היא לא שהאחד מוחק את כל רצונותיו ומחשבותיו בשביל השני,

זה גם לא אמיתי - כי עדיין הוא מבואס וקשה לו

וגם לא מקדם זוגיות עמוקה ומשמעותית.

הדרך הנכונה היא לפרוס את הרצונות והתחושות, להבין יחד את הייתרונות והחסרונות

ומתוך החלטה זוגית להחליט על כיוון מסוים.

כך 2 הצדדים שמחים ואוהבים.

בהצלחה!

ואולי לפעמים גם את תוותרי. כל פעם תמלאו רצון של מישהו אחר מכם ..

ואיך יש לאישה סבלנות להיות הגננת שלו?

אשה אחת רודפת אחרי בעלה עם מערוך בבית... בקיצור הבעל בורח ונכנס מתחת למיטה..

האשה צועקת עליו... צא החוצה מיד...

הבעל צועק לה מתחת למיטה... אני הגבר בבית ואני אחליט מתי לצאת מכאן

אז אתה גם פשושון וגם משיח בן דוד? זה בדיוק אותו סגנון כתיבה של משיח

אז לרגע חשבתי שזה אתה

הבנתי שהם מתווכחים לאן נוסעים בשבת, אם להורים שלה או שלו...

ונראה לי שהם נוסעים לפני שבת...

גבר שרירן גבוה משהו מפלצתי. אישתו רק נותנת לו מבט הוא מתקפל כמו ילד בגן. זה היה מצחיק\מעציב אותי

זאת הבדיחה. אם את מעוניינת תמציאי בדיחות מעצמך...

אפילו הבדיחות שלו לקוחות מהתורה

אמר לי פעם אדם חכם

שכל אחד מגיע לפגישות, ומקרים רבים גם לחיי הנישואין, עם תסריט.

לא תמיד הוא מודע לזה שגם לשני יש תסריט שלא בהכרח תואם את תסריטו הוא...

לעתים בן הזוג בטוח שהשני מודע לתסריט שלו:

"מה היא סתם יצאה עם קצין / הר-המורניק / סטודנט לרפואה?!",

מה שיוצר הרבה מתח, כשאין תקשורת טובה.

תנסו לבנות יחד תסריט משותף,

ולא רק לנסות לשחק טוב את התפקיד המשני בתסריט של רעהו.

יועץ זוגי טוב זה ממש לא בושה,

בטח אם את נשואה לאיש קבע.

בהצלחה!!

שתשרה השכינה ביניכם!!

אבל אני מרגישה שדווקא הדברים האלה הם הם לב הזוגיות.

אפשר להמשיך ככה ולחיות בכיף עד 120

אפשר ללכת בין הטיפות או לעשות מעקפים,

אבל ההתמודדות הישירה של כל אחד מכם מול השני ומול עצמו- היא לב לבה של בנית הזוגיות.

איך בדיוק ומה לעשות במצב שלכם? קשה לייעץ.

תחשבי עם עצמך היטב, תבחני את הדבר לעומק, ופשוט תדברו על זה.

לא על משהו שהוא רצה ובסוף לא קרה- אלא על המצב הזה שתיארת, שבו הוא רוצה, מותר, מתבאס, ואת מרגישה לא טוב עם עצמך.

תבררו לעומק- למה זה קורה- מה הוא מרגיש? מה את מרגישה ולמה?

עצם קיומה של שיחה כזו יכול לפתוח ערוצי קשר חדשים ואולי לגלות דרכים חדשות שלא חשבתם עליהם .

ואגב, אין זוג שאין לו רצונות מתנגשים. אין כזה דבר בעולם. אבל לומדים- או לוותר, או להבליג, או להתחבר לרצון של השני, או כל מיני אפשרויות אחרות.

העיקר שיבוא מהלב, עם רצון אמיתי לתיקון, מאהבה ובכנות.

שאת? באמת באמת? כי זה רנאה שיש כאן משהו עמוק יותר.. אולי זה עניין פנימי שלך שאת צריכה לעבוד על עצמך על היכולת שלך לוותר, להתגמש, ללמוד להכיל עוד מישהו שזה כולל גם ויתור הדדי. אין ספק שויתור כל הזמן מצד אחד בלבד יוצר זוגיות לא בריאה שתתפוצץ בסוף.

כמובן שהדרך הכי טובה היא להגיע להחלטות ביחד ומתוך הבנה שזה מה שטוב לזוג כזוג - אבל גם במקרה שיש דברים שיש מחלוקות מהותיות וקשה מאוד לגשר, חשוב מאוד לוודא שלא תמיד הפתרונות יהיו אלו שנוחים רק לצד אחד בלבד. תזכרי שאם בעלך מוותר ב100 אחוז מהפעמים - זה בסוף יגרום לו להתפוצץ ואז זה יכאב לך הרבה יותר. לכן "שווה" לך לוותר נניח ב30-40 אחוז מהפעמים ולעשות מה שהוא רוצה, גם אם את לא הכי תאהבי את זה, בגלל מטרת העל שלך, שתהיה זוגיות שמחה שבה שני הצדדים שמחים ומאושרים.

וכמו שאמרתי, לסיכון - זה רק האופציה השנייה הטובה. האופצייה הראשונה והכי טובה היא כמו שאמרתי, להגיע למסקנות משותפות תוך פתיחת הנושאים ודיון בהם והחלטה מה הכי טוב לזוג כזוג...

הוא סיפר שכשהוא החליט להציע נישואים הוא הלך לרב שלו והוא שאל אותו "האם אתה מוכן לסבול בשבילה"? 

- "אחרי ריב וחילופי דברים הוא אומר "מה שאת רוצה". בתכלס הוא עושה את רצוני אבל מאוד מתבאס.

אני מרגישה שאני מגבילה אותו ושונאת את עצמי על כך שאני לא מספקת את רצונותיו,

אבל מה אעשה? אני באמת באמת אסבול  אם אענה לרצון שלו." -

כפי שכתבת.

הוא לא הבין למה הרב לא שואל אותו שאלות אחרות כמו "האם אתה אוהב אותה" או "האם אתה רוצה לחיות איתה" אלא דווקא שואל שאלה זו.

הרב הסביר שכשהוא מתחייב אליה והיא אליו (כבעל ואישה), אין מה לעשות. לפעמים הוא "סובל" בשבילך ואת לפעמים "תסבלי" בשבילו. 

לענ"ד , תשבו ביחד תנסו להגיע לעמק השווה, כך שאם כבר צד אחד "סובל" אז שיסבול כמה שפחות ..

כששאלה כזאת עולה בלנ''ו לעומת נשואים טריים.  

לראות הבדלים בין כל מיני דברים.

אם זה נשים וגברים.

רווקים ונשואים בחורות ונערות וכ'ו.. 

(: 

ללכת בקניון לדוג' לזהות זוג ולהגיד (לעצמי, לא בקול) הזוג הזה בדייט ראשון (ואולי אחרון)

זוגיות תמיד תהיה מלווה בפערים- בין מה שטוב לך למה שטוב לו.

בין מה שאת רוצה למה שהוא רוצה.

אז איך מגשרים?

אני מאמינה בשיח פתוח וכן, שבא מתוך קבלה, הכלה ואהבה.

מעבר לזה- שכל צד ירצה בשביל האחר.

בהתחלה כל צד מסביר את הצד שלו- למה טוב לו מה שהוא רוצה, ואז תופס את העמדה ההפוכה ומנסה למשוך לכיוון ההפוך.

לדוג'- הוא רוצה לנסוע להורים שלו והיא לשלה, בהתחלה כל אחד מסביר את עצמו ומה שטוב ברצון שלו ואז הוא אומר- טוב ניסע להורים שלך, והיא הפוך, ומוצאים את הפתרון בסוף מתוך המקום הזה.

זה יוצר מצב שבו באמת כל אחד רוצה בטובת האחר, ומרגיש שהאחר רוצה בטובתו.

וכל החלטה שתתקבל- תתקבל יותר במשותף ותתן הרגשה יותר טובה.

בס"ד

נדמה לי שכדאי להגיד לו במקרים כאלו שאת מעריכה את המוכנות שלו לוותר

ושהיית רוצה לדון על זה ושתגיעו להחלטה משותפת

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.