פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 311)

הייתי לפני חודשיים\שלוש ולא היה שם תאורה כמעט

היי - לקראת נישואין וזוגיות

קשה מאוד לענות באופן כללי - לפעמים כן לפעמים לא.

תמיד כדאי ללכת ע"פ הגיון בריא, זה העיקר.

יש כמה תכונות כלליות שלא ניתן לברר אותם בבירורים , שהם הקריטיות לי ביותר.
(אין מצב שמישהו יענה לשאלה כזו בתשובה שלילית, וזה דברים יחסיים)

כמה דוגמאות, לא התכונות שלי חשובות.
מחפשת מישהו תורני, ולכן אם הוא עשה צבא לפני שלמד X שנים בישיבה אז זה לא מספיק.
מחפשת מישהו בוגר, ולכן אם הוא לא לפחות מעל גיל X הוא לא בשבילי
מחפשת מישהו פתוח, ולכן אם הוא בלי סמארטפון אז הוא לא מספיק פתוח

לדעתי מה שהיא מתכוונת 

זה האם לשבור את החוקים - 

למשל אם לדעתה בגרות מגיעה רק בגיל 25 + צבא האם להסכים לשמוע גם על בחור בן 22 ולבדוק כל מקרה לגופו 

מקווה שהיא ברורה לכם יותר עכשיו 

כדי להתייחס לפי הדוגמאות צריך להבין מה הסיטואציה

יש כמה כללי אצבע ועקרונות ראשוניים.

הסינון לפי קטגוריות הוא ממש מיקל, וכן, שווה לפעמים לאבד מישהו טוב רק בגלל שהוא לא מתאים לקטגוריות, אם זה חוסך מאתיים דייטים עם אנשים לא מתאימים.

מצד שני, לאבד מאתיים אנשים מתאימים בגלל חשש שאולי יהיה אחד מיותר, זה מוגזם. והשאלה היא רק באיזה מספר עוצרים.

ודבר שני, שווה לפעמים לאתגר את הקטגוריות. קודם כל, תמיד לשבור כללים, אם יש משהו שנשמע שווה את זה. וגם לפעמים פשוט לא לבדוק יותר מדי. לפעמים זה יוביל לדייטים מיותרים, אבל הם ילמדו משהו על מה יש מעבר לחומה שבנינו, ואולי יכוונו אותנו לדייק יותר. 

זה נראה לי תמיד ככה.

אם יש צד מסויים שיש חשד כלפיו אז כדאי לשאול לגביו.

לנסות לחפש ביטויים מעשיים.

דוגמאות לכך שהוא לוקח אחריות על החיים שלו.

אם היא שומעת על בנאדם שכל היום מתנדב בארגוני חסד, עובד בזמן הפנוי... אנערף. דברים שמראים לקיחת אחריות

תגידי שאת מחפשת מישהו תורני, בוגר, ופתוח. ותסבירי מה הכוונה. מה זה תורני, מה זה בוגר, ומה זה פתוח. תרחיבי כמה שיותר על ההגדרות האלה, כי אפשר לתת לכל אחת מהן מאה פירושים לפחות. 

למה את אומרת שאי אפשר לבחון דברים כאלה בבירורים. אולי את צריכה ללמוד איך לברר יותר טוב. נראה לי יותר אפקטיבי מאשר ללכת לפי סטיגמות שנכונות אולי בשלושים אחוז מהמקרים. 

אני לא יודעת, רק ראיתי את הכללים והם היו קצת סטריאוטיפים בעיני...

לא יודעת אם היא זאת שהביאה את הכללים או שהם באו בתור דוגמה, אבל מהמסקנות שלי בחיי הדייטים אני מגלה כל הזמן שאין כללים וכל מיני כללים שקיימים וברורים בעינינו כמי ש"מכירים" את עצמנו ואת המטרות של עצמנו- הרבה מהם לא עומדים במבחן המציאות, והמסננת הזאת של לא לשמוע דברים בגדר X או Y קשורה הרבה פעמים לסיפור שסיפרתי לעצמי עלי- לדוג' כמו "ככ חשוב לי יישוב א"י ולכן אני מוכנה לשמוע רק על מי שמגיל 17 בגבעות."  יכול להיות שתגלי שיישוב א"י נכנס לך לתודעה על חשבון דברים אחרים, ואולי לפעמים זה קשור לנטיה לסדר את העולם בצורה צרה וקלה להבנה שלי את עצמי, וברור שאולי תגלי שהאדם הזה גדל בכלל בהרצליה פיתוח אבל זה לא מוריד בטיפה את הרצון שלו להשתתף במשימה ערכית כזאת... קצת הקצנתי אבל ברור לדעתי לאן הדברים הולכים.

כללים צריכים להתייחס לאדם עצמו ולא לזה שהוא נולד ב98 ולא ב95... יכול להיות שהוא יותר בוגר ממך והרצון למישהו מבוגר ממך קשור לסביבה חיצונית. אני מכירה זוגות מאוד מיוחדים שהבעל צעיר יותר מאישתו והוא הבוגר מביניהם.. ולא לבחירות מהעבר שהוא ביצע כמו לעשות צבא כך וכך שנים לפני/אחרי ישיבה. ואם תתני לזה צ'אנס (כשיש כמובן הוא אמינא שיש סיבה שזה ילך מבחינת מה שאת שומעת עליו) אולי תדברו על זה ותגלי שהעולם הככ ברור שלך התהפך 180 מעלות. 

בתקופה עייפה, כשאין כוח לברר לעומק, כללים שמצמצמים את מספר המדויטים האפשריים דווקא שומרים שלא נתעייף עוד יותר.

בתקופה שיש אנרגיות ורצון להשקיע, ובדרך כלל ככה מרגישים אחרי הפסקה, אז אפשר לנסות לצאת מהקופסה ולבדוק כל מקרה לגופו. כמו שכבר אמרו מעליי, לשבור את הכללים בהחלט יכול להפתיע לטובה.
 

יש הרבה דברים שיותר משפיעים על החיים מאשר שירות צבאי.

אם אדם רואה את הצבא כפרוייקט חייו - אז כדי לו לחשוב איך להתחיל לשלב.

אבל רוב האנשים עושים צבא לא מתוך איזו הזדהות הרמונית (גם אם זה מתוך אידיאל) עם הכשורים שלהם.

בגדול, לא כזה נורא לא להיות קרבי אם יש ערכים שגוברים על כך.

קרבי או לא זה לא מבחינת מה הוא עושה כשמדובר בשאלה כזו.

אלא כמה חוזר הביתה..

הרוב הגדול של הלא קרביים יוצאים יומיות או חמשושים

מזל שבסיס שלי אין דבר כזה

בטירונות ובקורס נשארנו רק שבת אחת (כמו שנהוג גם לפני הקורונה), ובבסיס שלי עכשיו הרוב יוצאים יומיות וחלק חמשושים (מסיבות שלא קשורות לקורונה).

גם החברים שלי מהקורס שנמצאים עכשיו בבסיסים אחרים יוצאים חמשושים..

נראה לי שלא צריכה להיות בעיה.

אפשר לנסות להשיג יומיות ובדר"כ מקבלים.

אישית אני פחות מתחבר לקטע שבניישים מאמללים את עצמם ואת האישה בגלל עקרון של קרבי.

יכול להיות מאוד זוגות שמתאים להם ויש כאלה, אבל ממש לא כולם

חדמ"ש.

אבל זו דעתי האישית.

כעקרון מי שהתחתן לפני הצבא יכול לקבל יומיות קרוב לבית, כמו עבודה רגילה. אבל זה בתנאי שהוא לא הולך לקרבי. וגם בקרבי זה תלוי... 

בנוסף הוא מקבל משכורת הרבה יותר גבוהה מחייל רגיל, נראה לי אפילו שכר מינימום, אבל צריך לבדוק את זה. 

אני הייתי נזהר...

איפה באה לידי ביטוי הרגשת בטחון.

כאילו אני מבין שזה קשור ליציבות, עמידה

אבל דוגמא תעזור

מקווה שהבנתי נכון את השאלה,
 

ממ אז מה שונה?
נראה לי המקום של בטחון (ויש פה מקום חזק של בטחון רגשי של הכלה והבנה בדברים מסויימים וגם בכלל, שיש לו דרך בחיים) הייתי מכניסה לכאן גם יציבות שגם מאותו בית היוצר של הבטחון.
 

בדומה- מישהו בשאיפות ובמנטליות שדומה לי ושאתחבר אליהם וזה גם מתחבר לעניין של תקשורת-שיהיה לי עם מי לדבר (שיח הוא קריטי) , שיהיה חבר טוב ואיש אמת.

עדיף פשוט לא להקשיב להוראות.

זאת רק דעתי, כמובן.

למה שתשלם קנס?

פשוט תעשה את זה בצורה יותר מתוחכמת

לא אוכפים בכלל בכלל.

ליד הבית שלי היה ניידת משטרה קבוע שבוקשי עצרה מישהו ורק יצרה פקק ענק, עכשיו כבר הורידו אותה.

אין שום אכיפה - כי זה באמת לא מעשי.

יצא לסתובב המון באוטובוסים (לצורך חיוני) ה-מ-ו-ן אנשים.

אם אתה לא גר במקומות ספציפים אולי בירושלים זה סיכוי ממש נמוך.

ברור שאין אכיפה. אני חושב שזה מיעוט ממש אם רואים מה קורה בשטח.

זהו, המציאות שאנשים לא יוצאים מהבית - נגמרה אחרי הסגר הראשון

אבל הסיכוי המזערי שזה יקרה, כלומר שכן יעצרו ויקנסו (שהרי כל יום יש כמה וכמה אלפים שמקבלים קנסות..)-

מייצר מוכנות לשקר.

יש אנשים שאין להם מוכנות לכך,

לקחת על עצמם אפילו מוכנות לסיכוי שהם יצטרכו לשקר, או לחילופין- להיקנס

יש ערך לכסף

על אשתי הייתי מוציא את זה כמובן, והרבה הרבה יותר. אבל לא בטוח שעל דייט ראשון של ספק ספיקא..

לא חושבת שהייתי מחכה עם הסגר ולא נפגשת אם הייתה לי הצעה 

יש צדדים לכאן ולכאן

האם אתה לויאלי למערכת

האם אתה שנטי או לחוץ

לרופאים שלא מצאו את בני זוגם.

אם לא תצמד להוראות תפגע בסיכויים שלהם להתחתן אי פעם

ואין צורך לשקר. כמובן שאתה לוקח על עצמך סיכון מסוים וכמובן שיכול להיות שאני קצת פורעת חוק.. אבל אני לא. זה לא נחשב סגר ממשי ורשויות החוק מודעים לבעייתיות של ההחלטות האלה. בסופו של דבר אני מעיזה לומר שהסגר הספציפי הזה פוליטי (ואני בשום אופן לא מכחישה קורונה, ומשתדלת להקפיד על ההנחיות האמיתיות..) וקצת מצחיק להשתתף בו ולעצור את החיים שלי כשממילא אנחנו לא נפגשים בשטחים סגורים וממילא יש מרחק (ואנחנו נתרחק עוד קצת) כי אנחנו דוסים.. ועם מסכות זה בכלל ברור שעשיתם את כל שביכולתכם להשמר. מעבר לזה משעשע אותי שבנאדם ישאיר את עצמו בבית תקופה בלתי ידועה כשיש הצעה רלוונטית- וחצי מדינה מפגינה, והחצי השני כבר היה חולה או כבר התחסן.. 

אבל גם אם כן וגם אם לא, לא צריך סגר כדי שנהיה מודעים להשלכות של מה שאנחנו עושים. יש אלפי מתים ויש לנו דרך לנסות לא להשתתף בהפצה של האסון הזה. ומכאן השאלה על כל דבר היא האם זה פוגע בעם ישראל ואם יש לי סיבה להמנע מפעולות מסוימות. אני חשבתי והגעתי למסקנה הזאת. בדגש על ההקפדה כי חוסר זהירות ח"ו גובה חיי אדם!!

ואני לא רוצה לשלם מאות שקלים ממשיים, גם אם הסגר הוא פוליטי ולא אמיתי

וגם אפשר להיות חכם ולא לצאת באיזורי קנסות. אין לי מושג איפה אתה גר אבל למשל אני לא הייתי הולכת לגוש דן מול תחנת משטרה ופוצחת בדייט... יש את יו"ש שהמשטרה לא מגיעה לשם גם אם נתחנן שיבואו, ויש כל מיני פינות טבע קסומות שרכבי משטרה פחות מגיעים אליהם. 

ואפשר לקחת אוטובוס...

אישית, אני כן נפגשתי בסגר... 

(וחלילה, אני מאוד נשמרת ומאמינה שיש מגיפה והכל, אבל לא הגיוני שאלפים יוצאים להפגנות, אלפים יוצאים לסופרים ולדייט מסכן אני לא אוכל לצאת...כי חוץ מזה באמת משתדלת להקפיד על הכללים...)

מביא כיוון אחר ממה שכתבת
שמרוב שנשים התבלבלו בין שווה וזהה הן מנסות להיות כמו גברים וזה משבש את האיזון בעולם 

תודה על התגובה(:

מזדהה.
אצלי אני מרגישה שזה קצת השתנה עם השנים.
פעם ממש רציתי זוגיות ושהילדים יחכו חח
היום הרצון לילדים בתקופות מסויימות עולה על הרצון לזוגיות.

אבל נראה לי שגם בעוד אי אלו שנים כשהנכדים שלי יבואו לבקר, אני אשב ואשתאה שאשכרה גדלתי, התחתנתי וגידלתי משפחה לתפארת

מחכה לילדים.

מי ער/ה - צעירים מעל עשרים

הייתי צריכה לכתוב אותך פה

בעצם זה לא חד משמעי כי גם לזוגיות אני מחכה.. נראה לי זה תלוי תקופות. יש תקופות שהרצון לילדים גובר ויש תקופות שהרצון לזוגיות.

הלוואי והייתי.

רוצה- זוגיות.

מאמינה שכשתהיה לי זוגיות טובה יבוא גם הרצון לילדים.

לפעמים באלי לחזור לימים האלו שלא חיכיתי לאף אחד ואף אחד לא חיכה לי, החיים לא רק היו חסרי דאגה, אלא שדאגה היתה דבר שאי אפשר למשש. כי היא פשוט לא קיימת...

סליחה על הדיליי.

ונכון

תודה על השיתוף!

בכל אופן לגבי תחושת האכזבה- לעניות דעתי כשמחברים את השכל לבטחון ואמונה חזקה בה'- כלומר כשמרוממים את השכל למקום יותר שכלי וגבוה-

זה פותר את העניינים שהזכרת לגבי הכישלון.

אבל אדם כמובן חייב להוריד את השכל למציאות באמצעות הרגש, כדי להרגיש קרבת אלוקים ולהיות מחובר אל השכל, וכדי שהשכל לא ירחף מעליו ויישאר מנותק ממנו..

אני אאיר רק, שדווקא השכל הוא מה שעוזר לווסת את הרגש, והרגש הרבה פעמים הוא מתפרץ ולא יציב. השכל בהחלט יותר יציב מהרגש, כך שאני לא מסכים עם הנקודה שהרגש מרגיע יותר מהשכל. אבל כפי שאמרתי, החכמה היא לשלב בין הכוחות כולם

והשחרור מהם כעניין רגשי.

זה זיהוי יפה מאוד.

אך גם במחינה שיכלית נראה לי שכדאי למקד שהמטרה היא לא היעד אלא הדרך.

הרב קוק כותב בעין אי"ה שבעולם שבו הדרך היא המטרה  - התפילה יכולה להיות מובנת. כי זה הבסיס של התפילה.

שהשתוקקות, הרצון הוא המטרה ולא המבוקש, התוצאה הממשית. המבוקש הוא רק אמצעי כדי להגיע לעמדה של תפילה.

אבל זה לא פשוט בכלל. כי עובדה - אחנו צריכים יעד מסויים כדי שנהיה במצב כזה.

מזדהה מאוד עם הצורך לשחרר, זה דבר מאוד חשוב שהוא יכול וצריך להסמך גם על השכל!

לפעמים זה לא פשוט ואולי לא בכל מחיר אבל יש אמת בדבר, לפעמים צריך לשחרר קצת..

שכוייח של התובנה והשיתוף ❤❤

אממ לא חושבת שאחרי גיל ה20 (ואפילו עוד לפני) יש עוד ציפיה לקבל אהבה מהבית... 

ודווקא ראיתי הפוך שאנשים שלא קיבלו אהבה בבית רצו כל כך כבר להקים בית משלהם... (ולא כמו שאמרת שזה כובל...)

שבלי לשים לב, ובצורה ממש לא רשמית (ולא רצויה)

אני כבר כמעט לא נמצאת בבית שלי   

(של ההורים כמובן)

עונה רק על שאלה אחת.

 תיקתוק של שבת. בית מבריק ומלא אוכל מפנק.

 מסיבות חמישי בלילה של כל הגדולים.

1. שוקולד פרה

2. תמיכה (שלא קשורה לרווקות דווקא)

3. ערכים

4. דרך ארץ

@חצילים

1. יש לי זיכרון מהילדות, לפני כ20 שנה שכל פעם שאני נזכרת בו אני נטענת אנרגטית. זה היה כשהייתי בת 4 .. גרנו ביישוב קטן.. אני מחזיקה שקית של סוכריות טופי (איך לא?! ) ואני הולכת לצד אבא שלי היקר אחרי תהלוכה לכבוד ספר תורה קדוש חדש. אני זוכרת את יראת הכבוד של אבא שלי כלפי הספר תורה. זו היתה ממש ההליכה הכי מרוממת בחיים שלי. עם הכי הוד והדר. צמרמורת.

2.עוגנים של חגים. איך אמא תמיד מבשלת, מנקה משקיעה לכבוד חגים ושבתות. "זה אלי ואנווהו" של ממש!!

3. האמת.. שאני פשוט נזכרת בכרית הרכה ובשמיכה הנעימה שאמא תמיד סידרה בשבילי לפני כל לילה ...זה גורם לי להרגיש שהבית שאני אקים בעזר ה' יתברך ולמען שמו, יהיה בית של חיים מסודרים, בריאים, שלווים...בעזרת השם כמובן.

4. ש-ב-ת!!!!!

ועוד משהו: אחוות אחים ואחיות.

שהקשר הראשוני שלנו עם העולם הזה - הוא בבטן האם.

אלוקים יאריך ימיה.וגם את של אבא. אמן. 

ואת כל האבא ואמא - של כולנו...

@חצילים

אני חושבת שאחד הדברים הכי הכי הכי עוצמתיים שיש בעולם היהודי בנוגע לילדים -  זה סיפורי צדיקים (!!!!!)

כמה מגדלים זה בנה בנישמתי...

אני זוכרת סיפורים על הבבא סאלי הקדוש והטהור זכותו תגן עלינו ועל כל עמו ישראל אמן.

אלו מעט מן המעט סיפורים שעלו במוחי בכמה שניות של להיזכר- רק חשוב לי לציין שהכתיבה של הסיפורים לא נעשתה על ידי. חיפשתי באינטרנט אתר שבו הם כתובים בצורה נאה ומרגשת. ולא לקיצורו של עניין, אלא יפה יפה. 

הבבא סאלי גדל בתורה וביראת שמיים‎

עוד מילדותו ישב הבבא סאלי ועמל בתורה הקדושה, ישב וטיפס במדרגות גדולות ונפלאות. הוא עמל על כל הנהגה של חסידות, על כל הנהגה של קדושה וטהרה, עד שהיא נעשתה אצלו כקניין טבעי, כחלק מהמהות שלו. הבבא סאלי היה עמל בתורה ימים ולילות, עד שנעשה בקיא בש"ס, בבלי, ירושלמי, ישר והפוך, עם ראשונים ואחרונים, הכל כבכף ידו, עד שנעשה לכלי מפואר. ‎

בספר "נפלאות ישראל" מובאים מכתבים שכתבו אליו כשהיה בגיל עשרים וארבע. כבר אז כתבו עליו תארים מופלאים: "צדיק דורינו", "אספקלריא המאירה", "מנורה הטהורה". שימו לב, הוא בסך הכל בגיל עשרים וארבע, ואיזה תארים נותנים לו גדולי הדור! ‎

הבבא סאלי היה בקיא בכל חדרי התורה, ובכל המקצועות שבתורה. הוא היה בקיא גדול בבדיקת סכין השחיטה, בבדיקת פנים של הבהמה, הוא היה מוהל מומחה, הוא היה סופר סת"ם וכתב לעצמו ספר תורה (בספר תורה הזה הוא קרא בו כל ימי חייו שניים מקרא ואחד תרגום). ‎

הבבא סאלי היה מסתגר עם דודו (אחי-אביו), רבי יצחק, והיה עמל איתו בתורה ימים ולילות. היה לומד תורה גם עם דוד אחר שלו, רבי דוד. הבבא סאלי היה יושב ימים ולילות, עמל בתורה, ושום דבר בעולם לא עניין אותו. כך, רבותיי, שנים של עבודת השם בלי הפסק, שנים של של שקידה עצומה, הפכו את רבנו הבבא סאלי הקדוש לכלי מפואר, אחד יחיד ומיוחד בדורו, שכבר בצעירותו כל העולם דיברו על גודל תורתו וקדושתו הפלא ופלא.

בדרך לישראל האוניה עומדת לטבוע‎

בדרכו של הבבא סאלי לישראל הוא הפליג באוניה. במשך ההפלגה הוא הסתגר בתא שלו, וישב ללמוד תורה. לפתע פרצה סערה בים, שהתחילה לטלטל את האוניה. האוניה עמדה לטבוע בכל רגע. האנשים שהיו על האוניה רצו אל רב החובל, ואמרו לו שיש על האוניה צדיק גדול. הם הלכו אל התא של הבבא סאלי ודפקו בדלת. הוא פתח ושאל מה קרה. אמרו לו: "רבינו, המצב קשה, האוניה עומדת לטבוע, בבקשה שכבודו יעשה משהו". אצל הבבא סאלי היה גביע של קידוש, הגביע היה של סבו, רבי יעקב אבוחצירא, והוא היה מקדש עליו בליל שבת. הוא לקח את הגביע ומזג בו יין, בירך עליו "בורא פרי הגפן", שתה מעט מהיין ושפך את הנותר בים. ברגע שנשפך היין, הים נעשה כמו שקט כמו ראי. בכל האוניה דיברו על זה והיה רעש גדול. כשהגיעו לישראל חיכו אלפים בחוף, כי ידעו שהבבא סאלי מגיע. כשהם שמעו את הסיפור היה רעש גדול מאוד. זה רק כדי שנבין מי זה היה הבבא סאלי הקדוש. "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". רק נבין מה זאת ברכה של צדיק, נראה איך מהשיריים של הכוס שהוא ברך עליו הים נרגע. הים, עם כל הגדולה שלו, לא יכול לעשות יותר שום דבר: "הבבא סאלי פה!"...‎

"תנתק את הילדה מהאינפוזיה"‎

היה אדם אחד בנתיבות שהילדה שלו היתה חולה מאוד. היא היתה אצל רופאים, עברה בדיקות רבות, אבל הרופאים לא ידעו מה הבעיה שלה. היא לא היתה מסוגלת לאכול, וכל הזמן היתה מחוברת לאינפוזיה. יום אחד אותו אדם הלך לבבא סאלי. הבבא סאלי היה חולה באותו היום ולכן לא קיבל קהל, והאדם הזה הצטער. בסופו של דבר התברר שלקחו את הבבא סאלי לבית חולים, וסיפרו זאת לאותו אדם. הוא רץ אליו וסיפר לו על הבת שלו. אמר לו הבבא סאלי: "אתה סומך על רופאים?! תסמוך על מי שאמר והיה עולם! תוציא את הבת שלך מפה מיד, ותהיה לה רפואה שלמה! אבל תוציא אותה תוך שעה. אם תוציא אותה אחרי שעה, אין לי מה להגיד לך". אותו האיש המסכן, שהבת שלו מחוברת לאינפוזיה, רץ לרופא והתחנן לפניו. אמר לו הרופא: "תחתום שכל זה על אחריותך", אמר לו: "אני חותם. אם הבבא סאלי אמר, אז אני חותם". הוא חתם ולקח את הבת שלו. בדרך לבית, כשהם נוסעים ברכב, הילדה שלו אומרת לו: "אבא, אני רעבה". האבא נבהל, הוא לא הבין, הרי הילדה לא אכלה מזה חודשים. הם באו הביתה, ערכו מהר שולחן, והיא אכלה. מאותו יום היא הלכה והבריאה. הם רצו אל הבבא סאלי להודות לו, אבל הבבא סאלי אמר להם: "אל תגידו לי תודה רבה, זה הכל בזכות האמונה שלכם שהאמנתם בקב"ה ולא האמנתם ברופאים, עד כדי כך שהייתם מוכנים לעזוב את בית החולים וללכת הביתה". זה היה גודל הענווה שלו, הוא היה ממעיט בעצמו.‎

לבריאות!!!! - אני מאחלת לבריאות כי כמו שיש מזון גופני יש גם מזון רוחני. מאחלת שהאמונה הזו תיכנס בלב כל הקוראים. - אגב , המשפט הזה - הברקה שלי אין עליכם עם ישראל...

שמחה שאהבת  

אמן כן יהי רצון.

חצילים, הכח הזה של הצדיקים - זה היראת שמיים שלהם. זה הקדושה, הטהרה, העסק בתורה הקדושה. האמונה המוחלטת - ללא שום היסוס. זה דביקות בה'...בתורה הקדושה... ובתלמידי חכמים.

לא לשכוח שכל אחד ואחת מאיתנו זה בני ובנות מלכים. ובדיוק...כמו שבן של מלך מבקש איזה דבר, קטון כגדול, הרי שאביו מיד ממלא בקשתו בצורה המשובחת ביותר. כך הוא בוראינו. כך הוא יוצרנו.

ראו תראה - את הפרק הראשון בספר תהילים.

א  אַשְׁרֵי הָאִישׁ--    אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,    וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.
ב  כִּי אִם בְּתוֹרַת יְה', חֶפְצוֹ;    וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.
ג  וְהָיָה--    כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:
אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל;    וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
ד  לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים:    כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
ה  עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים--בַּמִּשְׁפָּט;    וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.

ו  כִּי-יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים;    וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

==> הפרק הזה לא סתם נבחר להיות הפרק הראשון בתהילים. הוא תמצית אורח החיים המתבקש מאיתנו כיהודים. כבני מלך. 

אני רק אגיד -

שזיכני ה' להיוולד בשבת קודש,

בפרשה של שבת המדברת על חכמת הלב של נשים,

יש לי 3 שמות רוחניים מאד,

בת כהן,

ונולדתי בהילולא של אחד מגדולי הרבנים של משפ' אבוחצירא המעטירה. מכאן מגיע גם הקשר העמוק לשושלת המפוארת הזו של קדושי עליון אלו.

==>> מכל אלו מגיעה העוצמה הרוחנית.

חצילים, תעשה ותצליח!!

איזה זיכרון מתוק מזכיר ועולה לכם כשאתם חושבים על הבית ? 

כוסות שתיה חמה עם כירבוליות על הספות  וריח של שמרים 

איפה הבית מלווה אתכם ברווקות? עוגן אופטימי 

איזה 'שורש' שנטעו בכם תקחו אתכם מבית ילדותכם לבית שתקימו? אהבת הבריות והכנסת אורחים 

1. אחרי סעודת ליל שבת, אבא יושב איתנו על הספה ומקריא לנו סיפורי צדיקים עם ניגון כזה של מספר סיפורים ומוסיף גם קולות מצחיקים לפעמים...

אחותי ואני בונות אוהל ממזרונים עם סדינים ומשחקות.... חח כיף של החיים

לקרוא ספרים בשקט של ליל שבת עד מאוחר... 

2. הבית זה הנחת, השלווה, יציבות, ביטחון, כל התהליכים הכי חשובים שעברתי ועוברת קרו בבית.

3. מקווה שהבנתי את השאלה... הרבה אופטימיות לגבי העתיד, והרבה שמחה וסיפוק מההווה, והרבה חלומות ושאיפות שלא תלויות בהכרח לנישואין וממלאים את חיי הרווקות...

4. (כתבתי כבר בשרשור אחר.. אבל עדיין) אמונת חכמים ואהבת הצדיקים (שני דברים שונים בעיניי...)

שפע בהוצאות לשבת ובהכנות לשבת קודש. להיות מחובר לקרקע, ניקיון וסדר... 

שאלות מהממות!!! ממש טיפול את מעבירה אותנו כאן חח

ותודה @חצילים

זה מרגש אותי שככה מפרשים את התגובות שלי....

אבל חייבת להגיד שזה אחרי עבודה, זה עבודה לראות את הטוב והאור שבכל דבר, ועבודה להיות בנחת ובשלווה פנימית גם אם העולם מסביב ב"מלחמה"...

תודה לה' על הבית והמשפחה... 

ואמן!!... 

פיוט הכי סודי בעולם....

את הכי הכי!!!!

נוגה

נראה לי שהתבלבלתי בינך לבין @ - זה 2 בנות שונות?

גם אם כן- אני בטוחה שגם את אחלה. את בת של הקדוש ברוך הוא!!

שהתירגום אומר:" הנה המאורסת באה" = הכלה....

@חצילים 

@חצילים גם אצלך!!!!!!!

יאללה עם ישראל !! תתחילו לשיר ולרקוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בעזרת השם יתברך - זיווגים טובים לכל הרווקים והרווקות!!!

לפעמים בימי שישי עם ההכנות לשבת .. אבא שלי שר את זה לאמא ,,

יאללללה רק שמחות ובריאות!!!!

השבת שמישהו אחר יגיד את היה"ר..

אני לא אספיק לקראת סוף שבת.