 ביד שלכם בעזרת ה'!

שבת יפהפיה היתה

חודש אדר
סימן שתכף נגמרת שנה"ל תשע"ו

הרבה שמחות ב"ה

*בשישי היה יומולדת חגיגי לאחיינית שלו ופגשתי את המשפחה של הגיס וחברים של המשפחה ונהננו מפיקניק טוב.
*ארוסי הגיע בפעם הראשונה להורים שלי לשבת, והיה נחמד.
*כל האחים שלי היו בבית בשבת ושומדבר לא נשבר כולל הלב של מישהו. במוצ"ש עשינו מלווה מלכה עם שלוש גיטרות, תוף אפריקאי, תופי ג'מבו ומנדולינה.
*אנחנו מתחילים את השבוע שיגיע בערב מצחיק ומהנה עם הופעה.(זמר)
*אחותו התארסה בשבת!!!(זה סוד עדיין) וזה ממש מרגש!!!!

כי לא כלו רחמיך ולא תמו חסדיך

תפילה להתחדשות בתחילתו של שבוע חדש ..

כן, נשמע לי שלא צריך בכלל למהר לחתוך על מראה. בכלל בכלל בכלל.

מישהו הרגיל אותנו שלא להאמין בעצמנו.

האופן שבו אני מכיר את האדם, הוא שאדם יכול להשתנות.

יש השפעה מהצד הפנימי של האדם על הצד החיצוני.

כשיש חיבור בצד הפנימי, ובאמת פחות מקשיבים לצד החיצוני, פחות מתעכבים עליו, פחות משתעבדים אליו - זה עובד. יש גם חיבור חיצוני.

אני לא אומר שזה כלל בל-יעבור. ייתכנו מקרים חריגים.

אבל באופן כללי, צריך להתמקד בחיבור פנימי, והחיבור החיצוני מגיע בעקבות זה.

קרה לי יותר מפעם אחת שלא התחברתי למראה בהתחלה, ומהר מאוד אח"כ התחברתי.

בטח כשמדובר שראית רק תמונה...

 

ואם לנסח בצורה יותר מסודרת, בע"ה.

יש כאן שתי בעיות.

בעיה ראשונה, שאנחנו מקשיבים בכלל לקול החיצוני הזה, שאומר לנו "לא התחברתי לצד החיצוני".

צריך להקשיב לו - אבל לא בפני עצמו. אין לו כ"כ ערך לפני החיבור הפנימי.

הוא משתנה מאוד לפי החיבור הפנימי, לטובה ולרעה.

אז אני לא אומר. זה טבעי מאוד שהקול הזה עולה בתוכנו.

אבל לא צריך להקשיב לו, בינתיים.

צריך להגיד לקול הזה - "לא נורא, נכיר את האדם, ותחזור אח"כ לבלבל לי את המוח".

ובאמת פשוט לא לייחס לזה חשיבות רבה מדי, כי זה יכול להשתנות.

בעיה שניה, שאנחנו לא מאמינים שזה יכול להשתנות.

חידוש גדול - העולם מורכב מרוח וחומר. החומר, מטבעו, הוא בר שינוי... מתחלף כל הזמן, משתנה.

רגשות גם כן ככה - באים והולכים, היום נדלק, מחר נכבה.

הצדדים הפיזיים משתנים בקלות...

משום מה התרגלנו לחשוב שאם מלכתחילה לא היה קליק חיצוני, אין לו סיכוי לבוא. זהו, נגמר.

חידוש? לקליק החיצוני הרבה יותר קל להגיע מאשר לקליק הפנימי.

בשביל הקליק החיצוני לא צריך הרבה.

לעומת זאת, בשביל קליק פנימי - צריך הרבה עבודה...

 

בקיצור... מה אתם מתרגשים כ"כ ממראה חיצוני.

זה לא אמיתי מספיק.

התמקדו בתוכן, בפנימיות.

 

קדימה, מוזמנים לתקוף אותי

וכדי לא לנצל"ש אני אפתח שרשור חדש..

מוזמן להגיב.. ‎‎

חייב שתהיה משיכה..
יש זוגות נשואים שאוהבים זה את זו ועדיין קיימת בעיית משיכה ....חייב שהחיצוניות תהיה נעימה ..

אבל זה רק בגלל שהדגשתי את הצד השני, הוא העיקר בהתחלה.

אני כן חושב שאם אחרי ניסיון רציני אין חיבור בצדדים החיצוניים יותר של החיבור, זו בעיה. וזה יכול גם לגמור את הקשר.

