פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1404)

 הספקתי את האוטובוס בשניה האחרונה....

ואפשר לשתף במשפט יפה: "יש העצובים שמסביב לשושנה יש חוחים,אני תמיד שמחתי שבין החוחים יש שושנה, הכל תלוי בהסתכלות שלנו!!"

יצאתי מהמערכת הצבאית-שזה ברכה גדולה מאד והקלה עצומה

אני כבר חולה כמה ימים..אבל מחכה לאזור כוחות פיזים ונפשיים לחזור ללימוד בישיבה

תודה אינסופית לקב"ה!! על הדברים הטובים שקורים לי בחיים ושזיכה אותי ב"ה!!!

תודה תודה תודה!!!

ותודה שאני מתחילה להבין מה אני רוצה לעשות עם עצמי השנה! הייתי כל כך מבולבלת ומדוכאת מזה שבוע שעבר...

ו- קמתי והכנתי לעצמי חביתה עם בצל וגבנ"צ בפיתה לארוחת בוקר והיה שווה רצח (:

התעכבתי בבית

הגעתי באיחור לטרמפיאדה ופשוט אין טרמפים...

אמרתי לעצמי "אין סיכוי שאגיע בזמן!"

ופתאום הגיע טרמפ בדיוק לאיפה שאני צריך, וכך הגעתי אפילו  לפני הזמן 

אחח איזה טוב ה'!

אני לא דימייניתי כמה ה' שומר עלי במיוחד... בכל דבר אני מצליחה לראות איך זה חשוב שזה קרה לי(גם דברים לא נחמדים...) ובעיני זה הכי חשוב לי  שאלוקים רואה אותי  תמיד ....

להתחיל את השבוע עם דברים טובים. והרגשה טובה. לראות את הקב"ה בכל צעד ושעל!!

נקווה בע"ה שנצליח להתמיד בראיה הזאת כל ימינו...

המשך שבוע מעולה!

הוא לא אמר, כי חשב אולי יפגע, או חשב שהנימוק שלו יישמע שטותי..

העיקר לא לחשוב שאַת זה לפי מה שהתאים או לא, למישהו אחר.

ומן הסתם גם לא ממש הכיר אותך..

ומכל מקום, התוצאה הסופית - מן השמיים.

עוד שלב בהתבררות ובדרך לגאולה השלמה, בעז"ה. 

וגם, מה אני אמורה לחשוב על כל הסיפור הזה???

מאיפה אני אמורה להסיק מסקנות להבא?

מהניחושים שלי?

מהסרטים שלי? אפרופו שרשור מהזמן האחרון...

שלפעמים אנחנו עלולים חלילה לחשוב/להרגיש שמשהו אצלנו "לא בסדר" כי מישהו אחר לא רצה. וזו טעות לגמרי. ולכן אמרתי לא "להעריך את עצמך" לפי מה שהתאים או לא למישהו אחר. אינך תלויה בכך, מלבד מה שאינו מכירך באמת.

ואת לא אמורה בהכרח להסיק כל "מסקנה"..  תתבונני לרגע, אם את חושבת שבאמת היה משהו "לא בסדר".. ואם לא - תהיי שלמה עם עצמך לגמרי. את מחפשת מישהו שמתאים לך ואת לו. לא  מישהו שאת צריכה לעשות "התאמות" כדי להתאים לו (כמובן, אינני מדבר על מישהי שיש לה בעיה מידותית או כד', והיא צריכה לתקנה, כי זה מפריע שהיא מתרגזת כל רגע או כד'...)

נקוה ש"הבא" יהיה מישהו שאת כמו שאת, טובה  בעיניו והוא בעינייך.

וכמובן, לא להתחיל "סרטים"... בנחת, בשלוה, בביטחון בקב"ה.

איזה תועלת הייתה לך בזה?

אח"כ היית יכולה להגיע למצב שאת משנה את עצמך כביכול בשבילו,וכל הזמן חושבת לחזור לקשר.

או למצב שהיית אוכלת סרטים על כל משפט שאמרת לו ,אולי הוא לא הבין אותי נכון ....

אם הייתי עושה ככה וככה אולי הוא כן היה רוצה ...

וכן על זה הדרך 

בעז"ה שיגיע מהר ובקלות!!!!

בשורות טובות!!

גם לא ממש צריך לשאול מה הסיבה.

את לא רוצה לשמוע וגם לא יגידו לך- לא מצאת חן בעיני, את רזה מידי/שמנה מידי/מדברת בקול מידי...

זאת אומרת- מי שמולך יתפתל ואולי ימציא משהו לומר, אבל זה עוד ברמה מאוד שטחית, ולא נבנה קשר שיש בו עומק מספיק כדי לבקש מהבחור לומר לך למה.

במקרים נדירים, אחרי 3-4 פגישות אני אומרת או שואלת, וגם אז בזהירות רבה.

סה"כ רוב הפעמים אנחנו נפגשים עם בני אדם טובים, זה לא הופך אותם למתאימים...

נראה לי שבד"כ חותכים בגלל- לא מספיק חיבור, 'כימיה', פער בסגנון וכדומה...

ואני לא חושבת שאם משהו אמר לך שלא נראה לי זה אומר עלייך משהו. זה פשוט אומר משהו על הקשר, על הביחד שלכם.

ולכן בד"כ כדאי להסביר, זה גם די זכות הצד השני לדעת. ואם זה באמת משהו שמפריע באדם השני, ויכול להעליב אותו, אז צריך באמת לחשוב איך להסביר בצורה הכי לא פוגעת ולא אישית...

בשורות טובות! ישועה שלמה בקרוב

1. גם אילו עשיתי שירות מלא, לא מדמיין את עצמי מסרב להצעה בגלל שהיא לא עשתה ש"ל.

אישיות של חסד ועשיה היא דבר שלא משתקף רק בשירות לאומי.

וגם (סליחה על הדברי כפירה) - עיסוק בחסד ועשיה הוא ממש לא חזות הכל!

אם מישהי עסקה כל חייה בפשוט ללמוד ולבנות את עצמה - 

הנקודה הזאת לא תגרום לי לשקול לרגע סירוב להצעה.

בחורה טובה שסך הכל לא לקחה חלק בחסד מאורגן בחייה - 

לא תעלה לי סימני שאלה. ממש לא...

2. מי שחוסר החלטיות מפריע לו, אז כל סוג של חוסר החלטיות יפריע לו.

מי שמרגיש שהבעיה הזו זניחה ביחס למכלול, ובטח כשיש מגמה של השתפרות -

אז למה לא להסכים?...

במקרה הזה אני חושב כמו עוגי פלצת, שהשירות בצבא גם כן משקף עשייה(ואפשר לומר שצריך גם אופי ללכת נגד הזרם) ולאו דווקא מראה על יציאה מן הכלל.

אבל אצלי היא לא תפסל מראש על דבר כזה

2. אני חושב שאם מישהי מרגישה שהמקום לא מתאים לה והיא לא מרגישה שהיא תורמת בו

במידה והיא לא תעבור זה אפילו גרוע יותר מאשר תעבור מס' מקומות

אפילו כמה פעמים- לאו דווקא מראה על חוסר החלטיות.

בטח שלא חוסר רצינות!

יכול להיות שלא היה לה טוב במקומות האלה, היא לא מצאה את עצמה, האחראים עליה לא היו נחמדים,

היה לה רחוק מידי מהבית, לא היו לה חברות, יש 1001 סיבות לזה!

וזה לא מעיד על כלום איך היא תתנהל בקשר.

ש"ל זה זכות ולא חובה ולכן הייתי נפגשת בשני המצבים...

1. כן.

2. כן.

יש דברים גרועים מזה.

אבל תלוי בסיבות וברור שזה יהיה לי ממש מוזר.

בעזהי"ת.

כל 'שריטה' שיש לבנאדם זה משהו מהנפש שלו. זה חלק ממי שהוא.

אני \, עם כל השריטות והשטויות שעשיתי בחיי, לא חושבת שיש בי דברים רעים. אולי חוויות שעברתי, ושבזכותן היום אניהרבה יותר מושלמת

לדעתי זו הגישה הבריאה והנכונה.

הדברים האלה יוצפו מאליהם בפגישות מתקדמות יותר, ואולי אפילו אחרי החלטה, שאז מרגישים הרבה יותר פתוח וחופשיים.

ואני חושבת שזה ברוב המקרים תקין, הגיוני וטוב.

אין טעם לחטט בעבר, אתם נכנסים לחיים משותפים ופותחים דף חדש לחלוטין (אלא אם כן מדובר בשלדים בריאותיים שיכולים להעיב על טיב הקשר, ועל כך יש להתייעץ עם גורם מוסמך).

יום ליקוט עצמות...

זהו דבר שלא טוב שיעשה מתוך לחץ

וגם אז רק אחרי שמכירים טוב.

אם תיפתח- היא תיפתח

אם היא תיפתח עוד- אתה תיפתח עוד.

וגם- זה רק דברים שהיא חייבת לדעת, או דברים שיכולים להשפיע על הקשר שלכם

או משו שממש בא לך שהיא תדע עליך

יש דברים שמגלים גם אחרי שהקשר נהיה יותר רציני ואפילו אחרי החתונה!

לא בכוונה להסתיר....

כי פתאום נזכרים שלא סיפרנו.

וזה אפילו כיף לגלות דברים אחרי החתונה. זה משאיר את הכל רענן וחדש

(לא דברים מפחידים מידי, כן? חח)

או שזה רק אני?

שזה עניין מאוד אינדווידואלי לכל אחד ואין לזה חוקים וכללים

באמת, כל אחד לפי מה שהוא מרגיש... צריך רק להסתכל על זה נכון ולהבין שה"שריטות" שלך או העבר שלך- הם לא רעים ואתה לא 'לא בסדר'.

זה מוכיח שכל החלטה שמקבלים, עלולה להתפרש בצד השני כלא מתאימה...

נגיד

ביטול חתונה

מצב משפחתי / בריאותי של ההורים

מצב בריאותי של המדוייט

אירוע טראומטי שחווית..

מה אז?

מופנה לכולם...

על קצה המזלג כן?! כעיקרון שמירת נגיעה זה נגזרת של הפסוק "ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה.." [ויקרא יח: יט]

 המשמעות היא שאסור להתקרב לאשה מפאת הטומאה... ולכן נשים נשואות טובלות וכן רק נשים נשואות [בשביל אותה מצוה]

מובא שהנוהג שנשים פנויות לא טובלות מפאת עניין זה התקבל בתקופת הריב"ש...

---הדגשה---

אין שום התר בשום פנים ואופן לבוא לידי נגיעה מחוץ למסגרת נישואין היו ברוכים...

אני הקטן

ובכ"ז... שמעתי שכששאלו את הרב קרליבך הוא ענה במשל: אדם הובהל לבית החולים בעקבות אירוע לב. הרופאים המנתחים הזדרזו לטפל בו ופתאום צועק מישהו: אוי ואבוי! הציפורן!

לא יודעת אם דייקתי בסיפור, בכל אופן מבחינתו של הרב קרליבך ענייני הצניעות נחשבו "שוליים" יחסית. יש דברים דחופים יותר לטפל בהם בדור שלנו (לא לאכול אותי. אני רק מביאה את הגישה של הרב קרליבך כפי ששמעתי שהייתה)

את הדברים שכתבת כאן.

עכשיו אני כבר לא מרגיש בודד...

אולי זה לא המקום ואולי לא השעה, אבל (קצת קלישה) "הכל נקודה של הסתכלות" אוכל יש לך? בית יש לך? אתה בריא?, יש כאלו שאין להם כלום, ולפעמים קשה אבל ממשיכים ללכת.

מברך אותך שתזכה בכול מה שאתה חפץ.

אחרי כל מה שתגיד, אין אמת בדבריו?

אני לא יודעת אם "מאמין בה' " נמצא במצב שיכול להכיל כזה עידוד או לא,

אבל זלזול בטוח לא מה שיעודד אותו.

בעע איתך!

אלא אושר, שלוה ומנוחת הנפש.

דדא חסר - מה קני.

וכשכואב לך ורע לך, אין מה לומר, זה כואב

ואני שולח לך את השתתפותי בכאבך וחיבוק(לבנים מותר? )

רבי נחמן כותב שכשכואב לאדם יש לו אינסטינקט שהוא עוצם את העינים

למה? כי הוא בזה מנסה לראות את התכלית

והסיבה שיש לכל הייסורים, מעבר למציאות שעומדת מולו

כי באמת יש סיבה ומטרה לכל כאב, שמהווה רק עטיפת מתנה למשהו מאוד טוב,

ה' יתברך שולח אותו, וגם אם אנחנו לא מבינים למה,

זה מבחן האמונה,

ואין אדם שלא עובר את המבחן הזה מידי פעם

ולפעמים הרבה פעמים

ולפעמים כל יום, ה' ירחם.

וככל שהחושך יותר גדול גם הטוב שמסתתר בתוכו יותר גדול

והדרך להגיע לטוב ההוא הוא אך ורק על ידי

זה שמאמינים שזה מה', ומאמינים שזה לטובה

ומקבלים את זה באהבה.

אז תדע שכאשר אני קורא את זה שכואב לך ורע לך

אני מרגיש כאב, ורוצה שיהיה לך טוב.

היום ליוויתי חברה  בבי"ח, במיון ("המהיר").

כל אחד שם, סבל מסיבתו שלו. יעזור אם תתחיל לחשב מי יותר מסכן?

זה ששבר את היד או זה ששבר את הרגל?

זה שצריך תפירה או זה שלא יכול לשבת מרוב כאבים?

אותו דבר לגבי הטוב.

יש ענין להשוות למי טוב יותר? למי המשכורת הכי גבוהה? מי בתפקיד רם יותר?

מי התחתן קודם? מי ילד ילדים קודם? למי יש יותר ילדים?

*******

יש להבין שאתה נמצא איפה שאתה כי זה אתה.

אתה לא שם בטעות, ה' הציב אותך שם. (למה דווקא אתה, ולמה דווקא שם, לטוב ולרע- אין תשובה!)

איך מתמודדים עם הבאסה והאתגרים? יש כל מיני דרכים..

בין היתר:

לזכור ולשנן בכל עת שהכל מה', וממילא ה' איתך גם ברגעים אלו.

לחדד לעצמך מה ה' רוצה ממך, וממילא מה אתה רוצה מעצמך..

להתייעץ עם אנשים שאתה סומך עליהם, שמכירים אותך, שמסוגלים לתת לך עצה/תובנה שטרם חשבת עליה.

לפעול. לעשות מעשה. אפ' כמה מעשים.

ב"הצלחה!

מה קשה לך? במה מתבטא הקושי שלך? סתם בהרגשה מבאסת כזאת שנמאס מהכל? קשור לדייטים? למשהו ספיציפי שקרה לך? אולי נוכל קצת יותר לעזור בעצות?

אני מאוד מזדהה איתך עם מה שכתבת.

אשמח לדבר.

הוא פה!!

כשתתחיל לחפש את הטוב ולא את הרע אתה גם תראה אותו..

רבי נחמן אומר למצוא נקודה טובה אחת ולהידבק בא.. לאט לאט מתחילים לראות שהיא לא לבד ולא היחידה.

החיים הם איך שאנחנו עושים מהם.. אם נרצה שיהיו שמחים הם יהיו כאלה, אם נרצה שיהיו קלים הם יהיו כאלה..

תתחיל להתבונן איזה טוב ד'..

ומהדברים הקטנים קטנים..

תאמין לי שאני סוחבת שק על הגב, אבל אני עושה מהמשקל שלו קל כמו נוצה..

אני לא מדברת באוויר אלא מניסיון.. יש פה כמה חבר'ה שיכולים להעיד..

אני ראיתי ישועות..

תאמין, תנסה ותצליח!

ישועות ד' כהרף עין

בשורות טובות

תנסה לכתוב כל יום במשך חודש מה כן טוב אצלך ומה נעים לך ובשליטתך. קח 10 דברים ליום. תראה שהאנרגיה תעלה פלאות

 שאתה עובר תקופה מתישה ולא פשוטה, שהכל נראה שחור.

 באמת לא נעים בכלל...

יש תקופות כאלה בחיים, לכולם, לא תמיד תראה אותם על אחרים, אבל אף אחד לא חף מהם. אבל כדאי לזכור שזו תקופה ושהיא עתידה לחלוף בע"ה.

לפעמים זה נראה כאילו כל הבעיות שבעולם החליטו להתיישב עליך, והכל מסובך ואין קצה חוט לצאת מזה. 

אבל לאמיתו של דבר בד"כ הכל מתרכז בנקודה אחת, משם הכל מתחיל, וכשנפתרת הנקודה הזו, אפילו לא לגמרי, פתאום גם כל השאר גם מסתדר. בד"כ זה גם לא משהו טכני, זו איזו תפיסה לא נכונה, הסתכלות לא אובייקטיבית על המציאות, שעליה מתיישבים עוד דברים.

אם נחשוב כשרק שיהיה לנו א'/ב'/ג' אז נהיה מאושרים, רוב הסיכויים שגם שהם יגיעו- לא נהיה. כי זה לא מתחיל משם, זה מתחיל בראש, (זה קצת קלישאתי ומבאס לשמוע, יודעת...), כי תמיד יהיה משהו חסר, משהו שבלעדיו נהיה עצובים, ואז מה? נמצא את עצמינו חיים בהמתנה מתמדת למלא את כל מה שחסר לנו, אף פעם לא מסופקים. 

חשוב לדעת מה חסר לך, להתפלל על זה, לשאוף להשיג אותם, אבל לא להתנות את השמחה בהם.

תמיד אפשר למצוא מה עכשיו טוב, במה עכשיו אפשר לשמוח, מה מספק עכשיו. רק כך גם כשהחסרים יתמלאו תוכל לשמוח בהם באמת.

לפעמים עיסוק רב מידי ברצונות מסויימים רק מרחיק אותם מאיתנו, והרפיה מהם, מקרבת.

ותכלס-

כדאי שתהיה במגירה "תוכנית לשעת חירום", לזמנים כאלה, אתה מכיר את עצמך הכי טוב, ויודע מה יכול להועיל לך ומה להזיק,

בזמן רגוע תרשום לעצמך אפשרויות של דברים שיכולים לעשות טוב, גם דברים ממש קטנים וטכניים, תשמור את זה במקום בולט ובשעת הצורך תעזר באותם רעיונות.

לפעמים יש תקופות שכדאי להוריד מחוייבות ומטלות לא הכרחיות, כל מה שהוא לא סוף העולם- אפשר לדחות, ולהשקיע יותר בעצמך ובמה שעושה לך טוב.

לפעמים עוזר לדבר עם מישהו קרוב ולסדר את הראש, לפעמים עוזר לכתוב- סדר בראש נותן הרבה שקט.

ולהתפלל- תמיד טוב...

תרגיש טוב!

לא ממש הבנתי מה קרה...

תני לזמן לעשות את שלו.

תתפללי שתראי את הטוב במצב.

בשורות טובות!

צריך לזכור שמשה היה כבד פה וכבד לשון כך שאין אם זה כול בעיה, וזה הדבר הראשון שצריך להגיד לכול בנאדם שקצת מתחיל לא לקבל אדם מגמגם. חוץ מזה יכול להיות שהוא מגמגם בגללך שאולי הוא קצת לחוץ, יכול להיות שכדאי לכם לדבר על זה. בדרך כלל לאנשים עם מגבלות אין בעיה לדבר על המגבלה שלהם ומעריכים שמתייחסים אליהם נורמלי למרות המגבלה.

יום טוב, 

הפרשנים לא אומרים שמשה היה מגמגם אלא אינו היה רטוריקן טוב או אינו בקיא בשפת מצרים

כדאי לעיין במקומות וללמוד

ובקשר לגמגום,

זהו דבר שרק את יכולה לקבוע האם זה משנה לך או לא.

אם תבחרי להמשיך ולחיות איתו, ההורים שלך וכל הסובבים אותך ילמדו לחיות עם זה ואפילו יקבלו אותו באהבה

העובדה הזאת לא צריכה להטריד אותך 

אלא את צריכה לחשוב רק על עצמך כרגע

יהיה לך טוב איתו או לא?

האם זה ימשיך להפריע לך גם בהמשך או שתצליחי להתגבר על זה

כמה פרטים:

1. הגמגום שאת שומעת כרגע הוא הרבה יותר גדול ממה שתשמעי לאחר מכן (הדבר מוגבר בהתרגשות)

2. ניתן לטפל בבעיה, אך אני לא ממליץ לבנות על שינוי אלא לקבל את האדם כמו שהוא

3. שמעתי על מספר סיפורים (אנני מכיר אישית) על אנשים שלפני החתונה היו מגמגמים, ולאחר מכן הפסיקו, בעיקר בחברת האישה שלהם (האישה נותנת המון כוח לבעלה )

אני ממליץ לנסות עוד כמה פעמים ולבדוק בכנות האם הדבר באמת מפריע לך

או שכל מה שמפריע לך זה מה יאמרו

שיהיה הרבה בהצלחה

אני נשוי באושר ועושר למרות הגמגום הקל שמלווה אותי מגיל 6 (כלב תקף אותי, אמנם הוא לא היה גדול, אך זה הספיק...)

אז ככה:

- כשבן אדם מגמגם פוגש מישהו שהוא לא מכיר, הגמגום מתעצם, אך הוא נחלש בהתאם לרמת ההיכרות. כשאני מדבר עם אשתי או עם מישהו שאני מכיר, אני כלל לא מגמגם.

- בן אדם שמגמגם צריך לקחת נשימה לפני כל משפט ולדבר לאט וקול רם, ואז הוא לא יגמגם.

במשך 7 שנים עבדתי בתור קופירייטר במשרד פרסום והשתתפתי בהמון פרזנטציות. נשימה נכונה וסגנון הדיבור המתואר לעיל עזרו לי לא לגמגם בנוכחות הלקוחות.

בהצלחה לך ולבחור.

בס"ד

לאט לאט יעלם .

או לפחות ישתפר בצורה מדהימה.

הכול תלוי במקום שהוא ירגיש אצלך.

זה ממש לא שיקול -- אפילו לא קטן.

ובתור אחת שגם יצאה עם משהו מגמגם(ולא משהו בקטנה)

תתמקדי איך לך איתו! אם טוב לך אין סיבה להפסיק.

ההשלמה הזאת עם איך החברה תגיב כשתביאי אותו הבייתה עוד תגיע בע"ה.

וגם ב"ה אנחנו אנשים טובים עם השתדלות של ראייה נכונה, אז למה שהוריייך יהיו שונים?  

העיקר שאת תהיי שלמה עם זה!                                                  

באיזה נושא לרדת לפרטים? לגבי האידיאלים? לא ברור לי כוונתך.

יש בכל כיכר שם חנויות וקפה.. בהצלחה

בעזהי"ת.

זו אכן צרת הצרות של תהליך ההיכרות.

צריך להיות מודע לזה מצד אחד, ומצד שני.. לתת הזדמנות, לתת צ'אנס להיכרות, ולכי תדעי, אולי העתיד שלך ממש ממש קרוב

בעזרת ה'!

מללכת צעד אחד קדימה, אפילו שמפחיד.

ואין דבר יותר מתוק ומרענן -

מלגלות אז, שכל הפחדים היו לשווא!

תזכירי לעצמך שוב ושוב, שבעומק יש לך בעיקר דברים טובים...

אם הוא לא ירצה להמשיך בגלל שהוא הכיר אותך טוב יותר

סימן שזהו אינו בעלך, וחסכת התלבטות 

יהיה בסדר בעז"ה! 

הגישה שאת מגיעה איתה,

תשפיע עליכם הלאה, ובמיוחד עליו..

אם את מאמינה שיש בך בעיקר דברים טובים

אין סיבה שהוא יבין אחרת

אם את מאמינה שיש בך רוב שאינו טוב,

ומעט אור

כך הוא יקבל את פני הדברים..

העבודה האמיתית היא עבודה פנימית שלך

ומשם והלאה, מאת ה'..

בהצלחה רבה!!

תשלימי עם עצמך..
תביני:

הדברים העמוקים שבך, הדברים שהוא עוד לא גילה בך- הם לא דברים רעים.

תיהי שלמה עם עצמך, תאהבי את מי שאת- יש בי צדדים שונים ממנו (ואולי לא?) ומאחרים והוא יצטרך לקבל אותי כמו שאני ולהיות בסדר עם זה, אחרת הוא לא יהיה איתי והוא פשוט לא בשבילי.

אין כזה דבר "הוא יבין שלא שווה להמשיך". מי שיחשוב את זה פשוט לא שווה אותך ולא מתאים לך!

אם חלילה הוא מחליט לוותר עלייך בגלל העניינים האלה, אז הוא פשוט מפסיד אותך, וזה לא אומר שאת לא שווה או שאת לא בסדר.

בעיה שלו, ושלום.

בהצלחה

או מאורסות

א. כדאי שתשאלי בפורום נשואים טריים...(:

ב. בעלי כשהציע נישואין סתם השאיל טבעת מחברה שלי בשביל "הקטע"... דתיים לא באמת צריכים *הצעות נישואין* בשביל להחליט להתחתן..יודעים כבר לפני ובעיקרון יודעים שההצעה עומדת להגיע בגלל שמודיעים להורים שזה מתקרב.

ולא רק בשביל "הקטע", אלא גם למקרה ואני לא יאהב את מה שהוא קנה, וגם כי יש בזה ספק קידושין.
כדאי להציע נישואין או בלי טבעת או עם טבעת שהיא סתם או מושאלת מחברה ואחכ לפני/אחרי הוורט לצאת ביחד לקנות משהו שהבחורה באמת תאהב...

בשעה טובה? (:

בעזהי"ת.

אני לא קניתי טבעת אירוסין. כי אני לא אוהבת טבעות בכלל! בקושי נישואין הסכמתי

וממש צריך להיזהר מקידושין בטעות, זה באמת באמת מסוכן.

לאו דווקא בטבעת

גם בתפוח יש ספק קידושין (אם מישהו יציע קידושין עם תפוח, יהיה את אותו הספק)

רק צריך להגיד במפורש שזהי איננה טבעת קידושין 

שהוא לא מתכוון לקדש בטבעת כזאת

והיא לא מתכוונת להתקדש בה

בלי להכנס למציאות היום.

כדי שהאשה תתקדש היא צריכה לדעת מה השווי של החפץ.

העקרון הוא שטבעת זהב פשוט וחלקה כל אחד יכול להעריך את שוויה וטבעת עם יהלום צריך מומחה רציני וכיוון שהאשה לא יודעת את השווי שלה היא לא מוכנה להתקדש בה ולכן אין חשש נישואים...

אבל קידש באמת, "הרי את מקודשת לי בספר זה..."

והרב לא הסכים

בסוף הזוג התפשרו על שרשרת 

לא צריך להיות "אויבער-חוכמים"...

מנהגי ישראל, יש בהם עומק ומסורת יותר מכל מיני "חוכמות"...

ליקוטי מוהר"ן אפשר גם לתת אחרי החתונה.

בס"ד

יותר יפה ומקורית 

קיבלתי טבעת מהממת באירוסין שאני בחרתי יחד עם כל שאר התכשיטים 

מה אכפת לך מהכשרונות שיש או שאין לבחורים אחרים? מהטעם בתכשיטים שיש לבנות אחרות?

תשמחי במי ובמה שיש לך!

ואין לי המלצה לחנות- אולי תכתבי באיזה חלק של הארץ את- זה יכול לעזור....

אז ככה, 

בעלי הלך לקנות עם חבר שלו. וקלע לטעם

לא הסכמתי עם האימרה שדתיים לא צריכים הצעת נישואין..אני בכל מקרה, נהנתי כל כך מההצעה! היה שוק, והיה מדהים!!

לא אהבתי טבעות. עכשיו אוהבת- אבל רק בגלל המשמעות שלהן...

בחרתי ביחד עם בעלי.

חנות ממש מומלצת- זכריה מלצר, רח' הלני המלכה, ירושלים. (מרכז העיר)

מרוצה פלוס (:

בעזהי"ת.

בעצם, ארוסי קנה אבל אני בחרתי..

ליד מכון טל......יש שם הרבה דברים טובים(ככה לפחות חברים שלי אמרו)

[בזהב ירושלים..]

והיא מהממת!! הייתי שם בהתחלה, אח"כ הלכתי לעוד מליון חנויות, ובסוף חזרתי לשם.. ממליצה בחום! וגם על מלצר במרכז העיר בירושלים, יש להם מגוון עצום, והם ממש חמודים! ודי זולים..

דמיינו לעצמכן שהוא יקנה לך טבעת בנניח 2000 שקל, ולא תאהבי אותה.. זה סיטואציה מאוד לא נעימה, וגם לא יעילה.. כאילו לא חבל??

אנחנו בחרנו את הטבעת ביחד! וממש נהננו מזה!

כן, הוא הציע לי נישואין בלי טבעת, וזה דווקא לא היה מוזר..

החוויה של לבחור טבעת באמת שווה! במיוחד לאור העובדה שהוא יכול לא לקלוע לטעם שלך..

מזל טוב!

לא הייתה הצעת נישואים. אני סולדת מהדבר הזה

את הטבעת בחרנו ביחד (סוג של...התלבטתי בין 2, ובסוף לקחתי את מה שהוא פחות אהב... אבל הוא נתן את אישורו ).

