פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 478)

(גם בהתלבטות דומה)

העומס או הגבולות שאני צריך להציב לעצמי בשביל להחליט

באופן שיטחי המשפט נראה מאוד מייאש, הרי זה אומר שאתה חייב להכשל כדי להצליח.

מצד שני זה נותן תנופה ומשמעות לכל הכשלונות שחווינו. הם לא סתם אלא כדי שנלמד משהו מהם.

ר' צדוק הכהן מלובלין מגדי לעשות ומפרש שדווקא בתחום שאדם נכשל בו באופן מיוחד שם יש לו הכי סיכוי להצליח. הוא אומר שהכשלון הוא סימן להצלחה הפוטנציאלית האדירה שיש לאדם בתחום. ז"א אדם מצליח בקלות במשהו חח כנראה זה לא 'ה'תחום שלו. 

כמו כן, הכשלון יכול להיות בתחום המחשבתי. לפני שאני מגיע לתובנה נכונה בעניין כולשהו, אני בהכרח עובר דרך הבנה מוטעת. אחרי שהבנתי שאת הטעות של אותה הבנה אני הרבה יותר קרוב להבנה הנכונה. 

לכן, כדאי לחשוב על משהו, להכשל בו במחשבה, לחשוב עליו שוב ולתקן את המחשבה, ואח"כ לעשות אותו בהצלחה

אחלה רעיון לשרשור!

הוא אמר לי בתחילת הדייט שהוא עדיין לא יודע איך הוא יצליח לשלב גם וגם

ואפשר להבין אותו. עם הכאב שבדבר. 

לפעמים ניגשים להצעה מתוך רצון אמיתי לבנות בית. 

אבל רק אחרי שצוללים קולטים שבעצם אין הרבה פניות להשקיע גם וגם. 

באופן אישי אני חושבת שמלכתחילה אדם צריך לדעת לאן הוא נכנס עם כל ההשלכות 

מצד שני, לפעמים כשמגיעה הצעה אז רואים בזה סימן משמים 

ויש פחד לפספס אז אומרים כן. 

אין לי פנאי להתייחס באריכות, אבל זה ממש לא גזירת גורל. אני מבין את המצב שלך, אבל יש לכל שלב שאתה מתאר במסלול הזה יש מרווח מאד גדול ואתה יכול - אולי במאמץ - לשים את עצמך במקום טוב יותר

אימון אישי נכון עם מאמן טוב יכול להוציא מימך הרבה דברים טובים 

(קואוצ'ינג) .

כמו כן גם דימיון מודרך בריפוי פנימי אם זה קשור להורים .זה מאוד יכול לעזור

וביקורת היא דבר חיובי ,אמר הרבי הרייץ " אהוב את הביקורת ,כי היא תעמידך על מקומך האמיתי"-

זאת אומרת , שיש לביקורת צדדים חיובים לפיתוח האישיות והקידום האישי.

 אדם שיש לו ביקורת פנימית יכול להגיע מאוד רחוק , יותר מאדם שלא מבקר את עצמו בכלל וחי באשליה שכל מה שהוא אומר/חושב/מרגיש זה טוב.

מכירה אנשים שהם מאוד לא ביקורתיים כלפי עצמם , 

הם סובלים מאוד , קשה להם עם הסביבה יותר כי הם אף פעם לא מבינים למה מאשימים אותם או למה אף אחד לא מבין אותם? הרי הם "מושלמים" והסביבה היא זו שצריכה תיקון וכל הזמן הם רודפים אחרי אנשים שיתנצלו ויתקנו את עצמם .

קיצר,

בכל מידה בנפש , 

צריך להשתמש בצורה מידתית , 

לטוב ולמוטב ,

קיימת ביקורת עצמית - לנתב אותה לאפיקים חיובים -

אדם ביקורתי כלפי עצמו , יכול לזהות יותר דפוסי התנהגות שליליים ולנטרל אותם .

בקיצור מקווה שהובנתי..

קח זו כמתנה , 

ותראה איך להשתמש במתנה הזו בצורה חיובית.

אני תמיד אוהב לדעת איך אפשר לשפר את עצמי, אבל זה לא נובע משם..

תודה בכל אופן

לא משנה.. אין לי כוח לכל הדיון הזה.

גם ככה אף אחד לא אובייקטיבי בעניין הזה...

גם אם 2 הצדדים הם קולות פנימיים שלך
אתה מתאר גם איך הפחדים בסוף מביאים אותך לאבד.
מגיע לך לגמרי לחוות אהבה
איך תשיג אותה, אם היא לא מגיעה בטבעיות מהבית שלך? 

מה יעזור לך לראות את עצמך דרך הטוב שבך?

להנמיך את הווליום של הקול המחליש על כמה אתה טועה וחסר בטחון.

וטיפ ראשון, תתחיל לשאול את עצמך שאלות חיוביות ומקדמות

כי המוח תמיד יחפש תשובה

ואם רוב השאלות העצמיות שלך הן ביקורת עצמית, המוח שלך יענה ... 

וזה מייצר גלגל של פחד, חוסר בטחון, כשלון, התייסרות. 

ואם אתה בלופ שאתה לא מצליח לצאת ממנו, תיעזר.

יש הרבה אנשים שיכולים להושיט לך יד. 

אתה ראוי לטוב ולאושר. 

מזכירה לעצמי להגיב באיכות אח'כ

תודה לך ה' שאתה מקשיב לכל דיבור ודיבור, לכל אמירה, לכל בקשה, שאיפה, רצון, תשוקה...

תודה שאתה כאן בקושי ובטוב

תודה לך ה'.

הלוואי ונזכה להרגיש קרובים אליו יותר ויותר

תודה על הזכות המתוקה לעמוד לפני ה' ולומר תודה.

אפשר הסבר?

אין עליה

אבל גם אופציה...

גם אין דבר כזה "שליש גן עדן", חצי, או רבע.

ואתה מנסה באווחת שירשור למצוא תשובה?

תצטרך להתאמץ, למצוא חרטא כלשהי, לעבוד קשה, ואז אולי תמצא תשובה.
 

בקיצור, לא. אין לזה מקור. ואני לא נוטה להיות חותך כל כך לרוב..

אם תהיה מעוניין..

בהצלחה.

נשמע לא פשוט

אבל זה גם עובדה שצדיקים יכולים לעזור בעניינים גם קצת מעל הטבע ;)

אליבא דהקהילה המדעית כיום סכיזופרניה לא מאובחנת כמחלה תורשתית.

אלא רק "קרוב משפחה מקרבה ראשונה שהתפתחה אצלו סכיזופרניה: בעיקר הורה (אחד או שניהם), או אח תאום זהה". ועוד שלושה גורמים המקובלים כיום: 1. סיבוכים  בהריון ולידה. 2. שימוש בסמים. 3. קיומם של מחלות אורגניות מסוימות. (שמעתי שמכון פועה מנחה שלא צריך לדווח על סכיזופרניה במשפחה). ראה ויקיפדיה, ועוד.

בנוגע למאניה דיפרסיה, הסיפור מעט שונה, ישנה נסיבתיות המורה שיש קשר תורשתי מסויים, בעיקר בין מאניה דיפרסיה במשפחה הגרעינית ופיתוח גורמי סיכון. 

אולם למעשה הכל סטטיסטיקות ומספרים.

ולכן אפשר לנשום, כי ב- 99.9 אחוז מהמקרים זה לא באמת עובר הלאה, זה לא מתקדם. מתחתנים עם אדם בריא, חיים חיים בריאים ומאושרים והכל טוב. נכון, ישנם הרבה מאוד מקרים במשפחת אישתך, אבל השאלה המרכזית היא מה עם אישתך, ולא המשפחה שלך.

האם היא בריאה? מתפקדת? נהדר! זה ימשיך גם כך. צריך לזכור, שאחרי כל המספרים והכדורים, הנתון הדי ברור הוא שהמחלות האלה מתפתחות בסיטואציות קשות, וכשהכל בריא והחיים פחות או יותר יפים אין להם סיכוי של שנייה אחת להתפתח. אולי הפסיכאטריה היום משחקת בכדורים ובנסיבתיות, אבל זו האמת. אפשר ממש לבדוק כל מקרה לעצמו.

מבלי להתייחס לשאלה האם הייתה כאן הונאה, הסתרה או כנראה פשוט הכחשה. במידה ואישתך אשה בריאה ושמחה, יש לך הזדמנות לתמוך בה וחלילה מלהוסיף על מדורת פחדים שגם כך מן הסתם מקננת לה משחר הימים. היא תלד לך בעזרת ה' ילדים שמחים, יפים ומתוקים שבעולם. 

כשבאים מתוך מקום של שבירה, התיקון הרבה יותר גדול. והוא כאור נוגה, הולך וָאור עד נְכון היום.

ה' שם אותך בסיטואציה מיוחדת מאוד.

בהצלחה אח גיבור!

דבר ראשון, ראה ויקיפדיה ערך סכיזופרניה בתת ערך "גורמי סיכון".

דבר שני, שמעתי את זה בשם פסיכיאטר נחשב (אברר בל"נ את שמו ופרטיו, אולי כדאי שתדבר איתו).

אחר כך כדאי לנבור (יש לי אינטרנט די חסום כעת). דבר ראשון המחקרים שמדברים על "גנטיקה", מראים בסך הכל שהורים או אחים מגבירים את הסיכויים, הוי אומר: סביבה, ולאו דווקא גנטיקה. שהרי אין קשר ברור בין סבים או דודים לעליית הסיכויים.

במאניה דיפרסיה זה אולי קצת שונה, צריך להסתכל טוב טוב במספרים, ולא להאמין לכותרות.

למשל, תציץ חטופות כאן: חשוב שתדעו: האם מחלות נפש עוברות בתורשה? .

תרשה לי להעמיק לרגע, אני חושב שחשוב לשנות מעט את התפיסה. אני כותב את זה בציבור כי זה לדעתי זה חשוב לכולם. אולי זה נשמע מהפכני, אבל כדאי לקרוא ולהקשיב.

נדלג רגע על כל השאלה של יחס גנטיקה\סביבה, לדעתי אף פעם לא הוכח באופן ברור (בלי קשר למחלות גנטיות) שיש חלוקה ברורה בין גנטיקה לסביבה בכל מה שקשור לנפשו של האדם (שאלת ה Nature or Nurture. להוציא אספקים חיצוניים, שגם עליהם ישנה השפעה של סביבה), בין כשמדברים על תכונות אופי, ובין כשמדברים על הרגלי התנהגות, ובין כשמדברים על מחלות נפשיות.

לעובדה זו יש להוסיף, שככלל, עולם מחלות הנפש הוא עולם סתום בפני הרפואה, שממהרת להצמיד לכל "אבחון" כללי מאוד, כימיקל שעוזר מצד אחד לתופעות מסויימות, ומוחק את המערכת מצד שני. 

עכשיו אני אשאל אותך שאלה, "שיעורי בית: ". האם אתה יכול בכלל להשוות בין חולה "סכיזופרניה" אחד למשנהו?! הרי אצל כל אחד זה משהו אחר. הזיות? "חוסר תפקוד"? "נטיה להתעסק במטאפיסיקה"? מוח חזק מאוד, ומצד שני חוסר יכולת לתקשר עם המידע? ומהי בכלל המחלה העומדת מאחורי השם הבומבסטי "הפרעה דו-קוטבית"? כיצד היא מתפתחת, מהם הגורמים, כמה אנשים בעולם יכולים להיכנס תחת כיפת התיאור הזה (לדעתי כולנו, אנחנו יצורים דו-קוטביים במהותנו...)?! אז אם יש אדם שנמצא בקצה יותר נמוך של הסקאלה, ומתקשה לתפקד כשהוא מצוי ב"קוטב הדרומי", מה זה אומר? האם הוא שונה במהותו ממני או ממך? או שנסיבות החיים שלו הם-הם שגורמות לו להגיב אחרת ממני וממך. או שמשהו מן העבר שלו שב בכדי לצוד אותו, ואין לו ולסובבים אותו את היכולת או את הרצון ללכוד את אותו הדבר. 

האבחונים "סכיזופרניה"; "מאניה דיפרסיה"; "חרדות" נוצקו על מנת לעזור לפסכיאטיריה לעשות איזשהו סדר בעולם שהוא להם חידה וכאוס, וכמו כן בכדי לדעת איזה קוקטיל של כימיקלים להצמיד למטופל, שבאיזושהי שרשרת מפותלת של השפעה ונטרול גורמים למטופל להיות במצב מוחי מסומם מסויים, וגם זה בקושי.

מן הנסיון המועט שלי, בעיקר נסיבות ילדות מסויימות, בנוסף לתכונות אופי מסויימות, בהתחבר עם נסיבות חיים וצורת חיים, הם הם הכר הפורה להתפתחותן של בעיות נפשיות. בעיקר הסיבה שלישית, שהיא יכולה בפני עצמה לפתח בעיות נפשיות (הרי הרי אף אחד לא חושב שטראומה וחרדות פוסט טראומתיות הינן מחלות גנטיות, למרות שה"תסמינים" שלהן דיי דומים ל"חרדות" ול"הפרעה טורדנית-כפייתית" הגנטיות כביכול). 

עכשיו אני אקצין. ילד שגדל בבית הרוס, ורצה להתאבד שוב ושוב, אבל ממשיך להיאחז בחיים, ולא מפתח שום בעיות שיש להן שם בומבסטי ומשמעותי. הוא חצי מתפקד חצי לא מתפקד, מרוסס מבפנים, מלא כעס וטינה על העולם. אף אחד לא קורא לו "חולה נפש", אבל הוא "חולה נפש" בכל מהותו. וכשהוא יפגוש שמחה וטוּב, הכלה והבנה, שוב ושוב ושוב, משהו בתוכו יתרפא לאט לאט, אור חדש יפציע אל שחר ימיו, הוא יוכל להקים משפחה לתפארת. אם לאו, הוא עלול להעביר אל ילדיו ב"תורשה" את כל אותה עיסת החיים המעוותת אותה חווה הוא, הם לא יוגדרו באף שם, אבל יהיו "חולי נפש" בכל מהותם. עד שיבוא חבר, קרוב ידיד או בן זוג, שירפא את ליבם ההרוס.

למה שלא נתייחס ל"מאניה דיפרסיה"; "סכיזופרניה" ועוד כל השמות האלה באופן דומה או קרוב לדומה. (אני לא שולל  כמובן נטילת כדורים כל זמן שהם עוזרים לאדם לתפקד ולא מנוונים אותו, כי זו הצלה זמנית חיונית). 

אתה מבין מה אני בא לומר כאן? שאלת בעיות הנפש היא לא שאלה של גנטיקה, היא שאלה של חיים. אם אנו מוצאים משפחה עם הרבה מן החלות הללו, אולי אנחנו שם בשביל לרפא אותם. בלי כדורים ואבחונים, רק עם הלב והשמחה.

ואת התורשה? נשאיר לחברות הכימיקלים, שימשיכו לחלום להם על עוד ועוד משפחות שלמות של חולים שיצרכו את מוצריהם הגבוליים.

עם "מטופלים".

אני חושב שלהכיר באורח יומיומי ובאופן בלתי אמצעי אנשים כאלה מניין הם באו ומה שהם עוברים, לפעמים עדיף על ידע "רפואי" פסיכאטרי.

כדאי לך לקחת את דבריי לתשומת ליבך בכל אופן. לפחות כערך מוסף למחקרים.

אפשר להרחיב בפרטי.

שבהנחה ויש צדק כלשהו בגישתי, אזי עולם הפסיכאטריה והדבקים בו הם-הם שמהווים סכנה לציבור.

שתי הערות נוספות:

א. יש כאן, כבמקומות רבים, מגבלה גדולה של המחקר, מכיוון שהוא יכול למדוד רק נתונים שהוזנו אל תוך המערכת. ולכן יכול במקרים רבים הוא מהלך בחשכה. כפי שכבר הסברתי, כל הנתונים על נתונים המצביעים על "תורשה", עשויים להפוך בהינף הזנת נתון ומחקר מודרך לנתונים המורים באור בהיר על "סביבה". ברם לצערנו העמוק, אין המדע יכול לבדוק נתונים שאינם יבשים ומוגדרים היטב...

ב. לרפואה - בכל מה שקשור לעולם הנפש - באופן מסורתי יש אינטרס אחד: לסלק את ה'חולים' מן הסביבה, כיוון שהם אינם אסתטיים ומזיקים לאוירה היצרנית והנינוחה אותה החברה מבקשת ליצור. פעם עשו זאת על ידי בתי חולים בעלי חומות בצורות, היום על ידי תרופות. אין נסיון אמיתי להביא לריפוי. (מלבד אולי באובססיות, שהרי הלוקים באובססיה הינם אנשים יצרניים ואתסתטיים לרוב).

בכל אופן, אפשר להתווכח עניינית, ללא הזהרות מראש על סכנה. יש לך נתון - הביאהו לכאן.

די, זה לא רציני.

אתה מוזמן לדבר עם פסיכיאטרים בעצמך, ותראה שהם בעצמם לא תופסים את עצמם כאלה מומחים ויודעי-כל כפי שאתה תופס אותם.

המתודולגיה של המחקר מצויינת בראש כל מחקר כמובן. 

כאמור, הדיון יכול להפוך לרציני בכל עת שתחפוץ, זה יחכים אותי ואולי גם אותך. אם קראת הרבה מחקרים, ספק נתונים ספציפיים המאששים את נושא התורשה במחלות נפש.

הבעיה בתחום המחקר הספציפי הזה, שהוא משלב שתי סוגיות שלא קשורות אחת לשנייה: צריך ידע עמוק הן בגנטיקה - תחום מחקר בהתפתחות, והן במחלות הנפש - תחום מחקר לא מבורר דיו, ובאחרונה - צריך הכירות אמתית עם 'מחלות נפש' ועם הקיום האנושי.

לכן קיבלתי על עצמי בל"נ ללמוד את שתי הנושאים הללו בתקופה הקרובה בעומק רב, אתה רשאי לעשות את זה גם, ונוכל להפרות איש את רעהו.

לסמוך רק על מסקנותיהם של אחרים שכותבים מחקרים - אם נשב פעם, אוכל להוכיח לך למה זה לא רציני.

+ מכון פועה 

הפורום הוא לא כתובת מקצועית 

וגם יכולה לפגוע בך בנתינת עצות ותשובות לא נכונות 

תצליח. באמת תיק לא קל

זה לא ביחס לבחור הזה ספסיציפית. אבל אם הוא לא יוצא לה מהראש ומעסיק אותה זה כי היא המפגש שלה היא כנראה הציף בה נקודה מאוד אמיתית, שכדאי מאוד לבודד אותה מהבחור, ולשמוח בה ולייחל לה.

שַׁוְעָה לַפּוֹגֵשׁ אֶקְסִית - לקראת נישואין וזוגיות

כ'כ מבינה אותך

@ניצנים

 "אני לא מרגישה כלום כלפיך"

- טוב. שלום. להתראות.

מה כל כך קשה להגיד

זאת מציאות, למציאות הזאת יש שני פנים: כן או לא, יש כאלה שאנחנו מרגישים כלפיהם, ויש כאלה שלא, וזה בסדר גמור.

אם הבחור רודף אחריה, כנראה שהוא חשוב שיש סיכוי, ז"א שהוא מאמין שהיא מחוברת רגשית אליו, או יכולה להתחבר.

משפט אחד קטן, יסדר את המציאות, ויסדר לו את הראש.

לשגות בדמיונות (מצד הבחור), או לטפח דמיונות (מצד הבחורה), יותר גרוע מלהיות כנה (בוטה, עפ"ל) לרגע אחד

זה מה שאני הייתי רוצה לשמוע במקרה כזה (ולפעמים גם באמת רוצה, מאיזה מישהי אחת)

ה'מנגינה' היוצאת מתוך המילים היא לא מכבדת.

בנאדם שצריך להגיד לו משהו חשוב שאמור לשפיע על ההסתכלות שלו שווה חמש מילים, זהו?!

השקעה בדיבור מנומס, ברור, ועם קצת נפח מראה על נתינת כבוד לזולת. 

מסכים איתך שהמסר של הדברים צריך להיות המסר זה. אבל כדאי מאוד שיהיו גם עוד אלמנטים שיתנו כבוד למעמד.

כלומר: המילים צריכות להיות המילים הללו דווקא (אפשר להוסיף עוד שתים ושלוש מילים למשפט...), כי אין מה לעשות, המסר לא ברור בדרך אחרת. והמציאות הרבה פחות מכאיבה מן היחס האנושי.

אחר כך או לפני כן, אפשר ולעתים רצוי למרוח עליהן חמאה וגבינה, ולהיות הכי מנומס ונחמד שאפשר (בזה יש לי הרבה נסיון...)

ולזכור, שלפעמים זה אפילו פחות מכבד למרוח מלא מלא חמאה וגבינה. אם את\ה לא רוצ\ה אותי, אל תגרום לי להרגיש נזקק\ת על חשבונך.

כל עוד את המוסיף כמה מילים בין לבין ולפני ואחרי הכל בסדר

ממליץ לך לקרוא שוב את ההודעה שלך ולראות איך בתגובות אליה הבינו אותה.

נ.ב - אני חושב שהיא אפילו לא צריכה לתת הסברים. "לא רלוונטי" - באופן ברור חד משמעי מספיק (בכבוד כמובן) יכול להספיק בהחלט.

על הנ.ב.

לא רלוונטי היא אמירה כללית. מה לא רלוונטי? את חושבת שאין התאמה? אני חשוב שיש! ואולי עוד חודש-חודשיים תשני את דעתך? את חושב שאני לא טוב בשבילך? אני חושב שאני כן!

ועכשיו את האמת את האמת: יש לך רגשות כלפי או אין? כי אם יש אז את פשוט מסובבת את עצמך, קשה להשגה, מסבכת את עצמך, מונעת טוב. פשוט תגידי את זה, לעצמך, לי, רם וצלול.

הובנתי?

מי שלא הבין את דבריי, לדעתי לא מבין את הסיטואציה בה עומד הבחור ההוא, ולכן פה היה יותר חשוב לי להעביר את המסר החד-משמעי לשואלת (שמן הסתם הבינה אותי היטב) מאשר למצוא חן בעיניהם של המגיבים הנכבדים. 

אבל קיבלתי. "תֵחַת גערה וגו'".

אני יכול לפרש את המסר או המסרים ביותר מכיוון אחד...

רציתי לכתוב "ממש לא ברור", אבל זה לא נכון - יש מסר ברור והוא מורכב ממהלכים סותרים, וקשה לזהות מה המהלך הדומיננטי ומה מתאר תחושות רקע או דעות אחרות

מעניין אותי לדעת איזה מסרים שונים מצאת, אם תוכל לשתף...

בין השאר כי זאת סתירה (לכאורה? סתירה בעיני?) שנמצאת בהרבה פריקות שמופיעות פה. אולי אם תהיה הזדמנות אחרת אשתדל כן להתייחס. הבעיה זה שאנשים כותבים את תפיסת העולם שלהם מדם ליבם וממעמקי הנפש, ואז זה לא המקום להתווכח איתם על תפיסות עולם.

אדם תועה כשה אובד / מבקש משאת ליבו, / לא יעצור מלחפש / אך חלל בקרבו.

תנו שיכר וגם יין / לטשטש את בינתו, / כי רק בהיסח הדעת / יבוא למנוחתו.

ונפלה עליו תרדמה / ומצא אבידתו, / אז יֵדע כי טוב מצא / בסתר המדרגה / יונתו.

קורא עכשיו, והמסר הוא כזה: בן אדם מחפש ומתייאש, מרגיש מרוקן, אבל ממשיך לחפש.

הוא צריך משהו שיפעל נגד תחושת הייאוש והכאב (תנו שיכר לאובד ויין למרי נפש) באמצעות חוסר הבהירות. 

ואז, אחרי שמתוך יאוש וכאב וטשטוש הוא מרפה, הוא מצליח להגיע ליעד.

השאלה היא אם הבהירות סותרת את האפשרות למצוא. אתה כותב כאילו זה כן, כאילו אנחנו הורסים לעצמנו. זה כמובן קורה, אבל זה לא חייב להיות ככה. ולכן לא חייבים טשטוש כדי לאפשר לקבל משהו - לפעמים בהירות תעזור יותר.

----------

ועוד משהו - המסר הוא כאילו אנחנו בתהליך של אובדן, ולא רק במצב של אבידה. אבל אובדן שאפשר להיגאל ממנו... על ידי מישהי שמסוגל לתת את היין המשכר הזה שמאפשר לצאת מאותו מצב חסר סיכוי. סוג של ויתור על היכולת לפעול. ואני ממש לא מסכים עם זה - יש לנו המון יכולת לפעול, ויכולת מדהימה לפעול נכון ולהגיע ליעדים שאפילו לא ידענו עליהם בתחילת הדרך

-----------------

אם אחזור לתחושות המקוריות, אעדכן

קודם כל, הוא רוצה שאקשיב ואבין ואזדהה. ואולי אומר מילות הזדהות. ואני מניח שקלטתי נכון את הצורך שלו, כי הוא הגיב בצורה חיובית....

לא ניסיתי להעיר הערה מחוכמת. אם הייתי חושב שתפקידי כאן להעיר הערות מחוכמות, זה לא היה כיף לאף אחד (ויש כל כך הרבה הערות מחוכמות שהיה אפשר להעיר). באמת ניסתי להביע תגובה שפירושה "קראתי במטרה להזדהות, והתחושה שלי היא שיש מורכבות במה שאתה מתאר. אם תרצה אתה מוזמן לשתף אותנו"

אבל כשאדם כותב שיר, לדוגמה, על כמה זה נורא שהוא צריך להוציא כסף על דייטים - מותר לי להתייחס גם לתוכן, ולהסביר למה לדעתי זה דבר טוב. או כשמישהו יכתוב פריקה על זה שהוא כל הזמן פוגש בנות מכוערות, ואם התיאור שלו הוא כזה שלדעתי כדאי לו לשנות כיוון חשיבה, ואם ארגיש שהטקסט שלו משדר שהוא יוכל לשמוע ביקורת - אעיר לו על זה.

לא נראה לי שהפורום נועד כדי שאנשים יבטאו תפיסות עולם לא נכונות וכולם ימחאו כפיים. זה לא אומר שתמיד אעיר, אבל אם אני מרגיש שאני יכול וארגיש שיש לי חובה מוסרית כזאת, לפעמים אני עושה.

ברור שיש לאדם תחושות סובייקטיביות, אבל אם לדוגמה התחושה הסובייקטיבית שלו היא "נשים הן רעות ולא רוצה להתחתן" אני לא חושב שתגובה מחמיאה על החריזה שלו היא התגובה הנכונה (אולי משהו כמו "חבל שאתה מבזבז כשרון גדול כל כך על אמירות מזיקות כל כך"?, שזה יכול לבוא אחרי הזדהות עם התחושה הסובייקטיבית בסגנון "מבין את הכאב שלך")

אני לא יודע לגבי אחרים, אבל אני דווקא אוהב לשמוע מה דעתם של אחרים על דברים שאני כותב, גם אם כלולה בזה קצת ביקורת...

לגבי הביקורת - אני מסכים שיש פה מורכבות, ולדעתי אדם צריך לשלב בין הצדדים בחכמה - בהתחלה להתאמץ ולעשות ככל יכולתו על מנת להשיג את מבוקשו, ואח"כ, כשהדברים כבר לא תחת שליטתו, צריך לעצום עיניים, לשקוע ב"תרדמה" ולהסיח את הדעת ("שלושה דברים אינם באים אלא בהיסח הדעת: מציאה וכו'" - ציטוט משוער...).

כמה רמזים מפסוקים לשיר הנפלא

שהוא בסוד

"מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן" (קהלת)

"תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְו‍ֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי" (תהלים)

"כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי" (תהלים)

"תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ" (משלי)

שלשה באין בהיסח הדעת: משיח, מציאה ועקרב (סנהדרין צז,א)

"וַיַּפֵּל ייְ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה" (בראשית)

"מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש, משל לאדם שאבדה לו אבידה – מי חוזר על מי? בעל האבידה מחזר על אבידתו." (קידושין ב,ב)

"מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְי" (משלי)

"יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה"

ועוד סודות טמונים בשיר זה, כנודע, אך יותר מזה לא  גילה רביז"ל 

כיוונת לדעת גדולים! 

יש שכל 

רגש

ויש אינטואיציה

או בינת הלב

או הקול של הנשמה

איך שתרצה לקרוא לזה

דיי מובן למה התחברת דווקא לפיסקה הזאת

רוצה לקנות אותו לבית שלי...

(כזה קיטשי וחמוד שיש ספר בבית שקוראים לו אהבה)