רק שלדעתי זה מאוד קשור... לדעתי, אדם שמספיק מסתכל על המציאות מבפנים, זה יילך אצלו יחד.

אם לא יהיה חיבור חיצוני, זה בגלל ורק אחרי שגם חיבור פנימי לא יהיה...

אנחנו בני אדם, יצור משולב. יש אצלנו קשר עמוק בין הצדדים החיצוניים לצדדים הפנימיים.

ויש השפעה הדדית. פשוט צריך לדעת לכוון אותה נכון, שהפנימיים ישפיעו על החיצוניים, ולא להיפך.

ולהאמין שזה אפשרי... כי זה באמת כך

בנים הרבה פחות מסוגלים לזה. ..

אני דווקא אומר הפוך.
בנים זה בטבע שלהם לבנות קודם את התפיסה שלהם, ואח"כ להסיע לשם ולבנות עפ"י זה את הרגש.
אצל בנות דווקא בטבע שלהן לחוות קודם ברגש, ועל גבי זה לבנות קומות של שכל.
אז להיפך, לבנים יותר קל לבנות חיבוד בדעת ומתוכו להשפיע על הרגש והצד החיצוני של החיבור

יותר מ-2 פגישות..חריגיםכן.
אצל בנות מצוי יותר.

ההסבר שלך נחמד, המציאות מראה אחרת.

ומדיבור עם חברים, הם גם על אותו נוהל..

אצל דוסים זה בהחלט מקובל, או לפחות ככה אני רוצה להאמין, בואי נגיד שאין דרך לבדוק את זה.

זה לא מנע ממני להימשך אליהן ואפילו בצורה מטורפת. ואז אמרתי תודה לחכמים למה אסרו ייחוד...

שתמונה לא משקפת.

הרבה פעמים ולא אגזים אם אומר שאפילו לרוב, תמונות מאוד מאוד לא משקפות. תמונות יכולות לייפות או לכער ברמות אחרות... וזה בדוק... במיוחד עם כל האפליקציות והאפקטים שיש היום בפלאפונים.

אם אחרי שתיראי אותו ותדברי איתו, הוא יעורר בך דחיה - זה כבר משהו אחר. כי כשיש דחיה אסור להמשיך.

 

יש אנשים שחיצונית מאוד יפים אבל משהו בהתנהגות שלהם/ מה שהם משדרים, הופך אותם לכל כך לא יפים ולא כיף להיות לידם ולדבר איתם. 

לעומתם יש אנשים שהם חיצונית לא יפים בכלל אבל יש להם חן מיוחד, כיף להיות לידם ומתחברים אליהם מאד מהר.

לכן לדעתי כדאי לנסות.

ואני מאוד מבינה אותך (בתור מישהי שמאוד מאוד מאוד חשוב לה המראה חיצוני של הבחור), אבל אני חושבת שלא כדאי לקבוע עפ"י תמונה. כדאי לנסות, ואז להחליט.

זיכרי - אם נפגשת עם בחור זה לא אומר שהתחתנת איתו! את רק בודקת התאמה, ואם לא נראה לך, את אומרת לא וזהו

 

בהצלחה יקרה!

וכן כבר קרה לי שבשלב מסוים הפנימיות גברה על החיצוניות...אחד הדברים המדהימים...
כנראה שבאמת שווה לנסות...)אם יש אפשרות לראות עוד תמונה..זה יכול להועיל...(

אני יכולה להבין את ההתלבטות, אבל האמת היא שזה שטות לפסול ככה.

תפגשי איתו, תבואי בראש משוחרר ואז תחליטי. אולי הבנאדם כ"כ יקסים אותך שלא תשימי לב לסגנון שלו? אולי בפועל הוא בכלל נראה אחרת?

 

 

 

אם ראתה את הכרטיס ועשתה לייק אז כן..אשלח הודעה כי זה יותר מרמז

אם רק צפתה אם אני ממש ירצה וזה יתאים לי אני ישלח ברור ..

אם שלחה הודעה לא יוריד לי , להפך אני העריך את זה קודם כל שהיא אמיצה בכדי להתחיל ליצור קשר

וגם זה מראה מבחינתי על סוג של ענווה שהיא לא מחכה שהבן יעשה צעד ראשון (שזה הדבר הטבעי ביותר..)

אני יעריך מאוד מישהי כזאת

עזרת לי מאוד!!
תודה!! ‎‎

למה זה קשור להודעה שלי שקישרת אליה?

 

בכ"א, לדעתי אי אפשר לנחש אדם עפ"י פעולות כ"כ קטנים כמו צפייה בכרטיס... זה לא משקף הרבה.

