פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1449)

לא לאכול סרטים בבין המצרים.

 ולכן נחרב הבית- לנהוג כבוד זה בז.

טוב שלא הגזמת גברת...

לא בזכות הכח אלא בכח הזכות

לעניות דעתי - תנסי פעם אחת..מה יש לך להפסיד?

במיוחד לאור העובדה שכנראה הבחור כבר אמר כן..

מצד שני אם יש לך מלא מלא הצעות..וזה נשמע לך רק כמו "עוד הצעה"

שאין בה משהו מעבר..את מוזמנת להקשיב לקולך הפנימי..

כי זה באמת שטויות (ו"עוצמתי" זה לא תלוי בדמיונות של המראה החיצוני. לעיתים העוצמה הפנימית של העדינות גדולה לאין ערוך).

ב. אם את לא מצליחה - אז זה באמת חבל. אבל הבחור לא צריך לסבול אפילו מטיפת יחס פחות-מכבד בגלל זה..

ג. אם זה יעבור או לא - זה תלוי בך ובמה שתצליחי "לעשות עם עצמך" באמיתיות בנושא זה.

זה לא שזה גורם לי לא להעריך אותו! אני מעריכה אותו ממש כי אני יודעת וגם רואה שהוא בנאדם מיוחד במינו!! ואני מרגישה מתחתיו לא מעליו אבל זאת נקודה שחסרה פשוט...

לך לא להעריך אותו..

אבל דווקא בגלל מה שאת כותבת כעת - אם למרות זה שהוא אדם כ"כ מיוחד, ה"דמיון" הזה גורם לך להרגיש חיסרון כלשהו ב"חוסר מצ'ואיזם" הזה, אז ברור שזה "חיסרון" אצלך ולא אצלו (כלומר: לא שאת רעה, חלילה, או משהו כזה.. אבל את רואה ש"נדבק" בך משהו בהרגשה, שמצד האמת בוודאי שהוא שטות גמורה, בפרט מול עצם האישיות). אז אם את מצליחה לצאת מזה לגמרי (אולי תוך 2-3 פגישות תוכלי כבר לא להרגיש בכך בכלל, בגלל הקשר אל האישיות עצמה), יופי. אבל אם לא - הבחור אינו צריך לסבול יחס פחות טוב, בגלל דבר כזה, כמובן...

אז לכן זה תלוי,לענ"ד, האם תצליחי לחוש בפועל את האמת - שזה בכלל לא חיסרון (ובאמת - זה בכל-בכלל לא שמץ של "חיסרון" אפילו)

אולי,

חשבי עם עצמך מה אותה עוצמתיות משדרת לך:

הנהגה?

עזות דקדושה?

חריפות?

הורידי לקרקע, למושגים מוחשיים, את התחושות שמועברות לך מבני משפחתך, ואליהן את מתחברת

ובדקי: היכן זה מתבטא אצלו.

קחי בחשבון שהוא יכול לבטא את אותם עקרונות שאליהן את מתחברת

רק בדרך שונה, בצורה אחרת

או שהוא יבטא אותם פנימה יותר.

כך יטב לו, ולך- בעיקר.

בהצלחה!

לא מדובר על קנאה בכלל!ב"ה אני לא מקנאה או משהו...

רק צריך שהמחשבות האלו יעברו..כי בסופו של דבר כולנו הולכים להקים בית וזה צריך להיות מתוך אהבה ואמונה!

קודם כל, אנחנו מתבגרים ומתפתחים עם החיים, ומה שנראה לנו מאוד קשה כרגע, ייראה לנו בהחלט סביר עם העתיד. מה גם כשזה בעלך, והילדים שלך, ולא סתם אנשים זרים, אלא אנשים שאת אוהבת יותר מאשר את עצמך, את מוכנה לתת עבורם יותר מאשר את מבינה כרגע.

