מה עושים? אומרים שלום? מדברים? או מתעלמים?
וגם האם זה קרה לכם פעם..?
תודה מראש לעונים


ואמרו יפה שלום אחד לשני
אולי זה גם תלוי באיך המערכת יחסים הסתיימה....
אבל יצא לי יותר מדי פעמים להיתקל בבנות שרציתי לצאת איתם ואמרו לא (בדרך כזו או אחרת).
לא היה נעים לי. אני לא חושב שהן ראו אותי או זיהו אותי.
פשוטים.אם הבחורה זורמת וסך הכל הזיכרון ממנה הוא סבבה אז למה לא שלום בקטנה... כמו כל אדם שאיכשהו אתה מכיר.

כחוסר אמון שמישהו יהיה מסוגל להכיל את המורכבות שיש בי כרגע.
כי זה לא היה חוסר ביטחון שאני גרועה וכל מיני מחשבות כאלה, אלא יותר ממקום שאני בתקופה הזויה בחיים שלי ולא נראה לי יש סיכוי לצאת ולמצוא מישהו ככה.. כי אני רוצה דברים סותרים מאוד לכאורה.. (אצלי זה הסתדר יופי אבל ידעתי שבעיני העולם זה הזיה
)
אבל זה לא עניין שיש.
אפשר לעבוד על זה.
כי קרוב הדבר אליך בפיך ובלבבך לעשותו

דף הבית מלבושי קודש
מלבושי קודש,
לא מכיר אישית, אבל ראיתי פרסומים שלהם מספר פעמים,
מקווה שיהיה רלוונטי
- לקראת נישואין וזוגיות
בדיוק אתמול עברתי ליד הסינמה ובדקתי אם הוא פתוח...
באמת המקום פתוח וריק לגמרי, יש שם מלא ספסלים ויכול להיות שאפשר אפילו להזמין מבתי הקפה שפתוחים שם..
היה נראה ממש מקום מתאים לדייט
האם יצא לכם להיות בקשר שהרגשתם שהצד השני היה חסום רגשית? לא ככ מביע רגשות? וזאת למרות שטוב לו בקשר. או אולי קורה לכם בעצמכם?
נפגשת עם מישהו שממש טוב לו בקשר ולי גם בסדר, נפגשים שבועיים. הבחור איבד אמא לפני חצי שנה והיה להם קשר ממש טוב. הפגישות אינטנסיביות אך מרגישה שהוא חסום רגשית, לא מביע רגשות, לא מראה שטוב לו, לא ככ מפרגן או מחמיא. מדברים דברי עומק ופנימיות, אך זה לא יוצר קרבה או חמימות. משיחות עם חברים אומרים לי שהוא לא כזה ואולי בגלל האבל הוא חסום או ששומר על עצמו.
דיברתי עם הבחור על זה והוא אמר שמבפנים הוא ממש מרגיש רגש כלפיי (לא משהו שאני מצליחה לראות) ושזה התחלה.
אשמח לשמוע מנסיונם של מי שחווה דבר כזה בעצמו או שנפגש עם מישהו שהייתה לו חסימה רגשית, למה זה קורה? ומה לדעתכם יכול לסייע? זה ממש מעיב על הקשר ויוצר ריחוק.
חוץ מלהיות בסבלנות ולחכות. כי זה יכול לקחת זמן וקצת קשה להיפגש ככה בינתיים.
כתבת בעצמך את הפתרון גם כשהוא לא קל בכלל ליישם
לקחת נשימה עמוקה עמוקה ולהיות סבלנית ומכילה [עד גבול מסוים]
תדמייני מגדל גבוה בנוי מקוביות את עומדת מולו ומוציאה קובייה משמעותית מהמגדל..
מוות במשפחה בפרט של הורה זה אירוע עקה הגדול ביותר
לאבד אימא זה לאבד את כל השורשים מתחת לרגליים
ברגע אחד כל המאזן הביתי והמשפחתי משתנה וצריך ללמוד לאט לאט לבנות שוב את החיים על היסודות הטבועים.
