פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1667)

מתי אפשר להתקשר.. בטח היא לא תכעס עליך

בהצלחה ויישר כח!

שמתי לב ששמה מופיעה בפורום זה מס' פעמים,

ופשוט החלטתי להתגבר על הבושה ולשאול:

מי זאת הרבנית המדוברת? במחילה מכבודה..

אשמח לשמוע עליה בכמה משפטים,

ואם זה בענייני שידוכים אשמח גם לקבל את מס' הטלפון שלה.

כל טוב ותודה לכם!

זו חוברת עצות וארגון לחתונה מאתר כיפה.

רק צריך להעתיק אותה יפה יפה למחברת שווה....

http://www.saroog.co.il/modules.php?name=Wedding

מסודר ושווה...

בהצלחה!

ממש אי אפשר לתת לשאלה כזאת תשובה כללית לענ"ד.

כי יש העלבויות שנובעות מטעות שעשיתי. ואז אני אקבל את זה ואפילו אשמח על הפתיחות.

ויש העלבויות אחרות...

בעזהי"ת.

תגדיר "העלבויות אחרות".

כל תשובה אפשרית ..............תלוי בבן.........ואם את הולכת לשפוט אותו על כך ......אל תעשי את זה

אפשרויות התגובה:

התעלמות- לא כי הוא רע כי הוא לא חושב שזה כזה ביג דיל (את זוכרת הוא עובד עם שכל לא עם רגש)

בקשת סליחה- לאו דווקא כי הוא חושב שהוא עשה משהו נורא אלא כי הוא לא רוצה שאת תכנסי עכשיו לסרטים(אגב תגובה מומלצת גם לנישואים)

צחוק מהנושא- שוב לא כי הוא רע כי הוא פשוט לא מבין כמה זה פגע בך

ובכן מה עושים--מלמדים אותו בצורה פשוטה-אני בת - אם אני אומרת לך שנפגעתי אז באמת נפגעתי- אל תצחק עלי תבין אותי אל תתעלם תבקש סליחה ונמשיך להיות חברים.

אם הוא חכם הוא יבין שזה הדרך - אם הוא טיפש הוא יתעלם מהלימוד- ואם את חושבת שזה באמת יגרום לו לבכות בלילות כי הוא פגע בך............(אני אגלה לך סוד)- מחר בבוקר הוא כבר ישכח את זה- לא כי הוא רע- כי יש לו המון דברים חשובים על הראש- כמו להביא אוכל הביתה-(וכל הפימנסיטויות שעובדות לא לקפוץ עלי- אבל עדיין זה היעוד וזה החשיבה של הגבר באשר הוא)

מהמצפה לישועות

שילה

לגלות שמה שחשבתי על גברים זה ככה. פשוט לא מזיז לכם! אוווף.

מצחיק קרה לי משו כזה פעם עם מישהו, הוא צחק על משו שאמרתי- (משו כזה נפשי כזה, אתם יודעים, אני בת...  ואני ממש התעצבנתי על הזילזול...אחח... מה שיצא מהשטות הקטנה הזאת.

ממש צחקתי כשקראתי את מה ששילה אמר. הרגשתי מ ו כ ר(מהצד השני)

אוקי אחרי שהסברתי לו וכו...ואמרתי לו שיש דברים שאתה תעלב מהם ויש דברים שאני יעלב מהם ואתה לא תבין ואני לא אבין למה אבל עדין צריך לקבל את זה שהאדם השני נעלב...ולהראות שאכפת לך וכו...אבל הוא כל הזמן היה ואמר מה אתעושה עניין מכל דבר..ממקום מאוד מזלזל...טוב לא משנה אנחנו גם ככה כבר לא יחד..פשוט רציתי לדעת איך בנים אחרים חושבים שהם היו מגיבים..ונ.ב זה משו מש מעליב שהביא אותנו בסופו של דבר להיפרד...

מי שאומר לך מה את עושה עניין מכל דבר רצוי להתרחק ממנו.

בהצלחה!

אין בנות שאוהבות שמתייחסים אליהן בזלזול - יש בנות שחושבות (בטעות לדעתי) שהן צריכות לספוג ולהמשיך הלאה, עד שיום אחד זה מתפרץ...

הרי ברור שבזוגיות חייבים להבין אחד את השני/ה. וצריך לצאת מנק' הנחה שדברים שנכונים אצלך לא נכונים כאשר מדובר על הבנאדם השני.

ולכן אני חושב שהבחור הזה שיצאת איתו עוד לא מוכן לקשר רציני, כי הוא לא מבין את העניין הזה.

צריך להיות מאוד רגיש בדברים האלה, כי לפעמים אנחנו יכולי להעליב את הצד השני, כמובן שלא בכוונה. אבל את אומרת לו במפורש שנעלבת והוא לא מתייחס לזה בכלל, אז זה ממש לא כיף, בלשון המעטה.

יכול להיות שהוא פשוט רגיל לקשר עם חברים שלו והוא עדין לא מבין שיש לו פה עסק עם בחורה.

בקיצור, חפרתי. שיהיה לך בהצלחה. 

האם הוא בא ממקום (ממידת ) גאוה- או הוא בעל מידת ענוה?!

אם זה בא מצד מידת גאוה - שילך הביתה

אבל אם יש בו ענוה/יראת שמים............חבל שסגרת את הקשר.............חשוב לראות מי האדם וכמה הוא ירא שמים.

אי ידע איך להתנהג עם בין הזוג השני לא גורם לך להיות פחות טוב- אלא פשוט צעיר.......ואחרי כמה בכיות שלך .......(נקרא לזה - משחק רגשות מתוחכם) הוא ידע איך להנתנהג- שהרי בסופו של דבר - מה כל גבר רוצה (ואני לא מדבר על הסתומים שבהם)- לגרום לאשתו להיות מאושרת....

בס"ד

בנות גם יכולות לענות.

למה להעלב?

אם זה כבר קשר רציני ומרגישים בנוח בלה בלה בלה, בטח שאפשר לדבר על דברים שמציקים.

מה אתם חושבים, אחרי החתונה הכל פורח? לא. יש דברים שמציקים, יש דברים שכואבים, ומדברים על זה וממשיכים הלאה מחוזקים.

טוב את לא ניראלי הבנת ממש..אבל זה היה משו שלא עושים או אומרים גם אחרי שנשואים..

ישמשו אחר לעשות?!

1. פסיכולוג, וכל איש מקצוע- בכל דבר שקיצוני לאדם, כדאי שילך. שום אדם לא צריך לסבול יותר מהרגיל. 

יום באסה, קצת כעס, הכול נורמאלי ובסדר, חולף וניתן לעבוד על זה. אם יש משהו יותר מזה, לכו לקבל עזרה. 

זה בסדר גמור, לא צריכים להיות חשוכים ופרימיטביים, וזה לא מתחיל מרמות של סכיזופרניה. 

ישנם טיפולים רבים, הן נפשיים והן תרופתיים, והם יכולים לעזור ולשנות להרבה אנשים את החיים, ולא צריך להיות בתחתית החבית בכדי לעזור לעצמך.

2.  מתוך הנחה שמדובר באנשים נורמלאיים (מה שזה...) שילה כתב כאן דברים נהדרים.

ואני מאוד מסכים איתו. 

בסה"כ צריך להיות שם אחד בשביל השני, צריך לעבוד על המידות. ואם פגענו, אפילו אם זה לא בכוונה, או אפילו לא צודק לדעתנו, עדיין אנחנו צריכים להתגבר ולהתנהג בצורה בוגרת ואוהבת. 

זה מאוד קל לתת עצות, הרבה יותר קשה לקבל אותם וליישם אותם. 

וכאשר אני מסתכל על זוגות נשואים - מבוגרים, אני תוהה, האם כל הזוגות הצעירים וחמודים יהפכו לכאלו?

ימים יגידו, ולמרות הקושי, שיהיה לכולם המון המן בהצלחה, סיעתא דשמיא בכל.

זו אכן הכותרת המתאימה ל95% מתגובות שלך בפורום הזה. כמעט ואין הודעה שבה אינך משמיץ ו/או מזלזל בצורה דיי בוטה בכל מה שנכתב ובכל מי שכותב,בכל דעה ובכל הצעה שנכתבת פה.

זכרו, לא כל מי שהחסרונות של המין הגברי המצוי מצויים אצלו במינון פחת - זה מראה על נשיות!,שתיקה יפה לנשים קל וחומר לגברים!.

תמיד אפשר לדבר על זה...........

אבל בשביל זה את צריכה מקום לישון באיזור..

אם את בענין של מניין ספרדי, נעים, ורגוע, המניין הספרדי של עטרת כהנים (בתחילת הרובע המוסלמי) פשוט מדהים!!!!

הייתי שם שנתיים, ואם לא הייתי נשואה עכשיו, הייתי שם גם השנה...

אני ממליצה בחום!

(ואם את בענין של אשכנזי, אז ישיבת הכותל.. הם שרים ממש יפה!!!)

שנה טובה!

איזה לחץ

770 ניו יורק

ירטשלים בחו"ל

אמרו בירושלים, עיר קדושה בארץ ישראל, ארץ הקודש.

ולא בניו יורק, עיר טמאה בארץ טמאה- ארה"ב.

וחלק מההתבגרות, פיתוח האישיות הגדולה וכו' זה לומר להם בשיא הכבוד הראוי ובעדינות שאתה מעונין עכשיו לצאת וכך תעשה!

ולהמשיך בלו"ז שלך ועל פי מה שמרגישים ואם אתה בוגר או לא זה רק אתה צריך להחליט

מתקיימת בין רגע

לא פוגשים אותה תוך יום (בד"כ)

חוצמזה שאתה אומר שכבר עבר כמה זמן

אז מקסימום תחכו קצת

אני מכירה רבה זוגות שהתחתנו חצי שנה אחרי

ובאמת לפעמים זה לוקח הרבה זמן

אז אם אתה מוכן לזה ומעונין בזה

תצא

ואם כל כך קשה להם הם לא צריכים לדעת על כל קשר שיש...

אם תמצא אותה בעז"ה מהר! תציב עובדה בשטח שאתה מתחתן!

תאמין לי שההורים יקבלו את זה בסוף ויזרמו על זה!

א. חשוב מאוד לא לגרום צער להורים. גם אם בסוף תחליט לצאת, אל תעשה את זה בהתרסה (ואז זה אומר שבאמת אתה עדיין לא בוגר)

ב. תחשוב מה יקרה אם אבא שלך לא יוכל לרקוד/לשמוח בחתונתך (או שזה אמא..)

ג. עדיין לא יצאת, ועברו כבר כמה חודשים, אז כמה כבר נשאר? מקסימום תתחיל לצאת לקראת הסוף.. אז מה הסיפור? 4 חודשים בערך? שווה את הצער להורים?

ד. אתה לא נשמע לחוץ חתונה, לא מזדקן, בכלל לא כתבת מה הצד שלך וכמה אתה רוצה בכלל (שמשמע מזה שאין כ"כ?), צריך להתבגר... "מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא.."

לדעתי נשמע שאתה עדיין צעיר וההורים שלך מחפשים תירוצים למה לעקב את החתונה

ועכשיו לשאלות שלי:

האם אתה בשל ?

האם יש לך מקצוע?

האם סיימת ללמוד ואתה יודע איך לפרנס את משפחתך?
 

נישואין זה לא פיקניק וכבר אמרו שהכסף לא נכנס לבית האהבה יוצאת מהחלון(טוב לא אצל כולם אבל..........)

כמה זמן אתה מכיר אותה?
האם היא בגיל המתאים ? האם היא גדולה מדי וזה לא נראה מתאים להורים שלך ?
 

ככלל אם אתה בגיל המתאים ובשל(לא כי אתה חושב אלא כי כולם יודעים) אין סיבה לשאול את ההורים שלך אבל

אם אתה לא ותחשוב טוב לפני שאתה עונה על השאלות למעלה אז אל תעשה את זה

ורק תדע ..........שאמא שלי תמיד היתה אומרת........" מי שמקשיב להורים תמיד מרוויח"- טוב לפחות על ההורים שלי זה עובד

בהצלחה שילה

דחיתי המון הצעות בשנה האחרונה.3 בזמן האחרון.ויש עוד הצעה בפתח שבימים הקרובים אני אדע יותר פרטים.

תודה רבה לכל המגיבים והמגיבות.

אח התחתן בשנת אבל, אני התארסתי בשנת אבל של אבי על אביו, בת דודתי אף התייתמה מאם והתחתנה בשנת אבל.

אין שום איסור הלכתי להתחתן אפילו אם החתן/ כלה אבלים! (ויתכן שאף להיפך- אין היתר לדחות...) ודאי אם הוריהם אבלים. מותר להורים להשתתף בחתונה כמעט בכל תנאי, יש המקפידים על מנהג של לעבוד במשהו בזמן חגיגת החתונה.

אני חושבת שממש לא לדחות בגלל כזה דבר... לחברה שלי היה חבר ממש הרבה זמן והם רצו להתחתן.. ופתאום סבא שלה נפטר.. הם נאלצו לדחות הכל בשנה כי היא לא הצליחה לתאר את זה שאמא שלה לא תהיה בריקודים וכו... בערך חודשיים לפני שנגמרה השנה סבתא שלה מהצד השני נפטרה...

בדברים האלה פשוט צריך ללכת באמונה ולדעת שרק רק ה' מכוון ת'דברים..

לא יודע איפה אתה חי, אבל ההבדלים, במיוחד בדורנו בין ההורים לילדים, הוא כמעט בלתי ניתן לגישור, ברמה כזאת, שאני לדוגמא, לא מתייעץ עם ההורים שלי כמעט על כלום... פשוט הבדלים עצומים במנטאליות ובצורת החיים...

אני לא אומר שרע להתייעץ עם ההורים, רק שצריך לדעת את מקומם.

ותתייעץ עם מישו שאתה סומך עליו ומכיר אותך ואת הקשר עם ההורים- מקרוב, זה רק יכול להועיל..

בהצלחה!

(איפה כל הבינישים? איפה?!?!)

א. אם בכלל יש בעיה להורה להיות בחתונת ילדו כשהוא בשנת אבל

ב. אם בכלל יש להורה יכולת לבטל את ילדו ממצות נישואין. וכן מה הגבולות של מצוות כיבוד הורים.

???

בחיים לא שמעתי על הורים שחוששים מטובת ילדם.

אני הייתי פונה להתייעץ עם הרב שלהם- כדי שישפיע עליהם לצאת מהסרט של עצמם....

אבל ממה שאני יודעת:

א. להורה מותר להיות בחתונת ילדו כשהוא בשנת אבל.

הוא צריך לעשות איזה משהו קטן, כאילו שהוא מעובדי האולם (למשל להגיש פעם אחת שתיה, וזהו.)

[קרוב משפחה שלי שהוא דיין עשה את זה..אז יש על מי לסמוך ]

הבנתי שאפילו בשבעה מותר לקום בתנאים מגבלים. אבל את זה תקחו בערבון מוגבל.

ב. בנושאים כאלה לא חייבים לשמוע בקול ההורים.

פעם שמעתי את הרב מרדכי אליהו זצ"ל שאמר לבחור שאין להורים זכות להחליט עליו.

והשאלה הייתה על נושא פחות חשוב אאל"ט.

[ובודואי שצריך להקשיב בכבוד, ולא לעשות דברים מתוך התרסה..]

וצדיקה- כל הכבוד!

לא קראתי את כל השרשור, אבל ממש חשוב להתייחס לזה..

ז"א למה שלא ירצו לראות בשמחתך, במיוחד לאור האבל שאתם מצויים בו?

אני חושבת שלא צריך לדחות, אלא להפגש וברגע שתהא- במידה ו.. מישהי מתאימה אפשר לשוחח עם ההורים על כך. אני מתקשה להאמין שהם יסתכלו על זה בעין לא טובה. אפשר ואולי רצוי להתייעץ עם רב המבין לליבך, ולליבם..

בשורות משמחות

לא כדאי לדחות הצעות או לוותר על הזדמנויות שנשמעות טובות. 

אבל... כדאי שזה לא ייראה להורים כאילו אתה עושה להם דווקא. לא צריך לדון בזה איתם כשזה בגדר העיקרון. כשיהיה משהו ממשי- הצעה רצינית או מישהי ספציפית, אז לדבר על זה לגופו של עניין (או בכלל לא לדבר על כך ... תלוי בטיב ובאופי היחסים עם ההורים.)

אני התחתנתי בתוך השבעה על סבתי מצד אימי. אימי השתתפה בחתונה- לא ישבה ולא רקדה, אבל היתה (לאחר התייעצות עם רב קרוב משפחה). לאחר החתונה נסענו מיד- בעלי הטרי ואני לבית האבלים להראות את עצמינו לדודים שלי ולדודים של אימי שישבו שבעה... גם בחופה הזכירו כמובן את סבתי ז"ל. 

ולמה לא נקבה? אתגר לפמניסטים שבתוכנו!.

סתם שאלת תם.........לא קנטור חס וחלילה.......רק כדי לתת את הכלים לפתוח ארגונים דומים.............

ואם אתה מחלק--- תשמועה תעשה כנפיים ויבואו עוד...

שכוייח ממש!!

להלן הקישור.

http://www.kipa.co.il/community/all.asp?id=50&page=2

שרשור שמתחיל כך:

ערב ר"ה השנה תשע"א  danadn

להשתדל מאוד לא ללכת לבד אלא עם חברה ולהיות ביחד כל הערב, לסכם על זה בבירור קודם. כדי שלא תיקלעי למצבים האלה. אם אין עם מי ללכת הייתי מציעה לבוא מאוחר משהוא כמו בשעה 10 לאחל מז"ט לעשות סיבוב אחד ולהיעלם. כ"ט

מזל שמצאתי טרמפ אחר, אבל הוא יצא גם לקראת הסוף. חשבתי לנסות לחזור לבד, אבל לא הכרתי את האיזור בכלל.

זו הבעיה גם..שלא הכרתי מישהו שהולך לחתונה הזו.

האם בפעם הבאה במצב כזה, לא להגיע? כי אם הייתי אחת שממש יודעת לשמח חתן כלה, לארגן מעגלים וכו', הייתי מרגישה צורך לבוא. אבל כשאני לא כזו, אז אולי באמת בפעם הבאה במצב כזה שאין לי איך לחזו ואני לא מכירה איש, פשוט לא ללכת ולהרגיש עם זה בסדר ושזה לא בריחה?

מרגישים את הרצון שלך לשמח ולשמוח בשמחתו של הזולת, באמת, גם אם לפעמים את לא מרגישה ככה..

אז אין לי יותר מדי עצות, חוץ מזה שאולי תנסי לחזק אצלך את המקום של- מה זה להתחתן, וכמה טוב להם שהם בנו בית והתקדמו עוד שלב בדרך לגאולה השלמה.. אפשר ללמוד על זה קודם, ואפשר סתם להתבונן ולנסות לחוש איתם את החוויה של המציאה, והשמחה הגדולה כהתרת הספקות, שהם מצאו אחד את השני, בפשטות..

ובקשר לתפלה- יש נוסח של תפלה- לשמח חתן וכלה, וגם תפלה על הקשר שלהם שיתקיים לעד ויבורך משמים, את יכולה להשיג לך אחד כזה ופשוט לומר את זה מתוך הכתוב, ולכוון את עצמך להתעמק במילים ולחשוב עליהם, ואז תראי שבע"ה הן יאירו לך, ומתוך המחשבה הזו- תשתחררי לבקש בקשות, גם בשבילך- וזה בסדר גמור, וטוב שכך- גם חתונה וכל דבר משמח אמור לקרבנו אל השם יתברך ואל הרצון שלנו בזה- וזה מעולה.. וגם- לבקש על כלל ישראל.. וכשמתפללים על זה- ובאים בתחושה שאני רוצה לשמח אותם, אנא אבאלה תן לי את הכח לכך- ה' עוזר, ממש, ונותן את הכוחות לשמח...

(בלנ"ד אעלה את הנוסחים, יש לי אותם- ומוזמנת גם להזכיר לי באישי..)

שה' יברך אותך ויאיר לך את הרצון הגדול הזה לשמוח איתם באמת, וישמחך..

בבשורות טובות!!

 היישר מהתיק שלי.. דרך הסורק, ישתבח הבורא.. שנזכה שתפלותנו יעלו ברצון וששון לפניו יתברך!!

ממליצה להדפיס דווקא על בריסטול, מחזיק מעמד הרבה יותר זמן, מניסיון..

תפילה לקהל בעת החופה

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו

שתשרה שכינתך בבית הזה ותסייע

לחתן ולכלה לבנות בית בששון ובשמחה

בית שישרו בו תמיד הגילה והרינה

הדיצה והחדווה בית מלא קדושה

וטהרה, בית מלא בברכת ה'

בית שמקרב גאולתם של ישראל.

אנא ה'

זכה את החתן והכלה

לחיות באהבה ואחווה ושלום ורעות,

זכה אותם לשמח אחד את השני,

זכה אותם בפרנסה טובה,

זכה אותם בבנים ובנות

בריאים ושלמים.

אנא ה'

זכה אותנו לשמח את לב החתן והכלה

ויתקיים בנו "כל המשמח חתן וכלה

כאילו הקריב תודה,

וכאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים"

ותתקיים בהם ובכל ישראל השמחה הזו,

ותרבה ותעלה מעלה מעלה בלי הפסק

עד שנזכה לגאולה קרובה,

אמן כן יהי רצון.

פשיטות ותמימות!

תבואי לשמוח בשביל הכלה,

ולא להתפלמס עם עצמך על כל תזוזה...

גם בשבילך יהיה טוב לנקות קצת ראש!

ולרקוד כאילו אין מחר!

בהצלחה נשמה!!

אולי יעזור גם לדמיין את עצמך בחופה בקרוב,

ואז לרדת לעומק ההרגשה של החברה המתחתנת..

אני מאמינה שזה בכלל יגרום לך לשמוח יותר מבפנים!

בקרוב אצל כולנו!! בעז"ה!

אם תבואי בראש פתוח ורק במטרה של לשמח חתן וכלה

אולי היושב במרומים יראה את תמימותך ויחליט להביא לך את החתן שלך באותו ערב

והרי ידוע שכיוון שאין במגזר הדתי הרבה מקומות להכיר

אחד המקומות הטובים להכיר או שיכירו אותך זה המקומות האלה אבל זה בתנאי שתראי זרימה חיובית

כי כאשר אדם מראה זרימה חיובית - קולטים אותו ורוצים להתחבר אליו

ולכן צאי בהרגשה טובה אם הרבה ביטחון עצמי - תביני זה שאת לא התחתנת עדיין לא עושה אותך פחות שווה- זה רק עיקובים - ואם תלכי בין הצללים את רק מזיקה לעצמך

תחשוב טוב יהיה טוב אומר המשורר- תבואי בראש טוב ומי יודע- אולי משהו מהמשפחה עוד יראה אותך במצלמת הוידאו וישאל את הכלה מי זאת הבחורה המקסימה הזאת- את יכולה לסדר לי אותה........וכבר קראו דברים מעולם

ולסיכום : אני מבין שזה קשה לבוא בראש טוב.......אבל המטרה שלך היא חתונה ומה לא עושים לשם המטרה ולכן קצת מאמץ (טוב אולי הרבה) ->זרימה חיובית->מצווה של לשמח חתן וכלה-> נוסיף קצת אמונה ובטחון בה'->ובעזרת ה' את תהיי טרף בעצמך שיפתור לך את כל השאלה......ששאלת

ואגב אם זה לא עובד בחתונה הראשונה- מי יודע אולי זה יקרה בשניה בשלישית או בעשירית - רק אל יאוש- כי אין יאוש בעולם כלל

בהצלחה מהמצפה לישועות

שילה

לעניות דעתי המחשבות שתיארת לאו דווקא קשורים לחתונה, אלא לדרך שבה את חווה וחושבת על עצמך.

הכינוי שלך מגדיר אותך נכון, את חושבת. 

את חושבת על עצמך טוב, ואז משהו מונע ממך, משהו שנקרא ענווה מדומת.

את צריכה להעריך את עצמך! זה גאווה לא להעריך את עצמך. צריך להעריך את הטוב ולהשתדל לראות את הפסול ולתקנו. 

אני ממש חושבת שאת צריכה להשלים עם עצמך, עם החסרונות שלך, עם היתרונות הרבים שלך ולשמוח בהם! כי הכל יוצר את המכלול הנהדר הזה שהוא את, את המכלול הנהדר הזה- שהקב''ה ברא!

תזכרי תמיד שהקב''ה מעלייך, שיש פרופורציות בחיים, שיש איזון, שיש מישהו ששומר עלייך, וכו' וכו' וכו'.

בכל מקרה לגבי החתונה- מסכימה עם העצות שניתנו פה.

באמת כדאי ללכת עם חברה, כך שאת לא מרגישה לבד.

אם את מכירה טוב את הזוג, לחשוב לפני על מה את מאחלת להם ואז בחופה להתפלל בלב. אפשר גם להביא תפילה מוכנה שנפשי ישובב אמרה שהיא תשמח לתת לך.

בנוסף זה נראה לי טבעי ביותר בחתונה לחשוב גם על עצמך, גם על החתונה שלך, על הרצונות שלך, על מה שהחתונה גורמת לך לחשוב.- וזה טבעי ביותר.

כל חוויה שקוראת אמורה לגעת בנו בצורה כזאת או אחרת. הקב''ה זימן לך להיות בחתונה הזאת, לראות את האישה הזאת ברחוב, לשמוע את השיר הזה ברדיו. (לא עקב אחרייך, אלא זימן) ויש לדברים האלה השפעה עלייך אם את בוחרת שהם ישפיעו. את יכולה לזרום, ולחוות, ולתת לדברים לעבור- שזה בסדר. אבל נראה שיש לך נפש רגישה למה שאת עוברת, אז קחי את זה כיתרון. החוויות יעזרו לך להכיר את עצמך, לראות את מתמודדת, מה את חושבת, וכל כך הרבה דברים רבים.

בכל מקרה, אני מסכימה עם אלירז, אני לא יודעת איך עושים את זה אבל כדאי שתזרמי קצת יותר. תחשבי, זה טוב מאוד לחשוב. אבל בקלילות, בשמחה, ביישוב הדעת.

ב''הצלחה רבה בהכל ושתזכי במהרה למצוא את הזיווג שלך.

אי שמחה שהעלתי אותן, כי אחרת הייתי נשארת עם הרגשת מועקה על עצמי.

טוב אולי אני אענה גם בתור אחת שכבר עמדה פעם במקום ההזוי הזה שנקרא- מתחת לחופה....

מה אני עושה בזמן של החופה?

לפעמים יש לי כוח להתפלל. ואז אני זורמת- על כל מי שיש לי לומר משו ובפרט על הזוג- ישהיה להם כל הטוב בעולם (בתוספת פירוט איזה טוב בדיוק...)

אם אין לי כוח להתפלל- וזה מצוי יחסית-- אני עוקבת בסקרנות אחרי מהלך העינינים של החופה

כמה שאני לא אשמע מליון פעם את אותו טקס- זה תמיד מסקרן ומרגש מחדש

הרב והדיבורים שלו... והעדים, ולנסות לחשב מי מהמכובדים אני מכירה או יודעת איך הם קושרים... את ההתרגשות של הנה החתן מקדש את הכלה... והטבעת- שהיא באמת שווה פרוטה (כאילו דא?!?! עלותה לו כמה מאות טובות!!).... ועכשיו היא מאורסת לו!!!... את הכתובה והארמית שלה "בקושטא!!".. את הברכות- לשיר, להתרגש... את הדודות והסבתות שבוכות...

ואת השכינה- שעכשיו ברגע זה ממש נבנה עוד בית כדי להשכין בו קצת-שכינה....

או פשוט לעמוד שם ולבהות....

להיות לבד במקומות- זה לגמרי עיניין של אישיות. אם נוח לך בזה או לא.

וגם אני שונאת סידורי שולחנות.. הלואי שהיו עושים גם לחברות שתמיד-תמיד יהיה סידור עם שמות -ולא רק שולחן כללי....  (זה כמובן תלוי כמה חברות\ים רציניים בלאשר השתתפות להעמוד בדיבורים)

לגבי לשמח ולרקוד--

מניסיוני---

א. הייתי פעם בחתונה שבה היקשתי מחילה מהכלה והיא ביקשה ממני- על כל המריבות שהיו לנו... היה ממש משמעותי!!! אז אל תגידי ששמחים רק בחברות הכי-הכי טובות....

ב. מעגל רציני נוצר ממאסה של בנות- כי טיפה ועוד טיפה תהיינה לים, ובת ועוד בת נצטרפנה למעגל חזק!!

אז גם אם יש שתי מתלהבות- הן לא שוות בלי כל הרוב הרוקד....

ג. תזרמי קצת!! אל תהיי ככ כבדה!! תהני!!

אולי *לך* מגיעה בעצם מישהי ש*לה* לא מגיע להתחתן, אזי הבעיה היא בסופו של דבר *בך*

אפשר להתברבר בזה לנצח..

לפי חז"ל:

בראש השנה נקבע זיווגו של אדםםםםםםםםםםםםםםםם לפי מעשיו (לא של אישה)

וחוץ מזה מחובתו של איש להתחתן ולא חובת האישה....

מהצד השני..........ה' לא נותן סתם לאדם צער אז כנראה אתם איפה שהוא ביחד באותה הדייסה.......

כלומר .............בסופו של דבר..........אין פה אשמים ו-ה' למעלה מנהל את העניינים איך שהוא מבין ואנחנו ברגים קטנים במערכת צריכים להבין שאם יש עיקובים אז כנראה זה החלטת ה' - אולי בגלל גילגולים קודמים אולי סיבה אחרת........לא יודע 

ואולי ה' מחכה רק לעוד תפילה אחת על מנת להביא לנו את הצלע

אז מה שנותר לנו הוא רק להתפלל ולעשות מעשים טובים ואולי ה' ירחם ויעזור

מהמצפה לישועות שילה

צד של זה שאתם אחד שמחולק בשני גופים,

המעשים של שניכם משפיעים על המצב,

ובוודאי ששניכם צריכים לעשות את מירב ההשתדלות,

על מנת לזרז ככל האפשר ולקצר את הצער הכרוך עד שתיפגשו...

תסלחי לי- אבל אם את מצטטת מקור0 את חייבת!! לצטט את כולו ואת כל ההקשר שלו

א"א לעשות דברי תורה צו-לצו קו-לקו קטעים-קטעים חסרי פשר...

אחרי זה אני מסכימה לדיון

צריך להבין שהטבע של בני האדם השתנה ..........לצורך העניין סבתא שלי התחתנה בגיל 13

אבל בלי שום קשר אם יש משהו שאבא שלו מליונר הוא יכול להתחתן גם בלי מקצוע גם בגיל 18 גם בלי מקצוע

חלק מהבגרות היא לקחת בחשבון את הדברים הרבים הכוללים חיי נישואין. 

וחלק אינטגרלי מהדברים כולל גם את הצד הכלכלי. כמובן שאני לא דורש גאונות פיננסית, אבל צריך לקחת בחשבון שצריך כסף. 

תהילה - אני חושב שאת עומדת מבחוץ, ובעזרת הלוגיקה את בוחנת את המציאות, ולא מוצאת תשובה, ולכן מסיקה שזה לא אפשרי. 

אני חושב שיש לך שאלה מצויינת, ואני חושב שהתשובה הראשונה שאת צריכה לבחון, זה מבחן המציאות. לכי לישיבות ותראי איך זה הגיוני שיש שם כל כך הרבה אברכים (אני מדבר על דתיים כמובן). אח"כ תבדקי מאיפה מגיע הכסף, והאם הם באמת מצליחים לחיות בצורה נורמאלית. 

יתר על כן - למה את לא שואלת את השאלה הזו- לרבנים שמעודדים את הנישואין בגיל צעיר? וכי את חושבת שהם לא מודעים לאספקט הזה בחיי הנישואין? (וכמובן שלא נשכח את שאר הקושיות על נישואין בגיל צעיר). 

נישואים בגיל צעיר זו תופעה, והיא קיימת ויחסית רחבה - לכי לגלות מה עומד מאחרי זה- במקום שזה קורה, ואל תנסי להסיק מסקנות ממקום שלא רואים בו את המושא.

הרי אם הרב יהושע שפירא "דוחף" את תלמידיו לטרגדיה כזו זה נוראי- אז אולי זה קצת שונה, אולי זה בדיוק צבוע באותם הצבעים, ואולי יש עוד פרמטרים שצריכים לקחת בחשבון. 

הבוטות שלך הצחיקה אותי

18לחופה..וואו עברו הרבה דברים מאז המששפט הזה..הגל לחופה הוא די סובייקטיבי- יש מי שמסוגל להתחתן בגיל 18 ולקבל על עצמו את כל מה שזה אומר, אני אישית בגיל 18 הייתי במקום אחר לגמרי, הייתי צריכה להתפתח,חשבתי שגיל 21 זה האידאל, אבל למצוא את הבחור לוקח זמן..ולא הכל הולך לפי התכנונים מה לעשות(=

כל אוםן אל תנסי להבין את הכלל 18 לחופה, תחשבי על עצמך, אם את כזאתי-סבבה מעלה, ואם לך- אז תתחילי לצאת רק כשאת מוכנה, אחרי הכל אם את יודעת שאת כזאתי שחייבת להיות מסודרת, מבוססת, אז אם תתחתני בגיל 18 יהיה לך שיא הקשה.. כי זה לא הולך ככה, אלא  אם כן ההורים מאוד תומכים

ב"הצלחה

הבעיה היא שהמערכת של התרבות המערבית לא מעודדת אנשים ללמוד ולקבל כישורי חיים נדרשים כדי להתחתן בגיל צעיר, ומעודדת בעיקר משיכה של תקופת ההתבגרות אל עבר שנות העשרים.

בציבור הדתי העניין מורכב עוד יותר, בגלל הדחיפה הטבעית של חלק לא מבוטל לכיוון הזה, תוך התעלמות או אי הכרה אמיתית של השלכותיה הכלכליות ואחרות של חתונה.

במקום להגיד שהם קטנים מדי, צריך פשוט להכין וללמד ולעודד את הפיכת הילדונים לאנשים שיכולים לקבל החלטות ולעמוד מאחוריהן.

הבאת חצי משפט מהמשנה- לפחות התיי מספיק רצינית כדי לצטט את כולו!!

אז הנה זה- (ותודה לגוגל וויקיטקסט...)

הוא היה אומר, בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד,

בן שמונה עשרה לחפה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה,

  בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בן חמש שנים למקרא - מערלה ילפינן, דכתיב  (ויקרא יט) שלש שנים יהיה לכם ערלים וגו' ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים, שאביו מלמדו צורת האותיות והיכר הנקודות. ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו, מכאן ואילך ספי ליה כתורא:

בן עשר למשנה - שלומד מקרא חמש שנים, וחמש שנים משנה, וחמש שנים גמרא. דאמר מר [חולין כ"י ע"א] כל תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה, דכתיב  (במדבר ח) זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבוא צבא, שבא ולומד הלכות עבודה חמש שנים, ובן שלשים עובד:

בן שלש עשרה למצות - דכתיב (שם ה) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, וגבי שכם כתיב  (בראשית לד) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו. ולוי באותו פרק בן שלשה עשר שנה היה ^סח, וקרי ליה איש:

בן שמונה עשרה לחופה - י"ט אדם כתובים בפרשת בראשית מן ויאמר אלהים נעשה אדם עד ויבן ה' אלהים את הצלע, חד לגופיה, פשו ליה שמונה עשר לדרשא ^סט:

בן עשרים לרדוף - אחר מזונותיו. לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, צריך הוא לחזור ולבקש אחר מזונות. פירוש אחר, בן עשרים לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו, שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים ^ע:

בן שלשים לכח - שהלוים היו מקימים את המשכן ומפרקין וטוענין את העגלות ונושאין בכתף מבן שלשים שנה ומעלה:

בן ארבעים לבינה - שלאחו. ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר אמר להם משה  (דברים כט) ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה ^עא:

בן חמשים לעצה - שנאמר בלוים  (במדבר ח) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו וגו"ומהו השירות, שיתן להם עצה: 

נראה שלפי המשנה- בנאדם מתחתן ואז אברך שנתיים לפני שהוא יוצא לעבוד

הרמב"ם מדבר על הסדר הנכון לדברים- שירכוש מקצוע, יבנה בית-דירה ואז ישא אישה- ולא כמו אותם טיפשים שעושים ההפך (מחילה- אין לי פה ציטוט מדוייק, וחם לי מידי לחפש...)

יש דבר אחד שלא המשנה ולא הרמבם ולא כל הפוסקים -לא הזכירו

קוראים לזה צבא ישראל.

סוג של תופעה מוזרה ששיכת לעידן תור עקבתא דמשיחא\ ראשית צמיחת גאולתנו\ אין-שנהוג-לקרוא-לזה-אצלכם

דבר שדורש זמן של רווקים, כוח של צעירים, שכל של מבוגרים, וקדושה של בני תורה.

ואם חיים בצימצו

ם אפשר

גם לחיות כמה זמן על "עבודות סטודנטים" עד שגומרים להתמקצע...

אבל בשביל מה?

הרבנים שמדריכים אותנו מדברים על כל האספקטים- ואפשר לראות מה הם אומרים. 

מעבר לזה, מי שיבדוק את הדברים לעומק, יקבל קצת מציאות. 

ולאחר שכל המידע יהיה בידיים, יהיה מותר להביע דעה או לסלף.

ואם הבן בצבא בקרבי הוא יכול להבין את זה טוב מאוד על בשרו

בהצלחה שיהיה

אני באמת! מזמינה ותך לדיון אמיתי מבוסס ונוקב, כמו סוגיה נורמאלית, עם כל המקורות, כל המפרשים, כל הראשונים, וכל ההדרכות של "הרבנים" (מי הם בדיוק? -אגב...)

לעומק, עם מידע מהמציאות

ואח"כ נביע דעה

"תורת השם תמימה- משיבת נפש"

רק כשהיא תמימה- אזי היא משיבת נפש...

בברכת "ברוך תהיה" (תענה לי בפסקאות לא בסעיפים!!)

לפני שהם מתחתנים ובעיקר האם הם רוצים ללמוד, מה ללמוד, היכן, איפה לעבוד, איפה לגור, ממה לחיות וכו'.

חבל שאנשים דנים את עצמם לחיי מחסור ותלות בזולת, כדאי בהחלט לחשוב היטב על כל הצדדים המעשיים שבחיים.

אין שום סיבה להצטמצם ו"להסתפק במועט", כדאי ללמוד, לעבוד, להשתכר משכורת טובה או להרויח טוב מעסק פרטי ולחיות חיים נוחים ונעימים.

זה תמיד עדיף שיש בית יפה, מכונית חדשה, בגדים משובחים, חשבון נאה בבנק וכיוצא בזה.

כן, בואו נחכה, נתבסס, קודם צריך "לבנות את עצמך" בשנתיים שירות לאומי/ 5 שנים בצבא ובישיבה,

אח"כ ללכת ללמוד מקצוע, ואז צריך גם קצת זמן להיות עם החברה' ויום אחד כשיהיה לי נוח נתחיל לחפש את הזיווג המושלם שלי שרק מחכה שאני אפתח את הדלת.

אולי לפי זה גם צריך לפני שמביאים ילד לעולם לבדוק שהמשכורת שלך מספיקה בשבילו...?!

להקים בית בישראל זה מצווה חשובה כ"כ שאולי אפשר לוותר בשבילה על כל מיני פינוקים של דירה יפה, מכונית יקרה, בגדים וכו'...אח"כ לא מבינים למה יש כ"כ הרבה רווקים בציבור שלנו. תראו למה מחנכים אותנו!  חברה'- אנחנו זקוקים לחצי השני שלנו בשביל לחיות חיים שלמים ולעשות את רצון ה' באמונה! כל מה שנראה כמו מניעות לזה זה שקר מהשטן. תסמכו על ה' שיעזור לכם בבניית הבית- הרבה אמונה ותפילה. האושר של חיי הנישואין לא תלוי בכמה כסף יש לכם!!!

זו עניות דעתי...

ו25? יש להם עבודה מסודרת כבר? סיימו ללמוד מקצוע?

לא נראה לי שבנות רוצות להשאר רווקות עד גיל מאוחר רק כי אין להן מקצוע..

ובנים גם ככה בצבא שלוש שנים... ואם לא שלוש שנים אז בישיבה...

אז מה זה משנה אם 18 או 22 לעניין כסף?

אין שום קשר!

כתבתי שאדם חייב לברר לעצמו כמה וכמה דברים לפני שהוא מתחתן, ובעיקר את נושא הלימודים, הפרנסה, המגורים וכו' וזאת משום שאלו הם דברים חשובים מאד.

לא אמרתי שהכל צריך להיות גמור ומוכן לפני הנשואין אבל הדרך להגיע לשם צריכה להיות ברורה ולא להנתן ביד המקרה.

אדם חייב לבנות לעצמו דרך שתוביל אותו לרווחה ולעצמאות.

אני לא יודעת למה זה יצא על התגובה שלך...

ואני מסכימה איתך.. צריך שיהיה כיוון, מסלול- לא תמיד מסיימים אותו לפני שמתחתנים.

מסכימה מאוד עם "אחת משומקום"..

אז מזכירה לכולם קודם כל:

פרנסה משמיים!!!

ואם לא זוכים משמיים אז פרנסה זה קשה גם לאנשים מבוגרים!

ראיתי זוג היא בת 17 הוא בן 18, שהתחתנו בשמחה וששון ומפרנסים את עצמם בכבוד וברווח!

לא רק זה, הם אפילו מכלכלים את אם הכלה...

אז נכון צריך לעשות השתדלות! (כי כבר כמה זוגות בגיל כזה מתפרנסים ברווח...?!)

וחבל שאנשים חיים היום במצב שחושבים על פרנסה וחתונה רק כשמגיעים לגיל 18.. אולי אם החינוך לחתונה היה מגיל יותר מוקדם.. או אולי בעצם מגיל אפס, היו מבהירים לנו שהייעוד שלנו זה למצוא את החצי השני כדי להגיע לעבודת מידות מושלמת..

גם היינו מתכוננים לזה יותר ברצינות, והיינו לומדים זוגיות מגיל אפס, וגם היינו מתכוננים לכל מה שיבוא מבחינת כלכלית וכו'...

גילוי נאות- הכותבת בת 18 לעת עתה.. וחוסכת לחתונה מגיל 12, זה אומר שיש סכום לא מבוטל עכשיו בבנק..

כלומר - מאיפה את מרוויחה כסף כדי לחסוך?

עבודות מזדמנות, כל מה שמכניס בחיים..

נו באמת איזה מן שאלה זו?!

איך מרוויחים כסף?!

בשו"ע נפסק להתחתן מוקדם אז קודם כל בלי לחשוב הרבה מקימיים את ההלכה......

עכשיו אני חושב שזה הגיל הכי מתאים בגלל שבגיל יותר גדול יותר קשה להתפשר ולזרום ולכן מתעכבים,

לעומת זאת בגיל הזה כבר יודעים מה רוצים לעשות בחיים,מה מחפשים שיהיה בבן זוג השני....

עכשיו לגבי כסף-דעתי שבאמת צריך להתכונן ולתכנן את החיים כדי שנוכל להתחתן מוקדם אם זה שהאשה תתחיל לעשות פסיכומטרי לחשוב על לימודים אקדמאים,והגבר יחליט בדיוק כמה שנים בישיבה,מתי להתגיס,לחסוך לחתונה וכדו'

בהצלחה

זה לא הכול בחיים

חוצמזה שאפשר להחליף מקצוע

ואפשר גם לטפטף לאנשים צעירים (ז"א 15-16)

שצריך לחסוך כי צריך את זה לחתונה

אם אתה מראש יודע שאתה תתחתן בגיל צעיר/ה למה לא להתכונן לזה מראש

חוצמזה שמקצוע ועבודה וכסף זה לא המתכון המושלם לחיי נישואים

יש הרבה מעבר לזה

ויש אנשים שאין להמם מושג מה הם רוצים ללמוד עד גיל 23 הם מתברברים אז עד אז יחכו להתחתן?

ומצד שני הם יודעים בדיוק איזה חיים הם שואפים לחיות למה לחכות שיהיה מקצוע?

 ההורים שלי התחתנו אחרי שהיה לשניהם מקצוע וזה לא עזר להם הרבה...

אח שלי מסתדר עם זה מצוין

א. זה הרבה יותר קשה מאשר להתחתן עם משהו שעבר את זה.....

ב. מי יודע אם הוא בכלל מתכוון ללכת ללמוד,או בכלל יש לו את היכולות ללכת ללמוד- ולפעמים זה קרטיון

לפעמים, כשלא סגורים על מישהו ונכנסים ללחץ זה כי סתם מפחדים להתחתן...

אבל לפעמים זה בגלל שלא סגורים על זה מבחינה ריגשית ולכן אני ממליצה לקחת יומיומיים ולברר...

בהצלחה ושבוע טוב

להלחץ מהחתונה.........ואולי הוא לא בשל עדיין לכך(מבחינה רגשית). או שמבחינתו הוא לא מוכן להתחתן עכשיו (כספית, עבודה, לימודים ) ולכן

אולי כדאי מצדך להוריד את הרגל מהגז לתת לזה שזה יבוא ממנו ולא מלחץ סמוי שלך......

לגבי הקרטוע בשיחות אולי כדאי להכין מראש נושאים על מה לדבר(בלי להגיד לו על כך )- או סתם לשחק משחק כמו משחק האסוציאצות - שהוזכר בפורומים כאן וזה יכול לשבור את השתיקה

בהצלחה

מהמצפה לישועות

שילה

האם הוא מוצא חן בעיניך? האם את רוצה להיות אשתו של האיש הזה ולבלות את את כל חייך אתו ביחד.

אם כן אז תמשיכי ואם לא אז תחתכי.

נמרוד- אני רוצה מאוד, אבל הלחיץ אותי פתאום שאחרי שאנחנו כבר מכירים וכו התחילו להיות שיחות מוזרות. כי לא באמת מדברים על חתונה והמשך משותף שלנו כי אמרנו שנותנים לרגש להתפתח וגם לא מדברים על סתם דברים אז זה נופל בין הכסאות.

שילה- יכול להיות שאתה צודק, כי בהתחלה הוא יותר דיבר בכיוון ואני נלחצתי ואז כשאמרתי שגם אני בכיוון ולא נלחצת הוא נרגע ואז באמת התחיל להיות מוזר...

פיצית- לא נראה לי שזה כ"כ העניין...

תודה רבה! עזרתם לי בכיוון.

עטרה12 הגיבה תגובה נפלאה שמדברת על העניין הזה. תבדקי אולי מה שהיא חוותה מתאים למה שאת חווה כעת.

"בארבע פגישות הראשונות עם בעלי חזרתי כל פעם באורות, איך הוא בדיוק מה שרציתי, אותם אידיאלים, אותם חלומות וכו'. בפגישה החמישית חזרתי בדאון ושאלתי את עצמי מה קרה??? המסקנה שלי היתה כזאת-

דיברנו על אידיאלים, שאיפות עמ''י לאן וכיו' בזה. ועכשיו זה יותר להכיר, להכנס לשגרה של החיים.. כשאחרי שבועיים בעלי אמר לי שהוא חושב שזה נתקע אז הצעתי לצאת לכל מיני מקומות, להיפגש עם חברים שלו וחברות שלי, הורים. על מנת לקלוט משהו נרחב יותר."

נסי לחשוב עם עצמך האם זה מה שקורה גם לכם, אתם בשלב של ביסוס הקשר וזה קצת מחשיש אותך. יכול להיות בגלל מה שעטרה תיארה- שדיברתם גבוה גבוה ועכשיו ממש נכנסתם לשגרה של החיים, ויש כאן איזשהו מעבר שנראה קצת כנסיגה. אם הקשר איתו נראה לך טוב, תקחו את הנסיגה הזאת מהאידאלים ותתחברו לשגרת חיים.

בכל מקרה, תקדישי לעצמך יום לשבת ולחשוב על הכל. ולדעתי, אחרי שאת מסכמת וחושבת עם עצמך- גם לדבר איתו על זה.

ב''הצלחה.

רק את יכולה לברר עם עצמך מה מפחיד אותך, מה קשה לך...

|חיבוק|

למה הכל אצלכן מורכב ומסובך ומלא מורכביות רגשיות חברתיות וכו'....

ישר כח לנמרוד שניסח את זה בצורה הכי טובה ופשוטה    .

בע"ה בהצלחה  !

"אני יוצאת כבר כמעט חודשיים. ב"ה טוב לי מאוד והקשר מתקדם לכיוון חיובי. מבחינה שכלית שנינו סגורים ומבחינה רגשית אנחנו מתפתחים כל הזמן. "

האמת שאני לא מבין מה צריך  לחפש בשלב כזה יותר ממה שכבר יש ...?

לא כדאי לחפש על מה לפסול ...זו דרך שלא כדאי לך להיכנס בה כי לעיתים תאבדי את עצמך כמו אליס...

וגם לא אמרתי שאני מפסיקה את הקשר. רק אמרתי שמסובך לי המצב..

ומה לעשות? זה תפקיד הבנות לחיות בסרטים, התלבטויות ותסבוכות נפשיות.. כאלה אנחנו..

ולמנהל את ההצגה;ׂ

כנראה שגיין אוסטין באמת הבינה מהן רגשות ...  

וכך לנסות לאתר את התקיעות והקושי. בעיקרון צריך שתהיינה שיחות זורמות ומשאירות טעם של "עוד" ויש מקום לשחזר ולבדוק  על מי ועל מה ואיך אתם מדברים. כמעט אין לי ספק כי כאן דרוש שידרוג רציני. בהצלחה

מתוך דברייך ושאלת חכם חצי תשובה נראה שהגעתם לנק' עליה משמעותית ומשם צריך להמשיך לעלות הלאה. הפחד אולי נובע מהמקום הזה של התקדמות הלאה ומאידך השיחת לא ברורות וכאילו לא החלטתם לפרוץ הלאה מנק' הנוחות הזו שהגעתם אליה 'הרי זה רק חודשיים ויכול להיות שזה באמת זה כבר?!'...

שמא יש כאן עניין של מעין חוסר אמונה והכלה שזה יכול להיות באמת זה?!

פשוט לאכול את זה, להכיל את זה, להאמין ולבטוח ולהתקדם! ושיהיה במזל"ט..

אני מנסה להבין מהשאלה שלך למה את מתכוונת- אם יש לו חוכמת חיים אז אולי את מתכוונת שמבחינה לימודית הוא לא משהו?

בגדול נראה לי שכל עוד יש לו שכל ישר, יכולת להתמודד בצורה חכמה ואמיתית עם כל מיני מצבים, והיגיון מחשבתי זה לא היה מפריע לי.

היה לי חשוב לראות שהוא אדם עם יוזמה ועם יכולת להסתדר בחיים גם אם הוא לא טיפוס שלומד.

ונראה לי שבאופן כללי תבדקי האם העובדה שהוא לא חכם גורמת לך להתייחס אליו בנק' הזו יותר בזלזול, במבט כזה מלמעלה למטה. כי אם כן- יש כאן איזושהי בעיה... אני חושבת שזה לא כ"כ טוב בקשר...

קשר רגשי מעולה אבל היה מאד קשה לי עם זה שאני יותר חכמה ממנו ובאמת נפרדנו.

הייתי מאד צעירה אז (בת 22) וניום אני כל כך מצטערת על כך שעשיתי את הטעות הזאת.

שנינו היום בני 25 רק שהוא נשוי ואני לא.

טעות גדולה

זה דבר שתלוי איך מסתכלים עליו.

יש שיגידו שאם הוא לא עשה 5 יחידות מתמטיקה ואנגלית זה לא נחשב חכם (ולא משנה מה רמת החשיבה).

לי אישית זה קצת יפריע אם הוא יהיה מאוד פשוט בחשיבה שלו. אולי כי אני מאוד לא כזאת, ואני רוצה מישהו שיבין אותי ואת צורת החשיבה שלי...

יש הבדל ע-צ-ו-ם בין אינטיליגנציה שכלית (מה שאתה קורא מנת משכל) לאינטליגנציה רגשית.

שתיהן אינטיליגנציות, רק שכל אחת באה למדוד משהו שונה.

-שכלית (מנת משכל) באמת בוחנת את ציון הפסיכומטרי, את תעודת הבגרות, ואת מה שאנו מכנים IQ.

זאת ה"חכמה, שרוב האנשים מדברים עליה, ואותה מודדים בציונים.

(וכן,אדם שמקבל 750 בפסיכומטרי הוא בהחלט חכם!)

-רגשית, זו אינטיליגנציה של הרגשות, בו רואים עד כמה האדם אמפתי לסביבה, עד כמה יש לו יכולת לנתב את רגשותיו בהתאם למצבו, עד כמה האדם יכול לשלוט ברגשותיו.

(ולא, אדם שמנת המשכל שלו שואפת ל0 יכול להיות הכי תותח בסיירת מטכ"ל, וזה ממש לא מעיד שהוא "חכם" או בעל אינטיליגנציה רגשית גבוה מידי. למרות שלאינטיליגניציה הרגשית עוד יש איכשהו על מה להתווכח).

גאונות לא מעידה על אוטיזם, היא מעידה על רמת משכל גבוהה מאוד מהרגיל. בד"כ יש לאנשים כאלו בעיות חברתיות, אבל אני חושבת שזה רק כי אנחנו ה"רגילים" מקנאים בהם ורואים בהם סוג של איום.

אני חיה בבית עם אח גאון, והוא הכי הכי לא אוטיסט שיש. להפך, הוא חברתי מאוד (מאוד מאוד).

לא פשוט בכלל.

ונראה לי שכדאי שנשואים ונשואות יענו עליו.

הם כבר בחיים ובהתמודדות והדיבור שלהם מבוסס על מציאות.

האם את מסוגלת להעריך מישהו חכם פחות ממך (ובלי ההתפלספות המטופשת של פסיכומטרי/ בגרות וכד')??

פשוט כשאת משוחחת איתו ורואה שהוא לא חכם במיוחד, אפילו שאת מזהה בו הרבה מאוד מעלות אחרות: רגישות, טוב לב, פרגון וכד', האם את מסוגלת להעריך אותו באמת????

(חשבי על חברות שלך- יכולת להתחבר ולאהוב מישהי לא חכמה?? היית רוצה פרטנר כזה לחיים?)

מודה ומתוודה:

אני לא.

ולכן- הכי חשוב היה לי שבעלי יהיה קודם כל- חכם ממני (או לפחות כמוני), ואח"כ ברשימה כל שאר התכונות.

יתחילו כאן עכשיו כל מיני קשקושים צדקניים- אבל רק את יכולה לשפוט נכונה מה היחס שלך.

ואם התשובה היא שלילית- זה פשוט לא בשבילך.

אבל בכל זאת:

אף אחד לא יכול לענות לך על השאלה זאת. כי בשורה התחתונה: 

אם את יכולה להעריך אותו אז למה לא. ואם לא - בלי הערכה גם אהבה לא תהיה.

קצת נשמע ממך שאת לא מעריכה אותו כל כך... אבל אולי אני טועה

כי זה יכול לפגוע לכם במערכת הנישואים(אם תתגאי עליו , ולא תתני לא את הכבוד המגיע לו) -

מצד שני אם החלטת כן ללכת על זה אז מעבר לכך שאת חייבת לתת לו את הכבוד המגיע לו (ולתת לו את ההרגשה שהוא הגבר בבית)את צריכה להיות בטוחה שהגבר הזה יוכל ליצב את עצמו בחיים שתהיה לו פרנסה שמתאימה לרוח שלך ..........(לא כל אחת נוח לה לבעלה לא אקדמאי וכד'- אבל שוב תלוי בבת זוג)

מהצד השני אם נהיה אמיתיים האבטלה  נוגעת בכולם גם באקדמיים----ולכן חשוב לדעת האם תשלימי אם המקצוע והעבודה שהאיש יבחר

ובסופו של דבר חשוב לראות הפוטנציאל של הבחור ולא רק את היכולת המעשית......האם יש לו רצון להשיג דברים אז הוא משיג אותם או שהוא מתעצל בדרך.......שהרי עקיבא נהיה ר' עקיבא רק בזכות אשתו שראתה את הפוטניצאל שבו למרות שלא ידע אפילו מה זה אלף בית כשהתחתנו.....והכל בא מכח ההתמדה שהיה לו ...הוא רק היה צריך את המניע והוא קיבל אותו אחרי החתונה

אז מי יודע אם תלכי על זה.......ובהנחה שיש בו כח התמדה.....אולי תוכלי לגדל את הסטיפלר הבא

בהצלחה

מהמצפה לישועות שילה

תמיד בן אדם שחסר לו משהו אז הוא מפצה במשהו אחר

יש לי כמה חברים כאלה והם מאד טובים בדברים אחרים

אחד מהם כרגע מחפש וכ"כ עצוב לי לראות איך אף אחת לא רואה את זה שהוא טוב בדברים אחרים

אם למישהו אין בעיניכם מספיק שכל, תחפשו מישהו שלדעתכם הוא יותר חכם.

למה מלכתחילה להכנס לקשר עם מישהו שאינכם מעריכים?

שאתה מגדיר..

אני קצת לא מבינה. אם לא מעניין אותך עניין התואר, אלא דברים אחרים- ויש לו את זה, אז למה שאלת את השאלה??

בס"ד

ביננו זורמת אז ישמצב..

אם הוא ממש דביל..אז יהיה לי קשה...(סתם ככי גם בתור בנאדם יהיה קשה לדביל להסתדר איתי-נראלי..)

כמה את מעריכה אותו?

כמו שכתבו פה, אם בגלל זה תסתכלי עליו מלעלה אז לא מומלץ בכלל וזה מתכון טוב לבעיות בזוגיות.

אם את מקבלת אותו, ומעריכה, זה משהו אחר.. 

מעניין האם לו זה לא מפריע

    חכמת חיים פשוטה וטבעית היא חכמה עמוקה עד מאד..

    מישהי עם חכמת הלב אבל IQ נמוך- מי שיתחתן איתה יהיה מאושר!

    לא מתחתנים עם חוברת פתרונות לפסיכומטרי..

    עם מי הייתם רוצים להתחתן - עם פו או עם ינשוף?  אה?   

תלוי מה זה אומר

1. האם נחמד לכם לדבר יחד?

2. האם את מעריכה אותו?

אם התשובה לשתי השאלות היא כן, לדעתי כדאי להמשיך....

(כמובן שזה קצת יותר מורכב, אבל זה הכיוון לענ"ד)

עם פער גדול בחכמה.

וחכמה זה לא מילה נרדפת לדוקטורט בחלליות אלקטרוניות.

אינטילגנציה נמוכה.

בלימודים הוא נמוך?

באינטראקציה חברתית הוא בסדר?

הוא חסר טאקט לגמרי? (לא מראה על טיפשות!!!! אבל נראה לי שזה חלק מאינטילגנציה רגשית...)

יש כ"כ רבה סוגים של אינטילגנציות....

אני מכירה כ"כ הרבה טובים מאד (!!!) בלימודים, ובפסיכומטרי הפציצו אבל אינטילגנציה רגשית? ממש ממש נמוכה. לא כ"כ מסתדרים בחיים, במקומות הלימוד ובמקומות העבודה ובקשרים חברתיים עמוקים.

ו...

אני מכירה אנשים שבלימודים לא השיגו ציונים מאד טובים. והפסיכומטרי נמוך ...

והאנשים האלה?

אוהו...

הרבה יותר כיף להיות בחברתם.

הם קוראים נתונים (של מצבים, של החיים) בצורה מטורפת.

יוצרים קשרים בריאים.

יודעים "לקרוא" אנשים....

אינטילגנציה רגשית גבוהה...

בקיצור...

יודעים להסתדר בחיים הרבה יותר טוב מאלה שקיבלו גבוה.

מה שאני באה להגיד זה:

שגם אני לא הייתי מתחתנת עם אדם, שהייתי מרגישה שהוא טיפש. אני גם (כמו כולן נראה לי) מחפשת משהוא חכם, אבל, ופה ה-א-ב-ל-  תלוי מזה חכם. חכם בלימודים? חכם בחיים? לומד מקצוע טוב אבל לא מצטיין? הבנא"ד אומר כל הדייט דברים שנשמעים ל-י טיפשיים?  אני, על ציונים, לא הייתי פוסלת.מה זה רמת חשיבה נמוכה? בחיים לא נתקלתי בדבר כזה.... אז אם זה רק זה- אני לא יודעת מה לייעץ.

ב"הצלחה ממש...

אם חז"ל העריכו ורוממו את החכמה אי אפשר לזלזל בזה. אם מתגלה פער ברמה הקוגנטיבית והאינטליגנטית לא הייתי ממליצה להמשיך. הפער הזה יכול להתפתח לאבן נגף שתפריע לאורך כל החיים.

אם רק נישא תפילה קטנה אל השמיים..."

זה לא אתניקס??

במצטבר ישנתי 24 וחצי שעות השבוע

(זתומרת אם היום יום ראשון, תחברו את כל הלילות ממוצש שעבר..)

תחלקו את זה ל8 לילות..

בממוצע אני ישנה בערך 3 שעות בלילה...

מקווה שהובנתי...

ושחישבתי נכון..

ראי שירשור הדרכים שההורים הכירו...

אבל לא הבנתי למה את אומרת "ללא עזרת שדכניות, חברות , דודות וכאלה..."???

זו הדרך המקובלת. בד"כ בחורים לא נוחתים מהשמיים(איזה באסה) לפעמים חברות מכירות או קרובות משפחה, לפעמים שדכניות שעוסקות בזה.

יש גם דרכים נוספות כמו שבתות פנויים-פנויות, אתרי אינטרנט שעוסקים בשידוכים ועוד, אבל נראה לי שזה פחות נפוץ.

*הערונת: למה "חרדתית"?

יש משפט שאומר שאם אתה פחדן, תציג כאילו אתה אמיץ. אף אחד לא ירגיש בהבדל.

תהי אמיצה!! (גם בהקשר של השאלה שלך...)

תפילה?

קואוצ'ינג?

להוריד לחץ?

מה את אומרת על זה?

אני לא חושבת שאת כבר קרוב ל40 או משהו באזור הזה...

יש עניין ללכת לשדכנית או לזוגות אברכים שעוסקים בנושא,

אבל לא צריך להשתגע... כאילו, גישה של "את מתחילה להיות קשישה אמיתית עם קבלות ואיש לא ירצה אותך" לא תקדם אותך לשום מקום.

בתמימות ובאמונה ומתוך ביטחון בה', תעשי השתדלות (גם באפיקים שניסית והכזיבו אותך בעבר) ובקרוב בעז"ה יבוא האחד שיחליף את ה"זלצבורגביץ' " שלך בשם משפחה יותר קליט...(כמעט שברתי את שיניי בניסיון להגות אותו...)

ח"ו לא להתייאש, אלא...

להרפות!

ז"א, לומר לעצמך - עד היום עשיתי את ההשתדלות שלי. מכיון שבן הזוג עדיין לא הגיע,  ואני את שלי עשיתי, אז...

להעביר את הכדור לקב"ה - להשאיר את הענין לטיפולו.

ואת - מכיון שבענין זיווג את כבר לא מטפלת - תחשבי ביינתיים איך להעביר את חייך הכי טוב עד שתתחתני בע"ה.

ו"להעביר הכי טוב" זה לחיות בצורה הכי טובה כך שגם תעשי טוב לאחרים וגם יהיה לך טוב.

גם תפנקי את עצמך (מגיע לך!) וגם תרגישי שאת מועילה בעולמנו.

ומאחלת לך בכל ליבי שתיוושעי בקרוב ממש.

ממני,

(שיודעת בדיוק על מה את מדברת).

נ.ב. תוציאח מייד מהלכסיקון את המשפט "קשישה אמיתית עם קבלות ואיש לא ירצה אותך ". אני קשישה ממך, ואם הקב"ה מחליט שיש מישהו טוב לך שירצה אותך - אז כך יהיה!

מבחינתי - "להרפות "זה  אחרי שאתה מרגיש שעשית את כל מה שיכולת, פתחת כמה שיותר "ערוצי תקשורת" (דאגת שכל מי שיכול להכיר לך - ידע שאתה קיים), ניסית ללמוד מה לשפר בעצמך בדייטים, ובכלל, ואע"פ כן - זה לא הגיע...

אז - כנראה שהעכוב אינו בידך (אל תשכח שאנו עובדים בשביל הקב"ה ולא חלילה הוא בשבילנו) , ולכן - את הגעת הזיווג תשאיר בשבילו ותתרכז בדברים טובים אחרים.

וכפי שכתבתי לשילה (ולא רק אני.....)  אף אחד לאיכול לקבוע מדוע מישהו מגיע לגיל 40, 50, 60 כשהוא רווק.

הרב קוואס אומר : אין זוג לא מוצלח יש זוג לא מודרך

אני בטוח שאם תרדי מהעץ של הדרישות (תתמקדי רק ב3-4 קיריטיות)

אז בעזרת ה' הישועה קרובה לבוא

וברור ההההההההההההההההרבהההההההההההה תפילה ואמונה

אדם עובר תחנות עם עצמו. ולכן לא משנה הכמות, כמו איכות הקשר. מישהו יכול להיפגש עם מליון ואחת, אבל מה שיצא לו מזה לעצמו ועם השני, זה מס' אנשים שניתן לספור על יד אחת.

אנשים יכולים לפסול פגישה בגלל שפשוט הם לא נמצאים שם עדיין. דוגמא אחת, אולי: ישנם כאלו שנפגשו שוב אחרי מס' שנים,ורק אז הרגישו שיש בינים משהו. וישנם כאלו שנפגשו שוב אחרי מס' שנים, ואז ידעו להגיד במילים למה באמת הם לא מתאימים. 

איתך בקשר לכמות ואיכות,

תמיד שואלים - "כמה יצאת כבר?" 

כאילו זה לא קשור לכמות, אלה כמה יצאתי וזה היה רלוונטי .

מנין לך כמה מועמדים פסלו אותה מסיבה לא מוצדקת?

ומדוע אינך דן אותה לכף זכות וחושב שאולי היא ירדה מהעץ כבר מזמן מזמן? (מה, היא נולדה אתמול?)

באיזו זכות אתה מסיק שהיא לא עשתה את זה?

ובינינו, לא חסרים סיפורים על אנשים (משני המינים) שעשו שטויות - וכן התחתנו ב"ה.

ולאף אחד מאתנו אין זכות לקבוע מדוע מישהו נשאר רווק!

אז קצת עין טובה באמת לא תזיק...

לא נעלבתי ולא נפגעתי וטוב לי לשמוע. הכל בסדר.

אבל הדברים האלה יכולים לפגוע - ובצדק רב, כי לא כל מי שלא התחתן זה אומר שפסל שלא בצדק.

והבטחון שבו שילה כתב :

"אני בטוח שאם תרדי מהעץ של הדרישות (תתמקדי רק ב3-4 קיריטיות)

אז בעזרת ה' הישועה קרובה לבוא"

הוא ישר הניח (באיזו זכות בדיוק?) שאת נמצאת על עץ גבוה, ועוד לא ירדת ממנו

אז ב"ה שלא נפגעת, אבל הוא לא כתב כשורה.

ושילה היקר, אני מניחה שאמנם ישנם מקרים (רבים או לא - לא רלוונטי) שאדם לא נישא כי הקריטריונים גבוהים מדי, אבל במקרה זה:

א. אין לאף אחד זכות להניח את זה באופן גורף. (יש פה גם ענין של התנשאות כאשר זה מגיע ממישהו נשוי...)

ב. אם רוצים לבדוק את אותה נקודה, אפשר לומר לבן-אדם (אני בונה ניסוח אחר לתשובתך המקורית)

" בהנחה שכבר מזמן עשית חזק חושבים, נשארת רק עם 3-4 הנקודות החשובות באמת, ואע"פ עדיין לא נישאת - מה שנשאר זה להתפלל ובע"ה הישועה קרובה לבוא".

ואז - אם הבן-אדם באמת כבר עשה את הבירור מזמן - לא קרה כלום...

ואם הוא לא עשה - אז שידרת לו לעשות, בלי לפגוע ובלי להתנשא...

אז בעזרת ה' הישועה קרובה לבוא 

 """

וסליחה אם פגעתי במישהו (או במשהי)

אבל זה התאוריה שלי (גם אם היא לא נכונה) .......שחוותי לאורך כל שנות חיפושי והיו אלה שנים של חוסר ישע ומצוקה רבה

ואני חייב להגיד שלך שמהנסיון הרב שלי אם אדם מתמקד על מספר דרישות הוא מצליח להתחתן

וכאשר מדי פעם עשיתי את חשבון הנפש הבנתי שיכלתי להתחתן המון שנים קודם וככל שעבר הזמן הבנתי שהרבה פעמים היו לי טעויות בשיקול הדעת  

וכבר אמרו חז"ל פחות דרגא ונסיב אישה (תוריד את האף ותתחתן עם אישה )

ונאמן הוא ה' שעושה מלאכתו ........(מזווג זיווגים וכו')

ולכן לפי התאוריה שלי (ונכון שזרקתי הרבה וזרקו אותי עוד יותר הרבה) אם הייתי מוריד את האף ולא הייתי ממהר לזרוק (את אלה שהיו מוכנות להמשיך את הקשר )  ייתכן שהייתי מתחתן קודם

ושוב התנצלות אם פגעתי במשהו

וברוררררררררררררררררררררר שחובת התפילה היא מעל הכל כי הכל ממנו

שאתה ישר דנת אותה לכף חובה (שהיא על עץ גבוה), והיית בטוח שאתה יודע מה הפתרון לבעייתה, מבלי לחשוב שאולי אתה בא לחדש משהו שידוע לה מגיל 17 בערך...

אתה מדבר על "הנסיון  הרב שלך". איני יודעת מהיכן צברת נסיון כזה, אולם נסיון החיים שלי (שלפי הניק שלך הוא יותר מרובה משלך) הראה לי ש:

1. יש אנשים שעשו טעויות מהסוג שאתה מדבר עליהן והתחתנו.

2. יש אנשים שהדרישות היו הגיוניות - ועדיין לא...

3. ישנם אנשים שניסו לרדת מדרישות שלא היו צריכים לרדת מהן - ואכלו אותה...

ובעצם, כשאני קוראת מה שאתה כותב עוד הפעם - אם אני מבינה נכון, אתה מדבר על נסיון החיים שלך בלבד. כלומר - מה שעבר עליך...

אז לא נותר לי אלא להזכיר לך מה שכתבתי קודם - יש אנשים שנופלים בקטגוריה שאתה מתאר (אני מבינה שאתה היית שייך אליהם), אבל זה לא אומר שכולם כך (ואתה לקחת את זה כאקסיומה...) וגם, אם אתה רוצה לבדוק עם רווק מבוגר את הנקודה הזו (דרישות לא תקינות) - יש דרך לעשות את זה... (ראה התשובה שלי מקודם)

אני מקווה שהבנו אחד את השני

וכבר אמרו חז"ל שמיום שנברא העולם ה' מזווג זיווים ........ו-ה' מצפה מאדם שישא אישה (עד גיל מסויים) ואחר כך הוא כבר כועס עליו............

מה שאני אומר שמי שנמצא ברכבת לפעמים מפספס את התחנה ודין מידה במידה לא בטלה .........

ולכן אני יוצא מתוך הנחה שמי שלא התחתן זה בגלל האדם עצמו (ונאמן הוא ה' שיעשה את מלאכתו)

מה את חושבת שאני לא חושב על עצמי את אותו דבר.......ברור לי שכל שנות סבל הרווקות שלי נבעו בגללי...... אז מה אני צריך להאשים את המערכת את המשפחה, את העולם...........לא

ה' מחכה לנו (פתח לי כחודו של מחט ואפתח לך עולם מלא............אבל פתחתי מאה חודים- יתכן שכך את חושבת אבל כנראה לא השתמשת במפתח הנכון............אולי ה' מחכה לתפילות , אולי ה' כועס כי......., אולי יש עוד נוגעים בדבר.........לא יודע, אבל מה שאני יודע שאני מאמין באמונה שלמה ב-ה' ובחז"ל וכיוון ש-ה' מזווג זיווגים- זה סימן שהבעיה היא בי )כי הוא כבר סידר לי את זה עכשיו נשארה ההשתדלות שלי........

וחבל שאת כועסת ומוציאה דברים מפורפורציות.........

מהמצפה לישועות שילה

היא ממש יוצאת בידיוק נגד התפיסה הזאת!

היא מסבירה שאנשים הם רווקים לא כי הם מכוערים או רעים (יש מכוערים שהתחתנו) ולא כי הם בררנים או טועים. הם רווקים כי כך השם רצה. לכל דבר יש זמן מתאים וקוראים לזה "שעה טובה" ובזמן הזה נתחתן. בנתיים,כך השם רצה!

למה? לא הכל אנחנו יכולים להבין "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם".

אני לא מבינה למה אתה חושב שאתה יכול להבין בכלל את הרצונות של הקב"ה. יש לו כל כך הרבה חישבוים ולא תמיד זה קשור אלינו.

חשבתי שאולי הסיבה שלא התחתנת צעיר זה פשוט בגלל שכך השם רצה וזה בכלל לא קשור אליך.

השם זימן לך את אשתך בידיוק בזמן המתאים. איך יכולת להתחתן מוקדם יותר אם לא הכרת אותה לפני כן. הוא רצה שאתה תתחתן איתה וזה היה הזמן להפגיש בינכם.

לא הכל קשור אליך! זאת  ממש אגואיסטי לחשוב כך

זה לא אומר שאנחנו צריכים לנער מעל עצמינו את האחריות. ברור שצריך להתפלל ולבכות וצריך לעשות כל מה שרק ניתן כדי לפגוש את המיועד אבל לא נראה לי שיש כאן מצב של חוסר השתדלות.

ולהגיד לרווק או רווקה שהיא בררנית זה כל כך נורא! אני חושבת שכולנו יודעים עמוק בפנים מה אנחנו יכולים להכיל ומה לא ואם לא התחתנו,כנראה שהבחור באמת לא היה מתאים לנו. זה לא בררנות!

אתה "ירדת מהעץ הגבוה"? התפשרת? אשתך יודעת שככה אתה רואה אותה? בתור פשרה?

אם באמת התייסרת בתור רווק אתה אמור לדעת יותר מכולם עד כמה אנחנו משתוקקים להתחתן ועד כמה אנחנו משתדלים ומנסים אבל מה לעשות? ככה השם רוצה.

הקב"ה מזווג זיווגים. אין לי לרגע ספק בזה אבל הוא גם מחליט מתי הזיווג הזה יקרה ויש כאלה שצריכים לחכות קצת.

ו-ה' מצפה מאדם שישא אישה (עד גיל מסויים)

איפה זה כתוב בתורה בידיוק? זה הדרכה של חז"ל שכבר ממזמן לא רלוונטית. אני לא רוצה לחשוב כמה ילדים מוכים וכמה זוגיות דפוקה הייתה בארץ אם כל בן 18 היה מתחתן. צר לי אבל אנחנו לא במקום הזה היום ובחורים בני 18 לא בשלים לנישואין. זה לא כתוב באף מקום אחר שצריך להתחתן עד גיל מסוים. צריך ללדת ילדים אז צריך להתחתן בזמן כדי ללדת ילדים. אם חס וחלילה נגיע לגיל שכבר לא נוכל לקיים את המצווה הזאת נעצור ונשאל למה.

אגב, אתה גם מסתכל בביקורתיות על עקרים ועקרות? כי גם להם יש ציווי מפורש שהם לא ממלאים. אולי גם הם אשמים.

"ולכן אני יוצא מתוך הנחה שמי שלא התחתן זה בגלל האדם עצמו "

זאת מחשבה כל כך מסוכנת. אתה לא יכול ליצור את ההנחה הזאת! אין לך שום דרך לדעת.

קודם כל - אל תדביק לי את המילה "כעס" -אנ י לא כועסת על אף אחד.

מה שאני אולי כן - זה "נפגעת" - ממך. אז אם מישהו נפגע ממך - בדוק את עצמך מה לא היית בסדר, ואל תאשים אותו ב"כעס" ובזה אתה מטיל את האחריות עליו.

אני גם לא מוציאה דברים מפרופורציות (עובדה - קיבלת לפחות עוד 2 תגובות דומות לזו שלי) - למעשה, נראה לי שאתה משתמש במשפט הזה כקלישאה להתנגח בי - חבל....

ולענין :

קודם כל, החובה להינשא שאתה מדבר עליה היא על הגבר ולא על האשה. כך שכל מה שאתה כותב לא נכלל על נשים.

וכעת לגבי גברים:

האם האם אתה לשפוט כמה וכמה מגדולי האומה (אז והיום) שנישאו בגיל מבוגר? (אני מתאפקת בכח לא לכתוב שמות מפורשים, אבל אלה אנשים שקטווננו מלשפוט)

אז הסיפור שלך היה כזה. טוב שנישאת, (ואם אתה אומר שעשית שטויות - הא ראיה שלא פספסת את זווגך) - שלא תכליל אחרים - אמרתי קודם, אבל מי אמר לך שאלה שלא התחתנו מאשימים את המערכת, או מאשימים מישהו בכלל?

מדוע אתה מחפש אשמים - הם לא מחפשים...

לחפש את המפתח הנכון - זה בדיוק מה שהם מנסים לעשות,

ולחלקם - אינך מחדש לצערנו.....

כתבת בשרשור אחר שאתה מנסה לעזור, זו בהחלט יוזמה ברוכה, רק שתבדוק את עצמך שזה לא בא ממקור של התנשאות.

הכי טוב לכתוב "מהנסיון שלי", אבל אנא - אל תסיק לגבי אף אחד שזה כמו המקרה שלך.

אף אחד לא יכול להסיק את זה....

ו 

ובכן...... לפי החידושים- הבהרה................

בנות.......אתן כנראה לא יודעות מה זה בנים...........

הדרישות שלהם לפני הבליידדיט הם מפגרות דגמאות:

(אני רוצה שהיא תהיה 167-173, צבע, סיימה תואר ראשון, בעלת רשיון נהיגה וכו')

ולכן : כאשר אדם בא לדייט שלו עם דרישות כאלה ופתאום מסתבר שאין לה רשיון נהיגה או אם נראית נמוכה מדי בעיניך (אני לא מדבר על קיצונייות)- אז הוא פוסל.............ולכן אמרתי שצריך לרדת מהדרישות- התפשרות כן.........שטות.........גם כן-

חלק מהדרישות שלי היו לדוגמא- תואר ראשון ונהיגה- אז בסוף התפשרתי- והתחתנתי עם אחת בלי זה - האם זה "התפשרות" כן - האם זה רלוונטי היום- לא היום היא עם תואר ראשון ורשיון נהיגה,

אנשים יכולים לרצות ברשימת המכולת של הדרישות- שטויות- ועל זה אני מדבר.(ושוב כל מקרה לגופו- ואולי מה שצריך לראות זה את הפוטנציאל ולאו דווקא את הנוכח)

עכשיו :

בגמרא כתוב :40 ימים לפני לידתו של אדם קובעים לו מי תהיה בת זוגו ומצד שני הגמרא מדברת על זיווג לפי מעשים.....היתכן שואלת הגמרא או זה או זה.......עונה הגמרא ....זה זיווג ראשון זה זיווג שני .... להרחבה: http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7478

והחידוש שחודש לי היום(ולאור העובדה שכל הנפגעות היו נשים, ולאור העובדה שהרבנית ימימה - שמדברת לנשים אמרה שזה לא אשמתכן)

אז ככה- דבר ראשון זה באשמת הגבר- שהרי מחובתו של הגבר להינשא- ולא האישה ולא בכדי

וכמו שכתוב בגמרא קובעים לו מי בת זוגו- (ולא קובעים לה מי בן זוגה)

ולכן אנחנו הגברים צריכים לחזור בתשובה, להתפלל, ולשנות את מעשינו על מנת שנמצא את בת הזוג שלנו- אם יש אשמים ברור- (נאמן הוא ה' - שעושה את מלאכתו)

האם אשמות הבנות (לא כי אתן  מחכות לגבר שלכן -ההוא מה-40 יום לפני הלידה שיחזור בתשובה)-ובכן ובכל זאת האם ה' נותן צער ולא במשפט?---(אני לא רוצה לענות על זה - כי אני לא רוצה לפגוע)

ועוד תאוריה מעניינת:

אם 40 יום לפני לדתו של אדם קובעים לו מי תהיה בת זוגו (הראשונה)

ואדם חייב להתחתן בגיל 18 - לפי ההלכה

וגיל בגרות לאישה הוא 12 

אם כך האם זה לא אומר שמי שהתחתן עם משהי שהיא קטנה ממנו ב-6 שנים הפרש- שהיא בעצם לא בת זוגו האמיתית (הראשונה)- ותחשבו על זה

לא אין רשימת קניות כזאת. לאף בחור שאני מכיר אין רשימת קניות כזאת. ה"רשימות" הן דווקא על הנושאים החשובים. 

אני מוכן להתערב איתך שמתוך  "הרשימות" 50% אתה יכול למחוק..........

זה פוגע, זה לא נכון, זה לא מקדם, די עם הדיקלומים הללו!!

זה מעצבן ברמות!

ובכלל אין זכות לנשוי לדבר ככה לרווקים!

סליחה אבל זה בדיוק כמו לרדת על מישהו שאין לו ילדים.

לה"ו

שילה לטענתך אתה משתתף בפורום הזה כי כואב לך על ריבוי הרווקים, כי אתה מנסה לעזור  ולפתוח את העניים...

   אז סליחה אבל זו ממש לא הדרך,

בצורה של שיפוטיות אתה בחיים לא תממש את השאיפות הללו,

להפך-אתה משיג רק סלידה!

אם  אני12345 לא נעלבה אז סליחה אבל אני נעלבתי!

מה זה אמור להביע?

מאיפה אתה יודע למה אני רווקה?

מה אתה מזכיר של הקב"ה?

אולי אני בסדר גמור וזה תיקון שעלי לעבור?

מי שמך שופט?

אתה לא נותן עצות-אתה מטיף! וזה ממש לא נעים...

סליחה על הבוטות אבל זה ממש לא נעים...

כל הישועות!!!

ושבעז"ה נדע רק שמחות וטוב גלוי!

אבל אחרי שנהנית מהן, הלאה הלאה, מורל גבוה וזה יקרה בעז"ה

לדעתי את צריכה לצאת לכמה שיותר מקומות ולהיות במגע ישיר או עקיף אם האולוסיה שלנו (הדתיים)

וב"ה והרבה תפילה בסוף זה יעבוד..........

להלן דוגמאות:

ללכת לבית הכנסת .......גם אם זה אומר שלוש תפילות ביום.......מצחיק אבל לפעמים בנים פוזלים לעזרת נשים (לא בכוונה).

לשנות את בית הכנסת.......אולי בבית כנסת אחר נמצא האביר........או הסבא שלו או דוד שלו או אמא שלו או .....אני חושב שהבנת.

ללכת לכל מיני הרצות של רבנים אבל לא כאלה שמפרידות לגמרי בין הבנים לבנות בסגנון חומת יריחו אלא כאלה שעדיין רואים אחד את השני..........

ובכל מקרה לכל מקום שאת הולכת חייבת להיות התמדה כי הבחור מצד שלו..........בפעם הראשונה מתפדח לדבר אז אם הלכת רק לפעם אחת ואין אפשרות להשיג אותך אז זה אבוד........ובפעם השניה הוא כמעט פונה אליך....אבל הוא נעצר ובסוף לאחר מספר פעמים הוא אוזר אומץ ומבקש מהחבר שלו שידבר איתך(אמיץ אה)

בכל מקרה חשוב להגיש שהמטרה שלך צריכה להיות המטרה האמיתית כלומר אם את הולכת להתפלל תלכי להתפלל ולא לחפש את הנסיך אם את הולכת להרצאה תלכי להרצאה ולא לחפש את הנסיך ותבטיחי ב-ה' שהוא יעזור ואת את שואלת למה........כי משום מה הדברים האלה משודרים מתת מודע וכאשר אישה לא באמת מחפשת היא פתאום במבול של הצעות..........(מרפי -אולי ) או אולי זה סתם פסיכולגיה הפוכה שכשאת מחפשת את משרדת משהו שלילי באוויר שמשום מה הבנים קולטים אותו.........אין לי הסבר  למה אבל זה ככה.

אני מקווה שעזרתי ואני מתנצל על כל עוגמת הנפש שהשרתי בסביבה

מהמצפה לישועה .......תמיד

שילה

אני לא מאמין!

אבל אשמח לשמוע הצעות לשיעורים מעניינים למיניהם. מכל הסוגים.

ואז ללכת איתם לבית הכנסת שם ואז שם תוכלי אולי להכיר אנשים שלא הכרת?

לגבי שיעורים נראה לי שאפשר ליצור קשר עם "ערכים" או כל ארגון אחר -צריך קצת להתאמץ ולחפש באינטרנט ושם יגידו לך על שיעורים באזור מקום מגורייך...........

בהצלחה

אבל בגדול- זה נשמע שלמרות שאת מתמקדת ברצונות של הבחור את יכולה לחתוך ואת לא עיוורת לחיסרונות שלו. זה מעולה!

ולגבי מה שאת מרגישה אחרי כן, תעבדי על זה. תפמפמי לעצמך שזה לא היה מתאים, שזו זכותך, שזה בסדר וכו'. זה קצת כואב, אבל אנחנו לא יכולות להתבחבש ב"איך הוא יקבל את זה ואיך הוא ירגיש"... 

תודה רבה !!!!!!!!!!!