מצד שני, באמת נכון לבחון את הקשיים האובייקטיביים. לא כל אחד צריך להתחתן בגיל 19 ולהביא 3-4 ילדים עד גיל 26, ותוך כדי גם ללמוד תורה, גם לשרת בצבא, גם לפרנס, גם ללמוד מקצוע וכו'.

יש פה פן הלכתי או רוחני שהוא יותר מורכב, ואני לא רוצה להכנס אליו, אבל יש דברים שאנחנו יכולים לשלוט בהם בעניין הזה, וכל אחד צריך לדעת לאיזו מציאות הוא נכנס.

בבקשה לא להביא קישורים לאתר הנ"ל

והם יספרו לך על הקשיים שהם סובלים מהם..

תתנחמי בעובדה שבדר"כ הילדים באים בבודדים.. ומתרגלים לאט לאט לעניין ההורות למספר ילדים.

הלוואי שה' יתן לנו  כוח לגדל בנחת ובשמחה אפילו מעטה ממה שנראה פה..

לכו תסבירו להם שיש משפחות עם 15 ילדים..

ולא שאני לא מתפעלת מהם- באמת יש ממה!

בעזהי"ת.

אני [ובטח עוד כמה וכמה מכאן] מכירה משפחה עם שלישייה, רביעייה ושניים בודדים

זה שמונה ילדים סבבה..אבל 4 זוגות תאומים זה נשמע משהו אחר..

בעזהי"ת.

אז עכשיו אלה קשיים של רווקוּת, ואח"כ זה יהיה קשיים של נישואים.

ואם מה שמטריד אותך זה ילדים, את יודעת שזה לא באמת בעייה, נכון? כלומר, זה כן בעייה, אבל זה לא אמור למנוע ממך להתחתן, כי יש דרכים ויש פתרונות הלכתיים, לא לדאוג

שזה לא ילחיץ אותך.
רוב הזוגות רוצים קודם להכיר אחד את השני, ולחיות תקופה בלי ילדים, אין בזה רע,
וזה הדבר הכי אנושי שיש.

שבו זה מתאים לנו ליהנות מדברים נוספים.

אין שום סיבה לעשות דברים שנראים לנו כסבל.

הולכים צעד צעד ובכל פעם רואים גם את הטוב והיפה שבשלב הבא.

וכשרואים כי טוב אז ממשיכים.

הרבה "דמיונות".

"בחורה צעירה נסחבת עם עגלה" - זה מבחוץ..  בדרך-כלל, אצל אנשים בריאים, זה האושר הכי גדול. ואושר זה לא סותר קצת מאמץ וגם קושי לפעמים בטיפול.  רואים לעיתים גם בחורות צעירות, לאו דווקא נשואות, שמתאמצות מאוד בלימודים. אם זה דבר שהן מאד רוצות - הן שמחות בכך ויש להן סיפוק, עם הקושי.

אני חושב שכדאי להיזהר מלשמוע "על הקשיים של הזוגות הצעירים"..  זה חיים מלאים ומורכבים, ושונים מאחד לאחד. טבעי שכל דבר חדש ואחראי יכול לעורר גם קצת חשש. צריך להתגבר. העיקר זה לראות את עצמך מבפנים, את המוכנות, הנכונות. לא להחליש את הדעת מכל מיני "שמועות". זה בבחירתך: תלכי בטוב ובשמחה וברצון - אז כך גם יהיה לך.

מניסיון: הדבר הכי משמח ובונה לזוג צעיר - זה הופעת הילדים בעולם.

גם בנושא "האחד" זה דמיונות. את לא אמורה למצוא איזה "אחד" מסתורי שהכי מתאים..  [זה אגב, לדעתי, בא אולי מאותו שורש: שמדמיינים איך ייראה "בסוף", ואז מפחדים להתחיל ללכת...]. את אמורה להיפגש, ואם תראי מישהו שבאמת טוב ומתאים לך - אז יופי. בלי לחשוש שמא בקצה תבל מחכה "אחד" מסתורי הכי טוב...