בהתחלה ממש לא רציתי טבעת, זה היה נראה לי מיותר (אני אל חובבת תכשיטים באופן כללי..) אבל די מהר התחרטתי כי היה בא לי.

זה כזה סימן לעולם ולעצמי שאני מאורסת. זה כיפי

בחנות בת"א של קרוב משפחה. המבחר לא עצום, ובסגנון פחות דוסי (זאת ההגדרה הכי טובה שמצאתי.. זה פשוט יותר יוקרתי כזה... מרכז ת"א, קיצר.. ), וגם אין לי שמץ כמה היא עלתה.... אבל אני אוהבת את הטבעת שלי

(אם תרצה/י פרטים על החנות - בשמחה באישי!)

הרבה דתיים קונים שם... חח

עיצבנו לעצמנו את הטבעת, ולא היינו צריכים למשכן בשבילה בית.

מוזמנת לעייש יודאיקה, זוג צורפים יהודים! (רק עבודה עברית!)

תוכלי לעצב טבעת כרצונך..

אני לא אהבתי את טבעות היהלום הגרנדיוזיות..

זו שלי:

בס"ד

אני בכלל לא אוהבת טבעות, וזו ממש עשתה לי חשק!!!

חומדת לעצמי בע"ה בעיתו ובזמנו...

לגבי עזרה - בהחלט! בת הדודה של אישתי-לעתיד (שהיא גם חברה קרובה שמכירה את הטעם שלה) עזרה לי, אחרת באמת הייתי אבוד מול כל המבחר הזה... מיותר לציין שהיא באמת אהבה את הטבעת. התכשיט שנרכש היה מדגם "סוליטייר" קלאסי בזהב לבן עם יהלום מרכזי ושניים קטנים בצדיו. טבעת הנישואים תהיה תואמת לה. רכשתי את הטבעת ב - "yes I do" בבורסה כי הבנתי שיש להם מבחר גדול של טבעות בסגנון קלאסי ומחירים נוחים. אני ממליץ בחום...

שיהיה לה דופק.

גמלי זה מאוד חשוב.

זה אפילו תנאי הכרחי

זה פסילה על הסף של רוב המדוייטים הפוטנציאליים. חבל...

ככה נצא לפחות דייטים...

יש יתרונות בבררנות

ומה אם ה-ה-ה-ה-"אחד" של מישי, הוא בחור כזה?...

האחד ויחיד ומיוחד?...

יבוא אחד אחר!!

אם מישי החליטה שדופק חשוב לה----

שתלך על זה עד הסוף!!

במיוחד אפ היא עוד צעירה

וכל החיים לפניה

כסף, מעמד, תהילה, כשרון -

רק הדופק...

של מורה מחליפה...

לק"י

רוגע..
 

בניין עדי עד

אז איך את מעבירה את השבוע האחרון שלך? (; 

בעזהי"ת.

אני מתכננת להשלים את כל השעות שינה של החודשים האחרונים ושל החודשים הבאים!

לצבור מראש... אחרת אני פשוט אתפגר.

את חיה בסרט!!

הדבר האחרון שיש לי לעשות זה לישון, וגם אני גמורה מעייפות ולא ישנתי כמה שבועות. וגם אני חשבתי שהשבוע של החתונה שלי יהיה ריק, ואני בכלל אלך לעבודה.. ופתאום.. טוב, כנראה שיש עוד הרבה הכנות..

סתם, בעזרת ד'.. אפשרי להשלים שינה, במיוחד אם את בנאדם שישן בכל מצב פיזי/נפשי (כמוני..

מזל טוב!

ה5 ימים האחרונים לפני החתונה פשוט התחרפנתי בבית מרוב לא לעשות כלווום

ולא יכולתי אפילו לקשקש איתו בטלפון כי החלטנו שגם שבוע בלי טלפונים בנוסף לבלי פגישות

הדברים הכי גדולים שהייתי צריכה לדאוג להם זה לנסוע לבתדודה שלו לתת לה את הכיפה שלו לחתונה ולסדר את הבית לשבת כלה! חחח

חברות דאגו לי והוציאו אותי מהבית פשוט... הלכנו לקניון וכאלה(:

בעזהי"ת.

ויהיו מלא דברים, אין מצב שנספיק לעשות הכל לפני החתונה |ריאלי|,

נראלי שהכי חשוב זה לבוא רעננה ועירנית, אחרת עלולה להיות גם בעיה בקידושין סתם ח"ו...

יאללה שתיגמר כבר התקופה הזאת!!

בס"ד

ופשוט הייתי במעונות ולמדתי עם חברות שלי יומיים לפני!!!

במבט לאחור הזוי בטירוף ! חברות שלי את מתחנת עוד יומיים מה את לומדת עכשיו?

אבל היה לי כייף כי התחרפנו ועשינו צחוקים והדבר האחרון שהיה באלי עכשיו זה להשלים מבחן 

ובסוף קיבלתי 95 ! 

הלכתי ללימודים, הלכתי לעבוד..

אפילו יום לפני החתונה הייתי בעבודה D: 

בכל אופן, לנו הכל היה מושלם לפניי.

ולפני לפני, בעלי דאג ועשה ה-כ-ל לבית שלנו וסידר ואירגן ממש!

אני הייתי בתקופת מבחנים..אז הייתי חייבת להשקיע..

אז, אין כלום לעשות בשבוע האחרון! לפחות לי לא היה.

הוא אפילו חשב לנסוע איתנו בהסעה

בס"ד

זה היה לו הכי כייף כי כולם רקדו ושרו לו ויצאו איתו החוצה שהוא יצא לחתונה ועשו לו שמח וגם הוא הספיק ללמוד..

צדיק

סימן טוב להמשך..

דווקא בגלל שזה יו"כ שלו..

זה לא שהוא הלך לעבודה כמו כל יום..

הנקודה זה לא רק "להרגיש". אין ספק שמי שהגיע כמו הנ"ל, עשה זאת לא מ"אדישות" אלא מרצון להגיע מתוך תורה (מן הסתם גם טבל מוקדם בבקר ומן הסתם במנחה של ערב חתונה, גם התפלל מכל הלב).

אני מניח שגם הרב נבנצל היה מסכים שזה מעולה - בלי סתירה לכך שגם לקבל ממנו ברכה ולהתפלל בכותל זה יופי. כל אחד עם ההכנה שמתאימה לו.

היום גם אנחנו נפרדנו... פתאום הרגשתי שאנחנו באמת זוג.

פשוט הייתי שמחה ביום שבו נפרדנו, ידעתי שפעם הבאה שניפגש נהיה נשואים ונחיה ביחד בלי כל הזמן להיפרד. 

למרות שאני בעקרון לא מת על ללכת לשדכנים[באופן אישי...] הסכמתי לשמוע מהאברך שמתעסק פה בישיבה ולא מצטער לרגע שעשיתי את זה..

מצידי עכשיו לחזור לבחורה

שאתה כותב עליה (אם באמת אתה מדבר על הקודמת ההיא שלך...)

ולך- יש לי חברות שהלכו לזה והם אמרו שזה ממש טוב, בדר"כ מדובר על זוגות תותחים כאלה שיש להם במאגר הרבה בחורים, ויש לך את האפשרות ללכת לכמה ישיבות- משמע, הדרך שלך "נפתחת" להרבה מאד אפשרויות, יזיק זה בטוח לא.

דברים קצת יותר מורכבים מזה...

היא יודעת שזה מה שאני חושב אבל בלי שתשתנה דעתה על הסיבה בגללה נפרדנו אין מה להמשיך בכח...

אבל בסוף לא היה בנו צורך באותה מכללה.. ("ממלכתית" )

היתרון של "שכינה בינהם" שיש להם הרבה בנים/ בנות רלוונטיות, יש היצע יותר גדול מאשר לרב החברות שלך/ של ההורים/ משפחה. יתרון נוסף הוא שאת מסבירה להם מי את ומה את מחפשת וזה לא זוג שמנסה לנחש מה את מחפשת....

שמעתי על הרבה הצלחות...

/Forum/Forum.aspx/t391580

בהצלחה

בס"ד

אחת ממכללת אורות, ואחת ממכון טל.

אני גם הלכתי אבל לא היו לי הצעות משם...

מצד שני - אח"כ הסתבר שחלק מהם יצרו קשר עם אנשים שהציעו לי הצעות. אז - לא יודעת.

אני חושבת ששווה לנסות. ובע"ה שתהיה סיעתא דישמיא...

אישית, אני לא חושבת שהרעיון הזה נכון...

אבל יש לזה בהחלט הצלחות.

שזה לא אומר עליו כלום, לכל היותר על חוסר הביטחון שלה;

שזה היום לצערנו לא דבר-שלא-קורה, ואנשים לא מייחסים לכך "משמעות" מיוחדת, אלא מבינים שכנראה ההחלטה היתה קצת "מוקדמת".

שמזל שזה קרה עכשיו, ולא שהי "גילתה" אחרי החתונה שבעצם זה לא מתאים לה.

ושבתור אחותו את אומרת לו שמי שתזכה - ממש תזכה...

בטח אם הוא מנסה לשחק כלפי חוץ שהוא גיבור!!

לתת לו את ההרגשה ולוודא שהוא יודע שאוהבים אותו כמו שהוא ולא משנה מה ואיך הוא מרגיש. ואם וכאשר הוא ירצה, יש לו מקום לאוזן קשבת וחיבוק.

לא לחפור לו ולא לנחם 

בהצלחה בזה...

קודם כל, לתת לו את התחושה שאתה שם בשבילו בכל מצב ובכל דרך שהוא יחפוץ, ללא שיפוט או לחץ כמובן. תן לו לדבר ולפרוק וכמובן נסה לחזק אותו בכך שתראה לו כמה הוא נהדר, ושכל הסיטואציה היא בגללה ולא בגללו. חשוב לחזק את הבטחון העצמי שלו שהוא שברירי כרגע...