פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1403)

על ההסתכלות החיובית! 

מזדה מאוד! 

בעיקר התחברתי למשפט "ה' לא עושה דברים סתם!"- זה כ"כ נכון.

עד איזה שלב זה נכון?

גם בגיל 50?

שאפשר לעשות כדי לבדוק מה מעכב אותנו...

ואוכל גם להוסיף:

לפעמים נדמה לי שצעירים שנורא לחוצים להתחתן מרגישים כמו אלו שנדחפים לעלות אל האוטובוס כי כולם עולים, בלי לעשות את המינימום ולבדוק איזה קו זה בכלל.

אלו שלא עלו ונשארו לבד בתחנה, לא רק שיש להם זמן לבדוק לאן נוסע כל קו, הם גם יודעים לאן הם רוצים לנסוע ואם בכלל יש לשם אוטובוסים. בחדשות הם גם שומעים ורואים איך זה להיות "שם" עוד בטרם ירוצו לנסוע אל הלא נודע.

ולפעמים צריך בכלל לקחת את האוטובוס שנוסע לשדה התעופה ...

לכפות עליו לצאת? 

לא רוצה, אף אחד לא יצליח לחייב אותו

אני מעריך שיש בקודקודו מעט שכל, ואם הוא חשב על כך והחליט שזה מה שמתאים לו

שיהיה לו בהצלחה

הוא התחיל לצאת בגיל 21 וזה היה גם הבחורה הראשונה וגם האחרונה.

שתי פגישות

לק"י

עכשיו?!

אני מבינה על מה הוא מדבר..

השאלה אם הוא באמת חושב שזה לא מתאים לו כרגע, או שיש לו חסימה כלשהי?

שאת זה כדאי לו לברר עם עצמו..

לשאול אותו "למה",

ואולי משכנע אותו לחזור לצאת, 

כמובן אם אני מכיר אותו טוב ויודע שזה מה שטוב לו כרגע, 

כי יכול להיות שאולי כרגע עדיף שלא (הכל תלוי בנסיבות).

כל פעם תירוץ אחר.

כן, אני מכיר אותו ממש טוב.

תנסה לרדת איתו לשורש של הדברים,

אני כמעט בטוח שכל התירוצים האלו הם לא אמיתיים

הם רק "כסוי" למשהו יותר עמוק שאולי לא נעים לו לחשוף.

אחרי שתגלה מה באמת מונע ממנו לצאת אולי תוכל יותר לעזור לו. 

בהצלחה!

אולי מצפון יעזור?!

זאת שאלה גנרית על ההתייחסות, ההתערבות והעזרה לחבר, או על הערעור של דמות שאתה מכיר.

ולעניין התשובה, אני לא יודע. אני רק ילד קטן, מי אני שיהיו לי תשובות?

(נקודת הילד הקטן היא דבר שחשוב לי להפנים. במיוחד עם כל מיני התבטאויות טיפשיות יהירות שהיו לי)

אבל נראה לי ש"לא לחוץ לי" עוד לא אומר שהוא לא רוצה. אולי אם תהיה הצעה קונקרטית הוא כן יסכים? ניסית להציע? מה הייתה התגובה? דחה מכל וכל/ לא היה אכפת לו/ אחר?

אולי טוב לו מידי בחיים??

איך שמעתי מהרב ערן תמיר: מתי מתחתנים: כשבאמת מרגישים צורך.. הרווקות היום ככ כיפית(טוב.. לפחות לחלק.. וכנראה גם לו..)

שקשה להיפרד מהרווקות.. 

וזה ככ נכון!

תשב איתו, תנסה להבין למה, תאמר לו שיחשוב גם על העתיד.. אם הוא רוצה להזקן ולמצו8א תצמו גם בגיל 35 לבד.. בגיל כזה זה כבר פחות קורץ.. וגם קשה יותר למצוא..

תעודד אותו לצאת.. תתמוך בו..

(חיים הכט,, תיכף נראה פה הקרנה של הסיטואציה?? )

או בפחד?

אפשר גם לשאול אותו באיזה גיל הוא מתכנן לצאת. זה עשוי לעזור לו לתכנן, ולך להבין את רמת הבעיה. ולחילופין נותן לך פתחון פה כשיגיע הגיל.

לכולנו יש קשיים לפעמים,

צריך לדעת להתגבר עליהם,

הרבה פעמים  צריך להתאמץ בשביל מצב רוח טוב.

תנסה לעשות משהו שיתן לך שמחה אולי תעשה ריצה או תשמע מוזיקה טובה.

תעשה משהו שאתה אוהב, ושאתה יודע שיתן לך מצב רוח.

בהצלחה רבה, ובתקווה שעזרתי קצת.

אם אני לא טועה יש איזה 7 משפחות שונות ובכל אחת אנא עארף כמה שמות וסוגים שונים של כדורים.
בכל מקרה בטח זה לא הדכאון שאתה מתכוון אליו... תתנחם, בסוף שבוע יש עוד שבת. ככה זה תמיד. צריך לדעת לנתב את הכח שמקבלים בשבת לכל השבוע, עד השבת הבאה.

מה עם כל הזכויות שמורות???

החיים הרבה יותר נעימים וטובים ממה שזה נראה,

ולי באמת יש את הזכות לומר את זה.

תלוי אך ורק בנקודת המבט

שני אנשים שונים יכולים לעבור אותו מסלול חיים בדיוק וכל אחד יתאר את החיים שלו בזווית שונה.

אז אולי כדאי להתאמץ קצת, לעשות סוויץ' בראש ולזכור שזה הכל ממנו יתברך!

גם הטוב וגם מה שנראה כרגע פחות טוב, בסוף הכל מסתדר, בדוק!

בקבר תנוחי......מכאן יוצא שבעולם הזה אין מנוחה וצריך לעבוד ולעמול הרבה וקשה.

מ.ש.ל

אבל אחינו הג'ובניקים נוהגים לומר:

קשה יש רק בלחם, וגם עליו הוצאנו פטוֹר 

יש שתי אפשרויות:הוא משקר לך או מנסה למכור לך משהו.

מה קורה לכם עם הפסימיות???

זה היה ברור...

בהצלחה בכל מקרה...

תרגישי טוב...

הבעיה מתחילה כשמתחילים לפתח ציפיות.

מדמים עצמם לכריות הזקוקות לציפה.

בחיים ולא מצליחים להשתחרר.

סוג של פאשלה, לא ברור איך זה קרה להם.

המפתח לגאולה טמון במודעות עצמית...

כל אחד צריך לחזק אצלו את האמת ושדברים שוליים לא ישתלטו עליו.

לעידן קדם סרטים.

ואיכשהו רק אופי ועומק של אישיות הצליחו אי פעם להרשים אותי באמת.

