ישנם שתי הסתכלויות ביחס לחקר התנהגות האדם -
פסיכולוגיה - להסתכל על נפש האדם ו"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" ולכן ההסתכלות תהיה מטבעה יותר פרטנית.
סוציולוגיה - להסתכל על ההקשר החברתי בו האדם נמצא. חברה אליה הוא משתייך, מעמד חברתי בו הוא נמצא, תפקיד בחברה וכולי.
הטענה "אתה עושה ככה וככה כי אתה גדלתי בחברה שעשתה ככה וככה" וכדומה היא טענה סוציולוגית.
אני רואה בפה בפורום אנשים עוסקים הרבה מאוד בהקשרים סוציולוגים (לטוב ולמוטב)
למה זה כל כך מעסיק?
קודם כל אני לא חושב שעיקר העיסוק הוא בסוציולוגיה, למרות שגם הוא נפוץ.
אלא עיסוק בנפש האדם (פסיכולוגיה) כמשהו תלוי מגדר ולא אינדיבידואלי.
דהיינו שאת מה שאתה רואה בעיסוק הסוציולוגי (הסתכלות פחות פרטנית) - אני רואה דווקא בהקשר הפסיכולוגי, וזה הרבה יותר כואב, כי הורסים את האינדיבידואליות בעצמותה.
למה הרבה אנשים מעדיפים הסתכלות כוללנית (שזה מצוין לכשעצמו אבל לא כשזה-) על חשבון ההסתכלות הפרטנית?
שאלה מעולה.
לדעתי התשובה פשוטה למדי.
אנחנו לא יכולים לנתק את המעשים שלנו מההסתכלות,
כל מעשה דורש הסבר. לא הסבר שאני דורש או אתה דורש מאותו אדם, הסבר שאותו אדם דורש מעצמו.
כל אדם צריך הסבר לעצמו, אך לא כל אדם צריך הסבר מקיף. יש אנשים שמספיק להם הסבר בצורת קלישאה, יש אחרים שצריכים הסבר שפשוט מתחבר לתחושה. אצל כל אחד הרמה היא אחרת.
רף ההסברים הנדרשים כיום הוא לא גבוה בכלל, למעשה הוא די נמוך.
והסבר סוציולוגי או פסיכולוגי כוללני- מספק את המוצר; הוא משקיט את הנפש הרבה יותר:
לא רק שאנחנו יכולים להמשיך לא לעבוד קשה כדי להכיר אחרים, ואפשר פשוט להמשיך לחפש "מתאים"/ "לא מתאים" כאילו דייטים זה סיור בחנות ירקות-
עכשיו גם יש לנו הסבר (לא הייתי אומר הכי מעמיק שבעולם) שמשקיט את המצפון. אפשר להיות רגועים, יש לנו הסבר לעצמנו. זה פשוט לא מתאים בגלל שהוא שייך לקבוצה x, למגדר x, לישיבה x או ככל העולה על רוחנו. גאוני.
מאיפה נובעות השאלות ששואלות "האם בנות/בנים יפסלו/יהיו שמחים על X?", אם בסופו של דבר ההסתכלות פה היא אינדוודואלית?
אני חושב שלראיה סיוציולוגית יש מקום בחיים אבל גם כמו שאתה מתאר יפה היא צריכה זיקוק.
לדעתי, בקשר בין אישי הסוציולוגיה משחקת תפקיד משני.
ודיברתי על דיבור פה בפורום, לא בכללי
הסתכלות לא אינדיבידואלית של מי?
של השואל או של החברה בכלל?
אני אישית לא יכול להכריע.
רק קח בחשבון את הצד השני שהצגתי, של החברה: אם החברה, באופן כללי (כתופעה רחבה מאוד, בה מי שאינו חלק מהתופעה בעמדת מיעוט), מסתכלת על עצמם ועל אחרים בהסתכלות לא פרטנית- זה עשוי להביא בני אדם שדווקא מאוד מתחשבים באינדיבידואליותם להיכנס למשקפיים של החברה שאיתם, סביר להניח, הם יפגשו בדייטים - ולשאול שאלות שנראות לנו כהתעלמות מוחלטת מהמקום האישי.
המסקנה המתבקשת אם כן, היא: שהארת תשומת הלב לאותם פותחי שרשורים לא תזיז שום דבר, ראשית כי ייתכן שהם לגמרי מודעים לזה, ושנית כי ככל הנראה מדובר בבעיה מערכתית ולא נקודתית.
ולכן אני חושב שהניתוק בין הפורום לחיים לא מדויק. הפורום לא מייצג לחלוטין, אבל גם לא מנותק. השאלה שצריך לשאול בהקשר הזה היא: מה מביא אנשים לפורומים? יש יותר מתשובה אחת, ולכן קשה להגיד משהו גורף על הפורום- מייצג/ בלתי מייצג. התשובה תלויה בכמה משתנים.
כמו שהסברתי- אדם כותב כאן כי הוא לא הולך לעשות סקר שוק במציאות. זאת אחת הדרכים האנונימיות היחידות לשאול על דייטים. ולכן אתה לא יכול למקד את ההתייחסות שלך נקודתית אך ורק לפורום, כי אותם שואלים לא עשו את זה- הם לא שאלו על בעיות שמתרחשות בפורומים ומנותקות מהעולם.
זאת הנקודה שעוררה אותי בדבריך. תודה!
ואי אפשר להפריד את האדם מההקשר החברתי תרבותי שלו.
(מאז הקורונה אין לי כוחות נפש לתשובות ארוכות ומנומקות אז תאלצו להסתפק בזאת)
לא נורא, אנחנו מסתפקים גם בקצר וקולע
באלפי זויות שונות, אבל אפשר לומר
א. שאדם הוא תבנית נוף מולדתו, את זה כבר אמרו כאן
ב. שהשאלה מתייחסת הרבה להקשר של הבחירות של האדם- ששם זה אולי יכול להיחשב כנתון סוציולוגי אבל בסוף מה שמעניין הוא איך ולמה אדם בחר בXYZ. זא פחות מעניין אותי עצם העובדה שאדם בחר ללמוד תכנות, והאופי והסגנון הכלליים במכללה/אוניברסיטה שבה הוא לומד/למד, אלא מה גרם לו ללכת על בחירה כזו. ברור שגם הבחירה הזו השפיעה על חייו במידה כזו או אחרת.
ג. ההתעסקות בהקשרים האלה היא בעצם אי התעלמות ממציאות של שונות בין סגנונות ומקומות והשפעתם על אדם, שאת זה כבר הזכרתי בב'
ד. ההתעסקות בנושאים האלה לא באה רק ביחס לעצמי ואיך שאני מקבלת סגנון/תכונות אופי מסוימות, אלא איך הגיוני/איך חויתי שהוא מ/יקבל אותי. זא- השאלה הזאת מקבלת התייחסות ראויה לדעתי מ2 כיוונים- בסוף יש כאן צרכים של 2 נפשות שמורכבות מעולם ומלואו אך גם עולמות ומלואם. ובתוך כל זה צריך להניח את השאלה הדו כיוונית הזאת- כמה אני כלי בשביל הצד השני וכמה הצד השני יוכל להיות כלי בשבילי.
זה בגדול
ואני רואה צורך להוסיף -
מבחינתי סוציולוגיה היא קשורה בעיקר לבירורים.
לדייטים עצמם אין קשר לסוציולוגיה.
נורות אדומות כן אבל עיקר ההתנהלות היא בצד האישי
מסכימה עם הדיוק
אתבטא בלשון זכר אבל זה מיועד לניקים וניקיות כאחד!
נגיד והייתה לכם מערכת יחסית טובה מאוד וממש ממש התחברתם לבן אדם אבל הוא חתך את זה באמצע.
הרגשות נשארו, והמגירות שמכילות את כל הזיכרונות האלו במוח שמורים במקום טוב ולא נשלכו לגניזה!
האם נראה לכם שיהיה מתאים להתחיל לצאת שוב?
זה נראה לכם פייר לנסות להכיר מישהו אחר שבתכלס יש מצב שאתם עדיין בונים על הקראש ההוא שיתעשת ואתם לא פנויים רגשית?
או שהמטרה מקדשת את האמצעים.. אתם רוצים להמשיך הלאה ולשכוח אותו ולכן מתחילים שוב לצאת.
מה דעתכם?
אם אתה חושב שרוב הסיכויים שקשר חדש ייכשל, תנקה את הלב.
זה בעיני השיקול היחיד
נכון כמובן מבחינתך
וגם מבחינת הצד השני, כי בסופו של דבר הרי ברור שיש מליון סיבות אפשריות להגיד לא. אז השאלה בסופו של דבר היא "האם סביר שהקשר הזה יצליח"
האם הוא חושב שזה יצליח או לא..
להגיע מלכתחילה אם מטען רגשי כזה, מבחינתי זה ממש לא פייר.
וזה לדעתי כמו סוג של גניבת דעת
אני חושב שמי שנמצא במצב כזה צריך לקחת פסק זמן עד שזה יעבור
לא רק שזה לא פייר אלא זה לא יעיל - לקראת נישואין וזוגיות
זה לא הוגן *בגלל* שזה לא יעיל. ולכן כתבתי שינסה להעריך עם עצמו מה הסיכוי שזה יצליח
אם יש סיכוי סביר - אז בדיוק אותו הגיון אמור לשרת גם אותו
ובהחלט מזדהה עם מה שנכתב כאן תצא - לקראת נישואין וזוגיות
1 הנכונות להשתחרר היא חלק משמעותי מהשחרור (זאת השורה הראשונה שלה...)
