אהבת החיים שלי,
אני מתגעגעת אליך הכי בעולם,
תמיד יש בליבי נקודה של יגון לא פתור,
ותחושת בדידות שלא תנוח ולא תשקוט,
עד אשר אמצאך.
מאז שאני מודעת לחסרונך,
אתה תמיד כאן,בליבי,
ואין לי יכולת לברוח.
לעיתים החוסר שלך מורגש כ"כ חזק,
שהוא מותיר אותי דומעת,
ומרטיט את ליבי ללא רחם.
ארועי החיים משתדלים להשכיח,
אך עם חלוף היום,
כשהשקט כאן,
אתה נותן את אותותך.
לעיתים, גם בשעת המולה, בין אנשים,
אני חשה תלישות,
וכואבת את חסרונך.
התשמע קולי, רחוקי שלי?
האם גם אתה כואב את הריחוק?
האם אתה כואב את בקשתי?
אתה בכלל חש אותי?
לעיתים בעת התבודדות או כתיבה,
אני ממש פונה אליך ומשוחחת איתך,
בתקווה שהנשמה שלך מרגישה אותי,
שולחת לך חום, אהבה וחיבוק אינסופי, עטוף בכמיהה.
מבטיחה שאלחם בצבא הכי חזק שבעולם למענך,
אשתמש בנשק התפילה,
לשנות את הגורל שנחקק בצבא השמיים,
לטובה נהירה.
רוצה לדעת שגם אתה מרגיש אותי, כוסף ומתפלל עלי,
רוצה להאמין לגמרי שישנך וודאי.
ומקווה ומתפללת שאיפה שאתה נמצא,
מאמין גם אתה שישני אי שם...