פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1475)

תודה ננשמה שאת מזכה אותנו ולא שוכחת...

ובכלל, על שירות עד בית הלקוח 

חג שמח

(הרעיון של "הקשר לפורום, זה לפעמים רמז עברה- ולפעמים זה תרגיל ביצירתיות... )

נדיר מאוד שאם הבחור "נדלק" עליה ככה פתאום אז תצא מזה אהבה אמיתית.

אהבה אמיתית ולאורך זמן היא אהבה שנוצרת בתהליכים עם הרבה עבודה והשקעה אין-סופית.

מה זה בכלל אהבה?

שאלה מצויינת ופנים רבות יש לה.

אני מפרשת אותה במובן הכי פשוט-אהבה זה כאשר מישהו אוהב,פירושו רוצה  אותי,כיף לו איתי,יעשה הכל למעני ויקבל אותי כמו שאני ללא שום תנאים.

ממש כשם שהורים אוהבים את ילדיהם...רק שאצלם זה טבעי ובין בני זוג כדי להגיע לזה זה דורש מאמץ והשקעה.

דברים ביחד.

יוצרים.

התנדבות, או סתם הכנת פנקייק, באולינג, ללכת לנמל ת"א או לכל מקום אחר לא שגרתי שיעשה קצת טוב.

רצון לתת בלי גבול. בלי ציפייה לקבל בחזרה. פשוט לתת!

בעיניי לפחות, זו האהבה היותר עליונה.

'הדלקות', 'התאהבות', אינן אהבה. דבר פשוט וברור הידוע לכל.

"האהבה מגיעה אחרי החתונה".. מכיר?

וזה נכון, ומי שחושב אחרת, כנראה שאינו מבין מה זו באמת אהבה. רק אחרי החתונה מתחילים לידע ולהכיר באמת את מי שהתחתנת איתו.. "וככל שתגדל הידיעה, תגדל האהבה".

איך שומרים על האהבה? ראשית, צריך שהבניין המשותף שמתכננים לבנות ביחד יהיה בקדושה ובטהרה.

מראשיתו, וכמובן גם בהמשך.

כדי לשמור על האהבה, צריך שיהיה רענון קבוע ותמידי בקשר. בבחינת קורבן התמיד שהוקרב תמיד.

צריך להשקיע בקשר גם לאחר הנישואין (תחשבו כמה זוג משקיע בקשר לפני וכמה אחרי..).

איך? בהפתעות מיוחדות.. וכל זוג מכיר מה ישמח את בן/ת זוגו/ה..

אם זה טיול, תכשיט/בגד חדש, דיסק/ספר שרצה הרבה זמן, או אפילו איזה פתק קטן בכריך או מכתב מרגש.

אהבה זה דבר כ"כ עליון, שאיני מתיימרת לבוא ולתת פה איזו הגדרה נחרצת, או מענה ישיר לשאלותיך.

אלו סתם כמה מחשבות שהעלית לי...

אתה תדע טוב מאד.

בכל מקרה, אהבה היא הרצון להיות במחיצת האהוב ולא להפרד ממנו, לחשוב עליו הרבה, להתגעגע אליו, לחלום עליו, לרצות אותו ולשמוח בו.

וזה קורה מהר, לא צריך להיות נשוי עשרים שנה בכדי לאהוב.

זה כל כך גדול וטוב במקום שזה נמצא עכשיו אז חבל לצמצם את זה למילים.

איך זה מגיע?

איך שהקב"ה רוצה שזה יגיע.

(אני לא בטוח במה שאני אומר אבל אני מעלה השערה שאני די בטוח בה:

הקב"ה ברא בנו את טבע האהבה, עלינו מוטל לפתח אותה ע"י חשיבה וגם ע"י הלהבה עצמית.

אנחנו בהחלט יכולים להתלהב ולהתאהב במשהו או במישהו מהרגע הראשון, ובהחלט יכולים לפתח בעצמנו את האהבה

למשהו או מישהו מסוים.

האהבה נשמרת ומתפתחת אם אתה ממשיך לעסוק בה. אם תפסיק לעסוק בפיתוח האהבה היא לאט לאט עלולה לדעוך. בקיצור כמו כל עבודת המידות יש גם עבודה על מידת האהבה.)

שנזכה.

ולכל מי שיענה

לאהוב מישהו >

לראות בו טוב, לרצות לו טוב. להעריך אותו.

שאלת.

ויש לי פחות מ5 דק', אבל אנסה בכל זאת.

כשנפגשתי- היו אנשים שהיה לי נחמד איתם, אבל לא הרגשתי שלווה ורוגע.

ישמע "רדוד" אבל כשראיתי את בעלי, הרגשתי שזה המקום שלי. צורך לחבק אותו. פשוט ידעתי שהוא האדם הנכון לי.

לו לקח 3 שבועות כדי לאשר את זה שהוא באמת לא רוצה שנפרד, ושהוא מרגיש גם..

אני חושבת שזה יותר הידלקות, הפרפרים בבטן, כמו חשמל כזה נעים שעובר רק מעצם המחשבה עליו.

האהבה באה כשמשקיעים, שכל אחד נותן לשני, בהקשבה, בהכנת דברים לדייט ובהמשך בעזרה בחיים.

זה נראה ללמוד לאהוב. לתת.

איך שומרים?

מתנהגים אליו/ה כמו שהיית רוצה שיתנהגו אלייך.

ראוי מאד להביא.

יאללה.

יש עוד יומיים.

וזה היה בשבוע שעבר בכלל, אבל רק עכשיו חשבתי על זה...

מ "בשאיפה..."

ועוד משהו,
אני ממש אוהבת להשקיע באנשים שחשובים לי..
אני משתדלת מידי פעם לתת לו דברים..
אבל זה חד צדדי.
זה סתם כי הוא גבר? הוא באמת מבין שזה ישמח אותי שהוא חשב עליי?

אני קצת מבולבלת, אשמח לעצות..

-עד כאן המכתב המקורי -

אז....לשיקולך

נשים... אתן עם מיוחד!

והכי חשוב, תשקיע במכתב המצורף לזה.

זה לא פחות חשוב! (ואפילו קצת יותר)

היא סרגה כיפה...

לק"י.

זה פשוט זה שחשבת עליה..

 לכבוד שלושה חודשים... (או שאולי כן? לא מכירה אותה)

כי בנים לא ממש שמים לב לדברים כאלה... (אל תדאגו זה לא רע! זה רק שריטה של נשים)

פשוט  תביא לה עכשיו משהו...

או מכתב גם.

בס"ד בר"ה

ולא כי היא בת, אלא כי היא מאוד רוצה לקבל, מכתב אוהד, ממישהו שאוהב אותה, ואיתו היא הולכת להתחתן (בע"ה)

כנ"ל - ולא כי היא בת. אלא זה בדיוק מה שאמרו חז"ל - "ואהבת לרעך כמוך זה כל התורה כולה".

בעיקר בקשרים זוגיים, תמיד לראות מה היה עושה לי טוב, מקדם אותי, אותנו... מה ישמ ח אותה/אותנו וכו'...

כל פעם שאתה מתלבט אם להביא מתנה או לא-----> תביא ותשקיע!!

עדיף חומרא בזה מאשר ההיפך מה שבטוח שזה לא יזיק אלא רק יועיל ויותר....

גם רוצה לקרוא אותו... 

אולי תשאלי מחברה את הספר?

אבל אם תרצי, אני מוכנה להשאיל לך אותו אח"כ 

http://xa.yimg.com/kq/groups/21230179/1805388939/name/ladies.pdf

[תחנת מעבר בין האוטובוסים...]

אהלן,

נראה לי שאני יכול לחסוך לכם קצת זמן...הבחורצ'יק יוצא מנקודת הנחה שגברים ונשים לא מבינים אחד את השני כי הם מפלנטות שונות ולכן אין טעם לנסות להבין למה יש קצר בתקשורת ובמקום זה להשקיע יותר זמן בקבלה של האחר וכו' וכו'...סביב העקרון הנחמד הזה הד"ר החכם סובב כמה מאות עמודים של רב מכר עולמי (וספר המשך שאותו לא קראתי).

ומה הפידבק מאשתו? אני לא בטוח שהתיאוריה כל כך נכונה כי שמעתי ממקור טוב שהד"ר התגרש לצערנו... אז אולי צריך לעשות רוויזיה לעניין...

פשוט זה לא בדיוק נשמע כמו לשונו של הרב הנזיר..

"המשפטים היפים.." לא הכל..

היפים הם של הרב..

הקישור שלה..

כך אני הבנתי היתכן?

ונראה לי שמן הראוי לשים מרכאות באותם 'משפטים יפים', ולא לכתוב מתחת להכל 'הרב הנזיר'.

זה בסדר.. רק בקריאה ראשונה לא הבנתי איך יכול להיות שהרב כתב ככה.

(ועדיין, אם אפשר, נראה לי שכדאי לערוך...)

במחילת כבודך, לא קראתי מה שכתבת (עיסוקים..) -

אבל אני שמח לראות ש"התאוששת" (או לא נפגעת) מה"ביקורת" על המאמר הקודם,

ואתה ממשיך ליצור..

יצירתיות - תכונה חשובה. בוודאי ברוחניות..

תודה לך.

אחרי דייט שלישי לא דומה לאחרי שלושה חודשים.

זה ישמח אותה?

אז למה לא?

ואו, אני מקור להשראה....

אמנם קשה, אך אפשרי.. 

זה מאוד קשה שנמצאים ב"לא נודע" הזה..

אתה אומר שאתה רוצה להתחתן, ה' הביא לך אחת ואז התגרשת?

חס ושלום. לא שאני התגרשתי.

אני אסביר שוב:

לפעמים ה' מביא לנו את הטוב עד לפתחינו, ואנו במו ידינו בועטים בו. הביטוי לזה יכול לבוא לידי ביטוי בחוסר שמחה בטוב שה' נותן לנו, ויכול לבוא לידי ביטוי שאנחנו מסתכלים על הנקודות החלשות של מה שה' זימן לנו.

וכאן השאלה:  אנחנו נפגשים.  הכל מעולה.. אבל...

איך נדע מתי ה"אבל" הזה אמיתי ונכון. ומתי זו כפיות טובה כלפי חסד ה' שבא לנו.

תודה!!

כי זה חשבון אישי ואמיתי של כל אחד מולו^

בשביל זה צריך לחשוב לעומק.. לראות מאיפה בלב מגיעה מחשבה מסוימת

על משהו שד' זימן, לחפור שם וככה מגיעים לתשובות.

דרוש לזה- זמן לבד, תפילות, ומחשבות מעמיקות והרבה אמת!

אני לא רואה את ה"אבל" ככפיות טובה.

אני רואה את הכל כמהלך, אם מדובר במציאת בן הזוג- עד שתיג לאחת שלך, ה' מביא לך כל מיני :"נסיונות" על הדרך.

ככה אתה בוחן מה טוב לך, איפה הגבולות שלך, וככה מתחדדת אצלך הידיעה מה אתה מחפש באמת.

אז אם אתה אומר, הכל אצלה סבבה אבך היא כך כך.. זה לא נראה לי כפיות טובה.

יש כאן משו שלא מתאים לך, זה לא קשור לכפיות טובה כלפי ה'.

לפעמים בגלל שזה לא מה שחיפשתי דוקא בדיוק.. אבל סה"כ הכל סבבה ומעולה

אז זה יכול להטעות ת'צמי, "רגע, אולי אני סתם חי בסרט שתבוא מישהי כמו שדימיינתי בראשי בדיוק??"

ולפעמים אנחנו נתפסים לדמיונות שלנו עקב הציפיות האישיות שלנו מהצד השני שהן לאו דוקא עקרוניות, אך מצד שני זה עדיין לא באמת מה שחשבתי שאקבל.

זה משש מבלבל.. 

אני חושב שלא ממש ענית.

הרי תסכימי שמי שזכתה ברוך ה' בשעה טובה לילד/ה ובגלל שיש לו פצע איפשהוא, או שיש לו איזה סוג של בעיונת, וההורים המאושרים החליטו להשאיר אותו בבית חולים - הרי זה לא הגיוני, הזוי וכו'. לזה אני קורא כפיות טובה.

זו שאלה נכונה לגבי המון תחנות בחיינו.  וכן לגבי החיים שלנו כיום בבית עם ההורים, אחים ואחיות וכו'. ובטח בדרך לחתונה. עד כמה אנו יודעים להכיר טובה למה שה' זיכה אותנו, ועד כמה אנו מסתכלים על הטובה בצורה ביקורתית..

לדעתי אתה צריך לעשות חשבון נפש עם עצמך: האם אני עושה את ההשתדלות המירבית ע"מ להתחתן או שיש עוד מה לעשות?

אל תסתכל אחורה ותצטער על מה שהיה. מה שהיה - מת!!! תהיה עם הפנים לעתיד...

אתה יכול להסתכל אחורה רק כדי לבדוק: א. מה עוד לא עשית ואתה יכול עוד לעשות, ב. מה היה לא בסדר (לדוג': פסלת על x וגילית שזה לא עקרוני, לא נפתחת מספיק ובגלל זה פסלו אותך וכד'), כדי שלא תחזור על זה...

אם אתה עושה את ההשתדלות המקסימלית מבחינתך - נשאר לך רק להתפלל שה' ישלים את התהליך (יפגיש אותך עם אשתך לעתיד, ילווה אתכם בכל הצמתים וההתלבטויות וכו').

אל תתעסק בחשבונות שמיים. תשאיר אותם לה'  

אתה תעשה את מה שמוטל עלייך: תשובה, תפילה והשתדלות מעשית בנידון.

ב"הצלחה רבה!!!!!!

אני ממליצה להתייעץ עם אנשים נשואים (לא טריים מאוד מאוד).

ככה - גם אם נדמה לך שהדרישות שלך מצויינות ושעשית את ההשתדלות שלך - הם יוכלו לתת משוב ע"פ הניסיון שלהם (או שיגידו שאתה מגזים, או שיגידו שהדרישות שלך מצויינות ואולי כדאי להוסיף x, או שיתנו לך רעיונות נוספים להשתדלות המעשית בחיפוש אחרי ה"מבוקשת" וכו').

ב"הצלחה!!!!

תאמין בעצמך ואל תאכל את עצמך שאולי אתה לא בסדר ובגללך אתה מתעכב וכו' (וגם לא לכעוס על ה', אלא פשוט לעשות את ההשתדלות!!!!!!! ואם אתה עושה אותה ב-100%, כפי שנראה לך - אתה לא צריך לדאוג!!! זה הזמן לסמוך על ה' ולהאמין שזה יקרה, עוד תמצא אותה ותהיה המאושר עלי אדמות ).

אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים!!!

איזה טוב ה'!!!!!!!!!!!

נ.ב: כמובן לא לשכוח להודות לה' על כל הטוב שהוא משפיע עלייך כבר עכשיו!!!!!!

קל לראות את חצי הכוס הריקה...

א. הבדיקה עולה בסביבות ה500 ש"ח למיטב ידיעתי.

אם את חברה בקופ"ח כלשהי, רוב קופות החולים מסבסדות.. תבררי..

ב. לא! ממש לא.. הבדיקה נבדקה בעיקר על יהדות אשכנז, אבל זה לא אומר שאין בעדות אחרות.

אני מעורבת, ולקחו לי 6 מבחנות במקום 5..

אני עשיתי דור ישרים ארוסי לא עשה.. עכשיו הוא גם לא יכול לעשות כי אנחנו מאורסים והם לא מרשים..

בדור ישרים בודקים כמה מחלות ממש ספציפיות ולא אומרים לך למה את נשאית ולמה לא.

אם זה עולה 500 ש"ח כמו שיעל אמרה כבר עדיף לעשות בדיקות גנטיות..

אני עשיתי עכשיו בדיקות גנטיות וזה עלה לי פחות מ500 ש"ח ל8 בדיקות שונות.

בבדיקות גנטיות רק צד אחד יכול  להיבדק ורק אם את נשאית של משהויבדקו את הצד השני.

להיבדק?

ואז איך יודעים אם זה עובר?...

שאלו אותי מה העדה שלי (של צד אמא וצד אבא) ומה העדה שלו (אמא ואבא שלו) ואז בדקו בתוכנה מיוחדת איזה דברים יכולים להיות ורק אותם בדקו אצלי.

עכשיו-

אם ח"ו מוצאים שאני נשאית למחלה X אז בודקים את הארוס שלי רק למחלה X ולא לכל שאר הדברים שבדקו אצלי..

מבינה?

הבהרה-

נשא הוא לא חולה רק 2 נשאים יכולים שיוולד להם ילד חולה.

(לפחות לפי מה שהבנתי)

מחלות גנטיות יכולות לעבור רק במידה ויש את זה גם לאבא וגם לאמא.

במידה ויש רק לצד אחד - הוא (עלול?) להיות נשא אבל לא לחלות בעצמו.

מה שאומר שאפשר שרק הבן או הבת יבדקו ואם אין כלום לאחד מהם אז אין צורך שהשני יבדוק. אם יש משהו לאחד מהם - צריך לבדוק אצל השני אם יש לו, כי אז יש סיכוי גדול שח"ו יוולדו חולים

ד.א דעתי שלא צריך לעשות את זה. אבל זה כבר עניין אחר

אצל יועץ גנטי.

אני הלכתי למרכז בהדסה עין כרם. 

תקבעו פגישת יעוץ ויסבירו לכם הכל.

זה הרבה יותר מומלץ. חלק מהבדיקות גם ממומנות

וחלק מיותרות... לא צריך לעשות את כל מה שהם מציעים שם.....

הפלוס (הגדול) של דור ישרים הוא שאתה לא יודע מי הבעייתי בזוג.

כל עוד אין בעיה בזיווג, למה זה חשוב שאדע כי אני נשאית של מחלה זו או אחרת?