אולי נלחץ לו בטעות, והוא לא שם לב, וסגר? אולי הוא היה עסוק במחשבות ולא ממש שם לב?

אולי הוא מתלבט, והוא לא בטוח לגמרי? אולי הוא חושב שכנראה שלך לא ייראה מתאים לפי מה שתיארת שאת מחפשת, וממש חבל לו על זה?

ויש עוד כ"כ הרבה אפשרויות נוספות שלא חשבתי עליהן...

אני לא חושב שתמונה אמורה להיות סיבה - לא שכן לשלוח הודעה, ולא שלא לשלוח הודעה.

בכלל, מצער לדעתי שבאתרים כאלה התמונות מוצגות בעמוד ראשי, וכדי לראות את הפרטים צריך להיכנס לכרטיס במיוחד... כאילו שהתמונה היא העיקר, והפרטים + התיאור על האדם והציפיות שלו - הם פחות חשובים. לדעתי נכון יותר היה שאפשר לראות את הפרטים, או לפחות את חלקם העיקרי, ואם נראה לך מתאים, אתה נכנס, ויכול גם לראות תמונה אם אתה כ"כ מעוניין.

זה גם עלול להסיח את הדעת, כשיש הרבה תמונות להסתכל עליהן... זה עלול להפוך את החיפוש אחרי כרטיסים לחוויה רדודה ומרדידה.

 

בוודאי שגם בנות אמורות לשלוח הודעה.

אתר היכרויות זה לא "זירת התחלות אינטרנטית". אפילו אם נראה למישהי שלא נכון שהבת תתחיל - זה אולי שייך במציאות הממשית...

אבל באתרי היכרויות, ככה זה עובד. שולחים הודעה, כשהמטרה היא לא ההודעה, אלא לדלג מעל זה הלאה.

ומקסימום, אם לא נעים לה לשלוח הודעה, שתעשה "אהבתי" או משהו...

אז לא יוריד.

תרגיל קטן

גם אני סולד מהשאלות האלו

ואבחונים

וקריאת בדיקות דם

ומה כל בעיה בגוף אומרת בנפש!

ויש לי עוד מלא...

 

סליחה על הניצלו"ש... אבל הייתי חייב

א"א באמת לקבוע כמויות בגוף, ע"פי כמה מ"ל דם...

TSH הוא הורמון המופרש ע"י ההיפופיזה (בלוטת יותרת המוח), והוא מעורר  את בלוטת התריס להפריש T4 וT3 (הורמוני בלוטת התריס).

במצב תקין הפרשת הTSH היא במשוב שלילי , כלומר כאשר הורמוני בלוטת התריס נמוכים- הפרשתו תגבר, וכאשר גבוהים- ההפך.

המצבים הקלינים הקשורים אליו הם היפותיאורודיזם והיפרתירואודיזם.

בהיפותיאורודיזם הTSH יהיה גבוה, והורמוני בלוטת התריס נמוכים.

בהיפרתיאורודיזם הTSH יהיה נמוך, והורמוני בלוטת התריס דבוהים.

הטווח התקין: הסף התחתון הוא 0.3-0.4mIU/L , בנוגע לטווח העליון יש חילוקי דעות, ברוב המעבדות הטווח העליון  4.0-5.0mIU/L. [בחלק מהקופ"ח 5.5 אפילו, ובחלק 4.5], יש אפילו טענות שצריך להוריד את הטווח העליון.

 

אלבומין הוא החלבון העיקרי בגוף, רוב היצור שלו בכבד, תפקידו לשמור על לחץ אוסמוטי תקין, ולכן כשהוא נמוך תהיה בריחת נוזלים לנוזל החוץ תאי ועקב כך בצקות, ובנוסף הוא משמש כמוביל של הורמונים וחומצות שומן, קשירת יוני סידן וכו'.

פוספט/ זרחן- הוא מינרל בגוף החשוב לבניית עצמות, כדי שיספג מהמעי נדרש ויטמין D.

יש שטוענים שצריך להוריד את העליון ל2...

דונטפנצ'וס!, לדעתי (כי אני לא ממש מבינה בזה..) תוודא שזה לא תורשתי, ותבדוק איך זה משפיע על החיים שלה ועל החיים שלכם בעתיד..


ב"הצלחות!! ‎‎‎‎
בשורות טובות בעז"ה!! ‎‎‎‎

שזה לא תורשתי?

 

ממה שקראתי באינטרנט לרוב זה תורשתי

עיקר העיקרים- לב טוב, מידות טובות.

בהצלחה!

צריך לברר איך הבן אדם מתיחס לסוכרת שלו

האם הוא מתכחש אליה ואז זה מצב לא פשוט בכלל 

או שהוא יודע לחיות איתה בשלום בצורה מאוזנת

בכל מקרה מחלה כרונית זה דבר שמשפיע על החיים

כל הזמן עם היד על הדופק לשים לב מה אוכלים, לשמור על פעילות וכו'

 

אמא שלי חולת סכרת נעורים, והרבה פעמים שמעתי אנשים שבוכים על זה שהם חולים או שכמה שהם מסכנים וזה לא נכון!
אפשר ורצוי למי שכבר חולה לחיות עם זה!
והיום עם הטכנולוגיה הם יכולים לעשות הכל, נכון שזה יותר צריכים להקפיד על איזון אבל הם לא מוגבלים, ומותר להם לאכול דברים מתוקים, ועם זאת הם צריכים לשמור על כושר..(האינסולין גורם להשמנה)
בקיצור אני לא אוהבת שהופכים את זה למשהו בלתי קיומי, ובעייני מי שחי עם זה יש לו אפילו יתרונות על אחרים(אחראי, מודע למוגבלויות שלו, בריא יותר בחלק של האוכל)
רק חיסרון את שאולי הוא משמעותי לחלקכם אבל לצערנו זה נטל כספי.
יש תרופות ותכשירים ונמצאים בסל הבריאות ועולים במחירים מוזלים ויש לא.
ומדובר במאות שקלים בחודש.
אבל אם ה' מכוון את זה הוא יעזור לך להתמודד עם המצב הזה!

*אני לא ממש קשורה לפורום(אומנם בשמינית אבל לא בקטע של חתונה), אבל היה לי צורך לכתוב את הדברים הנ"ל..

אתה צריך להבין מה הבעיה, מה גורם לה, מה ההשלכות האפשריות ואיך זה משפיע על אורח החיים.
אח"כ תברר איך זה משפיע על אורח החיים *שלה*.
היא שומרת על איזון? מודעת לעצמה? בודקת?
אם ובאיזו שכיחות היא סובלת מהיפו/? ולמה היא סובלת מהם (כתוצאה מהזנחה או משהו שלא תלוי בה)?

במשפחה שלי כמעט כל ילד שלישי חי עם סוכרת נעורים, וחיים עם זה ממש בכיף
אבא שלי לדוגמא מודע לעצמו ומקפיד על איזון כבר מגיל צעיר, וב"ה הסוכרת לא פוגעת בשום תחום בחיים שלו. יותר מזה, בתור ילדים לא הבנו בכלל שזה בעיה בריאותית...

לא צריך להילחץ מסוכרת.
נכון, זה יכול להסתבך. נכון, זה אחד מגורמי המוות השכיחים בעולם. אבל זה גם מאוד מאוד תלוי בהתנהגות של הבן אדם..

ברוב המקרים אין למה לחשוש.

 

אפילו אם לילדים שלך יהיה, באמצעים הרפואיים כיום - זה כבר לא כ"כ נורא.

לא הייתי פוסל על זה בחיים גם אם זה תורשתי

דחילאק - יש דברים יותר חשובים

יש דברים מאוד חשובים וזה אחד מהם, לא צריך לזלזל בזה...

לא שאני אומר שלא לצאת עם מישהי שיש לה משהו כזה, אבל לא לזלזל במי שלא מעוניין..

שאנשים שיש להם סוכרתיים במשפחה לא חושבים שזאת מחלה ששווה לפסול בגללה גם אם זה תורשתי.
(גילוי נאות- יש לי 3 חולי סכרת במשפחה- לאף אחד מהם זה לא תורשתי למרות ששניים מהם אחים)
אם שומרים על תזונה בריאה, שזה משהו ששווה גם אם אין סכרת במשפחה, הכל טוב והחיים יפים ואפשר להביא ילדים ולהקים משפחה לתפארת בלי לראות בית חולים חוץ מבלידות.

רק צריך להבין מאיפה נובעת השאלה, מרצון להקים משפחה עם ילדים בריאים ולא מסוכרתופוביה או משהו כזה ()

זה דבר חשוב, אין הרבה דברים שיותר חשובים ממנו.

צריך להסביר לבחור מה שכתבת כאן ולא לומר שהחקירה שלו את העניין היא לא חשובה..

מישהו שלא יודע מזה סכרת שיבדוק מה זה ויחליט לבד אם באלו להכניס ת'ראש למיטה הזאת, חולה או לא.

האמת שבהתחלה התלבטתי אם בכלל לכתוב את השאלה השניה, כנראה שטעיתי.

