זה קרה רק השבוע...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t426966#5055217

תתנהלו לאיטכם..

אולי בסוף תקודמו לנהל את פורום צמ"ע

בהצלחה!!!

אני לא חושב שהייתי מסוגל לחיות עם מישהי שהיתה תומכת בגירוש מגוש קטיף. 

לא הייתי יכול לחיות איתה באותו בית. 

אבל באופן כללי, אני חושב שאתה צודק. 

הרעיון היה קצת לעורר לגבי סדרי העדיפויות שכל אחד יחשוב מה באמת חשוב לו.

מי שלא מסוגל לחיות עם כהניסט גזען באותו בית אז סבבה לחלוטין אבל שיחשוב אם זה באמת מה שמפריע לו בחיי הנישואין.

שכשמדובר ביהודי לעומת אדם שאינו יהודי, כולנו גזענים. ההלכה גזענית במקרה הזה. 

אם לזה התכוונת כשכתבת "כהנסיט גזען" - אז אני מסכים איתך. 

אם התכוונת למילת גנאי - אז זה היה מיותר ודי טיפשי. 

אני לא חושב שזה לגיטימי לפסול על כל דבר. בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם - בדיוק כמו הגזענות שדובר בה באותו שרשור. בדגש על ה"חינם". 

כמובן שלכל אחד יש זכות לעשות את הבחירות שלו - אבל אני חושב שיש לחברה זכות להוקיע דברים מהסוג הזה ולעקור אותם. לערער על הלגיטימיות של הדברים הללו. 

ולדעת שהאישה שלה אני נשוי, תומכת בזה שיגרשו חברים שלי ובני משפחה מביתם בלי סיבה, כשברור שבסופו של דבר זה יעלה בחיי אדם רבים - ייתכן שאפילו חייו של בעלה המשרת במילואים - זה דבר שלא הייתי מסוגל לסבול. זה בהחלט היה מפריע לי בחיי הנישואין. 

אין שום שנאה בלומר שלא רוצים להתחתן עם מישהו מעדה אחרת.

נכון שלפעמים זה באמת לא משנה, ויש הבדלי אופי גם בתוך העדות עצמם, [לפעמים יותר משמעותי מאשר בין העדות] אבל אי אפשר להגיד שזה בכלל לא משנה.

יש הבדלים, גם אם לא משמעותיים בהכרח, זה עדיין הבדלים. ולא כל אחד רוצה להכנס מראש למצב כזה.

יכול להיות שלפסול אוטומטית בגלל עדה, בלי לבדוק שום דבר, זה סתם ללכת "ראש בקיר" ויש מקום לפחות לבדוק ולראות אם באמת יש הבדלים.

אבל אי אפשר לקרוא למי שלא מעוניין "גזען".

אני די בטוח שאף אשכנזי שאומר שהוא מעוניין להתחתן עם אשכנזייה בלבד, לא שונא ספרדים. אבל זה לא אומר שהוא מעוניין להנשא להם.

אשכנזי שלא מוכן להתחתן עם ספרדיה, לא שונא אותם, אבל חש עליונות עליהם ושהם נחותים ממנו. 

כיום, לפסול בגלל "הבדלים מנטליים" בצורה גורפת, זה מגוחך. גם אם קיימים "הבדלים מנטליים" באי-אלו מקרים, ברובפ המוחלט של המקרים, זה כבר לא קיים. רוב האנשים הצעירים במדינת ישראל נולדו כאן, כמו גם רוב הוריהם. 

אחרי שאנשים לומדים באותם בתי ספר, הולכים לאותן ישיבות, משרתים יחד בצבא באותן יחידות, לומדים באותם מוסדות להשכלה גבוה ו\או עובדים באותם מקצועותמותפללים באותם בתי כנסת - לפסול קבוצה שלמה מתוכם בגלל "הבדלים מנטליים" זה פשוט תירוץ לאגו וגאווה ותחושה של עליונות. 

