השוק מוצף במאמנות שלקחו כל מיני קורסים, ולעיתים נראה שרק הכסף מעניין אותן..

באות לנצל את הרווקות הנואשות שחושבות שיש פתרונות קסם. 

בגלל ייעוץ שגוי נתתי צ'אנס לעוד פגישה ועוד פגישה, כי אולי הרגש יבוא ואולי המראה שלו ימצא חן בעיני ועוד אלף אולי שבסוף גרמו לפרידה ולפגיעה בצד השני.
עד שהרגשתי שאין כמו להקשיב לעצמי!!!
תקשיבו ללב שלכם, לקול הפנימי, הוא היועץ הכי טוב בעולםםםםם!!!!!

בעיני כל היועצים והיועצות הגרועים עושים את זה מכוונה טובה וכנה באמת. הם ממש לא עושים את זה בשביל הכסף. הם באמת מאמינים שהם יעזרו. זה נכון גם לכל הדודות שמייעצות (לפחות לחלקן). הן באמת מאמינות  שהן מנסות לעזור.

כתבו כאן באחת התגובות שהיעד הוא כסף - ממש לא. לא מאמין בזה.

ההבדלים הם באסטרטגיה. ולפעמים אותו יועץ יהיה מצוין לאדם אחד ונוראי לאדם אחר, כי הוא הצליח להבין מה מתאים לאחד ומנסה דברים לא נכונים על האדם האחר.

 

וזה אומר מצד אחד שאין יועץ גרוע. יש יועץ לא מתאים. היועץ הכי גרוע בעולם עלול להיות בדיוק מי שאתה צריך.

ומצד שני זה אומר שאם יועץ יספר לך על ההצלחות שלו זה לא מעיד כלום עד כמה הפתרונות שלו מתאימים לך.

אבל צריך לזכור - אם רוב היועצים שעוזרים לאחרים לא עוזרים לך (בטח אם עדיין לא מצאת מישהו שמצליח לקדם אותך - כלומר שאחרי עבודה איתו, מצבך טוב יותר מאשר לפני כן! לא מישהו שמוכן להאמין שרק אתה צודק וכולם טועים), אולי כדאי שתחשוב מה החלק שלך בזה. אולי זה בגללך ולא בגללם. הם עדיין לא עוזרים לך, אבל השינוי צריך להיות אצלך ולא אצלם.

 

גילוי נאות: דיברתי עם הרבה מאד יועצים בחיי. חלקם דיברו שטויות בחינם, חלקם עזרו לי במחיר מלא. חלקם הועילו לי בלי לגבות כסף, וחלקם גרמו נזק ולא היו מוכנים להחזיר תשלום על פגישה שבסופו של דבר לא התקיימה (תוך שימוש באותיות הקטנות של החוזה).

הפוסט לא דיבר בכלל על כסף.. טוהר הכוונות של היועצים למינהם זה משהו שה' יכול לדון עליו, לא משהו שאנחנו צריכים לעסוק בו.

הטענה שלה היא שיש מאמנים שהאג'נדה של חתונה מובילה אותם יותר מאשר טובת המתאמן. (אגב, זאת טענה דומה למה שטוענים מתנגדי טיפולי ההמרה)

נכון, במחשבה שניה, לקחתי את זה קצת למקום שהתגובות המסכימות כאן לקחו את זה. אבל המקור נשאר. רוב המאמנים למיניהם באמת מתכוונים לעזור לאדם שהם עוזרים לו. ומשהו מתפספס בדרך. כי לא כל יועץ מספיק מוכשר כדי לזהות מתי הוא אומר משהו לא נכון, מתי ללחוץ ומתי לשחרר, מה האסטרטגיה הנכונה.

ברור שיש גם רופאים מושחתים, אבל הם מיעוט קטן מאד.

ולדעתי גם כאן.

 

אבהיר: כשמגיעים לשלב הדרישה לכסף, כל התכונות האנושיות יצופו. תכונות רעות, חולשות, חמדנות. אבל הדרישה לכסף היא תמורת משהו שהם מאמינים שהוא עזרה טהורה. אני משוכנע שהם משוכנעים שהכסף מגיע להם בצדק ובדין על עזרה אמיתית, וגם אם תאמר להם שהם לא עזרו, הם יגידו - אנחנו עשינו את שלנו, או לחלופין שפשוט אתה צריך הרבה יותר עזרה כדי לראות תוצאות. ואני חושב שהם באמת מאמינים בזה. ברור שהשוחד יעוור עיני חכמים, אבל מדובר בעיוורון לחסרון ולא בחוסר אכפתיות.

הבלתי נסבלת לפעמים שבה מקבלים תעודת מאמן.
כמה עשרות שעות ויש לך כבר תעודה.

מאמן שיודע לומר "לא הועלתי לך, אל תחזור אלי, ואחפש לך מישהו שאולי יתאים לך יותר" זה משהו שלא קשור לשאלת המקצועיות.

שיש לו תעודה הוא מאמן לכל דבר ועניין ולא יודע להבחין בין מאמן מקצועי-ערכי למי שכולה קיבל תעודה אחרי ששמע הרצאות כמה שעות, השוק מוצף באנשים שלמדו רק כמה עשרות שעות.. אנשים שרואים בזה הזדמנות עסקית לכל דבר ועניין, אני גם מאמינה שהם רוצים לעזור אבל
בד"כ עסק ממשיך לשגשג אחרי שיש הצלחות..
לבוא לבחון מקרה ולומר ללקוח "בזה אני לא יכול לעזור לך" או להסתכל נטו על טובת הלקוח ולנקות את הרצון לקצור הישג/הצלחה זה לא מבחן פשוט לכל אחד. אז לא צריך להיות תמים מדי.

להסתכל נטו על טובת הלקוח ולעשות את זה נכון זה אכן מבחן קשה. אבל הוא לא קשור בשום דרך למספר השעות שנלמדו.

זה מה שטענתי, זה מה שאני טוען. ומה שאני טוען זה שזאת הבעיה האמיתית, ורמה מקצועית גבוהה יותר לא תפתור את זה. ולכן השאלה כמה שעות נלמדו לא רלוונטית לנושא. יש אנשים עם הצלחות מוכחות שגם הצליחו לגרום נזק.

אבל כמובן יכול להיות מישהו עם הכשרה טובה וכישורים גרועים, ולהיפך

בלי קשר לכוונות שלהם.

האחת - צריך להיות זהירים לא להזיק. עם זה אני מסכים ב100% ויותר.

 

השניה - הנזק נגרם בגלל שאתה חובבני/לא לוקח בחשבון את צד המשודך/(רוצה כסף). עם הטענה הזאת אני לא מסכים. אני מאמין שרוב היועצים למיניהם שיקראו את זה יגידו "כן כן, נורא מה שהולך בשוק הזה. אולי כדי להציל אנשים מללכת לכאלה, אני צריך להשקיע יותר בפרסום שלי כדי שיבואו אלי ולא יגיעו לשרלטנים". 

קיים גם בתחומים רפואיים, אגב.

 

כשיש בעיה שקשה לאפיין את הבעיה או לאפיין את דרך הטיפול, קל מאד לגרום נזק, גם מתוך רצון טוב.

 

כמובן מידות רעות (גאווה - "ברור שהפתרון שלי נכון"; חמדנות; ועוד) מסייעות למטפל להתבצר בעמדה שלו ולהזיק יותר.

שהמחוויה הסובייקטיבית שלי, נראה לעיתים שיש כאן ניצול של הרווקות המאוחרת, כי יש אנשים שלוקחים כמה קורסים, קוראים לעצמם מאמנים לחתונה ועושים קופה...

לדעתי הבעיה אצל חלק מהמאמנים היא התפיסה היסודית שלהם, שאם לא התחתנת אז יש לך בעיה שצריך לפתור.

וזה לא נכון, לא כל מי שעדיין לא הצליח להתחתן זה בגלל בעיות כאלה ואחרות.

 

ומאמן צריך לדעת לשים לב האם באמת יש אצל המטופל בעיה שצריך לפתור, או שהכול בסדר ורק צריך לתת לו כמה טיפים קטנים שיעזרו לו לפעול טוב יותר בתוך עולם הדייטים (שזה יכול להועיל לכל אחד).

 

כי אם מחדירים למישהו את המחשבה שיש לו בעיה וצריך לפתור אותה, ובאמת הוא בסדר, זה יכול לעשות נזק. 

לא כל אחד שלא הצליח להתחתן זה אומר שיש לו איזה בעיה שהוא צריך בשבילה איש מקצוע, ואם מייעצים למישהו שהכול בסדר אצלו, כל מיני פתרונות כמו איך לפתוח חסמים וכד', זה עלול לעשות יותר נזק מתועלת. 

חלק מאנשי המקצוע בתחום הזה חושבים שמדובר בפס ייצור

אלא בכללי לכל חבר טוב ואדם שאתם מתייעצים איתו...ואפילו בת הזוג.

לפעמים הם לא יודעים את כל המכלול ואת רחשי הלב והגוף, ואת כוונת ה', ויכולים להשפיע לרעה על דעתכם,

ולפגוע בזוגיות שיכולה ממש להצליח(או ההיפך).

אז קל וחומר על כתבות גנריות או סרטונים גנריים של "אנשי מקצוע", או אנשי מקצוע "שבטוחים" מה צריך לעשות,

ולוקחים כל סיטואציה וקושי בזוגיות כתבנית ברורה להיפרדות או הישארות עם בן הזוג.

 

 

אז קורה מצב שבחור שהוא ממש סבבה (מכל הפרמטרים שבודקים)
מקים משפחה עם בחורה שהיא ממש סבבה (מכל הפרמטרים שבודקים)

רק שאין בינהם בכלל התאמה טובה.
אם נדבר במספרים. התאמה של 4 מתוך 10.
מהצד לכולם נראה שהם זוג מושלם,
הוא ״שיחק״ אותה עם אחלה בחורה.
היא יכולה ״להשוויץ״ עם אחלה בחור.

בתוך הבית *תוך 4 שנים*, הם למעשה ״גרושים״ על הנייר.
במקרה הטוב כמו שותפים בדירה. מסתדרים יפה אבל זהו.
אין בינהם *באמת* את אש אהבה. את האנרגיה החזקה הזו שמוציאה ממך המון. לטווח ארוך.

*לכן* :
ברגע שנכנס כסף לסיפור עם צד שלישי. צריך להיות מאוד מאוד זהירים.

אני מקווה מאוד שלמשל, אם הבחור יודע שהשדכן פועל למענו בחינם,
אז הוא גם יודע האם השדכן מקבל כסף מהצד השני.
 כי אם הוא לא יודע, אז זה סרט אחר לגמרי.

אחלה בירור שלך מול עצמך

גם אם ידגידו פה תשובות עקרוניות.

הכי טוב שאדם יעשה בירור אישי מה סולם הערכים שלו ועל פי זה יבנה סדרי עדיפויות.

אפשר ללמוד להכיל ולקבל גם שוני. 

העיקר שהם אנשים טובים..

אין מושלם. 

כך לעניות דעתי

איך קבעת את זה?
צריך לשבת לדבר לשמוע לראות מעבר..
ואולי אחרכ אתה כן תראה חיבור מסויים.
אני מאוד מאמינה בזה.

על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק..

העיקר עם מי אתה מתחתן, זה הכי חשוב פה.

וכמעט כולם מחפשים את זה.
לפחות רוב מוחלט של האנשים.
אלא שלכל אחד הגבולות של מה שהוא מוכן וכו' הן שונים.

מי שאומר לך שמתחתנים עם האדם ולא עם המשפחה-
אני מאוד מזדהה אמנם עם האמירה,
אבל הקשר בינה לבין המציאות הוא אפסי

בסופו של דבר יהיו כאלה שיגידו לך שהם מתחתנים עם הבעל/ האשה והמשפחה מבחינתם אומרת על הבעל/ האשה. אבל לא משנה לי על מה מפילים את המשפחה- בסוף זה פרמטר שכמעט כל אחד חושב עליו.

סליחה על הסקפטיות בענין.. פשוט יש המון אמירות בעולם הדייטים שהלוואי שהיו גם מיושמות, כי הן לא

יש מקרים שבהם אנחנו יכולים לשנות מציאות או לפחות את יחסנו אליה. יש גם פעמים שלא.

להגיד 'ככה היא המציאות' זה נראה לי תמיד מסוכן מחשש קיבוע שאינו הכרחי.

 

אתה מחליט אם ליישם את זה או לא.

ואולי נבדוק ונראה אם יש אנשים שמיישמים את זה.

אני חושב שיש כאלה..

מה האחוזים שלהם? לא יודע

אבל זה לא אומר שום דבר על אפשרות של האדם הבודד להשתמש בהם

 

מבחינה השפעה - אין ספק שהקשר עם המשפחה משפיע זה נתון אינו יכול להשתנות, לטוב ולמוטב.

אבל מבחינת היחס הנכון להשפעה הזאת - עניין אישי של כל אחד ואחד.

אף קונסנזוס לא מכריח.

לבין קריאה לפעול במציאות.

כשאתה אומר 'ככה זו המציאות'- אתה מתכוון לגבי הפעולה במציאות, ולכן מה שאתה מתאר זו אדישות לגביה שהאמירה עלולה להוביל.

כשאני אמרתי ש'הקשר בינה לבין המציאות הוא אפסי'- דיברתי על הכרת המציאות.
והכרת המציאות בעיני, לא מתקשרת לאדישות אלא ההיפך-
היא הבסיס לפעול במציאות.

ולכן במקום להיזהר משימוש במילה מציאות, הייתי מציע פשוט להבחין בין השימושים השונים שלה. וזאת על ידי קריאת המשפט כולו, ולא רק התרשמות מהמילה לבדה שבהחלט יכולה להלחיץ/ לעצבן.

את הפסקאות האחרונות שלך אני לא מבין.
אני בא בדברים שלי לשנות תפיסה לדעתי שאיננה נכונה. אם מישהו אחד ישנה אפילו בקצת, אם זה יגרום למישהו קצת לחשוב על הדברים- מבחינתי עשיתי את תפקידי בתגובה
#סודות המקצוע

קריאה ביקורתית על המציאות נותנת לך מוטיבציה לפעול בה?

יפה.

 

זה היה נראה לי שונה.

כי מראש לא מעניין אותי באופן אישי איך אנשים פועלים מתי שאני שואל את עצמי כיצד אני אפעל.

 

קריאה של המציאות כפי מה שהיא, לפי ראות עיני

'מציאות' = איך שרוב החברה פועלת?

 

אגב, ביקורת איננה מילה שלילית בהכרח.

היא נראת לי איך שהגדרת יפה.

ביקורת זאת עמדה בוחנת. מתבוננת אפשר לקרוא לזה.

מציאות בהקשר הנ''ל= איך שהחברה פועלת.
לא דיברתי באויר, דיברתי בהקשר מסוים. *ובהקשר הזה*- התשובה לשאלתך היא 'כן'.

לדוגמא.

יש לך 2 אפשרויות.

1. מישהי שמתאימה לך (90 מתוך 100) ומשפחה שלה שמתאימה לך ( 40 מתוך 100)
2. מישהי שמתאימה לך (70 מתוך 100) ומשפחה שלה שמתאימה לך (  60 מתוך 100)

במה תבחר ?
רוב האנשים יבחרו ב 1 כמובן. אין כאן דילמה.
עם המשפחה אתה יכול להפגש גם פעם בשבועיים לשעתיים.

עם האישה אתה חי.
אתם קבוצה.
אתה צריך את השחקן הכי מתאים לך בקבוצה. זה השיקול מספר 1.


נדיר מאוד שהבחורה מתאימה לך 90 מתוך 100 והמשפחה 20 מתוך 100.
בכל זאת, היא גדלה עם אותה משפחה.
בד״כ זה אומר שאתה מפספס משהו על הבחורה או על המשפחה.

התפוח נופל רחוק מהעץ?

 

אולי זה נדיר, אבל זה אכן יכול לקרות.

אני לא מדבר על הבדלים תרבותיים או השכלה 
אלא משהו בעייתי.

למשל, הבחורה שאתה הכרת שקטה מאוד וזה מתאים לך,
והמשפחה שלה יכולה לשבת 20 איש ולעשות רעש של 200 איש..שזה סיוט בשבילך.
אז אלה החיים. תלמד להסתדר ולהתאמץ בשבילה. אתה לא תוותר על הבחורה שהכרת בגלל זה.

אני מדבר על משהו בעייתי. הבחורה שלך מלאך. המשפחה שלה גיהנום.
זה נדיר מאוד.

וגם כאן, שזה נדיר מאוד,
אתה צריך לשאול את עצמך :״אוקי, מה הסיכוי שאני יכול להכיר בחורה מלאך כזו -אחרת- ?
אם הסיכוי קטן מאוד, אז בן אדם נורמלי עדיין ישאר איתה, יהיה לו קשה מאוד לוותר.

שמשפחה זה בהחלט קריטריון. פשוט כל אחד והגבולות שלו ל'גיהנם' או למה שהוא מסוגל להכיל.
זה מה שטענתי

החיים הם קריטריון אחד גדול

עם כל מיני סיסמאות

אבל שתי בחורות שמתאימות לך ב90% ואחת מהן עם משפחה שמתאימה ב40% ואחת שהמשפחה מתאימה ב60%-
אני לא כזה בטוח שאתה צודק.
וכיום המבחר הוא גדול ב''ה. לא חסר על מה לפסול, ולמה לשאוף מהבעל/ אישה

זה נשמע קצת שטחי שאני מדברים במספרים, אבל זה הכי נח ככה (אז סליחה מהצופים על השטחיות)

נניח בחור עם בחורה שמתאימה לו 90% ומשפחה שמתאימה לו ב 40%.
אז אתה אומר כאילו שיעזוב אותה ויחפש אחת שהיא 90% ומשפחה של 60% ?

ואם הוא לא ימצא ? מה אז ? אפשר לחזור לבחורה הקודמת ?

אתה צודק רק אם כל שבועיים אתה יכול למצוא בחורה של 90%.
אז כן. תחפש עד שתגיע למשפחה של 60% ויותר.

אבל זה לא עובד ככה במציאות.
כשאתה תתקל ב 90% התאמה. יהיה לך קשה מאוד להמשיך הלאה. (לא לך אישית, באופן כללי) 

אני רק אמרתי מה קורה בפועל, לדעתי

אני שב ומדגיש שזה ממש לא מה שאני רוצה או מייחל שיקרה, אלא שזה פשוט מאוד מה שקורה.

אתה יכול להגיע למסקנה שיש התאמה של 90% *רק* אחרי חודשיים-שלוש.
אי אפשר לדעת את זה בדייט אחד.
בדייט אחד תוכל לדעת רק שיש כאן משהו. (כמובן לא להתפס לתקופה המדוייקת, אלא להבין את הנקודה הכללית)


אבל שוב.
זה שהמשפחה קריטריון זה בטוח.
אבל השאלה מתי אתה יכול להכניס את זה כקריטריון משפיע.

לפני הפגישה ? הכי קל.
אחרי פגישה אחת, כבר יותר קשה.
אחרי כל פגישה נוספת, יותר ויותר קשה.

מבין את רוח הדברים ?

ההשפעה של המשפחה קיימת גם בלי זה. לא רק בהחלטה, אלא בכל הדרך של הדייטים

זה שמשפחה היא קריטריון זה בטוח.
אבל במציאות, בפועל (אני לא מדבר על המגזר הדתי אלא באופן כללי)
ההשפעה של הקריטריון יורדת ככל שאתה מכיר את הבחורה יותר.

ולכן יוצא, בפועל,  שהקריטריון הזה הרבה פחות משפיע ממה שאתה ציינת.
וניסית להכנס למספרים להראות לך..איך זה קורה. (זה כמובן לא מדע מדוייק)

כלומר,איך בן אדם יכול לומר כמוך :
״וואלה, משפחה זה קריטריון חשוב מאוד וכולם מתחשבים בו״...
אבל במציאות...זה הרבה פחות משפיע.

אין לי כח להתייחס לפסקה האחרונה. מתנצל

אין ספק שהמשפחה משפיעה והיא חלק אינטגרלי מהזוגיות. מתארחים אצלם די הרבה, לבעל/ לאישה חשוב שתכבד אותם ותעריך אותם, ושלא תזלזל בהם או לא תסמפת אותם. בכל זאת- הם האנשים הכי קרובים אליו והאהובים עליו(כשהמצב תקין...)

אבל- - - חשוב לזכור, שרושם ראשוני הוא לא מדד כמעט לחלוטין! מניסיון אישי שלי ושל מכריי- המפגש הראשון שלך עם השני לא משקף את המציאות האמיתית.

זה קרה לי עם 3 חברות , שבתחילה, לפני שהכרתי אותן לעומק, נראו לי קצת מוזרות או שהתת- מודע שלי קטלג אותן ישר למשבצת מסוימת, ובסוף, הן חברות טובות שלי...
למעשה, אני מתכוונת שצריך לתת הזדמנות אמיתית להיכרות בשביל לקבל תמונת מצב על אנשים

מה החסרונות של המשפחה, ומה הנוכחות הצפויה שלהם ושל החסרונות שלהם

 

אם למשל המשפחה היא משפחה מאד מגובשת והם אנשים שלא נעים להיות לידם, אז יש כאן מחיר מסוים.

 

אבל אם יש לבחורה אח באוסטרליה שהסתבך עם רשויות החוק שלא באשמתו, זה לא אמור לשנות לך

בלוז ליושבים בשדות

שם לניגון להשם

אודיסאה מוסיקלית

to Major Tom

עננים מחרסינה

אדוות עלי נחל

freckles

חיוך מתולתל

טלטול בינות הסלעים

 

ניגון מעולה

(:

 

 

זה שם טוב יותר.

וכן, הכותרת פחות התחברה לי... 

אהבתי את הסיומים!
בהחלט מזכיר חיוך, עיניים פחות
אבל שיתוף פעולה חביב כלשהו זה כן מזכיר (אין לי שם ספציפי...)

דווקא אני ממש אהבתי את השם. חיבר אותי מאד

ודווקא התחברתי מאד לכותרת, ממש דמיינתי אותם לאורך המנגינה בכל מיני סיטואציות שאז העיניים נפגשות ועולה החיוך.

זריחה בסיני

אמונה, ביטחון ואופטימיות 🙏🏻

או עם חוסר ידיעה?

 

שמחה כהתרת הספיקות

 

 

 

 

ברגע שתבין שברוב העניינים אי אפשר גם ככה לדבר על וודאות. צריך להתמקד בסבירות. יותר קל ככה.

ניסוח חופשי מדברי קודשו של הרב מיכי אברהם

אין על הרב מיכי.. הוא מאזן את השיח בנושא בצורה טובה. אין ספק. 

אין הלכות במציאת בת זוג כי זה לא דבר מדיד שאפשר 'לכמת'. משתנה מאדם לאדם וכולי.

נפש האדם הרבה יותר מורכבת מממצקת של מרק.

 

אתה יכול לחשוב שהלכות בורר זה דבק קטנוני ולא רוולנטי אבל לא צריך להשליך את זה למציאת בן זוג.

כל אחד מוצא חן בעיניו דברים אחרים.

ממילא כל אחד מחבב אנשים אחרים. ככה גם בבני/ות המין השני.

 

אם קשה לך ההתעסקות בהלכות בורר-אני ממליץ לך להשאיר את זה בתור שאלה בפנ"ע ולא לערב בזה משהו אחר. כי אפשר לדמות את זה לדברים אחרים ששונים.

להיפך.
אמרתי, שאם יש הלכות בורר, אז הגיוני שיהיה הלכות למציאת זוגיות, לא ?

רק על היחס בין הכלה לאמא שלה, אפשר לכתוב ספרים שלמים שיכולים להשפיע על הזוגיות של החתן והכלה המיועדים.
אז מה לגבי 8,000 נושאים אחרים ?

אתה רוצה לומר שבכל הספרים של החכמים אף אחד לא מדבר על היחס בין הכלה לאמא שלה ? (סתם לדוגמא כמובן)

מוזר.

יש המון ספרים ביחס לזוגיות ממבט יהודי וממבט שאינו כזה.

למה אין כאלה?

 

אבל יחסים בין אישיים זה לא דבר שניתן לכמת. זה די ברור לא?

למשל, לגבי האבא שלה: לעולם ישא אדם בת תלמיד חכם. חיפש ולא מצא, ישא בת וכו'... רשימה שלמה.

ויש מי שכתב (הט"ז), שאם הבת עבדה על עצמה ועלתה מעצמה, אז השלימה בעצמה מה שצריך.

 

יש על משפחות. הפרקים הראשונים בשולחן ערוך חלק "אבן העזר", עוסקים בנושא של עם מי מתחתנים. פרטי הלכות.

פרק ב' שם מכוּנה "שישתדל כל אדם לישא אשה הגונה"..  ובסעיפים בהמשך, מוסבר מה הכוונה.

 

ויש הרבה הרבה חוכמת חיים שנמצאת לגבי הנושא הזה. גם אם לא בפרטי הלכות. 

 

דוגמה: יש ספר קטן בכמותו, "חיי היהודי על פי התלמוד". ליקט הדרכות מהתלמוד בכל מיני נושאים.

 

לדוגמה, כמה משפטים/רעיונות, מהפרק הנקרא "נישואין":

 

דרכו של איש לחזור אחר אשה.

 

הדרכה לא לגור בבית חמיו..

 

 

הדרכות לגבי גיל הנישואין.

 

"ואל תהיה נבהל לקחת אשה מכל הבא ליד. תהיה מהיר לקנות קרקע, ומתון בלקיחת אשה" (תרגמתי).

 

שהאשה לא תהיה "נעל הגדולה לרגלך"..

 

ולא ישא אדם אשה, עד שימצא את ההגונה לו.

 

ואיזהו עשיר - זה שיש לו אשה נאה במעשים.

 

אשה נאה, מרחיבה דעתו של אדם.

 

ועוד ועוד.....

 

[כמובן, לא כתבתי כלום "הלכה למעשה", רק לתפוס את העיקרון, לגבי מה ששאלת]

 

 

 

מצד אחד - אנחנו רואים שהתורה מגיעה עד פרטי הפרטים [ואכן, כמובן זו לא "קטנוניות", אלא ההיפך... אופציה לקשר את כל החיים לטוב. יש הערך של שבת, של ההתבטלות בפני השם, בפני מקור הכל, הטוב האין-סופי, ע"י השביתה ממלאכה ו"החזרת" הכל למקורו - שע"י כך גם חוזרים אח"כ אחרת אל העולם - אל עולם שזוכרים שהוא עולמו של השם, עולם שיש מגמה לגלות את הטוב שביסודו בכל פרטי ההתעסקות בו; 

והערך הזה, אינו נשאר "תיאורטי", אלא מתבטא בפרטי ההתעסקויות ואי ההתעסקויות בשבת. בעין נכונה, זה כמו קונצרט - אפשר לומר, איזו "קטנוניות" בדיוק כל כך הרבה כלים וכל אחד נכנס בוואריציה מסויימת באמצע - לא מספיק המנגינה?... כל בעל חוש שמיעה מבין שזה פארה של המנגינה..]

 

מצד שני, את שואל, אז למה בחיפוש שידוך, זה לא כך. אין הלכות מדוקדקות את מי לבחור...

 

בתשובה לכאורה, מתחלקת לשלש:

 

א. אכן יש הדרכות בתלמוד. לא הלכות מפורשות (מלבד זה שחייב להיות מעם ישראל, ולא "פסול חיתון" ועוד כמה דברים), אלא "סדר עדיפויות". יש גם עם מי מומלץ לרוב לא להתחתן, סוג של משפחות. 

 

ב. הנושא הזה, הוא אכן לפי כל אדם ואדם. לא כולם אמורים להתחתן עם אותו דבר. זה לפי סוד נשמתו, ואופיו של כל אחד ואחת.

ודווקא בגלל זה, יש את הצד ה"פתוח"..

אבל יש גם "אזהרה".. שבצד זה שיש זיווגים שאכן שייכים לסוד הנשמה, ונקבעו קודם ללידת האדם - עפ" רוב בזמננו, זה "לפי מעשיו".. כלומר, תהיה בן אדם.. כמה שיותר יודרך באורה של תורה, שמשתרע על מרחב גדול (הזכרת דוגמה אחת פרטית.. ועוד יותר יש ענין של מידות טובות), תמצא בהתאמה...

 

ג. וכנראה מעל הכל....  שמעתי פעם שיעור שנתן הרב אבינר שליט"א, לזכר בחור ובחורה, של"ע למחרת אירוסיהם, נהרגו יחדיו בתאונת דרכים.

אמר: דבר פלא... איך לא מצאנו בש"ס מסכת חתונה או כד'. מסכת בנין בית (בערך כיוון השאלה ששאלת - אם כי אולי יותר על שלב שאח"כ - אם הבנתי אותך נכון).

 

אמנם, יש מסכתות על טהרת המשפחה (מסכת נידה - והלכות בשולחן ערוך ועוד), יש על דיני הכתובה (מסכת כתובות - מסכת עמוסה, והלכות בשלחן ערוך ושאר הפוסקים), יש על קידושין - שזה דרך ה"קנין" שיוצר את מציאות הקידושין בין איש לאשה. שעושה אותם למשפחה. הלכות מפורטות עד רמת "הכף" כמו שהגדרת..

 

אבל, הלכות איך בונים, איך מוצאים, לכאורה אין. 

בוודאי יש - לחלוטין - מה לא. יש הלכות צניעות מדוקדקות וחמורות. יש מה לא עושים. יש תודעה הכי בסיסית שהם שני אנשים שבודקים אופציה לבניית משפחה - ולא מעבר לכך.

 

התשובה היא, שההלכות הללו נמצאות בכל הש"ס, בכל התורה כולה. ואלו ההלכות של בין אדם לחבירו.

 

כשהלל הזקן נשאל ע"י גר, שילמד אותו אתכל התורה על רגל אחת, ענה לו: מה ששנוא עליך - לחברך לא תעשה. השאר - פירוש..

 

כמה שאדם יותר מדקדק בהלכות ובמידות של בין אדם לחבירו, כך הוא יודע יותר איך לנהוג, כך הוא יודע יותר להבחין במי כדאי לבחור - כדי שיישאר לו אח"כ לבחון מי "אישית" שלו - שזה כבר דבר המסור לליבו. 

נכון, שעל הבסיס הזה, יש מקום ללמוד ולברר. מציאותית. מי שנזהר מאד בכבוד זולתו, יבדוק, למשל, מה יותר רגיש אצל בנות - וייזהר לדוגמה בהערות על "מראה"... אבל זה כמו שאדם יודע את ההלכה שצריך לטבול כלי מתכת תוצרת גויים - ואת המידע לגבי כלי ספציפי שהוא קונה, הוא שואל בחנות..

 

על גבי זה, למשל, יש הלכה שחייבים לראות את האשה טרם החלטה. למה? כי מי שאתה שונא את המראה שלה, אל תתחתן איתה, בגלל "ואהבת לרעך כמוך". למה היא צריכה לסבול בגלל זה....

 

 

כללו של דבר. מעבר להדרכת ספיצפיות, כנ"ל - יש הרבה מידות והלכות של בין אדם לחבירו. כמה שאדם יותר "שם", כך ינהג יותר נכון (וכנ"ל, יש גם המלצות עם מי להתחתן באופן כללי. סדר עדיפויות לפי מה שסגה מאביה, או מהחינוך העצמי שלה).

 

אבל עצם הבחירה  -על גבי ה"עיניים" האלה - זה אכן אישי לאדם.

כך אמר בזמנו הרבי מלובאוויטש למזכירו, שהתייעץ איתוף על הדבר הזה לא אני אוכל לענות לך, ולא חותני, אלא זה תלוי ב"משיכת הלב" שלך להצעה הספציפית.

אע"פ, שאכן היה נותן ברכתו והסכמתו, לקראת סגירת שידוכים.

 

 

האם באמת אין כמעט הדרכה בנושא בחירת בן זוג?
הרמב"ם לא מדבר על זה?

כמו שחוקי המתמטיקה מכתיבים את סדר פעולות החשבון אבל אין להם אמירה לגבי הלכות שבת,

כך להלכה יש גדרים וכללים הלכתיים אבל אין להם אמירה בעניינים אישיים.

 

כן יש לחז''ל המלצות גם בענייני זוגיות וגם בענייני רפואה ובענייני כלכלה ועוד, והן מפוזרות בכתביהם - אבל אין מקום להשוואה בינם לבין הלכה.

 

מה שכן משותף לשני הדברים: שניהם "כהררים התלויים בשערה" (כלומר: יש המון ידע נצרך, ומעט מאוד על מה לבסס עליו).

אבל יש לי תחושה (לעולם לא נדע כמובן)

שאם במהלך ה 2,000 שנים האחרונות,
היה עובר מדור לדור הלכה ש :
 ״יהודי יכול להפגש רק עד 7 פגישות עם בחורה רווקה ואז **חייב** להחליט אם להתחתן או לא״
״יהודי יכול להפגש רק עם עד 7 בחורות רוווקות בשנה למטרת שידוך. לא יותר״
״כל שנה 7 (שביעית) (מגיל המצווה) אסור ליהודי רווק להפגש בכלל עם רווקות למטרת שידוך״

אז באותו רוגע שאתה מסביר שאין קשר בין הדברים (הלכות בורר להלכות ״מציאת זוגיות״)
היית מסביר למה זה הגיוני מאוד שיש הלכות ״מציאת זוגיות״(יותר נכון לומר היית מסביר למה דברי החכמים הם הגיוניים מאוד)

אם היו הלכות ״מציאת זוגיות״, כלומר משהו מחייב,
יש לי הרגשה שכל נושא החיפוש שמתיש חלק מהשחקנים, היה הרבה הרבה יותר פשוט, מהיר וקל.

ניקח בחור דתי ממוצע אם היום הוא נפגש עם 100 בחורות עד החתונה,
עם הלכות ל ״מציאת זוגיות״ הוא היה נפגש עם 30 בחורות עד החתונה,
מה שהיה מוציא אותו יותר מהר משוק הרווקים,
מה שהיה חוסך זמן לאחרים למצוא את המיועד שלהם.
ולא התחלתי לדבר על המצב הריגשי של הבנות, שהוא הרבה יותר מורכב מאשר הבנים.(להפגש עם המון דייטים שונים).

או.
וזו תמיד אפשרות.
כל מה שרשמתי כרגע,
זה שטויות והמצב היום הוא נורמלי לגמרי
ואין בחורים דתיים שנפגשים עם 100-200 בחורות (!!!) עד לחתונה. שזה הזוי.

יש כאן שגיאה בהבנה של מה היא ההלכה.

בגדול: יש את המצוות בתורה שבכתב, ועל גביהן פירושים וסייגים של חז''ל.

זה לא קרה בצורה שרירותית על אילו תחומים יש הלכות ובאילו תחומים לא.

אמנם היו תקנות בתחומים מסוימים, אבל גם הן היו בהתייחס להלכות שמקורן בתורה שבכתב או מתוקף סמכות קהילתית (בממונות).

 

נקודה נוספת: השיטה מאוד השתנתה במשך הדורות, השאלה שלך אנכרוניסטית - אתה משליך מהמציאות שלנו של 'דייטים' כאילו זו היתה המציאות של חז''ל וזו טעות. לו היו נקבעות הלכות שכאלו סביר להניח שהן היו מאוד לא מתאימות להיום ויוצרות הרבה יותר בעיות וקונפליקטים מאשר עוזרות.

כאילו יש כאן פירצה שהלכה והתרחבה יותר ויותר וזה קורה בגלל שאין ״סדר״ בנושא (הלכה ? תקנות? כללים ? לא מכיר את המונח המדוייק )

זה קצת מזכיר לי את הסמארטפון.
הרי אף אחד לא דיבר על סמארטפון לפני 2,000 שנה.

אז נכון ש״חוקי״ השבת, מנעו שימוש בסמארטפון בשישי-שבת (הדלקת אש)

אבל ראו שיש בעיה גם באמצע השבוע.
מה עשו ? המציאו טלפון כשר. הוסיפו ״חוקים״ ו ״כללים״.

אף אחד לא דיבר על אינטרנט לפני 2000 שנה.
מה עשו ? הוסיפו סינון לאינטרנט.

בתחום מציאת הזוגיות, ***נראה*** כאילו חסר חוקים. *כאילו* *נפתח* *פער*.

כי לא נראה לי הגיוני, מבחינת ״צניעות״ (אין לי את המילה הנכונה לזה)
שבחור דתי יפגש עם כ״כ הרבה בחורות ובחורה דתיה תפגש עם  כ״כ הרבה בחורים.
(כמובן לא כולם, אבל זה מה שקורה בפועל אצל *חלק* מהם)

יש כאן משהו לא נכון שכרגע נמצא ב ״זרמים תת-קרקעיים״ ומדי פעם..הוא צף לכמה שניות ואז נעלם.
אם היו ״משכללים״ את זה, בצורה מסודרת, היו חוסכים המון עוגמת נפש גם לבחורים וגם לבחורות הדתיות.

ולא נכנסתי להשלכות של זה (שמירת נגיעה, רגש, נפש וכו׳)

תוספת קטנה :
משהו שלא ידעתי איך לרשום בהתחלה
אבל זה בכיוון הזה : כאילו מרגיש לי שהפער בין הדתי לחילוני מצטמצם ואף אחד לא מדבר על זה.
(ומצטמצם *לא* בקטע חיובי)

התורה לא אומרת לנו איך להשקיע כסף.

היא גם לא אומרת לנו איך לחיות חיים בריאים.

גם לגבי איך להתנייד או איך לגור או כל דבר טכני אחר.

 

יש דברים מסוימים, בעלי חשיבות ערכית ותאולוגית, בהן היא קובעת לנו מה לעשות. זהו.

זה לא ענין "טכני", בוודא שיש השלכות של אורח חיים, כמו שהוא ציין. זה לא כמו איזה אוכל לאכול, צמחוני או חלבי. גם לא כמו איך להשקיע כסף, מלבד הלכות שיש בנושא מבחינת ריבית גזל וכו'.

 

ב. גם מה שנאמר בסוף, עקרונית, יש בו הקצנה מסויימת. נכון שהתורה אינה מנחה בעניינים "טכניים" - איזה צבע לצבוע את הסלון.. - אבל לאידך אינה מדברת רק על "דברים מסויימים בעלי חשיבות  ערכית ותיאולוגית.. זהו". "בכל דרכיך דעהו". גם בדברים שאינם בדווקא הלכה מדוייקת, בוודאי שיש דרכה של תורה. הברירה אינה בין "טכניים" ל"תיאולוגי". אע"פ שאם נרחיב אתהיריעה של "ערכיים", אז הז יכלול גם את זה. אבל אז זה כבר לא "זהו". כאילו מצטמצם על כמה נקודות, אלא מאיר את כל מרחב החיים.

יש השלכות לאורח חיים, כמו שלממונות ולבריאות יש.

זה לא שהנושא לא חשוב - הוא פשוט לא נושא הלכתי.

 

אני לא אומר שלחז''ל אין הדרכות בענייני העולם - יש ויש, בענייני כלכלה, חקלאות וגם ברפואה למכביר.

אבל אני כן אומר שזה לא עניין הלכתי, ולכן אין בו 'סדרי הלכות' וירידה לפרטים ולא גדרי אסור ומותר או מצווה ופטור.

לתורה יש אמירה בנוע לייחודיות של קשר בין איש לאשתו, בנוגע לצניעות וכד', על כן יש לכך השלכה לגבי מה ששאל, כפי שהבהיר יותר בהודעה דלעיל.

 

נכון שקשה לסמן בדיוק. לכן, צריך לראות מה רצתה התורה בעניינים אלו, ולנסות לכוון שעם הצורך בהיכרות אמיתית במידת האפשר - לא ייפגע הכיוון שהתורה מנחה בו.

 

בכך, זה לא דומה לעניינים טכניים בעלמא. זה לא כמו באיזה צבע לצבוע את הבית.

 

אולי קצת דומה ל"איני דר אלא במקום תורה"... - לא "הלכה", אבל נגזר מהכיוון שהתורה מנחה בבניית החיים.

 

ומה שאתה אומר בסוף - אכן הוא אשר אמרתי. 

שמצד אחד, זה לא משהו ,טכני, - וגם אי אפשר לומר שהתורה עוסקת "רק" בתיאולוגיה.. ומצד שני, אכן, זה לא הלכות מוקצה. אכן.

לגבי המשל של הסמארטפון והאינטרנט, אכן ה"חוקים" היו קיימים מתמיד. צניעות וכד'. 

 

התחדשו מכשירים וראו שזה פורץ בנושא הזה - אז לא חידשו את ההלכה, אלא איך היא אמורה להתיישם שם. ונתנו כלים לעזור לכך.

 

יש הלכות על מעלית בשבת, על כל מיני חידושים טכנולוגיים - לוקחים את ההלכה הבסיסית, שהיא בעלת יכולת נביעה עצומה, ובודקים מולה את המציאות ומכוונים.

 

בנושא הספציפי שהזכרת כעת (לא זה מה שהובן בהתחלה), אתה צודק.

 

באמת אין ענין להיפגש עם המונים עד שמוצאים. אם כי, כל זמן שמתכוונים לשם שמיים, וזוכרים שזה לא יעד בפני עצמו אלא כדי לברר, ושומרים היטב על הגדרים ההלכתיים - שהם מאד ברורים ומדוייקים - אז זה מותר. כיום אנשים יותר "מסתבכים" לא פעם בלמצוא מישהו מתאים.

 

באמת, בציבור החרדי, לפחות חלקו, שהם נוהגים בנושא זה כמו שהיה מקובל הרבה דורות, אז החלק הראשוני מסודר ע"י שדכנים, לא פעם עובר קודם סינון של ההורים.

יש לכך יתרונות מהבחינה שהזכרת - יכולות להיות גם חסרונות, בפרט כשמחפשים את ההרגשה הבהירה ש"זה זה", במידה רבה של וודאות עוד קודם הנישואין.

 

בהיות שמותר לאדם לבדוק ולהכיר - אז כנראה שהפיתרון הוא בחידוד התודעה, של משמעות הפגישות, של הצורך מצד אחד לתת צ'אנס לברור אמיתי, מצד שני לא לסחוב סתם, לדעת שאין ערך עצמי לזמן הזה, אלא בתור בדיקת-אופציה רצינית של נישואין בלבד.

גם בידיעה ברורה של ההלכות והקפדה עליהן (כולל תנאי הפגישה, מיקום, שעות - שעל זה דווקא יש כבר המלצות ברורות, לפי מציאות ימינו).

 

וגם - לנסות, הן ע"י המתעניינים עצמם והן ע"י מי שמציע/משדך, לכוון כמה שיותר. לקבל נתונים, להשתדל במידת האפשר לדייק את ההצעות.

עכשיו הבנתי יותר.
תודה רבה לך.

העניין של רוח ההלכה?
ובכלל יכול להיות שזה נאמר בצורה יותר ''יבשה'' אבל להגיד שזה לא קשור? איך זה יכול להיות נפרד?

'רוח ההלכה' זה מושג חמקמק, שלא לומר פיקטיבי.

אבל המשמעות שלו בד''כ היא לכוונה שמאחורי ההלכה.

 

למשל:

התורה אסרה להלוות בריבית, אבל לא אסרה שותפות - אז עושים הלוואה בצורת שותפות וכך מלווים בריבית. הלכתי זה כשר, אבל זה נוגד את 'רוח ההלכה'.

או באופן יותר רחב כמו שהרמב''ן כותב על 'נבל ברשות התורה' שהתורה במצוות מסוימות באה להגביל את התאוות - אז מי שחי חיי תאווה בגבולות המותר הוא עדיין חי נגד רוח ההלכה.

 

אני לא מבין איך זה שייך לעניין.

שלא הבנתי את האמירה שאין קשר בין הדברים, שאין להלכה אמירה בעניינים אישיים.

טוב כנראה שזה כבר דיון בפני עצמו

המושג הזה לא נמצא בחז''ל או בפוסקים. אין לו הגדרה או בסיס כלשהם. זו יותר תחושה מאשר טיעון בר קיימא.

 

לא הבנתי מה לא הבנת.

ולא הבנתי איך אפשר להפריד את הרוח מההלכה או להגיד שאין להלכה אמירה בעניינים אישיים? אז איזה עניינים אם כן?

לא באתי להפריד את הרוח מההלכה, רק התייחסתי למושג שהזכרת (ולא הבנתי איך הוא קשור לעניין, ואני עדיין לא מבין).

 

התורה עוסקת בעניינים תורניים, במה שקשור ביחס לעבודת ה' ולמצוות.

אין בה הדרכות איך לחיות מעבר לכך ברמה הטכנית.

 

היא לא אומרת לך איך להתפרנס, איך לאכול, איך להתרפא.

כן יש קווים מנחים של מידות שאפשר ללמוד ממצוות כאלו ואחרות (כאן אולי נכנס 'רוח ההלכה') אבל אז אלו דברים שנוגעים לחיים באופן כללי ולא לתחומים מסוימים - וכאן בדיוק ההבדל בין הלכות שבת לאותם תחומים שהתורה לא עוסקת בהם (על כך היתה השאלה הפותחת).

ונכון שההלכה לא יורדת לפרטי פרטים, אבל מהלימוד שלה יש הבנה גם בדברים הלא נאמרים, או כמו שד. קרא לזה דרכה של תורה?
שהיא לא צריכה לציין את כל הסיטואציות האישיות כדי שאדם יוכל להבין איך להתנהג.

כל ההלכות שבין אדם לחבירו הן, "אמירה בעניינים אישיים", איך להתנהג עם זולתו וכו'.

 

והלכות צניעות הן אמירה בעניינים אישיים.. ועוד ועוד.

 

אלא שנכון, שלפעמים האמירה "רוח ההלכה", היא אמירה אוורירית.

 

אבל יש "דרכה של תורה", למשל, במסכת אבות.

 

יש דברי הרמב"ן, שאדם יכול להיות "נבל ברשות התורה"... לכאורה "מקיים את ההלכה", והוא נבל.

 

אז בוודאי שהדברים אינם חד משמעיים.

 

צריך ישרות, להבחין מה התורה אומרת, לאיזה דרך היא מכוונת (כמו, למשל, מה שאומר המסילת ישרים, אם כי זה כבר במדרגת החסידות, שכמו בן שרואה מה רצון אביו - אז הוא כבר הולך לפי הכיוון..), ומה תחושות שלא בהכרח נכונות.

ברור שהתורה מתייחסת לדברים הקשורים לאדם, לא לזה התכוונתי ב'אישיים'.

 

התכוונתי לדברים טכניים שהתורה עצמה לא התייחסה אליהם, שהם 'אישיים' בהנגדה ל'תורניים'.

שלא כמו הגישה שאומרת שעל כל התלבטות בענייני העולם רצים לקבל 'דעת תורה'.

 

('דרכה של תורה' במשנה היא דרך קניית התורה, ולא הדרך לחיות על פי התורה. אני מניח שאתה לא אוכל פת מלח ומים במשורה ולא ישן על הארץ, על אף שזו 'דרכה של תורה')

לחדד, שלא כל דבר שאינו "תיאולוגיה" הוא "טכני". 

 

בגלל שהובאו שני הביטויים, עם הדוגמה מענייני בריאות וכד', אז הדגשתי שיש "אמצע" רחב.

 

ואכן, ממילא מובן שלמשל על הדוגמה שהבאתי - צבע הבית - לא שואלים את הרב... כי הוא לכל היותר יאמר, תתייעץ עם אשתך....

 

לאידך, על האם להשתדל להימנע מפגישות מיותרות (שלזה הוא כיוון), יש להניח שרב יענה שבמדית האפשר בלי לפגוע בכיוון אל האמת - ראוי...

 

(לגבי "דרכה של  תורה", ידעתי שכך תענה...  לכן הוספתי גם את ה"נבל ברשות התורה". שיהיה מובן, שגם בראשון כוונתי היתה שיש כאן הדרכה שאי אפשר לומר שהיא "כתובה בהלכה".. אז אפשר לשאול מכך את הביטוי)

לא בגלל שהוא לא קיים (כתפיסת ליבוביץ' וסייעתו) אלא בגלל שבאמת קשה מאוד לעסוק בו ולשים בו את הנקודה. מבחינה מסויימת זה לא אפשרי עד הסוף וגם הבטחון בזה לא מוחלט

האם זה היה רצון שלכם? פחות, המנהלת של המדרשה שלי שכנעה אותי לנסות.
האם ההורים דחפו? לא ידע אפילו שזה קורה, התחיל לחפור רק בהמשך(לא עבד לו).
איך התמודדתם עם הפחד של ״הפעם הראשונה״ ? אמ, לא זוכרת, פשוט באתי ונפגשתי ודיברתי המון יותר מידי.
האם הפחד מושפע מהאופי שלכם? אני קצת חרדתית כל פעם לפני משהו חדש, כל דבר חדש.

מה עצת הזהב שלכם למדוייט/ת המתחילים? אל(סליחה)

לענות על סקרים מניסיון של דייט 1 והתנגדויות של שנים?

אני מזכירה אותה די הרבה דווקא

רצון שלי.
להיפך.
בהחלט קשור לאופי. כשאני מבין בשכל שאהיה בסדר, אני פשוט עושה את זה. ככה מתנהל בכל דבר שאני נרתע ממנו.

רצון שלי

עזר לי לשמוע מאחרים על הניסיון שלהם בתחום

אם זה מושפע מהאופי שלי- כן, אני אחת שאם החלטתי על משהו אני הולכת עליו גם אם לפעמים זה מפחיד

 

עצה- להיות מי שאת/ה זה תמיד הכי טוב שיש! לבוא בתודעה שהולכים לקראת ערב כיפי ולא משהו מפחיד וגם בדייט עצמו להשתדל להינות ולא לשפוט לקבוע את הדייט הראשון ביום יותר רגוע ופחות עמוס, שיהיה זמן להתארגן בנחת ולהגיע בנחת

אין ספק שחברים מסביב התחילו להתארס הרצון בא הרבה יותר לידי ביטוי.

אבל אני זוכר את השמירה הראשונה בטירונות שקלטתי שאני רוצה. משם זה רק המון איתותים..

מה שגרם לקפוץ - כשמתחילים לקבל קצת הצעות וחברים שהתארסו.

 

עצה - אם אתם רוצים לכו על זה. זה לא כזה מפחיד ועדיין לא כל צעד מחייב ב100%.

אם אתם רוצים ואתם בסבירות סבבה שאתם רוצים להתחתן - לכו על זה.

"אין הדיין אלא מה שעיניו רואות"

א. אני לא יודעת זה פשוט היה שם תמיד הרצון רק חכיתי לגיל המתאים.
ב. לא, ההורים הכי זורמים בארץ רוצים מה שעושה לי טוב.
ג. איך התמודדתי? הלכתי לשופינג האם עדיין הייתי בלחץ? כן ממש לפני הפגישה !
ד.אמ חצי לפעמים אני לחוצה , אבל שם זה היה לחץ אחר פעם ראשונה שדיברתי עם גבר ומאוד חששתי.


הטיפ שלי למדויט המתחיל זה גם אם הדייט היה זוועה (אני בכיתי שחזרתי מדייט ראשון) לא להכליל את זה לכל הדייטים.
עוד טיפ לרשום לכם 2 תכונות שאתם לא מוותרים עליהם.
וקו אדום אחד שלא מוותרים עליו .
חשוב לעשות את זה לפני שיוצאים על מנת לדעת שאתם לא "משוחדים".
והולכים גם לפי השכל .

וחיצוניים ושני אנשים, בעיקר אחד, עזרו לי להתגבר.

אהבתי את הניסוח של @הפי אז גונבת אותו לעצמי ;)
הרצון תמיד היה קיים ופשוט חיכיתי לגיל המתאים ושאהיה מספיק בשלה.

זה היה לגמרי רצון שלי, ההורים מעודדים לעשות את מה שנכון לי.

איך התמודדתי עם הפחד של הפעם הראשונה ?
לא התמודדתי 🙈 היה ממש קשה חח
בחילות, עניינים.. יכול להיות שקצת היקל לדבר עם חברות על זה.

לא חושבת שזה קשור לאופי שלי. בעיני הפחד הוא טבעי מאוד.

עצת הזהב בעיני זה לנסות כמה שאפשר לקחת את התקופה הזאת בקלות ובשמחה, לנסות איכשהו להינות מהדרך.
והמון המון אמונה. זה גם חשוב.

האם זה היה רצון שלכם?
כן.
 

האם ההורים דחפו?

לא.
 

איך התמודדתם עם הפחד של ״הפעם הראשונה״ ?

מממ.. שאלה מצויינת 

האם הפחד מושפע מהאופי שלכם?

כן, גם (ובעיקר כנראה)

והרגשתי חריגה שלא רוצה עדיין

רצון פנימי עמוק.
לקחתי חודש/חודשיים לזקק אותו, להבין בלי רעשי רקע ולהצליח להכניס למילים מה בדיוק אני רוצה ומחפשת.
בשלב הזה סיפרתי להורים, שזרמו והסכימו איתי שהזמן מתאים לי.

זכורה לי יותר התרגשות מאשר פחד. כל אדם נשוי נפגש מתישהו בפעם הראשונה, הגיוני היה לי שאין ממה לפחד, בטח עוד לפני שיש היקשרות לצד השני..

אני גם חושב שאני "סובל" מחוסר רצון לכל העניין הזה..

קשה לי אפילו להצביע על מה בדיוק קשה לי.. הקיצר, מתסובך

מה אמא אומרת קדוש

שיש לי עוד הרבה זמן ולא לדאוג על זה

(אני כמעט בן 23)

שאמא צודקת

אבל מצד שני זה חסר..

בהצלחה בעזרת השם!
תעשה מה שאתה חושב שנכון
לדעתי אתה יכול ללמוד על הנושא הזה, לדבר עם חברים... לא חושבת שצריך לדחוף רצון בכוח פשוט תחשוב מה זה אומר לך ואם זה באמת מה שזה וכולי...
ואז תתחיל לפתור את הדאגות נגיד אם זה חשש מהקטע הכלכלי או לא יודעת מה... ומסתדרים בסוף
בלי לחץ

תודה על העידוד

המון בהצלחה גם לך

הגעתי לכאן דרך דוד גולובנציץ (ז"ל)
היו את ההתנדביות בזמנו וככה פשוט הכרתי כלמיני בנות,
שעם חלקן גם יצאתי אחר כך...

תכלס ההכריות הכי טבעיות, ונכונות
פשוט להכיר ישירות מישהי, בלי שדכנים/יות
וכל השטויות האחרות...

כי יש ציפייה וכזה..

מעורבים בזה, זה לוקח יותר זמן.

אם זה המצב אצלך

@מדרשיסטית20

תקשיבי, @רק שאלה פשוט תעבדי רק עם @ברוקולי היא היחידה בעולם הזה שמתקתקת לך עניינים 😜

 

אלא אם יש סיבה קונקרטית ואז כדאי לעדכן 

 

יותר מדי פעמים, בזבזתי על זה יותר מדי זמן, ויותר מדי כחות נפש.

תני דדליין.

תגיד שאת מוכנה לחכות עד זמן שנראה לך טריוואלי.

אני תמיד מצפה שתהיה שקיפות מול השדכן - גך גם אם הוא לא קיבל עדיין את המסר מהצד השני הוא יכול להגיד לי מה היחס שלו לזה.

