והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם"
'בכל לבבך אפי' הוא נוטל את נפשך' (ברכות פרק תשיעי משנה א')
לרוב אנו חושבים שזה דוקא כמו ר' עקיבא שמת על קידוש ה' וכדומה' שדוקא אם אדם נהרג על קידוש ה' אז רק כך הוא מקיים את המצוה הזאת
ואנו חושבים שזה ממש לא קשור אלינו
אבל...............
לפעמים אדם מרגיש שנטלו ממנו את נפשו, שאין לו כלום, שכל מה שהיה לו נלקח ממנו,
כגון במקרה של יתמות, אלמנות, גירושין, לא עליכם וכל אחד יקח את זה למקרה שלו
ואז האדם פשוט לא רוצה כבר לחיות ח"ו אין לו טעם למה לחיות
ועל זה ה' אומר לנו 'ואהבת את ה' אלוקיך...בכל נפשך'
ועוד כאן זה יותר קשה כי האדם עדיין ממשיך לחיות אחרי מה שקרה לו אבל ר' עקיבא וחבריו נהרגו אח"כ
והם לא המשיכו לחיות אחרי היסורים שבאו עליהם
(חז"ל מסבירים ש'ודברת בם' הכוונה לדברי תורה, אבל אפשר גם להסביר שהכוונה לאהבת ה' ויחודו ((שבעים פנים לתורה) ועל זה יש מצווה לדבר כל הזמן בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך')