לק"י
פרשת אחרי מות-קדושים
"לא-תשנא את-אחיך, בלבבך; הוכח תוכיח את-עמיתך, ולא-תשא עליו חטא" (ויקרא יט יז)
"רבי חנניה בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת."
"הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת.
הוא היה אומר, כל שרוח הברייות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו; אין רוח הברייות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו." (אבות פרק ג')
ותמוה מה ראה ר' חנניה בן דוסא לחלק הדברים ליראת חטא, מעשיו מרובין מחוכמתו וכן מה קשור כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו.
פירש הרב ברטנורא "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת" רוצה לומר כל מי שבמחשבתו ללמוד חוכמה על מנת שיהיה יראה חטא זוכה שחוכמתו מתקיימת
וכן הפוך מי שרוצה ללמוד חוכמה בשביל ידיעה בעלמא ולא בשביל מטרה של יראת חטא אין קיום לחכמתו.
וכן "הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת" פירש הרב ברטנורא
שכאן מדובר במי שמזדרז לקיים מצוות עשה ומרבה בעשייתן זוכה שחוכמתו מתקיימת ומי שרק לומד ולא מקיים מה שלומד אין חוכמתו מתקיימת.
ולבסוף אומר ר' חנניה "כל שרוח הברייות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו"
ונראה דניתן לחלק את דבריו לכמה חלקים על פי פירוש הרב ברטנורא, הראשון מתייחס למחשבה והשני מתייחס למעשה ואז תהיה רוח הבריות ורוח המקום נוחה הימנו
על זה הדרך ניתן לפרש הפסוק "לא-תשנא את-אחיך, בלבבך; הוכח תוכיח את-עמיתך, ולא-תשא עליו חטא".
"לא תשנא את אחיך בלבבך" הרי זה מצד המחשבה.
"הוכח תוכיח את עמיתך" הרי זה מצד המעשה.
"ולא-תשא עליו חטא" - על דרך שפירש רש"י שלא ילבין פניו ברבים ונמצא חוטא.
ונמצא דהאדם היראה חטא ורואה חבירו חוטא לא ישנאנו בליבו אלא יוכיחו בהשקט ובטח לבל ילבינו ברבים, ואז יאמר בו "רוח הבריות נוחה הימינו" וכל שכן "רוח המקום נוחה הימנו"
שמוכיח חבירו ומחזירו למוטב.
ועוד יש לפרש
"לא-תשנא את-אחיך, בלבבך; הוכח תוכיח את-עמיתך, ולא-תשא עליו חטא"
כתוב "כי-תראה חמור שנאך, רבץ תחת משאו, וחדלת, מעזב לו--עזב תעזב, עמו"(שמות כג ה)
כתוב בגמרא פסחים (קי"ג ע"ב) "אמר רבי שמואל בר רב יצחק אמר רב מותר לשנאתו שנאמר (שמות כג) כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו מאי שונא אילימא שונא נכרי והא תניא שונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא נכרי אלא פשיטא שונא ישראל ומי שריא למסניה והכתיב (ויקרא יט) לא תשנא את אחיך בלבבך אלא דאיכא סהדי דעביד איסורא כולי עלמא נמי מיסני סני ליה מאי שנא האי אלא לאו כי האי גוונא דחזיא ביה איהו דבר ערוה רב נחמן בר יצחק אמר מצוה לשנאתו שנאמר (משלי ח) יראת ה'שונאי רע "
מדברי הגמרא נראה דאדם החוטא ועושה איסור, מצווה לשונאו שנאמר "כי תראה חמור שנאך" והלא אם אסור לשנוא איך התורה כותבת "חמור שנאך" ? מפרש רש"י שהרואה דבר ערוה בחבירו אע"פ שאינו רשאי להעיד
לו מותר לשנאותו שהרי הוא יודע שהוא רשע.
ונ"ל על דרך הרמז, ידוע שחמור מרמז על חומריות, ועוד ידוע שיעקב קרא ליששכר "חמור גרם" פירש רש"י כי הוא יודע לסבול עול תורה.
על כן נ"ל "כי תראה חמור שנאך" ז"א את החומריות של שנאך "רובץ תחת משאו" שקשה לו לסבול עול תורה ומצוות
"עזב תעזב עימו" מצווה עליך לעזור ולהחזירו לדרך התורה, ובזה יובן מה שאמר "הוכח תוכיח את אחיך ולא תישא עליו חטא"
על ידי שתוכיחו ותלמדו בדרך נועם להיזהר מעבירות ולקיים מצוות, על ידי כך יהיה אותו אדם נזהר מלעשות עבירות, ונמצא שלא תוכל לשונאו בלב כי "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' "
ובזה יובנו דברי התנא באבות "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו"
(לקוח מתוך -פרשת השבוע חידושים ומדרשים)
יהי רצון ותהיה רוח המקום ורוח הבריות נוחה מאיתנו
והקב"ה ישלח גואלנו במהרה בימינו ויסיר עול גלות מעל צוורינו בעגלא ובזמן קריב.
שבת שלום ומבורכת צרויה.
שבת-שלום!
מה עדיף להיות:
