כאשר הרמב"ם מדבר על דרך האמצע, הוא מדבר על דברים שהם יחסיים. ומביא כדוגמא בעניין המידות, את מידת הבזבזנות לעומת הקמצנות, וברור לכולם שדרך האמצע היא הטובה. סתם כך, דרך האמצע אינו בהכרח סינטזה ביניהם, ויכול להוות דרך חדשה.
אולם כאשר מדובר למשל על הלכה, הרמב"ם הוא קיצוני, ולא מוכן לזוז מילימטר מההלכה.
כאשר זה מגיע לאמת אוביקטיבית - כגון תורה, הלכה. אז על האדם להיות קיצוני. הוא לא יכול להתפשר.
ולכן חז"ל הם לפעמים קיצוניים. ולפעמים במיוחד כאשר הדברים יחסיים, משתנים, ותלויים בדברים אחרים, מורים להתשמש בתבונה הנכונה ע"פ מה שמתאים.
ולכן השאלה היא מיהו אדם קיצוני? מהי קיצוניות?
אני חושב שיש אנשים פה, שחושבים שמדובר בענייני ארץ ישראל.
אם למשל הדבר מעוגן בהלכה, למשל מצוות יישוב הארץ, נובעת בעיקר מהרמב"ן כיום, אז האם תלמידי הרמב"ן הם קיצוניים? האם הדתיים לאומיים הם קיצוניים בגלל זה? ואם הם קיצוניים בענייני ארץ ישראל, האם הם קיצוניים בכל דבר אחר?
האם באמת יש אדם קיצוני? או שמא הוא מורכב?
האם הבעש"ט הוא קיצוני? כי הוא השתדל במאה אחוז לחיות ע"פ התורה, לעשות כל דבר שנכון, ולא התפשר בדבר?
היחיד שאני יכול לחשוב שיהיה לו דימוי קיצוני זה הקוצקר רבי, אבל גם איתו העניין לבהיר, ונובע מהסתגרותו והתבודדותו בחדרו, אבל מטעמים שבאים בגרסאות שונות. וגם אם נלך ע"פ הגרסה שהוא מאס בהמוניות, בבינוניות, האם הוא היה קיצוני בכל דבר אחר? האם הוא היה אדם קיצוני? (וכד"א האמירה של סוסים הולכים באצמע הרחוב מיוחסת לו) . הרי אולי נטעם שהוא ייחס יותר חשיבות מסירות מוחלטת של תלמיד לרב, ושל האדם לבוראו, כאשר אדמורי"ם אחרים הדגישו את אהבת ישראל, את כלל ישראל, וכו... האם בגלל זה נטען שהוא קיצוני ?
ורב לו לניתוח.
בכל מקרה, אני שואל מה היא קיצוניות? בצורתה האובייטיבית ובהקשרה לאדם.
אני חושב שניתן להניח שכולם קיצוניים בתחומים מסויימים. וניתן לפתח את התזה.
"אהבת ישראל" (עידן) התארס!!!!
]
)