בוקר טוב.
קורה לכם שאתה באים לפורום יום למחרת (או אחרי כמה ימים)
עוברים על ההודעות הראשיות בפורום...
נתקלים בהודעה...קצת...״בעייתית״ (לא נכנס להגדרה כרגע מה זה ״בעייתי״) ואז אומרים לעצמכם :
״אוי לא...רק שלא הגבתי כאן ודיברתי שטויות״ ״בבקשה תעשה שלא הגבתי כאן בכלל״...
עוברים במהירות עד סוף השירשור ואז אנחת רווחה...״יש ! לא הגבתי בכלל !
*טוב* *שהתאפקתי* *ולא* *אמרתי* *את* *הדבר* *הראשון* *שעולה* *לי* *בראש !*
או.
שזה רק אני ?
הכי הרבה, חוטפת ארטילריה אחרי הודעה פחות מוצלחת.....
עלה לי נושא..
מה היחס של התפיסה הדתית שלנו לחיפוש בת זוג?
אפשר לתפוס בדת שני דברים מרכזיים שיכולים להיות רלוונטים בחיים עם בן/בת הזוג.
דבר ראשון - דת בתור צורך - דהיינו אדם דתי - הדת היא אחד מהתחומי עניין שלו. ככל שהתחום יותר תופס אצלו מקום כך כדי להבין אותו צריך להיות מחובר לתחום הזה.
דבר שני- דת בתור מטרה משותפת - אדם שחלק מעולם הערכים שלו הם ערכים דתיים אז כדי להגשים אותם בחייו הוא ירצה לעשות זאת במסגרת הזוגית שלו. קשר זוגי שמתמקד גם בנושאים ערכיים דתיים במהלך הקשר עצמו. חינוך ילדים וכולי.
חוץ משני אלו - נראה שקיים עוד מימד שאנשים מחפשים - הגשמת חלום.
תמיד רציתי שיהיה לי בעל/אישה שיהיה 'צדיק'. מה להיות צדיק? - מפה מתחילות כל ה'דרישות' הדתיות - שיעשה ככה ושלא יעשה ככה וכולי וכולי..
החלום איננו בהכרח מתחשב במה משפיע על החיים הממשים שלי בתוך המסגרת הזוגית אלא הוא כמו שהוא - חלום. חלום שבנוי על תפיסה מסויימת שבנאדם גיבש לעצמו.
---מניח את זה כאן---
(לא מגיבה פה כ"כ, קוראת הרבה ומחכימה;)
מה שאני מחפשת ורוצה שיהיה בו,
זה התכונות שאני רוצה להגיע אליהם בי.
נגיד אני רוצה שהוא יהיה כנה,
אז שמתי לב שאני כל פעם בודקת את עצמי אם אני כנה.. סתם מול אנשים סביבי
גם אצלכם?
שזה בעצם טמון בי ואני שואפת לזה
לא בהכרח שיש לי את זה עכשיו.
אולי זה בטבע שלי ורוצה להתבטא
אז אולי הטבע נמשך למי שיש לו גם את הטבע הזה..
הגדרה מדויקת.
הדומה מתחבר עם הדומה.
אני יכול לחשוב שאולי זה קיים גם אצלי.
הסבר אפשרי הוא, שכשאני מעריך תכונה מסוימת - זה יגרום לי לרצות שיהיה אותה בבן הזוג, ובאותה מידה יגרום לי לנסות ולרכוש לעצמי את התכונה הזאת.
ובדוגמה שהבאת, אם אני מעריך כנות אני ארצה שבן הזוג יהיה כנה, ובלי קשר גם אשתדל לפעול בעצמי ולהגביר את מידת הכנות.
סמטאות
אם כי יחסי הכוחות שוניםברוקולי
אלא האושר.
ואם היה מופיע מספר מ 1-10 על רמת -האושר- מעל הראש של כל בן אדם...שמסתובב ברחוב (כמו במשחק מחשב)
היינו מגלים שהאושר מתפזר יפה מאוד בין כולם :
יפים יותר ויפים פחות,
שרוטים קלות ושפויים מדי,
נבונים ביום וחכמים בלילה.
מצאת מישהי **מאושרת** ? (מעל הראש שלה יופיע מספר גבוה ב 8 ),
אל תמשיך הלאה. מצאת. (עכשיו נשאר לך רק לשכנע אותה לקבל אותך)
ואנשים הם לא דיסקים.
נותן שלג כצמר
לפי הצמר שעוטף אותך, כך שולחים את הנסיון.
לפי המלבוש.
ששמעתי בשיעור של הרב מאיר שלמה ז"ל
אם איני טועה.