בתור אחד שהשתמש ב"תירוץ" הזה, לא כדי לפסול מיד בלי להכיר אלא כדי לבדוק טוב טוב שבאמת זה לא המצב לפני שאני מוכן להפגש, אני לא חושב שזה "תירוץ לאגו וגאווה ותחושה של עליונות" כדבריך.

זה נכון שהיום אצל הבחורים/בחורות ההבדלים פחות משמעותיים, אבל מאחורי הבחור/ה עומדת גם משפחה.

ואני ממש לא מסכים עם אלה שאומרים שלא מתחנתים עם משפחה. זה כן שיקול, בטח אם זה עוד בשלב של הבדיקות.

מה גם שלמרות שלומדים באותם מקומות וכו', עדיין לא חסרים הבדלים.

ואני כן חושב, שכל עוד זה גיל צעיר יחסית, ולא לחוצים, זה בסדר גמור להחליט על קריטריונים מסויימים, ובאופן גורף ו"עיוור" לחלוטין לא לשמוע הצעות שלא עומדות בהם. (בלי קשר דווקא לעדות). אין שום פסול בלהחליט על כיוון שאתה רוצה בבן/בת זוג ולא לרצות להתפשר אפילו שזה הדבר הכי שולי בעולם...

בשביל זה פתחתי שרשור נפרד.

כל אחד יעשה את השיקולים שלו וזהו.

ההערה שלי על הכהניסטים ניתנה רק כדוגמה נגדית לדוגמה שאתה נתת. תאמין או לא הרבה אנשים גם בציבור הדתי רואים כך את תלמידי הרב כהנא זצוק"ל הי"ד. גילוי נאות - אני חי בשכנות טובה לכמה מתלמידיו המובהקים של הרב והלוואי והייתי זוכה ללמוד תורה מפיו.

בדיוק כשם שאתה חושב שכחברה אנחנו צריכים להוקיע מי שלא מוכן להתחתן עם בני עדה אחרת (ואני במקרה מסכים איתך על זה) יש כאלו שחושבים שכחברה עלינו להוקיע "גזענות" של תלמידי הרב כהנא.

אני כתבתי מקרה נתון, אתה הוספת שם תואר שאמור שלא להחמיא, בלשון המעטה. (זה כמו שהייתי כותב "שמאלני מסריח" לצורך הענין, מה שלא עשיתי). 

אפשר לכתוב את הדברים בצורה אחרת.

חיפוש של בן או בת זוג הוא תהליך של בחירה ולא תהליך של פסילות.

אדם מחפש את זוגו, הוא בוחר בו מבין כל האנשים שבעולם, זה לא אומר ששאר בני האדם שהוא לא בחר הם פסולים מבחינה כלשהי.

אני מציע לא להשתמש כלל במילה הזו ובטח שלא כלפי אנשים. אנשים אינם תפוחי עץ או אבטיחים, אנשים אינם פסולים, אינם פוסלים ואינם נפסלים.

בחיפוש בני זוג אנחנו עושים את הבחירות שלנו גם על פי קריטריונים מודעים וסדורים וגם על פי גורמים רגשיים ונפשיים שלא כולם ברורים בזמן שאנחנו בוחרים.

לכן זה שאדם מעדיף מישהו עם מראה חיצוני מסויים או מוצא או תעסוקה - זה לא אומר שהאחרים פסולים, זה רק אומר שהוא רוצה להתחתן עם זה (או כמובן זו) ולא עם אדם אחר.

אני מקווה שהבהרתי את עצמי.

אלעד, הארת לי נקודה מקסימה.

חיבת להיות איזשהו התאמה (גם בפוליטיקה) לא איזה מפלגה לבחור ספציפית, אבל בהחלט אם הוא רוצה לבחור לליכוד והיא לקדימה, זה לא בעיה שנגמרת ב"איזו מפלגה לבחור?" אלא זה דרך חיים שכל אחד מהם חי, והם שונות אחת מהשניה..

זה כמו שהיא רואה את יום העמצאות כיום חג למדינת ישראל, והוא בכלל חושב שאין למה לחגוג. זה דרך חיים שונה.. שחייבת להיות בניהם התאמה כלשהי!