חצי שנה זה לא המון זמן גם אם המוות היה ידוע מראש . לא סתם שנת אבלות להורים היא שנה שלמה, מעבר לדיני אבלות התורה מגדירה את משך הזמן בו הנפש שלנו צריכה כדי לעכל את החוויה, יכולות להיות הרבה סיבות למה אנשים חסומים זה יכול להיות מהצפה, זה יכול להיות אפיזודות שמזכירות , יכול להיות הבדל בין המינים וכדומה
כתבת שהחברים מספרים שבפועל הוא לא כזה,
אני מציעה לך לגלות אפתיה לסיטואציות מסוימות , להיות סבלנית, להיות רגישה יותר לצרכים שלו
אבל עד גבול מסוים, מה הגבול: תלוי בך ותלוי בסיטואציה ..
שיהיה בהצלחה ובשורות טובות.
לא דומה שבועיים שבהם יצאת פעמיים
לשבועיים שיצאת שש פעמים
---
ואני מניחה שכוונת המשוררת הוא לא רק למחוות רגשיות אישיות
גם לשאלות בנאליות שמלוות בתוכן ריגשי
"איך את מרגישה"?
לזכור שהיה לה X ולהתייחס לזה וכדומה..
וזה גם לא רלוונטי מה אנחנו חושבים
אם לך נקודה מסוימת לא נכונה או טובה אל תעשה אותה
אפשר להחמיא על הקשר, אפשר להגיד שטוב לי, אפשר לפרגן על מקום שמצאה לנו וכו'
בטבעיעינב66אבל אולי תבדקי עם עצמך אם זה משהו שחוזר בקשרים נוספים?
אולי תבדקי עם עצמך אם הציפייה שלך להבעת רגש בשלב הזה היא תואמת מציאות ולא מוקדמת מדי?
אולי תבדקי עם עצמך מהי הבעת הרגש שאת מצפה לה ותסקרי את הפגישות ותבחני האם אכן לא היתה כזו.
שוב, ייתכן שמה שאני כותבת לא רלוונטי,
אך אשתף כאן מהצד ה"חסום".
נפגשתי לאחרונה עם בחור מספר די גדול של פגישות. הוא טיפוס שמאד מחפש רגש וקרבה, ואני טיפוס סגור יותר, בוחן יותר, לוקח לי זמן לתת אמון, ולהביע רגש על אף שהוא קיים.
לכל אורך הפגישות, ודי מההתחלה, הבחור הציג חששות גדולים וחריפים בנוגע ליכולת שלי להביע קשר/ קרבה/ חיבה
הסברתי לו שזה עניין של קצב ושאני צריכה בטחון, אבל הדברים קיימים בי.
אני חושבת שמתוך מקום של קושי שלו הוא לא גמר לדחוק בי בעניין הזה, לרדת עלי עד כמה אני מרוחקת ואולי "גוש קרח" כלשונו.
בסופו של דבר העניין הסתיים בינינו בצורה מאד כואבת.
חושבת שבמידה והיתה לו סבלנות אמיתית כלפי, הדברים היו נפתחים ומתפתחים.
במידה ולא היה לחוץ כל כך, היה יכול להבחין בגילויי חיבה, אם כי מינוריים שפיזרתי לאורך הקשר.
מה שאני באה לומר זה, שלפעמים כשצד אחד לחוץ לגילויי חיבה ורגש, הצד השני, אם הוא סגור מעט, נסגר עוד יותר, וזה חבל.
אם הקשר חשוב לך, פשוט תהיי שם, בסבלנות, בהכלה. וזה יבוא, כך אני מאמינה.
(ואם עובר עוד זמן וזה לא קורה.... ייתכן שיש ביניכם הבדלים מהותיים בקצב האישי/ בצרכים הרגשיים ואז אולי זה לא מתאים)
לא בהכרח רלוונטי למקרה שלך - שהוא מביע רגש בצורה שאת לא מצליחה "לקרוא"
אבל אם הוא אומר לך שיש לו רגש כלפייך - והוא לא אומר שהוא מביע רגש כלפייך ואת לא קולטת - יכול מאד להיות שזה לא הסיפור.
יכול להיות שהוא לא בא מעולם שבו רגילים לפרגן או להחמיא. גברים, בכל זאת.
את יכולה ללמד אותו. הוא יצא ממש מורווח מזה, ואם זה ישפיע מספיק מהר - אולי גם את
בוקר טוב לכולם!
משהו יודע למה המסרים והשיחות אישיות לא עובדות?? הן פשוט לא נפתחות
או שזה רק אצלי??
תודדה רבה ויום טובב!!
מזמור לאל ידיאחרונה
בשביל שליבכללי כדאי לא לקחת פה דברים בצורה אישית
אף אחד פה לא מכיר אחד (ברמת העקרון) ולכן הכי כיף להתייחס נטו לתוכן.
מכיוון שכל השרשור הזה מכוון אלי , אענה לך ולכולם.
הייתי מוכנה לקבל את האמירה הזו אם הייתי מוחקת תוכן כתוב
מחקתי תמונה שלדעת חלק מהגולשים הייתה להם לא צנועה לצפייה
ועל הנקודה הזו האם התמונה ראויה / גבולית / אנחנו חשוכים ונושאי דגל אהבפוביה
אני (ואנחנו) ממש לא מתכוונים לפתוח ולנהל דיון על כך.
חוץ מזה- כן אנחנו גם מוחקים לפעמים תוכן בהתאם לשיקול דעתנו כמנהלי הפורום לייצר מקום ואווירה נעימה [לא רק תורנית] למשתתפי הפורום.
ואם אחד המשתתפים/ות מרגישים שנעשה להם עוול לא מוצדק יכול/ה לפנות אלינו באופן אישי להבנת הדברים.
@מזמור לאל ידי אני מקווה שהיום יהיה לך יום נעים יותר!
אז נראה לי שכדאי לכבד אותם, לא?
יש לך טענה כלפיהם, יופי. אבל זו המציאות
* אגב. אני לא הערתי על התמונה למנהלים.
והתחושה שלי היתה הפוכה, שצריך יותר לחסום ולמחוק דברים פוגעניים ופחות להתחשב ברצונות אישיים שונים של מאן דהו.
תומך, קיצר.
כל הכבוד על ההתנצלות חייבת להגיד...
ואני חושבת שזה לא קשור לציבור ולא קשור לאיזה ישיבה מישהו למד
זה קשור לזה שיש צניעות ויש תמונות שלא נחשבות בגדר צנועות, זה הכל...
תורה זה לא תרבות שמשתנה לפי הזמן. זה הלכות מאוד ברורות.
זה לא שאחד יבוא ויגיד לדעתי זה צנוע ושני יגיד לדעתי זה ממש בסדר. כאילו, זה לא הולך לפי דעה אישית.
אם זה היה כך, היינו חיים בבלבול מאוד גדול ואולי אז באמת היה אפשר להפנות אצבע מאשימה כלפי אנשים מסוימים.
בכל אופן, זה לא פחד, זה פשוט לא נעים לראות משהו שיש בו מעט מן החוסר צניעות (ולא ראיתי את התמונה...)
אבל מסכימה שזה הרבה יותר נעים שפונים אליך באישי ומסבירים את העניין ולא שפתאום אתה קולט שכאילו האשימו אותך במשהו לא בסדר שעשית... זה באמת אולי לא נעים...
לב אוהבא. לא ראיתי את התמונה...
ב.
וכן הרבה היו מתבלבלים בהתחלה...
א. כן
ב. בתחומים שאתם מעוניינים שהקשר שלכם יהיה סיבבם (דת, תחומי עניין, דיבור, מה עושים בפגישות, שאיפות, רצונות, רגשות)
ג. תנסה לחוש אותה, נראה לך שטוב לה? היא משתפת? היא מתעניינת בך? אם הולך טוב - אפשר לפתוח את זה כדי לקבל פידבק, זה חשוב לבטחון שלך בקשר וככה הקשר יכול להתקדם.
יותר מאשר התוכן הנאמר חשוב איך אומרים. נראה לי שכדאי להגיד את התוכן בצורה גלויה אך מאופקת רגשית אם אתה חושש שזה יכול להציף יותר מדי.
ככה זה בקשר, צד אחד תופס אומץ ופותח טיפה יותר, וזה גורם לשני לפתוח יותר.
לאט לאט תפתח ותראה לאן הרוח נושבת. סמוך על האינטואיציה שלך
בהצלחה רבה!!