ומטפלת בזה ולא מזניחה..
כי אפשר לחיות עם זה מצויין אם יודעים לשמור על איזון רמת סוכר! זה לא מפריע לחיי הזוגיות..

יש לי סכרת נעורים מגיל 4 וחצי...

ב"ה נשואה פלוס ילדה מתוקה...

זה דורש איזון ואחריות עצמית אבל חוצמיזה אני חיה רגיל לגמרי....

אני נראית בדיוק כמוכם וב"ה שמחה מאד!

אשמח לדבר באישי אם אתה רוצה

הציעו לי בחור עם סכרת נעורים. בהתחלה מודה-חששתי מאוד! התלבטתי יום שלם והייתי במחשבות אנסופיות, כן או לא, האם אני מסןגלת להתמודד..למחרת התקשרתי לחברה ששידכה בנינו להודיע שאני מעוניינת לקדם את העיניינים.
ביררתי המון על הסכרת ומה זה דורש. עשיתי מעין תחקיר על הנושא. סכרת היא עניין כאשר עושים ממנה אחת כזאת. תבדוק אם הבחורה רצינית ואחראית (הסכרת מחייבת להיות אחד כזה..) אולי בשתי הפגישות הראשונות קצת דיברנו על זה.. וזה בא מיוזמתי,אבל שם זה נגמר. אני באה להכיר את הבן אדם או או הסכרת? במה הבחורה אשמה שהקב'ה בחר בה מכל הבנות.. יש גדולים שקוראים לזה מתנה!! כמו הבחור שאני נפגשת איתו.. כמובן שאפשר לשאול איך זה להתמודד עם סכרת, באיזה שלב בחיים זה הופיע, וגם אם תצליח לגרום לה להיות מספיק פתוחה איתך אז היא גם תספר לל מה זה דורש ממנה בחיי היום יום.. זה יכולת התמודדות עם החיים שמתפתחת אצלם. אני רואה את זה בתור יתרון לבחור/ה! כי זה יכול להעיד עליהם המון!!

 

 

את מתחתנת?????

 

 

ברוווךךך ה'!!!!!

 

 

אני השוק!!!

אבל לפספס כזה דבר??? יו יו!!

כי אם אני מכירה מישהי מהצפון ומישהי מהמרכז ברור שעדיף את הקרובה אלייך...

אני פשוט עוד לא יודעת איפה אתארגן.
בעיקרון החתונה היא באיזור הדרום

אפשר חתונה בגני ירושלים, 

במלון רמדה

או מלון שלום (בבית וגן נראה שקוראים לו היום רימונים)

אפשר באולמי נוף, 

או בבית הארחה בית וגן (מקבלים שם חדר לליל החתונה)

 בשערי ירושלים, שזה נמצא מאחורי סנטר 1 

 

תודה רבה על התגובה שלך!

האמת לא חשבתי לחפש אולם במלון.. זה לא יקר (במיוחד מלון רמדה)? ומיועד בדר"כ לכמות גדולה של אורחים? כי יש הרבה מקומות שמראש עם מינימום 300+ מוזמנים..

ואני יודעת שיש בירושלים הרבה הרבה אולמות פשוט דווקא בגלל שיש הרבה אני רוצה המלצה על כאלה שהם הכי ממולצים שאני אדע להתמק ולא להתפזר ואז להתבלבל..

אה ושחכתי לציין חשוב שיהיה גם כשרות למהדרין

קדמא
סקויה (במעלה החמישה)
לה באל
פביליון
View
מונדיאל
שירת ירושלים
שערי העיר
ארתמיסיה
יאיר
האולמות בבנייני האומה- אולי יהיה קצת יקר
גני אורה

לא יודעת לגבי כשרויות בדיוק.

לא מתאים לכמות קטנה של מוזמנים...

האולם הקטן הוא בסביבות ה 500 מוזמנים.

 

לגבי אולמות במלונות: יש את גני ירושלים

הייתי מוחק את הסמיילי המאוס הזה.
@Admin

כל יום אני שונא את זה...
היום פשוט זה יצא לאור. אם ההנהלה לא יטפלו בזה אקח את החוק לידיים..

זה נו נו במובן של לא יפה
או נו נו במובן של קדימה תנסה
או נו נו במובן של אנגלית לא לא

זהירות מלהסתכסך איתם.

איפה @הייזל

אם כבר העלתי את הנקודה הזאת אולי כדאי להוסיף עוד סמיילים...

שיוסיף אחרים ויוריד את הדבר המעצבן הזה

Aka Whatsapp...

אנחנו הלקוחות כאן והלקוח תמיד צודק...
טוב, אחרי שרבתי עם אדמין אחזור ללימודים שלי...
מעניין אם שאחזור הניק שלי יהיה עדיין אקטואלי...

את רואה?! אין מה לפחד. רק מהקב"ה הוא משלם לא רק בעולם הבא

פרצוף כזה שדורש כאפה (אם כבר קרבי.. אז עד הסוף (;)

ויש שם יותר תחושה שדומה לגן אירועים מאשר לאולם של מלון.

 

אבל הישיבה עצמה כן בפנים עד כמה שזכור לי, עם אופציה לחלק מהישיבה בחוץ.

סליחה.....?

כמו יעקב אבינו

חבל שענית לי , ככה הייתי יכולה לערוך..עכשיו א"א.

זה לא נכון מה שהיא אמרה?
הסתבכתי קצת...

אליו צריך לצאת באטרף .. מבלי להתחשב בקשיים העצומים שמתלווים לפגישות שוב ושוב, ציפיות ואכזבות, דמעות, תפילות, אטימות לפעמים של סביבה וחוסר רגישות וכו וכו'...

ואפילו בגיל פחות יותר

נסלח לך, אתה בן.

לא הבנתי.
מה הקשר לזה שאני בן?!

צדקת

הכוונה שהיא אמרה בן- כמו הכלל הכללי שאומר שבנים לא מבינים אמירות מעורפלות. צריכים "דוגרי".

לגבי מה שחלוש ניסתה להסביר- זה לגמרי נכון שבגיל 28 השעון קצת מתקתק והכל, אבל זה לא שסתם מרחו את הזמן. להגיע לגיל כזה רווק/ה סוחט המון כוחות נפש, הרבה קשיים, משברים, תפילות וכד'. ועצם זה לציין גיל ספציפי זה קצת כואב ולא נעים.. לכן אפילו שזה נכון, ראוי שהאמת תשאר "מתחת לשטיח" ולא להגיד אותה בבירור וחד משמעית. כי בכל זאת, היא כואבת..


עכשיו קצת יותר מובן?

אין פה עניין של אמת כואבת אלא היא לא נכונה בהכרח כי כולנו צריכים למלא מצברים בכל גיל שהוא.והמילוי מצריך מנוחה מפעם לפעם.

וגם החברה עוזרת לזה להיות קשה יותר, כמו "מה?! עוד לא התחתנת.. כל החברות שלך כבר נשואות" "בקרוב אצלך" "מה איתך?" וכד'

לדעתי (וכנראה שהרבה פה לא יסכימו איתי)
את צריכה לשאול את עצמך שאלה פשוטה
את רוצה/מוכנה להתחתן?
אם כן לכי על זה
אם את לא בטוחה שום דבר לא בוער הכל בעיתו ובזמנו

ויש בי רצון שלא
ולא יודעת למה להקשיב...

אבל, בעיקרון בגיל המקובל פחות או יותר, צריך להתחיל להיכנס לעניינים, לנסות לשמוע הצעות, להתחיל להיפגש.. רק כך אפשר להרגיש אם באמת את מוכנה או לא, ואם לא, מה לעשות בעניין (או לא לעשות, במידה וצריך להבשיל עוד קצת..)

לפני כן הכל תיאורטי, וקשה לדעת ולהרגיש את הרצון, כי איך תדעי אם את רוצה את זה, אם את לא יודעת מה זה..?

כך אני חושבת..

לחו"ל איפה שאת עושה שירות

את יכולה פשוט לשאול אותה איזה דבר ישמח אותה (מאבד את אפקט ההפתעה אבל שוין...) ולמצוא את זה ולשלוח בדואר (מהיר ככל האפשר... לכן כדאי להזדרז. ואם יש מישהו משם שמגיע לארץ בקרוב כמובן שעדיף לשלוח איתו...).

את יכולה איזה בגד מיוחד - רק שזה מתנה לה עצמה ולא לזוג בהגדרה... (הבעיה שאי אפשר להחליף...)
או קישוטים מעניינים לדירה. או אולי תמונה נחמדה שמצאת שם בחו"ל.
כלי בית כלשהם עם טאצ' מקורי.
ואפילו סתם ספרים/דיסקים נחמדים.

ב"הצלחה ומזל טוב!

