פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1084)

יכול להיות טוב...

כמו ששיפוצים אמר, טיול יכול לההיות נחמד....
אני אמרתי איפה שהוא.... שבא לי שהוא יראה אותי עם האחיינים שלי.... אני משתגעת איתם
אז מפגש משפחתי כזה אינטימי, שאת מתנהגת קצת שונה מהדייטים... אני חושבת שזה יכול לקרב... זו אווירה כיפית כזו ומשחוררת...

(במיוחד אם היא טובה עם ילדים )

האם אפשר להתארס מהיכרות עדיין לא עמוקה?
אני מצידי שהוא יציע מחר!
אבל הוא בצבא אז זה נמרח, ובגלל זה אני מחפשת דרכים להתחבר באופן יותר עמוק.

שרמזתי עליו..

 

שיש לי חשש שהדמיון שלך על "שלב שסתם חברים וכיף ביחד", אינו מדוייק. אין ענין ב"שלב" כזה - חברים וכיף ביחד, זה כשמתחתנים.. אלא שצריך שתהיה וודאות סבירה בהחלטה ובתחושת הקשר.

 

ואם מצידך "שיציע מחר", ואת רואה שזו לא רק "התרגשות" שמסמאת עיניים - אז ממש יופי.

 

אולי יש מקום לשוחח ביניכם, בנחת ועדינות, בפגישה קרובה, על התחושות של כל אחד מהקשר (אולי גם הוא בעצם אומר לעצמו, "מצידי להציע מחר"?....)?

 

הצלחה רבה.

הדברים שכתבת ממש עזרו לי לסדר את המחשבה.
באמת משמיים התגובה שלך.....

בשביל מה למרוח זה סתם מורט את העצבים

אם אפשר לסגור, סוגרים

אפילו תכינו לכם יחד פיקניק וזה כבר ישנה

התנדבות ביחד! זה ממש מראה צדדים חדשים אחד בשני.. או בית חולים או אריזת מזון.. משהו זורם וכיפי כזה.. אם לא אז טיול כמובןן! אבל קצת קר עכשיו:/ אפשר גם כל מיני משחקים.. קלפים שחמט וכאלו

לעשות קניות ביחד
להכין ארוחת ערב מושקעת
אולי גם מוזיאונים אם זה מעניין אתכם
או להתנדב במשהו שמשאיר מרווחים לשיחה רצופה (אריזת מזון לדוגמא).

אפשר גם סתם להדפיס 5-8 ערכים בויקי על מקומות מעניינים ולא מוכרים בירושלים ולחפש אותם ביחד עם מפה (בלי פלאפון!)..

להתאמץ ולחפש בכל מקום אפשרי..

תחפש..
יש שליש גנעדן
חברים
דרך נשים של חברים
דודות
בנות שאתה פוגש בשגרה ולא מנסה להכיר בד"כ
שדכניות חובבניות
שדכניות שזה המקצוע שלהן

תקוף בכל החזיתות
שבת שלום!

זה לא לפסול על תמונות של משודך או משודכת שמציעים לכם.
תמונה לא משקפת הרבה ומי שפוסל על כך,עלול להפסיד וחבל.

אז תקראי את ההודעה שלי בלשון נקבה

Good luck

ההודעה מכוונת לשני המינים.

הפיתרון לרווקות מאוחרת הוא בדיוק אותו פיתרון כמו לרווקות מוקדמת - למצוא אישה ולהתחתן. את האישה מוצאים באותה דרך בדיוק בשני הפעמים - יש מגוון אפשרויות ובוחרים את האפשרויות שמתאימות לך באופן אישי.

 

על כן אם הגעת לרווקות מאוחרת אתה יכול לשבת עם עצמך ולראות אם אתה יכול להיפתח לאופציות חיפוש נוספות, אתה יכול לבדוק עם עצמך האם יש בך איזה משהו שגורם ל"מעצור" בקשרים, וכו' וכו'... אתה יכול ללכת ליועץ /פסיכולוג וכו'. אתה יכול לעשות המון דברים. וכמובן כמו שכתבו, להתפלל.

