פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1793)

ואולי אפילו תשאלי אם את יכולה לחזור אליו..

תחשבו הפוך-האם הייתם רוצים שתישאלו את השאלות הללו..

נראה לי שלשאול מידי זה יכול טיפה להרגיש לא נעים וקצת מעיק לפעמים

אפשר לנסות,אבל בעדינות

וזה לא היה נשמע כאילו אני נודניקית. תודה.

אני כן חושבת שצריך לנסות..אבל בעדינות

בהצלחה!

תהיה גבר ותתקשר אליה, תהיה כנה ותפרוס לפניה את התלבטותך והרגשותיך. אבל תזכור - לכבד את החלטותיה. ואם לא אז להתגבר ולהמשיך הלאה

מנסיון של אחרים, לפעמים זה מצליח...

קודם מה הסטטוס שלה,לא פחות חשוב

ואם אתה באמת מרגיש פספוס לך על זה!

יש כל מיני מקרים שאני מכירה אישית..

יש אחת שפשוט לא הרגישה כלום, ולכן חתכה, זה שיצא איתה דיבר איתה והסביר לה שמבחינתו אפשר לקדם את הקשר, רק צריך לנסות.. היא השתכנעה והם נשואים..

מקרה אחר פשוט היא לא הייתה משוכנעת בכך וזה שהוא הראה לה שהוא רוצה להמשיך וטוב לו איתה עשה לה משהו.. והם נשואים.

בכללי, בנות אוהבות שיש בנים גברים, שרוצים ומנסים, זה משדר להם תחושות טובות (אבל תזכור שהם לא אוהבות נודניקים...)

במקרה שלך אי אפשר לדעת אם לא תדבר איתה ישירות. ואולי גם תגיד לה שתשמח לדעת מה היא חושבת על הקשר שהיה..

מנסיון אישי זה עוזר לברר את עמדות הצד השני כדי להשלים או להמשיך לנסות.

בהצלחה גדולה..

יכול להיות שהיא לא זוכרת, יכול להיות שהיא לא תרצה, יכול להיות הכל,

אבל מה אכפת לך לנסות?

ממה אתה מפחד?

יכול להיות שהיא תסרב ויכול להיות שלא...

אתה עשית את שלך,

לפחות שתדע שעשית את כל ההשתדלויות שלך.

שאומרים ששבועיים זה כלום.

יש שזה בא אחרי כמה שבועות ויש שהחליטו אחרי 3 פגישות (גם אנשים מעל 30 ומעל 40...)

אז בזה (דעת אותם אנשים) - אל תתחשב.

כעקרון, מסכימה עם כןכןכן 

כמה וכמה זוגות שהתארסו אחרי שבוע - שבוע וחצי, וביניהם אני וארוסתי...

מצטרף לCurious שחולקת על האנשים.

אבל שיהיה מזל טוב.

ולא להיות זריזים מידי ומאידך גם לא לקחת המון זמן

יש אמצע!

אפשר לצאת חודשיים שלוש,גם אם הכל ברור ומובן
יש התבשלות נפשית משותפת שצריך וכדאי לעבור לפני האירוסין.
כדי להגיע לשלב הזה יציבים ובטוחים.

איך אתה מעריך את הבנאדם שאיתך?
איך אתה מכיר אותו אפילו בדברים הבסיסים?
איך אתה אוהב אותו ויודע שאתה רוצה לחיות איתו כל החיים?

זה שאלות שצריך עליהם לפחות חודשיים כדי לענות עליהם...
ובכלל למה לוותר על תקופת חברות שיכולה להיות כיפית ולהוסיף כ"כ הרבה?

אני חושבת שאחת הסיבות שיש כ"כ הרבה גירושין בציבור שלנו
זה בעיקר בגלל הלחץ שקיים והמהירות להחליט.

בוודאי שאסור ללחוץ להחליט תוך זמן קצר, אך יש הבדל בין מצב שיוצאים מספר שבועות/חודשים עד שמחליטים לבין כאלה שבדיעבד מרגישים שזה זה.

אף אחד לא לחץ עליהם להחליט - הם כבר החליטו....

אני בטוחה שהרבה מרגישים שהכי בא להם אוטו חדש,אבל אין להם כסף לזה אז הם לא יקנו אותו.

יש שכל והוא בדר"כ כאן לשימוש ולא ליופי..
בוודאי בהחלטות חשובות שכאלה

שכל ורגש, אינם הפכים, ולפעמים משהו שאנו "מרגישים" פירושו שהתת מודע שלנו רואה דברים - אך במודע "איננו יכולים לשים את האצבע על זה".

ולא מדובר ב"בא לי משהו" כמו דוגמת המכונית שהבאת. מדובר שאת רואה מישהו (או מישהי) ותוך זמן מסוים באה לך, לא הרגשה של "את זה אני רוצה" אלא ידיעה ודאית ש"זה זה".

זה לא אותו הדבר...

שבאה לך ידיעה את יכולה לדעת "למה" ו"מה גרם לזה".

זה פשוט קורה...

ויזהר מוזמן לפרט את חויותיו פה...