2 אפשר להשתחרר יפה מאד, אבל הרבה פעמים צריך יעד להשתחרר אליו, וכשיש - אנחנו בהחלט מסוגלים (השורה השניה)
מה יעזור לך לצאת עם מישהי שהיא לא מעסיקה אותך בכלל? לאן זה יוביל?
כדאי לבנאדם עצמו שיעשה עבודה עם עצמו, ישחרר ואז יצא ואולי יצא מזה משהו.
עברי אנכי
המטיילת בארץ
אתה מחפש משהו שיהיה לך טוב ומתאים.
אם מצאת, ב"ה.
מציאות עדיפה על דמיונות. טוב לך? חושב ומרגיש שזה מתאים?
מעולה. תמשיך לבנות את הקשר הזה.
אל תשכח שח"ו יש גם מציאות של 'שמא יקדימנו אחר'. כדאי לא לפספס
אין שום סיבה להניח שהשניה תהיה טובה יותר
או השלישית, החמישית, העשרים, המאה...
יש ב"ה הרבה בנות טובות וראויות בעולם, שיש להן פונטציאל להקים איתם בית.
אבל לבחור בת זוג זה לא כמו ללכת לקניות, שם המוצרים נמצאים במדף אחד ליד השני ואפשר להשוות בינהם בצורה ישירה, ולבחון מה הכי מתאים לצרכיך.
תמיד תהיה מישהי יפה יותר. מוכשרת יותר. נדיבה יותר. תורנית יותר. בעלת לב טוב יותר. סבלנית יותר. וכו'.
אם אתה מחפש את האישה המושלמת, תהיה כל חייך בחיפושים - כי תמיד יש מישהי שהיא יותר ממנה.
אם מנקר לך בראש ש"אתה לא מכיר שום דבר אחר" - אתה לא באמת שם. אתה פוזל לצדדים כדי לבדוק אם שם אולי טוב יותר.
האם באמת טוב יותר?
יכול להיות. את זה אנחנו לא יודעים, ואין איך לדעת בלי לנסות.
הפזילה הזאת לצדדים יכולה להמשיך כל החיים. כאילו להגיד לעצמך, נכון שבחרתי לקנות את הרכב הזה, אבל אולי הייתי צריך לרכוש את הרכב ההוא?
אני אומרת, חשוב לקחת את הזמן. לא להחליט דברים בחופזה.
ולהזכיר לעצמך - בת הזוג שלך תהיה הכי יפה בעינייך. הכי מוכשרת בעינייך. הכי טובת לב בעינייך. במילים אחרות, כשאתה בוחר במישהי - אתה פוסל את כל האחרות. הן נהיות כבר לא רלוונטיות אליך. לא בשבילך. אתם מחליטים לבנות יחד קשר, וזה הופך אתכם למיוחדים ולמיועדים זה לזו.
אם אתה לא מסוגל לשחרר מהשאלה הזאת - לך להתייעץ עם איש מקצוע. ב"ה יש המון בתחום, לך לפגישה-שתיים. זה יעזור לך לעצב נקודת מבט על התפיסה הזאת, על הקול הזה שמנקר בראש.
למה להכיר "דבר אחר"?
וכי יוצאים עם בנות כדי "להתאמן"?..
אדרבה, בתום לב.
תבדוק בנחת, אם מתאים, אם היא בעלת מידות טובות, מתחשבת ונעימת הליכות, אם נוצרת תחושה של קרבת הלב, חיבה פנימית וקישור.
זה לא משנה אם היא ראשונה או שהיא אחרי 7000..
כי זה לא משנה מי היא בכלל
זה משנה מי היא בשבילך. וכדי שהיא תהיה בשבילך משהו מיוחד, זה מצריך עבודה ביחד איתה!
לא משנה כמה בנות יהיו לפני כל אחת היא עולם ומלואו ואי אפשר לחשוב על השוואה כי קשר שעדיין לא נוצר הוא בגדר 'דבר שלא בא לעולם'. אי אפשר בכלל בכלל לעמוד על איך קשר שעדיין לא נוצר יראה.. זה דבר שתלוי במיליון גורמים אנושים שלא ניתן לחקור בצורה מדודה וזה לא רק משתנה מבחורה לבחורה אלא גם עם אותה בחורה עצמה הקשר יכול לגלוש למקומות שונים.
קשר טוב זה משהו שכדאי מאוד לאחוז בו טוב ולא לפספס.
