פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1396)

את בכלל נשואה

ובשביל להרחיק אותי ממך הגענו עד הלום

שאת סתם מתבכיינית

כך שהשאלה לא רלוונטית

ובשבי שהשאלה תהיה רלוונטית ובאמת תפתח דיון,

הייתם יוצאים עם מישהו/י עם דעות פולטיות שונות שלכם?

הסקרים מראים הבית היהודי מקבל המון מנדטים

ולעומת עוצמה לישראל בקושי עוברים את אחוז החסימה

מכאן אפשר להסיק שרוב הדת"ל בארץ מצביעים לבית היהודי ולא לעוצמה לישראל

מה שמין הסתם (עם סטיות מסויימות) נכון גם עבור הגולשים כאן.

אבל לא באתי לפתוח כאן שרשורי פוליטיקה

לא הבעתי דעה מי טוב יותר או פחות

רק ציינתי נתצון שנראה לי

ולמען הסדר הטוב,

אני בעצמי עדיין לא החלטתי למי מהשתיים אני אצביע.

בס"ד

א. עוצמה לישראל עוברת את אחוז החסימה.

ב. חלק מהסקרים מתעלמים מעוצמה לישראל (כבר היה סיפור שאחד מהנשאלים אמר עוצמה לישראל והם ענו לו שהיא לא אופצייה בסקר שלהם)

ג. נפתח מעל גבי הפורומים (בפורום אקטואליה וחדשות) סקר (שקישור אליו הופיע גם במומלצים בדף הראשי) ובו רוב העונים אמרו שהם תמוכים בעוצמה לישראל (הסקר הורד ככל הנראה על ידי הנהלת האתר)

ד. אם עדיין לא החלטת למי להצביע אני מוכן לייעץ

ה. למה כל בדיחה נלקחת ברצינות?  

אם היא מתאימה לי והכל, אז מבחינתי היא יכולה להצביע "העבודה".

לא על זה אני ארד מהצעה.

עת מבחן לעוצמה האלקטורלית של הערוצניקים...

ברור שלאאאאאאאאאאא!!!!!!1111

<צ>

בס"ד 

מה זה כל הרח"ל וח"ו הזה, תרגיעו, מילא אם היית שואל את זה על מרץ אבל ראבאק אתה כ"כ לא יכול לסבול מישהו ששונה ממך כ"כ קצת, נ"ל כשתתחתן תצטרך להתמודד עם עם כמה דברים שאשתך חושבת אחרת ממך

שאלה בצורה כזאת מעידה על התלהמות יתר במחשבה הפוליטית (וכנראה שבהלך המחשבה שאיתו אתה הולך לבחור אישה) שלך אם היית שואל "קשה לי לצאת עם מישהי שמצביעה שונה ממני" הייתי חושב שאתה קצת יותר שקול בבחירתך 

הוא לא בא-מת חושב ככה,

זה בסדר נראלי

ולסקר-

הבית היהודי הייתי מסכימה,

אם הוא בוחר עוצמה לישראל-

ובכן....

הייתי שוקלת שנית

 אתה לא יוצא איתי!

אין מקרה בעולם

הכל מכוון!!!

וזו היא שאלתו 

(פחות או יותר, בערך)

של פותח השרשור!!

אתה צריך תקציב לאנשים שאוהבים להרגיז אנשים בטלפון

ולקבל על זה משכורת

ולקוות שאכן אנשים יואילו לענות לסקר החשוב,

גם אם זה שעתיים לפני שבת.

(כי זה הזמן של הסקרים, כמובן. או ב10 בלילה).

אולי כבר תתחתן לפני שצליח במשימה

נראלי שפעם היה אצלנו בישיבה אברך שהקצה מרפסת לצרכים האלה...

עדיפות לבתי קפה שבתוך קניון כי אפשר להחנות את הרכב בחניון סגור ואז לא נרטבים לשניה אפילו!..

יושבים בבית של חבר/ה וטוחנים סרטים..

היינו בכנסת!!!!!!!!!!!!!!

טיילנו לנו בגן הורדים, ונהיה ממש קר, אז הוא הציע לראות אם אפשר להיכנס לכנסת. מסתבר שאפשר בשעות מסויימות, ולמזלינו זה היה אחד מהזמנים האלה..

אז נכנסנו, ישבנו ביציע קהל ומאוד נהנינו לראות את הדיון המתנהל. תוך כדי כמובן שדיברנו (בשקט!) וזה היה ממש כיף...

העיקר לדעתי זה הרצון להתחתן.

ויש משהו מיוחד בלצאת דווקא בתקופה הזאת,

זאת תקופה של בניה וחשיבה עצמית גדולה שיכולה להתפתח ממש טוב בתחילת קשר.

וגם אם בע"ה הקשר מתקדם לחתונה אז זו הרגשה נפלאה שעברתם משהו יפה ביחד.

רק צריך להכנס לקשר בנחת, בראייה נכונה שזו תקופה חולפת.

אני חושבת. שכשיוצאים יש בזה משהו "מקבע" שמצד אחד זה טוב, אבל בן אדם שעוד לא יודע מיהו, ומה הוא רוצה מעצמו, קצת לא בריא להתקבע בשלב הזה. והוא בטח לא כשיר להחלטות של "אם זה מתאים" ו"מה אני רוצה"

כמובן לא תמיד, וכל מקרה לגופו, אבל לדעתי חשוב קודם כל להחליט מי אתה ואז למצא בן זוג.

לא מדובר בלהמיר דת או לשנות כיוון באופן קיצוני,

אלא ממקום של אופקים חדשים שנפתחים עם כיוון חשיבה ברור.. 

שהדעה לא משתנה, אלא הדרך..

ואם הוא קיבל החלטה אך לא הגיע למימושה ולוקח זמן, אתם תחכו חודשיים עד שתמצאו עבודה?

(רק שואל..)

אם אתה אומר שהוא לא יהיה בעוד שבוע וחצי כומר...

נשקול את זה

וברצינות- תלוי איזה סוג של צומת דרכים..

אם זה עניין טכני של מציאת עבודה בזמן הקרוב-

אני לא רואה סיבה למנוע קשר..

הוא דיבר על שלבים שקורים לכל אחד בחיים,

נכון שככל שאדם צעיר הוא פחות סגור על עצמו, אבל כל אחד עובר את זה, זה חלק מהחיים..
בד"כ השלבים האלה הם בגדר הנורמלי, סיימת לימודים- להמשיך להתקדם בתחום? לצאת לעבוד? וכו'
לפי מה שהבנתי הוא לא שאל על שינוי כיוון מהותי בחיים. 
 

לכל אחד יש את השלבי מעבר האלה והאי-ודאות, זה לא עושה אותו לא סגור על עצמו או עם איזו בעיה..

(סיום לימודים, צבא, שירות, חיפוש עבודה.. זה קורה במשפחות הכי טובות)

כל עוד הבנאדם רציני, ויש לו כיוון, תכנון.. מה הבעיה?

בחיים עצמם יש כלמיני צמתים. אבל יש צמתים שהם יותר גדולים ומשמעותיים, שבהם באמת, לעניות דעתי, עדיף להתרכז בעצמך ולא לצאת לדייטים.

כל זמן שזה לא משהו מהותי (דרך וכיוון עקרוני בחיים וכד'), וגם לא משהו שממש מטריד את האדם ומקשה עליו להכיר בנינוחות - 

אין בעיה.

לפעמים גם אם מכירים מישהו מתאים, זה מסייע למציאת דברים נוספים.

ואם אני הייתי בצומת דרכים מסוימת ,מה שקרה לי כמה פעמים,הייתי בכ"ז יוצאת,כי זה שהתלבטתי על מקום לימודים או מציאת עבודה לא הוריד מהרצון שלי והשאיפות שלי להקים בית נאמן בישראל.

הבנים הגיבו שלא (אני ,שורש וגרביים וד. שהסתייג טיפה) והבנות הגיבו שכן (חוץ מאחת)

מה זה אומר????

ה"הסתייגות" היתה בכיוון ההפוך: אם זה בענין מהותי ממש (שהוא אמר שלא על כך מדובר), או דבר שמטריד באופן שמקשה להכיר.

[אבל כיוון שהערת - אולי הבנות חושבות שהם תמיד ב"צומת"... מתלבטות, אז מה -הן לא תכרנה?....]

מחילה אם הובנתי אחרת

וזה לא מחייב בגלל שהן תמיד בצומת. זה נראה לי לדעתי שהן חושבות יותר על חתונה משבנים חושבים

[למרות שמשום מה בחבר'ה מהגבעות, יש מצוקת בנות!

אבל בעז"ה!!]

גם התור שלך יגיע,

תזכור שיש מישהו שמנהל את העולם,

ו"כל עכבא לטובה".

כל הישועות.
 

אבל אם תכנס לדכאון מזה (כמוני...)

זה הרבה יותר גרוע ויכול להתפתח לדברים לא טובים.

תמצא דרך לעבור את זה.

חוץ מזה אמנם ליזה לקח כמה חודשים אבל גליתי שיש לי עוד חברים שגם איתם אפשר לדבר

הרגשתי שבאה מישהי וגזלה לי אותו.

איך ניסח את זה פעם מישהו חכם:

"נמאס לי לרקוד בחתונות של חברים על הקבר של חברותנו."

כמובן ששמחים בשמחת החבר!

מי שיחנ"ש איתו לילות שלמים? מי היה הכתף לבכות עליה כשקשה?

אבל זה לא אומר שזה לא קשה...

אני סבור שאם כבר התפתח גורם רגשי בעבר,

אז אפילו אם נפרדתם והלכתם איש לדרכו- יש מקום לחדש את הקשר.

לקשר כזה יש יותר סיכוי מאשר לבנות בניין חדש לחלוטין, להפגש להכיר לבחון לחסום ולפתוח ולהתחיל הכל מהתחלה..

וההוכחה- הוא עדיין בראש שלך, וזה ניכר מכל הודעה והודעה שלך.

חבל שסירבת, אבל את עוד יכולה לחזור בך.

בהצלחה בכל אשר תפני!

חבל ששלחתי או שסירבתי?

הבחור ששלח לי- הוא בחור שיצאנו ממש לא מזמן, ואין לי רגש אליו

הבחור ששלחתי לו- הוא גם בחור שיצאנו בערך חמש פגישות, ואותו, אני רוצה...

שתוך כדי שאני עסוקה בלשלוח לאחד שאני רוצה, בחור אחר שולח לי

במיוחד אם את רוצה מישהו אחר.

זה פשוט במקרה האחד בו אני לא רוצה.

זה לא פשוט במקרה השני בו אני מחכה לתשובה מהבחור השני...

הייתי שמחה לקבל הודעת שבת שלום חמודה,לא מעבר.

אלא אם כן היא סיפרה לו שיש לה משהו מיוחד השבוע (ובאמת הייתה שיחה טובה)-אז תתייחס אליו.

הודעת "בהצלחה" למבחן חשוב,לדוגמא.

באם התחלתם ברגל ימין בעייני זה יוסיף לו נקודות.

סתם 

ולא יודעת אם טוב להרבות באסמסים.. כנ"ל^^
אולי שבת שלום ואם יש משהו מיוחד בינתיים, אבל לא יותר מידי..

אני ממש נגד רקימת הקשר לפני הפגישה הראשונה,

פגישה ראשונה היא בדרך כלל סינון בסיסי חשוב,

חבל לבנות מגדלים באוויר.

למה לשלוח הודעות למישהי שלא באמת מכירים ואפילו לא ראו אותה??!!

הטלפון הראשון הוא רק כדי לקבוע מקום וזמן לפגישה בשביל להתחיל את הקשר.

אין מקום לשיחות נוספות לפני פגישה ראשונה וגם לא לסמסים.

יכול להיות שהבחור באמת חשש שאת "תדחפי" לו חוזרת בתשובה.

גם בשבילך, שתדעי.

וגם בשבילנו, שנוכל להיות ספציפים ולנסות לעזור..

לא יודעת..אולי מזה שאני אצטרך לחשוף את עצמי ולספר דברים שאני מתבישת,מפחדת להתאכזב, מפחדת מקשר עם גבר זר גם קשר פיזי.מה זה כ"כ מוזר??

לא חייבים מיד "להפתח" ולספר דברים אישיים.

כמו שלחברה שאת עוד לא מכירה כ"כ טוב ולא סומכת עליה בתחילת קשר את לא תספרי לה "הכל".

הקשר נבנה לאט לאט, כשמגיעים למצב שסומכים על הצד השני אז, רק אם מרגישים בנוח, אפשר לספר דברים אישיים יותר.

אם את מתחילה לצאת זה לא אומר שהבחור הראשון שאת פוגשת את כבר מתחתנת איתו.

את לא מתחייבת לכלום בפגישות.

כך שאין מה לפחד מזה.

לפחד להתחתן - זה כבר יותר מובן...

זה פחד שמראה שמבינים את כובד העיניין והאחריות הגדולה שכרוחה בזה.

בהצלחה רבה

כל דבר חדש יכול להפחיד בהתחלה.

כל ההתחלות קשות !

כל אחד, לפחות לקראת הדייט הראשון, מפחד מהלא-נודע. ההמלצה היא לשים את הפחדים בצד (או יותר נכון, להתייחס רק אל החלק הרלוונטי של הפחד - פחד של "על מה אדבר איתו בדייט?", אח"כ פחד של "איך מתחזקים את הקשר", אח"כ "איך אני אציג אותו בפני הוריי" וכו' וכו'.

העיקר זה לעשות, למרות הפחד. אני בזמנו חשבתי לא רק על ענייני הדייטים, אלא על איך מקימים משפחה, מפרנסים אותה, הופכים להורים וכו' וכו'. מסתבר שלאט לאט הדברים מתבהרים ומסתדרים מעצמם.

אותך בדייט..

אולי שווה לחכות קצת ולברר עם עצמך את הקושי

ולעבוד עליו לפני שאת מלחיצה את עצמך לצאת..

לא עוזר לבוא לתקופה הזו ממקום לחוץ ומפוחד נראלי..

את מוזמנת לדבר איתי באישי אם את רוצה...

אשמח לעזור..

כולם מסביבי תחתנים...למה אני אחכה???

בעזהי"ת.

לכל אחד יש את הטיימינג האישי שלו.. זה שאנשים סביבך מתחתנים זה לא אומר שגם את צריכה.

קחי ת'זמן שלך, תהני מהחיים! הם יפים 

א-ל תצאי.

תתבגרי קודם.

זה לא השלב היחיד בחיים בו אנחנו ניצבים בפחד לקראתו.

אבל בהחלט יתכן שזה הזמן, למרות שמפחדים.

כל התחלות קשות.

להתייעץ עם החברות, לשמוע מהן איך הלך להן כשהן התחילו...

כמו בהרבה התחלות בחיים, כשמבצעים בפעם הראשונה - זה מסדר את הראש.

מכניס לפרופורציות.

בס"ד

בסוף התהליך בעז"ה את תכירי את בעלך!!

לדעתי זה שווה הכל

החיים יפים!! תהני מהם תנצלי אותם!! שתירצי ממש כבר לא יהיה לך פחד ככ.. תהיה לך מוכנות נפשית טיבעית.. בעז
ה כמובן...

אני רוצה לצאת ורוצה כבר להכיר אותו אבל מרגישה שמשהו מאוד חזק נועל אותי.ולא,אני לא רוצה לצאת רק כי כולם מתחתנים מסביבי אלא  כמו כל בנאדם אני רוצה להקים משפחה  לגדל ילדים ולמצוא את החצי השני שלי.

כי  זה רצון טבעי.. מגיל שאדם עומד על דעתו...

שימי לב כמה ילדות מתחפשות לכלה... 

קודם כל להסכים לקבל הצעות.

להבין שהבעיה העיקרית בהסתכלותך היא שאת "מקדימה את המאוחר".

את חוששת משלבים שכעת אינך מכירה.

בוודאי שלא תספרי על דברים שאת מתביישת..

אם תמצאי מישהו שיכול להיות מתאים, אז מתוך ההיכרות והרצון לרצינות - זה כבר יבוא מעצמו לא כדבר ש"מתביישים בו", אלא כחלק מהענין שיהיה לך עצמך לאפשרות של בנין רציני.

ורק אם תרגישי גם אז (ויתכן שזה פשוט "יעלם" כמו הרבה דברים שנראים "מרחוק"], שיש לך "נעילה" חריגה, אז יש מקום להתעייעצות עם אישיות תורנית, רבנית או יועצת יראת שמיים (בדווקא).

הפחד הרבה פעמים יותר מעצם הענין...

[וגם יתכן שעוד כמה חודשים, כבר ייראה אחרת. כל אחת עם השלב שלה. העיקר לא להילחץ, זה עצמו גורם ל"פחד". לא רק "תוצאה" שלו...]

בהצלחה רבה.

הפחד נהפך לרצון.

אין מה למהר כל אחת והקצב שלה.

לא לכולם מתאים להיתחתן בגיל שמונה עשרה.

אל תדרגי הזמן לגמרי עושה את שלו,זה לגמרי טבעי.

לק"י

ואם זה פשוט פחד מדבר חדש- אז ההמלצה שלי מניסיון זה פשוט לקפוץ למים!

שתהיה החלטה נכונה ובהצלחה!

"אנחנו פוחדים מהאני האמיתי שלנו. אנחנו פוחדים מהאור שלנו. אנחנו פוחדים מהזוהר שלנו. אנחנו פוחדים מהאפשרויות הבלתי נדלות שלנו. אנחנו פוחדים לעמוד זקופים ולהניח לאור שלנו לנגוה על העולם. עם הכשרונות הגדולים באה גם אחריות גדולה. רוב בני האדם לא רוצים להתבונן בכישרונות שלהם משום שהם לא רוצים להתמודד עם האחריות שבאה אתם - האחריות לחיות ללא פחד ולשנות את העולם. עקב כך הם מתכווצים ומתרחקים מן הגדולה שלהם"

אני לא מסכימה. לכל דבר יש את הגיל שלו. לכיתה א' יש את הגיל שלה, לתיכון הגיל שלו, לשירות לאומי/צבאי יש הגיל שלו, וגם אם מפחדים וחוששים - אין ברירה אלא לעשות את זה ולהיכנס לזה. גיל 20 (לפחות לבנות) זה בהחלט גיל מתאים להתחיל לחשוב על חתונה. כמובן, אולי יש עוד כמה בירורים שכל אחד ואחת צריך לעשות עם עצמו או עם עצמה לפני שנכנסים לקשר, אבל אי אפשר פשוט לחתוך ולהגיד - תחכי... מי יודע עד מתי היא תחכה כך?...

ב. לשואלת היקרה: מבינה ומזדהה איתך מאוד. ממרום שש שנות נישואים (התחתנתי בגיל 20) קצת קשה לי כבר לזכור תחושות מדויקות, אך אני בהחלט זוכרת את החשש והפחד "להתחיל"... וכן, גם להסתכל על החברות סביבי שכבר "התחילו" או אפילו התחתנו - ואיך הן לא חוששות כלל?

אז ב"ה, לי הייתה אמא שלי, שדחפה אותי לכך, והייתה לי מורה יקרה שהתייעצתי איתה בנושא הזה, ובסופו של דבר הגעתי, לאחר שאמא שלי דיברה עם שכנה-שדכנית, לפגישה הראשונה שלי עם בחור. הייתי בטוחה שיהיה נורא, שהבטן שלי תכאב מרוב ההתרגשות (כפי שקרוה לי במקרים כאלה), שלא אצליח לפתוח את הפה או שאדבר שטויות...

אבל היה מקסים! באמת זרם, והצלחתי לדבר, ובכלל לא כאבה לי הבטן! אמנם לא התחתנתי עם אותו בחור (ב"ה פגשתי את בעלי לאחר עוד כמה בחורים), אבל למדתי כיצד להיות בפגישות עם בחורים, מה לעשות ומה גם לא לעשות... (לדוגמה, אם הבחור שואל אותי איפה אני רוצה להיפגש, לא לנקוב מיד בשם של מסעדה, אלא להעדיף איזשהו פארק...)

אז שתהיה לך הצלחה גדולה, אל חשש, וחזרי לבשר לנו בשורות טובות במהרה!

(*התשובה נכתבה כבר אתמול, אך מפאת בעיות טכניות נשלחת רק עכשיו).

http://www.yelm.co.il/show.asp?id=38947&big_cat=

את זה.

(והכרתי מאוחר מדי, יש לציין...)

עוזר גם לך וגם לה

שגם כתוב טוב, וגם אינו פונה אל הבחור כאל יצור חסר כל אינטליגנציה רגשית-חברתית-סביבתית. וכן, גם לא בציניות.

אשריכם ישראל..

מעיין בקונטרס הזה.

הקונטרס בכללי מחובר בטון נזפני מובהק, והבחורה יוצאת בו כיצור שברירי להחריד.

אם כי בשורה האחרונה, הוא כן נראה לי חשוב ויעיל...

זו לא נק' אובייקטיבית ממש, אבל אני באמת חושבת שגם בתור בן זה היה נשמע לי בסדר.

תראה, היו דברים שקראתי ואמרתי שלעצמי שזה בכלל לא מפריע לי... אבל אני יודעת שיש בנות אחרות שזה ממש היה מפריע להן.

מסופקני האם יש מישהי שרגישה כ"כ לכללל הדברים שכתובים שם, פשוט לכל אחת יש את הרגישויות שלה.

והדברים שכתובים שם לא מונפצים, גם אם הבחורה "יוצאת בו כיצור שברירי להחריד".

ומניין לבחור למה הבחורה שלפניו רגישה? אין לו אלא להקפיד על הכל, עד שהוא יברר - כמובן, ברגישות(!) - מהן הרגישויות שלה..

קראו לזה שם "הכשר מצוה"

אני מסכים, לדעתי ההדרכות בו מתבקשות מאין כמותן, בלי לומר דבר על בחורים/בחורות.

אישית, אני מרגיש שהוא לא חף מביקורת דווקא בנקודה בה שיבחת אותו.

בעניין "הסתכלות בפנויה"..? כמובן, בפגישות וכו'..

זה לא כ"כ ידוע

אבל יש גם דעות שאסור לאישה להסתכל סתם כך על איש שאיננו בעלה.

ארוכת זמן (שלבנים אסורה ממילא), לבין הסתכלות לשם הנאה שמביאה גם להרהורים אסורים שפשוט שאסורים גם אצל בנות.. ההסתכלות הראשונה היא לא בעייתית.

ואצל בנות זה לא משום "ונשמרת מכל דבר רע" כמו אצל בנים, אלא משום שזה מגרה יצר הרע.

אפילו בגמ' מסופר על ר' יוחנן שהיה יפה תואר והיה יושב מחוץ לבית הטבילה והנשים שעברו שם היו מסתכלות עליו והיו זוכות לזרע יפה כמוהו.

"ר' יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה אמר כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה מסתכלן בי ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי"

הסתכלות היא בחינה עמוקה, היא לא מהשהו שקורה כדרך אגב,

בעקבות ההסתכלות הזאת הוא צריך להכריע האם היא יכולה להיות אשתו או לא.

היא הותרה לא בגלל שזה לא מביא הנאה

אלא בשביל למנוע מצב שהבחורה תהיה מגונה בעיניו, וכתוצאה מזה יתגרשו, או גרוע מזה, ימשיכו לחיות ביחד והוא אינו אוהב אותה

כמו שכותב הרמב"ם:

"ולא יקדש אשה עד שיראנה ותהיה כשרה בעיניו שמא לא תמצא חן בעיניו ונמצא מגרשה או שוכב עמה והוא שונאה." 

(רמב"ם הלכות אישות ג יט)

לפי ההיתר הזה מותר להסתכל רק עד שיכריע האם היא נאה בעניו

וכידוע, הדבר הזה לא לוקח זמן רב (בין מי שלוקח לו 10 דק' לבין מי שלוקח לו 5 פגישות) ולאחר מכן, יש איסור להסתכל עליה כמו כל אישה שאינה אשתו 

קשה!

קשה לביצוע

ועוד יותר קשה שהידיעה זה מעליב שלא מסתכלים עלייך

ובכלל,  יש סוברים על הנ"ל (נראה לי הראב"ד)  שלתלמיד חכם אסור להסתכל בכלל.

דברתי על הסתכלות של בנות על בנים, כהמשך למה שאתה כתבת.
ובלי קשר - בהחלה ביקשתי מקור שעוסק קצת יותר בהרחבה על הסתכלות של בנים על בנות בפגישות.

לא לכולן זה מפריע שלא מסתכלים עליהן, יש כאלו שמעדיפות דווקא ככה.

והסתכלות של ת"ח - בוא לא נכנס לזה..

כתבתי שיש דעות הסוברות שאסור גם לנשים להסתכל על גברים

אמרת שיש הבדל בין סוגי ההסתכלות

ואמרתי שאין שם חילוק בין סוגי ההסתכלות

אם תמצאי מקור כזה, אשמח לעניין בו גם

לא הבנתי למה העניין הסתבך: יש ראיה ויש הסתכלות.

ראיה בעלמא - בגדול, בשני הצדדים איננה בעייתית.

הסתכלות - בן על סתם בת - אסורה, שממילא הוא יגיע להרהורים אסורים.

            בן על "משודכתו" - מותרת רק כדי לראות האם היא נאה בעיניו, ומעבר אסורה.

בת על בן - ככלל, מותרת, כי אצל בנות אין חשש שתגענה להרהורים אסורים ולבוא לידי טומאה. זה בכלל לא שייך..

מעבר לכך - אם בת מכירה את עצמה ויודעת שהיא תגיע להרהורים אסורים, אסור לה גם כן להסתכל משום שהיא מגרה את יצר הרע אצלה.

כך נראה לענ"ד העניה מאוד.

שבת שלום!

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48274&st=&pgnum=42

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48274&st=&pgnum=48

של הרב הבר שליט"א.

(ותאמיני לי שהייתי ממשיך בשבחים, אבל לזה לאדמין אין מספיק נפחי בשרתי SQL...)

כבר בדקתי שם..

 

או ב"קדושים תהיו" לרב שמואל כ"ץ?

בכל אופן, תודה..

וכבר עוד שניה שבת.. אז..

שבת שלום!

חיפשתי קצת וזה מה שמצאתי..

ש"וע אהע"ז סי' כא' סע' ג'.

משנת יהושע פרק א' הלכה ז'. (בהערות למטה זה בהרחבה, וגם מובאת התייחסות לגביי ת"ח..)

                   פרק ז' הלכות ב'-ד'.

 שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' ר'.

שו"ת משנה הלכות ח"ט תחילת סימן רס'ד.

תורת ההסתכלות סימן י' עמ' מח.

ולגבי החוברת, בתור בן אני חושב שהיא מנוסחת בסדר גמור,וכן מתייחסת לנקודות חשובות שצריכות לעלות למודעות חלק מהביינישים

בס"ד

" דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך."

(מחבר שו"ת אז נדברו, למי שמכיר).

ואת המכתב של הרב שפירא, בסוף החוברת שעוגי פלצת נתן לה קישור. 

(תשאלי גם בפורום נשואים טריים?)

קודם כל צריך להתפלל שהגיסים שלך מצידם יהיו עם לב פתוח ועין טובה לקבל אותך

תבואי את עם לב פתוח- לקבל אותם כמו שהם, לכבד אותם

תהיי חברותית- אבל אל תצפי שיהיה קשר חזק ופתוח ישר מההתחלה- רק כי רשמית הוכתרתם גיסות. 

קשר חברי זה דבר שנבנה- כמו כל חברה טובה שאת מכירה מאנשהוא ולאט לאט הקשר נבנה....

אז תצאי=)

תסבירי למשפחה שלך שזה ממש חשוב לך, שאת מרגישה מוכנה ובשלה,

תקבעי איתם זמן שבו אתם מדברים על זה ובשיחה שלך איתם תסבירי להם את העניין

וכמה שאת רוצה ממש להתחיל לצאת...

למשל, הפן הכלכלי: נניח שאת מתחתנת בגיל 18 עם בן גילך. איפה תגורו, איך תתפרנסו. להורים שלך ולהורים בכלל יש מן הסתם הרבה תובנות בנושא וחכמת חיים.

הם חכמים, בעלי ניסיון ומכירים אותך מספיק טוב כדי לדעת מה טוב ונכון לך.

אם את לא סומכת עליהם, את מראה שאת עדיין נערה בגיל ההתבגרות, שלא מצליחה להבין מספיק שההורים שלה רוצים בטובתה.

(כן, אני יודע שעכשיו יקפצו כל אלה שהתחתנו בגיל 18 נגד רצון ההורים. לא נורא...)

וקצת מגוחך להגיד בגיל 18 "כולם מסביבי מתחתנים", אני יכול למצוא בסביבתך מספיק אנשים שלא מתחתנים.

ואם עכשיו את כל כך לחוצה, מה יקרה עוד 3-4 שנים? (לא עלינו ושלא נדע)

כמו שכתבו לפני, שווה להקשיב להורים ולמשפחה וללמוד מדעתם.

הייתי אומר לך לדבר איתם ולשאול אותם דוגרי למה הם חושבים שעדיין לא כדאי? האם זה מסיבות אמיתיות שיש אחריהם בסיס/

כתוצאה מנורמה חברתית ? יש מצב שאחרי שיחה כזאת את  או אולי "הבית" תשנו את דעתכם..

המ"ה

אם כי כמובן צריכים לקחת בחשבון עוד שאלות, כמו:

- האם הבחור הראשון נשמע יותר מתאים משאר ההצעות, בפרט מהבחור השני?

- האם אפשר לצפות שהוא לא זקוק ליותר מדי זמן?

וכו' וכו'

בס"ד

כי ההצעה השניה עדיין ממש לא בטוחה..

אבל זה עניין אותי סתם בעיקרון.

הראשון - הוא בצבא, אז אין לי מושג מתי ה"זמן" שלו ייגמר, אבל יש לי הרגשה,ולפיה זה אומר עוד בערך חודש.

אכסנית נוער, מלון חן(קצת יותר רחוק אבל עדיין במרחק גישה.

בחוץ- (צריך לקחת בחשבון שדי קר)

יש הרבה גנים נחמדים בסביבה

יש את הר הרצל בחלקה של גדולי האומה שהוא מקום די נחמד (יהיו כאלה שיתנגדו)

טיילת בית הכרם

בפנים-

שערי צדק

מלון רימונים "השלום"

מלון "חן"

אתם לא יודעים איך עזרתם!!!

נראה לי שעדיף בפנים,

בחוץ בטח קפוא.

תודה!

זכרון מנחם נמצא מטר וחצי משם

אבל נראה לי

שהם יעדיפו מקום סגור ושקט...

זה פגישה ראשונה שלהם,

אני בספק בקשר לפעולות התנדבות כרגע

ומחפשתותו, את לא מכירה שחבר/ה מתקשרים אלייך בכדי שתמצאי להם מקום לדייט

אצלי זה קורה הרבה

לא לקח לי כלום,רק שאלתי אתכם...

א-זו חברה טובה,וגם אם לא

זה לא מפריע לי...מה כבר עשיתי,

הקלדתי שאלה...?

ב-אני צריכה ליסוע איתה,

לי יש חתונה והיא תלך לפגישה,

אז אני מעדיפה שהיא תיהיה לידי,

ככה אני גם אראה את הבחור,

וגם יהיה לי עם מי ליסוע!

שאכפת לך

שחברה ביקשה ממך לעזור לה

ואכפת לך

אכפת לך ממנה

אכפת לך שהיא לא תרגיש מוטרדת מבחירת המקום

אכפת לך שהדייט שלה יהיה מוצלח

לא צריך להתבייש בכך שאנחנו רוצים שיהיה טוב לזולת!

שבמקרה הספציפי הזה

לא עשיתי כלום,

וגם אם ל-א היה אכפת

לי(חלילה!)מהחברה,

דבר כזה אפילו לא דורש מאמץ.

זה פשוט לעשות למישהו טוב,

וזה אפילו לא מפריע לך.

הכוונה ממש ממש לא שלא אכפת

לי במובן הפשוט של המילים...

רק הצגת את זה בצורה שונה

במקום להציג שאכפת לך מחברה ושיהיה לה טוב

הצגת את האינטרסטניות שלך בדבר

ולכן כתבתי, 

שהייתי שמח יותר לשמוע את ההצגה השניה

את בסדר,

אפילו יותר מזה!

לא צריך להתבייש בכך שטוב לנו לעזור לזולת

זה ממש חסד לעזור לזולת!

"שלושה סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים" (יבמות ע"ט)

התרבות המערבית הכניסה לנו לראש שזאת בושה לעזור למישהו ללא כל אינטרס,

מה אתה פראייר???

אנחנו יהודים, ואחד מסממנים שלנו הוא הגמילות חסד

אנחנו צריכים להיות גאים בזה

עזרת לזוג יהודים, גם אם הז לא לקח ממך כמעט שום כוח

ישר כוח ענק על כך

הקב"ה ישלח שכרך בעז"ה!

אני אישית ממש לא מרגישה פראיירית

שאני עוזרת למישהו,

גם אם זה על חשבון הזמן שלי או על חשבון העדפות שלי.

אין לי שום בעיה שיבקשו ממני טובות,

ואני ממש לא מרגישה מנוצלת.(עד גבול מסויים,כן?)

בתגובה שלי התכוונתי להבהיר

בכללי שאפילו אם את/ה מתקשים

לעזור "על חשבונכם" אז יש

המון דברים שיכולים לעשות

בלי שזה ייקח כלום,ממש כלום,ורק כדאי לשים לב...

והאינטרסנטיות שלי בדבר הייתה לגמרי בצחוק...

מקווה שהסברתי יותר טוב.

יש גן נחמד, הכניסה מאחורי בניין "יד שרה".

ויש ברמת בית הכרם- מרכז קניות קטן- אם אתם בקטע של בית קפה/מסעדה..

ממש על הצומת של הר הרצל\ יד ושם\ התחנה של הרכבת הקלה

ומשתנה מקשר לקשר..
זה תלוי בהמון דברים,

תלוי באופי של האנשים

בהתפתחות של הקשר ובמהירות

אם הם מכירים מפעם או רק עכשיו נפגשו לראשונה

יש זוגות שמתארסים תוך שנה, שנתיים, שלוש,4-5-6...

ויש זוגות שמתארסים תוך 3 חודשים

ויש זוגות שמתארסים תוך שבועיים!

יש זוגות שהם חברים מהסניף לאורך כל התיכון ומחכים שהוא יסיים צבא או משהו ורק אז יתחתנו

ויש זוגות שהכירו רק אתמול ויתארסו תוך חודש וחצי כי הכל זורם והם סוגרים אחד לשני את כל הפינות.

הקשר מתקדם כשעוד פינה נסגרת ועוד פינה נסגרת, כל זוג בקצב שלו..

אף פעם זה לא מספיק חח

אבל זה מאוד תלוי בשניכם וכמה אתם מוכנים להיכנס לתוך זה ברצינות

ולעבור שלב שלב עד האירוסין והחתונה בע"ה.

אני התארסתי אחרי 8 חודשים (שהיינו חברים בפועל..) ... וזה היה נראלי קצת ממש!!!

ותשאלי את פרח כמה זמן לקח לה עד האירוסין....................

תלוי בכם בלבד.

בול, על הדקה! '

וחמש שעות.

בתיאורטי תמיד חשבתי לפחות שנה.

מה שקרה לי בפועל זה חודשיים וקצת או פחות. 

אנחנו נשואים באושר ואושר ואושר

וכולם קיבלו את זה לגיטימי לגמרי.. אבל לא בכל חברה זה לגיטימי..

אבל בכללי בני 18 לא בוגרים מספיק, חסרי יכולת כלכלית לקיום בית והשכלה(בקטע של עבודה לאחר מכן)

אבל כול מקרה לגופו, והמוזכר לעיל מדובר על הרוב(לפי דעתי) 

יש לי חבר שהתחתן בגיל הזה ואני יודע להגיד בברור שהוא היה כבר בשל,

אבל תכל'ס רוב החבר'ה עדיין לא בשלים בגיל כזה מוקדם.

יש עוד שיקולים כמו שיקולים כלכליים השכלה וכד'.

ההורים הם הבעייה..הם לוחצים שאני ישב לפני החתונה בישיבה גבוהה..

ת'כלס אני מתכנן גם אחרי לשבת בישיבה ככה שאני לא רואה כ''כ סיבה...

אבל זו עדות. ואדם קרוב אצל עצמו לכן צריך להתייעץ עם עדים נאמנים שמכירים אותך. זו עניות דעתי. כולם רוצים להתחתן. אצל בנים הרצון הזה מתגלה בסוף השמינית .אצל בנות הרבה לפני...

בגיל 18 רוב רובם של הבחורים והבחורות עדיין לא מספיק בשל למחויבות של נישואין,

אבל אני מסכימה עם חקל שכדאי להתייעץ עם מישו שמכיר אותך באמת..

כל אחד מכיר צד אחר באישיות שלי..

ניראלי שזה ככה אצל כל אחד..

והרצון אצל בנים לענ''ד ברוב מוחלט של המקרים איננו מגיע בסוף שמינית..

ואצל ההורים..יש הרגשה שתמיד אשאר הילד הקטן..

תקשיב, אתה מרגיש בשל, אתה מרגיש מוכן - לך על זה.

אם יש לך ספקות ופחדים, כנראה שאתה לא מוכן מספיק, וזה לגיטימי כמאמרך. 

אחרי הכל מגיע להם קצת נחת רוח..לא ככה?

בשביל ההורים אתה תמיד תהיה הילד הקטן שלהם.

חוץ מזה, בלי להשמע חס וחלילה מבקרת, אם אתה עברת 18, אתה מספיק גדול בכדי להחליט החלטות. [או שאתה ממש הבן של אמא, כך שלצאת זה לא שאלה של לגיטימיות אלא של בגרות.]

מתאימות..אבל אני מרגיש שכובלים אותי בכבלים לא כבלים..

לק"י

אולי יש כמה יחידי סגולה

וברצינות, לא חושבת שיש מה להלחץ ולהתחתן בגיל הזה.

כדאי קודם כל קצת להתבגר ולתפוס את הכיוון האישי בחיים.

לק"י

הגברים בגיל 18 גידלו ילדים.. סבא שלי למשל (שיסכימו כולם שהוא היה שייך לדור הקודם).

וב"ה הוא וסבתא שלי (שבניגוד לשאר הבנות בתקופתה התחתנה ממש מבוגרת- משו כמו גיל 19..) הקימו משפחה יפה עם עשרה ילדים.

אז אני לא אומרת להתחיל לחשוב על חתונה בגיל 1000, אבל לא צריך להיות בהיסטריית חתונה ("אני בת 18, ועוד לא התחתנתי.."- לא אני, כן?!). למה צריך את הלחץ האטומי הזה?!

להשתדל צריך! אבל לא מתוך לחץ.

ומומלץ לדעת מה אני רוצה מעצמי, לפני שאני נכנסת למחוייבות גדולה כ"כ וקושרת את עצמי עם מישו ועם הילדים שיבואו בעז"ה.

אז נכון, שכדאי לחשוב על החיים כבר בגיל תיכון, אבל להשתדל להסגר על עצמך לפני שאתה מתחיל לחשוב על חתונה.

לפחות לדעת את הכיוון הכללי בחיים.. אני ממש לא מדברת על הפרטים הקטנים.

אני מסכימה איתך שהיום אנשים מסרבים להתבגר גם בגיל 100, אבל זאת עדיין לא נראית לי סיבה להתחתן בגיל 18!

כמובן, שאני לא מדברת על יחידי סגולה/ כאלה שמסיבות שונות החליטו להתחתן בגיל צעיר (הכירו כבר הרבה זמן וכדו').

מי שמתאים לו, רוצה או מצא כבר את זיווגו ההגון בגיל 18- אז בכבוד!

אבל לא צריך להיות בלחץ מזה שלא.. זה נורמלי! גם להתחתן בגילל 22 זה בסדר (לא כ"כ מבוגר).

אבל בניחותא שאנשים מדברים על נישואין מסביב - אולי הגיע הזמן להלחיץ אותם קצת.

אני מניחה שזה ייצור איזון כלשהוא ברצון שלהם להתחתן.

ואני לא חושבת שאנחנו סותרות אחת את השניה בדעותינו.

אם אנשים יחונכו לנישואין בגיל צעיר הם גם יהיו סגורים על עצמם בשלב הרבה יותר מוקדם בחיים.

השאלה היא לאן אנחנו שואפים ומחנכים.

אז קדימה!

תתחיל לחפש את נשמתך האבודה!!

מרגיש מוכן ובשל? תארגן לעצמך פגישה עם מישהי..

אני מאמינה שה' יפגיש ביניכם -

בזמן הכי מדויק.

כששניכם תהיו בשלים וראויים.

לא משנה כמה תחפור בלגיטימי/בנורמות/ברצון ההורים-

יש פה עניין גדול ועליון מהכל- החלטת שמייא.

לכן, אני חושבת שכדאי שנזכור להשאיר לה' מקום בחיינו.

להתבטל בפני רצונו ובטח לא להעמיד את עצמנו במרכז.

בינתיים, עד שתמצא אותה-

תלמד תורה, תעבוד על המידות, תגבש השקפות, תתבגר, תגדל, תחווה, תתנסה..

בהצלחה!!

והתהליך שכל אדם צריך לעבור עד שהוא מוצא..  אין הוא בהכרח קשור לגיל של האדם כמו 

לגיל שכלו חכמתו הבנתו ויכלתו וכ'.

מעבר לזה.. יש הרבה במה שאלירז אמרה. מסכימה כמעט על הכל.

בעזהי"ת.

אח"כ יחפש את נשמתו התאומה...

חיפושים כושלים של החצי השני עלולים רק לייאש וליצור אי נעימות. חבל.

אם מישהו חש ביטחון לחשוב תכל'ס כבר בגיל 18 זה אומר עליו הרבה...

(לא בהכרח שזה מתאים לו - אבל הרבה...)

בעזהי"ת.

ורוב מי שאני מכירה, שבגיל 18 חשבו על חתונה- עפו על עצמם ובגדול!

כל הכבוד לו שהוא שומע את דעתם ומקשיב להם.

הורים יודעים מה הכי טוב לילדיהם.

לדעתי, זה ממש לא קשור לבגרות אלא רק לייחס שלו להורים ועד כמה הוא מעריך ומכבד את דעתם.

לך - סטיב, בד"כ כששומעים בקול ההורים אף פעם לא מפסידים...מניסיון.

אבל האמירה הגורפת שצריך להקשיב להורים בכל מצב, היא לא נכונה.

לפי ההלכה, אין חובה לשמוע בקול ההורים אם לשאת אשה כזו או אחרת, זו בחירה של האדם עצמו.

"הורים יודעים מה הכי טוב לילדיהם"- לא תמיד נכון.

בנוגע לשאלה הספציפית-

לדעתי להתחתן בגיל 18 זו שטות וחייבים להתבגר קודם. אין מוכנות לדעתי לרוב האנשים להתחתן בגיל זה- הן מבחינה נפשית, הן מבחינה כלכלית והן מבחינות נוספות.

ולא דובר כאן על "איזו אישה לשאת" שזה בוודאי נתון לשיקולו של האדם עצמו אלא על התייעצות עם ההורים אם לצאת עכשיו או לחכות עוד.

הרי הורים מכירים טוב את ילדיהם ויודעים אם הם בשלים לזה או שעדיין לא.

לא הרבה מוכנות\מוכנים בגיל הזה.
יש כאלו, אבל לא כולם.

זה תלוי בבשלות והמוכנות...זה אישי לכל אחד ולדעתי אין לזהתשובה מכלילה וכוללנית...

ואני בת 18ומשו.. בעז"ה חתונה לפני פסח

אני מסכימהלחלוטין שלא לכל אחד ואחת מתאים להתחתן בגיל 18,

אבל כמו שאמרתי לחברה- מי שמתאים לה,למה לא?!?

וכשאני אומרת מתאים אני מתכוונת לכל הפרמטרים שכבר הוזכרו כאן בשירשור..

שאנחנו היתחתנו בני 18 17 לפני כמה שנים וממש טוב לנו 

עם חברי הפורום

התשובה חיובית

תיכנס לעיניינים וזה יבוא לך לבד...

נכנסים לכרטיס אישי שלו

ויש שם אפשרות "שיחה חדשה"

על "שיחה עם המחבר\ת"

או ב "שיחה חדשה" בכרטיס האישי.

אבל נרשמת רק עכשיו,

הגיוני שלא תיפתח בפניך האופציה לזמן הקרוב ממש.

למרות שידעתי על הקצרה

אף פעם לא השתמשתי בה!