פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1902)

אדם מגיע לשלב קבלת החלטות בחיים

כיצד הוא ידע להבחין בין עיקר לתפל ? ילדים, צבא, עבודה, משפחה ????

מה אתם חושבים ? כיצד ניתן למצוא איזון ומהו האיזון בכלל ???

לדעתי התורה - היא המדד לקביעת עיקר ותפל בחיים

http://www.kipa.co.il/community/show.asp?messageid=3980053

שבת שלום !

ברור שההאשמה בבררנות היתה סיבה לפגיעה מאוד עמוקה במשך הרבה שנים. לחיות כרווקה מעל גיל 25 בחברה דתית זה ממש ממש קשה: הרגשתי שבעיניי הרבה מאוד אנשים הייתי קודם כל רווקה שנכשלה בחיים ורק אחר כך אישיות או בנ"א עם שם, מקצוע, חיים...

לאורך כל התקופה הרגשתי אחריות מלאה למצבי וחיפשתי מה אפשר לתקן או לשפר בי ובגישה שלי, על מנת שזה סוף סוף יקרה לי... ומצאתי! ראיתי שיעור של הרב פיירמן ממכון מאויר, המדבר על מידת האהבה. זה ממש הפך עת השקפת עולמי. אני מאוד ממליצה לכולם (כמובן, גם לנשואים) לראות את השיעור ומי שאין לו אפשרות - אכתוב כאן את הנקודה שהכי תפסה אותי וברור לי שבזכות ההפנמה שלה, היום אני ב"ה נשואה באושר.

אז אחד הדברים שהרב דיבר עליהם, זה שאהבה בכלל לא תלויה בנאהב, אלא אך ורק באוהב. ברגע שאני מחליטה :"את הבנ"א הזה אני מתחילה לאהוב", מתחילה להבנות אהבה אמיתית. אני מחליטה לראות את החלק האלוקי, הנמצא בתוך בן זוגי ולחוות אותו דרך הנקודה הזאת. היא נמצאת גם ביצור הכי הזוי - זה רק עניין של החלטה לבחור לראות אותו כך. ככל שאני מתוקנת יותר - כך מתרחב מעגל האנשים שאני מסוגלת לאהוב.

בזוגיות אין מקום לאובייקטיביות - כמו שבין אדם לעצמו אין מקום לאובייקטיביות. יש לחיות ללא ביקורת בזוגיות בכלל, ולקבל את בן הזוג כמו שהוא. לגמרי. רק אם לא הצלחתי ללמוד לחיות עם תכונה או התנהגות מסויימת, אפשר לבקש לשנות את הדבר, אבל לא לנסות לעצב את בן הזוג לפי החלומות או התבניות, הקיימות אצלי בראש.

וכהלכה למעשה, התחלתי להבין שזה בידיים שלי לבחור לאהוב בנ"א מסויים, ואם אני עוד לא מצליחה, לא נורא! אם אעבוד נכון, זה בטוח יצליח! אז באמת התארסתי עם בעלי בלי טיפת רגש כלפיו, אלא כי ממש כבר רציתי להתחתן והוא היה נראה לי מתאים לתפקיד מסיבות די שכליות ויבשות. ברגע שהבנתי שזה עומד להיות בעלי, "הפעלתי" את הדרך, שמציע הרב פיירמן לבנייה נכונה של האהבה, ומהר מאוד (בעיקר אחרי החתונה) נוצר בי רגש ממש ממש חזק אליו. היום אני מטורפת על בעלי ומתרגשת כל פעם שהוא חוזר מבית הכנסת כאילו לא ראיתי אותו שנה...

בע"ה שכל הרווקים והרווקות יזכו כבר לגאולה הפרטית שלהם בקרוב!

הלינק לשיעור של הרב פיירמן:

http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=2982

ערב לכוווווווווולם! מה המצב? [דרך אגב, איך עם שמירת הלשון?! במאמר מוסגר ביותר... פשוט נתבקשתי לאור המצב להיות ה"נאקצית" על זה...אבל באמת אל תשכחו, זה ה-דבר החשוב כרגע לעמ"י בכלל ולנו בפרט, ואם ניתן להוסיף לשירשור הנעוץ למעלה, הלכות או כל דבר אחר שקשור לשמירת הלשון, תבורכו מפי עליון!]

לעיניינינו, מה דעתכם על הסוגיה שלעיל'?

מה היחס שהורים צריכים לנקוט לגבי התנהגות שלילית של ילדם?

באילו עונשים לנקוט? ובאילו בשום אופן לא?

ו.. שאלה אחרונה- מה היחס שצריך להיות לילדים הבוגרים שעברו מזמן את גיל החינוך?

תודה מראש!

ללמוד...

עכשיו

בסיעתא דשמיא!

הוא לא עישן בתקופה שבא יצאתם והכרתם והתחתנתם,

אפילו לא בתקופה שבא נולד הילד הראשון והשני(בע"ה...)

ואז היתה איזה נפילה של משהו(בא נאמר עיסקית)

והוא התחיל לעשן......

איך להגיב? מה לעשות?

קטע יפה ונכון של אורי אורבך... [זה מעצבן אתכם שאני כל הזמן מפרסמת פה קטעים שראיתי בשיטוטי באינטרנט? כי אם כן אז תגידו...]

כשייבנה בית המקדש במהרה בימינו נצטרך להתגבר רק על כמה בעיות קטנטנות: האם השחיטה תהיה כמו שנהוג אצל הספרדים כ"בית יוסף" או שמא כמנהג אשכנז? והאם הרבנות הראשית תהיה האחראית על הכשרות במתחם בית המקדש, או שמא אחד הבד"צים?

ואלה הסוגיות הקלות יחסית. גם בחירת הכהן הגדול אינה דבר של מה בכך. אתם לא מצפים שכהן גדול מרוקאי או טוניסאי יגיד לכהנים חסידי גור מה לעשות ואיפה להקריב. ייתכן שיצטרכו לבחור כהן גדול ספרדי וכהן גדול אשכנזי, כמו שהתרגלנו. אתם לא מתארים לעצמכם שאדמו"רים חשובים, שלא לדבר על רבני הליטאים, יתחילו להישמע להוראות של כל מיני כהנים ולוויים. "עם כל הכבוד, אם הכהן הגדול למד ב'מרכז הרב' או בישיבה ציונית אחרת, אז מויחל טויבעס, אנחנו נישאר בבני-ברק, ושהציוינים האלה יתעסקו עם הבית המקדש שלהם".

אני לא רוצה לחשוב על שלל סוגיות שהקמת בית המקדש עלולה להעלות מעל פני השטח: מי מנהל את התקציב, של מי הכוילל שנפתח בסמוך למקדש, זיכיונות הפרסום ודוכני המזכרות לעולים לרגל, ומה הם כללי הצניעות הנהוגים בעזרת הנשים. וגם הכותל המערבי - שכבר לא יהיה שריד בית מקדשנו – מה יהיה איתו, ואיך יישמרו הזכויות של מאות הקבצנים המתפרנסים במקום.

אלו ללא ספק בעיות פרקטיות קטנות, ואין ספק שלמען המטרה הגדולה יימצאו הפתרונות. אם בית המקדש יירד מהשמים – לפחות עיריית ירושלים ומשרד השיכון לא יצטרכו לצאת למכרזים ולעשות כל מיני דילים עם מקורבים. זה יחסוך גם את הפקדת תוכנית הבנייה להתנגדויות ולעתירות לבג"ץ של הירוקים.

ואיפה יחנו, בסינמטק? ומה יעשו נאמני הר הבית ומכון המקדש וכל הגופים העוסקים בהכנה למקדש? והאם נשאיר

בסידורים את כל התפילות המייחלות לחידוש עבודת הקורבנות, או שנתחיל לשנות ולהזיז פסוקים, השם ירחם? הרי כבר יותר קל להקים בית מקדש מלשנות תפילה.

שלא תחשבו שזה פשוט. פתאום כהן יהיה כהן, ולוי יעבור אודישנים לשירי המעלות. והאם המוסיקה תהיה בסגנון ים-בם-בם, או דווקא מה שמתחדש פה בזמן האחרון? ומי יקבע, ומה יקרה עם החילונים, ומה יגידו החרדים. ושנאת החינם היקרה לנו כל-כך – מה יהא עליה?

היום שבעה עשר בתמוז, היום שבו הובקעה העיר. על פי המסורת, בית המקדש שנחרב בתשעה באב, ישוב וייבנה בתשעה באב. יש לנו שלושה שבועות תמימים לחשוב על כל השאלות האלה. זה לא הרבה זמן, אבל אולי אפשר להספיק.

בס''ד

תודה רבה על היוזמה לתפילות עבור אמי.

ב''ה הניתוח הסתיים..עכשיו כל שנותר הוא לחכות להתאוששות..

ישועת ה' כהרף עין.

שאזכה להשמיע בהמשך ר-ק בשורות משמחות

בצער רב וביגון עמוק....

ולא, זו לא בדיחה, רק שאני מוכרחה להודיע לכם משהו:

מסיבות אישיות כאלו ואחרות (בעיקר אחרות) אני אעזוב את הפורום לפחות לחודש הקרוב.

אני יודעת שתרמתי ושקיבלתי המון, אבל הנתונים שלי כרגע לא ממש מאפשרים לי להמשיך.

חבל לי ואני בטוחה שגם לכם, אבל- זהו.

לפעמים אולי אקפוץ לבקר, אז תעשו לי נחת....

אוהבת אתכם ומתפללת על כולכם.

זה נשמע מוזר שאחד מהדברים שאני רוצה בבעלי זה שאוכל לפעמים לשתוק יחד איתו?

(ט' - במצב רוח מוזר )

שמעתי לפני שנייה פאדיחה קורעת...

בחור "כוכב" חוצניק שלמד בארץ חזר הביתה לחו"ל לחופשת בין הזמנים, הוריו חיכו לו שם עם הצעת שידוך שבררו עליה כבר הרבה זמן והמתינו שיבוא הביתה ויוכל כבר להתחיל בפגישות.
כנהוג בחו"ל, הבחור מגיע ברכב לקחת את הבחורה למקום הפגישה ומחזיר אותה לביתה בסוף הפגישה.
ובכן, הבחור הנרגש מיהר לשכור רכב לצורך הענין ובערב המיועד נסע לקחת את הבחורה המדוברת למלון יוקרתי באיזור לפגישה ראשונה...
הפגישה עברה בצורה טובה- הבחור התרשם ממנה מאוד וגם היא, נערכו מספר פגישות נוספות והבחור כבר כמעט השתכנע סופית ותכנן לסגור איתה וורט באחת הפגישות הקרובות...
זו היתה פגישה חמישית - אחרי כמה שעות שחלפו בנעימים הגיע הזמן לסיים את הפגישה ולחזור הביתה, הבחור ניגש לדלפק לשלם על האוכל והשתיה וחזר כדי לקחת את חפציו ולהמשיך הביתה ברכב.
אלא שאז הוא מגלה שמפתח המכונית נעלם מכיסו. פשפושים חוזרים ונשנים העלו חרס- המפתח איננו. הוא מרוקן את ארנקו מתכולתו על השולחן- ולשווא, מחפש בכיסי חולצתו, מכנסיו, חליפתו וכו'...- אין מפתח.
הוא רץ אל המלצריות ועובדי הנקיון ומברר בעדינות האם נתקלו במפתח אך תשובתם שלילית- נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
בתחושת אי נעימות הולכת וגוברת הוא מתרוצץ בכל פינות המלון והגן שסביבו לבדוק האם שם נפל המפתח במהלך הפגישה, מתכופף מתחת לשולחנות, מזיז כורסאות, פותח וסוגר דלתות ומתפדח כהוגן...
לאחר שעה וחצי של חיפושים נואשים, כשכולו סמוק מבושה הבחור מודיע לבחורה שהיא נאלצת לחזור לביתה בכוחות עצמה כיון שהמפתח נעלם והוא יישאר שם להמשיך בחיפושים...

ואז, למול עיניו הפעורות בתדהמה הבחורה שולפת מכיסה בחיוך את המפתח ואומרת באדישות מעושה: "לקחתי לך אותו כדי לבדוק איך אתה מגיב במצבי לחץ".
והבחור - חמתו בערה בו.  בלי להביט בה הוא רץ אל המכונית, פתח אותה במהירות, התיישב בכסא הנהג, סגר אחריו את הדלת, התניע את הרכב  וצעק אליה מהחלון: "כך אני מגיב במצבי לחץ!" כשרק הד קולה של המכונית המתרחקת מלווה את הכרזתו ומותיר אחריו בחורה המומה שנותרה לבדה במלון מרוחק בחצות הלילה והיא בסה"כ רצתה לבדוק "מצבי לחץ"...