באמת שבנימה חיובית..

האם מזמור קיט נלקח קבוע בכל שבוע?

כי אני מאוד אוהבת לקרוא את קיט

אך רואה שכל שבוע זה נתפס עוד לפני שאני מספיקה לכתוב..

בס"ד

אשרייכם ותיזכו למצוות!

(אולי זה יהיה מתאים שנגיד לעילוי נשמתו של הרב אלישיב זצ"וקל?!)

בבקשה שכל אחד ישרשר לספר המתאים ולא להודעת הפתיחה.

תודה רבה!! ממשר יישר כח!

ובהזדמנות זו אני שולחת מזל טוב למישהי יקרה לליבי.....

יישר כח גדול לכולם!!

שבת שלום

שכוייח, כל הכבוד!

אבל צריך לזכור שאין הדבר נכון תמיד.

לדוג' במלחמת שאול בעמלק, הגדלת הראש היא זאת שגרמה לכל הבאלגן.

הציווי היה: "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר. "

ולעומת זאת מה שקרה בפועל

"וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג, וְעַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר"

וחלק מהמפרשים מסבירים שהם ריחמו הצאן משום שהם חמדו אותם לעצמם ותירצו את זה, זה סך הכל צאן, מה כבר יכול לקרות מהם? כנ"ל על אגג, הוא לבד בעולם, מה יקרה ממנו

אך בסופו של דבר מתברר שמאותו הלילה שאגג נשאר בחיים, יצא ממנו המן האגגי, ועד היום אנחנו סובלים מזה.

והצאן היו מכשפים ששדימו את עצמם לצאן.

בסיעתא דשמייא!!

אבל לעניות דעתי המקרה של שאול קצת שונה מכאן.
כי במקרה שהבאת היה ציווי מפורש להרוג את הצאן, הבקר ואת אגג - ושאול החליט פתאום מעצמו שהוא לא הורג אותם.
הנקודה פה היא שכשה' מצווה אותנו לעשות משהו מסוים - אנחנו פשוט לא יכולים להחליט שזה לא הגיוני. כי אם אנחנו עובדים את ה' אנחנו חייבים לעשות מה שהוא אומר, ולעזוב ת'שכל.
ובגלל זה המעשה של שאול נחשב לחטא ענק [חטא = מלשון להחטיא את המטרה - שהיא לעבוד את ה' בלי שום שיקול אישי..]

ז'תומרת שבשורה התחתונה -
אני לא יכולה להחליט פתאום שמבחינת השכל שלי הגיוני ללכת ולגנוב עכשיו (זוכרים את רובין הוד? ) -
כי כתוב במפורש - 'לא תגנוב'.
אבל בדברים 'אפורים', יענו דברים שאין ציווי מפורש לעשות אותם או לא,
צריך להפעיל שיקול דעת ולהשתמש בשכל שלנו, להגדיל ראש, ולעשות את הכי טוב והכי נכון לכולם.

מקווה שהובנתי
שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן-תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ; וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת-אֲגָג לִפְנֵי יְהוָה, בַּגִּלְגָּל

תפתח את התנ"ך בשמואל א' פרק טו' (בכווונה אני אומר לך לפתוח ולא מצטט, בכדי שתראה שם את סדר התרחשות הדברים)

שמואל מצווה את שאול לצאת למלחמה בעמלק ולהשמיד את כולם.

שאול מגיע לשדה הקרב, ומרחם על אגג מתוך מחשבה שאגג לבד בעולם לא יכול להזיק.

אגג נשאר חופשי בביתו 

למחרת שמואל תופס את אגג והורג אותו.

אך המדרש מספר שבלילה שאגג היה חופשי בביתו, הוא בא על שפחה, ומאותו הזרע יצא המן (לאחר כמה דורות)

אז הוא פשוט לא יכול להירשם לשם כמדוייט...,

בעזהי"ת.

וחוזרים לישיבות (זמן אלול) בר"ח אלול.

אבל שמעתי על ישיבות שיוצאות לבין הזמנים באמצע שבוע הבא...

כעיקרון (כפי שכתבה רחלקה, יש יוצאי דופן מסויימים) הזמנים מסודרים כך:

זמן קיץ: א' באייר עד ט' באב.

זמן אלול: א' אלול עד י' תשרי.

זמן חורף: א' חשוון עד א' ניסן (לא כולל).

בדרך כלל הישיבות יוצאות לאחר תשעה באב לבין הזמנים

יש כמה ישיבות שיוצאות לפני השבת משום שהיא מתחברת עם תשעה באב.

השאלה- כמה זה מפריע? והאם זה דורש שינוי רציני אצל שניהם (שינוי שלא בטוח יגיע)?..

זה תלוי בכם. אין לאף אחד תשובה נחרצת...

בעיקרון- כן אפשר לומר שכשיש פער גדול מדי אז גם קשה יותר לגשר בין שני הצדדים... 

אבל זה הכל קישקוש-בלבוש אם אתם מרגישים טוב עם הקשר! זרימה- לדברייך. 

אני אישית הייתי חושבת על זה, ברור. אבל כנראה שהייתי רוצה להמשיך.. (כנראה- כי אני לא עומדת במקומך..)

ב"הצלחות ושבוע טוב!

עד כמה זה משפיע ביחס בין האנשים, כמה זה מורגש.

כמה ה"דעתני" מתחשב ומוכן גם להאזין וכו'. כמה מקבלים באמיתיות האחד את השני.

זה לא "מתכון" - כי נישואין זה ספציפי, אבל בוודאי שזה דבר שיכול להיות בעייתי לעיתים. לכן צריך לשים לב היטב.

הדעתני התברר כלא מתחשב, וכמשמיע ופחות מאזין.

כמובן זה לא מכליל על כל הדעתנים, אולי זה תלוי כמה זה מוחצן..

התכוונתי שצריך לברר לגבי ה"דעתני" הספציפי הזה..

וזה אולי פחות תלוי ב"מוחצן" כמו בנכונות לשמוע ולהתחשב בין מוחצנות למוחצנות..

ואם "התברר כלא מתחשב" - אז מסתבר שצריך עוד יותר "לבחון בזהירות"..

נראה לי שמוחצנות של תכונה יכולה ללמד על הדומיננטיות שלה באדם. במקרה הזה- דעתן שמבליט את זה, יכול  מלמד (בדיעבד אני מבינה את זה) שיהיה קשה להותיר מקום של כבוד לאחרים..

ולא מבהיל אותי השינויים.

כן צריך להתתבונן על הדברים ולראול אם ביום יום ובדברים המהותיים יש קו משותף

צריך לבדוק את הרצון האמיתי בקשר וכמה אתם מוכנים להשקיע בו

עם השקעה מתאימה, הקשר יכול לפרוח

ובלי השקעה, גם שתי טיפות מים לא יחיו טוב ביחד.

אך כמובן צריך לבדוק האם יש התאמה ורצון להצליח!

ולא ממנטליות.

על אף שמנטליות שונה יכולה להפריע מאוד בהתחלה, היא משתנה בקלות עם הזמן.

הבעיות הרציניות הן הקשורות לתכונות הנפש.

בתכונות הנפש- דוקא שונות בין אנשים, כמו שנאמר לפני, יכולה לתת מרחב תמרון הרבה יותר רגוע, כיוון שהקשיים הגדולים בהתמודדות של בני אנוש צצים כאשר הם רואים אצל הזולת דברים שמפריעים להם בתוך עצמם. מה שאומר שכשבן הזוג שלך שונה ממך בתכונות פנימיות - תוכלו להשלים אחד את השני, ומצד שני לא תתעצבנו אחד על השני..

שיהיה בהצלחה.

לא נראה מתאים. מצטער לומר. היות הפער בולט וניכר, והיותו גם כנראה התחושה המרכזית המלווה את ההתנסות, מעידים על כך שהניסיון ככל הנראה איננו מתקדם לכיוון מוצלח. אין כל סיבה להתרגש, העולם גדול ורחב, את תמצאי בעזרת ה' את מקומך ואת ההתאמה עבורך. דווקא האופי המתלבט שעליו העדת דורש סוג של תיקון ומעט כיוונון, וזה אולי יתחיל דווקא בכך שתקבלי החלטה נמרצת בנושא, וללא כל התחשבות ב"שכנועים" או לחצים אפשריים בהמשך. בהצלחה.

ב"ה למדתי משהו מאד חזק מהקשר הזה. מה אני מחפשת, ומה באמת חשוב..

ואנחנו ב"ה נשואים כמעט 10 שנים...

לכל זוג בעולם יש בערך 486 טון עבודה עצמית וזוגית לעשות. לפעמים - כבנדון דידן- יודעים מראש על מה צריך לעבוד, ולפעמים (יותר מצוי אצל זוגות מרקע זההשכל נתוני הפתיחה ורודים) חורקים שיניים שנים עד שמגלים את ה"נקודה" האמיתית שמצריכה עבודה.

אז אחרי כל השנים מלאות העבודה ב"ה, אני יכול להגיד בוודאות שאם אתה מרגיש שזה זה (אבל באמת זה!) פערי נתונים חיצוניים לא ממש משנים. מה שקובע הוא כמה בני הזוג מוכנים באמת   לעבוד על עצמם (וכמו הסיפור הידוע על הבבא סאלי שבאו אליו זוג שמקובל אמר להם שהם לא מתאימים אבל הם מאוד רצו להתחתן, והבבא סאלי זצ"ל אמר להם "זה באמת נכון, אבל אם תעבדו הרבה, תוכלו להגיע ליותר מכל זוג 'מתאים' ")

בברכת "והם חיו באושר ועושר ועבודה מתמדת"

תלוי איפה ההבדלים, אם ההבדלים בנושאים עקרונים בין אם זה רגשי ובין אם זה רעיוני, כעקרון, לא לנסות בכלל.

אם בנושאים החשובים, רגשיים ורעיוניים, הכל סבבה, אז אפשר לבדוק.

כעקרון הנישואין זה לא דייתים מעניינים, זו מסע משותף לחיים.

לא צריך לדחוף לשם מכשולות ביוזמתכם, הקב"ה יספק לכם כמה.

Made in Ha'olam Ha'ze

וואו הרבה זמן שלא הגבתי.. אבל שאלה מעניינת....

יש כאלו שנמשכים לדומה.. ויש שנמשכים לשונה...

אני אישית נמשך לדומה!

כל אחד לפי נטיית ליבו

לפני כ-5-6 שנים הייתה לי בראש מחשבה שכדאי לחפש מישהי שקרובה אליי מקצועית. העובדה שהתחום המקצועי הוא מרכזי מאוד בחיי (מאוד!) כמובן רק הוסיפה לעניין הזה, ולהערכה שמי שרחוקה מהתחום לא תסתדר איתי.

אחר כך הדברים השתנו קצת והחלטתי לנסות גם מי שלא.

היום אני נשוי למי שעוסקת בכלל בתחומים אחרים לגמרי ורחוקה ממני בחלק לא קטן ממהלך חיי. אז מה? אין אצלנו רגע דל .

או שני תוקפנים, או שני שתקנים וכו וכו  נשמע כמו מתכון לפיצוץ או פתיחת מנזר השתקנים..לא?

יש לו כסף?

בכל אופן, אני מסכימה ששוני הוא לפעמים דוקא חיובי. צריך בעיקר לבדוק שהשוני יוצר מרחב לשני האנשים ולא על חשבון..

לתשומת לב המדוייטים והמתפגשים - 

לתכנן את הפגישות בהתאם.

לחשוב מה פחות מתאים לעשות, מה יותר...

רק מה שתיארתי-זה האחרון שפגשתי, וההתנהגות הכי מכוערת שראיתי אצל מדוייט בכלל. לטעמי זה נכון ל-2 המינים..

אם אי אפשר להיפטר מאנשים כאלו, לפחות נחסל את ההתנהגות.

ולגבי זה ששומעים הצעה- אני לא חושבת שגם מתחייבים לפגישה. כי אם שומעים את הפרטים וזה לא מתאים?!

מותר פתאום להבריז??? הכוונה בהסכמה לשמוע-שהסכמת לצאת. ככה זה הביטוי במשפחה שלי.

אם הכל ברצינות, או גם בציניות.

מכל מקום - הסכמה לשמוע על הצעה מ"מתווך" כלשהו, אין בה כל התחייבות לפגישה. שוקלים - ומחליטים.

אם מחליטים לא לפגוש - בוודאי שצריך לומר זאת בנימוס, ומתוך הערכה לצד השני כאדם מן הישוב.

ובוודאי שאת צודקת - שלעולם אין לזלזל בצד השני - ואין לכך כל קשר לנושא של מה חושבים עליך. אדרבה - אם חושבים עליך שאתה מאד מוצלח, ואתה מזלזל - אז כנראה שאתה לא הכי מוצלח..  אדם "מוצלח" במידותיו, לא מזלזל או משדר זלזול רק כי החליט שלא מתאים לא להיפגש עם מישהי. פשוט לגמרי.

הוספה: כעת ראיתי הודעתך הקודמת, שאת מתכוונת אחרי שמישהו הסכים להיפגש, בשיחה, והוא חוזר בו. בוודאי שדבר כזה צריך לשקול היטב. זה עלול לפגוע. ואם אדם מרגיש פתאום שזה ממש לא שייך - הוא אכן צריך להתנצל בכנות על אי הנעימות שגרם [אם כי לעיתים, הוא יכול להרגיש כ"כ לא נעים - שה"גמגום" לא משדר זלזול אלא את ההרגשה הזו..]

והכל ברצינות גמורה!! אבל אני לא רוצה לחלוק כאן בציבור. בדור הפורומים, אולי הוא אפילו חבר כאן, ולמרות שהוא בייש אותי, אני לא רוצה לנקום אלא פשוט לתקן את התופעה. אם מישהו עשה זאת ובתמימות אמיתית, חשב שזה בסדר, שיבין שזהו. שלא.ֿ

כאן מדובר על אדם שהסכים לדבר, דיבר ואמר שייפגש, ואחרי זה אמר שלא בתירוץ שמעליב את האינטלגנציה-לפחות שלו, לאור מה שהוא לומד. זה לא היה מנומס, זה היה פשוט משפיל. אולי הוא חריף, אבל לא חכם במיוחד. וזה נעשה מתוך גאווה גדולה. הוא אינו יודע, אבל מישהי כבר טרחה להוציא אותו לאור המקרה מרשימותיה, והעולם הדוסי קטן כאמור...

הסבר לטובת מי שלא הבין-"להסכים לשמוע הצעה"=שני הצדדים הסכימו להצעה, משמע הסכימו לנסות.

אכן, ראיתי אח"כ את מה שכתבת וכבר הוספתי שם "הוספה"..

ואני מרגיש את עלבונך. אני חושב שאת צודקת, שלפעמים אנשים פשוט לא חשים "מה עם הצד השני" כשאתה "בעצם מחליט ש.."... לא מודעים וממילא מנסים איכשהו  לגמור את הענין. לכן טוב עשית שהערת. אולי זה יציל כמה מהתנהגות כזו.

אל תרגישי מושפלת. התנהגות בגאוה, מצד האמת, משפילה רק את מי שאוחז בה..

אני בטוח שבעז"ה תמצאי בקרוב את מי שישמח גם לדבר, גם להיפגש איתך - וגם שתחליטו שמתאים..

1- אני מניחה שקרוב ל12, מן הסתם לעיתים יותר (עבודה+אייפון בנסיעות+ פרק בסדרה בערב בממוצע)

2- חצי שעה-שעה בימים הכי מוגזמים (פעם זה היה שעתיים פלוס)

3- מגיבה כשיש לי מה, לא בכח.

או שפשוט מחשיש קצת לחשוב על התשובה..(=

למרות שכמעט אף פעם אני לא ממש רק פה.

תמיד במקביל לעבודה/ ש.ב. וכדו'..

אבל בכ"ז... התשובות לא יישמחו אותי

ושכוייח לכותב!

מקווה שלא ייבשתי אתכם יותר מדי.. סתם נראתה לי כתבה נחמדה ומועילה..

ישר כוח עצום

ש- החיים האמיתיים מתנהלים בפנים, בתוכנו, על כל תקלה וחריקה אפשר לפנות למנהל הכללי המופקד לשמור עליהם- אנחנו..

ואם אלו האנשים שעובדים בישפה- אז כדאי להצטרף לשם..  (יש לידע את אנשי השרשור על ישפה כנ"ל..)

שאנשים פה נהנו לקרוא את המאמר ואני מקוה שזה גם הועיל במשהו...

'נפשי', את מוזמנת להצטרף לישפה וגם לידע את אנשי השרשור...(=

את החברים והמשפחה הוא מכיר יותר זמן אז זה נראה לי טבעי שבעניינים מסוימים הוא יחשוב שהם מכירים אותו יותר טוב ויסמוך על העצות שלהם, לא?
אני רוצה להאמין שאת לא מנסה לשלוט לו על החיים אז תני לו להחליט לבד למי טוב לו להקשיב.
להתעצבן זו בטוח לא הדרך...

[אלא כן, כמובן, אלה עניינים שנוגעים לכם בלבד ואז אני מבינה אותך]

הערכה לדעותיך

לכל אחד יש עולם פנימי אחר

כל אחד מרגיש ומתחבר בצורה אחרת

אני ממליץ לא למהר להסיק מסקנות

ובמיוחד לא להתמרמר עליהם

מפריע לך?

פתחי את הנושא בפניו!

מספרים לו על התחושות שלך ועל הציפיות ועל כמה שזה חשוב לך שהוא יתייחס אלייך כפי שאת רוצה. 

ייתכן מאוד שאין לו בכלל מושג מזה ואת צוברת כעסים בבטן וחבל.

בע"ה!!

ממממ... יש לכם איזו חברה משותפת? אולי תנסי להתייעץ איתה? 
אם זה משהו שצריך להגיד עדיף שמישהו יותר קרוב אליה יעשה...

וזה שעברו שבועיים לא אומר שהיא לא מכירה את ההיסטוריה שלו

צריך לנקוט באמצעי זהירות,

כי אם היא כבר מודעת לדברים הללו- התערבות מצידך תיראה לא לעניין

ואם היא לא- אולי, אבל רק אולי, ישנו צורך ליידע אותה..

לעיתים אנחנו לא באמת יודעים מה קרה מבפנים,

למרות שכלפי חוץ מאד קל להסיק מסקנות

(וכן. עם כל מה שכתבתי: מסכימה איתך שזה חריג )

מה "אתם הייתם עושים"?

חוץ מזה שהיא אחת המהממות והמלמדות על החיים שלנו...

למדתי ממנה דבר חשוב:

אולי היא תכעס עלייך אם היא מודעת לזה וחושבת שאת מקשקשת.

אבל היא תודה לך כל החיים אם תוציאי אותה מנישואים שלא טובים לה!!

אני הייתי מנסה,כמובן,בעדינות והכל..

בהצלחה!!

מה זה הלא-נעימות עכשיו לעומת המטרה החשובה של חיי נישואין (אולי) כושלים?!

קשה להיות במקום שלך... אבל תחשבי איך היית רוצה שינהגו אילו היית במקומה!

תיהי אמיצה!!

ה' עימך.. בהצלחה ובשורות טובות!

זה לאו דווקא לפנות לבת-זוג של הבחור. זה יכול להיות פניה לחברה/אחות/מחנכת/מכרה כלשהי שיכולה לבדוק יותר לעומק את המצב...

לדעתי לשבת בחיבוק ידיים כשהיא מרגישה שזה ממש לא טוב.... לא טוב.

בס"ד

אני לא חושב שזה כ"כ קשור כי אני מכיר זוגות שהחליטו אחרי פגישה אחת - שתיים וב"ה הן חיים באושר ואושר.

אבל יכול להיות שבגלל עברו ה"מפוקפק" (אני מקווה שזאת מילה מתאימה) אז אולי כן שבועיים זה קצת זמן לברור אמיתי של עברו ולמה היה את כל הדברים האלה

בואי נלך לאט לאט. להתחתן ולהתגרש אחרי כמה וכמה ילדים זה דבר נורמלי לגמרי.

להפך, זה אומר שהאדם היה מוכן להתחייב לאישה, לבית ולילדים שנים ארוכות(ככה זה נשמע לפחות).

לבטל אירוסין פעם אחת(ושוב פעם אחת, לא  שלוש-ארבע) לא מעיד על בעיה של יציבות או חוסר החלטיות, אולי הבנה מאוחרת של הדברים.

אז נשארנו עם זה שהוא התארס עם בחורה תוך שבועיים,

והשאלה היא האם את צריכה להתערב להם. הלו!!!

לא מדובר כאן במצב שיש בו משהו שהיא לא יודעת(הרי גם אם על האירוסין הראשונים היא לא ,על גרושתו והילדים בוודאי שכן), לא מדובר כאן באדם שמסתיר מחלות , או בוגד או השד יודע מה.

דבר שני: הוא לא מתארס לבד!  באותה מידה שייתכן ויש בו צד פזיז בגלל שהוא התארס אחרי שבועיים,

יש גם בארוסתו צד פזיז כזה.  גם היא(לשיטתך) כנראה לא בדיוק הבן אדם הכי כשיר לקבל החלטות.

אז את מנסה לתת לה מידע חיוני או אולי להציל אותה מעצמה? היא בעייתית כמעט כמוהו. אולי אפילו צריך להזהיר גם אותו מלהתחתן עם מישהי שמתארסת תוך שבועיים....

אם רוצים לעזור לאדם להנצל מעצמו, כאן צריכה להיות היכרות מעמיקה איתו, וקשר ארוך טווח, כזה שייביא אותו למוכנות לשמוע ביקורת(שוב, זו לא סתם אזהרה אלא ביקורת), מה שלפי דברייך אין לה איתה.

בקיצור: יש אנשים שעושים טעויות בחיים, תני להם לאכול את הדייסה שבישלו לעצמם. אין לך יותר מדי מה לעשות בעניין.

כשהוא לעצמו (וגם עכשיו) הוא בסדר בסך הכל.

אבל כשביטול אירוסין מתחבר לגירושין אחרי ארבע שנים בערך (זה נחשב שנים ארוכות) ואז לאירוסין כל כך זריזים זה טיפה מטריד.

בס"ד

אני ממש ממש לא חושבת שיש בעיה להתארס אחרי שבועיים ברור שצריך אומץ ואני אישית לא חושבת שאני יעשה את זה כי זה מלחיץ וקשה אבל אם הם מרגישים מוכנים?

יש לי חברה מאד מאד קרובה שהתארסה אחרי שבועיים, שבועיים וחצי והיא ב"ה בהריון ונשואה באושר ואושר באמת!!! (וזה לא רק לראות מבחוץ דברתי איתה על זה..)

(ועוד חברה שהתארסה גם בערך אחרי שלושה שבועות!)

בקיצור לא חסרים זוגות כאלה, לגבי הבחור הזה זה טיפה הזוי ומלחיץ אבל אני לא יודעת אם הייתי מערבת..

לא זאת הנקודה. הבעיה היא הבנאדם הזה ספציפית.

בס"ד

זה נשמע ככה.. (בכללי לא קשור לבנאדם הזה..)

כלומר היא יודעת את כל מה שאתה מתאר ? אם היא לא יודעת מזה או יודעת רק חלק,תשאל רב אם אתה צריך לספר לה או לא.

אלא דרך רב / מורה שמכירה אותה או כל דמות שיכולה להקשיב, להכריע ולהשפיע..

זו ההשתדלות הבסיסית, רק אל תשכחי ש-את ניסית, וכל השאר לא בידייך..

וכמובן- להתפלל עליה זה תמיד טוב.

כל הכבוד לך על האכפתיות והעזרה, שתזכי לעשות רק דברים טובים ולסייע בשמחות!

הרי לא תפסלי רק בגלל "הגדרות" ו-"משבצות"

ואם הם ממש מתאימים באופי,בשאיפות ובהכל??

אין לדעת..

אני לא חושבת שזה קשור להגדרות ומשבצות. זה פשוט פער גילאים מוגזם.

מי ייעד לנו ה'.

על פניו זה נשמע הפרש מטורף, אבל אולי יש התאמה- לא אנחנו נאמר זאת אלא המדוברים בענין, לא?

בשורות טובות!!

אבל בתור בחורה בת 22 שהתחילה לצאת רק לפני שנה, קצת לא נראה לי שהייתי מסכימה לפער הגילאים העצום הזה.. מדובר פה על 15 שנים!!!

אבל לפסול ישר על זה? ברור שזה גורם משמעותי!

יש מה לברר לדעתי...

(אגב 16 שנים...)

לא חייבים להסכים להכל.

לפעמים יש דברים שלא מתאימים לנו..

(לא שאני חורצת עובדה מה מתאים לבחורה המדוברת ומה לא,

אבל ככלל- מותר גם להגיד שיש פה מקרה מוגזם וזה לא מתאים...)

איזו התאמה יכולה להיות ביניהם. וגם אם היתה יכולה להיות זה לא קשר ראוי לא חסרים בחורים צעירים שיכולים להתאים. אם לשדכנית הספציפית הזו אים אז יש עוד שדכניות ועדיף להחליף

גם נראה לך שזה גורם משמעותי אבל כזה שלא צריכים לפסול בגלל ישר? 

לדעתי זה ממש מוגזם - וגם נראה לי שבחור בן 38 שרוצה לצאת עם מישהי בת 22... איך אני אכתוב את זה בעדינות?... משהו לא תקין אצלו בקופסא... 

מה זה היציאה הזאת??

מוגזם לגמרי. אין לי בעיה עם גרושים. או עם אנשים בני 38. יצאתי כבר עם מישהו כמעט עשר שנים שעלי.

ובכל זאת-

משום מה לא נראה שהשדכנית הזו מכירה את שניהם היכרות מטורפת, ואמרה לעצמה- ואלה? זה פשוט זיווג משמים! לי זה פשוט נראה מחשבה של רגע, של "אפשר לחשוב עוד ערב/כוס קפה" "אולי יתאים מי יודע מה ה' מזמן לנו"...

נו באמת!

טוב שמאשימים את ה' בהכל. אולי תרוץ לכביש וזהו? אם ה' ירצה תמות ואם לא אז לא.

אותי זה היה מוציא מהכלים/מעצבן/מעליב/מסיים יחסי אמון שהיה לי עם הגברת.

אני מקווה שתצליחו להתמודד עם ההקצנות שלי. זה באמת עצבן אותי.

נכון,

אולי מכאן תצמח הישועה

אבל במקביל- אי אפשר להתעלם מכך שהפער עצום

והרקעים מאוד שונים.

לא חייבים לכל דבר למצוא סיבות למה כן..

לפעמים מותר לומר שזה מוגזם.

אין כל רע בבחור בן 38, גרוש.

אין כל רע בבחורה בת 22, רווקה.

אבל אם אין סיבה מיוחדת, בהם או בנסיבותיהם, שבגללה היא הציעה דווקא את זה -

אז באמת לא כ"כ ברור למה היא הציעה לכתחילה.

ומי אומר שהיא צריכה לומר כן?  תלוי בה.

ובלתי מתקבל על הדעת.

אנשים צעירים צריכים להנשא לאנשים בסביבת הגיל שלהם עם נסיון חיים ורקע דומים.

בחורה בת 22 לא צריכה אבא חדש ואדם בן 38 צריך למצוא לעצמו אשה שמתאימה לגילו ונסיון החיים שלו. 

כי בחורה בת 32 עם בחור בן 48 זה כבר נשמע אחרת לגמרי וזה אותו הפרש.

העניין הוא שבחורה בת 22 נמצאת בשלב ובמקום אחר לחלוטין בחיים מבחור בן 38.

אני מסתייגת מהענין של 'אין מה לפסול' (אם מישהו הבין את זה כך).

באמת הגורם הבעייתי שנוצר כאן זה המקומות השונים בהחלט של שני אנשים בגילאים האלו!

גם אם הבחור מאוד " צעיר ברוחו" והבחורה מאוד בוגרת, זה שלב אחר בחיים...

כאלה בני 20 עדיין ילדים, 
מש לא נשמע טוב ולא בריא.....

כן- הציעו לי.. אבל ב"ה ההצעה לא היתה רלוונטית-אני ב"ה כבר נשואה  

אבל רציתי לדעת סתם מה אנשים חושבים על זה בלי קשר..

תכף תגיד שאפשר לשדך בת 16 לבן 34...

צריך להסתכל על שיעור הפער וההשתייכות הדורית 

אולי זה היה פילוסופי במקרה שלה... אבל לי זה קרה.... סרבתי בנימוס...

אני לא הייתי מסכימה, זה פער ענק! הוא יכול להיות כמעט אבא שלה..

למרות שאני כבר שמעתי על זוג שיש ביניהם (אם אני לא טועה!) איזה 20 שנה!!

אבל בדר"כ נראה לי שזה לא ממש הולך טוב ביחד, הפער הזה..

הוא עבר פי כמה ממנה..
וכמו שכבר אמרו,הוא בשלב אחר בחיים..
פשוט אין הרבה במשותף,שפה אחרת וכו'

מקום לספיקות.

בדקי עם עצמך שאת מוכנה נפשית/רגשית להקים בית- הבית שאת רוצה שיהיה לך!

ואז תתחילי לצאת-

ומכאן זה מתגלגל בלי שאת מבינה בכלל- את לומדת על עצמך, מתחדד לך לעומק מה שאת רוצה (תכונות אופי מסויימות/סגנון בית וכו'...)

ולגבי לדעת אם זה ה-אחד, לאדת, לא הייתי בזה אפעם..

תוכלי למצוא כאן שירשורים חופרים ונחמדים בענין!!

ב"הצלחה

לא לאכול סרטים בבין המצרים.

 ולכן נחרב הבית- לנהוג כבוד זה בז.

טוב שלא הגזמת גברת...

לא בזכות הכח אלא בכח הזכות

לעניות דעתי - תנסי פעם אחת..מה יש לך להפסיד?

במיוחד לאור העובדה שכנראה הבחור כבר אמר כן..

מצד שני אם יש לך מלא מלא הצעות..וזה נשמע לך רק כמו "עוד הצעה"

שאין בה משהו מעבר..את מוזמנת להקשיב לקולך הפנימי..