צריך כנות ושיקוף של הרגשות שלך ושל מה שרואים על הצד השני וצריך לדבר ולתקשר ולתאם אבל לראות שעושים את זה לא באופן לוחץ אלא זורם
לדעתי צריך על כל דבר שמרישים צורך ופשוט לחשוב אם מתאים עכשיו
אבל יותר חשוב זה גם שתהיה אפשרות ברורה לומר לא מתאים לי לדבר או לענות על זה עכשיו
מאפשר לשאול ולמאפשר לומר מה שרוצים אבל דואג שיהיה טוב לשני הצדדים

אני לא חושב שכדאי להיות תקועה...
דברו שהמצב מורכב שזה מאפשר קצת.
לא צריך להיות צמוד לחוקים בזמן שהם לא רלוונטים
רק שזה משאיר אותי במצב כזה לא ברור כרגעשאנשים חושבים אחרת ממך אפשר לדבר על זה 
זה נותן בהירות לשני הצדדים.. וגם אין הזדהות, לפחות העלתם את זה.
תפעלי על פי שיקול דעתך.
בתקופה הזאת באמת שקשה להפגש אז נראה לי צריך כמה שיותר לזרום ולא לקחת נוקשה מה שקורה. כי הכל משתנה
כולה שבועיים..לא?
ברור שזה לא נעים ולא הכי כיף בעולם אבל כשחושבים על זה בסך הכל, מי יודע אולי הוא יהיה האחד ורק בגלל שבועיים לחתוך עכשיו?
גם סליחה שאני שואלת אבל כתבת שאת מעדיפה אולי בזמן הזה כבר לצאת עם מישהו אחר שכן יפגש בסגר ואני שואלת בכנות, יש לך עוד הצעה קונקרטית שאת ככה חושבת? כי קחי בחשבון שמהרגע שמישהו חושב על הצעה לוקח גם ככה בערך שבוע עד שנפגשים (כולל בירורים של שני הצדדים וכמה ימים מאז שמדברים ועד לפגישה עצמה)
ככה שלדעתי עדיף לחכות..
ומה עם להגיע בסגר אליו? ככה שאת מפרה את הסגר אבל הוא לא..
בכל מקרה מלא בהצלחה!
אם את מרגישה שזה יקל עליך אני חושב שבשביל שתיכם לאורך טווח יותר ארוך זה יהיה יותר טוב.
חומוס עושים באהבה אם לא עושים אותו בכלל...
תעשי מה שאת חושבת ומרגיש נכון ולא מה ש'באיזור הנוחות' הלא נוח
מתי אתם מחליטים שעושים הפסקה ולא שומעים הצעות? כשמה מרגישים?
תכלס עד עכשיו לא עשיתי הפסקות, ישר כשנפרדים כמה ימים אחכ כבר מתחילה לברר על עוד הצעות..
אבל באחרון הרגשתי פתאום אחרי איזה 5 פגישות שאין לי כח.. שלא בא לי בכלל, לא איתו ולא עם מישהו אחר..המשכנו עוד קצת והוא חתך בלי קשר.. חושבת לעצמי אולי כדאי לעשות הפסקה,
מצד שני כן מרגישה שרוצה להכיר מישהו וסקרנית( כך היה גם בקודם).. כאילו מרגישה שלפני שמתחילה אני רוצה אבל אחרי שמכירה היכרות ראשונית פתאום מותשת ואין לי כח לקשר..
ואם הפסקה אז עד מתי?שמה ארגיש?
למרות שעל פניו היה טוב.
או שזה באמת מיצוי של להיות כל הזמן סביב הצעות ופגישות
אבל מנסה באמת לעשות בירור עם עצמי (ואיתכם
) מה קרה שם..
אם זה קרה רק עם האחרון ואת מרגישה שיש לך כוח וחשק לצאת עם מישהו חדש, אז לכי על זה לא ?
לא בטוח שזה משהו שבהכרח יקרה לך בקשר הבא.
ויחד עם זה באמת שווה לברר יותר מה בדיוק הנקודה, (כמו ש @advfb כתב יפה), כדי לבוא מדויקת יותר לקשר הבא, שתדעי מה עושה לך טוב ומה פחות.
ואת זה אף אחד לא יכול לעשות בשבילך ;)
תנסי פשוט לרדת לעומק של תחושת המותשות- תנתחי קצת את הדייט, את האדם שהיה מולך, את ההתנהלות שלך בקשר וכו'.
