פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 477)

כתיבה מעולה ומביעה

אפשר להעלות את זה לפסיפס

 

 

 

 

ולגבי התוכן, בעזרת ה', ישובו

בע"ה

השאלות של הבן התם בשפה של הבן החכם...

(היא ובעלה כבר שידכו 2 זוגות)
כאילו את החבר'ה מהישיבה שלו עם חברות שלה..

בסופו של דבר משמיים רוצים בטובתך
ובגדול אסור להתפלל אני רוצה את הבחורה הספציפית הזאת
מי אמר שהיא האישה שלך?
תאר לך אם התפילה תתגשם אתה עושה לה עוול אתם לא מתאימים להיות ביחד.
צריך להבין את זה שאנחנו רק בני אדם אנחנו לא יכולים להבין הכל או לראות את התמונה השלמה
אפחד לא עושה לך דווקא אלא הפוך
תראה כמה ה' אוהב אותך למרות שאתה רוצה אותה וחושב שהיא טובה לך... משמיים חושבים שהיא לא שלך ויש לך בחורה אחרת
הגיע הזמן לחשוב על הבחורה הבאה שאולי תהיה שלך..
ולסמוך יותר על ה' כי תאמין לי הוא יודע
זה שבמידות שלנו או בזווית ראיה שלנו אנחנו לא רואים את זה זה משהו אחר.
אבל אני חושבת ששווה לשנות גישה אחרי הכל אין לי ספק בכלל שה' אוהב אותך ומתכנן בשבילך רק טוב
רק תאמין בזה
והיום מה שנראה לך מר בסוף יתבהר לך ותבין כמה ה' היה איתך
בהצלחה נשמה

כמובן שעם הרבה טאקט ורגישות...

בהצלחה!

ראשית משתתף בצערך. שנית אם הסיבה שהקשר נפסק זה לא בגלל משהו חריג ,

 

ייתכן וניתן יהיה לחדש הקשר לאחר זמן מה.

 

הרבה הצלחה ומאחל לך שתמצא את מה שמתאים שלך במהרה

ויש סיכוי טוב שעוד כמה חודשים תסתכל על עצמך ותקרא את מה שכתבת ותאמר "וואו, זה מה שחשבתי?" כי תגלה שיש דברים הרבה יותר טובים ממה שתכננת לעצמך, וקצת כפרת עוונות לא הזיק לך.

 

לא מזלזל בכאב, הוא מוכר מאד. אבל אחרי שנתת לו את המקום שלו, אתה צריך גם להתעודד ולהמשיך הלאה.

 

וכמובן היא יכולה גם לחזור. לא נדיר בכלל.

אולי בעתיד הרחוק בנתיים הכי טוב לשכוח
ובאשר לעוונות שלי החלטתי להגשים חלום וללכת ללמוד תורה בישיבת הסדר

מה גורם לך לקשר את העבירות לדבר הזה... אתה חושב שיש לך מושג בכלל בחשבנותיו של מקום?

אתה חושב שהקב"ה רוצה לייאש אותך בגלל שעשית עבירות?

 

ואו נשמע קשה...
פרידות זה דבר כואב מאוד וקשה מאוד, במיוחד אחרי קשר עמוק ומשמעותי כמו שתיארת.

ה' יתברך לא מעמיד את האדם בנסיון שהוא אינו יכול לעמוד בו-
אם ה' יתברך שלח לך את הנסיון הזה,
סימן שתוכל לעמוד בו.

תתפלל, תדבר עם ריבונו של עולם..
למרות הכעס שיש לך כלפיו עכשיו והקושי והיאוש שאתה נמצא בו, תדבר איתו.
הוא יתברך מקשיב ועוזר.

בהצלחה רבה~

אין שאלה בכלל
(עונה אך ורק בשם עצמי)

אני מסתדר טוב עם קשיים ולא מתרגש מהם יותר מדי ולכן לא צריך עידוד או נתינת מוטיבציה.
מה שאני כן צריך זה נחמה (דרך אהבה).
כמו חייל שחזר משדה הקרב עייף תשוש ובודד ונמאס לו מכל הרע והמלחמות שבעולם. לא כי אין לו כח ויכולת להתמודד מולם אלא כי הוא לא אוהב להתעסק ברע אבל חייב (עיין ערך מחר אני בבית של אתניקס).
הנמשל- העולם הזה מעייף. גם כשאתה מתעסק בדברים טובים-תורה, תפילה, חסד, עבודה שאתה מתחבר אליה, זה להתעסק ולעמול ולברר. ואני רואה באישה מקום של מנוחה ונחמה לבעל אחרי העיסוקים האלה (להיפך זה נראה לי ברור לכולם).

ואגב דבריך בשרשור השני. גבר לא רק נותן. גבר גם צריך לקבל (בכל אדם יש התכללות של שני המינים). רק שזה סוג קבלה שונה אצל חלק מהגברים.

אני אישית פחות מחפש את זה כי אני לא רגיל לשיח כזה מהבית וזה פחות מדבר אלי.
זה יהיה נחמד אם יהיה מקום של דאגה והקשבה.
אני מעריך שגם בחורה תוכל לקבל אותי כמו שאני רק לאחר לפחות 10 דייטים
ואז הכיף האמיתי מתחיל

למה רק אחרי עשרה דייטים, ומה אתה מתכוון שאז הכיף מתחיל?

נחמה בשתיקה, נחמה במבט.

ואפרופו גבר שחזר משדה הקרב, ראה את השיר "אדבר איתך", של חוה אלברשטיין.

אחד משיריי האהבה הנשיים היותר יפים.

 

ובדוודאי שאתה צודק, האיש גם מקבל, אבל בצורה אחרת לגמרי.

 

מתוך השיר הנ"ל:

"לא אשאל אותך מדוע
לא אחריד את בדידותך
זהירה כמו מהססת
באותות חיבה וחסד
אדבר איתך
יש בי כח, יש בי כח
אל תחוס עליי
אל תפריע לקוצים שלך
לשרוט את רגליי...

על ידך אני נודדת
בין שנתך ליקיצתך
המילים שלי שבירות הן
וכפות ידיי קטנות הן
אך הן לצידך"

 

 

 

נתפס לי שיש לך בראש איזה ציור דיסני לגבי זוגיות...

(לא חושבת שזה רע אגב.. רק מציינת עובדה)

זאתמרת, זה לא שאני מחפש מישהי עכשיו שאני יוכל כל היום לגשדר עליה והיא רק תנחם ותקשיב ותכיל וכו' וכו', בכלל לא! אני כן מאמין בזה שגבר זה בחינת "משפיע" ואשה זה בחינת "מקבלת"
אבל מעבר לזה אני מאמין בזה שאשה באה להיות לגבר "עזר כנגדו" והכוונה שרק לאשה של אדם יש את היכולת להוציא מהכוח (של הגבר) אל הפועל (שמגיע גם (ובנוסף) דרך הגבר)
עכשיו אמרתי מעבר לזה כי אולי בגלל שאני הייתי רוצה אשה, שמעבר להבנה ולהכלה של מי שאני,
הייתי רוצה שתיהיה ממש כמוני (במובן מסויים) ואולי אפילו יותר ממני...
וזה ככה אצלי בגלל שלמעשה עד לא לפני הרבה זמן הרצון שיש לי בכללי לחיות חיי אידיאל מסויימים קצת סתרו לי את העניין של חיי הנישואים, והיום ב"ה אני דווקא מבין שנשיאת אשה תהווה לחיי האידיאל האלה רק מקפצה,
אז בגדול, בגלל כל זה אני אישית כן הייתי מחפש בבחורה את התכונות הנ''ל אבל הרבה מעבר לזה הייתי מצפה ומקווה לה' שכשאפגוש את אישתי לא אצטרך להתמקד בעיקר בלמדוד את הדברים האלה בפגישות אלה יבין רק מלחוות איתה שיח כללי אפילו או כל דבר אחר את הקשר והחיבור ביננו.

" בגלל שאני הייתי רוצה אשה, שמעבר להבנה ולהכלה של מי שאני,
הייתי רוצה שתיהיה ממש כמוני (במובן מסויים) ואולי אפילו יותר ממני..."

מזדהה, גם אני מחפש מישהי בדיוק כמוני. אבל כנראה שהיא תהיה בדיוק בדיוק, אבל רק בהפוך, כי היא אשיה. ואז יוצא שלא בטוח שהיא תבין אותי תמיד. או לפחות אני לא פונה אל\מחפש את הרגש הזה.

 

מה את המתכוון שזה סתר אצלך וכו'?

 

 

זה קשור בהכרח לשאלה שלך, אבל אם תרצה לשמוע אשתדל לענות אולי מאוחר יותר.

למה את מתכוון בדיוק? אתה יכול לתאר מקרה שתהיה נפק"מ בין שני הגישות השונות?

אם לא, קשה לי להאמין שיכולה לצאת מסקנה מועילה מהדיון.

 

 

רק מסוקרן

האם אתה מחפש את הרגש הזה אצל אישה.

 הנפק"מ היחידה היא לאיזה רגש אתה פונה בתוכך כשאתה פוגש מישהי

מישהי שלא מקבלת אותך כמו שאתה, זה ממש לא טוב.

אשמח שתסביר למה אתה מתכוון.

לחפש קבלה רגשית והבנה רגשית, לא רק באופן כללי. זאת אומרת שזה דבר חשוב אצלי, שזה מה שאני מחפש אצלה, ולא רק שלא יהיה את השלילה של זה.

לדבר עם חברים שמכירים או שגרים באיזורים יותר ''דוסים''.
לבקש מחברים נשואים שיחשבו עם הנשים שלהם מי מהחברות שלהם יכולה להתאים.
לנסות ליצור קשר עם מורות מאולפנות שזה הגיוני שיהיו שם בנות כאלה..

בהצלחה!

תחפש שדכנית שאליה אתה כן רוצה לפנות
וחברים נשואים זה ממש כתובת, תזכיר להם את קיומך

 

 

אם מגיע לו "מישהי מתוסבכת כמוך" תתני לו להחליט...
אם זה מעיק עליו, כנ"ל.
אם יש לך את הפנאי הנפשי/האישי לצאת איתו - למה לא לנסות?

זה הפריע לך?
מה גרם לך לא לרצות? שהוא החלטי מידי?

לא היה לי קשב לקשר, לא רציתי למשוך

עדיף לנסות מחדש עם תובנות חדשות ורצון אמיתי מאשר להתקע עם מחשבות ישנות ולא רלוונטיות... בסוף המחשבה של ״אילו״ לא מרפה לטוב ולרע, קל וחומר שמדובר על החלטה כזאת

כמה זמן עבר מאז שנפרדת ממנו? זה נגמר יפה?

אני לא רוצה לשגע אותו אם זה יהיה לא רלוונטי

חכי עוד שבועיים
ואז תחליטי
אם כי...
נשמע שאת די שלמה עם זה שאת רוצה אותו

שלא תשאלי את עצמך אח"כ מה היה קורה אם..
ואולי הוא היה האחד בשבילי
לנסות תמיד אפשר

הדילמה פה היא האם למען קידום קשר לפגוע במישהו?
או שלא

לעניות דעתי,
את מעוניינת?
אם לא, אז..לא רלוונטי.

היית רוצה לנסות שוב?
צרי קשר
כתבת שהוא החלטי- הוא כבר יחליט אם מתאים לו
האחריות היא בגבולות הבחירה שלנו, ושיקול הדעת שלנו, לענ''ד.
מה ששייך לאחרים- שייך להם
ב''הצלחה

יהיה לך הרבה יותר קל להבין מה בדיוק את רוצה בכללי,

מה יעזור לך לבוא לקשר פעם שנייה ממקום פנימי שיוכל להצמיח את הקשר הזה

אם תחזרו וכל הזמן יהיה לך בראש סיפור שהוא מסכן שהוא איתך, אין לכם סיכוי...

הרעיון הוא לחזור לקשר עבר אחרי עבודה שעשית כדי לבוא בטוב ממש.  

(אם את רוצה, תפני אליי לשיחת אימון במתנה ונוכל להקדיש אותה בעיקר לעניין הזה)

מזה משנה מה הם היו מוכנים??
את צריכה בחור אחד וממש לא משנה מה כמה אנשים חושבים.
ואם כן משנה זה בעיה צריך לחזק את הביטחון


את, זה מי שאת וזהו!
זה הדרך שלך מי שלא טוב לו עם זה חבל
אם יגידו לא? תזרקי הכל לפח?
באמת אני שואלת
לא מבינה מה מסתתר מאחורי השאלה הזאת??

מה לא מובן

דוסית מדי בשבילי

 

זה בסדר גמור. תהיי מי שאת, תעשי מה שאת מאמינה בו ושיהיה לך בהצלחה!

זה שהיא מתפלפלת 3 פעמים ביום

כבד עליי

אם אתה דתי ומאמין בזה מה רע בלהתפלל?
אז מה אם בזה היא חזקה זה טוב

"(מקפידה על קלה כחמורה, צנועה, מתפפלת 3 תפילות ביום וכ'ו...)"

 

נ.ב. לא תמיד חיביים להגיד

אבל כן הייתי רוצה לברר איתה סוגיות מסוימות שקשורים לכך לפני

האמת, הפרט הכי מרחיק לכת בהודעה שכתבת היה שאת מתפללת 3 (!) תפילות ביום

3 תפילות זה מרחיק לכת

⁦⁩

גם כשהרב קוק למד 60 דף עיון ביום זה מרחיק לכת.

פשוט מעבר לזה שזה רק מרחיק לכת זה באמת מרשים.

 

כמובן, שאין בפרגון לדבר כזה מילה אחת רעה על בנות שלא עושות כך.

דווקא יש יותר פוסקים אשכנזים שפוסקים שנשים צריכות שתי תפילות ביום, ולא אחת.
הפסיקה הספרדית לרוב היא זו שמתירה לנשים להתפלל תפילה אחת ביום מלכתחילה, ויש אפילו שמתירים רק ברכות השחר.

לא רוצה אישה שנמצאת בבית רק בשבתות

ממש מעריכה

אם את הולכת לעבוד בצבא או שאת תכנסי לבסיס ותהיי שם(בראש) יותר מהבית.


את נשמעת בחורה דוסית מאוד.
תמצאי לך מישהו מתאים בישיבה. זו לא תהיה בעיה.

אצלי זה הפוך...
כשאני צריכה לקבוע זמן לדייטים אני קולטת שהלו"ז שלי עמוס😅 ב"ה

איך זה ישפיע על הבן זוג שלה. מזה אומר, תקרא על זה. תבקש בהמשך לפגוש את הרופאה שתסביר לך קצת יותר אם אתה חושש. בכל מקרה, זה דבר מאוד שכיח, וגם יכול להגיע אחרי לידות ועוד, זה פשוט דברים שאי אפשר כל כך לדעת לאן ילכו. אז אם הכדורים משפיעים עליה והיא מתפקדת רגיל עכשיו, והיא מתקשרת גם כשהיא בקשיים, זה לא פוגע במשפחה שלה, באנשים שסביבה, הייתי אומרת שזה מה שחשוב:-/ אבל כל אדם ויכולת ההכלה שלו..
שתהייה בריאה ושמחה בשלמות, וגם אתה. בהצלחה!

רק אל תקרא באינטרנט, כי כל המידע באינטרנט הרבה יותר מלחיץ מהמציאות.

יש לך את המידע או שצריך לאסוף אותו?

שצריך לבדוק אם הוא רלוונטי וגם לאסוף

ספוילר/ המון

זו לא נחשבת תרופה פסיכיאטרית?
באמת לא היה מפריע לך? אולי זה אומר משהו על הבן אדם

תרופות פסיכיאטריות זה תרופות נגד מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה, פסיכוזות ועוד.

ציפרלקס ותרופות אחרות נגד דיכאון וחרדות לא מוגדרות הפסיכיאטרית. אמנם צריך מרשם של פסיכיאטר בשבילם, אבל לא מוגדרות התרופות פסיכיאטריות ( גם ריטלין מצריך מרשם של פסיכיאטר/נוירולוג..)

ובכלל שמעתי שהרופא משפחה יכול לרשום ציפרלקס..

אולי יש כאן בלבול בין תרופות פסיכיאטריות לתרופות אנטי פסיכוטיות.
תרופות נגד דכאון וחרדה הן תרופות פסיכיאטריות.
אבל זו סתם הגדרה וכותרת וצריך להתייחס לכל אדם לגופו.

תרופות פסיכיאטריות, למי שמעוניין:
תרופה פסיכיאטרית – ויקיפדיה

פסיכיאטר אמר לי ש*רוצים* לשנות להם את ההגדרה, כי זה כבר לא נחשב פסיכיאטרי
בהגדרה זה עדיין פסיכיאטרי, אבל לגמרי לא מתייחסים לזה ככה

אנשים שצריכים לטפל בעצמם, ולא מטפלים חיים, חיים שאינם חיים. מסתובבים סביב הזנב של עצמם. לא מתקדמים לשום מקום, נשארים עם החרדות שלהם, שמושכים אותם למטה, עד איבוד סדר היום, עבודה, זוגיות, חיי חברה, ואפילו הרצון לחיות.

ציפרלקס לוקחים אחוז גבוה מהאוכלוסיה.
אלה כדורים לא ממכרים. ניתן לקחת אותם לתקופה מסויימת, עד לאיזון המצב.
הרופא משפחה מביא אותם בקלות.
אלה לא כדורים חלילה שניתנים מפסכיאטר.

לצערנו הרב, החיים נעשו כל כל תובעניים ולחוצים, שאנשים נעשו חולים באיזה שהוא מקום.

אני אישית, מעריכה בני אדם שמטפלים בעצמם.
ולא חייב כדורים.
יש הרבה דרכים טבעיות לטפל בפחדים, חרדות, אובססיות, דיכאונות.
פסיכותרפיה, טיפולים אנרגטיים, cbt, nlp, דמיון מודרך, פרחי באך, צמחי מרפא...

ומי שלוקח כדורים, ולא מתבייש בזה, אני בכלל מצדיעה לו. בן אדם גדול.

בקשר למשודך, תבררי ממתי זה התחיל, ולמה.
יכול להיות שהתחיל לימודים, מקום עבודה חדש, משבר במשפחה, טריגר מסויים- שהביא אותו לנקודה הזו.
זה לא אומר שהוא אדם חולה נפשית, או שזה לכל החיים. זה רוב הסיכויים חולף עם טיפול נכון ואורח חיים בריא- תזונה בריאה, שינה מספקת, ספורט, ורוגע.

רוגע חיצוני ( הרי הפנימי אבד, לכן הגענו לציפרלקס), משיגים על ידי:

*מדיטציות/ הרפיות- מחולל פלאים. עד לריפוי הגוף באופן עצמאי!! כמובן שרק בהתמדה.

*נשימות- עד מלוא הבטן בספירה של 7 נשימות עמוקות, להחזיק כשלוש שניות בפנים, ו7 שאיפה קצרות ואיטיות החוצה- סטים של 10 פעמים, כמה פעמים ביום.
וישנם עוד עשרות סוגי נשימות תוך כדי דמיון מודרך.

* תרגילים מיוחדים לרוגע.
בדרכ אחד האיברים, או כמה מהם, "נאלצים לבוא לעזרת הנפש" ( כאב פסיכוסומטי)-
והם לוקחים את הכאב או את המתח של הנפש... זה מתבטא בשריר כואב כל הזמן או תפוס.
לדו'- כאבי גב תחתון, כתפיים למעלה- מכווצות ול משוחררות, ידיים קמוצות, צאוור ושכמות תפוסים, חריקת שיניים, לסתות לא רפויות, וכו'...
לא תמיד שמים לב לזה.
אבל כאשר לומדים להכיר עת הגוף שלנו, אנו מזהים מצוקה שלו. וברגע שאנו מזהים חולשה של הגוף, עלינו להתבונן בנפש, לפעמים ישנו שם לחץ/ חרדה לא מודע. וניתן לטפל בזמן.

למה חלילה?!
מה הבעיה לקבל מרשם מפסיכיאטר אם יש בזה צורך?
יש כל כך הרבה אנשים עם התמודדויות שונות שמטפלים בעצמם ומתפקדים יופי.

אין שום בעיה לקבל טיפול תרופתי, ההיפך הוא הנכון. בן אדם מטופל ראוי לכבוד גדול.
וזה נכון שאנשים מתמודדים יופי עם כדורים חמנהלים חיים לתפארת. אבל זה משהו שצריך לדווח עליו. זה גזל דעת גמור. אלא אם כן רב הורה אחרת.
ואין להתבייש בזה. חולי הנפש כחולי הגוף, לא עלינו, מגיעים לאדם בלי לדפוק לו בדלת

רק מה,
הטיפול הפסיכיאטרי מעיד על בעיות נפשיות באופן מובהק בדר"כ, מה שאין כן בציפרלקס.
ציפרלקס זה כדור הרבה יותר קל.

ואת מבינה שבשידוכים, זה מאוד מהותי. נכון?

לספר לו על החרדות והופ- הוא ירשום ציפרלקס.
אין משמעות בעיני למי רשם את התרופה (לכן הפריע לי ה"חלילה") אלא מה הרקע הרפואי של האדם ואיך הוא מתפקד. לדוגמה אי אפשר להשוות חרדות ודיכאון להפרעת אישיות או סכיזופרניה על אף שכל הנ"ל יכולים להיות מטופלים אצל פסיכיאטר.
אני מכירה את העולם הזה מקרוב- גם חבר'ה עם התמודדויות נפשיות שכמובן מספרים על זה בדייטים וגם פסיכיאטרים, מהצד השני.
זה לא כתם ללכת לפסיכיאטר וזה לא בהכרח מעיד על בעיות נפשיות חמורות.
(אולי יש כאן קוראים בפורום שמטופלים בציפרלקס אצל פסיכיאטר וחבל סתם להכליל).

1. השואלת אמרה לחץ וטיפה חרדות. לא סכיזופאניה ולא הפרעת אישות- אלה לגמרי מחלות נפש!

2. פשוט שפסיכיאטר יכול לתת ציפרלקס!
אבל רופא משפחה לא יכול לתת כדורים פסיאטרים. (זה כמו שתגידי, שרופא משפחה יכול לתת אקמול, שבבית מרקחת אפשר לקנות אותו בלי מרשם).

מי שבדרכ מטופל אצל פסיכיאטר, הוא קצת יותר חולה מאחד שלוקח ציפרלקס מרופא משפחה. ולא חושבת שזה נגמר בציפראלקס אצל פסיכיאטר, בדר"כ הם באים עם עוד כדורים.
רופא משפחה יודע לאבחן אם זה נגמר פה או לשלוח אותו לגבוה ממנו.
לפעמים הציפרלקס ניתן לתקופה קצרה, בגלל טריגר מסויים/ משבר, כפי שאמרתי. וזה מה שהשואלת שאלה אם לשלול על זה.
אז לא- כי רוב הסיכויים שזה חולף אם זה בגלל לחץ.
וברור שצריך לבדוק, מהיכן זה נובע. כבר ציינתי זאת בתגובתי הראשונה.

אני מצטערת אם דבריי פוגעים בך באיזה מקום.
אלה תמיד דברים רגישים, בייחוד שמדובר בשידוכים. ⁦❤️⁩
גם אני מתעסקת עם זה ולכן.

ממש לא פגעת אבל תודה 🌸⁦️⁩
גם דבריי כמובן לא מכוונים אלייך אישית אלא כלפי התפיסה שטיפול אצל פסיכיאטר = בעיה חמורה/הפרעה נפשית רצינית. יכול להיות, אבל ממש לאו דוקא.
אני גם לא מסכימה עם האמירה שפסיכיאטר בהכרח "ידחוף" עוד כדורים. אם כן אז הוא פסיכיאטר גרוע.

קצת התרחקנו מהשאלה של פותחת השרשור אז אתייחס גם לזה:
אני חושבת שזה מתחלק לשני שלבים:
1. קודם כל ידע. ללמוד ולהבין מה זה חרדה, מה זה ציפרלקס וכו'. כשלא מבינים זה בדר"כ יותר מלחיץ.
2. בסוף זה סובייקטיבי ואישי. אחרי איסוף האינפורמציה אם עדיין מרגישים שאי אפשר להכיל את זה, אז אולי לא שייך. הרי מישהו עם התמודדות חייב שהצד השני יקבל אותו עם כל מגרעותיו. ואם הלב לא פוסל- אז כמובן ללכת על זה
אבל חייב *להבין* את הדברים קודם (לפי דעתי..)

ואת המילה "ידחוף" מאיפה המצאת?
ואת גם מדגישה אותה בשמי...

אני מבינה שאולי הנושא רגיש אצלך, אך אבקש לא לומר דברים שלא אמרתי.

אני מברכת אותך בכל הברכות.
שתמיד תדעי בריאות איתנה, שמחה ואושר, אור ואהבה. ⁦❤️⁩

הכוונה- ירשום עוד תרופות כשאין בהם צורך. לזה חשבתי שהתכוונת וסליחה אם זה פגע.


(והאמת שלא, זה דוקא לא נושא אישי או רגיש אצלי. אבל אכפת לי ממי שזה כן).

אמן

הכל בסדר לא פגעת בי כלל.
פשוט, לא נעים לי שמדברים מגרוני, ובטח לא בדברים בעייתים ורגישים.

המשך יום נפלא 🌹

הגבתי כבר לשרשור דומה בנושא אבל הנושא הזה כל כך כואב לי שחשוב לי להגיב גם פה.

אני לקחתי ציפרלקס במשך כמעט שנה.
התגייסתי ופתאום התחילו לי חרדות (בהתחלה חשבו שזה בכלל עניין רפואי ואולי אפילו סרטן) ועד שגילו שמדובר בחרדות לקח זמן..
בכל אופן בהתחלה מאוד התנגדתי וסלדתי מהרעיון של כדורים, אבל לאט לאט הבנתי שכדי להצליח לטפל בעצמי כמו שצריך ולא סתם לגזום את העלים החיצוניים של הבעייה, צריך לעקור את השורש... וכדי לעשות את זה הסכמתי לקחת ציפרלקס (לא בלי טיפול).

הכדורים היו שם כדי להנמיך את ה"ווליום" של הלחצים שהיו לי כדי שאני אוכל לשמוע את עצמי ואת ההתמודדות שלי ולעקור אותה מהשורש לאט לאט (זה תהליך נפשי. זה זמן).

האם אני בן אדם דפוק? לא.
האם אני שווה פחות מאנשים אחרים? לא.
בן אדם רע? עשוי לפגוע במישהו? גם לא.

אני נמצא היום בצבא בתפקיד מאוד משמעותי ומאתגר, וזה בזכות זה שטיפלתי בעצמי...


מה שכן, בוודאי שצריך להכיר את הבחור, להכיר את ההתמודדות ואת האתגרים שלו וכו' ולא להתעלם ולהכחיש את הקיום שלהם (זה הדבר הכי גרוע שיש)...

וכמה מילים על הבחור הזה בלי להכיר אותו:
א'
הוא בחר להתמודד עם הבעייה ולא להתעלם ממנה, מראה על חוזק נפשי ומוכנות להתאמץ ולא לוותר.
ב'
הוא מספיק אמיתי וכנה עם עצמו ויותר מזה, איתך. עד כדי כך שהוא שיתף אותך בזה ולא הסתיר את העניין (ותאמיני לי שהשלב הזה של השיתוף של בת הזוג זה מלחיץ, תמיד יש פחד מאיך היא תקבל ותגיב וכו')
ג'
אני מאמין שאם הבחור הזה בחר לצאת לדייטים אז הוא גם מבין את האתגר שבעניין ומוכן לקראתו, אחרת הוא לא היה מחליט להתחיל לצאת (את זה אני מתקשה להגיד באופן גורף, לצערנו יש כאלה שמתחילים לצאת אע"פ שהם לא מוכנים, אבל זה כבר לא קשור לכדורים כאלה או אחרים)


אני באמת באמת מאחל לכם שהקשר הזה יצליח בעז"ה... אם יש לך עוד שאלות בשמחה..
בהצלחה!

אם זה משהו כרוני או זמני.... אלפי אנשים לוקחים כדורים נוגדי דיכאון לתקופות בחייהם ואין אחד בעולם שיכול להבטיח שמעולם הוא לא יצטרך...

 

ציפרלקס הוא אחד הכדורים הנפוצים ביותר ואפילו לא מצריך מרשם מפסיכיאטר. כל רופא משפחה יכול לתת מרשם לציפרלקס.

 

הפרעות נפשיות ובמיוחד דיכאון קל הן דבר נורא נפוץ שלצערי בציבור הדתי עדיין מודחקות מהשיח הציבורי וכל אחד שמתמודד עם זה בטוח שהוא לבד בעניין ולא יודע כמה אנשים סביבו מתמודדים עם דברים דומים ואף קשים יותר.

זה שני דברים שצריך אותם כשמתחתנים חח

 

אשקף את האתגר שאתה מציב -

שני אנשים , שני עולומות שלא קשורים אחד לשני, צריך פתאום להיות בקשר. להיות במפגש של כשעתיים ולדבר ולהרגיש טוב עם זה. זה אכן לא קורה הרבה פעמים ב'קליק'.

 

ברגע שמקבלים את העובדה שבאמת יש מרחק ביני לבין הגברת אז יותר קל להתמודד איתה. המבוכה כבר לא קיימת. ואין גם שום סיבה שהנכחות שלה תאיים עלי, כי כרגע, היא עדיין לא קשורה אלי.

אנ י מרגיש טוב עם זה שאין לי מה להגיד לה. במקרה שאין לי.

בדייטים אתה אמור להציג את עצמך בהדרגה, לכן יש חלקים מהאופי שלך שלא בהכרח תביא לידי ביטוי בשלבים מוקדמים.
בכל מקום מציגים חלקים שונים באופי. בעבודה היחס מול הלקוחות הוא ענייני, מול לקוחות קבועים שאתה מכיר וקצת מיודד הוא קצת יותר חברי, מול החברים מהעבודה היחס עוד יותר חברי, והוא הכי חברי מול החבר הקרוב או הבן משפחה. לעומת זאת מול הרופא לצורך העניין, תוכל לספר את כל הבעיות שלך בלי להכיר אותו בקושי (מה שבקושי תעשה מול חבר קרוב)
דוגמאות אלו נועדו להמחיש שבכל מצב בו אנו נמצאים, יש איזה שהיא הצגה. הצגה של צד אחר באופי שלנו, חלק מסוים מהאני השלם שלנו.

חברה שלי דיברה איתי על זה היום . קטע

אנחנו בתקופת המעבר שבין ההכרח לבחירה.. לכן זה כ''כ מתסכל..
ובמיוחד אצל אנשים ששייכים כבר יותר אל העתיד הזה

ואולי פשוט במקום לבנות גדרות ואז שעות מעברים, פשוט להנמיך את הגדרות, בעדינות ובקדושה

הם קיימים כבר כיום.
רשתות חברתיות, אירועים חברתיים, תנועות התנדבות, עבודה, לימודים ועוד.

 

אכן מי שחי בחברה נפרדת באופן הרמטי חסר לו. ברוך השם רוב המגזר הדתי לא חי בהפרדה הרמטית.

יש גם הרבה גברים שקשה להם להגיד לא

ובכללי...
הפחד מאולי להפסיד משו טוב
והרצון לסיים כבר עם הסטטוס הרווקי הזה
מקשה להגיד את הלא הנחרץ..

אכזבה עתידית לבחורה כשתראה שהוא מתקדם, ואולי היא קיבלה החלטה לא נכונה.
ועבור הבחור לציפיה מיותרת שאולי זה יכול להיות כן רק אם.. ואולי בעתיד..

יש אחד שצריך דוגריות ויש אחד שצריך עדינות...
אם לא מכירים מספיק זה מסובך ואנשים נזהרים מאוד מלפגוע.. הזהירות בכבוד יהודי זה ענין יקר מאוד

הרבה מזה נובע לדעתי מנימוס מערבי מוגזם ומטופש, שרק פוגע יותר

מלא פעמים, מרוב שאנחנו לא רוצים לפגוע, אנחנו פוגעים הכי הרבה

(גם בהתלבטות דומה)

כמה הרצון הזה בוער בך בשביל שתתאמץ לסדר את הלו''ז כדי לפנות לזה זמן.

(הצעה, מאחת שלא באמת יודעת מזה, אז אולי זה לא רלוונטי.. אולי לנסות להתקדם עם כל העבודות והדברים האחרים תוך כדי המילואים ואז לא לצאת רק חודש.)

החיים האלו שאתה מתאר הם שלך, ההתלבטות היא שלך. היחיד שמודע לתקופה שהוא הולך לעבור, למטלות הקיימות וללחץ, והאם אתה מכיר את עצמך כמי שיכול להתמודד עם הכל ולנהל קשר בצורה בריאה - זה אתה.
לא משנה אילו תשובות יתנו לך, התשובה הכי טובה עבורך קיימת אצלך.
אפשר לשאול ולהתייעץ עם אנשים שעמדו מול דילמה כזו, איך הם פעלו ואילו שיקולים קיבלו מקום בהכרעה הסופית מה לעשות. באופן כזה אפשר לקבל נקודות מבט נוספות, שאולי לא חשבת עליהן.

שני דברים שעלו במחשבה:
אם תבחר להיפגש, חשוב לתאר את המצב למי שמציע, שיידעו את הבחורה בתקופה בה אתה נמצא כרגע מבחינת עומס (סטודנט במילואים), וגם בידיה תהיה הבחירה אם מתאים לה לנהל קשר בתנאים כאלו.
ואם תבחר שלא, כי אתה רואה שאין כל כך פניות למרות הרצון, חשוב לזכור שתמיד אפשר לקבוע תחנות עצירה ורענון, בהן תוכל לבחון שוב את השאלה מנקודת מבט של ההווה הנוכחי.
יש החלטות שיש בהן הכרח שההחלטה תהיה לטווח ארוך בלי אפשרות לשינויים, ולכן הן מרגישות כהרות גורל ומלחיצות יותר. בשונה מהן, יש החלטות שכן מאפשרות מרחב ומרווח לשינוי ההחלטה בהתאם לתנאים משתנים, כי כרגע הן לא נוגעות למישהו אחר, פרט לך.
לפעמים שווה לאפשר מרחב כדי לחזור למשהו מבוררים ופנויים יותר.

בהצלחה בכל החלטה שתהיה.