בס"ד

 

 

מעטפה בתוך מעטפה מבוילת עם גלויה יפה מהמקום שלך:

 

"

יש דברים חשובים בחיים

את הדברים החשובים שומרים קרוב ללב

אומנם אני רחוקה אבל קרובה בלב

את חסרה לי מאוד

ובמיוחד כואב לי שאיני אהיה בחתונתך

בבקשה תשלחי לי תמונה שלכם מהחתונה

אשמור אותה קרוב אלי - ללב (מצורפת מעטפה מבוילת)

כי את בשבילי מהדברים החשובים - ששומרים קרוב, קרוב ללב

"

בהצלחה

משו שאת יודת שהיא רטצב/אוהבת וישרק בחו"ל?

אבל זה בסדר.. גם אני ככה.

 

(אבל בתכלס זה לא אמור להפריע.. הרבה מתחתנות תוך כדי ולפני)

זה לכאורה קשה, אבל הרבה מתמודדים עם זה(לימודים+נישואים) בצורה טובה מאוד.

 

בגלל הלחץ מזה זה גורם לי למלא פחדים אחרים. אני יודעת שאם זה לא היה מדאיג אותי- היה לי הרבה יותר קל להמשיך הלאה..

אני ממש לא מצפה לממוצע גבוה מאוד, אבל חשוב לי לסיים את הלימודים במקום הנוכחי.
אני מפחדת להצטרך לעזוב את הלימודים- מזה אני מפחדת...

שיש לי חברות שסיימו תואר נשואות+ , בהצטיינות, ועשו את אחד התארים הקשים..אחת עשתה גם תואר שני ותעודה נוספת במקביל.

לא פשוט, אבל עם רצון טוב, בן זוג תומך וסייעתא דשמיא אפשרי בהחלט.

 

מפחדת להתחיל עם כל זה כשיש לי שבר גדול ומעיק...
תמיד יהיו דברים קצת מפחידים. אבל אם אפשר לצמצם אותם מראש אז למה לא?

וברוך השם החיים מזמנים לנו אתגרים בלי סוף. עכשיו זה לימודים, אחר כך עבודה בעזרת השם, תואר שני..
םך רק מי שלגמרי לא עסוק היה מתחתן היינו מאבדים הרבה משפחות מקסימות.

דוקא הם לא כאלה קשים!!
אבל עצם העובדה שהפחד מהלא נודע, מאיך מסתדרים במצב כזה- הוא המעיק!!

הם אמרו לנו להשקיע כמה שיותר בלימודים, לא לבלות סתם, לא לצאת לעבוד וכו'.

הם אמרו לנו שהדבר היחיד שבשבילו כדאי לנו "לבזבז" בשבילו זמן - זה הקמת משפחה.

 

ומי שאמר לנו את זה אלו דוקטורים ופרופסורים חילוניים.

לא צפוי ונשמע שזה באמת חשוב ושהלימודים לא ימנעו את זה.... אם דתיים היו אומרים את זה אז זה היה קצת צפוי...

לימודים
עבודה
טיול
לחסוך כסף
משפחה

אני עכשיו בשנה ב' בלימודים קשים ועמוסים וברוך השם התארסתי (בדיוק בתקופת המבחנים, אעהה!).
זה אמנם לא קל ויש לחץ, אבל אני מזכירה לעצמי מה סדר העדיפויות שלי כיהודיה. הקמת משפחה כשרה בעם ישראל זאת מבחינתי מטרה גבוהה המשמעותית, לעומתה תואר אקדמאי הוא רק כלי למטרה של פרנסה בכבוד שהיא רק כלי למטרה של חיים ברמה נוחה וללא עוני, מה שבעצם זה כלי בדרך למטרה של חיי משפחה שמחים וטובים.
מה יוצא? יוצא שתואר אקדמאי הוא מאוד חשוב, אבל הוא רק אמצעי בדרך למימוש עצמי וחיים עצמאיים וטובים ואילו נישואים והקמת משפחה זו מטרה ערכית ומצווה עצומה. אז ברור מה בא קודם בסדר העדיפויות, נכון?
תואר אפשר להשלים, אפשר לעשות במשך שנה יותר ולוותר על כמה קורסים (זה מה שעשיתי ולא מתחרטת בינתיים), אפשר אפילו לוותר על תואר וללמוד קורס או פשוט להיות עקרת בית. הרי עול הפרנסה הוא באופן רשמי על הגבר, כך על פי מה שהוא מחוייב לחתום בכתובה. לנו כנשים יש תפקידים מהותיים יותר.

את נשמעת מןכנה היטב לאתגר..!

ממש משמח!!

תרצי..
כשיגיע כנראה תדעי שאת רוצה.

השאלה בת כמה את. והאמת שלרוב החיים לא נהיים יותר קלים, רק יותר ויותר עמוסים, עד 120

הרי כולם מחפשים את הגברי-אבל-רגיש, קליל-אבל-עמוק, וכמובן, דוס-אבל-פתוח (או את המקבילה הנשית לנ"ל). לא?