בהצלחה.

ראשית, אני כמובן לא אמרתי לה להתחתן כעת - אינני מכירה, אינני יודע אם באמת "הגיע זמנה" וכו'. אני באתי לעזור להסיר פחדים-דמיוניים, שהם - כידוע - יכולים לבוא בכל גיל, כמעט...

וההנחה שלי היא, שהאיזון בין מה שאני כותב, לבין מה שהיא תחוש אחרי קריאתו (הרי אדם זה לא "מחשב", ולא תמיד ההרגשה משתנה על המקום), תוכל לעזור לה לראות אם היא באמת כבר רגועה לצעד הזה, או אולי ההרגשה הזו עצמה אצלה באה קצת מ"צעירות" ולא רק כי הדמיון לא נותן לה להתקדם.

לגבי מה ששאלת: שוב אני חייב להקדים...

לעיתים בתקשורת, שואלים שאלה שהיא עצמה יוצרת אוירה מסויימת..  אז צריך לדעת, שבאמת מי שבאה מתוך הסתכלות כמו שכתבתי, שהיא הסתכלות טבעית ובריאה וגם "בונה כחות" - בדרך כלל לא תגיע כלל למה ששאלת. אם היא "תגיע בדמעות", זה יהיה עפ"י רוב בגלל ההיפך: למה זה עוד לא קורה..

אבל אם יהיה מקרה כמו שאת כותבת (וגם זה אולי חשוב לומר, כי לפעמים הידיעה ש"לא סוף העולם", מורידה לחץ באופן שממילא כבר אין צורך להיזקק לכך..), אז זו שאלה אישית, שלא יענו עליה בפורום ציבורי, בוודאי לא של לפני-נישואין.., והחכם החשוב והמבין והרגיש לנפש האדם שהיא תדבר איתו - בוודאי ידע לשוחח איתה ויגיעו ביחד למסקנה המתאימה ספציפית לאותו מקרה.

קטונתי, אבל אני חושב שזה לא מדוייק

אבל להסתמך רק על זה זה עוול

בעל דוחה, מכייון שכל מציאת החן היא חיצונית.

וכאשר החיצוניות משתנה, כל הקשר משתנה.

או כמו שאדם חכם אמר לי, אם ח"ו אחרי החתונה לאחד מכם יקרה משהו שיפגע במראה,

זה ישנה את האהבה?!

צריך להשתדל מאוד לבנות אהבה שלא תלוי בדבר!

שהם בגדר השערות..

דווקא יכול להיות שהיא כן הרגישה בדיוק את מה שכתבת..

בלי סתירה לכך שהשיקול לגבי חתונה ראוי אכן שיהיה בשילוב גם של שכל וגם של הרגשת אמת.

אולי זה דווקא "מבהיר" שצריך לעבוד על מידות טובות עוד לפני שמתחתנים...

פחות שמים לב לדברים שליליים.

כשהאהבה פוחתת, כל דבר שלילי אפילו קטן נראה גדול ומאיים.

וכדרכו של עולם, לאהבה יש גלים. 

אכן חשוב שתהיה מספיק משיכה כשמחליטים להינשא.

יחד עם זאת חשוב גם לפתח תקשורת טובה ותחושת בטחון וחום שהן הדבק הכי חזק בנישואין. אם יש אותן, שאר הדברים מתגמדים. אם אין אותן, התסכול גורר למחשבה שלילית שמציפה את כל החוסר-סיפוק בבן הזוג ונותנת לו פרופורציות מעוותות.

ונשואין רק עם מי שמוצא חן בעיניך.

השאלה היא איך מתמודדים אם זה משתנה במהלך הנשואין.

אם זה מתהפך תוך זמן קצר הבעיה חמורה מאד.

ומאידך, אם סבא וסבתא כבר לא כל כך נמשכים זה לזו אז עוד אפשר לחיות בלי משברים גדולים.

אבל אם תחשבי על זה, בלי קשר לאם האהבה אמיתית או לא, אף אחד לא רוצה להתחתן עם מישהו/מישהי ולמצוא אותה חצי שנה אחרי החתונה 30 קילו יותר. 
ואני לא מאמינה שלכתחילה היא לא נמשכה אליו...
זה אולי מזעזע אותך אבל מה לעשות, זה טבעי.

זה עוד אחת מי כל מיני ציערות שממציאות שם סיפורים, ופתחה לעצמה ניק חדש בשביל זה.

מה תעשי אם לא עלינו בעליך יעבור תאונה וכו'. או כמו הרבה נשים שנהיות שמהות אחרי הריון. זה שאדם נראה כמו שהוא נראה באותו זמן לא מבטיח כלום לעתיד ואי אפשר לבדוק את זה. 

יש תקופות שדווקא יותר ויותר נפתחים בפגישות מאשר בשיחות עם החברים.

וזה תהליך הגיוני - הרי לא מתכננים להתחתן עם החברותא.

של פגישות וכו', מרגישים שהחברים כבר לא מספקים להם את מה שהם מחפשים.

הם מחפשים חברות עמוקה יותר, יציבה יותר, מבטיחה יותר.

יש לי חברות ממש טובות, ב"ה. יחד עם זאת, אני מתחילה להרגיש שזה כבר לא זה..

כל אחת מתחילה קצת להתכנס בתוך עצמה, להתרכז בבחירת בן הזוג.. כבר שונה.

לכן-- להיות עם "חבר" זה אחרת.. זה מקום הרבה יותר גבוה. ויותר כיף.

אחותי ובעלה הכירו ב"לא כלה" וגם אחי ואשתו הכירו בפורום.
חברה שלי הכירה את בעלה דרך הבלוג שלה.
ואני מכירה עוד כמה זוגות אבל שפחות קרובים אלי.

הרגע קראתי ברוטר נט שעוד אדם ניסה להצית עצמו בפתח תקווה

משה (Admin) אמר לי שיש 25 זוגות שהכירו מפה.

וכיפה פרסמו לא מזמן שיש להם 100 זוגות מהפורום

שרשור של זוגות שהכירו בפורום...

וגם לפי מה שהבנתי ממנו הוא רוצה זוגות שהתכתבו באינטרנט ונוצר איזהשהו קשר ורק אז נפגשו.

אם אני טועה, והוא מתכוון לזוגות שרק "השתדכו" באינטרנט והכירו בעולם האמיתי אז הוא יכול להוסיף גם אותי ואת אשתי

הכרנו לגמרי מהפורומים..

"תופעה" כזו. או אפילו פחות (לא עשיתי מחקר)

אם אתה בתעניין כי אתה רוצה לנסות,

אז לדעתי פגישות יותר משמעותיות וכפיות מהתכתבות משמעותית

מוזמן לקרוא את הספר "לבסוף מוצאים אהבה" (http://bookme.co.il/Books/37-1084/%D7%9C%D7%91%D7%A1%D7%95%D7%A3-%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94--%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%A1.aspx)

אדם מחפש בן או בת זוג שירפאו לו את "פצעי הילדות". 

תיאוריה מעניינת. עוזרת להבין ולהתמודד עם הרבה תופעות בין אישיות בין בני זוג.

ולפעמים מדבר

עצם זה שהייתי איתה בקשר עושה אותה מנודה ממני?

נהפוך הוא, אני מכיר אותה יותר טוב!

מקשקשים קצת, שוב אומרים שלום ופונים לדרכנו.

אדם מרגיש תחושות כאלו. "למה לו יש ולי אין? למה אצלו זה כך ואצלי אחרת?" חשוב לזכור ש"כל אחד והחבילה שלו". אדם ממורמר על X בעוד חברו ממורמר על Y, החסרון אצל האחד נחשב ליתרון אצל האחר וכו'. כדאי להתאמץ ולראות מה יש לנו, ולא רק מה חסר לנו, ובפרט כדאי לא להשוות עצמנו לאף אדם מלבדנו. הרי הקב"ה נתן לכל אדם כוחות, מצבים, התמודדויות וכשרונות שונים. ממילא אין טעם להשוות בין האחד לשני.

איתך באותו עניין לצערי גם אני כבר אין לי כח אני שומע ורואה אנשים שמתארסים וכ'ו אני פשוט מתחרפן למה הם כן ואני לא

(ואתמול קראתי קטע אדיר של אפרים קישון על טרמפים. כשהוא עוד היה הונגרי)

הוא יגדל..  הפוך על הפוך.

סיפור חמוד ממש..  שמתם לב שיותר מדי עכברים רצים בין הפורומים בימים האחרונים?  דרוש מדביר או מדען..

ואני תוההה לעצמי איך אני מגרשת מחשבות לא כ"כ רצויות....???

ועוברת לחשוב על משהו אחר או לעשות משהו כיף.

ב"ה תמיד עוזר לי

אפשרויות נוספות:

לנסות ללמוד משהו שמעניין אותך,

אולי תצאי לריצה,

אולי תרימי טלפון לחברה ותשאלי אותה איך עברה השבת...

אגב, לדעתי א"א לגרש מחשבות.. אפשר רק לדחוק אותם..

בד"כ באמת כשיש משו כזה אז אני מתקשרת לחברה...

אבל השעה.... אז אני מנסה לא לחשוב יותר מידי...

אף אחד לא עייף בלילות האלו...

עדיף כזה שמרתק אותך

בס"ד

מה יותר מתוק וכייף מלדבר עם ה'?!

ותכלס זה ה-דבר שהכי עוזר!!!!!

ב"הצלחה ובשורות טובות בעז"ה יתברך בקרוב ממש!!

הלב. משום מה במצב כזה מה שעזר לי להתחזק היה לדמות מול עיני את הפס' "שיויתי ה' לנגדי תמיד" ולחשוב עליו. כידוע, בראש יכולה להיות רק מחשבה אחת בכל פעם. אז זו המחשבה, ולגלגל אותה הלאה אל טוב ה' בשיא הפשטות, איזה דבר טוב קרה לי היום, או אפילו כמה ובע"ה- מתחזקים.

אני מבין לחלוטין את ההימנעות מהחזקת מכשיר עם גישה פרוצה לאינטרנט.

לא מובן לי לחלוטין ההימנעות מהודעות טקסט (SMS).

רבים וטובים מהציבור החרדי מחזיקים מכשיר אחד כשר ע"מ שיוכלו לרשום את הבן לחיידר ומכשיר אחד טרף כדי לנהל חיים נורמאליים בעידן המודרני.

בעזהי"ת.

[עגבניות ירוקות מטוגנות, שם שם]

הסוד היה בבשר... לא ברוטב... 

אחד למען יראו (הכשר) ואחד למען ישמעו (הרגיל).

זה היה גם בתקופה בה היו מכשירים "כשרים" רק במירס ולהם היו בעיות קליטה קשות.

על אינטרנט, אין מה לדבר בכלל.

זה ברור שהם לא מוכנים לקבל אותו.

בקשר להודעות טקסט, לדעתי, אפשרי להשתמש בהן לתקשורת מוסתרת,

כווונתי, אם אני ארצה לנהל שיחה  עם מישהי, מבלי ששאר העולם ידע עליה, יהיה לי קל יותר לעשות את זה בעזרת מסרונים.

אם יש למישהו השערה טובה יותר, אני אשמח לשמוע.

ההודעות המעצבנות שהיו שולחים מדי פעם על "מסיבה מטורפת ב**** עם הדיג'יי *****" וכו' וכו' וכו',

אבל הרי הפסיקו לשלוח אותן באיזשהו שלב,

וגם אפשר לחסום רק אותן בכ"מ...

אבל מי לא רוצה שלפחות הטלפון שלו יהיה מאושר? ועוד עם חותמת שמאשרת את זה? כל החיים הרי אנחנו מנסים להשיג את זה בעצמנו...

באמצעות כל מיני כלים לא מסובכים במיוחד שמאפשרים שליחה של אלפי שיחות בו זמנית ובמחירים מגוחכים (ירידת מחירי הקישוריות...)

וחוצמיזה- "יהודים רחמנים בני רחמנים...!!!!!!!!" זו לא פרסומת מעצבנת ג"כ?

מוסדות צדקה וחסד מתקשרים לכל המספרים הכשרים ביודעם שזה פילוח טוב מבחינת הפוטנציאל.

קודם כל לא  פיספסת את הרכבת לנישואין והשמחה שלך לא תלויה בסטטוס שלך!!! נכון שבן/בת זוג מוסיפים לשמחה ולחוסר שלנו אך עלינו להזהר ששמחתנו לא תהיה תלויה בזה!
נכון זה קשה, מי כמוני יודעת

אך היא תגיע, ותפקידך כגבר לחפש אותה....

ונתפלל שהקב"ה ישלח לך במהרה מתוך שמחה ובלי ספקות את המתאימה לך במיוחד!

לא איחרת שום רכבת.. זה שטויות.

אבל שמע לי: אם אתה רוצה לתפוס "קרון" טוב, ובקרוב בעז"ה,

תוציא מיד את כל המחשבות האלה  מהראש. בכח..

תפעל עכשיו, עכשיו, כל מה שאתה יכול בשביל לעשות המקסימום ממה שאתה צריך כעת.

דהיינו: לימודים, עבודה, הקשבה ושיחה עם חברים, התענינות בבריות וכד'.

לפעמים אנשים טועים  בשני דברים:

א. הם חושבים שהנישואין באורח קסם יפתרו הכל.

ב. הם חושבים שהם "יתחילו" להיות כמו שצריך אחרי כן, כי אז הם יהיו שמחים.

אבל הסדר הנכון:

אם אדם ממלא את המצברים מקודם, בלימוד, בפעילות, בשמחה כמידת יכולתו, בכלים של בין אדם לחבירו, במרץ וכו' -

אז הנישואין יהיו לו בעז"ה כמו כל נסיעה ברכב ביחס למצבר: ימשיכו למלא אותו ע"י התנועה.

אבל קודם - להטעין באופן בסיסי, כראוי. במרץ וללא יאוש כלל..

לא צירפתי לינק כדי שלא יכנסו למחלוקות ופלפולים של שלושת השבועות ,אבל מוזמן להקשיב /לקרוא את טיפה בנחל של מוש, אם הוא מאמין שנמצא מי אנחנו שנחלוק ;)..

בהצלחה

בעזרת ה' עוד קצת אל תתייאשי !שבת שלום מלאת שמחה!!=)

איך הוא ידע מה את מחפשת?

איך תדעי שהוא זה שאת מחפשת?

בעזהי"ת.

אם בקולו תשמעו...

אם יש טענה חזקה מספיק בשביל לשכנע אותך- עוזבים..

אם לא- מנסים להבין למה הם רוצים שתיפרדו...

סביר להניח שלהורים יש סיבה טובה, והם דואגים לך (אלא אם כן, הם מחפשים מישהו שמוצא חן בעיניהם, ובעינייך פחות..).

ולפי הסיבה להחליט, בסה"כ אלו החיים שלך..

אבל לדעתי, שווה להתייעץ עם ההורים (בעיקר בגיל הצעיר), הם ראו ועברו בחיים הרבה יותר מאיתנו.

לדעתי אין שום משמעות לדעת ההורים . מפורש בהלכה שאם ההורים אומרים לא להתחתן עם מישהי אין שומעים להם. אם נשמע להם בעניין הזה הם ירשו לעצמם להתערב גם אחרי החתונה . ולכן פשוט לשים פס. כמובן בעדינות ובכבוד להורים

חשוב להתייעץ עם ההורים במיוחד אם את/ה בגיל צעיר.

יש להם פרסקטיבה יותר כוללת, 

לי היו שני מקרים שההורים שלי מאוד עזרו לי לא ליפול בפח, 

לשמוע מה יש להם לומר.ברור שההחלטה הסופית צריכה להיות שלך , הרי את הולכת בסוף לחיות אם אותו האדם.

אבל צריך לשמוע את הטיעון שלהם , מה הסיבה שנראה להם שזה לא מתאים? למה הם מעדיפים שהקשר יפסק?

אם זה נובע מהבדלי דעות בינך להוריך נראה לי שאין מה לשמוע להם,

אבל אם זה בגלל דברים אחרים,,יש יותר מה להקשיב להם.

ואחרי הכל תזכירי שזה ההורים שלך ובטח שהם רוצים בטובתך, אז לא אומרת לא או כן , אבל לשקול את זה כשיקול רציני. 

בהצלחה.   

"אין שומעים להם"..

אלא שלא חייבים לשמוע להם. אבל בוודאי שמותר וראוי לשמוע מה יש להם לומר..

יתכן שהביטוי לשים פס הוא לא במקום ,אבל כשדכן  שמאד מצוי בתחום אני אומר באופן חד משמעי שאמירה של הורים שזה לא זה היא אמירה הרסנית וזה נובע מחלומות של ההורים לגבי בן הזוג של הילד ולכן טעות חמורה לשמוע להורים. זאת דעתי ברוב מוחלט של המקרים. יתכן שבמצב קיצוני שההורים מגלים פגם חמור במידות של בן הזוג יש מקום לחשיבה מחודשת. אשמח לקבל תגובות

בעיקרון- נכון מאוד! אמירה מוטעת של ההורים יכולה להיות הרסנית לילד. אבל כבן להוריי, אצטער מאוד לדעת שהם לא תומכים בקשר בו אני נמצא...

אז מה עושים?

יושבים ומלבנים איתם את הסוגייה, מדוע הם חושבים שהקשר הזה לא טוב לי?  זו ההזדמנות הטובה ביותר לגישור על הפערים... 

זה מסוג המקרים שאם אתה לא מגשר, התהום רק נפתחת ומתפתחת..

שנתבשר בשורות טובות

יכולים להציל את הילד שלהם מקשר לא טוב, לא רצוי, בעייתי...

ולכן לקטול באופן חד משמעי את דעתם של ההורים זאת טעות גדולה בעיני.

ושוב, כמו שכמה חזרו ואמרו- צריך לברר את הסיבה לדעתם, ולפי זה להחליט.. בסה"כ בגיל צעיר עוד לא עוברים את מה שהמבוגרים כבר עברו.

שזה קיצוני מידי...

כל מקרה לגופו. כל משפחה לגופה, כל הורים לגופם...

בין "עוזבים" ל"שמים פס"...

קודם כל, אף פעם לא "שמים פס" על מה שהורים אומרים..  לכל היותר, לא מקבלים את דעתם, במקרה שזה מותר עפ"י דין (כמו למשל נישואין).

דבר שני, כדאי לשמוע מה יש להם להגיד; אחרי הכל, רוצים בד"כ בטובת ילדם, וגם בעלי ניסיון -

ואח"כ לחשוב על הדברים.

בסופו של דבר ההחלטה היא ביד הבן/בת.

שלא מוותרים על אהבה כמעט משום סיבה שבעולם.

ואידך זיל...

שזה נכון להקשיב להורים, ושזה מביא ברכה..

אבל זה קשה..

כי כול הזמן יש להם סיבות שמפילות את כול ההצעןת ובמיוחד את ההצעות שמרגישות מתאימות.. מה עושים?

ובאמת היו פעמים שהם צדקו אבל גם היו פעצים שאני צדקתי..