העומס או הגבולות שאני צריך להציב לעצמי בשביל להחליט

אפשר לתת עצות ממקום שלא מכיר (וסביר שלא יכיר) דילמה כזו?חושבת שזה משהו שיכול לעזור באופן כללי בחיים.
בעבר שאלתי מחנכת שלי איך היא מצליחה לתמרן בין כל כך הרבה משימות (בית, עבודה, ילדים, תואר שני, הוראה בכמה מקומות, מדריכת כלות ויועצת), ועם זאת לתת הרגשה שטוב לה בכל דבר שהיא עושה, ולהרגיש שהיא לא עושה משהו על חשבון משהו. הרי בוודאי משהו מקבל פחות תשומת לב מהשאר.
היא אמרה לי, 'תאמיני לי שכשאני בעצמי חושבת על כל מה שאת אומרת זה באמת נשמע כך, אבל למדתי לחיות על פי עיקרון מסויים שב"ה עובד טוב: כל דבר/מקום שאני נמצאת בו כרגע, אני נמצאת בו ב-100%. אם אני עם הילדים, אני איתם ולא חושבת על דברים אחרים, אם בעבודה אני מרוכזת בה ולא חושבת על מה יהיה אחר הצהריים.'
כדי להצליח לחיות באופן כזה, אני חושבת שקודם כל צריך לתחום את הזמנים לכל פעילות בחיינו. כשיש לו"ז קבוע (פחות או יותר, כמובן שיש מצבים חריגים ושם שיקול דעת אחר נכנס), ומחליטים כמה זמן מקציבים לכל דבר, כולל להפסקות או לעיסוקים אחרים, ונמצאים בדבר הזה שהחלטנו שעכשיו זה הזמן שלו, ואין מלכות אחת נוגעת בחברתה ומתערבבת איתה, הרבה יותר קל להתנהל. כל גם יהיה הרבה יותר קל לדעת אם תהיה לך אפשרות תוך כדי גם לפנות זמן ליצירת קשר ובנייתו.
אני ראיתי שכשמניחים את הלו''ז מול העיניים ורואים מה ממלא אותו במהלך היום, כמה דברים קריטיים וכמה הם בריחות ועיסוקים מסיחי דעת, מגלים כמה זמן יש לנו. וזה הרבה.

כרגע אני אומרת פשוט לא להצעות
ותאמת וואלה לא יודעת כמה זה חכם

באופן שיטחי המשפט נראה מאוד מייאש, הרי זה אומר שאתה חייב להכשל כדי להצליח.

מצד שני זה נותן תנופה ומשמעות לכל הכשלונות שחווינו. הם לא סתם אלא כדי שנלמד משהו מהם.

ר' צדוק הכהן מלובלין מגדי לעשות ומפרש שדווקא בתחום שאדם נכשל בו באופן מיוחד שם יש לו הכי סיכוי להצליח. הוא אומר שהכשלון הוא סימן להצלחה הפוטנציאלית האדירה שיש לאדם בתחום. ז"א אדם מצליח בקלות במשהו חח כנראה זה לא 'ה'תחום שלו. 

כמו כן, הכשלון יכול להיות בתחום המחשבתי. לפני שאני מגיע לתובנה נכונה בעניין כולשהו, אני בהכרח עובר דרך הבנה מוטעת. אחרי שהבנתי שאת הטעות של אותה הבנה אני הרבה יותר קרוב להבנה הנכונה. 

לכן, כדאי לחשוב על משהו, להכשל בו במחשבה, לחשוב עליו שוב ולתקן את המחשבה, ואח"כ לעשות אותו בהצלחה

 

אחלה רעיון לשרשור!

משלי ל"א)
"זכאה הוא בר נש דזכאה בעובדוי ואזיל באורח קשוט דאתחבר נפש בנפש כמה שהוא מעקרא." (זוהר לך לך)

"על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנידה, ובחלה, ובהדלקת הנר"
"אפילו אומר לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל"

וכשהוא יבוא- נתמודד עם זה'

"יש שני ימים בשנה שאי אפשר לעשות בהם דבר: אתמול ומחר. היום הוא היום הנכון לאהוב, לסלוח, לצחוק, לרקוד, לשנוא, לבכות, לחיות"
(הדלאי לאמה ה-14)

השפע שלך מחכה לך, שזה אחלה מסר

אבל ניסית להגיד לו את זה?
יכול להיות שהוא לא שם לב

הוא אמר לי בתחילת הדייט שהוא עדיין לא יודע איך הוא יצליח לשלב גם וגם

ואפשר להבין אותו. עם הכאב שבדבר. 

 

לפעמים ניגשים להצעה מתוך רצון אמיתי לבנות בית. 

אבל רק אחרי שצוללים קולטים שבעצם אין הרבה פניות להשקיע גם וגם. 

 

באופן אישי אני חושבת שמלכתחילה אדם צריך לדעת לאן הוא נכנס עם כל ההשלכות 

 

מצד שני, לפעמים כשמגיעה הצעה אז רואים בזה סימן משמים 

ויש פחד לפספס אז אומרים כן. 

אפשר להבין אותך !!
אבל עוד משהו שצריך להבין ..
לפעמים אנשים עוברים דברים גם דברים מפתיעים וגם דברים חדשים להם.
אם את מעריכה אותו בטח את כואבת את זה שהוא כרגע מוצף
ומה שבאמת כנראה טוב בשבילו.. זה להתרחק.
שיוצאים עם בחור (ושבחור יוצא עם בחורה) עדיף לצאת מההרגשה של אני
ולהיכנס להרגשה של אנחנו
אז כרגע אין אנחנו כי: הבחור מתוסכל/עמוס/מוצף.
אני בטוחה שהוא חשב שהוא יוכל לעמוד בזה וגילה לצערו שלא.
אז גם הוא כרגע מתוסכל וגם את.
בטוחה בטוחה שהוא לא עשה לך דווקא.

האמת שעכשיו בכללי תחילת שנה,עומסים משתנים לעומת השנה הקודמת..