ראשית וודאי שיש סיכוי!

ולענ"ד  בכל מקרה זה יטיב לך כי גם אם היא תחליט שלא
המחשבה שעצרה אותך כל הזמן זה "שאולי היא תרצה שוב"
ואם ח"ו היא תגיד שלא,אז תדע שזה סופי ומוחלט
ויהיה לך הרבה יותר קל להמשיך הלאה.

מה יש לך להפסיד מזה?אתה יכול רק להרוויח משתי האופציות.

בעז"ה בהצלחה!!

וכבר היו דברים מעולם... לא צריך לחשוש...!

אם אתה חושב שיכול לצאת מזה משהו טוב- תנסה!!! אחרת לא תדע.

ב"הצלחה!

נראה שאתה מפחד..

אולי לאבד את הכבוד, אולי שזה יראה מוזר..אולי יש לך סיבה אחרת?

שתדע שגדולים וטובים מנסים לחדש קשרים, וחודשיים זה לא הרבה זמן..

הוא חייב לדעתי לבדוק את הקשר ההוא עוד הפעם, אחרת, כל אחת שהוא ייצא עמה - תזכיר לו את הראשונה.

ולא לחכות ש"היא תחזור". שהוא יקום ויעשה מעשה, וגם אם היא תסרב - ישנו סיכוי טוב שהוא יוכל לסגור את זה בתוכו.

בס"ד

אני חושבת שזה דיי לא אחראי מצידה לא לומר למה..

אם אתה רוצה באמת..תשאל את מי שהכיר ביניכם...הוא/היא בטח יודעים למה הבחורה חשבה שלא...זה נראלי יקל עלייך..כי זה יהיה פטור כזה...מבין?!?

שיהיה ב"הצלחה!

אפרת

מתולתלת....

השאלון הבא יהיה כבר בפורום שלנ"ו אם רק אני יוכל להכנס אליו סוף סוף...

בס"ד

בס"ד

טוב מ'זה משנה במילא הייתם רואים 17 והייתם מבינים שזה אני...

חחחח חיימאושרים..ופעם הבאה! תגידו! תדברו !תסבירו! משו...חחחחחח

תמלוגים אלי בבקשה....

עד מתי ימשך המשחק הזה???

בס"ד

מי שנרשם - רואה אותו ב"מועדפים".

חשבתי שכולם רוצים להעביר....

למה לא כולם נרשמו לפורום החדש?? זה סתם באסה שהוא סגור...

בע"ה

שם זה רק אלו שמכירים אחד את השני מעבר לוירטואליות, לא כולם פה כאלה..
וחוץ מזה שזה לא כיף פורום סגור.

וחוץ מזה שלוהט היום, כמעט בכיתי מרוב חום! ועוד אנחנו באביב, רק שתבינו את חמרת המצב..
בעע

אני גם בעד לפתוח את הפורום.. רוצים להקים עצומה??

אגב, אני לא מכירה אפאחד מעבר לפורום ואני בכ"ז שם...

בע"ה

סתם, זה לא אסור אבל חשבתי שזה נועד רק לאלו שמכירים אחד את השני..
ואני בעד לפתוח עצומה כנגד עצומות. אחמ..|משתעלת|

סתם, אבל באמת אני בעד לפתוח אותו.

בעזהי"ת.

רק מי שאינו וירטואלי, ז"א שיש אנשים פה שמכירים אותו [ולא רק בש"א], יאושר לפורום.
לא כל אחד.

אחרת מה ההבדל?

יש כאן אולי מישו אחד שמכיר אותי

בע"ה

לאירוסין של חברה ממש ממש ממש טובה, מביאים מתנה?
בכלל, לאירוסים מביאים מתנה?

כסף?

משהו?

עוד משהו-
באמת שאני שוברת את הראש על ברכת כלה, אין לכם עצה עבורי? רעיונות?
|מתחננת|

את הדברים הרשמיים תשאירו לדודים | מצעים, דברים חשמליים| תחשבי על דברים שיעשו יפה את הבית..ושרק חברה טובה יכולה לקלוע לטעם..

ברכת כלה-

תוף, פעמון, בתוך מסגרת מיוחדת..

בע"ה

ש..אוף, אני לא יודעת!

תוף מרים? זה יוצא יפה? כלומר, איך עושים את זה? אוףף אני לא יודעת מה לעשות..בעע

חברה שלי עשתה על זה, יצא יפה ממש, שילבה חרוזים מיוחדים, פייטים זהב..

העיקר שההיא נשואה, לא?

בע"ה

אוף..אל תבאסי. אני בע"ה יצליח לעשות משהו יפה רק תנו רעיונות!!

[חח אני העצומות שלי..]

אני בעד לפתוח את הפורום...

לך לא.

"קליק"-

לפעם הבאה.

אולי נחלק את זה בין כולנו לפי הגימטריה של של מס' המשתתפים פה..?

ב' זה אחד הארוכים לכן אני מציע וופלים חח

ג' רותי אל תתחילי איתי אני תפוס.. אהה כבר לא

אותך.

סתם. הכל בסדר.

