בואו נבכה ביחד, שלוש ארבע ו..
קיצר,
זו פגישה שניה עם ההיא של שנדבק לה מסכה לפנים,
יצאנו לפדל קצת באשדוד בהתחלה זה היה אמור להראות
ייחודי כזה רומנטי במיוחד שהשקעתי מחשבה על מקום לפגישה
לא זרקתי סתם איזה 2 בקבוקי מי עדן בפארק הלאומי, פידול כזה
בשקיעה על שפת הנהר, אני היא והסרחון שעולה מהנהר.
עלינו על הברבור ובהתחלה היא נתנה פתיחה יפה כזו עם הפידול
התרשמתי ממש מהכוח יש לה ברגליים אמרי בואנה טעות אחת
איתה זאתי בבעיטה אחת היא מדביקה אותי לקיר, מפדלת מכל
הלב רצינית כזו משקיעה לא בשביל לצאת לידי חובה...
אחריי דקה וחצי ההיא יענו נחה והשאירה אותי לפדל שמה
כמו איזה כלב ים וזה כשכל הנעלים והגרביים שלי מלאות במים!
עכשיו בהתחלה שיחקתי אותה הבחור החסון שלא ידע פחד מימיו, כוחי ברגליי,
השרירן מהמילן, אבל באיזה שהוא שלב קלטתי שבואנה היא אשכרה
מסנג'רת אותי עכשיו, תשמעי גברת הדופק שלי על 300, ומסתבר
שהדבר הזה בכלל לא כיף, יצאו לי ורידים ברגליים ומסתבר שיש לנו
עוד חצי שעה על הדבר הזה!! זה יותר גרוע מאליפטקל על הרמה הכי גבוהה!
אני נלחם לא להיכנס בשיחים והיא מתחילה לשאול אותי מה אני אומר על
לגור במושב, ואיזה תפקידים אני רוצה לקחת בבית וזה כשכולי מזיע
ואני עוד שניה דוחף אותה שמה לתוך השחים שתשחה עם הברווזים.
מה היא לא רואה שאני נגמר פה? כל שניה הסחף זורק אותנו לשיחים???
עקצו אותי 4 יתושים בצוואר, והקיפודת ים הזאתי שואלת אותי שאלות
מורכבות, תביאי משהו נכון לא נכון, מה השאלות המורכבות האלה עכשיו?
ואז החלטתי שאני מסובב את הסירה ושהיא תאכל את כל השיחים וכל הג'יפה, למה רק אני?!
ואז פתאום כשהיא התחילה לאכול את כל הבמבוקים והשיחים היא
הכניסה לראשון התחילה לפדל שמה כמו מנוע 4 פעימות.
סימנו את הדבר האדיוטי הזה ואני מרגיש שחם לי למות, פתאום אני
קולט שהתחיל לה עיגולי זיעה בבית שחי, ספירלות ענקיות כאלה של
בת שירות במעלי מצדה, עכשיו נכון שזה טבעי, אבל זה לא הכי
חינני, כמו נקודת חן - אין בה שום חן...
ישבנו שמה ואז היא התחילה לאכול לי את הראש עם "איזה חם לי, איזה חם לי" אבל משהו
קודח כזה עם צליל מרמור ונפנוף עם היד.
אז החלטנו לשבת ברכב שלי, איך שאנחנו נכנסים עוד לא הנעתי
ההיא כבר שמה את המאוור על 4 ומכוונת את כל התריסים
אליה "ואי ואי איזה חום" ואז יצא לה שיא השלוכיות של
שיכון ד' "איזה חום סחוניה ד'למות" - ואני בלב שלי סמעלה עליק, מאיפה
היא הבאת את זה? זה יבוא אישי מהפלאקה שורה שלישית מול יוסי עדן...
עכשיו היא שיא הטעם שלי אז כל דבר גימדתי, מישהי אחרת בפידול הראשון
אני משאיר אותה להסחף עם הדרקון הורוד המעפן הזה שמה...
אבל כזה אני - אידיוט.
אז אחריי שהעיגולי זיעה נעלמו והיא התקררה וממצב של שונטל חמימו
המזיעה שזועמת כי נמרח לה הקעקוע חינה באילת היא חזרה למצב הטבעי
של נועה 27, חצאית פליסה, סורגת ואופה בלחם קוסמין.
היה לי ברכב ספר תנ"ך היא ראתה אותו ואז סיפרה לי שהיתה אצל מישהו
עם אחותה שפתח לה בספר תנ"ך באקראי, ואז סופרים 7 עמודים, 7 שורות..
היא שאלה אם אני מכיר את זה, וכהרגלי בשופוני אמרתי לה שכן, מפה לשם
מצאתי את עצמי מתרגם לה פסוקים מספר יונה הנביא וההיא
באורות "יוו אני בהלם זה בדיוק מה שקרה לי" עכשיו את האמת
שממש ניסיתי לפרש לה בלי שזה ידפוק לה את המשך החיים, כאילו לך
תקשר לה לחיים עכשיו את הפסוק "וַיִּשְׂאוּ, אֶת-יוֹנָה, וַיְטִלֻהוּ, אֶל-הַיָּם; וַיַּעֲמֹד הַיָּם, מִזַּעְפּוֹ"
התחלתי לפרש לה שם שהיא בעצם מקריבה את עצמה למען השם בצניעות,
וזה מה שמרגיע את כל החטאים שרודפים אותה
עכשיו היא בעלת תשובה דיי טריה אז היא יישר נדלקה שם כאילו
היא עכשיו בקבלת עול מלכות שמים עם הרבנית ורד סיאני, "יוו אני בהלם, בא לי לבכות"
ואני מבסוט על עצמי "בואנה נשמה וזה עוד חצי מהכוח שלי אה...."
עכשיו אני אוהב את זה למה זה מזכיר לי את התקופה של האורות שלי,
שכל דרשה בהידברות הייתי עף באויר, היום זה קצת יותר כמו פלורסנט מקרטע עם פיוז שרוף...
יש בה משהו אמיתי כזה, גם שיוצא לה שלוחית זה חמוד, מתוק כזה,
חביב, אבל היא לא באמת שלוחית, יש לה חברה טובה כזו בגלל זה יש לה בריחות של שונטל...
והתירוץ הזה גם מצליח לעבוד עליי אז זה בכלל מצויין.
מבית היוצר של
המשודך המתוסבך#