יש ברש"י על הפסוק משהו דומה
מצורף צילום מסך למעוניינים בלשון קדשו
עשיתי בינג' של עשרות שיעורי
שמע. אבל אם הייתי יכול, הייתי מהמר שזה נמצא
בשיעור הזה.
לא ודאי, אבל בהחלט שיעור מלא בחיזוקים לחיים.
אחוזי ההימור 75%
מחשבות טובות - דיסק מס' 20 - אור ברסלב
וגם אם זה חידוש משלך, זה דבר שאינו
מבוטל ואפילו מעולה.
מה גם שאם תכתבי, אולי מישהו מהחברים כאן
מכיר את המקור.
אבל אין לחץ.
(:
אתך לגבי הבדיעבד. אומר את הדברים ר' נתן
בליקוטי הלכות. זה דבר ידוע שאדם מגיע למדרגות
גבוהות יותר לאחר נפילה. אבל זה בדיעבד ואסור
ליפול בכדי לעלות. וזה הוא אומר כפירוש על הפס'
'כל האומר אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו'..
כלומר- אסור לומר- אחטא, על מנת שאשוב ואגיע למדרגה
גבוהה יותר.
ועוד בהקשר- יש מאן דאמר שכל הנשמות שהיו צרורות
באדה"ר לא רצו נהמא דכיסופא, כלומר, רצו לקבל שכר
בזכות ולא בחסד, לכן עשו קפיצת ראש באופן מכוון, אל
תוך הקליפות, על מנת שיעלו משם ויקבלו שכר. ואיכשהו
הסתבכנו ואיננו מצליחים לעלות
עד היום.
עוד משהו יפה בהקשר הזה, בתימצות
מסופר על שמאי והלל ואותו הגוי שבא להתגייר וביקש
משמאי- למדני כל התורה על רגל אחת-
דחפו באמת הבניין <כרומז לו-לא כך בונים בניין של
קדושה>
הלך להילל ואמר לו- מה ששנוא עליך וכו'
<כמקבילה של ואהבת לרעך כמוך. > והלך והתגייר.
ושואלים, מה הולך פה?
ומסבירים כך:
אותו גוי אמר להלל, אם תמצא לי דרך בעבודת
ה' שהיא רק עליות, ללא ירידות, אני מוכן להתגייר,
ואם לאו לאו.
אמר לו הלל:
אמור לי, מה קרה שפתאום אתה מעוניין להתגייר?
אתה הרי גוי, חשבת מה לך ולתורת ישראל?
אז אספר לך מהיכן נוצר הרצון שלך להתקרבות לאמת.
פעם היה יהודי אחד שחווה נפילה עצומה, והיה
ברמת סיכון לייאוש ולאבד את הכל. אבל התעשת
וכנגד כל החשקים הרים עצמו, פנה לה' ואמר לו:
רבש"ע, אני יודע שאתה לא רוצה שאני אתייאש, ואתה
רוצה שאני אקום, אז אני מרים את עצמי ומתחיל מחדש..
ואנחנו נצליח, אתה תעזור לי וביחד נצליח..
ואני יודע שיהיה בסדר, אני אקום ואתחיל שוב.
וכך חיזק עצמו מתוך בכי ושברון לב.
בזמן הזה של ההתעלות והתשובה, ניתזו ממנו ניצוצות
של קדושה, ובאותו רגע אתה עברת שם וחלקם
התלבשו בך.
כלומר, אתה זכית מהנפילה של היהודי ההוא..
ועכשיו אתה מבקש ממני דרך שהיא רק עלייה?
ואהבת לרעך כמוך! מה ששנוא עליך וכו'
אתה תיפול אלפי פעמים, אבל מהנפילות והתקומה
שלך אחרים יזכו.
אין לי מקורות שאני זוכר. ואת הסיפור על הלל
שמעתי גם כן מאותו רב. באחד השיעורים שם.
אחלה שיר.
דברים שאפשר להעמיק בהם הרבה, אבל כבר מרגיש ניצלו''ש...זה מדהים..
מעודד..
סתרי המדרגה
דבש שליעובדה שהיו יהודים שגם איבדו את העולם הבא מרוב מניעות ומפריעים ואבא לא זרק את המניעות לזבל.
סליחה שאני מבאס.
חידושאתה מתכוון לפרסום דרך פייסבוק ("יש לי חברה מדהימה! היא בת 32 נחמדה כיפית ואוהבת לטייל, מי שרוצה פרטים שיפנה בפרטי!!1!") או לשיחה שמתפתחת דרך הפייסבוק?
אני לא מספיק מכיר את הפלטפורמה.
כמו שאמרתי, אני לא מכיר מספיק.
אבל נראה לי שזה כמו במציאות (וכמו כאן) - תלוי בהקשר ובנפשות הפועלות, אבל בעיקרון אני בעד. פשוט לפנות אליו/ה.
לאנשים יש אומץ. אין מה לומר.
יתכן וזה תלוי ברמת הפתיחות של זה שפונים אליו, אני יודעת שבחברות מסוימות זה מקובל.
הללי~) אינני חושדך חלילה, אבל תמיד יהיו אלו שיקישו בין דברים אלו ל....
והזכרת לי רעיון דומה.
"ויאמר לה אלקנה, חנה למה תבכי, הלא אנכי
טוב לך מעשרה בנים". ומיד אחר כך כתוב "והיא מרת
נפש, ותתפלל אל השם ובכה תבכה".
ושואלים, מה קרה פתאום? למה רק עכשיו הנביא
מדגיש שחנה היתה מרת נפש?
אלא, בשברון ליבה חנה מבינה, שאם אלקנה מוציא
כזה משפט מפיו "למה תבכי, הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים",
זה אומר שאפילו הוא כבר לא מבין את גודל הכאב והצער שבי.
עכשיו, מבינה חנה, אני לבד במערכה, אפילו בעלי כבר לא איתי בתקווה...
ואז היא מתחילה לבכות.. תפילה מתוך כזו הרגשה, שאף אחד
כבר לא לצידה,
אין לה על מי להישען – רק על הקדוש ברוך הוא.
ומתוך כזו תפילה - מגיעה ישועה.
אגב, בעיני זו אחת מהסיבות שנחמה הצליחה כ"כ.
שלום לכולם
שאלה- באיזה שלב ואחרי כמה זמן דיברתם על הקשר ביניכם? איך מרגישים לגבי הקשר?
ובנוסף,מי יזם את השיחה ואיך?
מכירה מישהו כבר כמה זמן ומרגישה שקשה לי לדעת איפה הוא נמצא ביחס לקשר שלנו.
תשובות יעזרו לי מאוד!
תודה!
אם מכירים כבר הרבה זמן, ולא כ"כ ברור אז אולי כדאי באמת לערוך שיחה כזו...
עזרת מאוד
אולי בסביבות פגישה רביעית יש נוכחות של השאלה הזו
אבל זה מאד שונה מאדם לאדם ומקשר לקשר.
תמיד יותר קל לספר על עצמך מאשר לשאול על הצד השני. ואפשר לספר על עצמך ולהגיד "אשמח לשמוע גם עליך אם מתאים לך לספר"
מנסה לחשוב איך שיחה כזו לא הופכת לשיחה כבדה
מה כבד בזה?
(ברגע שתדעי לחד מה מביא את תחושת הכבודה אולי תוכלי להפריד אותה מזה)
פרשת השבוע : ויצא
כניסת השבת : (יעודכן בהמשך לפי דרישה)
תזכורת לגבי תקנון נוהל "שבת שלום".
אוקי, אז מדי שבוע, אחד מחברי הפורום בצורה אקראית לגמרי, מוזמן לפתוח פוסט "שבת שלום 🍷"
שאר חברי הפורום מברכים "שבת שלום" את כל חברי הפורום ואת העולם (ולא את פותח הפוסט)
כדי לאותת לכולם שהיה נחמד עם כל הפריקות, הבדיחות, השאלות, הטענות אבל ...עכשיו זמן לשבת המלכה.
אפשר (לא חייב) להוסיף דברים *שקשורים* *לשבת* כגון :
משהו על פרשת השבוע,
מה מתכננים לאכול בשבת,
מה מתכננים לקרוא או לעשות בשבת.
בקיצור *כל* *דבר* שבא לכם, שקשור לשבת.
הכל לכבוד המהנדס הראשי(בורא עולם), שידע שאנחנו לא שכחנו את השבת *גם* *בפורום*.
שבת שלום !
איכהרק טוב לכל עם ישראל!
המטיילת בארץויותר מדוייק - מה הדברים הקריטיים שצריך לדעת על הבנאדם כדי לחשוב על הצעה בשבילו?
האם הצעה זה דבר סופר רגיש או שזה דבר שאפשר גם לשחרר ולהציע לאנשים שאנחנו לא הכי בקשר איתם ביום יום?
אשמח מאוד לתשובות מכולם!
מתייג את מי שראיתי שהביע עמדה מתישהו פה בפורום בנוגע להצעת הצעות:
תחכימי אותנו!
צריך להכניס עוד אנשים למעגל מציעי ההצעות!
אם בא לך, אני לא מכריח ;)
להכיר אדם דרך הפורום זה נקרא להכיר? זה מספיק? למה?
תראה,
בכל דרך יש הצלחות
כמו שיש הצלחות לכרטיסים שעוברים , לאתרי הכרות, לשדכנים, לחברים ולשכן בן ה 5
לי חשוב וגם משקיעה בזה לא מעט
לשמוע את הבן אדם, לשמוע מה חשוב לו
ולציין לעצמי מה אני חושבת שמתאים לו : סגנון דתי, סגנון אישי, אופי תוך התייחסות לרצונות .
והצעה זה לא רגיש (לרוב)- ואחריות המדויטים לברר אם זה מתאים להם
אבא שלי היה בפגישה עסקית עם לקוח של החברה שלו, ופתאום הלקוח אמר לו "אתם הדתיים, תאמין לי, אתם בלתי נסבלים".
אחרי ההלם הראשוני, הוא שאל את הלקוח מאיפה הגיעה האמירה הזאת.
"יש אצלנו אחד בחברה, באמת מותק של בחור, אבל מה? הוא כבר בן 35. ואצלכם לבחור בגיל כזה כבר לא נשארות אפשרויות, ורק בגלל שהוא דתי הוא יישאר לבד כל החיים".
אבא שלי מיד הגיב לו "על מה אתה מדבר, גם לי יש אחיינית רווקה בת 32, תן לי את הפרטים שלו ואולי ייצא מזה משהו".
עכשיו תבינו,
אותה אחיינית (בת דודה שלי) יצאה כבר עם עשרות רבות של בחורים, כולם בחורים שהיא קיבלה עליהם המלצות חמות, על האופי שלהם, על התורה שלהם, אמרו לה שהם יתאימו לה כמו כפפה ליד... וכלום. תמיד זה נגמר יחסית מהר.
ופתאום, מציעים לה מישהו על סמך שום דבר מיוחד באופי שלו (מלבד זה שהוא דתי), כאשר אף צד של המשדכים כלל לא מכיר את הצד השני. ברוך ה' כשהיא ביררה עליו פרטים נוספים היא ראתה שזה דווקא כן עשוי להתאים, והם התחילו לצאת לתקופה מסוימת, ואחרי כמה חודשים - שמחה וששון - הם הודיעו על אירוסיהם.
כשהגענו לחתונה המרגשת שלהם, היא באה אל אבא שלי לפני החופה, ונתנה לו מעטפה. בתוך המעטפה היה צ'ק עם 50,000 ש"ח. אבא שלי אמר לה שהיא משוגעת על כל הראש, הוא דוד שלה, והוא בחיים לא ייקח ממנה כסף על השידוך.
היא ענתה לו שהיא נדרה נדר שזה מה שהיא תשלם למי שיישדך אותה, והיא לא מוכנה לעשות התרת נדרים.
בלית ברירה, אבא שלי לקח את הצ'ק והכניס אותו לארנק.
מיד אחרי שהכלה הלכה לעיסוקיה, הוא קרע את הצ'ק שהוא רשם מראש לכבוד האירוע (על סך 3,000 ש"ח), ורשם צ'ק חדש - על סך 53,000 ש"ח.
אין ספק שזאת הייתה מתנת החתונה הכי גדולה ויקרה שהוא נתן בחייו...
האם זה אומר שעכשיו אני אתחיל לשדך אנשים רק בגלל ששניהם באותו הגיל? כנראה שלא.
אבל לדעתי זה כן מלמד שלפעמים השידוך עשוי לבוא ממקום לא צפוי, וצריך להשאיר את הראש פתוח למקרים כאלה... גם מצד המשדכים וגם מצד המשודכים.
בגלל שכתבת מתישהו שאתה ואשתך משדכים.
אשמח אם תענה מתי יש מספיק בסיס כדי להציע לדעתך
מסופר שהרצי"ה היה מדגיש שכל הנסיונות של הרצל להקים מדינה נכשלו..
עצם זה שנתת לבנאדם הרגשה טובה שחושבים עליו ושהוא קיבל הצעה זה כבר רווח לא מבוטל
ועדיין לא ענית לי על השאלה ;)
לכן הוא שם תמונה גדולה שלו בבית
ההקשר המקורי להדגשה הזאת היא לא הנידון הדידן ולא ארחיב פה.
חחח קצת מציקה הציניות, אני חושב שזה אמיתי
אני יכול להציע לך שתתן לי משכורת תמורת אפס עבודה למשך חמישים שנה. אבל לא יהיה הגיוני שאצפה לתשובה חיובית.
ברגע שזה מובן, אפשר להציע הכל. מרימים טלפון, אומרים "תקשיב, יש פה מישהי שאולי תרצה להכיר" "למה?" "לא יודע, כי בא לי להציע לך" והבחור יחליט - רוצה או לא רוצה.
הנקודה היא שיש רווקים שלא יודעים איפה בני הזוג שלהם נמצאים. התפקיד של השדכן הוא לעדכן אותם, ולספר להם את כל המידע שיעזור להם למצוא. מצד שני, גם לספר להם מידע שעשוי להיות רלוונטי.
המשמעות -
1 אין הצעה מעליבה, כל עוד אתה יודע שיכול להיות שזה לא מתאים. מה שמעליב בהצעה זה האמירה "היא מתאימה לך" כאשר המפגש נותן תחושה "איזה רושם נתתי שבגללו חשבו שהיא מתאימה לי".
2 לדעת לשמוע "לא". אם אני לא רוצה להתחתן עם מישהי, לא אעשה זאת. ולא משנה כמה טפשית הסיבה. אתה רוצה, תתחתן איתה אתה.
3 לדעת לשכנע שכן. שכנוע בעיני הוא לא דבר רע. הוא דרך להתגבר על חוסר מוטיבציה. יש לזה מחירים, אבל לפעמים כדאי לשלם אותם. אז אם אתה חושב שכדאי, או שכדאי לנסות, אתה יכול לנסות לשלוף את הקלף הזה. אולי תצליח. הרבה קשרים טובים יצאו בלי שהמשודכים חשבו שיכול להתאים.
4 כשמשודך אומר "לא", הוא לא מתכוון "אני לא רוצה להתחתן". הוא מתכוון "אני רוצה להתחתן עם מישהי אחרת".
5 טוב, יש עוד סוג של הצעה מעליבה - בחור בן 15 שלא מבין כלום מחליט לתפוס יוזמה ולשדך שני אנשים. שוב, מה שמעליב זה ש"למה הוא מטריד אותי בנושא שהוא אפילו לא מבין איך מתחילים", וזה הרבה יותר פדיחה למשדך מאשר עלבון למשודך. כמו ילד בן 10 שינסה לארגן הצעת נישואין של אחיו הגדול. לפעמים זה מצליח, בדרך כלל יש פה פער שלא מצליחים לגשר עליו.
6 מה הדברים הקריטיים? מה הוא רוצה. זה קודם כל. זה לא אומר שתציע לו מה שהוא רוצה, אבל זה אומר שתדע שזה מה שעשית. שתדע איפה אתה מבקש ממנו לצאת מאזור הנוחות, ואיפה אתה מבקש ממנו להתפשר על חלום שהיה לו.
7 הדברים החשובים הנוספים הם מה יכול להיות טוב לו. תחשוב שהוא שואל אותך "הציעו לי את זאת, כדאי לנסות?" ותחשוב אם הוא היה סומך על התשובה שלך. אם התשובה שלך היא כזאת שהוא לא היה מקבל, תדע את זה כשאתה מציע את ההצעה.
גם את העלמה צריך לשאול....
ברור שהכי אידאלי להכיר את שני הצדדים כמה שיותר ולנסות להרגיש אם יש שם התאמה.
אבל אני חושבת שזה ממש בסדר לנסות להכיר גם אם לא מכירים אפילו את שני הצדדים בכלל.
כי לעולם אי אפשר לדעת מאיפה יגיע הזיווג.
ואני חושבת שהמשודך צריך לבוא מתוך מקום של ענוה והכרת הטוב עם השדכן שמציע
והשדכן צריך לפעול בהרבה רגישות ולא למרוח את ההצעה....
ענבלבס"ד
אני לא בטוחה מה הדברים הקריטיים שצריך לדעת על אדם. אני יכולה לומר שאני מבררת מה הוא מחפש ואיך הוא מצייר את עצמו [או מציירים אותו אם לא הוא כתב]. אני בעיקר מסתכלת על שילוב התכונות שהוא כתב. אני כן לומדת הרבה מהדיוקים בין הכרטיסים- למשל האם הוא כתב חכם, עמוק ורגיש או רגיש, טוב לב ובעל חוש הומור. בעיניי יש הבדל בין שני הכרטיסים שיכול להעיד על האנשים.
הקטע בשידוכים הוא שזה לא מדע מדויק. אף אחד מאיתנו לא יכול להבטיח הצלחה. כמו שהמנחה שלי בפרקטיקום אמרה- "אם היינו יודעים לחזות במי נתאהב ולמי נתאים אז התכנית "חתונה ממבט ראשון" הייתה הצלחה מסחררת". אנחנו לא במקום הזה ולכן כל מה שיש לנו זה להתפלל לקב"ה שישלח בידינו רק דברים טובים.
אני מאמינה ששידוכים זה הרבה ניסוי וטעייה וזה דבר שגם המשדכים צריכים להבין וגם המשודכים. אני לא חושבת שאם מכירים מישהו בהכרח מצליחים לשדך לו יותר מאשר לאדם זר. זה משליך על שני דברים-
א. בעיניי זה אומר שלפסול הצעה רק כי היא הגיעה ממישהו שלא מכיר אותך זה לא נכון וחבל. אני חושבת שכל הצעה צריכה להיבחן לגופה ולא לגוף המציע. אנחנו לא יודעים מאיפה זה יבוא ונסתרות דרכי ה', חוויתי את זה בעצמי. אם נתרכז רק בהצעות מאנשים שאנחנו מכירים אז ההיצע יהיה בדרך כלל די דל ומפה גם תגיע טענת ה"אין הצעות" הרבה פעמים [או כי לא מכירים אנשים מעבר למשפחה ואולי כמה חברים]. אני מאמינה שהשתדלות כוללת בתוכה טווח רחב יותר ממה שאנשים חושבים. אני לא רואה בושה בלהירשם לאתרים, בלשלוח לאנשים "הי אולי תחשבו עלי?" או בלשלוח לאנשים זרים כמוני פרטים כדי שאני אחשוב עליכם.
ב. הדבר השני הוא גם למשדכים ובסוף בעקיפין גם למשודכים. אני מאמינה שכיוון שאנחנו לא באמת יכולים לדעת איך הצעה תתגלגל, אנחנו חייבים לאזור אומץ ותמיד להציע, גם אם אנחנו לא בטוחים במאה אחוז. אין מאה אחוז בתחום הזה, גם לא יהיה. גם בעלי הוא לא מאה אחוז מה שכולם חשבו שאתחתן איתו וגם אני מסתמא לא התחתנתי עם מאה אחוז מהדמות שהייתה לי בראש. אני חושבת שזה דבר שחשוב להבין ושדכנים לא צריכים לפחד להציע כי אולי זה לא יתאים ואז מה המשודך יחשוב. פה מגיע גם החלק של המשודכים- הציעו לכם וזה לא היה קשור? אל תפסלו את השדכן, תסבירו לו למה פסלתם כדי שהוא יוכל לדייק בעתיד. אם טעיתי בהצעה כלשהי זה לא כי אני סתם משדכת לכם אנשים, זה לא מעיד בהכרח על שידוך כיפה חצאית, זה בעיקר מעיד על זה שמשהו לא מדויק בי כלפיכם ואני רוצה לדייק אותו. אם מישהו פסל הצעה שהצעתי לו אני תמיד אשאל אם הוא מוכן לספר לי למה זה לא המשיך כדי שאוכל לדייק לו הצעות עתידיות. בסוף, אנחנו עושים את זה כדי שתדעו שחושבים עליכם תמיד וכי אנחנו רוצים לראות אתכם מקימים בית. אישית אני יכולה להעיד על עצמי שלא עובר יום כמעט בלי שעולים לי כמה שמות ואני חושבת שוב ושוב למי הם יכולים להתאים.
אגב, אני מדי פעם נזכרת באנשים שהכרתי לפני שנים ושולחת להם הודעות של "הי חשבתי עלייך, מה דעתך לשלוח לי פרטים שאנסה לחשוב על זה?" [בניסוח יותר נחמד ומתעניין כמובן]. עד כה לא נתקלתי במישהו שלא שמח כששלחתי לו. אני באמת מאמינה שזה יכול להגיע מכל כך הרבה כיוונים לא צפויים.
אני כן אשתדל לדבר קצת עם האנשים ולנסות לתפוס קצת מההתנהלות ומהאופי אבל זה תמיד יהיה לא מדויק אם אלה אנשים שאני לא מכירה במציאות [בהזדמנות זו- אם מישהו רוצה להכיר במציאות ביתנו פתוח ואני תמיד נהנית להכיר אנשים חדשים ]. שוב, זה לא אומר שלא אציע או שאני לא יכולה להציע, זה אומר שהפרמטרים שאני בוחנת בנויים יותר על מה שסיפרתם ולא על מה שאני מכירה.
בקיצור, אני חושבת שהרבה ענווה נדרשת פה משני הצדדים וגם הרבה רצון טוב. אני בעד לשחרר ולשלוח את לחמכם על פני המים [בהשאלה, לא במשמעות המקורית]. בסוף אני מאמינה שאם שולחים למספיק אנשים את הפרטים אז מישהו בסוף יצוץ עם הרעיון הנכון והמדויק.
מקווה שעניתי, כמובן שאפשר להמשיך לדון על זה וסורי על ההקפצה
או דיונים, שהתנהלו כאן ובפרטי:
מה מקומן של תגובות מאנשים שנמצאים במצב שונה בתכלית?
באופן ספציפי, השרשור הזה מתייחס לנשואים שעונים לדילמות של רווקים - ביחוד כאלה שלא חוו רווקות מהסוג המדובר, או כאלה שהתגובות שלהם לא משקפות את זה. או כאלה ששכחו מה זה.
במידה מסויימת רלוונטי גם לאנשים שמסיבות אחרות לא חוו רווקות ממשית, למשל צעירים בני עשרים.
כמובן, ברור שאם רווק שואל אם קניון מלחה פתוח, מצבו האישי של מי שעונה הוא לא רלוונטי.
אבל כשרווק רוצה להביע את התחושות שלו, ואנשים שמעולם לא היו במצב שלו מביעים דעה, או אנשים מביעים דעה על סמך מה שמתאים להם והצליח להם, בלי להתייחס למצב של מי ששואל - מה היחס לזה? מה זכות הדיבור, המעמד, של מי שבעצם לא חווה את האירוע, להביע עליו דעה?
(זה מותר להגיב על הסוגריים הקטנים? - לקראת נישואין וזוגיות ההקשר המיידי)
בס"ד
אני חושבת שלכל אחד מותר לחוות דעה על כל דבר שפורסם באופן ציבורי. הכי בסיסי בעיניי כשמפרסמים בפורום זה לדעת שלא כל התגובות יהיו רלוונטיות ולא בטוח גם שכולם יהיו רגישות וכדאי להיות מודעים לזה.
אחרי שהקדמתי את זה אני אומר שבוודאי שראוי שתהיה רגישות מצד המגיבים. אני עדיין חושבת שלא צריך לחוות כל דבר כדי לדבר עליו. הרי גם אם נגיד הייתי נשארת רווקה עד גיל מבוגר, עדיין החוויה שלי כנראה הייתה שונה משל אנשים אחרים פשוט כי אני אדם שונה [אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו- אבל מתי באמת אתה מגיע למקומו? אף פעם לא]. אני חושבת שאפשר לכאוב ולהצטער בשביל אחרים גם אם אני לא מבינה את עומק הכאב.
לגבי נתינת עצות זה באמת טריקי יותר. אני לא יכולה לבוא לרווק מבוגר ולהגיד לו "אתה בררן". אני לא חושבת שזה מקומי ולמען האמת אני גם לא חושבת שזה מקומו של מי שכן רווק מבוגר. אני מאד מאמינה בללכת לברר עם עצמך ועם מטפל\ת מה קורה שם ואולי משהו באמת צריך להשתנות, אבל אני לא חושבת שזה נכון במסגרת פורומית או אפילו במסגרת שידוכים. אני אף פעם לא אבוא למישהו ששולח לי פרטים, גם אם אני מכירה אותו, ואגיד לו "תקשיב, הגזמת". בלי קשר לגילו או לגילי, אני חושבת שבסוף הוא צריך לחיות עם האישה שאיתו ובסוף הוא גם נושא בהשלכות של הבחירות שלו וזה לא ממקומי לבקר אותו. אני אנסה להתאים את ההצעות כמיטב יכולתי אבל אני לא אבקר אותו על בחירותיו, בוודאי לא בפניו [ואשתדל מאד גם לא מאחורי גבו כי באמת אני מבינה שזה לגיטימי שיש דרישות].
בכל מקרה, לא משנה מה אומרים ומה מביעים, תמיד צריך לעשות גילוי נאות. כשאני מגיבה בשרשורים שהם לא "מה דעתכם על לפסול בגלל אורך החצאית?" אני תמיד מסתייגת ואומרת לקחת את דבריי בערבון מוגבל כי באמת לא הייתי שם. התחתנתי בגיל 21, אמנם הייתי במערכות יחסים מגיל 15 אבל בוודאי שזה לא דומה למישהו שנמצא בדייטים עשר שנים [אם כי אני כן חושבת שחלק מהחוויות דומות לפעמים, למשל חווית הפרידה וחווית הייאוש אם כי הייאוש כנראה שונה קצת] ולא חוויתי לחץ מהסביבה או הרגשה שכולם מצפים שזה יקרה כבר וזה לא קורה. אני מבינה שאני לא במקום של רווקים מבוגרים בכלל, אבל אני כן חושבת שלפעמים יש לי דברים שבעיניי נראים חכמים ולכן אגיד מראש שלא חוויתי אז מי שלא רוצה שלא יקרא.
אני חושבת שיש אנשים חכמים בלי קשר למה הם חוו. חוץ מזה, לפעמים מחוויות דומות אך שונות גם אפשר ללמוד. אני בעד להיות פתוחים תמיד לשמוע בלי קשר למי אומר. אם הדברים לא נכונים או מדויקים לך אז תסנן, אבל אני לא חושבת שבגלל זה צריך להפסיק להגיב. שוב, אני כן בעד רגישות, אני כן בעד לדעת שבשרשור פריקה על רווקות מאוחרת המקום שלי הוא לא לתת עצות אלא אולי לתת אמפתיה וגם זה לא בטוח, אבל צריך להבין שלפעמים גם אנחנו שוגים וזה בסדר כי זה פורום ואי אפשר לצפות שזה לא יקרה.
אגב, אם למישהו זה מפריע תמיד אפשר לכתוב בהודעה שמבקשים שרק רווקים יגיבו או אפילו להגיד שרק רווקים מעל גיל 30 יענו. זה לגיטימי וזה בסדר ואישית אני לגמרי אכבד.
בקיצור, אני חושבת שהתגובה הזאת נכונה גם בקשר לפערים אחרים ולא רק נשואים מול רווקים. בכללי יש פערים בין בני אדם וצריך להכיר אותם.
ובנימה אופטימית זו- בע"ה שכולכם תהיו נשואים ממש בקרוב! הלוואי שתצטרפו לדילמות שלנו
אחת הסיבות הנפוצות לגירושין הם נושאים כספיים (לפחות במגזר החילוני (״העולם״))
האם הדבר הזה מטריד אתכם בשיקולים בבחירת בני הזוג ?
למשל,
תשמעו מהצד השני, בשלב הדייטים,
שהוא קנה משהו בבלאק פריידי שלא תכנן לקנות, שהוא לא באמת צריך
ושהוא איחסן אותו אחרי שבוע בארון (הוא כמובן יגיד את זה במילים אחרות)
אם תבינו בהמשך שלא מדובר במשהו חד פעמי...
אלא יש כאן סוג של ״מכור״ לריגושי קניות ?
בן אדם שקל מאוד לתמרן אותו מבחינת פרסום ושיווק, האם זה ישפיע ?
זאת אומרת : האם יש קשר ישיר בין אדם נבון לצרכן נבון
או שאתם נותנים את הקרדיט לשיטות השיווק המתוחכמות שקיימות היום,
ולדעתכם כמעט כל בן אדם (נבון או לא) יכול ליפול אליהם ?
קנית משהו שלא תיכננת לקנות, לא היית צריך ואיחסנת אותו בארון ?
אני לא מדבר על נפילה חד פעמית.
אני מדבר על משהו שחוזר על עצמו.
אם אתה רוצה דוגמא אחרת, מכיוון אחר לגמרי.
אז צרכנות נבונה זה גם לדעת מתי לקנות את הדגם היקר יותר (מכונת כביסה או מקרר)
כדי לחסוך יותר (חשמל, תקלות) או כדי להנות יותר ממה שמשתמשים בו המון שעות (טלוויזיה, למי שכן משתמש מדי ערב)
אז השאלה היא..
האם הצופים עושים קשר ישיר בין אדם נבון לצרכן נבון,
או שמבחינתם זה משהו בקטנה, שאפשר ״להסתדר״ איתו עם הצד השני ובסוף מגיעים לשביל הזהב...?
לדעתי.
מאחר והקמת משפחה ואושר קשורה קשר ישיר לניהול -כלכלי- נכון של הבית,
אז זה אמור להיות *לפחות* פרמטר שצריך *יותר* להתחשב בו כמו דברים בסיסיים אחרים.
בהרגשה שלי, זה לא המצב, כי זה לא צף לפני חתונה, זה צף אחרי החתונה ואז הפגיעה חזקה יותר.
אדם שאוהב לשיר וממש מזייף זה על אותו משקל.
חוסר תיאום יכול להיות ובטוח שיהיה בהמון תחומים.
השאלה איך יוצרים תיאום במערכת זוגית.
הבסיס ליצירת תיאום הוא רצון טוב. השאר אפשר לדון..
לא כל שריטה ישר צריכה להעלות תהיה - זה בשבילי? זה לא?
מבטיח לך - תמיד יהיה על מה להתלונן
אז בעצם מבחינתך מדובר בשריטה. משהו בקטנה שלא צריך להתעסק בו.
זו התשובה שלך. סבבה.
אמצעי ולא מטרה בפנ"ע
שוק!.. עם הזמן בעלה למד להוריד את הראש,אני חושבת שהם בסדר גמור כיום פחות או יותר. 