אני דווקא חושב, שהאדם הממוצע מהרחוב לא מדמיין את אשת-חייו,

כמישהי שדומה לאלה מהפרסומות.

הדמויות האלה דווקא נוטפות מלאכותיות, צעקנות, חוסר מחוייבות.

ובעיקר חוסר אישיות.

כי בתכלס מאוד קשה לראות את זה כך כשהסביבה משדרת אחרת...

אני לא אומרת שצריך לחפש מישהו מהסרטים ולחיות בסרט אלא אפילו גם בציבור שלנו קשה לצאת מהקיבעון הזה שנוצר לנו גם אם הוא לא לגמרי קיצוני..

קיצר, אתה צודק !

שנזכה כולנ"ו בעז"ה

בס"ד

נישואין זה החיבור הגדול ביותר שקיים. בכל הרבדים.

האדם מבין שהוא לא שלם במהותו. לא שלם ביכולותיו. לא שלם במימוש הפוטנציאל האלוקי הגלום בו.

רק ע"י נישואין האדם מממש את כל היכולות והכוחות שהקב"ה טמן בו בצורה המלאה והשלימה ביותר. זה מתחיל בעזהי"ת

בתוך הבית, וכאשר הבית בנוי טוב, עם שמחה, אחווה, הדדיות, סובלנות, סבלנות, הקשבה, אהבה ועוד הרבה תכונות טובות

(כיד הדימיון הטובה עליכם), אז זה כמו כוס ממלאים וממלאים ולאט לאט זה עולה על גדותיו ומשפיע גם בחוץ.

כמובן, שחלק ממדדי הזוגיות זה עד כמה אני בניתי את עצמי בצורה טובה, שלימה ונכונה על מנת להתחבר עם בן אדם נוסף

בע"זה להוות ביחד חלק ממציאות עליונה יותר.

לא סתם אומרים ש"אין מציאות יותר שלימה מנישואי חתן וכלה". זה פשוט מושלם  

אז יאללה... תתחילו לבשר בשו"ט בקצב

בשמחות

אבל לא מאד רגיש, לא בקיצוני...

חשוב מאד לבחון איך אתה מביא את הרגישות שלך לידי ביטוי.

האם קורה לפעמים שאתה מתעניין בצורה שכבר מביכה מידי/ שמה את הבחורה בעמדת חלש שצריך עזרה והגנה?

אנשים לא אוהבים להרגיש מובכים או חלשים וזקוקים...

רמת הרגישות כלפי הבחורה צריכה גם להתאים לשלב של הקשר...

אבל בגדול נראה לי שרוב הבנות רוצות בחור שמתעניין בהן ורגיש כלפיהן. אבל- משהו חשוב- שזה לא יבוא על חשבון ההבעה העצמית של הבחור- יש בחורים שמאד רגישים ומתעניינים, אבל לא מביאים את עצמם מספיק לקשר...יותר מידי מתעניינים בצד השני, צריך איזה שהוא איזון....

ועומד וחושב על מה שאמרת על הקשר,

ממש לא מביך מידי, שם לב לשלב בקשר לא להביך ולעשות מה שנכון ואמיתי לי - ומה שבאמת קשור לשלב של הקשר, ומשתדל לשתף לא פחות ממה ששואל...

אז מה עוד??

אישה צריכה שיקשיבו לה.. חשוב שהגבר יהיה אכפתי, שיתעניין... 

זה יכול להיות כל דבר אחר.
בנוסף, אם זו הסיבה, יתכן שנתקלת בבנות שאולי זה הפריע להן.

זאת אומרת, להיות רגיש ואכפתי - זה מדהים.

השאלה היא, עד כמה אתה ר-גיש וע-דין..

אבל שמתי לב שהם כאלו, כלומר פחות רגישות...

לכן אני שואל כי גם שידרה בעניין שנפרדה ממני..

אתה יותר רגיש. ואתה יכול להודות בזה, זה בסדר.

אני אישית, מפריע לי אם הגבר שלי רגיש ממש.

גבר צריך להיות גבר. 

ופשוט יכול להיות שלא יצאת עם משהיא שמספיק מתאימה לך באופי.

יש בנות שיחפשו כזה בן זוג ויש שפחות יתחברו...

ואם אתה באמת שם לב לזה שזה במקום,

לא מביך וגם לא מונע ממך לדבר, אז אין שום בעיה.

זה אתה,ותמשיך ככה.

ושבעז"ה תמצא בקרוב את מי שתתחבר ותתאים לך!

ב"הצלחה.

ברור שאני רוצה שתדע מה מצבי... אבל לא מצפה שבתחילת קשר זה יקרה...

כך שאני חושבת שזה ממש ייתרון.

בדרך כלל אם בנאדם הוא רגיש אז פשוט מרגישים את זה. לא מדברים את זה. וזה הבדל גדול.  

אני חושבת שכשמדברים הרבה על רגשות משהו נעלם וזה פשוט מתחיל להיות מעיק.

נראה לי שחשוב לתת space, במיוחד בהתחלה. צריך שיהיה אמון שלא חייבים לדבר עליו.

לא חשוב לי שתתקשר כל יום לשאול מה שלומי וכמה שאתה דואג לי. אבל כן חשוב לי שאני ארגיש שאתה שם. 

אני יודעת שכשהיו בחורים שהביעו over רגישות, אכפתיות ודאגה. זה העיק עליי. 

וכשהסברתי שזה לא נעים לי...לא כל כך הבינו מה הבעיה כי הרי זה בה ממקום אמיתי.

לפעמים במיוחד בהתחלה, יש הרבה ספקות וכל הרגישות הזו מבלבלת ומרתיעה. היא לא מאפשרת לחשוב רציונלית, כי זה נותן תחושה היי למה הוא כל כך בעניין ואני עדיין מלאה ספקות. כאשר למעשה גם לבחור יש ספקות שהוא לא מראה אותן.  

נראה לי שהכי חשוב לדבר על הדברים...וגם לא להתפדח להגיד את האמת, הרבה יותר קל כשלא צריך כל היום לנחש.  

הי אני חושבת שרגישות יתר ז איש טוב ומבין אבל לא תמיד גבר ואז זה חסר הקטע הזה ומפריע..

וב"ה אני שומר עליהם.. לא מצפה ולא רוצה להעיק יותר מידי על ההתחלה, וזה גם לא נכון ולא מספיק אמיתי..

קיצר, מסכים איתך..

כן, אבל במידה,, לא כפייתית כזו, שגורמת להרגיש קטנים וחסרי אונים..

וגם- לא רוצים(לפי ראות עיני והרגשתי..) רגישות בהתחלה.. אלא רק אחרי תקופה..

בלי רגישות ורגש- אי אפשר לבנות קשר..

זה הדבק..

ב"הצלחה!

שדווקא חשוב לי מאוד שיהיה גבר רגיש אבל לא רגשן.