בהצלחה יקרה 
שלטעמי לא כדאי לצאת כדי "לצאת". ואם תקחי רגע זמן ואפילו הכוונה, ויש היום הרבה נשים שמתעסקות בתחום- להבין מה את באמת מחפשת, מה עושה לך את זה בקשר ומה "מכבה" אותך, יהיה לך יותר קל להחליט מה נכון לך עכשיו ובאיזה מינון.
כשלי היה קשה- הייתי בהחלט עשה הפסקות ועושה מה שטוב לי ומשמח, כי ידעתי שאני צריכה אוויר. אבל זו אני... השאלה מה אצלך וכדאי להשקיע זמן לדעתי בלזהות את זה. זה יעמיק לך את המפגששים עם עצמך קודם כל ואז עם מי שאת נפגשת מולו ואז אולי יהיה פחות "מעייף". בהצלחה!
את מרגשה שמיצית את ההכרות עם הבחור?
שהוא לא נשמע ממש טוב כמו שעד עכשיו היה נשמע?
הנושאי שיחה?
מה זה?
שבהתחלה לפני שנפגשים אז יש איזשהי ציפייה, סקרנות
יש תקווה שאולי הפעם יהיה טוב, וזה יהיה כיף וטוב ומשמח..
וכשנפגשים אז לא הכל חלק, ויש התלבטויות ומחשבות וחששות, וזה מעייף..
לא קרה לי עד עכשיו שהרגשתי ככה, זה רק עם האחרון שיצאתי איתו, ולכן חשבתי שאולי זה פשוט שאני צריכה הפסקה.
מה שאתה ו@מדרשיסטית20 כתבתם גורם לי לחשוב שאולי היה משהו ספיציפי בקשר הזה שהתיש אותי, וזה לא קשור לאינטנסביות של הצעות פגישות הצעות..
אבל זה מוזר לי כי נראלי שכן היה לי טוב בגדול
(מקווה שהובנתי, מרגישה שכתבתי קצת מבולבל..)
אם בשאר המקרים היה סבבה ורק במקרה הזה זה היה מעייף אולי כדאי לך לשאול את עצמך ולחדד מה היה מעייף במקרה הזה
שהגעתי לסוג של מיצוי מכך שכל הזמן בפגישות?
למה את מרגישה את מה את מה שאת מרגישה ומנסה ככה לבדוק על מה זה יושב
דוב פנדה
מזמור לאל ידי


שכואב ולכן רוצות לחיות (ולא להעביר ימים או לשרוד אלה ממש לחיות )
אפילו הרבה
כן
(כבר השימוש במילה "הכל" שוללת את מה שלא, ונהפכת לקיצונית ולא הגיונית, אבל נניח, לפעמים זה כיף להכליל)
מה שמאיתנו - לא תמיד
מה שבריבונו של עולם - תמיד.
בכל מקרה מה שהיה היה וכו'
"ההשגחה היא לפי הדבקות",
גם עם דברים שבני אדם עשו לנו,
גם למפרע
אני מרגישה שככל שיש יותר קרבה לה' ודיבור איתו והתבוננות בהשגחה שלו ושיתוף של הקב"ה בכל מה שעובר איתי
אז דברים נהיים מדויקים יותר ויותר לפרטי פרטים...
אבל יכול להיות שתמיד הם היו מדויקים ואולי פשוט לא שמתי לב אליהם....
אבל לא רק בקטע של פחדים
אם לא היינו סובייקטיבים אולי לא היו לנו פחדים וחששות ומעצורים אבל
גם לא היו לנו חלומות, שאיפות, רצונות
איזה כיף להיות סובייקטיבי!! 
ברגע שאין לך מוערבות אישית וזה לא נוגע בך - אולי אתה גם לא תפחד מזה - אבל גם לא יהיה לך אמבציה בשביל זה.
הסיכוי והסיכון הם תמיד יהיו באותו מקום.
יש דברים שכדאי לפתח כלפיהם ניכור מסויים שלא ישפיע.
יש דברים שהאתגר בהם הוא לפתח איתם מגע בצורה טובה ולא בפחד. זה חלק מהאתגר.