זה סתם מוריד את הבטחון העצמי בפגישות.

  זה כ"כ לא משמעותי שאת נשאית של משהו....

אני יכולה להבטיח לך שאת נשאית של הרבה דברים שאת לא יודעת עליהם....

הקשר בין זה לבין ביטחון עצמי קלוש בהחלט

אהלן!

אני הבנתי שכדאי בכל מקרה גם אם אין שום צד אשכנזי, למרות שזה נכון שזה בעיקר לכאלו אם מקור אשכנזי כלשהו.

עלות - לרוב זה יוצא באיזור ה 200 - תלוי בקופ''ח שלך.

ואם צד אחד עשה - הם לא נותנים אף פעם מידע כלשהו איזה גנים יש וכו'. הדבר היחיד שעושים זה התאמה בין שני אנשים - אם יש או אין. ככה שלא יעזור אם רק אחד יעשה -הם לא מוסרים מידע על זה. וכמו שכבר אמרו, אחרי אירוסין הם גם לא נותנים מידע.

למה לא לעשות? ה' עזר שהמציאו דברים מדהימים - בואו ניעזר בזה חבר'ה.. 

בהצלחה!

אני ערכתי בירור מקיף על העניין.

יש לי הבנה בתחום הגנטיקה וגם התייעצתי עם אנשים מהתחום.

דור ישרים לא טוב לספרדים.

ובמילים פשוטות: ייתכן מצב שבו זוג ספרדים ימצא מתאים בדור ישרים אבל יוולד להם ילד פגוע.

לא כל דבר שכולם עושים הוא באמת הדבר הנכון.

כדאי לברר דרך הקופת חולים וללכת ליעוץ גנטי לפני נישואים.

אגב- אצל חילונים זה ממש ממש מקובל להגיע בתור זוג לפני נישואים לייעוץ גנטי.

אם לאחרי 3 שבועות זה עולה יותר מאשר לאחרי 3 חודשים. ואם לאחרי 4-7 ימים אז זה עוד יותר יקר.. 

לאחרי 3 שבועות-  בלי סבסוד של קופ"ח זה 700 ש"ח, עם סבסוד נראה לי 350 ש"ח.

הם כותבים שזה גם ללא אשכנזים.

למי שיש כללית מושלם.

בטח בשאר הקופות זה גם באופן דומה.

הזה של ה3 שבועות...

הכל ירוק ירוק ירוק!

הלב נפתח!!!

ותסעו לצפון..

או שגם מיני ישראל זה נחמד

עיר הקרח..

סגורים על עצמם ומסוגלים להחזיק בית.

אחרי זה תוהיים לעצמם למה הרבה מתגרשים..

מעדיפה להיות סגורה על עצמי ואז להביא ילד

ולא אחרי זה שהוא ישאר לבדו

לעיתים הנשואים,

ובייחוד אלו שלא התמודדו עם "תקופת הרווקות":

דייטים כושלים, יובש בהצעות, תסכולים, עוגמות נפש וכו'-

לא מצליחים להבין מזה לרצות להתחתן ולא להתחתן?!

איך בכלל יכולה להתקיים תופעה כזאת?!

אז הנה, באתי עד הלום להודיעכם קבל עם ועדה:

יש בורא לעולם שמסובב פה מציאות!

ולא כל מה שאנחנו רוצים מתגשם..

וכן, הגיע הזמן שירחמו או יותר נכון יפעלו ממש למען זה-

שאולי רחמים דלתתא יעוררו רחמים דלעלא..

אני לא חושבת שצריך לרחם על חברות שלי שלא נשואות עדיין (כשאני כולה בת 21..) 

אבל-

ההרגשה הקשה הזאת שאת יודעת שהן רוצות ואת מאורסת/נשואה..

קשה לי לשמוח מכל הלב,

קשה כי אי אפשר לשתף את החברה הכי טובה שלך בכל ההכנות כי את יודעת שאת מכאיבה לה.

צריך לשתף ובטעם ,תחשבי שניה לפני שהתארסת איך היית מרגישה...

כמובן בטאקט והכי חשוב- לזכור אותה גם אח"כ..

כי ביום שאנחנו החלטנו (וזאת חברה שידעה מיד אחרי ההורים..) אותה זרק מישהו שהיא היתה בטוחה שזהזה.

את וודאי מכירה אותה ויודעת מה יכאיב לה ומה לא

יש חברות שממש ישמחו שחברתן המאורסת תשתף אותן בדברים,

וגם ישמחו שישמרו איתן על קשר כחברות ולא רק ירחמו עליהן..

את יודעת שזה לא מכאיב לי

אחרי שמתחתנים - מבינים עד כמה זה טוב והכרחי (א"א לחיות עד 120 לבד. אנחנו לא שלמים...).

ואחרי שעוברות קצת השנים: נהנים מהכייף של ה"יחד" ומספיקים לשכוח שלוקח "קצת" זמן למצוא את הנפש התאומה (זה לא פשוט לכולם) - אז בהחלט לא בעייה להגיד את המשפט הנ"ל.

במקרים כאלה - אין ברירה אלא להנהן בראש ולהמשיך בחיפוש

שירחמו. מה אכפת לך?

את תעשי את ההשתדלות שלך, תצאי מתי שתרגישי מוכנה ושיקפצו כולם!

לא קשור לרחמים....

ובמקום לרחם לפחות שיפעלו בנידון....

כמה שריחמו עליי (ולצערי/לשמחתי - הרבה) - אף פעם לא קיבלתי תחושה של התנשאות!!!!!! (ובמיוחד לא כשמדובר במבוגרים. לא מדברת על נשואות בנות גילי...)

הם באמת דואגים לנו!!!! או שמדובר בקרובי משפחה/שכנים/מכרים - ואז ברור למה אכפת להם ממנו, או שמדובר בסתם מבוגרים - ואז ייתכן שבאמת מצער אותם שאנחנו מפסידים דבר כ"כ גדול, כמו שפרטתי למעלה (או שמושפעים מדעות שאנחנו בררנים/מחכים לסיים את התואר/כד', ואז ייתכן שבאמת לא אכפת להם וסתם מבקרים אותנו).

הקיצר - קצת עין טובה. זה גם חשוב לחיי נישואים

ולא הבנתי "תחושה זה עניין של הסתכלות"???

עכשיו קצת יותר ברור...

לגבי השאלה שלך:

את מסכימה איתי ששני אנשים יכולים להיות נוכחים באותה סיטואציה - ואחד ייצא עם הרגשה x והשני ייצא עם הרגשה הפוכה לגמרי?

כל אחד פירש אחרת את הסיטואציה/המעשה של האדם וכד', ולכן הרגישו אחרת...

לדוג': אני יכולה לכעוס על אחות (בבי"ח) שמכריחה חולה מבוגרת לקום מהמיטה וללכת ("למה את מתעללת בה? אין לך רחמים? איזו אנוכית את..."), ואת תפרשי שהאחות לא רוצה שהחולה תתנוון ויהיו לה גם פצעי לחץ. מבחינתך היא טובה וצדיקה.

עכשיו אני קולטת שלא ירדתי לסוף דעתך, אבל אני חושבת שזה בכ"ז קשור:

אם היית מלמדת על חברותייך זכות (שאוהבות אותך ודואגות לך) - לא היית שומעת בקולן נימה ביקורתית ומתנשאת.

זו עניות דעתי. יכולה לחלוק עליה...

אבל עובדה שמישהי אחת תגרום לי להרגיש משהו אחד ומישהי אחרת תגרום לתחושה אחרת,

את לא יכולה להגיד ש"הכל" תלוי בהסתכלות שלי.

לרוב זה לא מחברות קרובות ממש, אבל עדיין נקראות חברות.

כי אותה את לא שופטת ואת השנייה כן...

אני לא אומרת שהכל תלוי בהסתכלות (כי אם למשל מישהי אומרת "את כזו קטנה ואני כזו גדולה" למשל - אז ברור שהיא מתנשאת. וגם אם זה לא כ"כ ישיר - יש הבעות פנים וכו'), אבל אני חושבת שלרוב זה תלוי בך (בנו). 

שוב: יכולה לא להסכים איתי. זו עניות דעתי  

(בכלל טוב, בלי קשר לדיון, להיות בעלי עין טובה, נכון? אז מה זה משנה... )

לפעמים פועלים בנידון ולא תמיד מצליחים (קרה לי לא פעם שחשבתי שאחת רק מקטרת ועושה לי על המצפון, והתברר שפשוט ישבתי לה בראש והיא כל הזמן דואגת לי ומנסה לפעול כמה שיכולה... ההצעות פשוט לא יצאו לפועל).

התחתנה מוקדם וממררת על כך .

היום היא מנסה לשדל אחרים להמנע מצעד דומה...

יש הרבה אנשים שעברו מספיק חוויות בחיים כדי להתחתן בגיל כזה ולהצליח 

בחיי הנישואין מאוד!

ולעומת זאת יש מנגד את אלו שממהרים [מכל סיבה שהיא] ואינם מוכנים לכך 

מספיק.. ולצערינו..  זה הרבה יותר קשה

דודות!!!

ועוד יותר מעצבן שהם לא ממש מספרות לך על החיים שלהם,כאילו שזה ישר יכניס אותך לדיכאון...

יש באמת כאלו שלא חושבים/ות יותר מידי...הם פשוט הגיעו לגיל וזהו.את מכירה את האלו שחושבים שתוך 2-3 פגישות אפשר לסגור.

אני לא ברמה של "מרחמת" על בנות שלא התחתנו. 

אבל בתור אחת שהייתה שם, ויודעת כמה זה יכול להיות טוב אני באמת מאחלת לכל חברותיי שיתחתנו כבר!!

אנחנו דנות על זה בקרב החברות (הלא נשואות) שיש משו שאנחנו הרווחנו בזה שאנחנו רווקות עכשיו והן הפסידו בתור נשואות.

אבל בכל זאת, עם כל הרווח, אני הייתי מעדיפה להיות נשואה היום ולא לבד.

לכל גיל ולכל שלב בחיים יש את ההתבגרות שלו.

אגב, אני לא התחתנתי מוקדם, וזו לא הסיבה שבגללה התגרשתי.

יודעים שזה כיף וטוב, ואף אחד לא רוצה להיות לבד!

בגלל זה גם כולנו בדייטים, וכולנו קוראים/כותבים בפורום הזה

אני גם ממש מזדהה עם ההרגשה המבאסת שיש חברות נשואות שמסתכלות עליך ואומרות:

"הם לא יודעות מה הם מפסידות, מסכנות"..

אז קודם כל:

1- אמנם לא מניסיון, אבל אנחנו מ-מ-ש יודעות מה אנחנו מפסידות! [אולי אפילו יותר מהן, שהתחתנו עם הבחור הראשון שלהן, ולא יודעות מה זאת בדידות ומה זה להיות לבד]

2- גם אם זה נכון והכל, אני שונאת שזה הדבר היחיד שיש לאנשים בראש כשאתה אומר לאנשים בן כמה אתה.

אני ממש יכולה לראות את השאלה "ועדיין רווקה...?" חולפת במוח שלהם בעוד הם מהנהנים בנימוס.

כלומר- נכון, אנחנו רווקות. נכון, אנחנו לא זכינו עדיין לכל הטוב הזה שאתן זכיתן לו.

זה מבאס אותנו.

אבל חוץ מזה, יש לנו גם חיים ועבודה ואנחנו נהנות, ויש גם יתרונות בלהיות רווק שאנחנו מנצלות בכיף. 

אז זה ממש מעצבן שמרחמים עליך- זה רק גורם לך לרחם על עצמך עוד יותר.

מי שבאמת רוצה- במקום לרחם, מוזמן לנסות ולסדר משהו!

ובצורה עניינית ונחמדה וחברית, ולא בצורה מרחמת וממסכנת!

סליחה על הטון, התחממתי..

קודם כל,מזדהה ומבינה את הכאב...