ההבדל הוא שרגיש זה יותר אכפתי,מתחשב וכו'

ורגשן זה יותר בקטע של לקחת ללב דברים, להתלהב מכל דבר, לבכות וכו' וזו תכונה יותר נשית

אז ייתכן שהנקודה זה ההבדל בין התכונות הללו כי זה לפעמים מבלבל...

בכולופן, אם גם אני וגם בעלי נהיה רגשנים זה יהיה קטסטרופה.. כל דבר מרגש שנינו נבכה..חחח

ואני מסכימה עם מייכ שלא כדאי להראות על ההתחלה רגישות, זה מלחיץ.. אני פעם יצאתי עם מישו שבתחילת הקשר אמר לי שכשאני מגיעה הבייתה אני יתקשר אליו, וזה באמת היה מרצון טוב! אבל זה הלחיץ אותי ועוד אח"כ כשעבר כמה זמן ולא התקשרתי הוא אמר לי- "וואי, כבר איך דאגתי לך! "   רררררר......  הרגשתי התינוקת שלו. זה לא כיף. לפחות לא בהתחלה..

וכן שלא להפוך את הרגישות לצורה מזלזלת באחר - אלא גם ברגישות לדעת מתי כן ולא, וזה תלוי בקצב והמקום של הקשר..

ולהתעניין בהודעה שהיא הגיעה הביתה, זה דבר בסיסי, של אכפתיות...

וזה מקסים!

אבל זה לא היה לי נעים ככה על ההתחלה לשמוע את זה, קצת מלחיץ ונותן הרגשה של מחוייבות לקשר.

כילו אני שלו.

טוב, אוליי זה בגלל שזה היה אחרי דייט שמבחינתי היה גרוע ומבחינתו היה מצויין....

לק"י

אסור להם להיות רגשנים?! אולי זה פחות מקובל- אבל יש כאלה..

אני מכירה באופן אישי מישו זה (בן 50=)- הוא מתרגש מדברים ודומע, ואני לא רואה בזה שום בעיה.

לק"י

הבעיה מתחילה כאשר שני בני הזוג הם רגישים מעל הממוצע..

כי מה לעשות?! כדי שיהיה איזון אז אם אחד הוא רגיש מידי- כדאי שהשני יהיה פחות רגיש..

אולי בגלל זה זה נראה לך שבנות פחות מרוצות מהרגישות שלך: כי בדר"כ בנות נחשבות לעם רגיש יותר (אם כי זה לא בהכרח), ולכן הן מחפשות גבר יותר קשוח!

אז אתה פשוט צריך להיות עצמך ובע"ה תגיע האישה שלך. אולי בסוף תופתע מאיך שהיא תהיה מבחינת הרגישות ומעוד בחינות, זה בהחלט יכול להיות.

זה גם מאוד נכון מה שכתבו פה למעלה- שאם אתה כזה, אז לאו דוושק אשתך צריכה להיות כזו, כי "הפכים משלימים"- ואולי אתה תלמד אותה קצת רגישות והיא תלמד אותך קצת דברים אחרים...

נראה לי שכל בת רוצה מישהו רגיש, וזאת מעלה טובה מאוד!

מצד שני בת מחפשת בבן הזוג גם מישהו חזק להשען עליו, ומישהו שהוא יותר רגיש מהבת לא בדיוק עונה על הציפיה הזו.. 

כולופן צריך למצוא את האיזון בין רגישות נחמדה לרגישות יתר.. 

בעזהי"ת.

ואז המקסימה שלך פשוט תאהב אותך. ככה זה עובד, במיוחד בתחום הרגשי.

נהיים פחות במהלך הנישואין

למה? עם הזמן משהו משתנה

כנ"ל לגבי אישה שהיא פחות רגשית, זה מגיע אחר כך

עם הזמן מתאזנים

יש כאלה שרוצות את הגבריים המחוספסים, ככה איש אמור להיראות בעינהן,

ויש כאלה (כמוני) שמעדיפים גברים רגישים. בסופו של יום חיים ביחד והכי טוב לחיות לצד אדם שחש, מרגיש, מתחשב וכו'שאפשר לדבר איתו והוא יקשיב יכיל ויבין. השאלה היא איזו בת אתה מחפש, אחת שמעריכה גבר גברי או אחת שמעריכה יותר רגישות ואישיות.

שגברים יותר רגישים מנשים..

נשים לעומת זאת, הן רגשניות יותר מגברים.

[כמובן שיש נשים שיש בהן רגישות יותר מרגשנות,

וגם אין זה אומר שאין בנשים רגישות כלל.

אבל מרכז הכובד יותר נתון לגברים לדעתי..]

ולא יודעת למה...

את יכולה לומר לו שאת יכולה בכיף להגיע הפעם אליו ואם יותר נוח לו אז אפשר באמצע הדרך.

אני חושבת שזה מינימום של מוסריות, יש לך אפשרות להתקרב אליו אז למה לא להציע?

פשוט להזהר לא לקבוע עובדה. לתת לו מקום להחליט מה שנוח לו.

לכל היותר - יהיה מזה רושם טוב עלייך..

זה גם תלוי מאוד איך מגיעים...

אם היא מגיעה עם אוטו, אפילו אולי לפגישה הראשונה זה יהיה סבבה.

אם זה אוטובוסים וכו, הייתי כנראה מתעקש להפגש באמצע [אלא אם זה פחות נח לשנינו או שאין אמצע והיא ממש תתעקש...]

לדעתי, הבחור יעריך את זה אם את תציעי לו הפעם לשנות ממנהגו ולהיפגש איפשהו באמצע, בין שתי הערים. ואם לא, אז לשם שינוי פעם אחת אפשר לבוא אליו.

אצלי כל הדייטים עם אשתי לעתיד היו בירושלים, כאשר אני גרתי ברמת גן. פעם אחת היא הגיע לר"ג להכיר את החברים שלי.

אחרי קשר ממושך ורציני( 20 פלוס פגישות)....או שעדיין לתת לבחור את המקום של ההחלטה?

זה מעיד על דברים טובים

מאחלת לך שהוא יצליח לראותם..

ובתור בן, אם היית מתעקשת אתי קצת הייתי אפילו נענה בחיוב...

איזה טוב ה'!!

-היתה שבת כיפית ב"ה!!

ותכנסו לקישור שהעתקתי,זה קישור לשירשור שפתחתי לפני כמה זמן

ולא יכולתי להגיב שם כי זה אשכול עתיק או משו כזה...(זה מה שהיה כתוב כשלחצתי שלח על התגובה שם)

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t482076#5567244

זה מה שרציתי להגיב לשירשור:

רק תסתכלו על החתימה שלי,כי זה מה שיש לי להגיב על השירשור הזה...