איזה סיפור נהדר ומעורר השראה! הייתי נשואה שבע שנים בלי ילד, ובגלל זה בעלי התחיל להתנהג בצורה מוזרה, חוזר הביתה לאחרונה ולא מבלה איתי יותר והוא אמר שהוא רוצה להתגרש. אז נעשיתי מאוד עצוב ואבוד בחיים כי הרופא אמר לי שאין דרך להיכנס להריון זה באמת ממרר לי את החיים. עד שנתקלתי בחבר שסיפר לי על DR ALABA מהאינטרנט, איך הוא עזר לנשים רבות עם בעיות דומות שעברתי אז פניתי אליו בכתובת
dralaba3000@gmail.com) והסברתי לו, הוא סיפר לי הכל צריך לספק לפני שהוא יכול להטיל את הכישוף על המפגש כדי להחזיר את בעלי, מה שעשיתי, והוא שלח תפילה עוצמתית שהייתי צריך לומר באמצע הלילה כשהטיל את כישוף האהבה. זה היה נס 24 שעות מאוחר יותר בעלי היחיד חזר אליי והתנצל על כל מה שעשה ואמר לי שהוא מוכן לתמוך בי בכל מה שאני רוצה, התקשר מהר לד"ר אלאבה ותגיד לו מה קורה בזה רגע והוא גם הכין ושלח לי תרופה צמחית שלדבריו תרפא כל מחלה או זיהום לא רצויים שמנעו ממני להרות ואז הנחה אותי איך להשתמש בה לפני הפגישה עם בעלי. כאן לאחר השימוש בצמח ובשורש המקומיים האלה, כמה שבועות לאחר מכן התחלתי להרגיש סימני הריון על כל הגוף, הייתי ממש בהריון ורק ילדתי בן תינוק בגיל חודש. אני נשבע שכל העולם יגלה על ד"ר אלאבה שהציל את מערכת היחסים שלי וזה גם נותן לי ילדים שאני בגאווה יכול לקרוא להם שלי היום. לכל אישה שחושבת שזה בלתי אפשרי, הנה הזדמנות לחייך ולהביא אושר למשפחתך, אנא צור קשר עם DR ALABA במייל בכתובת: (dralaba3000@gmail.com). או WhatsApp/Viber אותו באמצעות +1(425) 477-2744, אכן, הוא אלוהים שנשלח להביא מאהבים אבודים ולהביא לך אושר..
חוקי הזוגיות (הרב יצחק מנדלבאום) - הספר מדבר ממש על זוגיות אחרי שהיא כבר בנוייה (לא מדבר על איך מפתחים מצב של זוגיות מ0) ומביא 10 חוקים שיכולים לשפר את התקשורת בין בני הזוג ולפתור/למנוע בעיות שקיימות בזוגיות.
ללכת על כל החופה (אור אלון, בעלה של ציפי חוטובלי) - ספר שנותן מבט כולל איך יוצאים לדייט ממחשבות ללפני הדייט עד ההחלטה להתארס. זה כמו לדבר עם אדם עם הרבה נסיון בדייטים, רק לקרוא מתוך ספר בצורה מסודרת.
והוא מטפל זוגי ועל בסיס הניסיון שלו בקליניקה הוא ניסח 10 חוקים ששומרים על תקשורת תקינה בין בני זוג. לפני כל חוק (סה"כ יש 10) הוא מביא עקרון מופשט שעומד בבסיס ההגיון של החוק ואח"כ מביא את החוק עצמו ואח"כ מביא דוגמאות מהקליניקה איך זה עזר לזוגות שהיו במשבר בגלל תקשורת לקוייה.
אין יותר מדי קשר עקרונות 'דתיים' כשלעצמם, הוא מביא עקרונות תקשורת זוגית.
אם מדברים על התחום העיוני של חוקים לזוגיות יש ספרים אפילו יותר מבוססים מחקרית ומקיפים.
מסכים שהוא כותב דברים טובים.
הספר שיעורי בית של הרב חיים נבון
'לחיות וחצי'- רותי קפלר
סיפור על זוגיות. יש כמה זוגות ולכל אחד הסיפור שלו והם משתלבים זה בזה. זה בעצם ברקע של העלילה, אבל קווים מאד מרכזיים בה.
'רוח גדולה וחזק' -ח. ברטלר
סיפור על זוגיות. כמו בספר הקודם יש כמה זוגות והרבה תובנות על זוגיות. זה ספר שמדבר בעיקר על בנות, ונשים. כלומר מהצד הנשי של הזוגיות.
שני הספרים מדברים על זוגיות במובנה הרחב. ממש מומלצים וכדאי לקרוא אותם. גם הכתיבה עצמה קולחת ומרתקת. תהנו
לגבי 2 - העיקרון הנלמד לדעתי דומה, גם אם השלבים/ המקרים עצמם לא דומים
לגבי 9 - אני יודע. ולכן הוא גם לא מנותק מ8.
אבל להגיד בפסקנות שאין שום עיקרון לא בהכרח זאת המציאות
הבנת את העיקרון שהסברתי עכשיו? (זה עיקרון כללי, לא רק לפה)
בפרט תמונה של אישה.
אם תבקש, היא תשלח לך איזה תמונה שלה מלפני עשר שנים בחתונה של חברה, כולל האיפור והשמלה. זה לא יעזור לך בשום צורה.
יש בדיחה מפורסמת שהולכת כך: איש אחד יושב בבית קפה, מסתכל על אישה ברחוב, פונה אליה וצועק: "היי! את ההיא מהעיתון! מה נשמע? אני מת עלייך!". היא עוצרת, מחייכת אליו וקוראת לו "חבר טוב". בעל בית הקפה מתערב בשיחה ושואל: "הוא באמת חבר שלך?" "שמע", היא עונה, "כל מי שמזהה אותי ברחוב לפי התמונה שלי בעיתון, הוא חבר שלי".
אז למה צריך תמונה לפני דייט? כדי להבין את הצורה הכללית של המבנה-גוף. אף בחורה "מלאה" לא יכולה להפוך לרזה בתמונה (גם הפוטושופ לא יעזור), ואם הפרצוף שלה נראה בצורה מסויימת, כנראה שזה נכון גם במציאות. שים לב - אתה אמור להסתכל על הצורה הכללית בלבד. אין שום טעם לבחון מעבר לזה.
אני אישית בדרך כלל אפילו לא טורח לבקש תמונה. רק שואל על מבנה גוף וגובה, ואז שואל אם באופן כללי היא נראית סביר. זה הכל. אינפורמציה נוספת לא תקבל בין כה וכה.
עד כמה אנחנו מושפעים מהמודלים של הגבר/האשה האולטימטיבי בעולם המערבי? כלומר- אשה חייבת להיות רזה בלונדינית וכו' וגבר חייב להיות רזה שרירי... ההשפעה היא מסרטים/פרסומות וכד' התנייה חברתית וכן הלאה.
בהנחה שאנחנו מושפעים עד כמה נכון לשנות את זה בעצמי או לא? לדוגמא [לגבר] אני עכשיו לא יכול לצאת עם מישהי אפילו קצת שמנה, זה דוחה אותי [נתון] או שאני חייב שהיא תהיה בלונדינית וכן הלאה... ואותו דבר גם לאשה שמחפשת דווקא גבר שהוא גבוה שרירי וכן הלאה. [אני סתם נותן דוגמאות וכל אחד יציב מה שמפריע/ה לו/לה]
בהנחה שאני לא יכול לשנות את זה, האם נכון לראות תמונה לפני הדייטים כדי למנוע אי נעימיות עתידיות? אני יכול לומר לשדכן שיציע לי מישהי כזאת וכזאת אבל א"א באמת לסמוך עליו לגמרי...
לגבי זקן, עד כמה גם שם אנחנו מושפעים? [בנות, נא לענות]
ובטעות הגבתי לך במקום לפותח...לב אוהבהשאלה יותר היא אם יש לך קווים אדומים מבחינתך שאתה לא יכול לסבול או שאתה יכול לחיות עם כל אחת. זה א'.
ב. בהנחה שיש כאלו למה בכלל נפגשים עם מישהו שאין לו את זה. שהבחורה או הבחור יגדירו למי שמציע להם שהם לא רוצים מישהי/מישהו עם----- וככה למנוע סתם חיכוכים ובזבוזי זמן מיותרים.
לא מדבר בכלל על מישהי שמחפשת דוגמן אני מדבר על מישהי נורמלית שעדיין לא תצא עם מישהו שיש לו ככה וככה
אני פחות מנסה להבין דברים. אני מנסה להבין האם אנשים חושבים שיש כאן בעיה קולקטיבית חברתית, או שיש ובכלל לא שמים לב לזה.
דבר שני זה מה דרך ההתמודדות הנכונה. ברור שאני מעדיף לא לראות תמונה. ויש לי ענין עקרוני בזה. מצד שני צריך לחשוב לעומק על כל הנושא ולא לחשוב שכל מי שרוצה לא לבזבז את הזמן שלו וכנ"ל לגבי האשה שלא רוצה לצאת עם מישהו כזה וכזה אז מה עושים ולא להתעלם מזה כאילו כולם צדיקי עליון ולא אכפת להם איך השני נראה, ואז כשמגיעים לפגישה מבינים שסתם בזבזו להם את הזמן.
אז לסיכום-
א. מה המצב אצלכם? יש כאן בעיה כללית?
ב. האם יש מודעות לבעיה הזאת?
ג. מה דרכי הפתרון?
ואל תציגו אותי כאילו אני היחיד שיש לו בעיה בזה...
אבל לא כמו שאתה מתאר
ומי שכן - חיי בסרט
אנחנו מחפשים סיפוק חיצוני אצל אחר כי אנחנו חסרים בעצמנו. הדרך להפסיק לחפש אישה\גבר מושלם הוא להשלים את עצמינו קודם.
היא חשובה גם במהלך קשר כשלעצמו (לפני החתונה, אחרי החתונה כמובן)
וכל אדם יודע לשים לעצמו גבולות לגבי המסננים בהם ומשתמש וכדאי לפתח מודעות עצמית ביחס לכך על פי הניסיון האישי המצטבר. וכל אדם יכול לנסות לבחון את הגבולות גיזרה שלו בצורה סבירה ובשיקול דעת אישית.
אתה יכול גם לנסות להתעניין, אבל ככל שהקשר שלכם יתקדם, הקשר הקודם הופך להיות לא רלוונטי
אז אם הקשר שלכם לא מתקדם - אולי הקשר הקודם תופס מקום, אבל לא זאת הבעיה שלך
אם הקשר שלכם כן מתקדם - הקשר הקודם כבר כנראה מאבד את המקום שלו
ולדעתי, כשהיא אכן תבחר, הקשר הקודם יהיה להשוואה של "אפילו הבחור שכמעט התחתני איתו לא היה כל כך טוב לי כמו זה שעכשיו"
מבינה אותך מאד.
דילמה מוכרת...תמיד אני שואלת את עצמי אם בכל הקשרים המאולצים האלה יש סיכוי להתקדמות או שבסוף נחזור תמיד לנקודת ההתחלה...
יכולה לומר שלעיתים כשבאים עם אנרגיות נמוכות יש מקום להפתעה, במקום לאכזבה שיש הרבה פעמים כשמגיעים עם אנרגיות בשמיים.
קרה לי פעמיים.
חוץ מברוקולי.
כואבת את הכאב שלך.
וכן, לפעמים התרת הספקות מגיעה לאחר זמן...
ולפעמים עוד כואב בדרך
אבל אם התחושה ברורה,
כנראה שלא היתה לך ברירה.
ואת לא אשמה, בכאב החשוף של מישהו אחר.
חיבוק.
אהבה מגיעה אחרי חברות, חברות מגיעה אחרי היכרות, ונשמע שאפילו לזה לא הגעת.
אין לי מילים נכונות כרגע..
כרגע רק 
והכי חשוב, תתני אחד כזה לעצמך.
את בסדר וטובה.
והלוואי שמהר יענו לך אנשים תשובות חכמות
אל תבהלי מהרגשות שלך, מותר לך לכאוב. מותר לך למרות שהוא שלה.
תקחי לעצמך זמן להתאבל. כן כן להתאבל. אני לא מגזימה, אהבה זה החלק הכי עמוק של הנפש וכשהיא נפצעת צריך זמן להחלים.
ולמרות שבכלל לא הכרת אותו, והוא תפוס-תפוס-תפוס הלב שלך כואב וזה הכי טבעי בעולם.
את יכולה להיות עצובה ושמחה איתה בו זמנית, שמחה עליה ועצובה עלייך.
רק שימי לב לא לתת לסחרור הזה להשתלט עלייך מדי ולדכא אותך, כי בסוף הוא באמת לא שלך.. תזכרי שהקב"ה יודע בדיוק מה הוא עושה, והאחד שלך עוד יגיע, ויהיה הכי מתאים לך בעולם.
ורק תיקון אחד- כמו ש@אחד מיני רבים כתב לא אהבת אותו, היית מאוהבת בו. יש הבדל.
זה ששמת עליו עין זה אומר שאת אוהבת אותו? זה מראה על חיבור עמוק בניכם?
כנראה נדלקת עליו.. בסדר קורה ויכול לקרות עם הרבה (גם אם במקרה זה אחד שהיה לך הרבה זמן בראש) ובעזרת ה' יקרה עם המיועד לך
זה מבאס ומותר לך להתבאס אבל כדאי לשמור על פרופורציות.. לא כל פרפרים בבטן זה אהבה וברגע שמודעים לכך זה מקבל פרופרציות
כי זה כרגע המושגים של האהבה שהיא מכירה.
ושבירת חלום, גם אם הוא רק חלום, זה משהו מאוד כואב ושובר, לא משנה אם המונחים שם מעורבבים ולא מדויקים...
א.
"חברה שלי התארסה" - ואני לא.
אני חושבת שזה אחד הדברים הכי קשים להכניס לראש, גם בתחומים אחרים - אני לא נמצאת בתחרות מול אף אחד, זה אני חיה את חיי בצורה הכי טובה שאני יכולה. אני לא יודעת מה מגיע לי או לא מגיע לי. אני מודה לקב"ה בכל יום על הטוב שיש לי (ומשתדלת גם על הרע).
האם זה אומר שאני לא מקנאה באחרים שכן - אני אשקר אם אני אגיד שזה לא מייאש לפעמים, כי כן, בסה"כ אני אדם די נחמד והייתי יכולה לחשוב ש'מגיע לי', ש"היינו אמורים" אבל זה לא הסתדר. אבל זה לרגע משבר וייאוש, אני לא נותנת לזה לנהל את החיים שלי.
כדי "לשמוח איתה ובשבילה" - צריך עבודה פנימית. אין קיצורי דרך. צריך להתמודד עם הכאב והאכזבה שלך, ואח"כ אפשר לפנות מקום כדי לשמוח איתה בלב נקי.
ב.
"את אוהבת את הארוס".
שמת עליו עין לפני כמה שנים, אבל לא באמת יצאתם. כנראה שיש לך בראש תמונה די נוצצת שלו (פנימית וחיצונית.)
אבל, צריך לזכור שזה לא קשר. זה חד צדדי.
ולפעמים, מקרוב, דברים נראים אחרת.
אחרת בזה שהתקשורת בינינו לקויה.
אחרת כי בכולנו יש גם צדדים פחות טובים.
זה טוב ונחמד להתלהב מאנשים שאת פוגשת, אבל חייבים לזכור שזה רק רובד מסוים של היכרות - שמטבעו חיצוני יותר, טכני יותר.
רק כשאנחנו נמצאים בקשר עם מישהו, עם הזמן אנחנו הולכים ומעמיקים את הקשר, נחשפים לצדדים הפחות נחמדים של האדם.
לכולנו יש מעטפת חיצונית, אבל עולם פנימי עשיר שמכיל בתוכו הרבה מאוד, לטוב ולמוטב. וגם אם הכל היה פרחים ופרפרים מבחינתך (עוד לפני שבכלל הייתם בקשר!), זה לא אומר שכך יכל לקרות בטווח הרחוק יותר.
לכן, לסיכום נקודה ב: לא אהבת אותו, האמנת שיש לכם פוטנציאל. בזה שהוא התארס, את מבכה את הפוטנציאל הזה.
ג.
"היינו אמורים לצאת"
נגיד שאת מחליטה לאפות עוגה מורכבת, וזה אמור לצאת מהמם וטעים. אבל זה לא יוצא זה ולא יוצא זה.
מה את עושה עם ההרגשה של הכישלון?
קל לנו לחשוב שאנחנו נמצאים בעולם שיש לנו שליטה עליו. שאנחנו יודעים איך דברים יתנהלו. מה "אמור" לקרות.
אבל אין לנו באמת דרך לדעת מה היה אמור לקרות. (אפשר לדבר על זה מבחינה תיאולוגית, זו תורה וזו שכרה, ואכמ"ל).
בעולם שלנו אין בהכרח קשר בין מה שאנחנו רוצים ומתאמצים לקראתו, לבין מה שקורה בתכלס.
לשחק משחקים של מה היה קורה אילו - בעיניי הם לא בריאים דכאניים ומיותרים. מה היה קורה אם הוא היה מסרב לצאת איתך?מה היה קורה אם היטלר היה מת בתאנות דרכים בגיל צעיר? מה היה קורה אם מדינת ישראל היתה מושמדת בששת הימים? מה היה קורה אם ההורים שלך לא היו מתחתנים?
ואפשר לשאול עוד מיליון שאלות כאלה, אבל האם זה באמת משנה?
זה לא קרה, אז זה לא רלוונטי.
חייבים לעבור הלאה.
ד.
"איך משחררים אותו מהראש,מחשבה???"
שוב, עבודה פנימית.
בעיניי, הדרך לעשות את זה היא לנסות להפנים שאין אדם אחד שמיועד לך.
אני מאמינה שיש יותר מאדם אחד איתו אוכל להקים בית.
אני מאמינה בלבנות קשר עם אדם, ולהפוך אותו להיות האחד המיוחד לי.
לא חושבת שמישהו נוצר בשביל להיות בן הזוג שלי, אלא אנחנו בבחירה הדדית שלנו זה בזו מייעדים את עצמינו זה לזה.
ויש יותר מאחד כזה בעולם. אין כזה דבר שכל האנשים הפונטציאליים מתו בדרך.
ובסופו של דבר אני מחפשת מישהו שיצטרף אלי לדרך ולתהליך. מישהו שיהיה מוכן להשקיע מאמצים כדי לבנות יחד קשר.
לא אביר על סוס לבן שפתאום מופיע. אלא מישהו שיחד נוכל להפשיל שרוולים ולעבוד.
ב"ה אנו חיים בעולם שבו יש עודף אפשרויות. אנחנו לא חיים בכפר קטן שבו יש רק מעט אנשים פוטנציאליים להתחתן איתם. בעז"ה תמצאי אחד שיצא איתך למסע המשותף.
