אבל תאאמיד אני בשוק מזה.

לבריאות..

הגברת אמנם נראת כמו בובה קפואה, אבל היא קצת רוקדת, והיא עושה את זה מול עשרות אלפי גברים.

תמוה בעיניי למה ביום החתונה מותר ובכל שאר ימות השנה זה יהיה אסור בתכלית?!

הרב שלך יתכן שיפסוק אחרת

דעתי בין כך ובין כך שזה לא ראוי

אני באמת לא מצליחה להבין מה יכולים להיות המניעים להיתר?!

"כיצד מרקדין לפני הכלה?"- משם זה נולד?

סתם משהו לבן שזז והיא גם לא באמת רוקדת

שוב לדעתי זה לא נכון אבל מדובר בחסידות שכנראה הולכים לפי האדמור שלהם

אבל באמת מסקרן אותי להבין לעומק את הנקודה!

איך בחרו להתיר דבר כזה?

האם שמחת כלה דוחה צניעות?

זה מתמיהה אותי- דווקא בגלל שצניעות והפרדה בין המינים כ"כ מוקפדת בעולם החסידות.

א"א להסיק מכך שכל הכלות רוקדות כמו בובות קפואות

מה ההבדל בין מה שרואים פה לבין זה שהחתן והכלה הולכים יד ביד אחרי שהם מתחתנים?

כולם מביטים..

יש אפילו שאומרים שראוי שכולם יראו את זה שהם אוחזים ידיים אחרי החופה.

ושוב לטעמי היא ממש לא רוקדת, אלא רק מזיזה רגל לימין ופעם לשמאל..

(רק להבהרה אני לא מביעה כאן עמדה לשום צד, דעתי לא נוחה עם שני המקרים..)

נניח שהיא כן רוקדת,

מה ההבדל בין זה לבין זוג שמחזיק יד ביד והולך לפני כולם כך אחרי החופה?

או זוג שמצטלם יד ביד מול הצלם ומקרין גם מעבר? 

יש מרחק רב בין השניים.

לגבי הצילומים- כל עוד זה לא בפני עשרות אלפי איש- אלא רק בפני הצלם ואולי כמה בני משפ'-

לא רואה בכך בעייה כפי שאני רואה בריקוד.

מובהק שיש רבנים מסוימים שממש פוסקים כך.  (כן, צריכה למצוא מקור, אך זה ממש ידוע והיה על זה דיון באחת החתונות המשפחתיות שלנו, והרב פסק- כן, נותנים יד)

בלנ"ד אביא מקור.

זה לא "רומנטיקה".. אלא בשביל הרצף בין החופה לחדר יחוד.

שזה "רשות הרבים" אתאפק בתגובתי אליך.

אני חושב שהחברים פה מספיק נבונים לזהות את סיגנון תגובותיך האלו ואת מניעיהם.

רק אציין שהגישה הזו גם גורמת לאי הבנת הנקרא פשוטה:

שהרי "נפשי" אמרה שהיא חושבת שזה ענין "הלכתי", ולא משהו מעבר לכך - ועל כך אמרתי שאכן נכון שאין כאן ענין "רומנטי" אלא רצף הנדרש עפ"י ההלכה.

וכן, נכון - "רומנטיקה" עפ"י השו"ע, זה אכן לא בפני אחרים. ואני מאחל לך שתזכה פעם להתחתן בצורה נורמלית, ואז תבין שהיחס בין אנשים שאינם "מנפנפים" במילים הללו לעיני כל עובר ושב, עמוק בהרבה מאלה שדואגים כל הזמן "להגיד", כדי שכולם "ידעו" שאין במה להתבייש...

וה"לגלגנות" הזולה, "כמעט חשבתי שאתה משתמש במילים לא ראויות" - מראה על כותבה בלבד, ואין צורך להוסיף.

כבר הצעתי מזמן, שאת "נוגדניך" - האמיתיים או המדומים - לא תוציא בכיווני..

לא רוצה לרדת לפסים אישיים. אם בכל זאת בא לך, אשמח לענות בשיחה אישית.

נכון, אין דבר כזה רומנטיקה בשו"ע. גם שלא בפני אחרים

מהסיבה הפשוטה שהיא לא הייתה קיימת בעולם. הסביבה התרבותית לא הכירה בכלל בצורך הזה בנפש וזה לא היה נהוג גם בחדרי חדרים. לכן השו"ע לא התייחס לכך. (ויש לכך סימנים למכביר בספרות חז"ל)

לעומת זאת, כיום התפתחה המודעות לנושא וההתעסקות סביבו ולכן צריכה להיות התייחסות הלכתית לעניין.

(לא חושב שבזמן השו"ע בנות דמיינו את עצמן בשמלת כלה מגיל 4).

יחסך לנושא הוא בעצם: "לא מכיר בצורך הזה, לפי ההלכה הוא לא קיים, אבל תחכו לאחרי החתונה בבית ואז זה בסדר". זוהי גישה קרה ומחושבת. שלפי הבנתי מנוגדת לערכי היהדות הבסיסיים.

מקווה שגרמתי לך לחשוב לשנייה מחוץ לקופסה שאתה נמצא בה

ראשית, לא "בא לי" שום פסים אישיים, כמובן - ואם לא צורת תגובתך מסוג זה, גם לא הייתי מגיב עליה כך. 

מה שכתבת על "אי הצורך" בנפש בזמנים עברו (ואינני מתכוין ל"רומנטיקה" במובניה הזולים והדמיוניים, אלא על יחס של אהבה בין איש לאשתו, כולל במובנה ההרגשי כמבטא אותה), זה לדעתי לגמרי "דמיונות". אנשים חושבים לעיתים שרגשות הומצאו רק היום. השאלה זה רק אם שמים כל דבר במקומו הנכון, או שמ"צימאון" זמני מאבדים פרופורציות, ואז האהבה אינה אהבה וסופה כסוף הרבה בתים בעולם ה"רומנטי" של היום.

דיינו שנזכיר מאמר חז"ל: "ואת בִיתי גירשתם מבית תענוגיה" - זה הישן בקילעא שאיש ואשתו מצויים בה. ומוסיפים ומסבירים, אפילו בזמן שאסורה - בגלל שבּוֹשה לדבר איתו בחופשיות.  צא וראה, בתוך מצב שאסור גם דיבור ב"קלות ראש" בין איש לאשה, עדיין אמרו חז"ל שמי שנוכח שם, מגרש את בִּיתו של ה' מ"בית תענוגיה". מספיקה הדוגמה הזו, להראות כמה היו מודעים, כמובן, לעומק חשיבות היחס הנפשי העדין, וכמה שזה - כמובן (מגוחך אפילו להגיד) - היה קיים.

ובשו"ע כתוב לא להראות גילויי חיבה בפני אחרים. אז היה קיים - ובפני אחרים אסור.

מה שכתבת בשם "יחסי לנושא" איננו מצריך אפילו התייחסות.. מפני שכל מי שקורא מה שכתבתי, רואה שמה ש"הלבשת" על דברי פשוט אינו מתחיל להימצא שם..  לפי הבנתי, "שמירת הלשון" כזו דוווקא היא מנוגדת ל"ערכי היהדות הבסיסיים".. (ואגב, קצת מוזר: רגע קודם כתבת הרי שכלל אין בשו"ע וכו' - המבטאים את "ערכי היהדות" - מושג כזה).

ואני אינני נוהג להתייחס למשהו בגלל שכותבים "בשמי" דברים שלא אמרתי.. ואז אולי "אתרגז" ואגיד מה אני חושב...  אם מישהו שואל בנימוס ויש לי מה לומר ואני חושב שהבמה מתאימה - אז אני אומר. כמו מישהי ששאלה פה על מקור למשהו.

אכן, מה שכן כתבתי בהודעה לעיל, בעקבות דבריך הלגלגניים (לטעמי - סיגנון כזה מלגלג על כותבו בלבד) שמהם הובן שאתה בטוח שאתה מבין ב"רומנטיקה" אבל אצל ה"דתיים האלו" לא מכירים מה הרגש שאמור להיות בין איש לאשתו, - 

היה שאני מאחל לך שתזכה להינשא כראוי ואז גם לתפוס שכל ה"רומטיקה" הדמיונית של אלה המנפנפים בה כל העת ב"תרבות" הנוכחית (וכפי שגם אתה עשית), היא אפס מאופס מול זה. 

ודומני שמתוך הדברים, מובן היטב מי צריך לצאת מה"קופסה".. גם קופסת הדמיונות, וגם קופסת ה"דימיוּן" מה עולמם של אחרים.. יש כאלה שזו דרכם: מציירים דברים גדולים מהם בהרבה בצורה מגוחכת וקטנה, כדי שיהיה  נוח "לתקוף" אותם.

ומי שיזכה (וכעת אינני מדבר אליך - אלא לאחרים הקוראים פה, שזו גם כל המטרה שבגללה בכלל הגבתי לדברים שנכתבים בצורה כזו), לשמור את כל הרגשות והכחות הטבעיים שמתעוררים בו או קיימים בתוכו - ב"קופסה" פנימית נכונה, של ריכוז היחס באישיות של מי שהוא/היא רוצה להתחתן עימו/ה; ומתוך היחס אל האישיות, ומתוך הקנין והמחוייבות ויצירת המציאות החדשה שע"י החתונה - גם להוציאה לפעל בשמחה בקדושה ובטהרה - יזכה בעז"ה לבנין עמוק פנימי, מה שלא זוכים כל "מנפנפי" הרומנטיקה המעורפלת בין תאוות ליחסים בין בני אדם.

נ.ב ואגב, ה"ראיה" לרומטיקה של היום מזה שבנות חושבות מגיל 4 על עצמן בשמלת כלה - רק ממחישה  את אי ההבנה בעניינן..  כדאי שתשאל אולי בנות אם מישהי מהן חולמת על זה בגיל קטן בגלל "רומנטיקה"...

ואותה שאיפה בדיוק היתה, מן הסתם, לא פחות בזמנים קדמונים, בפרט שגם היו מתחתנים צעירים יותר. והחשש מ"תשב עד שילבינו שערותיה" היה קיים גם אז.. גם הלשון הזו לא מהיום...

ואינני מתכוין יותר להמשיך בדיון הזה - בגלל הצורה בה הוא התחיל. מי שרוצה להעלות נושא - שיעלה לגופו של ענין, ובצורה שמכבדת מי שחושב/יודע אחרת ממנו.

ראשית - אני שמח שלא נפגעת, וכמובן לרגע לא היה לי שמץ רצון לפגוע, וגם לא "לעקוץ" בחזרה, אלא להתייחס למה שכתבת, שחלקו ולפחות תחילת הדברים, מוטב היה שלא נכתב.  וגם הסברתי כרגע ב"אישי" בתשובה לדברים ששלחת לי, שמשהו שתפסת כ"עקיצה", כתבתי כאיחול אמת, מכל הלב.

לרשימת שאלותיך:

אני מבין שאתה תופס שלפחות חלק מקושיותיך הן כלל לא על "תפיסת הזוגיות התורנית כיום", אלא ממש על התורה, על תורת ה'.  לדוגמה, "דרכי הקנין של האשה מדאורייתא", בלשונך; "אישה לא יכולה להתגרש מרצונה"; היתר פילגש"; דין מיאון"..

ואתה שואל - על התורה - איפה כל העדינות והרגשות הטהורים וכו' שהזכרתי.

ולא אמרתי שאסור "לשאול", רק הבהרתי שזה לא שאלות על "דברי" אלא על התורה, איפה העדינות וכו'...

השאלות מצויינות - ויש עליהן תשובות עוד יותר מצויינות.

ודווקא האופן הזה, הוא באמת האופן שאני חושב שמי שרוצה לשאול וזה מטריד אותו  (אני מניח שחלק נכבד מהקוראים פה, אינן צריכים הסבר מה משיבים על כך), צריך לשאול.