(הפעם נסלח לך שגנבת את השרשור )

היה שבוע נחמד באופן כללי

ב"ה עבר שבוע מלא הודיה לה' שעשה איתנו חסדים כל כך גדולים....

ב"ה שחיילי המילואים חזרו הביתה.

הייתה שבת שמחה ומשפחתית.

עבדתי השבוע כמעט 24/7 בעבודה ונחתי בעקבות כך כמעט כל השבת.

שיהיה שבוע טוב ומבורך!!!! מלא בבשורות טובות!!!!!

בעזהי"ת.

חתמנו חוזהההההההה

לפעמים זה דווקא כיף להרגיש מסכן, להתכנס בתוך עצמך..

אבל תזכרי שהחיים מעוצבים על ידיך

תעשי מהם מי שאת רוצה שיהיו.

אני גם בתקופה לא פשוטה...ואחרי בלבול, חיפוש ועצבות, הבנתי שצריך בסופו של דבר לקחת את עצמנו ביידים, ולהוביל את עצמנו למקום טוב. ממש לא הכל אנחנו מחליטים, הקב"ה פעיל ממש בסיפור החיים שלנו. אבל עם זאת הכל תלוי בנו... אתערותא דלתתא שלנו קובעת כיצד ה' ינהג איתנו... השמחה והסיפוק מהיומיום שלנו גם תלוי בנו.

עכשיו אנחנו לקראת חנוכה, והעבודה הכי מתאימה, והכי קשה היא דווקא ההודאה- ימי החנוכה להודות ולהלל. בתקופה של חורף, קור וחושך, דווקא אז צריך למצוא את הכד הקטן שעוד נותר זך, ולהדליק איתו את המקומות הפוטנציאלים לאור. הכד קיים, וגם הנקודות שעשויות להיות מוארות קיימות, העבודה שלנו היא למצוא את הכד- את העוד טוב שקיים בנו ובמציאות ולהדליק בו את הנקודות הפוטינציאליות במציאות, בזולת ובעצמנו. חנוכה=התחלה (כמו חנוכת הבית), אנחנו רוצים שההתחלה שלנו תהיה חיובית..

אחרי שאנחנו יותר מסוגלים לראות טוב ולהודות, אז אפשר וצריך לבקש- "לעולם יהיה אדם מודה על העבר ומבקש לעתיד לבוא". נצא  מאשליית החושך, ונראה כמה טוב יש... החושך הוא סה"כ העדר אור, הוא לא מציאות, אם נדליק את האור, החושך ידחה...

שה' יעזור לנו לראות טוב ולשמוח, וממילא ימשכו כל הישועות!!

כתבת מאוד יפה (כרגיל),

ובאמת אם היינו מכירים את המין השני טוב יותר הדברים היו נראים אחרת.

אם היינו מאותו מגזר הייתי מתחילה איתך 

יישר כח, נפשי!

הכתיבה מעידה על אישיות גדולה...

(יואו, כמה אנטרים. שתהיה בריא...)

למרות שאני לא כ"כ אוהבת שבנים כותבים כאילו שהם יודעים ה-כ-ל על עולמן הנפשי של הבנות <צ>, יאמר לזכותך שעשית עבודה טובה.

כלל שני:

מכיוון שבנות מנתחות כל פיסת מידע,

אם תתחילו לדבר על חתונה, הן יבינו שכוונתכם היא לחתונה קרובה

כנ"ל הפוך, אם תדברו על פרידה, הן יבינו שכוונתיכם לפרידה בקרוב

נשמע פשוט, אה,

אז זהו, שזה לא פשוט כמו שזה נשמע

הן מתנתחות כל דבר

הכל!!

לדוג' אם אמרת שהיה לך כיף או רק נחמד

כל אמירה הכי קטנה גורמת להפעלת האזעקות,

פתיחת חמ"לים עם החברות ודיונים עד אמצע הלילה (ואחרי זה אנחנו מתפלאים למה הן עייפות כ"כ.

^^כ"כ נכון!!!!! כמה צחקתי כשקראתי את זה...חחחחח

אשריך!

אני גזרתי ושמרתי זה ממש יכול לעזור לפני או אחרי דייט טוב או כושל.

כשממש מרגישים בעננים או בקנטי.

תודה!

ובאמת- תוציא כבר ספר..

לא ידעתי שגם לבנים יש אינטליגנציה רגשית...

ואכילת סרטים..

באמת שקראתי את זה בשקיקה ובצחיקה (המילה הזאת עוברת?)

ומצטרפת לממליצים על ספר...

אמיתי!!!

בעז"ה נשתדל ליישם..

ומאיפה אתה יודע הכל?? 

לק"י

מסכימה בתור אחת שהרבה דברים חדשים קצת מלחיצים אותי, ועד שאני לא יודעת מה בדיוק קורה- אני קצת בסרטים..

ואני חושבת, שאם רוצים אפשרות כלשהי לדמיין קצת קודם דברים לגבי הדייט כדי להיות מוכנים קצת, אז כדאי לבקש תיאור של המוצע, גם בדברים שהם לא עקרוניים, רק כדי טיפטיפונת לדעת לקראת מה הולכים (נגיד האם מדובר במישו שקט/ פטפטן וכדומה).

מגדל בבל קטן לעומת המגדלים שהן בונות.. ועוד ללא בסיס.. הי"ו..

וכמה שזה נכון...

מצחיק כמה שזה אמיתי...

נכון שגם אצל בנים וגם אצל בנות יש כניסה לסרטים, אבל אסור שהחשש מהסרטים האלה יהפוך לדבר מגביל.

למה אני מתכוון?

אני מתכוון לכך שבו בחורה תחשוש להיות נחמדה קצת יותר מהרגיל, כדי שהבחור לא יחשוב שעוד שנייה מתחתנים (וכן הפוך).

אין מה לעשות, הדייטים האלה דורשים מאיתנו להיות שונים - להיות מאוד נחמדים לאדם שבחיים לא הכרנו, לדבר איתו על דברים אישיים, לנהל שיחות ארוכות בטלפון או לשלוח הודעות נחמדות.

אם מישהו יחשוש יותר מדי מהסרטים האלה, זה עלול לתקוע אותו!

אז מה עושים?

מפעילים טאקט!

צריך להיפתח, צריך להיות אובר-נחמדים, צריך להתעניין (באמת) איך עבר היום, צריך להביע התלהבות, צריך להתנהג בצורה שתאפשר לקשר להתפתח, אבל לא מעבר לכך.

אם היה דייט נחמד, לא חייבים לומר דברים מדי דרמטיים, ואם לא מרגישים מספיק קירבה, לא חייבים לפתוח כל נושא.

במילים אחרות: אסור שהסרטים יכניסו אותנו לסרט, כי אז כל הפגישה הופכת להיות משחקים וטקטיקות בל טבעיות.

עד כאן דעתי, יחד עם ההודעה הראשונה  בפורום...

של אליעזר שמידוב בעיקרון הוא שר שרים מתוך תורת הרב קוק.

(רגע, רק בגלל זה אני משוטט פה? )

שלעניות הבנתי -

כלפי שמיא, זה שאתה משדך אחרים,

זה המפתח הכי גדול שגם לך תימצא, בעז"ה בקרוב.

במידה שאדם מודד - מודדים לו.

תקַוה ותאמין.

אם אני משדכת ולא הולך, זה אומר שגם לי ישדכו ולא ילך?..

סתם, סתם... אני ברגע של תסכול!

ולפותח השרשור- אצלי זה באמת הולך ככה- שכל פעם שאני מנסה לשדך/מקדמת איזה שידוך שחשבתי עליו כמה זמן או עושה כל מאמץ בכיוון- פתאום יש הצעות, וקשרים...

בע"ה גם אצלך. בהצלחה

זה שאת משדכת ולא הולך -

זה לא אומר שגם לקב"ה, שהוא זה שמשלם לך על ההשתדלות "כאילו עשאה", "לא ילך"....

ספר לי על זה (לא יצא לי לשדך באופן זה שבסוף השידוך יצא לפועל, ובכ"ז...)

ישועת ה כהירף עין!!!

מוצש זה זמן מבאס בכללי.. הנשמה היתרה עזבה אותך..

מחר יהיה יום חדש יפה יותר

זה בגלל שיש לי מלא הצעות, כי אני מכירה מלא אנשים ויש לי קשרים.

ולכן אין צורך להציע ולדאוג ל"מחפשתותו"- כי בטוח מישהו כבר עושה את זה..

ומסתבר שההפך הוא הנכון.

לקח לי קצת זמן להבין שאי ההצעות זה בגלל שכל אחד בונה על השני,

עד שממש שמעתי משפטים כאלה מחברות, ממשפחה ומהסביבה:

"את בטח מסודרת"

"אחים שלך בטח מציעים לך מלא",

"וואו, את לא מבינה מזה להיות בלי הצעה תקופה ארוכה" -

רק אז נפל לי האסימון..

בהתחלה חשבתי להפסיק לשדך או להפגיש בין נשמות-

אבל כנראה שהעיניים והלב לא מסוגלים לראות את סבל הרווקות ולהתעלם.

אחח.. ה' כנראה בחר בנו להיות מאלה שצריכים לבקש שיציעו להם,

קשה ומתסכל- אבל נשגב ממנו להבין מדוע..

הלוואי ה' יפתיע אותנו במהרה!!

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=10589&cat_id=4247

לי הוא לא חידש הרבה, אבל אולי למי מכם זה יוכל לעזור.

כולנו נופלים תמיד

השאלה לא האם הוא נפל

השאלה איך הוא קם.

קשה אבל אפשרי...

נראלי שגם אם הייתי יודעת לפני הקשר לא הייתי שוללת מאותה סיבה שאני לא רוצה שיפסלו אותי אם קרה וגמאני נפלתי. 

ואם בטעות לא שמר 6 שעות בין בשר וחלב?

מעד,

חזר.

אם זה לא נפילה רצינית כמו שכתבת אז זה לא כזה משפיע על הנפש.. 

מה שמשפיע על הנפש לדעתי ז לא הנפילה, אלא התקומה..

כמו אדם שבלי מלאכת מחשבת הדליק אור בשבת. לכאורה אין כאן פגיעה בכלל בנפש!

אז למה זה קרה?

כדי לתקן את המקום הזה! כדי שיהיה מחוזק יותר!

ע"כ, יש להעריך אנשים שנפלו וקמו!

אנשים נפלו חזק וקמו. עם הרבה מאמץ וכח רצון אפשר לחזור לדרך הישר 

יש פה באמת צדיקים ש"מוכנים לקבל" גם אחרי תקלות. זה יפה מאד. אבל הנושא הזה הוא כבד, ומוטב לדעת את זה ולהיזהר מאד מראש.

יש בנים שלא יפגשו בשוום אופן עם מישהי כזאת. אדם ששמר עצמו בנקיות לקראת חתונתו - רשאי גם לרצות להתחתן עם מישהי מקבילה בענין הזה.

אך מה שחשוב, גם כאשר יש תשובה על הדבר, שהתשובה אמיתית, ויש התנקות פנימית ומעשית לגמרי מהענין הזה (ו"פסיכולוגית", מסתבר שגם יש משמעות, למי שחלילה כבר קרה לו דבר כזה, עד כמה ומה זה ביטא).

אם זה נפילה מגובה נמוך אז זה לא בעיה אבל אם זה ממבניין רב קומות אז כאן יש בעיה....

"להיזהר מאד מראש" - התכוונתי להיזהר שלא ליפול בדברים כאלו.

ועוד הערה: כמובן, מדובר לכתחילה להיזהר מאד. וגם כוונתי היתה שמי שמרגיש שזה מפריע לו - לא יחשוב שזה "לא לגיטימי" כי כתבו כאן "מה הבעיה".. לגיטימי לגמרי שירצה מי שלא נגעו בה, לדעתי. זה לא "סטיגמות". זו תחושה טבעית שיש בה טהרה, לדעתי.

אבל, חשוב מאד להבהיר - אין בדעתי, חלילה, להחליש מי שנכשל/ה כבר ח"ו וחזר/ה בתשובה באמת.  בוודאי הקב"ה יזכה אותו/ה למצוא מי שמתאים/ה לו/ה. בין אם זה מישהו/י שאחרי התיקון הפנימי, זה לא מפריע לו/ה ואינו מקפיד/ה על זה -

בין מישהו/י שבעצמו שב/ה מתקלה מצערת כזו.

העיקר - מכאן ולהבא מאד להיזהר, ולדעת את גודל האחריות שיש בדברים כאלה, שמצד האמת הם מאד אוויליים ולא שייכים.

למרות שעובדתית- קיבלתי.

אולי מבאס אותי שאני כל כך שומרת על העניין הזה גם בקשרים הארוכים והקרובים שלי [ואני לא כזאת דוסית.], ואני רוצה שהוא גם.

שוב, מנסיון, לא פוסלת על זה, אבל כן צובט לי בלב

ייואאו בנות זה ממש לא פשוט כל העסק הזה. זה שונה לגמרי בין בנים לבנות.

וצריך לדעת את כל הדברים האלה לפני שנכנסים לעסק. נראה לי שחשוב לברר קודם מה קרה ולמה זה קרה.

ואולי לדבר עם רב או דמות קרובה שליוותה אותו בתהליך.

מלכתחילה זה ממש לא פשוט.

פעם אחת, פעמיים.. יותר..

נפילה רצינית או פחות..

סיימת קשר עם אותו/ה אחד/ת,

כשתצאו לדייט עם מישהו/י אחר/ת, תספרו ?

אחרי כמה זמן?

זה לא כזה פשוט וזו שאלה שצריך לחשוב עליה.. גם לגבי השאלה שעלתה בתחילת השירשור..

תפגשו, תכירו ותראו אם מתאים לכם ואם יספרו לכם שהיה מקרה כזה תחליטו כל מקרה לגופו, תלוי מי הבנאדם שעומד/ת מולכם.

למה שיספרו לכם ותדעו את זה לפני הפגישות אם זה רק נפילה?

(אם זה אחד שלא שמר נגיעה וחזר בתשובה זה כבר סיטואציה שונה...)

כמו שדן כתב מי ששמור מגיע לו מישהו שמור.. אני מאמינה בזה..

ואני יודעת שזה לא כ"כ תלוי רק בנו אז שה' יזכה..

אני הייתי יוצא עם חוזרת בתשובה גם אם היא נפלה ב"נפילה רצינית".

זה בעצם לפסול כל קשר עם חוזר בתשובה. ואכן- יש כאלו שלא מתאים להם חוזר/ת בתשובה. אבל ככלל- אין מצב.

ופה-,במה שהעלת- זה כביכול עוד יותר פשוט- שמרו כל חייהם, נפלו- השאלה איפה נמצאים עכשו, ואיך התרוממו משם.. וזו שאלה שמתאימה לכולנו, בכל נפילה.

נקודות למחשבה. זה מה רציתי להעלות פה.

לגיטימי לגמרי.

ואין לכך כל סתירה ליכולת להעריך מאד אדם שעולה מנפילה/ות.

שלה מגיעה לקרסול ושכל חייה אפילו לא ראתה קצה אוזנו של גבר...

אין בזה שום בעיה ! אז  הוא נפל אז מה ? ואין דוסים שמתחתנים עם חוזרים בתשובה ???

הסיבה שצריך לברוח זה מפני שאת יודעת על זה .... למה את אמורה לדעת את זה בכלל ??? ............

"אז מה" - זה מוגזם, גם אם מישהו חושב שלדידו אין בעיה.

מחכים לבשורות טובות

שאול נפשי חייתני מיורדי בור".. ושכעת אתה שמח,

ושעזרו לך מכל הלב, ושיש לך הכרת הטוב.

הלוואי שתצליח בעז"ה,

ושכולם ילמדו מזה (יש פה עוד כמה שלפעמים "הכי קשה להם" ל"ע) שאין יאוש בעוללם כלל, יתעודדו, ישמחו ויזכו לישועה שלמה בקרוב.

זו לא צריך להיות חקירה..

שיחה זורמת, איך עבר היום והשבוע והחיים בכלל... תוך כדי שואלים קצת שאלות כדי להכיר חלק בהקשר של השיחה ואפשר גם סתם דברים שמעניין אותך לדעת...

אבל כאמור לעיל, זו לא חקירה של השב"כ...

הפגישה הראשונה/שניה צריכה להיות יותר כדי לראות אם יש בכלל קשר ופחות כדי להכיר כבר את כל הדודות של הסבתא שלו מצד אמא...

[כל האמור לעיל זו דעתי האישית בלבד...]

כמו שאת מדברת עם חברה

הוא לא כזה שונה כמו שמספרים

אין לו קרניים

הוא מדבר בעברית

והוא אפילו ישאל אותך "מה שלומך?" 

שיחה רגילה לגמרי,

על כל נושא שבא לך 

אין הגבלת זמן

או נושאים

אין בכלל הגבלה

בדרך כלל אמורים לקבוע בשיחה הראשונה את מקום הפגישה,

בפועל, זה לא חובה

אפשר לעשות עוד שיחה אחרי השיחה הראשונה  (לדעתי זה אפילו מומלץ)

אני בכוונה לא מפרט, כי כל הפירוט לא יעזור,

הלחץ טבעי וזה בסדר

תמיד נלחצים מהפעם הראשונה

בהצלחה

לק"י

וכללה שאלות כמו: מה נשמע? ואיך עבר עלייך היום?..

דיברנו על יום ומקום.

שיחה באמת קצת מוזרה, אני לא מכירה אותו בכלל! אז מה אכפת לו בכלל מה שלומי?!

אבל מה באמת אפשר לדבר עם מישו שלא מכירים (ועוד בטלפון).

וזהו, דייט ראשון זה מום עובר

וזה יכול להיות ממש נחמד.. אז שיהיה בהצלחה ובשמחה!

ושהקפיצה למיים שלך תעבור בטוב ובשמחה!!!

אמר זאת האיש מההרצאה באתר זוגות

כי רק לקבוע מקום יכול לקחת דקה..

בפגישה הראשונה מדברים על דברים כללים יותר-

כמו מישהי שזו ההיכרות הראשונה שלך איתה-

על מה תדברי איתה?- אותו הדבר..

אם יש לך שאלות שמאוד מעניינות אותך- תשאלי,

ותזרמי

זה לא באמת כזה מלחיץ כמו שזה נשמע

שתראי את התקופה בעין טובה ובשמחה ובקלות.. שיהיה לך טוב!!

השיחה הראשונה והדייט הראשון לא צריך להיות העול שלך.. זה התפקיד של הבחור לנהל את זה (אם תתני לו ) וככה זה לא יעיק עלייך.. ככה הסבירו לי וזו אחלה גישה.. 

תבואי בשביל להנות, להכיר אדם חדש.. זה יכול להיות מעניין..

סופו של דבר זה לא באמת מפחיד.. 

אל תנסי להחליט (בהתחלה.. כן?),, תנסי להנות..

יהיה טוב!!!

תשתפי אותנו אחכ איך  היה??

מממ.. האמת שבד"כ אני נמצא בצד השני

בכ"מ אני חושב שאני לא הייתי פוסל על "קטנות"

אלא על דברים יותר עקרוניים,

אם הבחורה בטעות שיפשפה את העין, גירדה באף או אולי עשתה אפצ'י חזק מדי

זה באמת לא סיבה לפסול.

זה אומר שהוא מסתכל על דברים קטנים, ולא מתרכז בדברים חשובים יותר?

שאני יזהר לא לעשות תנועות מסויימות..איזה שטויות..

אם יש למישו בעיה שגירדתי בגב\ הלכתי עקום\ אכלתי מהר מידיי וכי"ב

אז שיחפש ת'חברים שלו!

ברררר... נמאס לי לשמוע על דברים הזויים..!

סורי על ההתפרצות..

האפשרות לפסול על דברים שכאלו,
 

לבחון אותם בעין ביקורתית מידי..



מה נסגר...בחייאת..?..

אם אתה לא רוצה את אשתך,

כמו אחת שמבצעת תופעה ביולוגית טבעית כגון אפצ'י....