ה. ועוד כמה עצות:
1. קחי את הזמן. אל תרוצי לשום מקום.
2. אם את מרגישה שזה קשה לך ומציף אותך, ממליצה ללכת לאיש מקצוע (נניח מאמנת).
3. הרווחה שלך קודמת לחברה שלך. אם את מרגישה שזה טו מאץ בשבילך להיות מעורבת בארגון שבת כלה\שבע ברכות\חתונה - קחי צעד אחורה. לא חושבת שנכון לשתף בשלב הזה את החברה ברגשות האלה שלך כדי לא לפגוע בה, אפשר למצוא סיבות אחרות להתרחקות.
4. אולי כדאי לך לדבר עם דמויות מבוגרות בחייך ולשמוע מה יש להם לומר. פתאום לסבתא יש איזשהו סיפור דומה, ואולי יש לה עצות מעשיות?
5. אולי כדאי להשתמש בזה כמקפצה למצוא קשרים נוספים. כתבו לך קודם שאת יכולה להגדיר מה מצא חן בעינייך בו, אז לשים את זה על כוונת החיפושים שלך. אולי יש לו חבר הכי טוב שרלוונטי אלייך? מישהו שלמד איתו בישיבה? בן דוד?
ו. סיכום
יש לך עכשיו התמודדות לא קלה בכלל.
מבטיחה לך שבהמשך חייך תתקלי בעוד משברים וקשיים.
יש לך עכשיו הדמנות לחזק את מערכת החיסון הפנימית שלך, לרכוש כלים להתמודדויות עתידות.
עבודה פנימית זה אף פעם לא קל. ואף פעם לא נגמר. אבל זה הופך אותנו למי שאנחנו. לא מה קורה לנו - אלא איך אנחנו מתמודדים עם זה. זה אומר שלקשר הבא (ולכל דבר אחר בעצם) תגיעי ממקום עמוק יותר.
שיהיה המון בהצלחה!
בתגובות הקודמות ציפו לתגובות חכמות שיבואו, והנה הגעת (:
כל הכבוד על ההשקעה
תודה!
אין לי מה להוסיף... אמרת הכל בצורה מדהימה
ו@טו תדעי שמה שאת מתארת כלכך קיים ומאוד לא מפתיע. ושדברים טובים עוד יבואו בעזרתו ואת עוד תסתכלי אחורה חכמה יותר וגדולה יותר. עכשיו תתני לעצמך רגע להיות ילדה של "לקחו לי", רק על גבי זה תוכלי להבין דברים משמעותיים יותר
ב"הצלחה אהובה!
משתתף בצערך
"אהבת חייך" זה באמת ממש דמיונות.
יש לא מעט כאלה ש"רק חיכו" שהחלום הישן יתגשם.. זמן קצר ביותר אחרי שנפגשו, ראו שזה בכלל לא מתאים. הכל דמיונות.
[לכן גם חשוב ממש להשתדל לא לרקום חלומות כאלה. לא לחשוב על דברים כאלה. לומר, אתחיל לחשוב כשבכלל יהיה רלוונטי. אבל לפעמים קורה..]
דבר שני, מציע לך כעת, עם כל הכבוד ל"חברה הכי טובה" - לנתק מגע. אל תהיי שם בסביבה. שחברתך תמצא אחרות לשתף.
תתפסי מרחק, תתיישבי בדעתך - ובעז"ה תצאי מזה. תזכרי חזק: הכל דמיונות. ממש לגמרי.
זה בסדר לאהוב מישהו גם אחרי שהתארס. את נורמלית לחלוטין.
ולאט לאט זה ישתחרר לך כי הוא מאורס ואת רוצה רווק.
בהצלחה~
סוס או רוכבו?
החומה או ההר?
שכיר או עוסק פטור?
צלילה או צניחה?
כולם מסביב מתחתנים מתארסים יוצאים... וחורף בחוץ, וגשם. והלב ריק .
ועובר עוד יום ועוד יום ועוד יום והלב נשאר ריק... כי כבר תקופה ארוכה לא הייתה הצעה בכלל, וכבר תקופה ארוכה שלא היה בכלל פגישה...
וריק בפנים, ועצוב, ולבד ..
וצריך להמשיך לחייך, ולהאיר פנים למרות שבפנים זה ההפך הגמור..
מציאות מתסכלת כבר... מה ה' רוצה? 
תודה על ההזדהות ♥
תהיו כנים מול הצד השני
תהיו כנים מול מי שמשדך אתכם
אל תלכו סחור סחור
אל תבלבלו את הצד השני
(זה בסדר להתבלבל ביחד / להסביר את הצורך שלך)
בסוף המטרה של כולם היא טובה
הדרך היא קשה
וחבל להוסיף עליה עוד קושי
חודש טוב לכולם!
וזאת נורה אדומה שמחייבת בדק בית אישי