 

אבל בבסיס אתה פשוט צריך למצוא אישה. בכל גיל שהוא שממנו אתה מוכן לחתונה. ב"הצלחה

באופן כללי יש בזה כמה מישורים:

1. חינוך. חתונה ולידת ילדים היא ערך עליון וקדוש שקודם להרבה ערכים אחרים, לכן צריך קודם כל לחנך לכך ולהתייחס לחיי המשפחה כחובה ולא כהנאה. שחיי המין הם דבר קדוש ולא דבר שמנסים לדכא אותו. ושלידת ילדים היא חובה בסיסית לפני שאר התיקונים בעולם (כמובן באיזון)

2. מעשית. מתוך החינוך לאיזון בריא בין הערכים צריך לאפשר לצעירים להתחתן בראש כמה שיותר שקט ובריא - לבטל את השירות הלאומי המיותר והמבזבז. לקצר את שנת ההסדר האחרונה כדי לאפשר לבחורים להתחיל ללמוד מוקדם יותר (אילו יכולנו להפוך את הצבא לצבא מקצועי מה טוב, אבל זה שלב יותר מאוחר מאשר השלב הבסיסי שהוא ביטול השירות הלאומי)

3. שדכנות. השדכנות צריכה להתמסד ולהפוך לנורמה, לא רק של ביינישים ורווקים מתבגרים אלא של כווולם, בכל קהילה צריך להיות לפחות שדכן אחד ולא לתת לבחורים/ות להתמודד עם הצורך למצוא בני זוג לבדם, פעמים רבות אין הצעות והשעון הביולוגי מתקתק..

 

זה מה שעולה לי עכשיו.. ודאי שיש עוד הרבה

עם ההצעות המעשיות שלך. עם שאר הדברים מסכים מאוד, וגם מסכים שצריך למצוא דרכים מעשיות לעודד. מזדהה גם עם עצם הטענה שמסלול החיים המוצע כיום בחברה שלנו מכיל הרבה דברים מבוזבזים.
אבל יש צורך לשקול היטב את הדברים שמוותרים עליהם, ואיך מוותרים, ואולי גם איך מכניסים דברים אחרים במקום. צריך גם לדעת שזה לא פשוט
לזרוק סיסמאות זה קל. אבל השאלה איך ליישם באמת, בע"ה... איזון בין ערכים, יצירת סולם ערכים מתוקן שגם מיושם במציאות - אחת המשימות הקשות ביותר. במיוחד שאנחנו צריכים להגיע לזה כעם ולא כיחידים, ויש מחלוקות. ובסופו של דבר, זו אחת המשימות שבשבילה אנחנו כאן...

אבל כשמגיעים לתכלס אז כבר לא..

אם כי מודה שכך נשמע מדבריי. בהחלט בעד תכלס. הדגשתי שזה מסובך מכמה פנים, ואכן טעיתי בזה שלא הבהרתי - מדובר בהדגשות שיש צורך לקחת בחשבון כשמגיעים לתכלס. לא מדובר בסיבות למה לא לשנות כלום בתכלס... הייתי צריך להדגיש שזו כוונתי, ואכן טעיתי בזה.
מכל מקום, אני חושב שהשינויים בתכלס שאתה מציע ממש לא נכונים, ואתה מציע לוותר על דברים חשובים שממש אסור לוותר עליהם. אם אתה רוצה לתרום לבניין הבית הפרטי - קח מהדברים שהם לטובת הבית הפרטי במסלול החיים. לא מדברים שבהם האדם מתמסר לכלל, כש"ל ולימוד תורה...

ולא כולם רוצים את הדבר הזה.

שירות לאומי עבור חלק מהבנות יכול להיות מיותר. עבור בנות אחרות הוא דבר שבונה אותן, מצמיח אותן ואפילו לפעמים מחתן אותן...

חוצמזה, המצב הנתון הוא המציאות שקיימת עכשיו. ובתוך המציאות הזו שכולנו פחות או יותר חלק ממנה- צריך למצוא פתרונות מעשיים לעובדה שרבים ורבות מתקשים ומתקשות במציאת בן או בת הזוג שלהם.

שדכנות כנורמה- שהצעת- זה פתרון מעולה לדעתי. וזה מה ש"ישפה" מנסים לעשות, אני לא יודעת עד כמה הם מצליחים.

לצד ההשתדלויות כדי להלחץ ממנה..
למלא את החיים בעשייה , התקדמות ולמידה וכל דבר שמשמח ומספק.. שאח"כ יהיה מאתגר הרבה יותר בתור נשוי/ה..

אבל אני ממש לא חושבת ככה...

יש שדכנים, יש אתרי שידוכים. צריך לבחון מה המעכב. לבודד משתנים ולעשות את המקסימום האפשרי כדי לטפל בזה. אם כל ההצעות נראות לא רלוונטיות - יש לבחון מה הסיבה. האם המשדכים לא מכירים אותך מספיק? האם זה בכלל לא מתאים או שיש התאמה אבליש תכונות מתאימות סה"כ ואת מבררת יותר מדיי ומצפה לשלימות? אולי באמת את יודעת מה את רוצה ואחרים פשוט לא יודעים? לא לוותר. לא להתייאש. אם את יודעת ושלימה עם מה שאת מחפש וחושבת שהוא גם קיים בנמצא - עופי על זה. תעשי את הכל כדי שיבוא. כמובן להתפלל ולבטוח ברבש"ע ולדעת שכל התהליכים הם לנו ובשבילנו. אחרי שעשית את ההשתדלות - תשמחי. עשית את שלך. השאר בידי שמים(אפשר אולי בנוסף לשוב בתשובה..). בהצלחה!

אין ברירה אבל זו הדרך! יש לי שדכניות שכל חג אני מסמסת להן חג שמח וזו רמז דק שמצד אחד מוקיר תודה על המאמצים שלהן ומצד שני מבהיר שאני עדיין רווקה וזקוקה להן. לתמוך ברווקות אחרות ולהיות כתף תומכת, להתפלל לה'. במלחמה צריך להשתמש בכל האריטלריה הרוחנית והגשמית ובאמונה בה' יתברך ולא לוותר.

לא צריך יותר מענווה כדי להתחתן.

"עקב ענווה יראת ה', עושר וכבוד וחיים".

 

זה באמת השורש לכל הנטיה לפסול שידוכים (או שיפסלו אותך, כי משמים רוצים שתלמד).

ומשמים לא יתנו לך את הזיווג שלך בתקופה שאתה לא מוכן לקבל אותו/ה, כדי שלא תפסול ותהרוס.

סתם מעניין אותי עוד כמה זמן נשאר לי כדי גם להקרא בתואר הזה... ?

רווק מזדקן זה לא גיל. זה אופי

המשפט האחרון.

שאדם עלול לפספס את זיווגו בגלל בחירה חופשית שגויה... אז נכון, אם אינני מסוגל לקבל את זיווגי בגלל דברים שאינם תלויים בי, ה' יעכב זאת. או יביא לי אותה וניפרד, אבל ייתן לאחד מאיתנו את הרעיון לחזור. אבל אסור לסמוך על זה...

כי לא בשמים היא.

בדוק ומנוסה

ואז לא תהיה שום סיבה שתפספסי את הזיווג שלך, בע"ה.

נראה יותר מתאים (על פי התוצאה בסוף)

אם לא עובד- לעבור לשיטת הזוג או פרט.

 

ואם גם זה לא עובד, צריך לנקוט בגישת ה"אבן נייר ומספריים" שפותרת כמעט הכל..

בלילה, לבד - כל בעיה קטנה מועצמת ונעשית מפחידה.
עכשיו בסדר. הבעיה נפתרה.

שהבעיות שלנו יפתרו תוך 12 שעות..

עבר לה.

אוףאוףאוףאוףאוף

את לא יכולה ככה פתאום להתפרץ לתוך ה'אוף' שלה! ;)

הפרצוף הקודם שלך היה כזה-  

 

;)

עדיין יש אופים. וכנראה תמיד יהיו.
אבל גם יש לנו את היכולת להתמודד!

(ואיך זה?)

הכי שיפור שיש!

 

רק שלא ירד לך מהפנים..

 

(רק עם קצת הפסקות מדי פעם כדי לנשום..)

לכולם.

(היי, את. אפשר לומר שזה קצת באשמתך P-: )

אבל אל תשאלי משהו מוגזם

פירסמו שני סקרים שלי... מתרגשת!! 😎

כל שני וחמישי משהי אחרת אומרת לי חמוד.. 

מה זה עושה לי? 

כלום.. 

(: 

למה כל מי שאני פוגש חושב שאני חמוד?
עד איזה גיל ימשיכו לקרוא לי ככה?
נמאס לי כבר להיות חמוד!
גורם לי להרגיש כמו ילד קטן.

אם מוקדם מדיי - יכול להלחיץ.

שהיא באה עם המילים "אני לא חברה'שך" "אל תתעסק איתי" וכד'

אני רוצה למחוק את המילה רגשית מהמחשב כדי שלא כל אדם שמתחבר לפורום מהמחשב הזה ידע מי אני. איך עושים?

אז תלחצי על התנתק

אחרי זה בריבוע הקטן למטה בצד שמאל תעשה דווח

ותדווח על עצמך  (: חחח

שמעתי שטיגון סופגניות\לביבות בשמן בחנוכה זאת סגולה לעשירות ופרנסה טובה..

...

אז אני הולכת בעז"ה להתעשר בקרוב

גם אני לא ראיתי עד עכשיו חשיבות במאכלים של חנוכה, וזה אפילו מגעיל אותי..אבל עכשיו שינית לי את צורת ההסתכלות

קפה קפה שנמצא ליד בריכה כזאת?

הייתי שם פעם והוא ביקש שאני אשב עם הפנים לכוון הבריכה

 

כן, אני מבינה..לא הכי נעים

 

וואי האמת שאין לי רעיונות כ"כ

 

חוץ מזה שתהרגו אותי אם אני מבין מי הולך לבריכה בקור הזה אם זאת לא בריכה סגורה ומחוממת היטב...

ולא בכיוון הבריכה

אפשר גם לשבת בשולחנות בצד השני

אכתוב כאן או בפרטי למי שצריך

שכחתי את השם שלו

אולי לא בכזאת קיצוניות אבל כן אני מכיר אנשים שחיים בעולם של נחת.. הזמן לא מדבר אליהם

ולפעמים הם כ"כ מביכים שהיה ראוי להם שלא היו נאמרים משנאמרו (וביניהם האהוב עליי ביותר-העדפתי ללכת ברגל!! חבל שזה לקח חצי שעה)

זה פשוט הרגל רע, דחיינות- תופעה ידועה שמאוד קשה לשנות..
הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מסבירה שיאחרו מעבר לזמן שקבענו אבל לא לגלות לי את זה, אחרת אני אאחר עוד יותר..
וזה כמעט אף פעם לא עוזר...

זה קורה שתמיד הכל נגדי. דווקא ביום של לימודים כל הניסים והנפלאות (אגב חנוכה) הולכים נגדי. ביום של דייט יש את כל הפקקים. כל העולם מתאחד נגדי כדי שאני יאחר. הבנתי שאין לי מה להילחם נגד זה ולמדתי להנות מזה

לא סותר את העבודה שכל אחד עושה ותומך ומסייע לשני.

עבודה זוגית.

או שסובלים(כי זה באמת סבל)
או שמקבלים את זה בלית ברירה.
אבל זה אחד הדברים ה-מרגיזים בעולם.
אז יש כל מיני טריקים כאלה,למשל:
נניח מזמינים אתכם לאירוע(ברמצווה,חתונה,הדלקת נרות חנוכה,מסיבה וכו') ונוקבים בשעה מסויימת.
פה בן הזוג הדייקן נכנס לתמונה ומודיע לבן זוגו( המאחר הכרוני) שהם הוזמנו לשעה...x(ונוקב בשעה שהיא חצי שעה קודם לשעה שהוזמנו אליה)
תאמינו לי-עובד!!! (לפחות במקרים הספציפיים האלו)

 

ואני יכול להישבע שאני לא מאחר בכוונה תחילה. אני עושה הכל כדי לא לאחר ובכל זאת אני מאחר.

אחרי שקולטים שגישה שלילית נותנת רק עצבים ולחץ מנסים גישה אחרת, חיובית יותר

אם יש סיפור שעומד מאחורי האיחור אני מספר אותו.

ולא חושב שיש צורך להתנצל בלי סוף, זה לא היה בכוונה ולא צריך לעשות סיפור מכל פאשלה. יש לי את הפאקים שלי כמו לכל אחד אחר וזהו

יצאתי מדעתי, אבל זה היה אחד, שבמילא יש לי איזה טרוניא כלפיו, ועשיתי לו טובה. אולי אם זאת אחת שאני אוהבת, הייתי יכול לסבול.]

קובעים שעה, כשמראש אתה יודע שבעצם הפגישה היא חצי שעה אחרי. זהו.

אולי יש לה בעיה של התארגנות או של משהו אחר, אבל חבל שיווצר מתח סביב דבר כזה.

גם אחרי החתונה- אם אתה רוצה לצאת ב8 אז תגיד 7 וחצי, והסיכון הכי גדול הוא שתצאו כמה דקות מוקדם.

באמת שזה לא משהו שאי אפשר להסתדר איתו.

מגיעים עוד לפני הבוס לעבודה בדר"כ, כי הם מפחדים. אז למה לזלזל בבן זוג לעתיד? אפשר לשבת ולהעלות את העניין בשלב מתקדם בדייט.

אולי בשלב הדייטים אפשר להעלות את זה. צודקת.

אבל בתור נשואה שח"ו לא מזלזלת בבעלה היקר והחביב, אני יודעת שזמן אצלו הוא לפעמים דבר נזיל, ואם מאוד מאוד חשוב לי לצאת בזמן מסוים אז אני אומרת לו שאני רוצה שנצא רבע שעה לפני...

או, לחילופין, פשוט מתאזרת בסבלנות ומזכירה שנחת בשלום בית זה יותר חשוב מכל דבר אחר בעולם.

 

אני פשוט לא בטוחה שלדבר על זה זה תמיד מועיל. לפעמים החיים והמחויבויות שלהם עושים הרבה יותר מאשר דיבורים.

 

בס"ד

 

א- יש דבר כזה בעיה בתפיסה של הזמן.

אין שום קשר לזלזול, פשוט בהרגשה שלי הדברים לוקחים הרבה פחות זמן ממה שזה באמת.

נניח מישהי התקשרה אליי בבוקר לפני שהתפללתי,

בקשתי שתחזור אליי בעוד רבע שעה, כי חשבתי ששחרית לוקחת לי רבע שעה.

בסוף אני חזרתי אליה אחרי שעה.

לא האמנתי שאני מתפללת כל כך הרבה זמן!! בתחושה שלי זה קצת זמן.

אותו דבר בהליכה ממקום למקום,

בתחושה אני בטוחה שלעשות קניות זה סיפור של שעה וחצי מהרגע שיצאתי עד שחוזרת,

בפועל זה הרבה יותר.

ולהפך. פעם חשבתש הוריד לתלות ולקפל כביסה לוקח לפחות שעה,

ואז כאשר כחלק מהטיפול בעניין התחלתי למדוד כמה זמן לוקחת לי כל פעולה- הייתי בשוק,

כי באמת זה היה רק רבע שעה!

 

אצלי יש גם בעיה בתפיסת המרחב למשל, חוש כיוון גרוע ביותר,

יכולה ללכת איבוד בעיר הקטנה בה אני גרה,
למרות שאני חיה בה מגיל 6!!

בפועל ב"ה אני לא מאחרת הרבה,

כי ה' פשוט עושה לי ניסים,

בדרך כלל איך שאני מגיעה לתחנת אוטובוס למשל האוטובוס מגיע,
והרבה פעמים בדיוק שאני מסיימת קניות פתאום חברה רואה אותי ומקפיצה אותי לבית,

ועוד ניסים ונפלאות לטובה ב"ה.
אבל זה התחיל רק אחרי שהפסקתי לשנוא את עצמי על האיחורים האלו,

ולדעת שאם אני בכל הכנות עשיתי מה שתלוי בי כדי להגיע בזמן- כולל התחשבות בטבע המיוחד שלי לאחר,

ובכל זאת איחרתי, אז בהשגחה פרטית הזמן שהגעתי זה הזמן שהייתי צריכה להגיע.

 

זו באמת יכולה להיות נקודה מאד רגישה,

וצריך לטפל בנקודה הזו מתוך קבלה עצמית, הבנה שהקושי הזה- כמו כל קושי אחר במידות,

ניתן משמיים, וזה שאני עובדת על זה ומנסה בכל זאת- זה חלק מעבודת ה' שלי.

ואגב זה גם לא תמיד קשור לנחת,

כי בתקופת האיחורים שלי- זה היה מאד מלחיץ אותי.
הייתי קמה מאד מוקדם בבוקר, 
מכינה את הבגדים מראש,

ועוד ועוד,

ובכל זאת מאחרת, וכל הזמן הלחץ הזה עשה לי ממש רע ומצפון וכ'.

 

ב"ה כאמור היום אני יותר מסונכרנת, למדתי כל מיני כלים כאמור,

כמו להשתמש בשעון, למדוד כמה זמן לוקחים לי דברים,

וכ' וכ', ועדיין מה שמציל אותי זה ניסים ונפלאות של הקב"ה...

(בשילוב גם השתדלויות שלי)

 

בקיצור-

לא מכירה את המדוברת,

ולא את כל המאחרים הכרוניים,

אבל לא הייתי ממליצה לשפוט ככה.

זה קושי אובייקטיבי,

כמו כל קושי אחר, ולוקח זמן ונסיון עד שלומדים להתמודד איתו נכון.

 

 

מוכר גם לי יש- אבל אפשר לעבוד על זה אם זה עניין או טיים שממש חשוב לה וספציפי אבל זה לא שורד לאורך זמן

אתה יודע כמה זמן לוקח להתקלח, לסדר את השיער [ויש עוד בנות שחושבות שמחליק זה יפה ואז עוד זמן], לבחור מה ללבוש, להתאפר, לבחור בושם, וכו'?

וכל פעם אנחנו בטוחות שרק עוד שנייה וסיימנו...

 

תגיע מראש גם חצי שעה אחרי הזמן...

או שתגיע אחרי שעה, תתן לה לחכות, שתרגיש איך זה....

 

אבל מזה שונאת? או שתתייבש ותחכה לה חצי שעה או שתאחר גם....

עה"ח חכחעחילםכ

קטעים!

אולי נעשה רשימה משותפת

איך אני אצליח לרקוד על שני החתונות?

אבל דירבלאק, בלי מכות.

מחכים בקוצר רוח!

דוב ירחמיאל בן ורדה דבורה

רח"ל!!😠

והתשובה נעוצה בשירשור ההוא.

ותלוי איזה בן הוא...

"זה בסדר *אם אני אקרא" לך חמודה?"

זה יותר דומה לבקשת רשות ופחות נשמע כמו שאלה ששאלת רק כי אתה חייב

לא סגורה על המחיר למנה, אבל זכור לי שיחסית זול שם, ומתאים לשאר הקריטריונים.

סוף סוף מישהו שרואה את הטוב שבפגישות גם אם לא יצא מזה משהו

בעה''י שתזכה בקרובב

שימשיך תמיד בטוב, 

וזהירות ממחשבות גאוה של "אני עדיין מנצח" מה לשטות זאת? 

השם אוהב ענווה לא כדאי לך לקבל על זה שיעור ממנו 

תלמד מנסיו ןשל אחרים

ברור שהוא לא מתכוון להתגאות. הוא מסתכל בצורה חיובית במקום להתבאס על זה ולהרגיש רגשי נחיתות.
די יומרני מצידך לרמוז שה' יעניש אותו על זה..

קודם כל, זה נאמר לגמרי בהומור.
ובקשר לדבר עצמו שנאמר - לא התכוונתי ח"ו בקטע של גאווה ומשחקי כבוד... כתבתי פה בפורום אתמול איפשהו, שלדעתי אין מקום למשחקי כבוד בעניינים האלה. זה נישואין, זה עניין רציני. זו אחת הבחירות הגדולות והמשמעותיות ביותר בחיים שלנו, וצריך לעשות אותה ואת כל מה שקשור בה לפי מה שמתאים. אני לא רואה פה שום מקום לאי-נעימויות או משחקי כבוד.
(ואם כבר משחקי כבוד - דווקא הצד החותך יכול להיחשב "מנצח"... אף-פעם לא חתכו אותי נשמע הרבה יותר "מנצח" מאשר אף-פעם לא חתכתי)
מה שהתכוונתי הוא, שאני שמח על כך שתמיד הייתי מוכן להמשיך. אני משתדל להיות במקום של - גם אם יש קשיים או בעיות, צריך לנסות להמשיך הלאה. כמובן, לא להגיע עם זה להגזמות, אלא כל עוד זה באמת עדיין יכול להיות שייך. ואני שמח על כך שב"ה, אעפ"י שבכל אחד מהקשרים שלי היו סיבות - רציניות ומשמעותיות יותר או רציניות ומשמעותיות פחות - לחשוב שזה לא מתאים, תמיד הגעתי למסקנה שעדיין יש בסיס מספיק טוב כדי להמשיך, וגם ברגע האחרון עוד הייתי מוכן לתת מעצמי ולנסות להתגבר על המניעות. כביכול מין נצחון עצמי כזה.
ושלא תצא טעות - אני בוודאי לא בא לשפוט את הבנות שהחליטו לסיים איתי קשרים! ממש לא. כל אחת וסיבותיה עמה, וכמו שאמרתי - זו אחת הבחירות המכריעות ביותר, צריך לעשות אותה נכון (ובוודאי שלא לגבי האחרונה, שמכיוון שהסבירה הכל אני לגמרי מבין ומסכים שהיה צורך לסיים).
ושוב, המשפט עצמו נכתב בהומור ובחיוך

אני עכשיו חוטף.. (: