גם עם ההודעה הנוספת שלו @חדשכאן

ומוסיפה שיש הרבה פרמטרים חסרים (אתה לא צריך לענות אלא כדאי לחשוב)

מתי זה קרה? האם היה טריגר? האם זה מאוזן?
האם טופלה ריגשית ותרופתית? האם יש מקור גנטי?

איפה היא היום מול זה (ברמה הפרקטית והרעיונית)?

בכלל בשאלות כאלה- 

התשובה היא אישית 

וכל אחד מחליט עם מה הוא מסוגל ויכול להתמודד

העיקר ברגישות ובנועם 

לדעתי בסופו של דבר היא תיפתח אליך.

תראה לה שאתה לא נבהל מזה ותגיד לה שככל שתכיר אותה יותר לעומק זה יכול לקרב בניכם.

אני חושבת שרוב האנשים בחיים עוברים תקופות של דיכאון או קושי נפשי ( ואף אחד מאיתנו לא חסין ולא יודע מה ילד יום), השאלה היא כמה זמן זה נמשך ומה עושים כדי לצאת מזה.

אתה צריך לקחת בחשבון שיכול להיות שזה יחזור וצריך להבין איך זה מתבטא ועם זאת אתה יכול לחיות איתה חיים טובים ומאושרים. 

יש להניח שמבינה שזה יכול להעסיק.

לא הייתי באתר שנים, אבל אני נכנסת כדי לשוטט בחדשות המגזר מדי פעם ונהנית לשוטט בפורומים גם כן. הייתי חייבת להגיב לפוסט הזה.

כשהייתי בת 19-20 (לפני עשור) חוויתי משהו דומה וגם כן הייתי חותכת את עצמי. יצאתי מזה ללא סיוע מקצועי אלא עם תמיכת חברים ומשפחה. זו הייתה תקופה בחיי של שינויים ודברים סוערים אחרים. אבל עברתי את זה וזה ממש לא הגדיר אותי בהמשך עד כדי כך שלא חשבתי על זה ברצינות. אבל זה היה פרק בחיי שבנה אותי, ולכן סיפרתי את זה לבחור שיצאתי איתו כעבור שנה. הוא הזדעזע. מאותו הרגע הוא התייחס אלי כדבר שהוא מקבל "למרות" היותי פחותה באופן כלשהו ואף דרש ממני לקבל ייעוץ מקצועי. עשיתי את זה עבורו ופניתי לטיפול נפשי. בסופו של דבר, הקשר נגמר ושלא בטוב. הבחור התייחס אלי כדבר רעוע, רגיש ופחות עמיד רגשית ממנו, וכל הבעה של רגש עז כלשהו ממני התקבל על ידו בצורה מבוהלת, כאילו אני לא יציבה נפשית. הייתי צריכה להוכיח את היציבות הנפשית שלי שוב ושוב. עזוב שהוא היה דכאוני ממני ובעצמו פנה לסיוע נפשי לקראת סוף הקשר..

החיתוך כל כך רחוק ממני עכשיו, כל כך לא קשור לחיים שלי יותר. זה היה משהו שעשיתי לתקופה קצרה ומטלטלת מאוד, ועבר. היום אני נשואה למישהו שכשסיפרתי לו על זה בפגישה ,הוא כל כך לא נבהל שהופתעתי ממנו. הייתה לו מודעות לשינויים שאנשים עוברים בחיים ולעובדה שמה שעשיתי פעם הוא גם חלק ממני וגם משהו שלא מייצג את מעשיי ובחירותי היום. כך יכולתי לחוות איתו טלטלות רגשיות באופן טבעי- אותן הטלטלות הרגשיות שכל זוג עובר בתחילת דרכו ובתקופות שונות בחיים- בלי שהוא ישפוט אותי על כך או יחפש סימנים לחוסר יציבות נפשית בכל רגע. אני היום לקראת לידה שניה, ועם כל הקשיים מן הסוגים השונים שעברנו, אותה תקופה בחיים לא מייצגת כלל את צורת ההתמודדות שלי עם קשיים היום.

אם אתה בוחר להמשיך- זה צריך להיות פתוח ביניכם, ללא חשש לדבר על זה אבל גם ללא השתהות מיותרת וחיפוש משמעות שאינה קיימת. תשאל את כל השאלות שאתה צריך לשאול. תברר איך היא גדלה מתוך זה. תראה איך היא מתייחסת לעצמה היום- האם זה משהו שהיא חוששת שיקרה לה שוב או האם זו פשוט תקופה בעברה שהיא מספרת לך עליה כמו בחורה שמספרת על ביטול אירוסין- זה היה, זה נגמר, אבל זה משמעותי מספיק כדי שצריך לספר, וזה גם משהו שהיא גדלה מתוכו ויודעת היום להתמודד עם הקשיים בדרכים אחרות. וברגע שתבוא על סיפוקך בעניין, תניח, תשחרר. אל תפחד מזה ואל תתייחס אליה לאור התקופה ההיא. אל תתן לתקופה יותר חשיבות לחיים שלה ולהתנהגות שלה מאשר היא מעניקה לו. 

אם אתה רואה שאתה משתהה על זה יותר מדי ולא מצליח לשחרר- עזוב. זה לא בריא לך או הוגן לה שאתה רואה אותה תמיד לאור התקופה ההיא. מי שיורד במשקל לאחר עבודה עצמית ומאמץ אנחנו לא רואים בו כשמן או חששים בכל פעם שהוא אוכל משהו טעים. מי שהיה סורר בגיל העשרה והיום סיים צבא ועושה תואר, אנחנו לא רואים בו נער בעייתי או מפחדים תמיד שידרדר לסמים. מי שהיה לו נתק מהמשפחה והוא עשה מאמץ לשקם, אנחנו מעריכים אותו על כך ושמחים במחויבות שלו ובמאמץ שעשה על אף הקושי והרגישות שכרוכה בזה. החשיבות לא נמצאת במה היינו ועשינו, אלא איך התקדמנו הלאה- וכאן יש מקום להעריך את האדם על החוסן הנפשי שבא מתוך אותה ההתמודדות ועל הכלים שרכש.

כדאי לברר מה היה ההקשר של החיתוך. בתגובה שמתחתי המגיב מתייחס לבחורה שחוותה דיכאון, ולא חיתוך. מן הקריאה שלי בנושא, חיתוך בא בדרך כלל ממקום אחר והוא גם קשור פעמים רבות בהפרעות אכילה (וכך היה גם בנסיוני). לא מדובר בהכרח בדיכאון קליני אלא בתגובה קיצונית לסיטואציה בחיים. ויש הבדל גדול בין דיכאון ממש לבין קושי בהתמודדות עם קשיים או טלטלות. יש לי ידיד עם דיכאון קליני, וזה אכן לא סיפור קל, ולא עובר בקלות, וחוזר מדי פעם. אבל חיתוך.. משום מה לא נתקלתי בקריאה על כך שזה קשור בדיכאון ממש. אבל אני לא אשת מקצוע, ויכולה להעיד רק על עצמי בעניין.  

מכיר סיפור דומה די מקרוב,

בחורה סיפרה לבחור על דיכאון (שלא הגיע לרמת חיתוכים וכו) בשלב הדייטים, 

הבחור מאוד התלבט והתייעץ,

המומחים (אנשי מקצוע) אמרו לו שבהסתברות של 70-80% שמה שהיה (הדיכאון וכו') יחזור.

היא הבטיחה שמה שהיה לא יחזור. הבחור האמין לה שלא יחזור וההם התחתנו. 

הכל חזר ובגדול.

היום (עם כמה ילדים) הם בבעיה לא פשוטה בכלל,

הוא מצטער (לפעמים מאוד) על הצעד שעשה, ועל שלא הקשיב לאנשי מקצוע,

לעיתים מרגיש שממש נפל בפח (הונאה כפשוטו),

אבל גם מבין שלא הגון שהילדים יסבלו בגלל טעויות שלו.

הסיפור הזה גרר בעיות נוספות שאינן רלוונטיות,

בקיצור, מילכוד מורכב ומסובך.

נסיבות החיים אחרי הנישואין מייצרות טריגרים לדיכאון לא פחות מאשר לפני הנשואין (ובדר"כ יותר).

מציע לך לא ליפסול על הסף, אבל להתייעץ היטב עם אנשי מקצוע (יותר מאחד או שניים),

להקשיב להם היטב, ולחשוב האם אתה בנוי להתמודדות עם הופעה חוזרת של מה שהיה,

והאם תוכל להתמודד עם הופעה חוזרת של מה שהיה למרות הבטחות שלא יחזור.

אם אתה לא בנוי לזה, אל תיקח צאנס, הסיכון כבד מאוד.

1. לא לפסול על הסף

2. להתייעץ

3. לבדוק אם אתה בנוי לזה. 

4. לבדוק אם אתה בנוי לזה.

אין טעם ששניכם תכנסו לדכאון במידה ויגיע.

מחזק אותך שבהחלט יתכן וזה מאחוריה

ושינתה נק' מבט בצורה בוגרת יותר משהיתה

בגיל ההתבגרות הקשה. 

אם כי הרעיון לשאול מומחה הוא נכון - והצעתי לו מקודם, שאם הדברים נראים חיוביים - יבקש אותה שילכו ביחד למי שטיפל בה, שיסביר את המשמעות. זה דבר די מקובל.

אבל יש הבדל בין מה שאתה תיארת, שאמרו לו שיש 70-80% שיחזור, לבין הנידון כאן, לפחות על פניו.

טעות לומר, "לא הגיע עד רמה של חיתוך".... "חיתוך" (אע"פ שברור שממש לא כדאי לעשות את זה ח"ו...) זה לא "עד רמה". יש בנות צעירות שכך מביעות "מחאה", לפעמים על דברים שעברו. זה נשמע מטומטם - אבל זו תופעה שקיימת. לא מראה על שום רמה של דכדוך".

אז אם היא אומרת שהיה לה משהו קל, ויצאה מזה לחלוטין חוץ מכמה סימנים פיזיים שנשארו - זה בהחלט יכול להיות.

המון בנות לוקחות כדורים קלים "נוגדי דיכאון".. אז יש להם "דיכאון"? לא. יש להם חילופי מצבי רוח בגיל ההתבגרות. ויש אלה שמוצאות פיתרון קל כזה, ורופאים משתפים איתן פעולה.

על כן, צריך לברר כל דבר לגופו של ענין. "אין מדמין בטריפות מזה לזה"..

אני לא מומחה בפסיכיאטריה, אבל אם אצל מישהו דיכאון (ומכבסת מילים שתקרא לדיכאון "דכדוך"

לא תועיל במאומה, רק תרחיק אותנו מלהישיר מבט למציאות העגומה) הגיע ל"חיתוך",

 זה כבר לא רק דיכאון, ובטח לא "טמטום" זה הרבה יותר חמור (וכמובן לא משנה אם מדובר בבן או בת),

מראה על נפש בעייתית מאוד (וגם זה בלשון המעטה).
 

כמובן שחמור מאוד שרופאים משתפים פעולה עם אותן בנות (או בנים, שוב לא משנה) שלוקחים כדורים

בגלל כל שטות והבל,

הפיתרון הוא לחזק את הנפש ולבנות אישיות בריאה ויציבה, לא סמים במסווה של כדורים, שלכל היותר 

הם כמו פלסתר על סריטה, רק מסתירים את הסריטה, ולא פותרים את הבעיה.

תחשבי, נניח שהבן שלך בא להתייעץ איתך עם שאלה דומה,

האם היית מייעצת לבן שלך להתחתן עם אחת כזו ?

אני לא הייתי ממליץ לבני להתחתן עם אחת כזו.......

לדעתי הסיכון גדול מדי,

אינו נכון למיטב ידיעתי.

כלומר: זה בדיוק מה שאמרתי, שהתופעה הזו (כמובן בלתי רצויה לחלוטין..), אינה מראה על עוצמת הרמה של דכדוך (אכן, אני מעדיף להשתמש במילה הזו, כאשר לא הכרחי אחרת - ובוודאי שבמקרה זה, אדרבה, זה מדגיש על מה זה לא מצביע. מה גם שמי שסיפרה, אמרה "דיכאון קל"). יש צורת מחאה כזו, כמה שזה אכן נשמע "מטומטם" - ומשנה לגמרי שזה אצל בת, כי שם זו תופעה פחות נדירה יחסית. כמו שאמרתי, לפעמים מחאה על דברים שעברה. בוודאי שבאותו זמן, זה מצביע על מצוקה נפשית - אבל לא בהכרח מעבר לכך

[עיין מה שהיא כתבה: עשיתי את זה לעצמי - לקראת נישואין וזוגיות ]

לכן אמרתי, יש הבדל גדול בין המקרה שאתה הבאת, של סוג של  דיכאון ל"ע שרופאים אמרו שיש 70-80 שיחזור (גם בזה יש מה לעשות. ומוצאים שיטות חדשות כיום, אבל זה לא הנושא], לבין מה שהיא סיפרה. וההגדרה על מי שאתה סיפרת ש"לא הגיעה עד לרמה של חיתוך", אינה הגדרה נכונה. "חיתוך" אינו מצביע בהכרח על רמה גבוהה יותר, ולא על שום דבר לגבי ההווה והעתיד.

לכן אמרתי, בוודאי שיש מקום להתייעץ (גם בסיפור שלך התייעצו..) עם מי שטיפל בה. אבל לחשוב מראש שזה בהכרח אומר משהו - ממש לא.

ואכן, אם זה היה בן שלי - הייתי מציע בדיוק אותה הצעה. שאם ההצעה נראית ממש טובה - לשאול את הפסיכיאטר מה במדויק המשמעות והאם יש השלכות אפשריות לגבי ההמשך יותר מסתם מישהי שעברה גיל ההתבגרות קצת סוער..

אתה תעשה את השיקולים שלך והבדיקות שלך וכל ההחלטה שתקבל תהיה שלם איתה.
כולנו בני אדם. השאיפה היא כמובן להיות עם אנשים שמחים ומאושרים.

אבל דבר אחד בטוח, במידה ואחרי הבדיקות והמחשבות *תחליט* *ללכת* *על* *זה*,
אז אם יש חשבון איפשהו למעלה ( אני אומר -אם-, כי בכל זאת, אני חילוני-מסורתי ואני מחוייב לאמת הפנימית שלי)

אז די בטוח שמתישהו יאמרו שם מי שיאמר לך:

***אתה*** נתת הזדמנות שאחרים כמוך לא נתנו,
***אתה*** תקבל הזדמנות שאחרים כמוך לא קיבלו.

בהצלחה עם כל בחירה שתעשה.

אם יצאה מזה לגמרי - לא צריך להיבהל, לדעתי.

התופעה הזו, קיימת אצל מיעוט בנות בגילאים מסויימים, סוג של מחאה. ה"היתה חותכת את עצמה" זה לא מה שבן עשוי לפרש..

אז הנקודה היא, שהיה לה דיכאון קל (גם דבר לא נדיר מאד ואפשר לצאת ממנו), וכעת ב"ה, אחרי טיפול, לא נשאר מזה כלום. חוץ מכמה "סימנים" פיזיים, שגם זה לא כלום.

אני לא חושב שזו סיבה מוחלטת "לחתוך" (הפעם, לא את הגוף...). אפשר לבקש לברר יחד עם מי שטיפל/ה בה, מה המצב, האם יש סיכונים מוגברים לעתיד.

הכל - מאד בנחת, ברגישות, באמפתיה; וגם בהערכה על כך שסיפרה לך. היתה יכולה לא לספר, ולא היה בזה שמץ עבירה..

הצלחה רבה.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון…