למרות שזה נשמע מפדח ולא נעים.

אבל אם את מרגישה שזה קשר למטרת חתונה, והכל טוב בס"ה... (וצריכים להיות פתוחים בשלב הזה) אז פשוט להגיד לו שזה דבר שמפריע לך "קצת"...

ב"הצלחה!

יכול להיות שהוא לא אוהב לעשות קניות.. ולכן אמא שלו מלבישה אותו...

יכול להיות שהוא בכלל לא מודע לזה ולא אכפת לו...

ומה שבטוח, אז זו שיכולה לשנות את זה... (אחרי החתונה)

בס''ד

אם את עוד עומדת בזה כדאי לך להמשיך לצאת ולחכות למידה אמיתית של קירבה ע''מ להעיר לו על כך.

סה''כ כשבחורה מעירה לבחור זה מתקבל יותר בהבנה(בניגוד לבנות שנעלבות מאוד מהר).

זה אפילו נצרך בשלב מסויים שהרי ידוע שהבחורה מתקתקת את לבושו של הבוחער=)

של קשלש- בנושא זה ובכל שאר הנושאים בחיים, בזוגיות, בחברות ובכלל..

ועוד דבר ששמעתי פעם: אם יש משהו, אפילו הכי חיצוני ושטחי שבעולם שמפריע לך- וזה לא עובר בשום אופן (כמובן, אם ניסית והכל, וזה עדיין מטריד קצת כל הזמן) צריך לראות, אולי זה משהו אחר הרבה יותר חשוב שמפריע לך מבין השורות ואינך יודעת מהו, ובעתיד יכול להפריע מאוד.. 

שיהיה הרבה בהצלחה,

ואני ממש מעריכה שיש כאלה שממשיכים למרות הדברים החיצוניים שיש אנשים שחותכים מהר מדי לפעמים בגללם..

בהנחה שזה הסגנון שלו וזה מה שהוא אוהב לא כדאי וגם לא תוכלי לשנות. כי סגנון זה ביטוי למרקם של תרבות והשקפת עולם שאדם נמצא בה.

תחשבי האם את היית רוצה שמיהוא יעיר לך על הלבוש? מה היית אומרת אז?

ישנם בנים שלא מודעים ללבוש שלהם, על כן לאחר הנישואין,

הנשים שלהן הולכות לקנות להם בגדים (איתם ובלעדיהם), ובזה זה נגמר.

מזל טוב!!

אכן קשלש צודק, במחמאות ורוח טובה אפשר להמריא למקומות חדשים.

וחוצמזה, אשפורד, ברגע שמכירים ויוצאים ואפילו מתחילים להתקרב - הרי שאנשים מתחילים להשתנות זה בהשפעת זו, אפ רוצים ואם לא. כולנו מושפעים ממה שקורה לנו, ממי שאנחנו מתחברים אליהם ובוודאי שהכי מושפעים מבן\בת הזוג שלנו.

כך שאין צורך להחליט לשנות את האחר, אלא להחליט להיות פתוחים לשינויים מודעים, שאנחנו רוצים אותם, ולהחליט על עצמי שאני מוכן\מוכנה לעשות שינוי למען האדם שאני אוהבת ומשקיעה בו. ותאמינו שגם הוא יעשה שינויים לקראתכם...

כל אחד צריך לשנות את עצמו, ולא את האחר. לעשות עבודה עצמית. זה קשה, אבל כמו בספורט - כשתמידים בזה זה נהיה יותר קל, והתוצאות הכיפיות מתבטאות במליון תחומים - ראשית בקשר ביניכם, שנית באישיות שלך שמתגבשת ומתאזנת, וזה משפיע על מעגל החברים-בני המשפחה-חברים לעבודה - ואפילו סתם אדם שפוגשים ברחוב או באוטובוס.

והדובדבן שבקצפת - כאשר יגיעו הילדים, יהיה הרבה יותר קל לחנך לעבודה על מידות ולשינוי הרגלים כשלילדים יש אישיות לדוגמה שמראה להם איך זה קורה, וכשההורים יכולים להכיל את השינוי באופי של כל ילד.

בקיצור, יאללה לעבודה!!!

אני חושבת שזה תלוי בבן אדם, אם הוא אדם פתוח לשינויים אפשר לדבר איתו לנסות להסביר בעדינות-כמובן אם את מרגישה בנוח לדבר על זה, ואם הוא אדם שמקובע וממש לא מוכן  אז אני לא יודעת כמה השיחה תעזור.

לבוש זה משהו שכל הזמן משתנה-לפחות אצל בנות.. אולי זה יישתנה אצלו ?

לשאול אותו, אם הוא לא מוכן להתפשר, אז תעשי חושבים אם את מסכימה לחיות עם אדם (ולבוש) כזה עד סוף ימייך.

ואם הוא מוכן להשתנות אז עוד יותר טוב..

אבל בכ"ז לא צריך לקחת את זה קשה,תחשבי מה את היית מרגישה אם הוא היה פונה אלייך ואומר לך שהוא רוצה שתשני סגנון לבוש... לי זה נראה קצת מבאס. אז יכול להיות שזה לוקח זמן להשתנות,אבל אם מתקדמים ומגיעים למקום שבו אכפת אחד מהשני,נראה לך שלך פחות אמור להפריע כי את רוצה שהוא יהנה,ולו אמור להיות יותר קל לשנות קצת כי הוא רוצה שאת תהני.

אולי גם אפשר להגיע לאיזה סיכום באמצע שכשיוצאים וכדו' אז מתלבשים אחרת,וביום יום כמו שרגילים...