גמרא זה הלב הפועם של האומה. בזה יגעים, בזה מתנחמים, בזה מתאהבים.
גמרא זה מתוק. "לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי".
אני לפעמים רק חוזר וקורא את השם של האמורא שאומר את המאמר. אפילו שם של אמורא זה דבר כל כך מושך וקדוש.

ובנימה רצינית יותר - גם לי לפעמים זה מרגיש ככה, אבל כנראה שרוב הבנות לא כאלו...
בכל אופן אחלה שיר

כן, מן הסתם זה לא כולן, אבל נכתב כביקורת הומריסטית בתקווה שזה יזיז משהו קטן אצל א.נשים בראש בצורת חשיבה שלהם.ן...
ואתה לא יודע איזה קשה זה למצוא חרוז ל"חס וחלילה"!

שמת לב שהוא מכליל את הנשים? שכולן מחפשות את האביר הלבן?

שטויות באמת - לקראת נישואין וזוגיות

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t1241420#13261177

מה שכן,
אני מזכיר לעצמי (ולצופים שקוראים אותנו) את הכלל הבסיסי שאני מאמין בו והוא לא הולך להשתנות :
זה בסדר לחפש *מה* *שבא* *לך*, 100 דרישות, 10,000 דרישות, הכל טוב,
כל עוד: אתה או את לא מפילים על העולם את הסיבה שאתם לבד. האחריות היא *עליכם* *בלבד*.

זה לא אמור להשאר רק בפורום הזה. יש לך כישרון כתיבה.

תודה 😋

 

יש מצב שהיא שינתה את השם ולכן את לא מזהה אותה

 

@אלירז

 

ופעם הבאה אם תרצי לחפש כרטיס של ניק תכתבי אותו בשיחה אישית ותקישי מקש ימני ותלחצי על 'כרטיס אישי'

ובשביל לתייג בצורה שתמיד עובדת (היא לא שינתה שם) תעשי קופי לכתובת האינטרנט של הכרטיס ופאסט בתוך ההודעה

תרמה כאן המון לדעתי

כשזה נעשה בטקט ובכבוד זה יכול להיות אחלה... ומכירה מישהי שהתחתנה מפתק שניתן לה באוטובוס..

הגיוני לי שיהיה בנות שזה יפריע להן בקטע הדוסי.. שירצו בשידוך מסודר/גורם שלישי

כנ"ל לאנשים שהם יותר ביישנים

כנ"ל לבנות שנשרטו מזה שהתייחסו רק למראה החיצוני שלהן

וכנראה יש עוד כמה כנ"לים שלא עולים לי כרגע.. 

 

ושוב, שיהיה בהיגיון ובטאקט...סתם דוגמא -

נניח עובדים יחד במחנה קיץ - תחכה שיסתיים המחנה ואז תדברו .. (אפילו בישיבת סיכום של המחנה אם ממש לא מתאפקים אבל לא תוך כדי, כדי שאם לא רוצים לא יצא מצב מביך ולא נוח)

ברור שעם טאקט. ושלא תביני לא נכון, אני סופר דוסית. 

 

אבל בנאדם לא מתחיל רק עם מראה חיצוני.

הוא רואה סגנון +/- של הבחורה

זה לאבגלל היופי

 

ולכן אמרתי שיש הבדל בין בחור דוס באמתשפונה בצורה טכנית, יבשה, יש פה מישהי שנראת בהסתכלות כללית בסגנון שאולי מתאים(כמו שהם מסתכלים בדייט, או בכל אינטרקציה עם בנות אחרת, בקטע טוב)

לבין אדם שמתעמק בי, מתבונן ומחליט- יש פה מישהי שנראת יפה, בא נתחיל איתה

במיוחד שאני התכוונתי לציבור מאד מאד דוס, אני רואה מי העלם שפונה אלי.

אם לא מתאים, לא מתאים, אבל למה מביך

(אני נחשבת מאד סגורה יחסית, אני לא אדבר עם גבר זר סתם שיחה ללא מטרה)

את מבינה?

ואפשר לקלוט אתזה ישר.

נראה לי כשבנים יפסיקו לשלול בנות עם נזם

 

בנות יזרמו איתם כשיתחילו איתם ברחוב

 

זה נראה לי סטיגמה דתית על אותו משקל..

 

הסיבה היא, כי לפי החוקים והמציאות שנוצרה על ידם הדבר כמעט בלתי אפשרי.

 

היכרות בציבור בו ישנה הפרדה בגילאים האלו לא ממש אפשרית. והצעה מהיכרות של כמה דקות מורכבת ;

בזמן קצר מדי היא תחשוב שההצעה מבוססת על מראה בלבד ותפסול על השטחיות. גם לפתוח בשיחה זורמת כאשר היא מגיעה מחיים של הפרדה כנראה לא יקרה, הרי אין בחייה שיחות סתמיות עם בחורים.

זמן רב מדי היא לא תהיה שם וגם לא הוא.

ואילו בזמן הממוצע צריך גם לנסות להכיר טיפה כדי לדעת האם בכלל מתאים, גם לנסות לנחש אם היא לא מאורסת, גם לחפש דף ועט (?), גם לחשוב מה לכתוב וגם להגיש לה...?

כי נראה שאת הדרך הראלית לביצוע רובכן חסמתן: להציע ישירות ללא שיחה. או לפחות כך עניתן כאן בערוץ.

 

בקיצור; אפשרי, אבל מסובך מדי.

(התייחסתי לציבורים מופרדים).

 

ולגבי ההשוואה לנושא מול הנזם, לדעתי האישית היא שגויה בתכלית.

שזה מאוד מביך אותם לפנות, כמו שזה מביך בנות..

אותי זה מאוד היה מביך

 

וזה רק מבחינה פרקטית..

בלי להתייחס לשאלה- על סמך מה אני חושב שיכולה להיות התאמה

זה מביך כי קשה להראות לבנאדם משהו שמבטא יחס של חיבה כלשהו בלי שאתה יודע איך הוא יגיב לזה.

אפשר להתגבר על זה.

אפשר להתרגל לרעיון שזה טריוויאלי.

זה מביך להגיד לא. זה לא נעים
אז מעדיפה להימנע מהסיטואציה אם אפשר(לא תמיד אפשר)

אי אפשר להתחיל שיחה נורמלית.. אם היה קונספט של שיעורים או סדנאות שנוצר בהם מפגש היה אפשר לדבר על התחלת שיחה

מבחינתך, את אומרת שאין מצב שאת כבחורה תיגשי לבחור

 

אז המצב הוא כך מבחינתך

מתוך מאה בנים שיגשו אלייך את תחשבי על אחד שהוא מתאים לך וסבבה

 

המצב אצל הבחור הוא בדיוק הפוך

הוא יגש למאה בנות ו99 מתוכן יגידו לו לא.

 

 

איזה מוטיבציה אמור להיות לבחור לנסות בדרך כזו? 

והחלטתי לאזור אומץ ופשוט לנסות

אז יצאתי מהבית ביום בהיר אחד

שלימים הפך ליום שחור אחד ספציפי

 

ומחוץ לביתי ראיתי אותה, עומדת כמחכה לעזרה

ניגשתי, התחלתי להפעיל את

קסמי ואמרתי לה:

תגידי, רזית או שהרחיבו פה?

ואז היא: די, תפסיק לבלבל במוח ותעזור לי עם הקניות.

 -טוב אמא. אוקי

 

 

 

 

לנסות ללבן בתוכך ממה בדיוק את פגועה ומה הפגיעה בדיוק.
מן הסתם(או לי לפחות) קל יותר עם מישהו שקרוב אלייך, ואם לא אז אולי גם עם מישהו מקצועי בתחומי הטיפול והבנת הנפש.
זה אם התכוונת ברובד הנפשי.
אם התכוונת לרובד הרוחני אז מניח שיעזור לפנות לדמות רוחנית שאת מחוברת אליה..

שיהיה המון בהצלחה🙏

אין לי פיתרון לעצמי- אז מאיפה יהיה לי בשבילך?

ראשית אין בכוונתי חלילה וחס לרמוז לאשמה כלשהי
או לבקר אותך, זה טבעי לחלוטין שאדם, גם צדיק גדול, יתנסה בניסיון של סליחה לאחרים, ושזה יתרחש כתהליך ארוך.
עצם הרצון שלך לסלוח הוא הדבר העיקרי כאן, ומעיד על כך שיש בך זוך ואצילות נפש.
לשאלתך, לא נעים לומר, אך חוסר היכולת לסלוח אכן יכול תיאורטית לעכב זיווג:
א) במישור הפרקטי - מערכת יחסים בריאה דורשת אי שמירת טינה ואי הקפדה על בן הזוג, כי בדרך כלל יש משברים, במוקדם או במאוחר, וצריך יכולת להתעלות מעל הקפדות מיותרות כדי להמשיך הלאה ולא לתת לזה לעכב את התפתחות הקשר.
ב) במישור הרוחני - איננו יודעים חשבונות שמיים, אך בספרים הקדושים מובא הרבה שהקב"ה מתנהל עם האדם עפ"י מידותיו של האדם, ואם הוא נוטר טינה, אז כביכול גם הקב"ה עלול חלילה לדקדק עמו במידת הדין.

עצתי היא שתשתדלי:
א) להמשיך להתפלל הרבה שה' יעזור לך לשחרר ולסלוח.
ב) להתבונן באירועים שקשה לך לסלוח עליהם כמה שיותר בעין טובה, וללמד זכות על האנשים המדוברים, תתפלאי, יש סיכוי טוב שהיה כאן חוסר הבנה, התנצלות וכד'.
ג) לחדד לעצמך שאת באמת רוצה לסלוח, ותאמרי בפה מלא שאת סולחת בלב שלם, אולי עדיף גם לכתוב זאת.
ואז גם אם שוב תעלינה בליבך תחושות של הקפדה, תזכירי לעצמך שזה סתם יצר הרע. ולא מעיד כל הרצון הכנה, האמיתי והעצמי שלך.

יש לי חבר צדיק ממש, שסיפר לי שהספר לאהוב את מה שיש, של קייטי ביירון, עזר לו מאד לשחרר קפידות על אנשים מסויימים. אחרי זמן לא רב הוא התארס והיום הוא ב"ה נשוי באושר.
יש עצה של האדמו"ר מפיאסצנה. בלינק למטה.
בהצלחה רבה, יהי ה' בעזרך. ותזכי להקים בית נאמן בישראל בקרוב ממש!

חובת התלמידים/פרק ט – ויקיטקסט

נראה שנתנו לך כאן אפשרות למעלית.

לעתים בחיים, אנשים יקרים מקבלים אופציה למעלית במקום

לעלות במדרגות אחת אחרי השניה..

ומה זה אומר?

שאת נמצאת כרגע בסיטואציה בה את יכולה למנף

את עצמך ולעלות למעלה ברגע קל יחסית.. כלומר, 

אם תגידי- רבש"ע, אתה יודע שנפגעתי ממנו/ה, ואתה יודע שיש בי כעס..

 

אבל נאמר- כל המעביר על מידותיו, גם בשמים מעבירים על המידות..

ונאמר- כל המרחם על הבריות, מהשמים מרחמים עליו

אז אני מעבירה על מידת הכעס שיש בי ומודיעה לך שאני סולחת לו.. ואני

מבקשת ממך שגם אתה תעביר על מידותיך ותזמן לי את

הזיווג שלי משורש נשמתי שיגיע עד אלי במהירה.

ואין אתה עושה תורתך פלסתר.

(: במהירה אכ"ר.

 

 

 

 

תעשי את זה כשאת רוצה ויכולה, 20 זה מאוד צעיר.

(רוב הבנות 20 שיצאתי איתן, לא היו בשלות לחתונה)

מבוגר אצל דתל ואצל חרדי זה משהו אחר

הקושי עולה עם השנים, בצורה מאד מאד לא סבירה
השנה וחצי האחרונות הן פשוט הזיה

1. אטרקטיביות:
א. אני לא חושב שמישהי בת 22 פחות אטרקטיבית ממישהי בת 20, אלא שמישהי בת 20 שהתחילה ללמוד תהיה יותר מתאימה למישהו שעדיין בצבא או בישיבה ומישהי בת 22 תהיה יותר מתאימה ואטרקטיבית לבחור שבשלב בחיים דומה.
ב.מאת אמורה לתכנן את החיים שלך איך שטוב לך, והבחור המתאים לך יגיע (עם השקעה כמובן מצידך) אבל את לא צריכה לתכנן את החיים שלך סביב מה טוב לבחורים.

2. תכנון לימודים:
שמח לקרוא שהלימודים קלים לך, אבל מה שמלמד על מצבך בלימודים הוא תקופת המבחנים יותר מאשר הסמסטר. לפעמים מרגישים שהחומר קל וברור ואז כשמגיעים למבחנים מגלים שזה פחות.
מאחל שימשיך ללכת קל ושיהיה מעולה, אבל ממליץ לתכנן מה לקחת הלאה רק אחרי תקופת המבחנים ושאת רואה שבאמת הולך סבבה.

בהצלחה רבה

בחור בן 22 בתחילת הלימודים? בחור בן 25 בסוף הלימודים? או בחור בן 27 עם עבודה מסודרת? או אולי אברך? חייל שעומד להשתחרר?

אולי תתייעצי עם @ברוקולי

ותברר עליהם גם כמו כל שידוך רגיל

א. יש מקום לחשוש ולכן מצוין ששאלת
מניחה שגם את משתמשת ותיקה
ב. תמיד להפעיל חוק דתיים !!
ג. לפעמים הם פצלשים ולפעמים באמת רק קוראים ולא פעילים
ד. הרבה פעמים יוצא טוב.. ולכן שווה לחשוש ולבדוק
אבל בהחלט יוצאים דברים טובים ;)

"חוק דתיים" שלך ושל הרבה דתיים שדוגלים בו בקנאות.
אין כניסה לחוזרים בתשובה או לאנשים שהם לא המיינסטרים של המגזר הדתי לאומי.
כדאי שתחשבי פעמיים לפני שאת פוסלת הצעה או אדם כי הוא לא שייך למגזר הדתי מיום הוולדו ועוד כמה שנים אחר כך ואז דתיים לאומיים לא כל כך מכירים אותו.

ולפותחת צריך לברר כמו על הצעה מאתר הכירויות כלומר לבקש חברים, רב תמונה להתייעץ עם משהו שאת סומכת עליו ולהחליט. בדרך כלל מתחזה לא יתחמק מלתת טלפונים לבירור.

לא קשו רק לדתיים מלידה.
הרי גם דתיים לא מלידה לומדים/ מתפללים/ גרים באיזשהו מקום!

קשור בדיוק לדתיים לאומיים שגדלו בשכונה דתית ולמגות במוסדות דתיים לאומיים ואחר כך בישיבות מכללות.
ומי שחזר בתשובה לרוב למד/לומד במוסדות חילונים לפעמים גם גר בשכונה חילונית בתור רווק/ה. ומתפלל בבית כנסת השכונתי עם מסורתיים או חוזרים בתשובה כמוהו/ה.
אז להגיד להפעיל את "חוק דתיים"
זה בדיוק להגיד אין כניסה לחברה שלנו למי שלא גדל בה ובא מתוכה.
תחשבי עם עצמך כמה בנות חוזרות בתדובה דתיות לאומיות את מכירה.
כן יכול להיות שחוזרים בתשובה לא הלכו למכללה דתית או מדרשה מוכרת בציבור הדתי לאומי. אלא המשיכו ללמוד במוסד אקדמי חילוני וגרים בשכונה שרובה חילונית.

הוא הרי לא חזר בתשובה ע"י קריאת ספרים.
ומסתבר שיש לו רב
ואולי הוא מתארח אצל משפחות.

בכלל יותר לזרם החרדי אז הם לרוב יעדיפו חוזרים בתשובה כמותם או מי שקרובים יותר לזרם החרדי..
מכאן יוצא שכנראה לא יהיו יותר מדי בעיות..

לא ברור לי מה הקנאות פה ולא ברור למה "אין כניסה".

 

חוק דתיים שלובים אומר שבדרך כלל לאנשים דתיים יש מכרים משותפים שאפשר לסמוך עליהם ושיעידו שהאדם הוא בסדר.

 

מי שלא מוצא מכרים משותפים יצצטרך למצוא דרך אחרת לבנות אמון, אבל זאת לא סיבה לשלול את הדרך הזאת....

 

אולי יש אנשים שבאמת לא מוכנים לסמוך על אדם שאין להם מכרים משותפים איתו, וזאת ה"קנאות". באמת קצת מוזר.

אין הרבה דתיים שמכירים אותו
ויכול להיות שגם המשפחה המורחבת שלו רובה או כולה חילונית.
לא צריך לסמוך צריך לברר בכל מקרה.
אבל חוק דתיים אומר לברר עם הוא או היא מוכר בחברה הדתית במכרים שלי בשכונה או מהחברים שלי מהאולפנה ישיבה, השכונה דתית או הישוב.

היא לא אמרה "אם אין לכם מכרים משותפים תגישי תלונה למשטרה"

 

היא אמרה "תנסו לחפש מכרים משותפים". לא תמיד יש. אגב, גם לדתיים. בטח שלא תמיד יודעים עליהם מראש. אם לא מוצאים מכרים משותפים, או לא חושבים שיהיו, מחפשים דרכים אחרות לאמת את זהות הפונה, או את האמינות שלו.

 

אף אחד לא מנסה להרחיק אנשים. השאלה היא מה הכלים שיש לנו. וזה אחד הכלים. זה שיש מי שהכלי הזה לא רלוונטי בשבילם, זאת לא סיבה להמנע משימוש בו. לא ניפגש עם אנשים במקומות בלי תחבורה ציבורית, כי יש אנשים שאין להם רכב? מי שיכול שישתמש, מי שלא ימצא דרכים אחרות.

שמזכירה את הדרך שענית לה כרגע...
שבהם הלבן מסביר לשחור על למה קיים מה שקיים ( נושא מסויים שיש עליו ויכוח בין לבנים לשחורים)
אבל הלבן לא מבין שעצם זה ש**עובדתית* הוא  בעמדה עדיפה,
*****זו****** הבעיה עצמה ולכן הויכוח בכלל לא רלוונטי.

זה כמו במועדונים, שיש סלקציה.
ויגידו הקיבוצניקים האשכנזים או התל-אביבים האשכנזים..
״כן, סלקציה זה אחד הכלים לסנן אנשים אלימים...״
רק שהם ״שוכחים״ שעל הדרך...מסננים את מי ***שדומה**** או ****מזכיר**** את אותם אנשים אלימים.
אז אשכנזי-תל אביבי, יפסיד *מראש* בכל ויכוח שהוא ינסה להגן על הסלקציה במועדונים. הוא פשוט בצד ״הנכון״.

אני לא בא בטענות או תוקף ...
רק אומר שיש משהו בהודעה שלך..שהזכיר לי את זה. אולי אני טועה. אבל משהו שם מזכיר את הרוח הזו.

זה שאתה מרוויח ממשהו לא אומר שאסור לך להגן עליו בויכוח מול מישהו שלא.

 

לכל אחד כאן (ולא רק כאן) יש מספיק על מה להתבכיין. אבל להתבכיין ולהאשים אחרים לא יקדם אותך

 

נכון, לא בכל כלי כל אחד יכול להשתמש. הקנאה באלה שיש להם כלים ויכולות מעולם לא עזרה לאלה שלא היה להם.

 

התפיסה שאתה מציג כאן היא תפיסה מרקסיסטית שבשמה נרצחו מיליונים בשם השוויון. כשמעלים נגדי טיעונים של BLM, אני יודע שצדקתי. זה שטוב לי לא אומר שאין לי זכות דיבור. זה אומר שאני צריך לזכור את אלה שמתמודדים עם בעיה שאני לא חווה אותה. אבל זאת לא סיבה לאסור עלי להשתמש בעמדה העדיפה שלי

אולי זה רק בראש שלי.
בכל זאת יום ראשון, תחילת שבוע.

ומזדהה כאדם שעליו אתה מדבר

ברור שהיא מגיעה ממקור אמין.

ה לא משנה אם מקור אמין ע"י חוק דתיים שלובים או מקור אחר.

אם אין מקור זה נשמע טוב לחשוש.

 

 לא כתבתי תפעילו חוק הדתיים בברנז'ה הדתית לאומית במקומות א', ב', ג' 

כתבתי להפעיל חוק דתיים- כלומר למצוא מכרים משותפים שיכולים להעיד על פלוני אלמוני 

 

כמו שכתבו לך גם חוזרים בתשובה הם אנשים מוכרים ולרוב מחוברים לקהילה ו/או לאנשים אחרים שיכולים להעיד עליהם.

 

לא כל כך מבינה את ההשתלחות שלך כאן . 

השתלחות.
אם היית זאת שסובלת מהחוק הזה היית מבינה יפה מאד.
לא כתבתי שום דבר נגדך
החוק הזה פוגע באנשים שלא גדלו בחברה הדתית כמו חוזרים בתשובה.
שלהם בדרך כלל אין מכרים משותפים כי הם לא מכירים הרבה דתיים, רוב המכרים שלהם חילונים או חוזרים בתשובה (לפעמים שנהיו חרדים).
הם מכירים מעט דתיים וגם לאו דוקא את אלו שמוכרים לך. במיוחד אם את ואותו חוזר/ת בתשובה גרים באזורים שונים בארץ

לדוגמה לי ולך אין מכר/ה אחד משותף.
למה?
כי לא גדלתי בחברה הדתית הצתרפתי אליה.

 

קודם כל באמת מרבית החוזרים בתשובה לא מגיעים לציבור הדתי לאומי

 

ואתייחס לשורה שלך בסוף (אני מוכנה לעשות איתך ניסוי ולבדוק כמה זמן לוקח לנו למצוא אנשים משותפים ברמה מסוימת) 

מבחינתי חוק הדתיים אומר גם  לקבל טלפון של רב / רבנית שמכיר אותו/ך 

חברים ממליצים.. לא חסר.. 

גם חוזרים בתשובה למדו במכללה או אוניברסיטה, גרים בשכונה מסוימת 

הם לא לבד

 

אם רוצים

אפשר למצוא פתרונות לוודא שאדם אמין לכל אדם 

לא משנה לאיזה מגזר או תת מגזר הוא משתייך.

 

 

 

בדיוק אני מדברת.
שזה הדרה של אדם או פסילה שלו כשידוך כי הוא שייך לרוב.
מה זה מרבית החוזרים בתשובה לא מגיעים לציבור הדתי?!?!
יש חוזרים בתשובה שכן מגיעים לציבור הדתי גם אם נעזרים בתהליך חזרה בתדובה שלהם בארגונים שמוגדרים חרדים.
ואותם בדיוק פוסלים שמבררים באמצעות מכרים משותפים-חוק הדתיים.
נכון חוזרים בתשובה גריםבשכונה מסויימת אבל הם כן לבד כרוקים לפחות.
כי רובה חילונית למשל כמוני יש שתי משפחות דתיות ברחוב.
מציאות יכול להיות שלא מוכרת לך כדתיה מבית.

מה את רוצה שהיא תכתוב? "אל תחפשו מכרים משותפים, כי אולי יש כאלה שאין להם"?

 

לא שמעתי על אף אדם שרצו לאמת את הזהות שלו והחליטו שהוא לא מתאים כי אין מכרים משותפים. 

ולכן אם אפשר להשתמש בו לדבר חיובי כמו לברר על אמינות של הצעה - סבבה.

אם לא -אז לא.

 

אף אח חלילה לא בעד סנוביות של דתיים או של חילוניים או של וואטאבר.

האמת והשלום אהבו

תשאל מי מהניקים המוכרים כאן מכיר אותם - לקראת נישואין וזוגיות

אתה צודק, חשוב להיזהר להיפגש עם מישהו מהאינטרנט בלי אף אישוש מציאותי עליו/ה ומומלץ להיפגש רק במקום ציבורי.

בוודאי שלא להיענות אוטומאטית  להצעות כאלה.

 

מאיפה את יכולה לדעת במי מדובר? 

 

[אמנם תיאורטית, יתכן אדם שאינו מגיב כאן, אלא קורא פסיבי. אול פצל"ש - ואז אפשר לשאול מה הניק הקבוע כי את חוששת.. - אבל זה מצריך בירור חד משמעי]

 

הרי אפילו סתם עבריין יכול לכתוב למישהי כאן, ולהזמין אותה ל"דייט"... זה אפילו פחות מאתרי שידוכים, שיש איזו רשימה של נתוניה בסיס של האדם, תמונה וכד'..

 

אז כמו שהציעו. קודם כל, לשאול אם מכיר אותו מישהו מהאנשים המוכרים כאן. כמו כן, אפשר לשאול שם של רב למשל, במקום שהוא אומר שלומד או למד שם. ולבדוק שגם זה אמיתי, כמובן.

 

גם אחרי דבר כזה - בהנחה שמתברר שזה מישהו שאינו מתחזה - כדאי קודם לבדוק כמה נתוני בסיס. אין ענין לרוץ להיפגש עם מישהו שאינך יודעת עליו כלום, ולא כתב כלום, חוץ מזה שאומר (נניח שאומר - כי אחרת ברור שאין שמץ סיבה לכך) שקרא הודעות שכתבת כאן..

 

בהצלחה, ובזהירות.

גם ככה תפעילי את חוק הדתיים השלובים או שתבררי עליו אצל הרב שלו.

אני למשל כותב פה כבר הרבה שנים ואני עדיין מתחזה למישהו בשם יונתן 

מה זה אומר אם הוא אמיתי? בן אדם אמיתי ולא בוט? את זה תגלי כבר בשיחת טלפון.

אני באמת אשמח להבין את השאלה שלך.

ונחשב 'עולמות תוכן שונים' כמו שאתה מתאר. 

בסוף נבנה הומור מיוחד ששייך לשניכם. 

בכל מקרה אשתך לא תבין את כל הבדיחות שלך, כנראה.

 

אם זה עדיין יהיה משהו מהותי - תוכל להשלים לה פערים. לא להושיב אותה לצפיה בכל הסדרות, אבל להסביר לה מה הרפרנס פה ושם. מי אלה הדמויות.

 

עם הזמן לא תרגיש פער בכלל, או שהוא יהיה זניח.

אבל בגדול
טכני אם את לא יודעת
מידות
אופי

את יודעת מה התכוונתי 🙄

אנסה לחפש ולשלוח בפרטי אם תרצי.

מה עובר בראש של מי שאומר את זה,
כלומר- הרגע הבחורה נניח נפגשה עם בחור שהיא מעוניינת להפסיק איתו את הקשר. נגיד לא היה קשר מאוד ארוך.. היא חושבת שהוא לא מתאים בשבילה,
מה מביא אותה להחלטה להציע אותו לחברה שלה?
למה להציע בחור פחות 'מוצלח' בעיניה לחברה שלה?
או אולי מדובר בסתם אמירה? ואחת בפה ואחת בלב? או פשוט דרך נחמדה לסיים שידוך ולצאת טוב?

באמת שואל

מאד מוצלח אך לא מתאים לה. וכן מתאים לחברה שלה

חוצמזה שהיא לא כזה מכירה את הבחור.
לא אכפת לי שיקבלו החלטה אחרי דייטים ספורים, יכול לקבל.
אבל להציע לחברה? לוידע, משהו לא מסתדר לי

אחרי דייטים ספורים אתה לא מכיר את המגרעות של האדם.

תגובה לעריכה: לא צריך להכיר בנאדם לעומק בשביל להציע. הרי גם ככה יש מליוני משתנים שמשפיעים על החיבור של זוג וכמה שלא תכיר תמיד יהיה משהו. אז השידוך הוא לפי איזושהי אינטואיציה ובשביל זה לא צריך יותר מפגישה שתיים בהרבה מקרים

אוקיי מעניין
אז אתה אומר שמה שעומד מאחורי זה זו אינטואיציה. אותה הסיבה שעומדת מאחורי ההחלטה להפסיק את קשר בשלב מאוד מוקדם. יכול לקבל

מכמה פעמים אפשר להבין שזה לא מתאים לה, אבל כן יכול להתאים עם החברה.

אם זה מישהו פחות "מוצלח" כמו שאתה מגדיר- אין סיכוי שאחשוב על חברה בשבילו.
אבל יש אנשים טובים שפשוט אין התאמה...

מחפשת?
ולשאלה, יצא לי להגיד, יצא גם להציע לחברה..

הוא כנראה לא היה מתאים *לה*

אם זה בגלל שאיפות, ואם זה בגלל אופי, ואם זה בגלל חוסר כימיה.

יש בחור אחד שיצאתי איתו, ומידי פעם אנחנו מתכתבים בענייני שידוכים. מתייעץ איתי על בחורות ואני מנסה להציע לו..
סתם פשוט לא היינו מתאימים וזהו, אין שום סיבה שלא נעשה עם זה שאנחנו מכירים אחד את השני דברים טובים.

ולשאלתך, @צהרים הצעתי לבודדים, על הרבה חשבתי וחשבתי עם חברות עליהם וחלק גם הצענו להם הצעות.

ובשביל חברה שלי-מאוד מתאים. אז למה לא?

יצא לי הרבה פעמים (יחסית) להציע לבחורים שיצאתי איתם. (גם אם הם החליטו להפסיק וגם אם אני)
ב"ה יש גם כאלה שהתחתנו(:
וכמעט תמיד זה היה אחרי פגישה- שלוש פגישות..


פעם התפדחתי להציע (במיוחד למי שאמר לי לא..) ואז חשבתי לעצמי, אם בגלל שאני מתפדחת אז חברה שלי לא תקבל ת'הצעה?

לא אומרת את זה בשיחה אף פעם.
וגם לי לא אמרו..

שהם בחורים באמת טובים
אבל או שלא היה חיבור בינינו, או שאחד מאיתנו יותר דתי ביחס לשני.
אבל אני חושבת שלחברה שלי כן יתאים הבנאדם הזה.

היה אחלה בחור, פשוט לא התאים לי ואחרי כמה חודשים חשבתי שאולי יתאים לחברה שלי. לא אמרו לי שיחשבו, אבל כן קרה שביקש שחשוב עליו..

שתוך כדי הדייט איתו, היא חשבה עלי🙃

לקבל הצעה ממדויטת שלו מבלי לערב עניני אגו
ולה שהיה לה את הביטחון להציע מבלי לעשות חשבונות של מה הוא יחשוב
אני לעד אהיה אסירת תודה

כי ככה אני זכיתי בו.

(והכי מצחיק שבדייט הראשון חשבתי שהוא בחור ממש טוב אבל שזה ממש לא מתאים, ופעם ראשונה שעברה לי מחשבה בראש להכיר אותו לחברה שלי.
הסוף החלטתי לתת לזה עוד צ'אנס והשאר היסטוריה)

הצעתי למישהו שיצאתי איתו את חברה שלי..

זה לא עלה לי ברגע שסיימנו אלא כמה ימים/שבועות אחרי..

בעיני הכי חשוב לעשות את זה ממקום נקי, ורק אם זה מרגיש לך נכון.

לא כי צריך ולא כי זה נחשב מעשה יפה..

לכן חשוב לברר עם עצמך איך אתה מרגיש כלפי סיום הקשר ואיך הוא נגמר וכו'

ואותו בחור שאמר גם התכוון לזה ואחרי תקופה ניסה להציע לי בחור..

ולא זכור לי שהצעתי גם אם מאד רציתי אבל לא הכרתי מישהי שנראית לי מתאימה..

לגבי השאלה השלישית, לא תמיד.

ולכן לא תמיד זה בתאקט.

 

כדאי מאוד להציע לכל מי שאפשר שחושבים להציע.

בלי קשר אם הוא מדוייט או לא.

אצל דוסים זה באמת קשה כי לא מכירים הרבה את בני המין השני ולכן זה יכול להיות הרבה קלאסי.

 

 

וכמו כן - לא לעשות פוזות. אם בנאדם חשב על משהו שיציע.

להגיד אני אחשוב עליך הרבה פעמים זה יכול להיות סתם לא קשור במקרה הטוב.

לא וכן

בחורה שיצאתי איתה והייתה בחורה ממש טובה רק לא הייתה בינינו שום התאמה, לא אמרתי לה שאחשוב עליה או משהו..
פשוט פתאום יום אחד אחרי חצי שנה שיצאתי איתה דיברתי עם חבר ועלה לי לראש שהם מתאימים.. וברוך ה הם כבר 3 חודשים יחד...
מקווה לשמוע בשורות טובות בקרוב..

אבל דוד שלי שידך מדוייטת לשעבר שלו לחבר שלו, והם אכן התחתנו...

אך מעולם לא הציעו. 

אם הבחור איכותי, אומרת בשיחה שאחשוב. 

אני משדכת כל אחד שאני יוצאת איתו ולא התאים לי (:
אלא אם כן היה משהו מוזר ממש
אבל יש לי מלא חברות ובנות שאני מכירה אז ישר אחרי חושבת מי מתאים.. לפעמים תוך כדי
צוחקים עלי שאני יוצאת רק כדי לשדך לחברות (:
ויש לי 2 זוגות שיוצאים 😆
קיצר מי שרוצה שידוך מוזמן לצאת איתי 😝

גם לא יצא לי להציע כי אין לי כמעט חברים רווקים בכלל ( בסגנון שלהן בפרט).