 

רק עם הפתוח ...זה לא ממש ממש מדוייק ..

דרך אגב. מה זה דוס אבל פתוח?
אוכל חזיר ומברך לפני?
נוגע בנשים עם כפפות?
רואה סרטים לא צנועים עם ציצית?

חנקת אותי עם האוכל חזיר אבל מברך לפני

לא ממש מתחברת להגדרה אבל נראה לי שהכוונה לבן אדם דתי ושומר מצוות קלה כחמורה, אבל גם נגיד קורא עיתונים מכבד דיעות של אחרים וכאלה...

מכבד דיעות של אחרים זה סבבה אבל אין לזה קשר

אך מצד שני הוא מבין שהעולם מורכב ומודע לכך שבני אדם הם שונים עם דגשים שונים עם קשיים שונים, וכן, הוא מכיל את זה ויש לו מבט יותר כולל על המציאות

הוא רואה שבבן אדם שמאוד קשה לו להתפלל הרבה, הוא דווקא גדול החסד. העיניי גדלות של מבט

רציתי ללמד זכות על חברים שסמכתי עליהם שיציעו לי, ולא קיבלתי מהם אפילו הצעה אחת....

ומקסימום כנראה שחסכת לעצמך כמה דייטים מיותרים
ובסוף כולם מתחתנים אז זה יקרה גם לך

אני לא מאלה שמכיר בנות מכל מיני מקומות.החברים האלה הם המקור היחיד להצעות.....

שלא מנפנפים אותך אם הצעות של מכנסיים וחצאית.
פגישות זה כמו טרמפים לא משנה כמה מכוניות עוברות אתה צריך רק אחת...

לא יודעת בן כמה אתה, אבל יש אתרי היכרות טובים, כל מיני פרוייקטים של שידוכים של ישיבות ומדרשות שונות, חברות של אמא, דודות. אנשים מהקהילה (אם אתה חלק מאיזו קהילה, אפילו בית כנסת...)

תתחיל להפיץ בסביבתך שאתה מחפש.

וכמובן, תתפלל על זה הרבה הרבה, כי זה המהלך הכי חשוב בחייך!

אני מדברת דווקא מהצד של הבנות, שיש בהן כעס על החברות הנשואות, שלא מציעות  ולא דואגות.

אבל אם תחשוב על זה, החברים לא חייבים לך כלום.זה א'.

אולי זה לא יפה לא להציע ולא לדאוג לחברים הרווקים, אבל תכל'ס....

 

קיצור הייתי מציעה דבר ראשון- לפנות ולבקש שיציעו לך. לא תאמין כמה חברים שלך יגידו "תודה שאתה מזכיר לנו " או "לא חשבנו שאתה בעניין".

ב' יש המון אנשים שמנסים לשדך (ובהם הח"מ) אפשר לפנות אליהם, הם כל כך ישמחו לעזור!

עוד- באישי. בהצלחה!

רק על עצמך ועל הקב"ה

הוא רק ציפה מהם ליותר

עם מצרים במקום להתייעץ עם הנביא ולסמוך על ה'
כאן הוא סתם ציפה מהם שידאגו לו ומתבאס מזה קצת

מה אתה מערבב בשר בחלב?
החבר יזרוק לך עצם פעם בשנה.

שדכניות לא תמיד עובד כי הם לא מכירים לא אותך ולא את הבנות

אבל ז האפשרות הכי טובה.
השאר גורמים להרבה דייטים מיותרים

יש על זה שיחה של הרבי שעף לכם הסכך...

סתם

למה הכוונה? כולנו נעים בין הקצוות.
יש לך דוגמא יותר ספציפית?

יש לי חברות שכל החיים הכל הלך להן חלק, חברותיות, שמחות, לא מבוחבשות. כל מקום שהגיעו אולפנה, שירות לימודים ועבודה, היה אחלה ותחושת השליטה בחיים הייתה מאה אחוז בידם. ואז הגיעו לשדכונים ומשהו תקוע.. והן באמת התותחיות והפשוטות של השכבה והן נשארות מאחור וצריכות אמונה בנסיון לא קל. לעומתם בדיוק עכשיו!! חברה ממש טובה שלי אחת המתבחבשות, באמת בחורה מיוחדת עם תכונות יותר נסתרות שמזה דאגתי והתפללתי עליה, הבחור הראשון... לבלובים!!

ה' הוא המלך!

רק צריכים עוד כמה תפילות...