אז נשמה...
 

אתה בבעייה קטנה...


בוא נתמקד בדברים הבאמת חשובים..

קצת יותר מגירוד באף או בראש..



אני יכול להבין דחייה מחוסר אסטטיקה, אבל...

יש איזשהו גבול.

 

יש כמה דברים שגורמים לאדם לסמן איקס,

כל אדם ופוטנצייל האיקס שלו..
 

מדובר בקו אדום, משהו שהוא לא מצפה שיעברו עליו,

משהו שמסעיר אותו ומעיד כאלף עדים על אי התאמה.

זה לא מה שקורה בכל עשר דקות, זה משהו חריג וחריף..

אני לא חושב שכדאי להפוך כל דבר לסיטואציה כזאת,


גם אם מצאתם נקודה בה אתם חולקים, ואפילו לחלוטין..

לפני שאתם מחפשים את הארטלין הקרוב כדי לסמן את האי התאמה,


בואו תהיו הוגנים, מקשיבים ומתחשבים.

בואו נסו להרגיש את הנקודה, להרגיש אותה מקרוב.


בואו לא נמהר בדברים שלוקחים לאט..

דעות הם דבר די משני לא אומר שהם לא חשובות.....אבל דעות משתנות כל הזמן...אישיות זה הדבר שהרבה יותר חשוב לשים עליו את העניים ולבדוק.

כך שיהיה לך מעניין עם יותר בחורים. (אני מקווה שלפחות הרוב לא דוחים אותך).

להיות "המון ביחד" עם "חבר טוב"... אז כנראה שהמצב הזה יימשך.

קחי אחריות, תפסיקי עם האבסורד הזה, ותתחילי לחפש בראש פנוי לגמרי - למרות הקושי הראשוני בשינוי ההרגל המוטעה

[או שפשוט תנסו שמא מתאים לכם להתחתן...]

אבל אני מרגישה שהבעיה היא הרבה מעבר לזה:

אין הצעות כמעט, וגם כשיש זה מתחלק לשתיים- או שזה נורא ברמה שאני לא יכולה יותר מפעם אחת (ואני משתדלת לתת צ'אנס), ואם אני רוצה להמשיך- הצד השני חותך.

ככה שגם אם אני אנתק קשר עם הבחור, זה לא יעזור לשאר העניין.

הבעיות שהעלית, הן אמיתיות וגם מצויות. ואינני חותם שייעלמו ברגע שתעשי את הצעד הזה.

אבל הנושא הזה, הוא מפריע:

קודם כל, מצד ההנהגה היהודית הראויה, אין לכך מקום. ומן הסתם - מלבד הענין העצמי שיש לנהוג כמו שצריך, יש גם יותר סייעתא דשמיא כשנוהגים כך ולא רוקדים על שתי ה חתונות...

דבר שני, בלי משים - נכנסת בראש איזו "תמונה" והיא יכולה לדחות מפניה פניוּת לשימת לב אמיתית למה שממולך. בסופו של דבר, לפעמים זה אפילו יכול להפריע אחרי שמוצאים. ואז עוד יותר גרוע. וזה לא "חוכמה", כי שיש בראש "ציור" של מישהו חכם וכו' שמשוחחים איתו בלי כל ניסיון לבירור מחוייבות - זו "השוואה" לגמרי לא אמיתית, אבל עלולה להימצא מתחת לפני השטח.

בנוסף - מי שרוצה להתחתן עם מישהו הגון, אינה יכולה להחזיק "תחליף" לבינתיים...  תתחתני מתוך ראש פנוי לגמרי.

אחרי שתצאי מזה לגמרי, תחשבי בישוב הדעת היכן את יכולה לקבל הצעות ברמה המתאימה לך. אולי תפרסמי כאן כיוון שאת רוצה, ואז אולי תקבלי הצעות וגם הצעות לשדכניות שמתאימות לכיוון הזה.

לחידוד המחשבה: את סבורה שאם היית מפרסמת פה כעת משהו בסיגנון "מחפשת בחור כזה וכזה.. כשאמצא מישהו מתאים, אתחיל בניתוק קשר שיש לי עם בחור מסוים שבינתיים מהווה תחליף..." - מישהו היה נענה? [וב"רמה" שאת רוצה?..]

כי כנראה אני קצת פחות דוסית מהממוצע המייצג כאן.

אני מכירה בבעייתיות שבזה, אבל בשורה התחתונה נראה לי שלא זה מה שמעכב.

אני לא בטוח שזה רק ענין של "דוסיות"..

אבל טוב, אני את שלי אמרתי...

התיאוריה שלך היתה נכונה, אבל היו כאלו שאני רציתי להמשיך איתם, והם לא ממש רצו.

זה כנראה מין תקופה כזו אבל זה מאוד מאוד מתיש ומייאש.

ומנסה להרחיב את העולם לתחומים שיש בהם תועלת כללית, וגם תועלת להכרות.

לדעת שלא הכל בידינו ופשוט להרפות.

אני באמת מרגישה שמכל הכיוונים.

ולהרפות- קל להגיד, קשה לעשות.

מצב באמת כאוב. אם התעייפת מותר לנוח, זה לא "להרפות"

כי כש"מרפים" את נשארים רפויים, ונופלים, זה רק לנוח

ולצבור כוחות.

לעניין החבר, הרי אף גבר לא ירצה שלאשתו יהיה חבר טוב, ולא נראה

לי שזה קשור לרמה דתית, זה נכון גם לחילונים.

אז איך את רוצה לצאת ולהכיר כשאת נמצאת במצב שאינך

יכולה להיות נשואה?

אמנם אני מניח שאת לא מספרת לכל מי שאת יוצאת איתו

שיש לך חבר טוב, ולא בגלל זה הצעות נופלות,

אבל ברור לי שזה קשור, וברור לי שלא יתכן לעשות משהו

כשכל המציאות העכשווית שלך סותרת את המטרה שלך.

לא נתתי הסבר רציונלי, אבל נראה לי שזה מתיישב על הלב....

עם כל כמה שזה קשה, את חייבת לנתק את הקשר ולמצוא את הדרכים (שבטוח קיימים) כדי למלא את החוסר שנוצר...

מסכימה ב100%....!!

בתת מודע הוא ממלא לך את החוסר הזה ומונע ממך להתמסר לגמרי לקשר רציני,

אפילו אם הבחורים שאת יוצאת איתם לא יודעים עליו- כנראה שהם חשים במשהו שם שחוסם..

אם אתם לא מתאימים- ואת רוצה לבנות את עצמך שתיהי מוכנה לחתונה ואת מחפשת לצאת במטרה הזו-

את חייבת לנתק את הקשר איתו.. אף גבר לא רוצה שלאשתו יהיה חבר טוב. או בכלל קשר עם גבר אחר.

באותה רמה שאת רוצה שבעלך יאהב -רק- אותך ולא ידבר עם בנות אחרות בזמנו החופשי.

"מי שם את הכאב?" הוא שאל.
"בורא עולם שם את הכאב" הוא ענה.
"אנחנו חושבים שהכאב בא מאנשים,ממצבים,אבל בעצם הוא בא משמים ומתלבש
בטבע. הוא בא לעורר אותנו להתחבר אל מקור הכאב,אל מקור החיות. בורא עולם
רוצה שלא ניצמד לדמויות,אלא נהיה איתו ונבקש מזור ונחמה. זאת תחושה עצומה
להבדיל את הכאב מהחיים,לתת לו לזרום בדם ולאחד אותו לתפילה ולקשר עם מי
שברא כאב וברא את האש בנפשו של האדם. זה לא קשור במצוות,זה קשור באמונה
שהכל מאיתו יתברך".

(עשרים ושמונה שערים,עמוד 87)

בורא עולם שם את הכאב והחיסרון.

יש לך פה,יש לך לב בוער,ויש לך חור.

דברי איתו.

כאן גם באישי...

אני מבינה אותך. נראה לי גם יותר קשה כשאת חושבת שמישהו מתאים ואת רוצה בו והוא לא..

אולי תנסי להקדיש כל יום חמש דקות (או יותר, כרצונך)שבהן תתפלללי אל ה' במילים שלך. תסבירי לו על החוסר הגדול שאת מרגישה, על החבר הזה שהוא לא באמת ממלא אותך ושאת רוצה למצוא את זה שהוא באמת בעלך, " קרוב ה' לכל קוראיו". שמעתי פעם מרב שאמר שיש כאלה שמתחתנים מהר ובלי תפילות ואח"כ יש הרבה בעיות בזוגיות ושלום בית ויש כאלה שלוקח זמון עד שהם מוצאים והם מרבים בתפילות ומתוך כך הם זוכים למצוא את זיווגם האמיתי אן המותאם להם ביותר. (כמובן לא מחייב שכך יהיה לא למוצאים מהר ולא למאחרים אך תפילות ודאי עוזרות). ושימי לב שמה שאני כתבתי מקודם זה יותר על מציאות החיים שנהיית יותר מורכבת אחרי החתונה אם יש חבר ולא לזמן חיפוש השידוך. אני כתבתי את דעתי ואת דרך חייך את תבחרי. וב"הצלחה

שברגע שלמי מאיתנו יהיה משהו רציני- זה לא יהיה כמו עכשיו. אני לא מתכוונת להעמיד את בעלי בסיטואציה לא נוחה.

ולגבי תפילות- אני מוכרחה לומר שהפינה הזו הולכת ומתערערת אחרי כך וכך תפילות... אני יודעת שזה לא טוב אבל באמת קשה לי כבר.

לא נעים לשמוע -

אבל זו האמת: ידידים, חבר....   זה עקום לגמרי, במחילה, עם כל ההבנה לצורך של בחורה לא להרגיש "לבד". מַשקים את הצמאים חומץ.

בחורה יכולה להשלות את עצמה שהיא "לא כ"כ דוסית" ולכן זה לא כ"כ אסור. אבל זה לא נכון: אין תורה של הדוסים ושל הלא-כ"כ, וגם לא טבע אנושי בסיסי שונה..

ודבר כזה - הוא ממש ההיפך מנישואין.

[ואמנם אינני יודע אם הכותבת "תשתכנע", וזה גם לא ענייני. אבל בהיות שקוראים פה עוד כמה, יש לי ענין לומר את זה, למרות שנראה ברור שהכותבת אכן כותבת בתום-לב. ואגב, אל תרגישי מחוייבת "לענות" לי, כפי שאת עושה כאן ברוב נימוסך. זו יותר "נקודה למחשבה"]

אני לא מעודדת לזה, אני לא חושבת שזה מצב טוב, ואני גם מנסה לעבוד על הנקודה הזאת.

ואז, בדיוק אז, מתעורר הקושי הגדול.

ואז אני יודעת עוד יותר כמה זה חסר, וכמה לא טוב לי כמו שהמצב עכשיו.

ולקושי הזה אין דרך להפתר. אני לא מוצאת לו דרך, זה בדיוק הקושי והתסכול שלי.

אתה יכול לכתוב פה ולצעוק על העיוות והדפיקות במצב הזה. תאמין לי, אני יודעת את זה בלעדיך.

בסוף היום, כשאני מתרחקת ולא שם, הקושי הוא עצום, ולזה לא ראיתי שניסית אפילו לענות.

(וחבר אני קוראת לקשר רציני שהלך לחתונה. לא למריחת זמן של שנתיים-שלוש אלא לבירור אמיתי של כמה חודשים ספציפיים וממוקדים. אתה יכול לחלוק על הסמנטיקה, הדרך היא אותה דרך)

שבסוף חשובה.

ב. אני בהחלט מבין את ההרגשה, והדגשתי את זה.

ג. אבל לזה בדיוק כן ניסיתי לענות..  נכון שלעיתים (ועפ"י רוב) מנסים לעזור ע"י "שלבי ביניים" של יציאה מדבר. אבל כאן, זה נראה במידה מסויימת, כמו סוג של "התמכרות" למשהו (עישון, מחשב - סליחה על ההשוואות), וברור שכשקצת מתרחקים - עושים מה שמבינים שצריך - אז זה חוזר ביתר שאת...  ולענ"ד באמת אין ברירה אלא "לשבור" את המעגל הזה, למרות הקושי. ואז הקושי כנראה ישקע קצת, בגלל שהמישהו הספציפי לא יהיה ברקע - ויהיה "קל" יותר להתרכז בָאמת.  כשיש "מעגל כזה, לפעמים אין ברירה, אלא כך.

הקושי של ה"לבד" הוא קושי של כולן - עלה כאן פעמים רבות. ואז מנסים להיבנות גם בכיוונים אחרים, אישיים, שמקביל לחפש אצל מי שיכולה להציע דברים שקרובים למה שמבקשים וכו'. אבל לא להשלות ב"פיתרון" זמני כזה. המשוכנעות שזה מרחיק, תעזור לצאת מזה. ענ"ד.  

מתכון לצרות..

יש מישהו שיכול להסביר את זה טוב ממני..

אם הוא רוצה להסביר לך אני מסכימה

ר' יואב מלכא (אפשר להתקשר למכון מאיר בירושלים ולבקש איך להשיג אותו).

הוא מלמד במכון מאיר, ועוסק שם בשידוכים.

לומדים שם בחורים בעלי תשובה, יש גם רציניים ביותר.

והרקע הדומה יכול להקל על שני הצדדים בהסתדרות ביניהם.

או כ'-ל'?פשוט לקחו עד ל'