פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 312)

ונכון

תודה על השיתוף!

בכל אופן לגבי תחושת האכזבה- לעניות דעתי כשמחברים את השכל לבטחון ואמונה חזקה בה'- כלומר כשמרוממים את השכל למקום יותר שכלי וגבוה-

זה פותר את העניינים שהזכרת לגבי הכישלון.

אבל אדם כמובן חייב להוריד את השכל למציאות באמצעות הרגש, כדי להרגיש קרבת אלוקים ולהיות מחובר אל השכל, וכדי שהשכל לא ירחף מעליו ויישאר מנותק ממנו..

אני אאיר רק, שדווקא השכל הוא מה שעוזר לווסת את הרגש, והרגש הרבה פעמים הוא מתפרץ ולא יציב. השכל בהחלט יותר יציב מהרגש, כך שאני לא מסכים עם הנקודה שהרגש מרגיע יותר מהשכל. אבל כפי שאמרתי, החכמה היא לשלב בין הכוחות כולם

והשחרור מהם כעניין רגשי.

זה זיהוי יפה מאוד.

אך גם במחינה שיכלית נראה לי שכדאי למקד שהמטרה היא לא היעד אלא הדרך.

הרב קוק כותב בעין אי"ה שבעולם שבו הדרך היא המטרה  - התפילה יכולה להיות מובנת. כי זה הבסיס של התפילה.

שהשתוקקות, הרצון הוא המטרה ולא המבוקש, התוצאה הממשית. המבוקש הוא רק אמצעי כדי להגיע לעמדה של תפילה.

אבל זה לא פשוט בכלל. כי עובדה - אחנו צריכים יעד מסויים כדי שנהיה במצב כזה.

מזדהה מאוד עם הצורך לשחרר, זה דבר מאוד חשוב שהוא יכול וצריך להסמך גם על השכל!

לפעמים זה לא פשוט ואולי לא בכל מחיר אבל יש אמת בדבר, לפעמים צריך לשחרר קצת..

שכוייח של התובנה והשיתוף ❤❤

אממ לא חושבת שאחרי גיל ה20 (ואפילו עוד לפני) יש עוד ציפיה לקבל אהבה מהבית... 

ודווקא ראיתי הפוך שאנשים שלא קיבלו אהבה בבית רצו כל כך כבר להקים בית משלהם... (ולא כמו שאמרת שזה כובל...)

שבלי לשים לב, ובצורה ממש לא רשמית (ולא רצויה)

אני כבר כמעט לא נמצאת בבית שלי   

(של ההורים כמובן)

עונה רק על שאלה אחת.

 תיקתוק של שבת. בית מבריק ומלא אוכל מפנק.

 מסיבות חמישי בלילה של כל הגדולים.

1. שוקולד פרה

2. תמיכה (שלא קשורה לרווקות דווקא)

3. ערכים

4. דרך ארץ

@חצילים

1. יש לי זיכרון מהילדות, לפני כ20 שנה שכל פעם שאני נזכרת בו אני נטענת אנרגטית. זה היה כשהייתי בת 4 .. גרנו ביישוב קטן.. אני מחזיקה שקית של סוכריות טופי (איך לא?! ) ואני הולכת לצד אבא שלי היקר אחרי תהלוכה לכבוד ספר תורה קדוש חדש. אני זוכרת את יראת הכבוד של אבא שלי כלפי הספר תורה. זו היתה ממש ההליכה הכי מרוממת בחיים שלי. עם הכי הוד והדר. צמרמורת.

2.עוגנים של חגים. איך אמא תמיד מבשלת, מנקה משקיעה לכבוד חגים ושבתות. "זה אלי ואנווהו" של ממש!!

3. האמת.. שאני פשוט נזכרת בכרית הרכה ובשמיכה הנעימה שאמא תמיד סידרה בשבילי לפני כל לילה ...זה גורם לי להרגיש שהבית שאני אקים בעזר ה' יתברך ולמען שמו, יהיה בית של חיים מסודרים, בריאים, שלווים...בעזרת השם כמובן.

4. ש-ב-ת!!!!!

ועוד משהו: אחוות אחים ואחיות.

שהקשר הראשוני שלנו עם העולם הזה - הוא בבטן האם.

אלוקים יאריך ימיה.וגם את של אבא. אמן. 

ואת כל האבא ואמא - של כולנו...

@חצילים

אני חושבת שאחד הדברים הכי הכי הכי עוצמתיים שיש בעולם היהודי בנוגע לילדים -  זה סיפורי צדיקים (!!!!!)

כמה מגדלים זה בנה בנישמתי...

אני זוכרת סיפורים על הבבא סאלי הקדוש והטהור זכותו תגן עלינו ועל כל עמו ישראל אמן.

אלו מעט מן המעט סיפורים שעלו במוחי בכמה שניות של להיזכר- רק חשוב לי לציין שהכתיבה של הסיפורים לא נעשתה על ידי. חיפשתי באינטרנט אתר שבו הם כתובים בצורה נאה ומרגשת. ולא לקיצורו של עניין, אלא יפה יפה. 

הבבא סאלי גדל בתורה וביראת שמיים‎

עוד מילדותו ישב הבבא סאלי ועמל בתורה הקדושה, ישב וטיפס במדרגות גדולות ונפלאות. הוא עמל על כל הנהגה של חסידות, על כל הנהגה של קדושה וטהרה, עד שהיא נעשתה אצלו כקניין טבעי, כחלק מהמהות שלו. הבבא סאלי היה עמל בתורה ימים ולילות, עד שנעשה בקיא בש"ס, בבלי, ירושלמי, ישר והפוך, עם ראשונים ואחרונים, הכל כבכף ידו, עד שנעשה לכלי מפואר. ‎

בספר "נפלאות ישראל" מובאים מכתבים שכתבו אליו כשהיה בגיל עשרים וארבע. כבר אז כתבו עליו תארים מופלאים: "צדיק דורינו", "אספקלריא המאירה", "מנורה הטהורה". שימו לב, הוא בסך הכל בגיל עשרים וארבע, ואיזה תארים נותנים לו גדולי הדור! ‎

הבבא סאלי היה בקיא בכל חדרי התורה, ובכל המקצועות שבתורה. הוא היה בקיא גדול בבדיקת סכין השחיטה, בבדיקת פנים של הבהמה, הוא היה מוהל מומחה, הוא היה סופר סת"ם וכתב לעצמו ספר תורה (בספר תורה הזה הוא קרא בו כל ימי חייו שניים מקרא ואחד תרגום). ‎

הבבא סאלי היה מסתגר עם דודו (אחי-אביו), רבי יצחק, והיה עמל איתו בתורה ימים ולילות. היה לומד תורה גם עם דוד אחר שלו, רבי דוד. הבבא סאלי היה יושב ימים ולילות, עמל בתורה, ושום דבר בעולם לא עניין אותו. כך, רבותיי, שנים של עבודת השם בלי הפסק, שנים של של שקידה עצומה, הפכו את רבנו הבבא סאלי הקדוש לכלי מפואר, אחד יחיד ומיוחד בדורו, שכבר בצעירותו כל העולם דיברו על גודל תורתו וקדושתו הפלא ופלא.

בדרך לישראל האוניה עומדת לטבוע‎

בדרכו של הבבא סאלי לישראל הוא הפליג באוניה. במשך ההפלגה הוא הסתגר בתא שלו, וישב ללמוד תורה. לפתע פרצה סערה בים, שהתחילה לטלטל את האוניה. האוניה עמדה לטבוע בכל רגע. האנשים שהיו על האוניה רצו אל רב החובל, ואמרו לו שיש על האוניה צדיק גדול. הם הלכו אל התא של הבבא סאלי ודפקו בדלת. הוא פתח ושאל מה קרה. אמרו לו: "רבינו, המצב קשה, האוניה עומדת לטבוע, בבקשה שכבודו יעשה משהו". אצל הבבא סאלי היה גביע של קידוש, הגביע היה של סבו, רבי יעקב אבוחצירא, והוא היה מקדש עליו בליל שבת. הוא לקח את הגביע ומזג בו יין, בירך עליו "בורא פרי הגפן", שתה מעט מהיין ושפך את הנותר בים. ברגע שנשפך היין, הים נעשה כמו שקט כמו ראי. בכל האוניה דיברו על זה והיה רעש גדול. כשהגיעו לישראל חיכו אלפים בחוף, כי ידעו שהבבא סאלי מגיע. כשהם שמעו את הסיפור היה רעש גדול מאוד. זה רק כדי שנבין מי זה היה הבבא סאלי הקדוש. "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". רק נבין מה זאת ברכה של צדיק, נראה איך מהשיריים של הכוס שהוא ברך עליו הים נרגע. הים, עם כל הגדולה שלו, לא יכול לעשות יותר שום דבר: "הבבא סאלי פה!"...‎

"תנתק את הילדה מהאינפוזיה"‎

היה אדם אחד בנתיבות שהילדה שלו היתה חולה מאוד. היא היתה אצל רופאים, עברה בדיקות רבות, אבל הרופאים לא ידעו מה הבעיה שלה. היא לא היתה מסוגלת לאכול, וכל הזמן היתה מחוברת לאינפוזיה. יום אחד אותו אדם הלך לבבא סאלי. הבבא סאלי היה חולה באותו היום ולכן לא קיבל קהל, והאדם הזה הצטער. בסופו של דבר התברר שלקחו את הבבא סאלי לבית חולים, וסיפרו זאת לאותו אדם. הוא רץ אליו וסיפר לו על הבת שלו. אמר לו הבבא סאלי: "אתה סומך על רופאים?! תסמוך על מי שאמר והיה עולם! תוציא את הבת שלך מפה מיד, ותהיה לה רפואה שלמה! אבל תוציא אותה תוך שעה. אם תוציא אותה אחרי שעה, אין לי מה להגיד לך". אותו האיש המסכן, שהבת שלו מחוברת לאינפוזיה, רץ לרופא והתחנן לפניו. אמר לו הרופא: "תחתום שכל זה על אחריותך", אמר לו: "אני חותם. אם הבבא סאלי אמר, אז אני חותם". הוא חתם ולקח את הבת שלו. בדרך לבית, כשהם נוסעים ברכב, הילדה שלו אומרת לו: "אבא, אני רעבה". האבא נבהל, הוא לא הבין, הרי הילדה לא אכלה מזה חודשים. הם באו הביתה, ערכו מהר שולחן, והיא אכלה. מאותו יום היא הלכה והבריאה. הם רצו אל הבבא סאלי להודות לו, אבל הבבא סאלי אמר להם: "אל תגידו לי תודה רבה, זה הכל בזכות האמונה שלכם שהאמנתם בקב"ה ולא האמנתם ברופאים, עד כדי כך שהייתם מוכנים לעזוב את בית החולים וללכת הביתה". זה היה גודל הענווה שלו, הוא היה ממעיט בעצמו.‎

לבריאות!!!! - אני מאחלת לבריאות כי כמו שיש מזון גופני יש גם מזון רוחני. מאחלת שהאמונה הזו תיכנס בלב כל הקוראים. - אגב , המשפט הזה - הברקה שלי אין עליכם עם ישראל...

שמחה שאהבת  

אמן כן יהי רצון.

חצילים, הכח הזה של הצדיקים - זה היראת שמיים שלהם. זה הקדושה, הטהרה, העסק בתורה הקדושה. האמונה המוחלטת - ללא שום היסוס. זה דביקות בה'...בתורה הקדושה... ובתלמידי חכמים.

לא לשכוח שכל אחד ואחת מאיתנו זה בני ובנות מלכים. ובדיוק...כמו שבן של מלך מבקש איזה דבר, קטון כגדול, הרי שאביו מיד ממלא בקשתו בצורה המשובחת ביותר. כך הוא בוראינו. כך הוא יוצרנו.

ראו תראה - את הפרק הראשון בספר תהילים.

א  אַשְׁרֵי הָאִישׁ--    אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,    וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.
ב  כִּי אִם בְּתוֹרַת יְה', חֶפְצוֹ;    וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.
ג  וְהָיָה--    כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:
אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל;    וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
ד  לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים:    כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
ה  עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים--בַּמִּשְׁפָּט;    וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.

ו  כִּי-יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים;    וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

==> הפרק הזה לא סתם נבחר להיות הפרק הראשון בתהילים. הוא תמצית אורח החיים המתבקש מאיתנו כיהודים. כבני מלך. 

אני רק אגיד -

שזיכני ה' להיוולד בשבת קודש,

בפרשה של שבת המדברת על חכמת הלב של נשים,

יש לי 3 שמות רוחניים מאד,

בת כהן,

ונולדתי בהילולא של אחד מגדולי הרבנים של משפ' אבוחצירא המעטירה. מכאן מגיע גם הקשר העמוק לשושלת המפוארת הזו של קדושי עליון אלו.

==>> מכל אלו מגיעה העוצמה הרוחנית.

חצילים, תעשה ותצליח!!

איזה זיכרון מתוק מזכיר ועולה לכם כשאתם חושבים על הבית ? 

כוסות שתיה חמה עם כירבוליות על הספות  וריח של שמרים 

איפה הבית מלווה אתכם ברווקות? עוגן אופטימי 

איזה 'שורש' שנטעו בכם תקחו אתכם מבית ילדותכם לבית שתקימו? אהבת הבריות והכנסת אורחים 

1. אחרי סעודת ליל שבת, אבא יושב איתנו על הספה ומקריא לנו סיפורי צדיקים עם ניגון כזה של מספר סיפורים ומוסיף גם קולות מצחיקים לפעמים...

אחותי ואני בונות אוהל ממזרונים עם סדינים ומשחקות.... חח כיף של החיים

לקרוא ספרים בשקט של ליל שבת עד מאוחר... 

2. הבית זה הנחת, השלווה, יציבות, ביטחון, כל התהליכים הכי חשובים שעברתי ועוברת קרו בבית.

3. מקווה שהבנתי את השאלה... הרבה אופטימיות לגבי העתיד, והרבה שמחה וסיפוק מההווה, והרבה חלומות ושאיפות שלא תלויות בהכרח לנישואין וממלאים את חיי הרווקות...

4. (כתבתי כבר בשרשור אחר.. אבל עדיין) אמונת חכמים ואהבת הצדיקים (שני דברים שונים בעיניי...)

שפע בהוצאות לשבת ובהכנות לשבת קודש. להיות מחובר לקרקע, ניקיון וסדר... 

שאלות מהממות!!! ממש טיפול את מעבירה אותנו כאן חח

ותודה @חצילים

זה מרגש אותי שככה מפרשים את התגובות שלי....

אבל חייבת להגיד שזה אחרי עבודה, זה עבודה לראות את הטוב והאור שבכל דבר, ועבודה להיות בנחת ובשלווה פנימית גם אם העולם מסביב ב"מלחמה"...

תודה לה' על הבית והמשפחה... 

ואמן!!... 

פיוט הכי סודי בעולם....

את הכי הכי!!!!

נוגה

נראה לי שהתבלבלתי בינך לבין @ - זה 2 בנות שונות?

גם אם כן- אני בטוחה שגם את אחלה. את בת של הקדוש ברוך הוא!!

שהתירגום אומר:" הנה המאורסת באה" = הכלה....

@חצילים 

@חצילים גם אצלך!!!!!!!

יאללה עם ישראל !! תתחילו לשיר ולרקוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בעזרת השם יתברך - זיווגים טובים לכל הרווקים והרווקות!!!

לפעמים בימי שישי עם ההכנות לשבת .. אבא שלי שר את זה לאמא ,,

יאללללה רק שמחות ובריאות!!!!

השבת שמישהו אחר יגיד את היה"ר..

אני לא אספיק לקראת סוף שבת.

כנ"ל גבי מלחה\הר חוצבים

אא"כ אתה רוצה לטייל בין מדפי הויקטורי...

באזור הדוידקה, תחנת רכבת יצחק נבון, בעיר העתיקה, ועוד ועוד.

אם זה מה שאתה מחפש

חונכויות

ממלא מקום בביס

ניקיון

חנות כלשהי?

משמרות לילה בבתי ילד וכו

מדריך בישיבה תיכונית

זה מה שעלה לי כרגע...

יש כל מיני מועדוניות ומסגרות בלתי פורמליות שמחפשות ל3 ימים בשבוע כזה לפעמים אפילו פחות, 
אתה יכול להכנס כמורה מחליף (למרות שזה לפי קריאה לרוב ואולי לא הכי יציב)
בכלל, גם בשוק הרחב כל העבודות של טלפונים ושירות לקוחות, חנויות אם אתה מתחבר גם אופציונלי.

כדאי לבדוק באתרים של דרושים למשרות סטונדטים אפילו של מכללה\אוניברסיטה באזור שלך לפעמים יש מציאות גם.
וכמובן אם אתה עןבד בחינוך הבלתי פורמלי או המיוחד זה נותן לך הרבה נסיון ואולי אפילו ותק במקומות מסויימים.

בהצלחה..!

עבודה במשרדי ממשלה תוך התחשבות בלוח שנה וסדר יום של סטודנט

חפש בגוגל את הכותרת ששמתי לך, תראה את כל הפרטים

ממש מומלץ!

מאפשרים לך בכיף לעבוד בחצי משרה- 

אם אתה אחרי צבא קרבי אפשר לעבוד באבטחה

אפשר להכנס לבתי ספר בתור סייעים / מורים מחליפים 

אפשר לעבוד בחינוך לא פורמלי בישובים למשל להיות רכז נוער

מדריכים בישיבות תיכוניות 

אם נניח אתה הולך ללמוד הוראת מתמטיקה / אנגלית אפשר להעביר שיעורים פרטיים 

השאלה איזה ישיבה בשדרות, יש שתיים.

בכל מקרה יש את הגבוהה של הרב פנדל והשלוחה של הרב שלמה בנימין (הן  שונות).
יש שלוחה שלהם גם בקריית גת.

לא זכור לי שהישיבה באשדוד היא בסגנון הזה גם.. 
 

הבנתי שקרנ"ש גם קצת דומה אבל לא סגורה על זה.

אולי יהיה קל יותר אם תגדירי מה הסגנון שאת מתכוונת חח
 

אם זה מנחם אותך

התחתן הכי הרבה פעמים

אם אני עושה שלושה מנויים בשליש גן עדן, אז בעצם יש לי מנוי לגן עדן? 🤔

חג שמח ומלא מטוב הארץ ~

זה מתיקות להגיד את זה...

כאילו שאת רואה את זה ככה... 

תודה לך הפי יקרה, אמן ♥

ישנו מקום

בו אתה נמצא וגם אני

ברוח, בלב

מחכים שנינו

למפגש של אמת

בגוף, במציאות של זמן ומקום.

ואת עושה ממנו מטעמים...

♥♥♥♥

אהבתי את האמירה לחבר... מאוד מסכימה עם זה... 

אתה מביא איתך מלא אור!

ותודה! אכן שיר מהמם... 

אמן!!! תודה... 

אם זה יתאים לה, תסמוך עליה שכל עוד יש לך טאקט היא תסבול את זה גם אם זה לא יהיה הכי יפה.

חשוב שבוא עם בטחון ותרגיש בנוח.

לא לגיטימי בשום שלב להגיד לאישה מה היא חייבת לעשות 

וזה בלי קשר לזה שלהתייחס לטיפוח אישי יכול להיות מאוד לא צנוע

אחרי החתונה (סתם לידע: מרבית הבנות עושות את זה בשבילן! )

אפשר לדבר על מה עושה טוב ומה ישמח..

השיח של היא חייבת לי.. משני הכיוונים.. 

צריך להיפסק 

והבעתי את דעתי האישית כאדם פרטי. 

הצבע- הוא ניהול דיקטטורי, 

אבל טוענים שאני סה"כ אישה נחמדה. 

תלבש מה שבא לך. תרגיש בנוח. אתה לא צריך לשים תחפושת.

אני לא מבין מאיזה סיבה אתה צריך לשאול את הבחורה מה ללבוש? זה נראה לי ממש מוזר, וגם נראה לי שבעיניה זה יראה ממש מוזר. 

אפשר אולי במהלך הפגישות לדבר בדרך אגב על סגנונות לבוש, ותשמע מה יפה בעיניה. וגם אז, אל תלבש משהו שלא מרגיש לך טבעי ונוח. 

לגבי לדבר עם הבחורה על הטיפוח שלה או שהיא תדבר על הטיפוח שלך - נראה לי שרק בשלב מאוד מתקדם, שיש כבר קירבה מאוד גדולה, ופתיחות מאוד גדולה. כמובן באופן מכבד, וכמובן בלי להכריח. אבל בכללי ראוי לדבר על זה רק לאחר החתונה, שאז לגיטימי לשתף מה יוסיף חן אחד בעיני השני. 

(למרות שאני לא כל כך מבין מה זה אומר לעשות גבות, מה יש לטפח בגבות, ומי בכלל שם לב לגבות).

מצד אחד אתה רוצה להרגיש בנוח ולהיות איך שאתה (מתי כבר לא נפרדים בגלל גודל בהונות?)

ומצד שני אתה מבקש בדיוק את ההפך (מתי לגיטימי לומר לה לעשות גבות?)

לדעתי אתה צריך לחשוב על הדברים ועל מה שבאמת אתה רוצה.

מאיזה שלב לגיטימי לשאול את הגברת הנכבדת מה ללבוש לדייט?- לא צריך לשאול בשום שלב.

מתי לגיטימי לומר לה לעשות גבות? או לצייר- לעולם לא לומר לה מה לעשות. אם מפריע ברמה קריטית להעיר בעדינות או להיפרד. היא ממש לא חייבת להוריד גבות.
מתי לגיטימי ללכת עם סנדלים או כפכפים לדייט- תמיד, כנראה שבקיץ.
 

אולי יש עניין שיהיה תיאום ציפיות בלבוש.

אולי בני זוג יעדיפו להראות טוב בפני השני לפי העדפותיו.

מה שבטוח - זה בשלב מאוד מאוד מאחור בקשר.

גם כשהשלב הזה קורה - זה לא מתוך דרישה אלא מתוך הבעת צורך (אם זה ממש נצרך..) ומתוך הבנה שהזולת הוא האחראי הבלעדי לגוף וללבוש שלו. הרבה טאקט

האם לפני נישואין או אחרי? זה תלוי בעולם הערכי של האדם.

באופן אישי אני לא חושב שפרטים כאלה נצרכים לעסוק לפני החתונה (אלא אם כן משהו חריג)

ובכללי - עד כמה זה צריך להעסיק, זאת שאלה טובה.

כמה זה קריטי להתפחות של קשר?

בדרך כלל לא נראה לי שזה גורלי

אולי לשואל זה נראה ברור מאליו שצריך לשאול ומתוך זה הוא שואל

אבל כשאני ועוד כמה כותבים שלא מובן לנו למה צריך, זה מעודד מחשבה לנסות להסביר

ואז, או שיש סיבה וגם אני אחכים. או שאין סיבה ופתרתי לו את הבעיה

הקטע עם הגבות...

באיזה קטע מבקשים מבחורה לעשות גבות, זה משהו שהוא never never never...

זה ממש גובל בחוסר טאקט מחילה מכבודך... 

ובכללי ההתעסקות עם המראה החיצוני... לא יצא לי בכלל שהיה לי עניין לשאול על זה או להתעניין על זה. 

אולי זאת רק אני... אבל כאילו לעלות את זה לשיח?.. נשמע לי יותר מדיי חודר למרחב האישי.

אם זה ממש מפריע לי, אז אולי בשלבים ממש מתקדמים וגם זה רק אם אראה שזה יכול לעזור, אם לא אין לי למה....

פעם מישהו שאל אותי מה אני חושבת על זקן וכזה וזה היה ממש מביך... בקיצור לדעתי בכלל לא

אפשר אולי שיחה תיאורטית למשל על שורש וגרביים או על סגנון לבוש אם זה זורם אבל לא לשאול ספציפית עליך כי זה מביך ברמות

אל תראי זאת כהתנדנדות, אלא כהשלמה

גם רואים את זה מבחינת סגנון הבחורים שנפגשתי איתם

אבל יכולה להגיד שבפעמים שנפגשתי עם בחורים פתוחים הבנתי שאני לא באמת שם,שזה לא באמת אני,

 גם אם אני בתקופת קירור רוחני.

וזה גרם לי להבין שזה נדרש ממני קצת יותר לתחזק את הרוחניות שלי ולא להגיע למצב של קירור...

כאילו לבדוק למה מגיעים למקום של הקירור ולהמנע ממנו... 

אבל זה היה ממש מבלבל, וגרם לי להרבה מחשבות לא רק על איזה בית אני רוצה להקים, אלא גם מי אני באמת,

ואם גם מתאים לי מישהו שהוא דוס ממש ונמצא שם באמת ולא בתנודות....

וזה מדהים כי זה הכריח אותי להגיע לאיזשהי הבנה לגבי העולם הרוחני שלי וגם לגבי היכולת שלי להכיל מישהו ברמה רוחנית מסוימת... 

כל החיים זה ככה

לי עוזר לקבל את זה. שאני גם וגם. שיש תקופות ויש תקופות..

השאלה האמתית היא לאן את מכוונת. מה הרצון הפנימי.

ואם זה בכלל קשור למי שתתחתני איתו. כלומר, אם את רוצה באמת בית של קדושה,

אבל יש רגעים של חולשה, של רצון קצת אחר, לא רואה בעיה. קבלי את זה. תמשיכי לפי החלום הפנימי האמתי.

לפעמים זה קצת מפחיד-- אם אני אתחתן עם דוס.. אז בעצם יש פה וויתור על השחרור, על הקלילות והפתיחות..

אז בעיני לא. מגיעה תקופה כזאת? תביאי את זה לקשר. זאת את. וזה כנראה יהיה ככה כל החיים..

קחי מהתקופה של "החולשה" את הדברים הטובים. יש גם שם ערכים חשובים שצריכים להיות חלק מחיי "הקדושה".