אבל מהתגובות שקראתי פה זה כן קצת נראה(לפחות לפי חלק מהתגובות) שאתן בעצמכם מרחמות על עצמכם ואולי גם משדרות את זה לסביבה שלכם.

אז נראה לי שכדאי קצת להרים את הראש!

וסתם,קחו בחשבון שלצערנו יש לא מעט זוגות שהזוגיות שלהם היא לא מי יודע מה ולא תמיד זה כזה כיף, והרבה בנות בגלל שהם בסביבה כזאת וכל החברות שלהם כבר נשואות ,נכנסות ללחץ ומחליטות החלטות לא ממש בשלמות,וזה כ"כ חבל!

אני יודעת שיש כאלו שלא ממש מבינים את הדעה שאומרת שלא חייבים להתחיל לצאת בגיל 18-19 ומותר לבנאדם לבנות יותר את עצמו ולהיות בשל יותר כפי הגדרתו.אבל עזבו,יש כאלו שפשוט לא מבינים...

פשוט צריך,לא ללקחת ללב...

בהצלחה לכולם!

כי אני כתבתי בדיוק ההפך,

שאולי לפעמים "מזדהים עם הכאב שלנו"

אבל לא מבינים שאנחנו לא צריכים את ההזדהות הזאת.

שאין צורך שירחמו עליי,

שבא לי לצעוק- "אני לא כזאת מסכנה, יש לי עוד חיים!!"

[-כלומר- ברור שאני רוצה להתחתן אבל אל תשבי ותרחמי עלי, זה לא עושה לי טוב]

זה בדיוק מה שהתכוונתי..

ו-"גם כן פה": ברור שלפעמים אנחנו מרחמות על עצמנו, אבל זה בדיוק מה שבאתי להגיד: שזה שהחברה מרחמת עלינו - זה מה שגורם לכך שנרחם על עצמנו!

ואם החברה היתה משדרת "וואי אתם בשלב מגניב של רווקות אז תהנו ממנו לפני שאתם נכנסים לבלגן של טיטולים" ו- "זה יגיע כשזה יגיע", אז היה לנו יותר קל גם לקחת את החיים בגישה הזאת!!

איטריות ברוטב דווקא ממך הבנתי שאת לא מרחמת על עצמך,אבל מתגובות אחרות ככה הרגשתי,אז לכן רציתי להדגיש את דברייך.

למה חשבת שכתבתי ההפך ממך?

ולברון רוטשילד-זה נכון שהחברה שלנו כזאת,ולכן צריך להיזהר מזה ולא להתחיל לרחם על עצמנו.פשוט תתחילי להדגיש את היתרונות שיש לך בחיים עכשיו ו-"כשזה יגיע זה יגיע",כפי שרשמת...למה שהחברה תכתיב לך את הגישה לחיים ולא את בעצמך?

לי אישית יש חברות שממש נמצאות בחברה שכמעט כל חברותיהם נשואות,והם כ"כ בלחץ והרבה פעמים מרגישות מסכנות.לעומתן,יש לי גם חברות שמעדיפות להשקיע בעצמן ולא חושבות שכולם חייבות להתחתן בגיל שמונה עשרה,ואת רואה איך הם רגועות ושמחות עם עצמם.וזה לא שהם לא רוצות להתחתן,פשוט הם מבינות שלכל אחת יש את הקצב שלה ולא לוקחות הכל בהיסטריה.

זה רק ממחיש כמה החברה משפיע עלינו,וכמה צריך להיזהר מזה...

גם כן פה- ראיתי שכתבת-"שאתן בעצמכם.." ולכן חשבתי שאת כותבת כאילו מבחוץ- נשואה,

וחשבתי שאת אומרת שאני מרחמת על עצמי ומה שבאתי לכתוב פה שזה לא ככה..

א-קיצר- אי הבנה מצחיקה.. לא הבנתי לא נורא..

והברון רוטשילד- כל מילה..

אין מה לרחם על עצמך.

בזמן הזה יש לך את כל הזמן שבעולם לבנות את עצמך, לעשות דברים משוגעים שאת אוהבת (שלא תמיד יש להם זמן לאחר החתונה).

יש פלוסים בנישואין ויש פלוסים ברווקות- הכל תלוי באיך את מנצלת את הזמן.

תשקיעי בתקופה של הרווקות שלך, תבני את עצמך, תלמדי דברים שאת אוהבת, תגיעי הכי שלמה אל בעלך בע"ה, ואם זה ככה אני לא חושבת שיש מה לרחם.. מילאת את הזמן יופי

נשואה-

א. אני חושבת שזאת ממש התנשאות שלה. אבל ממש. אם היתי שומעת אותה, הייתי אומרת לה שאני קצת מרחמת עליה.

ב. החיים לא תמיד ורודים.

כן, זה כיף, יש מישהו לחזור אליו, אפשר לקבל חיבוק כשרוצים, והוא דואג ומקשיב ועוזר והכל,

אבל יש גם התמודדויות, וצריך להכין אוכל כי אם לא מכינים אז אין, כנ"ל לגבי כביסות, וניקיון.. וזה עול! כמה שזה כיף זה גם הרבה אחריות. ואני לא מדברת על בחילות של הריון (לא שיש לי, אבל משמועות), ולשלם כסף על שכ"ד, ולגמור את החודש ואיכשהו גם להצליח לחסוך..

קיצר- ממש לא הייתי רוצה להיות עכשיו נשואה שנתיים.

טוב לי במקום שלי, ואני חושבת שלהתחתן בגיל 19 זה מוקדם, כמעט לרוב האנשים.

וברור שאם היית מוצאת אותו בגיל 19, היית מתפתחת איתו לכיוון שלו, אבל מה שחיפשתי אז זה לא בדיוק מי שאני היום.

ואחרי שהתייצבתי, אני חושבת שנכון לבנות בית.

(ואני בטוחה שאם תשמעי את כל הקשים שלה תעדיפי להיות במקום שלך, ודי עם העיוות הזה שכל בת שהקידומת שלה 2 בגיל צריכה להיות בסטטוס של מאורסת/נשואה. זה לגמרי לגמרי מתכון לגירושין. גם בגיל 22 זה בסדר להתארס! וגם בגיל 23.)

בתור מישהי שהתחתנה מאד מוקדם, אני יכולה להגיד שזה לא מתאים לכל אחת.

לי זה התאים ובא בזמן הזה, ויש כאלה שלוקח להן יותר זמן.

זה לא אומר שמישהי טובה יותר או פחות, או שהחיים שלה טובים יותר או פחות אם היא נשואה/רווקה בגיל 21...

אין לי מה "לרחם" על בנות שלא נשואות בשנות ה-20 המוקדמות של חייהן. אצל כל אחת החיים מתגלגלים אחרת והיא תגיע לזה בזמנה שלה.

וד"א, מי שחושבת ככה היא מתנשאת וחסרת רגישות.

לשון הרע

הוצאת שם רע

ומניעת אפשרות של חזרה בתשובה (גם מצידם, וגם מצידך)

מה יותר אכזרי?

של צדיקים וצדיקות שהיו בסדר גמור בקטע הזה ופשוט לא הלך?

נראה לי יכול דווקא לתרום לעתיד חברי הפורום בע"ה

אז נראה לי שבקרוב יהיו הרבה שירצו לצאת ממצרים... 

בהצלחה

גם אני רוצה לצאת ממצרים!

אני בן!!

  יפה! בזמן האחרון במקום לבכות בפורום כאן - לפחות החבר'ה כאן משעשעים אותנו!

היוצאת מדעתה הייתה ביציאת מצרים...אז מה היא הייתה יותר?

יוצאת מדעתה או יוצאת ממצרים?

אחרי כל כך הרבה פעמים שחתכת במקומה לא הייתי מסכים לחזור. יש גבול.

בס"ד ובהשתדלותי

זה מזכיר לי ששמרתי משהו חשוב בשביל חברה, ובאיזשהו שלב נתתי לה אותו. באותו יום היינו ביחד, וחששתי שאולי היא השאירה את זה בשבילי שאני אקח את זה שוב. הייתי בסרטים - לא לקחתי את זה, אולי זה נגנב! ביקשתי מהקב"ה שיתן לי סימן לדעת שהדבר הזה בטוח. יום או יומיים לאחר מכן דיברנו והיא סיפרה לי איך זה שמור היטב בארון שלה

בס"ד בר"ה

ואהבתי את מסקנה ג' (אהבתי את כולן, אבל ג' הכי מיוחדת )

שפכת אותי לגמרי!

ב'אנה, את חמודה את!

זה ממלא אותי התפעלות לשמוע את זה גם מאחרים.

תודה ששיתפת

זה אומר שאני לא לבד בראייה שלי...

חבר'ה- תאמצו את הראייה החיובית הזאת על החיים.

פשוט כדאי לכם!

אבל (סליחה על הכפירה!) לפעמים מרגישים לבד גם קצת מהשגחה..

זאת אומרת לא תמיד רואים את ההשגחה של ה' ואת זה שהוא מקשיב..

למרות שברור לי שהוא תמיד שם..

אבל זה קשה!!!

אבל באמת סיפור יפה!! ואחלה מסקנות הסקת מהסיפור 

מזרחית לצומת האלה (ליד בית שמש, בדרך לגוש עציון)

ממש על הכביש

קל להגיע ברכב/טרמפים

שישלח לך את הבחור המיוחד בשבילך..

בס"ד בר"ה

ככה:

תלכי למקום שקט, תרימי עיניים וידיים למרומים, (או שלא, אם לא נוח לך ) ופשוט תגידי לאבא הרחמן..

שמע, לא נעים לי כל פעם לבוא ולהגיד לך אנירוצה בחור, אני רוצה בחור...." פשוט שלח ת'אחד ונגמור כבר עם הסיפור הזה...ואז אני יגוון עם בקשות אחרות ...ככה יהיה יותר מעניין לשנינו

יאללה, עופי על עצמך, ואינשאללה ונתבשר בשורות ישועות ונחמות!!! 

רק בשמחה אה?!

בס"ד ובהשתדלותי

אני יודעת שהדרך רצופה בתפילות. אבל אני רוצה לדעת אם הנוסח הנ"ל עבד ממש XD

בס"ד בר"ה

בענין התפילה, זה לא עובד ככה!!

כל אחד מקבל מה שהוא צריך, מתי שהוא צריך!!!

ואולי זה המקום, להעלות חידוש מעניין שעלה לי, בשעת התבודדות ביער במירון.....

זה היה בתקופה מאוד מאוד קשה בחיים שלי, חבר שלי הציע שנרד ליער במירון, לאיזה דיבור עם הבורא, אני שידעתי שרק משם תבוא הישועה, נעניתי להצעה, והתחלנו לצעוד לכיוון....

מצאתי את עצמי, באמצע יער חשוך, אני ואבא לבד..והפה התחיל למלמל דיבורים מלב שבור...

רציתי משהו נורא ספציפי, אבל ביקשתי מה' שיתן לי את ה-הכי טוב בשבילי....ואז נזכרתי, ש-בתקופה שהרב של השכונה שלנו יצא לשידוכים, הוא ביקש מהתלמידים: אל תתפללו שאני יתחתן עם *****, תתפללו שה' יתן לי את ההכי טוב בשבילי....ולמדתי מזה לעניין שלי, לא לבקש ת'משהו הספציפי שרציתי, אלא לבקש מה' שיתן לי ת'הכי טוב..

ופתאום ה' האיר לי דעת, ואמרתי: רגע, הרי בכל מקרה ה' יתן לי את ה-הכי טוב בשבילי, ארצה או לא ארצה, הוא יתן לי ר-ק את ה-הכי טוב!! אז מה הקטע לבקש את זה???

(ופה מגיע החידוש) [חידוש, חידוש }...ואז אמרתי לעצמי: אז זה בעצם הכוח של התפילה!!! לבקש את מה שאתה רוצה ספציפית, ולבקש מה' יעשה שז-ה יהיה הכי טוב בשבילך!!!

שבת אח"כ הייתי בצפת, באמצע קבלת שבת פתחתי "ספר המידות" (רבינו הקדוש ר' נחמן) נראה לי, ואז היה שם בדיוק את הדיבור הזה, מה שחשבתי...אני לא זוכר איך הדיבור בדיוק כתוב, אבל בעיקרון היה כתוב שם, שע"י התפילה אפשר לשנות את הטבע או משהו כזה, יענו לבקש מה שאתה רוצה שהוא יהיה הטוב בשבילך..(משהו כזה )

אחחח כמה שהייתי מאושר, אתם בטח יכולים לדמיין לבד, איך התפילה שלי נראתה אח"כ...

בקיצור..."תתפללו על זה!! אחחח מה היינו עושים בלי תפילה אה?! אה?! אשרינו אשרינו!!!!!

בבית משוגעים,

מישהו אחד החליט שהוא המשיח,

אמרו לו, איך אתה יודע מי שלח אותך?

"אלוקים שלח אותי.."

אז אחד מהמיטה למעלה אומר לו:

"מעניין, לא זכור לי שדיברתי איתך.."

משהו כזה..

זה היה מצחיק

בס"ד בר"ה

אמרתי "אבא",לא "אבא!"

לכל אחד השם מזמן את הדרך שהכי מתאימה לו בחיים.

אחת יוצאת עם בחור אחד והם מחליטים להתחתן ואילו השנייה יוצאת עם חמישים ועוד לא מצאה את הבחור שלה (ל"ע). אומנם את מתפללת לה' ומבקשת ממנו את הבחור האחד והיחיד שלך ומקבלת מישהו שלא התאים לך זה לא אומר שאת לא יכולה להמשיך ולבקש חלילה. מכל בחור את לומדת דברים חדשים, את הופכת יותר מדוייקת ברצונות שלך עד למציאה של הבחור המושלם מבחינתך בעז"ה.

אז אחד לא התאים וגם זה שאחריו לא- אל תמשיכי לבקש אלא התפללי ביתר עוז! והעיקר זכרי- הדרך כ"כ חשובה. אל תפספסי אותה..

בהצלחה!

כייף שהחלטת להצטרף אלינו!!!

אנחנו מוכנים להחכים ממך, אז יאללה...

לעבודה 

ושכחתי: ב"הצלחה גם לך בחיפוש אחרי האבידה  (ואולי כבר מצאת אותו?! פאדיחות...)

לבינתיים בשבילי האחד הוא עדיין בצד שמאל של המקלדת

                           בעז"ה!

ברוכה הנמצאת.

תני לי לנחש, את ארנב!

אין אני גאון! 

איך ידעת????

וברוכה הבאה

ויהי רצון שתזכי לעוף מפה שרשור אחד למטה!

תהני חברה

אני חושבת שפשוט שואלים כל אחד ספציפי.

יש ויש. יש שלא רוצים בכלל כסף (לא משנה! אם יוצא שידוך- ראוי לתת סכום נכבד/מתנה נכבדה)

ויש שכן מתעסקים בכספים.

פשוט לשאול.

שלא לוקחים כסף בכלל, ויש כאלה שכן לוקחים כסף-

אלו בעיקר אנשים שזה עיסוקם העיקרי והם משקיעים בו את מיטב זמנם, בירורים, חיפוש, טלפונים רבים וכו'...

בעיקרון יש כאלו שבתור פתיחה לוקחים סכום קטן של כסף, עושים ראיון וכו', ואם יוצא מזה משו-לא משלמים להם. (אך מן הראוי כן להביא מתנה...) אבל יש כאלה שבתור פתיחה לא לוקחים כלום, אתה רק בא, נרשם אצלם, הם עושים ראיון וכו', ורק אם יוצא מזה חתונה, משלמים סכום נכבד.(כמה שמקובל אצל אותה/אותו שדכנ/ית.

בהצלחה!!

לא מצאתי בשרשור הנעוץ.

http://private.b144.co.il/search.aspx?txtNamePrivate=%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%AA+%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%95%D7%91&txtCityPrivate=%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D&txtStreetPrivate=&txtStreetNPrivate=&_private=0&_p=&_lang=HE

בהצלחה.

ויצאנו 3 חודשים

כן! קרה... מה עושים? יוצאים ומקווים להפתעה..

ונזהרים לא להגיע למצב דומה שוב...

(בפעמים הבאות תבררי בצורה יותר נוקבת..)

בהצלחה בהמשך...

לפעמים זה נובע ממשהו שהוא מעבר למה שניתן לברר על האדם.

לא דומה מראה עיניים למשמע אוזניים....

כמה שזה קשה-אני משתדלת להגיע לפגישה פתוחה להפתעות

בהצלחה רבה

הרי אם יודעים שאין סיכוי...לא חבל על הזמן??

צריך להגיע עם איזושהיא ציפייה להפתעה ומקום לה' יתברך..

לעיתים הפרטים לא נשמעים לגמרי "קשורים",

אבל משהו בפנים כן רוצה לבדוק ולהשתדל,

וכבר קרו לא מעט מקרים של נישואין שצמחו מתוך התחלה כזאת..

ולעיתים השיחת טלפון ממש הותירה רושם לא משהו-

אבל כבר ההסכמה ניתנה משני הצדדים וכבר נקבע מקום מפגש,

ולדעתי יותר פוגע להגיד למישו "לא" אחרי שיחת טלפון מאשר אחרי פגישה..

אז בשביל מה לצאת?

שרפתם את האדם שישב מולכם

ביזבזתם לו ולכם כוחות נפש

ביבזתם לו ערב!

אלא אם כן אתם נותנים לא הזדמנות אמיתית,

לרגע זורקים את הסטיגמה שנוצרה עליו ובוחנים אותו לעומק באמת, באובייקטיביות.

אבל מבחינתי אין לתחושה הזו כל בסיס,

אני משתדלת פשוט לא לחשוב על זה ולהגיע לדייט בפתיחות.

מיומנו של בעלי

ופשוט חתכתי אחרי פגישה ראשונה