אני רק קצת עצבנית וזהו.

|מתנשפת|

יום אחד אני אטפל בך!

מאיימת שתגמור אותי

מאיימת שתטפל בי

אני שוקל להגיש תלונה במשטרע

|תוהה|

בס"ד

זה מנהג שהתחיל בישיבת רמת גן

ואם זרקו אותך מחלקים בטעם שוקולד, ואם זה הפוך אז לימון (-אבל זה מנהג מחודש)

לא צריך על הרגע הראשון שאתה רואה אותה והיא מזכירה לך את ציפי ליבני, להתחיל לדבר איתה על מה דעתה על הפריימריס שהיו ולהתחיל לדבר על על המהפך הפוליטי של שנת 85' ועל כמה פרס טוב ליהודים או לא והאם רבין באמת כזה או אחר והאם ההתנתקות -לקרוא לה גירוש או לא ואם היא תחשוב ככה, מה זה אומר עליה, והאם הבית היהודי טוב ליהודים או הכתומים יותר והאם האיחוד זה טוב לשניהם ביחד או לעם ישראל כולו.

בסוף היא תגיד לך שלום על ישראל ותשיר התקווה בלי אני מאמין .

בע"ה

נכון, אבל אם שניכם אוהבים את זה אז למה לא?

לדוגמא אני ממש אוהבת לדבר על הצבא ויש כאלו שרק שומעות את המילה 'צבא' ונרדמות..

בע"ה

אבל אני חושבת שאני אוותר על זה.

[ותיקון טעות: אוהבת לשמוע, לא לדבר.. אני לא מבינה גדולה מידי בעסק.]

לדעת עלייך יותר טוב.

ל

ב

ל

ו

ע

אותך!

זה מעיק ולא נסבל

נא להבין

בע"ה

לא נראה את בית המדרש ריק! יוהווו!!
ב"הצלחה כולם!

__________________________
גם אתם נתקלתם בתופעה שנציגי שירות מדברים אתכם על דברים לא קשורים?
בסה"כ התקשרתי ל'כללית' לבקש שם של מרפאה, והנציג שירות דבר איתי על מזג האוויר ועוד כאלה...
[על חשבוני!!!!]
ממ...

טוב..

אשמח לדעת איך פעלתם או פעלתן זה ממש דחוף וחשוב לי בברכת המשך יום טוב .נעמה

מקפיצה

לי עצמי יש מחלה,מחלה תורשתית,ככה שאני אכתוב לך מהצד השני.

יש לי מחלה בדם.קיבלתי אותה מאמא שלי שהיא למרבה ההפתעה-נשואה+12+10נכדים,3 כלות וחתן.(ל7 מתוך 10 הילדים יש את המחלה ול 4 מתוך 12 הנכדים-גם יש אותה.)

אני אגיד כזה דבר,לא כל מחלה היא בעייתית.  מחלה לא משפיעה על אדם מבחינת האופי,אלא אולי רק מחשלת.

תגידי מה את חושבת?בחיי נישואין אין בעיות? יש ועוד איך יש,רק מה? כאן זו בעיה ידועה(הידיעה היא מעלה לדעתי.)שהאדם שמולך התמודד איתה כל חייו עד עכשיו בלי ששמת לב אפילו,אז נכון שזה מאיים,מפחיד מלחיץ,אבל חיים עם זה. זה ממש לא סוף העולם.

על עצמי אגיד לך,אם היו חותכים את הקשר איתי כשאומרים שזה בגלל המחלה הייתי יודעת שמי שמולי לא שווה שאתחתן איתו,ולו רק בגלל שהוא לא מתמודד אלא בורח.שזה בעייתי בדרך כלל בחיי נישואין.

לדעתי אין טעם לחתוך ככה אחרי ששמעת,דברי איתו,תביני מה המחלה הזו,מה היא אומרת,איך היא משפיעה ואיך חיים אית,ואז תבחני אותו בתור אדם,בלי קשר להתמודדות שלו מול המחלה.

אפשר לסגור לחתוך ולענות שלילי,רק שלא חותכים(לדעתי)לפני בירור הבנה ובחינה ללא נגיעות אישיות.

ב"הצלה.

יומוצלח ולילה טוב.

נבנה את היכל ה' יבנה המקדש!

אני חובת שבכל זאת לפעמים פוסלים על מחלה השאלה מהי.

האם היא מפיעה על האופן התפקודי בצורה משמעותית?

בע"ה

עם אדם כזה,או עם בעיה רפואית אחרת או שאלו רק דיבורים..

אם מספרים "לא ממש על ההתחלה" (רוצים שיהיה סיכוי להכיר, וסה"כ אין כאן שקר אלא הסתרת מידע זמנית, ויש הרבה דברים שלא צריך לומר על ההתחלה), אבל כן נראה לי שדבר כזה צריכים לספר בפגישה שלישית או רביעית.

(תדעי לך שיש כאלה שלא מספרים גם עד החתונה וברור שזה לא מקובל עלי)

מה הייתי עושה? תלוי איך הייתי מרגישה. אם הייתי כבר מאוהבת בו, נראה לי שהייתי לוקחת פסק זמן של שבועיים, לעשות חושבים ולראות אם אני עדיין רוצה אותו אחרי השבועיים האלה....

מקוה שעזרתי...

א. מה יש פה לשאול מה אומרים...אם אתה מוכן,בוגר,ומרגיש צורך,אז זה הגיל והוא לא צעיר מדי.

ב. קודם כל וודאי שצריך ללמוד ולהיות מעוצב רוחנית, (זה לא אומר שצריך לשלוט בכל אבן העזר ישר והפוך! אמונה בסיסית ויסודות של בית יהודי) אבל כן צריך לראות ממה עומדים להתפרנס בשנים הקרובות, לא חייבים לחכות עד סוף הדוקטורט בשביל זה,גם אם אתה יודע שאתה מקבל מלגה מסוימת מהישיבה ואשתך תעבוד בנתיים בגן ילדים ואפשר להתסדר זה יופי.

אסור לסמוך על הנס ולהגיד יהיה בסדר,צריך להגיד יהיה בסדר אחרי שמסתמנים קווים כלליים של איך אני עומד לחיות,גם עם זה המינימום כי אתה בן 20. לא פחות חשוב זו ההבנה שאם אין אז מסתפקים במועט ולא מפריזים בהוצאות.

ג.זה לא קשור לאם אתה מוצא בת זוג או לא,זו השקפה שלמה על החיים,האם ראוי לשבת וללמוד בלי לצאת להתפרנס,למרות שאני לא רואה את עתידי כמורה או ר"מ וכדו'? אני חושב שלא,אדם שקיבל כשרונות מהקב"ה צריך לנצל אותם,אם הוא מוכשר בלימוד התורה ומעוניין להשאר ולעסוק בה כל ימיו-אשריו. אבל אם הוא מוכשר בשאר תחומים ומבין שהוא יכול לקדש בהם שם שמים בצורה הטובה ביותר אז צריך לצאת ולהתעסק בזה,מתוך תורה.

אין קשר לאם נמצאה כבר בת הזוג או לא.

א. אם אתה מרגיש שזה יפריע לך בלימוד וכרגע אתה רוצה יותר להתרכז בלימוד,אז תדחה. אבל אם הגעת לשלב שאתה מרגיש שזה חסר לך בחיים,אז כנראה שחתונה רק תעזור לך בלימוד,כך שגם אם הוא יהיה קצת פחות שעות,הוא יהיה יותר באיכות. חו"מ ששמעתי מאחד הרמי"ם שמי שלמד לפני החתונה ילמד גם אחריה,מי שהיה בטלן לפני החתונה היא רק תעזור לו למצוא תירוצים למה יותר לא ללמוד.

ג.זו בדיוק אותה נקודה שעליה דברתי,זה תלוי מה כוונותיו בחיים,אם הם לצאת לעבוד,אז למה להמשיך לשבת בישיבה? מה זה קשור בכלל לאם הוא מצא אשה או לא?

אני לא מבינה כל כך בכל נימי הישיבות אבל אני חושבת שבחור שלא רואה את עצמו מורה/ מחנך/ ר"מ אין לו מה לשבת במשך שנים רבות כ"כ וללמוד תורה בלבד. הכל תלוי באדם עצמו אם  אדם יוצא מהישיבה ומתנתק ממנה כלומר עד פה הייתי בישיבה וזהו או שהוא יוצא מישיבה רק במובן הפיזי אך היא תמיד מלווה אותו והוא קובע עיתים לתורה וכל וכל שאלה הוא פונה לרב ומרגיש שהישיבה איתו. לאדם כזה אין מה לפחד לצאת מהישיבה כי הוא לא באמת יוצא ממנה ואפילו חשוב שהו איצא החוצה ויתחיל ללמוד. עמ"י לא צריך רק מורים דתיים הוא צריך גם מהנדסים דתיים, פיזיקאי דתיים, רופאים דתיים וכו'... הבנייה האישית לא מסתיימת בישיבה היא ממשיכה כל החיים ולהפך אני חושבת שהיא אפילו מתגברת מחוץ לישיבה.

לדעתי אם אתה לא רואה את עצמך ר"מ/מורה/מחנך סיים את ההסדר וצא ללמוד יחד עם הישיבה...לכל מקום כך איתך את הישיבה וככה גם תקדש שם שמיים וגם תבנה את עצמך...

ואישה. היא תגיע בעזרת ה' מתי שהקב"ה יחליט שהכי טוב לך...

סליחה מראש שלא קראתי הכל,

אני חושבת שאסכים להתחתן עם בעל שרוצה ללמוד...אבל כמה שנים...

לא כל החיים.

שנים ראשונות עוד אפשר איך שהוא להסתדר, אבל יש שלב שצריך שהבעל יעבוד, זאת המציאות.

במיוחד כשלימודי תורתו יהיו בשביל לרכוש מקצוע...

(כמו מורה או רב ;))

ט:  [י] כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה--הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא:  לפי שאסור ליהנות בדברי תורה, בעולם הזה.

י : אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם.  ועוד ציוו ואמרו, לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם.  ועוד ציוו ואמרו, אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות.  וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הברייות.

יא:  מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא:  שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח,ב)--"אשריך" בעולם הזה, "וטוב לך" לעולם הבא שכולו טוב.

אני מבינה מכאן שאסור לשבת כל היום בכולל, אלא חובה לצאת לעבוד וגם כמובן לקבוע עיתים בערבים. אם קובעים עיתים בצורה קבועה אפשר בהחלט להיות ת"ח שגם עובד עפ"י מה שאבותינו תמיד נהגו.
היום בגלל הנסיבות כדאי מאוד להתחיל ללמוד מקצוע (גם אם לא לעבוד בפועל) לפני החתונה כי אחרי החתונה קשה מאוד ויש הרבה יותר הוצאות שבכלל לא חולמים עליהם אם גם יש ילד תוך שנה (או פחות...) אז בכלל...
וצריך גם לזכור שבכתובה כתוב בפרוש שחובת הבעל לפרנס ואי אפשר לסמוך על האישה בנושא. א- מפני שזו חובתו ב- מפני שהאישה לא תמיד יכולה לצאת לעבוד והיא גם בעה תלד ותצטרך יותר לטפל בילדים וגם אם היא תעבוד זו לא יכולה להיות עבודה משמעותית כמו שהבעל מסוגל.

לגבי נישואים בגיל צעיר כבר טחנו בעניין ואין לי כוח להתחיל שוב...

שיתופיות, זו המילה.

שכל זוג יחליט לעצמו, אין בזה חוקים.

2. נקיון-בעיקר האשה תלוי בזוג אבל

3. אוירה תורנית- איש

4. מקום מגורים-אישה וקצת גם איש

5. פרנסה-איש

6. עיצוב הבית-מי שמבין בזה

7. עיצוב החצר-כנ"ל

8. סגנון לבוש-אישה

9. פסיקת הלכה-איש

10. הוצאות והכנסות שוטפות- איש

אהבתי את התואר שלישי בהנהלת חשבונות, אין בזה אפילו תואר ראשון

1. חינוך ילדים-תפילות של האישה בעיקר!חוץ מזה זה משהו משותף ואסור לסתור אחד את השני,אם אבא אומר האמא לא אומרת אחרת ולהפך.

2. נקיון-שניהם אבל זה גם תלוי במי עמוס יותר,בכללי זה חובה יותר של האישה.

3. אוירה תורנית-שניהם שניהם שניהם וכל אחד בדרכו שלו

4. מקום מגורים-תלוי איך הם רוצים את ביתם,שיחפשו מקום תורני טוב לילדיהם.

5. פרנסה-אם הבעל לומד אז האישה אם הבעל לא לומד אז שניהם

6. עיצוב הבית-למי יש טעם טוב,לרוב זאת האישה.

7. עיצוב החצר-יש להם חצר???טחונים..

8. סגנון לבוש-איך שכל אחד אוהב ואיך שרעהו אוהבו.

9. פסיקת הלכה-בעל!ז"א רבו של הבעל

10. הוצאות והכנסות שוטפות-תלוי,ההורים עוזרים?לבד?מה שכירות הדירה?מה ההוצאות החודשיות?

1. חינוך ילדים- שניהם, עם נטיה לדעת האשה

2. נקיון- האשה

3. אוירה תורנית- שניהם

4. מקום מגורים- שניהם

5. פרנסה- הבעל

6. עיצוב הבית- שניהם, עם נטיה לדעת האישה

7. עיצוב החצר- שניהם

8. סגנון לבוש- האשה

9. פסיקת הלכה- הבעל

10. הוצאות והכנסות שוטפות- שניהם, עם נטיה לדעת הבעל

חינוך ילדים- שניהם.

נקיון- האישה..אבל הוא יהיה "מענטש" אם יגלה עירנות...

אוירה תורנית- שניהם. עם חיזוק מצד הבעל.

מקום מגורים- שניהם.

פרנסה- מאת ה'. שייתן כח ויכולת לשניהם לפרנס. בעיקר לבעל.

עיצוב הבית-שניהם. אך בעיקר היא. נו, טוב ..אבל אם היא לא ממש מבינה באסטטיקה והוא עם חוש..אז למה לא?

עיצוב החצר- חצר? הו! הלוואי! ביחד! ביחד! רק ת'דברים המגעילים..שהוא יטפל בהם..

סגנון לבוש- היא.

פסיקת הלכה- הוא. אבל בלי איומים:"ככה כתוב, ככה תעשי." אמאל'ה!

הוצאות והכנסות שוטפות- הבעל. העוגות בע"ה יהו כ"כ טעימות והילדים יהיו כ"כ שמחים, שהוא לא יכעס אם מדי פעם אקנה משהו קצת יותר מופרז...

הו, הנה..אני כבר שומעת-

 קול דודי דופק!

1. חינוך ילדים-הבעל והאישה ביחד! כלומר באותה דרך ולא כל אחד לכיווני שונים.

2. נקיון-האישה אך עם הבעל רוצה לעזור אם דגש על הרוצה שתתן לו!!

3. אוירה תורנית-הבעל והאישה>בזה כל אחד יכול לטבל פני טעמו בשונא מחינוך ילדים.

4. מקום מגורים-תולי ב:איפה רוצים לחנך את הילדים? ועל מקום העבודה/לימודים של מי מתפשרים.

5. פרנסה-הבעל, ואם האישה רוצה גם לצאת לעבוד שיתן לה!! [ע"ע שאלה2]

6. עיצוב הבית-מי שיש לו את החוש לרוב האישה שאם אין לאפחד שיבאו אחות של מישו מהם היא בטח תדע לעזור..

7. עיצוב החצר-ע"ע שאלה6 ואם לאפחד אין מושג שיבאו גנן או משו אם יש להם חצר יש גם אפשרות לגנן;)

8. סגנון לבוש-של האישה-האישה כמובן ושל הבעל-ברור שהאישה! [כי לרוב לה יש טעם יותר טוב בענין..]

9. פסיקת הלכה-הבעל>לפני הרב שהוא הולך והמנהגים מבית הוריו..

10. הוצאות והכנסות שוטפות-אם הכוונה לעיסוק בכל ענין חשבונות הבנק, הבעל!! לרוב הוא יותר טוב בזה. אך טוב שהאישה תהיה בענינים.

אגב מישו יודע מאיפה באה המילה כמדומני?
ומה באמת הפרוש שלה??
ב"הצלחה לזוג. שיהיה במזל!טוב! 

כשכתבתי "תחומי אחריות" אין הכוונה שהאחראי חייב לעשות. אלא הוא אחראי ומוביל ובעת מחלוקת יחליט בעניין (כמובן לא בצורה שרירותית אלא אחרי דיבור ושיתוף ורצון להתפשר).

לדוגמא: אם נכתב שהאשה אחראית על הניקיון בבית זה לא שהיא המנקה היחידה, אלא היא המפקדת והאחראית בנושא. והבעל ינקה על פי הוראותיה.

1. חינוך ילדים- שניהם, ז"א שברגע שאחד מבני הזוג מחליט משהו, שהבן זוג השני לא יתנגד ובמיוחד לא ליד ילדים!!   

2. נקיון- כעיקרון זה תפקיד האישה, אבל רצוי שהיה חלוקת תפקידים כמובן שהאישה תיקח תתפקידים "הגדולים" והגבר במה שהוא יכול.. ככה יש שיתוף פעולה בבית ואף אחד לא מרגיש מקופח.. (:

3. אוירה תורנית- שניהם.

4. מקום מגורים- שניהם, אבל יותר האישה...

6. עיצוב הבית-שניהם, אבל האישה זאות שיש לה את הטעם .. והגבר יכול לתת עצות וכו 

7. עיצוב החצר- כנ"ל^

8. סגנון לבוש- האישה..

9. פסיקת הלכה- הגבר

10. הוצאות והכנסות שוטפות- אני חושבת שהבעל צריך לידאוג לזה , אך גם האישה צריכה להיות מעודכנת בהכול..

(ככה צאני חושבת)

מאיפה זה בא? עכ"ל

=אני חושב ש...אבל עם רתיעה לאחור, כלומר זה לא בטוח שזה ככה....

=זאת הדעה שלי, יכול להיות שהיא לא נכונה...

(מקווה שהובנתי, אני פשוט עייפה!)

כפי שנדמה לי, הבנתי אותך

כמדומני.

1. חינוך ילדים- שת"פ

2. נקיון- אישה (ושהבעל יעזור)

3. אוירה תורנית- הבעל

4. מקום מגורים- שת"פ, עם נטיה לכיוון קירבה למקום עבודה.

5. פרנסה- הבעל

6. עיצוב הבית- שת"פ

7. עיצוב החצר- אה? איפה יש חצר?

8. סגנון לבוש- האישה

9. פסיקת הלכה- הרב

10. הוצאות והכנסות שוטפות- שת"פ

בע"ה

מאז האולפניזם של חודש אדר כבר לא בא לי לבוא. [אחרי שנתיים!!! שנתיים רצופות!]

בע"ה

עד כמה שידוע לי מנהגי האבלות חלים עד ל"ג בעומר.

_____________________________________
רחלקה, אני לא מצליחה לישוווןןןןןןןן
סתם בזבזתי זמן לחינם! בגללך! אני פותחת עצומה נגדך, ועכשיו!
[ולא, זה לא נועד לנצל"ש!!]

אולי אם יש יום אחר קרוב, אז בסדר,

אבל אם הלו"ז מאוד צפוף אולי עדיף לוותר על הסיבוב?

אם זאת לא פגישה ראשונה אפשאר להתיייעץ עם הבנאדם,

ולנצל את זה לראות מה הוא חושב על זה,

ועד כמה הוא מייחס לכך חשיבות...

בע"ה

פגישות אחרות, ברגע שהבחור יכיר אותך יותר הוא ידע שאת מאוד אוהבת ללכת לסיבו"ש וזהו, נגמרו הבעיות..
אולי אפילו תצליחי לסחוב אותו לצד השני של המחיצה..

בע"ה

מתערבים?

בע"ה

מה אתה נלחץ..

המון זמן לא היית פה נכון?

תקן אותי אם טועה אני

ב"ה הכל בסדר ....

אני כאן לפעמים ככה ולפעמים בניק אחר שגם הוא תימני מובהק...

ואני מסכימה עם מה שציינת בהתחלה-תאוריה כללית ומכלילה  כי בוודאי שיש יוצאים מהכלל ובוודאי שזה לא מחייב..

אבל רעיון מעניין בהחלט!

לדעתי זה פשוט שטויות...אין שום סתירה! זה בכלל שני מסלולים נפרדים...פשוט לא מבין את הקשר.

תמיד טענתי שהבנות "שלנו" הרבה יותר יפות ונאות, דווקא כי הן לא עסוקות כל העת בלהתגנדר ולהתייפייף.

ואני חושב שזה נכון גם בתוך הציבור שלנו עצמו. בחורה שמודעת לכך שהיא יפה באופן מיוחד ומשקיעה בזה כוחות נפש ומחשבה (וגם כסף מן הסתם) עלולה יותר בקלות להתעלם מהצדדים הרוחניים שלה, כך שגם אם היא לא מגיעה להגרדרת הפסוק "...אשה יפה וסרת טעם", בכ"ז מרגישים שהיא רחוקה מעצמה ומהחן הפנימי-אמיתי שלה. וזה וודאי מתבטא גם בבינה היתרה שלה.

_____
יש על זה סיפור בגמרא על אדם שביקש ברכה מרבו (נדמה לי זה היה רבי חנינא בן דוסא) שאשתו חנה תתיפה, והרב התפלל ונענה וזה גרם לה להעשות נאה הרבה יותר וממילא היא התנהגה כלפי בעלה בגאווה ובגסות, עד שכבר לא עמד בזה וביקש שוב מרבו להתפלל עליה, הפעם שתתכער. ורק לאחר שהתכערה חזרה להיות אשה טובה ואוהבת.

אני גם לא יפה וגם עם שגיאות כתיב...

גם אדם שמחצין את הדברים זה לא אומר שהוא לא חכם..אתה יכול להגיד שסדר העדיפויות שלו בעייתי, אבל הוא עדיין יכול להוציא 800 בפסיכו'.

אם אנחנו מחפשים חכמה מסוג שונה,יותר תורנית,זה משהו אחר,ופה באמת אפשר להגיד שהתעסקות יתר בחיצוניות תהווה בעיה כי ישנה סתירה. אבל אני עדיין חושב שיופיי טבעי לא סותר חכמה.

א. בסדר תמדוד לפי איי קיו,לא משנה לי,אבל כן שכל לא אומר ערכים אלא שכל אומר חשיבה יכולת לימוד וכו'.

ב. לא הבנתי...

כדי שזה ישתמע כאמירה גורפת.לא שאני אומרת שזה מה שעשית,להפך טענת שזה עלול לקרות,אבל אולי חשוב לחדד.

על רחל נאמר שהיא הייתה " יפת תאר ויפת מראה"

על יוסף:"ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה "

על רבקה:" והנערה טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה"... כלומר למרות שהייתה יפה שמרה על צניעות.

אומנם אי אפשר במחי יד להשוות בינינו כאנשים פשוטים לרחל,יוסף ורבקה אבל אולי אפשר להבין מזה שאין זו מציאות מחייבת.

. 

יסלחו לי קודמי אם אמרתם זאת לפני (אני מודה שלא קראתי הכול...)

הסבור אתה כי הקב"ה שברא את העולם כולו, לא יוכל לברוא

משהיא שתהיה גם יפה וגם חכמה?! אם כן סימן שאתה מזלזל

ביכולותיו של ריבון העולמים. זה שמשהיא יפה ומטפחת את עצמה, לא אומר שהיא

 לא מסכילה ולא מבינה דבר.

ולכל הצדיקים שבנינו: צניעות זה לאו דווקא מכוערת. אפשר להיות

גם צנועה וגם יפה!!

לא רלוונטי כיום. אתה גם יכול להגיד שאישה צריכה להיות

עקרת בית ולא ללמוד כלל-כי כתוב בגמרא: "כל המלמד בתו

תורה כאילו למדה טפלות". שנינו יודעים שזה לא סותר

המסקנה היא שכשם שבנות היום לומדות ומשכילות,

כך הן גם יכולות להיות יפות ומהממות-דבר שלא נוגד אחד את השני.

אתה מערבב פה כמה דברים ביחד.

יש את היופי הטבעי של הבנאדם- לא משהו שאפשר לבחור, וזה בודאי ובודאי לא קשור לחכמה בשום צורה, כי זה מולד...

ויש את הטיפוח- ההתלבשות, ההתגנדרות, התאבזרות איך שתקראו לזה... ;) שכאן אני חושבת שיש גבולות, בחור/ה שמתעסקים בלוק החיצוני שלהם יותר מדי (בלי לנקוב בכמות מסוימת) זה מראה אפעס על קצת... רדידות.

זו דעתי.

א. יכולה אישה להיות יפה גם בלי להתעסק ביופי ובחיצוניות שלה. אדרבא, דווקא המכוערות הרבה פעמים עסוקות בלהתגנדר והלתיפות כי הן צריכות את זה יותר מאשר היפות!!

ב. הגמרא שהבאת מרבי יהושע בן חנינאהיא בהחלט לא מייצגת את עמדת ההלכה והיהדות ביחס ליופי. אין לי כאן את הזמן להאריך בעניין , ששווה מאמר ארוך. אבל בתמצית, היופי נתפס כדבר חיובי ביהדות. אין ספור פסוקים וגמרות מדגישים את העניין. אין אידאל להיות מכוער. ההפך הוא הנכון.

ג. אפילו אם היה כדבריך, כי אז זה לא משנה את המצב העובדתי בשטח, כשאני, או כל גבר בריא אחר מחפש אישה הוא מחפש להמשך אליה, ליופיה, לחכמתה, ואין מה לעשות מישהיא שאינה יפה וגרוע מכך, גם לא חכמה היא בבעיה.

ראיתי אותה כבר כמה פעמים במציאות.

מהסיבה הפשוטה - האתגרים מרימים את הבנאדם ולכן הוא עובד על הפנימיות יותר. מה גם שכשאדם יפה הוא בטוח שזה יכסה על הרבה שטויות ומעשים מעצבנים שלו רק כי החיוך או היופי ימיסו את הכל ויפחדו להתמודד איתו.

אני מסכימה עם זה. תכלס - זה נכון.

גם אם חתימה אין..

כמו לדוגמא לישון בקורס שאת משלמת עליו המון כסף...

או להגיע באיחור...

או לא לרצות ללמוד...ולברוח לים עם חברות...

הרגלים של ילדים בבית ספר.

ומה שבאמת חשוב זה איך שאת מרגישה והשמחה האישית שלך.

אפשר מידי פעם לא להכנס לשיעורים,אע"פ שמשלמים עליהם ולפעמים המון. יש דברים,לפחות לדעתי,שיותר חשובים

אפשר לחדש קשר עם חברות או לחזק אותו

אפשר להחליט שאת עושה שבתות אצל אנשים שאת אוהבת וכך זה יתן לך כוחות מחודשים לכל השבוע שלאחר מכן

כל שעולה על דעתך ומסתדר ונח לך.

לגבי עזרה לך ולאחרים-תמיד המעגל המצומצם הוא הוא החשוב.גם בהלכה בנושא אחר יש עניין של :"עניי עירך קודמים".במקביל,אף אחד לא מבקש מאתנו להתנכר לכולם ולא לעזור.אבל אולי מה שכן אפשר לעשות זה להניח את הדברים בפרופרציה הנכונה

בהצלחה

מה לעשות??? לעשות!!!

"יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק". אנחנו עוזרים לעצמנו יותר מאשר אנו (מדמיינים ש)עוזרים לאחרים.
(כמה שזה נכון)....

בע"ה

לא, באמת.. אני כל היום אוכלת!

ועכשיו קצת ברצינות- אני לומדת תקשורת ותנ"ך. בתקשורת אני ממש נהנית מכל רגע ומחכה לכל קורס.באמת.
בתנ"ך יש לי ממש בעיה. אז אני יכולה להגיד לך שבסמסטר הראשון יום שני [היום ללימודי התנ"ך] הייתי קמה בבוקר בדכאון קליני. והולכת עם פרצוף של תשעה באב למכללה , ועם לוח ספירת הגומר ליום שני מוכן ביד..

א-ב-ל שיניתי גישה.
אמרתי לעצמי שזה לא ילך ככה, או שאני עוברת חוג [ואגב, בעקבות ניסיון רע ומר בש"ל אני בהחלט בעד לעזוב כשלא מתאים]
או שאני נשארת וקמה ביום שני עם חיוך מרוח על הפנים, לא משנה שהוא מזוייף לחלוטין.

וב"ה, אני יכולה להגיד לך שביום שני האחרון [יו, זה היה אתמול..] חזרתי ב'אורות' מהמכללה! לגמרי! הרגשתי שאני לומדת במדרשה שלי [בנוסף אני גם לומדת במדרשה.. ישתבח הבורא..] ולא במכללה.
ותאמיני לי, הקורסים לא השתנו- זה הכל תלוי בי. ברצון שלי לקבל ולשמוע.

בנוסף, לעשות המון המון דברים שאוהבים, [אה, ולאכול!! ]

ואני בעד לישון בשיעורים נוראיים באמת, וללכת לים כשצריך. לא להיות מקובעים..
מידי פעם זה טוב.

ועוד משהו- לישון מוקדם בלילה. [ולאכול טוב, כבר אמרתי? ] לעשות דברים שיתנו לך כוחות.
גם כוחות נפש- כמו שיעורי תורה וכד'.

ב"הצלחה אחותי היקרה! שאי ברכה והצלחה בכל מעשה ידיך!