זה גם מה שכתבתי בתגובותי הקודמות, שאם לאדם יש "קושיות", ישאל ישירות, ולא ילך "בעקיפין", כי מרגיש לא טוב עם תפיסות מסויימות.  אי אפשר לאדם לענות לעצמו, אם אינו מציב - בפני עצמו - מה בעצם מפריע לו.   יישר כח.

ובאמת - היה ראוי שאענה כעת על כל הרשימה, כיוון שזיכית אותי להיות זה שישיב.

אבל - מלבד מה שאינני יודע עדיין אם אתה אישית באמת פנוי ל"תשובה", או שיש דברים שכבר השתרשו ואז תיווצר "התנצחות" שאין מגמתה רק האמת הצרופה (אינני יודע);

מלבד זה - גם אין לי פשוט כח לענות על כל זה עכשיו.

אז אם זה באמת חשוב לך - וכמו שכתבתי ב"אישי" עוד טרם ראיתי את ההודעה הזאת, אתה באמת רוצה להתענין מה עניות דעתי בנושאים אלו - אשמח בלנ"ד בהזדמנות להתייחס לדברים במסא"ש.

כנ"ל - בתנאי שיש רצון אמיתי לנסות להבין בכנות. סתם להתנצח, אין לי חשק. גם לא כ"כ זמן...

כל טוב. ואני שמח שמתנהל דיון ענייני בנועם.

אתה מניח שבעצם "כולם", מגדולים ועד קטנים, במשך דורות, נוהגים "שלא עפ"י התורה"....

וכמו כן, אתה סבור (כפי שעולה מהודעתך הקודמת) שבדרכה של תורה המקורית, כלל אין את כל העדינות שדיברתי עליה...

ואם כן, לשאלתך, מה ההבדל בין לבחור בהנהגות ה"דתיות" היום (שאתה חושב שאינן "לפי התורה") לבין ההפקרות ה"מערבית"..

סלח לי, יש פה, לדעתי, בעיה עמוקה בתפיסה מה זה תושב"כ ומה זה תושבע"פ ומה מקומם של תקנות חכמים ומנהגם של ישראל. זה נושא מאד רחב ועמוק - ולא כאן מקומו.

רק אציין כעיקרון, שבוודאי אנחנו עושים "כמו שהתורה אמרה" ואומרת. והצדק התורני והמידות התורניות, הם אותו צדק ואותו מידות. ודרכה של תורה, שאותו עיקרון יסוד יכול להופיע במציאויות שונות בגוונים שונים, ולא בגלל זה זה "לא תורה" אדרבה, זו תפארתה וחיוניותה.

רק דוגמה קטנה מהדוגמאות שהבאת (שכולן, אגב, דוגמאות "צדדיות", שמעולם לא היוו את ה"דגם המרכזי" של הנישואין בעם ישראל. וכבר, לדוגמה, כתב מישהו מאמר מזמן, להוכיח שגם לפני חדר"ג לא היתה מצויה נשיאת שתי נשים אצל חכמי התלמוד): "מיאון". עפ"י דין תורה, בת פחות מגיל 12, יכול להשיאה רק אביה. כאשר אין לה אב, ויש חשש שתתפקר - מותר לאימה ואחֶיה להשיאה, ואז היא יכולה בהגיעה לגיל מצוות, 12, "למאן", ויוצאת. שהרי חכמים הם שתיקנו את חלות הענין הזה, והם תיקנו את אופן היציאה הזה. ואם  לא - הרי  היא נשואה לכל ענייניה ושוב אינה יכולה לצאת אלא בגט.

אם כן, ברור שמדובר בזמן שיש מציאות של נישואין בגיל זה, ובמקרה חריג של בת שהתייתמה, ושיש חשש בגלל הנסיבות שבהן היא נמצאת, להתפקרות, והיא עדיין אינה בוגרת דיה כמובן כדי להיות בטוחה שתוכל להינצל מזה בכחות עצמה - נתנו חכמים (תושבע"פ! איננו קראים. את הסמכות הם קיבלו בדבר ה' בתושב"כ) כח לאימה ואחיה, מדעתה, להצילה ע"י "נישואין" - ועם זה לא כבלו אותה בכך לתמיד, שהרי מדאורייתא אינה נשואה עד אז. וגם כך יש אזהרה לא למהר להסכים לכך אם נראה שלא תרצה באדם הזה אח"כ. מה עדִין מזה?

אלא שבימינו, המציאות ה"טכנית" אינה כזו. גם מצד השלב בחיים שבדרך כלל בנות נמצאות בו אז, גם מצד האפשרות למסגרת וכו'. בנוסף - יש אומרים שבזמן הזה אין ממאנים כלל, מחמת אי בקיאויות הלכתיות מסויימות (מובא כבר בנו"כ של השו"ע). ומכל מקום - כדברי השו"ע בעל התניא, כל הנושא של מיאון הוא דבר לא מצוי.

אז "להוכיח" מזה על "שינוי" מדרכה של תורה? המציאות השתנתה, העדינות של הדאגה לבנין בתי ישראל בצורה ראויה היא אותה עדינות.

וככלל, מלבד שאלו דוגמאות "צדדיות" כנ"ל, ברור שביסודות וב"גבולות" לא השתנה דבר. וברור שעפ"י דרכה של תורה, נישואין מתחילים מהנישואין..   זה נושא שאין טעם להאריך בו. וכבר כתבתי לעיל - שמי שאינו חש את זה מטבעו הבריא, כבר הפסיד דבר עיקרי, וצריך רחמי שמיים שלא יאבד מה שהיה יכול להרוויח בעומק ישותו מהמציאות של נישואין.

הארכתי גם כך מעבר למה שהתכוונתי. מעבר לכך, לא במסגרת זו.

ואשמח למקור. מדוע לזוג נשוי מותר להפגין גילויי חיבה ברבים

בכלל לא התייחסתי לסירטון הזה.

אמרתי רק לגבי ההליכה מהחופה לחדר יחוד, שזה אכן דבר "הלכתי" כפי שכתבה "נפשי".

ואגב, אין לי שמץ ספק שגם ה"ריקוד" המצולם הוא מנהג אצלם שבנוי עפ"י טעמים של עצם "ענין" הנישואין כפי שהם נוהגים. רואים גם שזה נעשה עפ"י "כללים", עם זמן מדויק.  שוב, לא התייחסתי כלל לעצם הענין הזה.

זה לא קשור לענין הזה.

באמת האיסור להראות גילויי חיבה ברבים נוהג, בפשטות, גם בחתונה.

וההליכה מהחופה היא מטעם הלכתי, לא מטעם של "גילוי חיבה", כמו שגם שימת הטבעת על אצבע הכלה היא כזו.

אשמח למקור להחזקת הידיים בזמן שבין החופה לחדר יחוד

והסבר בצידו

תודה

"אחרי החופה אוחז החתן את הכלה בידו ומוליכה לחדר היחוד, ובהולכה זו קונה אותה לכמה שיטות. ויש אומרים טעם ההולכה כדי שלא יהיה הפסק בין ברכת נישואין להיחוד"

המקור: ספר "שולחן העזר" סימן ח', ס"ק ג.

מצוטט בספר "יום החופה", שהוא ספר שחיבר הרב דניאל פריש, ויש בו גם הנהגות שהן בווודאי בלשון המקובלת היום בחוגים חרדיים מובהקים דווקא. וה"הסכמה" עליו היא של רבני הבד"ץ..

אך יש רבנים שמתירים

בעיקר הזרם החסידי הוא זה שמתיר את זה

ולא, לדעתם היא לא רוקדת שם

מוזמנת לפתוח בערך "ריקוד" ולראות שזה לא מוגדר בדיוק כריקוד.

(לעיון במושג ריקוד, מומלץ לפתוח בהלכות שבת בקשר לריקוד, מה מותר ומה אסור)

ל'מצוה טאנץ'.

אבל בעין הנמוכה שלי זה פשוט וברור שזה אסור.

לפחות בחתונות שהייתי בהן

אם החתן והכלה רוצים לרקוד ביחד הם עושים את זה בעזרת נשים.

בחיים לא הייתי רוצה שמאות עיניים אם לא אלפים יהיו נעוצות בי..

(גם אם לא הייתי "דוסית")

ונראלי שלא.. גם אם זה יהיה במחיצה של הנשים.. וכיף ומרגש והכל, אבל היי, נראלי שזה משו בינינו כזה..

בלי כל קשר להלכה- פשוט פאדיחה. כל העולם צופה ברגעים כל כך פנימיים.. הייתי בורחת לאיזו פינה..

והחופה היא רגע הרבה יותר____ (השלמי את המשפט)

הכל עניין של נורמות חברתיות 

החופה הוא אירוע שאנחנו כן רוצים שיתפרסם, 

בנייה של הבית שלנו....


לעומת הריקוד שבו גם הכלה רוקדת..

מה שמסבך את העיניין הלכתית.

אנחנו רוצים את האירוע הזה מפורסם.

כי חשוב לנו לומר, להכריז..


אנחנו נשואים, 

היא שלו והוא שלה,

ואסורים לכל אדם.


ולא רק בשם הנורמה החברתית,

הבאה והולכת לפעמים..

בעזהי"ת.

ובאמת תמהני על החלק שהחתן בא לכסות את הכלה. למה כולם צריכים לראות את המבטים?!

חופה היא מעמד הילכתי. איפה כתוב שריקוד הוא הלכה (שלא לדבר על ההפך- גלויי חיבה וכד')

קצת שכל ישר והגיו ן בריא לא יזיק

היא בכלל לא מחייכת ועם הפנים למטה

[יכולה להבין את הראש המורכן, בכל זאת לא נעים..

אבל תחייכי, התחתנת! או שאולי היא באמת דואגת עם מי היא התחתנה....?]

ממנו - http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46545&st=&pgnum=269

היא בכלל לא זזה, עדיף שהיתה רוקדת אצל הבנות ...

זה ענין של מנהגים.

צריך לכבד וזהו.

בדיוק אתמול שמעתי מהר' חנה הנדלר (אשתו של...) שהיא אף-פעם לא הבינה את עומק הנסיעה של החסידים לר"ה כמו שאר ימים טובים, לרב'ה. תמיד היה לה קשה שהמשפחה נשארת בבית עם האמא, ושהיא מנהלת את החג. 
יצא לה ללדתבאחת הלידות, ולהישאר בבי"ח לא דתי לר"ה, ובין השאר היו שם חסידות גור. במשך החג נוצרה שיחה, ובין השאר היא שאלה אותן על זה, והן ענו לה בפשטות: נראה לך שאנחנו רוצות שהבעלים ישארו בבית? שלא יעיזו! בשבילנו החג זה להיות בבית של אמא או החמות כל הבנות ביחד.
המסקנה שלה היא שהכל תלוי בעיני המתבונן, לחסידות זה ברור מאליו. הבעיה היא אצלינו - אנחנו רגילים לחגים של משפחות.

אותו דבר עם המצווה-טאנץ, בעיניים שלנו זה מוזר כי אנחנו לא מורגלים לזה, אך בעיני החסידים זאת חלק מהשמחה של המצווה!

כמו שכבר כתבתי כאן זה הכל עניין של נורמה חברתית

/Forum/Forum.aspx/t488468#5611349

................

בכלאופן בגור זה לא היה קורה ...................

תכל'ס : שהכלה לבושה ככה בצניעות ועם כיסוי ראש אולי  זה שייך ...

בכל מקרה זה יפה..............

אבל ככה הם רגילים, אני בטוחה שלא הפתיעו אותה ב"ריקוד" הזה.

והיא ידעה מראש שזה הולך לקרות.

אבל ממה שאני מכירה זה שהחתן בא לעזרת הנשים ורוקד עם הכלה- זה יותר מקובל, לא?.

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.