יום עצמאות שמח

לק"י

אני מסכימה עם מה שעקיבא כתב למעלה, שבסופו וגם בתחילתו.. כל הקשר נבנה על דברים מאוד מהותיים בהתנהגות האדם.. כל עבודת המידות וזה.. זה צריך להיות שיקול הרבה יותר גדול בתהליך הבחירה.

כאשר השיחה אינה לצורך

זה נקרא להרבות שיחה.

אבל שזה לצורך, זה לא נקרא להרבות.

במכסת עירובין (דף נג עמוד ב') מסופר על ברוריה שהייתה אישתו של ר' מאיר:

רבי יוסי הגלילי היה מהלך בדרך. מצא את ברוריה, אמר לה: באיזה דרך נלך לעיר לוד? אמרה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים: "אל תרבה שיחה עם האשה"? היה לך לומר: "באיזה ללוד?".

בצורה דומה השו"ע פוסק שאסור להתסכל על נשים שאינן אישתו (שולחן ערוך אבן העזר כא)

סעיף א.

צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשה כנגדה או להביט ביופיה. 

ולעומת זאת מגיע סעיף ג ואומר:

מותר להסתכל בפנויה, לבדקה אם היא יפה שישאנה

נראה לך באמת שבעל ואשתו צריכים לשתוק רוב היום?

הכוונה היא להדרכה כללית של שאיפה למינימום של שיחה בטלה (ובעיקר ההדרכה מדברת על בני תורה שצריכים להשקיע את הזמן בלימוד). דייטים זה בהחלט שיחה שהיא לצורך.

אין לראות באמור לעיל פסק הלכה ו/או הדרכה תורנית. אני סה"כ כותב ממה שידוע לי מרבותיי וכל אחד יתייעץ הלכה למעשה עם מורה הוראה.

מפרש הרב המאירי: "הזהיר על הדיבור שאין בו צורך, בדברי הבאי וכיוצא באלו". לא על דיבור הנצרך. על הדיבור הראשון אמרו "לא להרבות" - שכן, בפשטות, גם דיבור כזה במיעוטו נצרך לפעמים בין איש לאשתו.

"דייטים" - זה אמור להיות דיבור לצורך חשוב מאוד, שמתברר מתוך השיחה הנעימה והמתעניינת בין האנשים. ונכון שגם שם - כמו בהזמנויות אחרות - ראוי אכן שיהיה ה"חוש" מתי דברים מתחילים לגלוש לשיחה שהיא "דברי הבאי" גם ביחס לצורך של הפגישה..

עם זה, ברור ש"צורך" הוא פונקציונאלי לענין. לא דומה "צורך" של דיבור עם פקידת מס הכנסה ל"צורך" של דיבור עם מישהי שבודקים אפשרות בנית בית איתה ושתהיה הנפש הקרובה לאורך ימים...  וסיגנון ותוכן הדיבור שונה בהתאם, ובסיוג הנ"ל.

ענ"ד.

אומרת :

 תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ל/א
אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות

מי שרוצה להיות חסיד אמיתי יקיים מה שכתוב במסכת אבות.

שקודם יקיים את מידות הזהירות והזריזות במסילת ישרים

ושלא יקפוץ מעל הפופיק

מי שרוצה להיות חסיד אמיתי- מכבד את אשתו, מוקיר את ארוסתו, מקדיש יחס לפגושתו- מדבר איתה, מרבה לשוחח איתה שיחת רעות.

אתה צריך מקורות בשביל זה?

היה פה משהו ציני? שוביניסטי?      על מה הבהלה ? מה הלחץ? די לקחת ללב!

נגיד למשל הוא התכוון לומר- הגמרא מעמידה שהדברים של  יוסי בן יוחנן - הם מידת חסידות ולא הוראה לרבים

אבל זה לא יכול להסתדר- ברכות ונזיקין הם ל-א חסידות אלא שורת הדין

לא יודעת מה איתכם- אני לא רוצה להיות "חסידה אמיתית"

אני רוצה להיות "בעלת מידות לא גרועות" ממוצעת  |בשאיפה|

בלי להיכנס לדיוק של הפיירוש. אבל ברור שזו היתה הכוונה, להבנתי..

ממש בית מדרש פתחנו פה,

שמעתי סיפור בנושא על חסיד אחד שלמד את המשנה הזו והבין אותה כפשוטה, והחליט לנהוג לפנים משורת הדין ובמקום למעט בשיחה חדל לגמרי ולא דיבר עם אשתו, אלא רק בשפת הסימנים.

האישה שלא הבינה מדוע בעלה לא מדבר איתה חשה פגועה ולא הבינה מה לא עשתה בסדר, הלכה ופרקה את אשר על ליבה לרב.

הרב זימן את אותו החסיד אליו, כשהגיע הכניס אותו שמשו של הרב. החסיד עומד בחדר מול רבו ורואה שהרב ממשיך ללמוד ולא מתייחס אליו.... עובר זמן..... ועוד זמן, והרב לא מתייחס.

החסיד מכחכח בגרונו, אולי הרב לא שם לב שנכנס? אך שום דבר לא קורה...

כעבור שעה קורא הרב לאשתו ואומר לה "בואי יקירתי ספרי לי מה עשית היום?" והיא סיפרה לו שהלכה לשוק,

"ומה קנית בשוק",

-"עגבניות, ומלפפונים..."

"יפה, ומה בישלת לארוחת הצהריים?"

לאחר מספר דק' של שיחה יצאה אישתו של הרב.

הרב סימן לחסיד ,שכבר הבין את המשל והנמשל, שהוא יכול לצאת.

אשמח למקור אם מישהו מכיר את הסיפור, כתבתי אותו מהזיכרון פחות או יותר...

אם זה שתגיד עוד הפעם את שיר השירים זה ירגיע אותך, לך על זה..

רק אם לא תכיר בחורה בסוים ה40 ימים אל תתלה את זה בזה שיכול להיות ששכחת כמה פסוקים..

ואישה צדיקה שהרב שולח אליה לברכות אמרה לי שביום ששוכחים אפשר להגיד פעמיים שיר השירים ביום הבא.

מה קורה אם מפספסים פסוק? אני הייתי חוזרת לפסוק שאותו בטוח אמרתי ומשם ממשיכה.

בהצלחה!!!

רק בשורות טובות בקרוב

אני הייתי מציע לקרוא שוב,

הסבר:

כל העניין של קריאת שיר השירים, שירת הבריאה או כל טקסט או מעשה אחר

נועד לדעתי (קטונתי אבל מההבנה הפשוטה שלי) כדי לגרום לנו לבטוח בה' באופן מוחלט

לדעת שאנו מתפללים וה' הוא זה שיזמן לנו את הזיווג

 "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"(תהלים נה כג)

אבל אם תרגיש בתוך תוכך שלא עשית את ההשתדלות המושלמת, לא תולך לבטוח באמת בה'

כל הזמן תסתובב עם הרגשת חוסר בטחון וחוסר ודאות בלב

וזה לא אידאלי

ועל כן, הייתי מציע לקרוא שוב.

בהצלחה

ממליצה בחום על שיטת עבודת ה' הזאת.

אין משו טוב ומשהו רע - פשוט אנחנו צריכים לדעת, איך, כמה ומתי להשתמש או לעשות כל דבר..

הכי קל כשאומרים לך מה מותר ומה אסור...החוכמה היא לדעת להבחין בין הדקויות מה יותר טוב, מה יותר רצון ה', מה יותר נכון ומתי..

אם הדברים היו הולכים לפי מה שהגננת לימדה אותנו שיש לנו יצר טוב ויצר רע.. יש סוכריה לילד אחר היצר הרע אומר לי לחטוף לו והיצר הטוב אומר לי לא להקשיב ליר הרע.. חיים מקסימים..לא?! 

אבל להתלבט מה יותר נכון..

לשרת בצבא או ללמוד תורה..

לפרנס בעל שילמד תורה או להיות אמא במשרה מלאה...

להילחם על כבוד וקדושת הארץ או לשמר את אחוות האחים בעם ישראל...

העניינים מתחילים להסתבך!

אבל הם עוברים מדרגה של ילד לדרגה של מבוגר..

לדעתי - זאת היהדות האמיתית והבחירה החופשית שמדברים איתנו..

כייף לקחת את הדברים בצורה רגועה וחיובית

אל דאגה זה גם צעד גדול לאנושות

אני גם מחפשת צדיק

אני בת 21 סטודנטית ועובדת בין לבין

מחפשת בחור עד גיל 26 ששומר נגיעה

והוא בסגנון מרכז הרב שיהיה רציני עם ראש פתוח

שיוזם וכריזמטי

מי שחושב שעונה על הקרטריונים הנ"ל מוזמן לפנות באישי.

בהצלחה לכולם!

0507125394 בהצלחה!

בית קפה?

פארק?

לא בית קפה. 
 אלא מקום יפה.
אוירה ציורית,
צפצופים בציפורית, 

והכי חשוב: נגיש ציבורית!

לחץ מוציא את המשוררת שבי

רמאדה רנסאנס - עולים חצי קומה מול הלובי.

טיילת ארמון הנציב.

נראה לי נלך ליער ירושלים.
ואגב, אין פה איזה שרשור על מקומות לדייטים? מישהו יכול לתת קישור? 

רק צריך לחשוב איזה ציוריות את מחפשת.

חיפוש קצר בגוגל הביא את התוצאות הבאות:

גן סקאר
*גן הורדים
*גן הפעמון
*ימין משה
*טיילת ארמנ"צ
*טיילת ליד מד"א
*הרובע
*נחלאות
*עמק הצבאים

*גן המשחקים בבית הכרם (ליד המלונות)

*משכנות שאננים 

בהצלחה

אם אחד הצדדים מציע, האם זה מעליב, עילה לביטול הקשר, דבר מתקבל על הדעת, דבר שהוא אפילו די מובן... 

בעיקר אם אחד הצדדים עשיר מאד ומשפחתו חוששת שבמקרה של גירושין הצד השני עלול לנסות ולהשתלט על הכסף.

אם כבר- עילה להבין שהקשר תופס כיוון רציני...

יש כמה דעות בנושא של הסכם בעד או נגד- ואיזה ניסוח מהם

ת'כלס שואלים את הרב שלכם

אני יכולה לתרום קצת נימוקים-

א. חשוב שזה יהפך לנורמה- בשביל כל אותם זוגות שזה באמת חשוב שהיציאה שלהם מנישואין לא תהיה בלגאן וסירובים. אני מתכוונת לזוגות שלפני החתונה- זה כאב בטן לחשוב עליהם..... שטוב שיש מי שאומר להם "כן, זה הנורמה- כולם חותמים"

(את הנימוק הזה שמעתי מעו"ד לעינייני משפחה, אישה תורנית בהחלט)

ב. בני אדם לא יכולים לדעת מה יקרה להם בחיים, איך ידפק להם המוח. אהבה אמיתית זה לדאוג שאין מצב שהשני יפגע מהשטויות שח"ו יכנסו לראש אי פעם.

ג. במצב הנוכחי היום במדינת ישראל- לא, כתובה זה ממש לא מספיק- לא בשביל הסכמי חלוקת ממון ולא בשביל למנוע או לאיים על סירוב כתובה ארוך וכואב.

לא מתוך מחשבה להתגרש חלילה, אלא מתוך אהבה אחד לשני, שאם יום אחד נרצה להפרד, נעשה את זה בכבוד

הדדי.

ידוע שכשמתגרשים האהבה פרחה ונעלמה לה ולא תמיד רוצים בטובתו של השני, לכן אני בעד הסכם ממון.

לוקחים החלטות, בתקווה לא להשתמש בהם, כאשר אוהבים ורוצים בטובת שני הצדדים.

באמת שיש צדדים כבדי משקל לכאן או לכאן, אני באמת לא יודע.

חוסך ת'לבטים..

אנשים רבים על מכונת כביסה כשהם מתגרשים..

ובכל זאת, כשהתחתנתי בשנית, סרבתי לערוך או לחתום על הסכם ממון

כאשר נכנסים לעסק או למחוייבות מסויימת, חייבים לעגן באיזה חוזה אפשרות של פירוק השותפות, מתוך ידיעה שלפחות מבחינה סטטיסטית זה עלול לקרות.

לעומת זאת, בחתונה כמעט הכל תלוי ועומד על הרגש, ולכן אם בונים קשר זוגי מתוך הנחה ש"יש מצב שניפרד"..זה ממש לא בריא לתחילת הקשר. לדעתי.

לא מספיק כתובה?

ואגב כבר מעוגן בחוק היהודי שכל מעשי ידי האשה שייך לבעלה חוץ מכמה דברים

אם היה לה, אז סבבה..

אבל היום כמעט בכלל אין מיקוח על הכתובה, הדיינים לוקחים מראש בחשבון שהגבר לא נותן לאישה את הכתובה..

ולכן לדעתי צריך הסכם ממון..

כל זוג שעומד מתחת לחופה, לא מאמין שיום אחד הוא יגיע למצב של גירושים בכלל וגירושים מכוערים בפרט. 

ולצערנו, זה עדיין קורה. 

אז לא עדיף לקחת בחשבון את האופציה? 

ולוקחים בחשבון את החפירות והקריצות של אנשי הבית על הטיוס הקל עד כבד שקיבלתם פתאום

בשורות טובות!!

ותצרבי את זה בזכרון את היופי שלו והנעימות איתו שאת כ"כ מתרגשת ממנה והיא כ"כ מדהימה  ולשמור עליה תמיד ולהעביר אותה  גם אחרי החתונה.. מתוך ההבנה והאמונה שזה הנצחי שבכם..

בבחינת וארשתיך לי לעולם..

ותתמוגגי גם אז, בחייכם יחד.

*אנחנו היינו מדברים מלא בטלפון ונפגשים הרבה יחסית

אבל לא בטוחה שזה המלצת הרוב

זה מקום מאוד יפה אבל אין שם יותר מדי מה לעשות אלא רק לשבת ולטייל.

יש אוטובוס מבנייני האומה קו 74/75, הם מגיעים לדרך חברון ואתם צריכים לעלות לשם ברגל(כמה דקות), ישנה אפשרות נוספת והיא לעלות על כל אוטובוס לעיר ואז משם יש יותר קווים-71/72.

אפשר ללכת לגן חיות, להכנס לאיזה מוזיאון, ללכת למעיין/טיול.

וגם קו 7 וקו 8 מגיעים לשם. ונראלי גם 32.

ויש עוד פארק, בירושלים, אבל נראלי רק אני מנצלת אותו לדייטים, ואני מעדיפה שהמצב יישאר כך

איך מגיעים?

לוקחים רכבת קלה

יורדים בתחנה: כיכר ספרא - אל בלדיא - סיטי הול

משם ממשיכים ברגל לכיוון שער יפו

קצת לפני השער פונים ימינה

הולכים כמאתיים מטר ומגיעים לדשא מצד שמאל

מקום שקט ונחמד..שוררת בו אוירה קסומה

(עריכה: מטר במקום דשא)

במי אתה?

מי את?

ומה אתם מחפשים.

מספיק עם הכללים השרירותיים.

יש אנשים מאד ביישנים שירצו שיובילו אותם בקשר מאשר שהם יובילו אחרים...

בכללי אישה כן רוצה שיובילו אותה וכן רוצה להרגיש שיש לה "גב" לכן עדיף שהגבר הוא זה שיוביל...

ייתכנו מצבים אחרים. אבל הם נראלי לא הכי בריאים...