בכל אופןןןןןן

את באה למפגש בחנוכה הפי??? 

נווו תבואיייייייי אבל ♥

זאת עבודה.. זה לא דבר שמובן מאליו יקרה. גם למישהו מאוד צדיק...

אשמח לשמוע להצעות עבודה מצידך..

אישית אני חושב שזה דורש הרבה לימוד. לימוד מעמיק ותפילות, בין היתר..

אבל יש כאלה שמצד הנשמה שלהם זה בא להם יותר בטבעי 

אבל בד"כ צריך באמת לעבוד על זה.. כמו שכתבת תפילות. לימוד.. 

אבל מאיפה כל הדיבורים האלה על נשמה? חחח אני ממש מרגיש שלא בסקאלה שלך חחח

נזרום איתך. גם אם יש נשמות שזה קורה להם יותר בטבעי. מה זה אומר? שנשמות אחרות שלו הם יותר קטנות??

את יודעת כמה נשמות כאלה גדולות מופיעות לפעמים בבנאדם כופר?

כל אחד יש את העבודת ה' שלו. וכולם כדי להתקדם צריך ללמוד ולהתפלל, לא?

קודם כל זה גם כתוב בתניא

יש נשמות שמטבען מחוברות למשהו יותר מסוים. או עם נשמה יותר גבוהה אז יותר קל להן להתחבר לרוחניות ודבקות וכל זה

יש נפשות או נשמות יותר קרות אז קל להן יותר מבחינת היצר.. קיצר יש מלא סוגים

וזה פשוט מתוך מפגש עם אנשים.. 

אם לנשמות מסוימות זה בא יותר בטבעי קודם כל זה כיף, והם צריכים רק להגביר יותר את זה

וזה אומר שפשוט השאר צריכים לעבוד יותר קשה זה הכל.. 

וכפירה לא קשורה לכל זה בכלל... (כאילו זה נושא אחר פשוט)

וכן, איך זה קשור?

בעצם יש נשמות שזה בא להם יותר בטבעי וכיף להם ויש נשמות שזה פחות בא להם בטבעי ובאסה להם כי הם צריכות לעבוד יותר קשה... ככה הקב"ה רוצה שיהיה בעולמו?

כן ברור שכיף להם. ברור... ברור ברור

סליחה אם אני רואה את זה ככה, יכול להיות שאני טועה... 

לא קשור לאיך הקב"ה רוצה שיהיה בעולמו.. אמרתי לך רק איך אני רואה את זה.. גם אם זה נראה קצת מעוות.. 

מחכההה ♥

מה ההגיון בזה?? אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.

זאת הסתכלות מאוד פסימית גם.

דווקא בדר"כ לאנשים עם נשמות יותר גדולות יש יותר תסביכים בגלל שקשה להם לממש את השאיפות שלהם למציאות.

אני מבין שאת מבססת מחשבות שלך על דברים שלמדת בתניא. אבל זה דברים עמוקים שאני אישית ממש נזהר שאני קורא אותם. אם כבר תניא אני מאוד אוהב את הפירוש של השיעורים הרב אברג'ל, בצור ירום. אני מרגיש שהוא ממש מוריד את זה לקרקע. אם את בעצמך מסיקה דבר מתוך דבר מהתניא ולוקחת אותו למציאות זה די קשה, לא?

דיברתי על נשמות של כופרים בהודעה הנ"ל, בהשראה מכל התורה הגדולה של הראי"ה שדיבר על כך שהדור שמושפע מהחילון ותנועת ההשכלה הוא דור גדול ובגלל שיש לו תורה קטנה והוא דורש ליותר הוא בועט בה. יש בדור צמאון ענק. מאמר הדור וכולי..  

לאאא זה לא קשור נטו לתניא, זה מחשבות שמלוות אותי ממזמן.. בהקשרים שונים ומחוויות שונות.

לא אמרתי שהקב"ה בא בטרוניה..

אמרתי רק מציאות שלנשמות גבוהות קל בעניין מסוים שלנשמות אחרות צריכות יותר להתאמץ...

יפה.. (החלק של הראי"ה.. רק שעדיין לא הבנתי למה זה קשור)

שזה דבר מעולה וכדאי לך להזהר מזה גם.. כי מחשבות על נשמות זה דבר מאוד לא פשוט מאוד עמוק. זה דברים שקשורים לקבלה ונסתר וכולי. לא כל אחד זוכה. כדאי מאוד להתבסס על גדולי ישראל שמאירים את ענינו במשך הדורות באופן קבוע. במיוחד בנושאים כאלו.

דיברתי על תנועה נפשית שאני שהיא נובעת מדבריך. אנסה לשקף את דברייך ולהסביר -

אנשים שמנענעים סטנדרים מרב דביקות בלימוד תורה לשמה. באמת.

אנשים שמתפללים וקורעים את השמיים בתפילותיהם. 

הם מסתכלים על הר הבית ומתחילים לבכות. לבכות ממש.

וזה בא להם בטבעי.

ואת גם רוצה. וזה מצויין!!!

השאלה מה את עושה מפה?

איך את מסתכלת מהשלב הזה?

יש אפשרות אחת - וואלה באסה לי וכיף להם. איך הם במדרגה כזאת גבוה באופן טבעי ואני צריכה עבודה.

אפשרות שנייה - אם זה לא בא לי בטבעי סימן שהקב"ה רוצה להעביר אותי עוד דרכים. זכיתי!! הקב"ה רוצה להעביר אותי דרך שאחרים לא זוכים אליה. נכון יש קטעים קשים יש גם שלבים שלא מרגישים את הגדולה. אבל וואלה... אם הקב"ה רוצה בכך זה הכי לטובתי.

בהקשר לכך דיברתי על כופרים. נשמות גדולות שבאו ובסופו של דבר דווקא בגלל שהם בתור בני אדם לא הצליחו למלא את הגודל של הנשמה שלהם הם הלכו לרעות בשדות זרים. 

יכול להיות שהיה להם תפקיד הרבה יותר גדול (נניח) והם היו צריכים לעבוד קשה בשביל זה ממש!! ואם היינו זוכים היינו זוכים לגדולי עולם.

לא בגלל זה לא בא להם בטבעי אז הם נמוכים יותר אלא להיפך. לפעמים דווקא לבעלי הנשמות הגדולות יש הרבה יותר קשיים והרבה יותר דרך כי לגלות את הנשמה המיוחדת שלהם. 

זאת נטיה של הלב.. אני רואה בזה רק משהו חיובי.. 

בכל אופן.. גם אם אני חושבת שלשני קל, אני לא פוחדת מעבודה...

אבל לא הייתי רוצה להתהלך בעולם בלי ההבנה הזאת, שיש כאלה שהם כך וכאלה שהם כך.

ויש כל מיני סיבות לזה שאנשים כופרים. אבל לפעמים זה בא באמת מתוך נשמה גבוהה שלא מצאה את עצמה בעולם הרוחני.. אז אם היא מחפשת את עצמה בעולמות אחרים.. 

" כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב"

כשמדברים על נשמות זה לא פשוט כלל ובטח שכל אחד יכול לבדות מליבו מה הוא חושב על זה.

גדולי המקובלים עוסקים בדברים כאלה? מי אנחנו שנגיד דברים כאלה ואחרים על הנשמה שהיא חלק א-לוה ממעל שהקב"ה שם בנו, בלי ביסוס על דברי חכמי ישראל? תמוה מאוד בעיני.

בכל כוח גדול יש מה להזהר. נטיה רוחנית עלולה גם להוביל לעבודה זרה. לא?

חוץ מנשמה יש באדם סטרא אחרא וכוחות שפלים. וזה היופי שבאדם שהוא מורכב מדברים שונים. הוא לא רק נשמה. ובדיוק בגלל זה - יש לנשמה שלו אפשרות להתעלות.

ומאוד מסקרן אותי מה הצורך שלהסביר ולדבר בכלל בשפה של נשמות וכולי ולא לדבר בשפה הגיונית ומובנת. 

הגיוני שמי שגדל בבית מאוד תורני וספג אוירה ומחשבה של קדושה יש לו פור מבחינת מדרגה והשגה רוחנית.

למה כל דבר צריך להסביר במונחים גרנדיוזים של נשמה?

מה בכלל גורם לבנאדם להסתכל על עבודת ה' של השני ולא עבודת ה' האישית שלו?

אני מהרהרת בזה, מתבוננת.. אסור לי? 

לא שופטת אף אדם.. פשוט מחשבות שעולות.. 

אני פשוט חושבת שזה אופי.. אופי שמתחבר לכל המיסטיקה ונסתרות... זה לא צורך. זה פשוט משהו מובנה מבפנים שיוצא החוצה... וזה ממש לא קשור לאיזה בית גדלתי.. (שלצורך העניין ממש לא גדלתי בבית שמדבר בשפה הזאת..)

מי יסתכל על השני?

ואי תקשיב, לא הבנת אותי בכלל... 

לא התיימרתי להגיד לך מה אוסר ומה מותר.

סה"כ תהיתי איך בנאדם מהשורה מביע את דעתו על דברים שגדולי עולם עסקו בהם?

אם כשאת מדברת על עולם של נשמות וככה מסתכלת על בני אדם, זאת יומרה גדולה להגיד שזה גם אמיתי ולא דמיונות שבדית מליבך. תגידי מה שאת רוצה. רק אני הקטן תמהה על זה. 

על מה את מבססת? יש לך גלאי נשמות שאני לא זכיתי אליו? תספרי לי.

(אני ממש לא ציני ואני מכבד את העמדה שאת נמצאת בה, אני באמת רוצה להבין)

מיסטיקה זה דבר מסוכן. לא חושב שצריך אפילו להסביר את זה כדי להבין את משמעות הדבר.

את פשוט אמרת שיש אנשים שזה בא להם בטבעי. ואני שואל אותך - מה זה מעניין אותך? מה זה אמור לך להגיד? מה יש לך ללמוד מזה?

למרות שזה מעלה לי תחושות לא נעימות לדבר על זה

אני באה ממקום שמנסה להבין כל מה שהוא יכול על העולם הרוחני. כל פיסת מידע.. כל ידע.. נכנס לי לתוך העולם הפנימי שאני בונה.. 

בכלל זה, זה גם דברים שקשורים לנשמות.. לתחושות להרגשות.. גם מתוך ספרים וגם מתוך תחושות.

בסופו של יום, אנחנו נשמות.. זה אמור להעסיק אותי... אני לא מתיימרת להבין בזה, לכן אני גם לא מחברת ספר ולא יוצאת בתיאוריה חדשה.

זה דברים שהולכים איתי בעבודת ה' הפרטית שלי... זה הכל

שקשה לי להביא מסקנות מהתחושות שלי על דברים. לפעמים התחושות שלי לא משקפוות את המציאות. לכן כל השפה שלך היא מאוד קשה לי להבנה.

יכול להיות שבאמת התחושות שלך יותר משקפות את המציאות ואת יותר מרגישה בנוח לקחת מזה נגזרת לדברים רוחניים.

באופן כללי - די מוצקה אצלי העמדה שלומדים תורה לומדים בסינכרון עם גדולי ישראל לאורך הדורות. די נזהר ללמוד דברים מעצמי.

מאנשים שהולכים רק ע"פ תחושות והם לא מתואמים עם ת"ח שבדור הם הולכים לאיבוד.

לא יודע איך את משכללת את הדברים. לא חושב שאת הולכת רק ע"פ תחושות.

נשמה זה מושג ביהדות ככל מושג שמובא במקורות ודורש בירור. הוא מופיע בתנ"ך, בחז"ל בראשונים  ןבמקובלים. יכול להיות לו כמה מובנים וכמה שימושים. אני רואה את זה גם כדבר לעיון בפני עצמו.

כמו שאני מברר הלכה, יש לי כלים הלכתיים, שאני מקבל מגדולי הדורות. כך גם בקבלה - יש כליים להתמודדות עם דברים פנימיים שמסורה בשלשלת הדורות.

אני לא מחליט מה זה נשמה. יש חכמים שהם מוסרים לי את המידע הכי אמין בתחום.

תחשות זה מצויין רק כדאי גם להעמיד אותם במבחן הביקורת לא?

בגלל שתחושה היא דבר סובייקטיבי ונתונה לגורמים שונים שנמצאים בנפש היא הרבה פעמים לא עומדת במבחן האמת האובייקטיבית.

מקווה שהצלחתי להסביר מה שרציתי באופן ברור. 

ואי פשוט עולם אחר..

אני לא לומדת על נשמות ... אני מנסה להרגיש נשמות

אתה נשמה בעצמך, אתה לא מעוניין להבין מה היא בדיוק? מה העניין הייחודי שלה מהשאר? למה היא ירדה לעולם? מה התיקון שלה? למה היא *שוב* ירדה לעולם? לא מסקרן אותך? לא מרגש אותך?

אפשר להסתפק רק בלימוד הלכה וגמרא... אבל יש כאלה שצמאים ליותר

זה לא קשור לביקורת. לא מכניסים לכאן ביקורת. זה לא מדע. 

אגב, אתה מתבודד? אתה לא חייב לענות על גבי הפורום...

כדי להרגיש מישהו צריך להבין אותו.

אני מרגיש את אמא שלי כשאני רואה אותה כי אני מבין אותה בגלל שאני מכיר אותה מגיל 0.

איך את יכולה להרגיש דבר שאת לא מבינה? אם את לא לומדת מה זה נשמה, איך את יכולה להרגיש אותה? את חושבת שזה לא דורש לימוד? הרי נשמה זה 'חלק א-לוה ממעל' - מה זה אומר? זה כזה פשוט שזה לא דורש לימוד?

דברים שאינם בידי, אין בי רצון בהם.

אין לי רצון לעוף, כי אני יודע שבחיים אני לא יוכל לעוף בכוחות עצמי.

אין בי רצון להבין את האמת המוחלטת האובייקטיבית לגבי הנשמה שלי.

הלוואי והייתי זוכה לנבואה או לרוח הקודש או השגות רוחניות כאלה ואחרות.

אבל כל עוד אני לא במדרגה הזאת, אין בי רצוןל זה.

אני חושב שהקב"ה דורש ממני לעבוד אותו עם מה שיש לי כלים. לא אם מה שאין לי מושג בו.

אני לא רק נשמה. אני בנאדם. אני מנסה להיות במודעות עצמית כמה שיותר. זאת שאיפה מאוד גדולה אצלי.

הרגשה לא קשורה להבנה

אני יכולה להרגיש משהו בלי לתת לו שם או בלי באמת הבנה מה אני מרגישה

ביחד עם לימוד, התחושות יכולות לקבל יותר שם

אני מבינה. טוב, אז זה שאיפות שונות מבחינת עבודת ה'. 

וזה לא קשור מה ה' דורש ממני, שוב.. 

זה קשור למה שמרגיש לך טוב ונכון. אם מרגיש לך נכון להישאר ברוב של הבן אדם עם כלים. מצוין. 

אם מרגיש לך שאתה משתוקק להשגות גבוהות בעבודת ה'. גם מצוין.

כל אחד ולאן שהלב שלו לוקח אותו.. 

ביקורת כלשהי? אין מקום לשכל?

כל תחושה היא נכונה? מה היחס של השכל?

כפי שאני מבין כל תחושה, צריכה לעמוד במבחן הביקורת של השכל כדי שאני אדע אם היא יכולה להיות אמיתי או שהיא המצאה שבדיתי מליבי.

יש לך גלאי נשמות? באמת?

איך את יודעת את יכולה לסמוך על עצמך? כי את מרגישה? זהו?

בטח שזה קשור למה שה' דורש ממני. הכל קשור לזה. אני לא זז בלי לבדוק מה ה' רוצה ממני.

גם שאיפה בעבודת ה' עוברת דרך הביקורת השכלית במידת מה.

התחושות שלי זה המקום הכי פנימי וטהור שיש, אני רק מחכה שיבואו עוד ועוד שיהיה לי עם מה לעבוד... 

אני כן תמיד בביקורת על עבודת ה' שלי.. ובודקת מה אפשר לשפר ולשכלל

ומה קשור נכון לא נכון? חח (כל עוד אני לא עוברת על ההלכה כמובן)

שוב- זה לא מדע! אני לא חורצת גורלות של אנשים עם התחושות שלי חח

זה מנוע פנימי שמחפש אחר המקום הכי פנימי ועמוק בנפש 

יכול להיות שזה סתם דיבורים דיבורים ובתכלס אני לא באמת עושה עם זה משהו...

אבל זאת שאיפה ורצון, ותשוקה... 

באופן כללי, שאדם שואף לזה, ברור שה' גם מכוון אותו לזה... 

ככל שעושים יותר התבודדויות, והתבוננויות מגלים דברים על עצמך. אולי זה עדיין לא הרובד של הנשמה של עצמך, אבל זה מתקרב. אבל זאת השאיפה.. 

פעם היה לך יצר להגיד לשון הרע? יצר קנאה? יצר תחרות?

תחושות זה חייב להיות דבר טהור? את יכולה להבחין מה בא מהנפש הבהמית אצלך ומה בא מהנפש הא-להית אצלך, בצורה מדוייקת?

לעיתים אני מרגיש למפרע שדברים שחשבתי שהם באים מהנפש הא-להית מעורבבים הרבה בסיגים מהנפש הבהמית. 

כשהאדם בהתבודדות כל הצדדים השפלים שלו נעלמים פתאום? הוא לא עשוי מהם?

ודווקא אם התחושה לא מביאה לידי מעשה זה אומר עליה שהיא עצמה חסרה.

ברגע שאדם חש שהוא נוגע בדברים שהם בנפשו אז זה בהכרח מביא אותו לידי מעשה. הוא פשוט לא יכול להשאר אדיש. הוא מרגיש שהוא חייב לפעול לגבי זה. מחשבות שהם רק באוויר ולא יורדות לידי ביטוי בהגשמה הם עצמם חסרות.

וכדי שתביני על מה אני מדבר אחזור לנושא בפתחת בו -

אנחנו רואים אנשים שיש להם צער אמיתי וכנה על חורבן הבית. זה דבר עצום. 

אך במקום להתחיל להסביר זאת בשפה של נשמות, למה לא להסביר את זה בצורה יותר פשוטה.

זה לא רק עניין של נשמה, זה עניין של חינוך. חינוך מגיל צעיר. של לימוד. של הבנה. למה ישר להסביר את הדברים בגלל מדרגת הנשמה שלו? ישנם הרבה נשמות גדולות שמסתתרות באנשים שעושים מעשים רעים ממש.

ישנו מישהו שיש לו נשמה גדולה אבל הוא לא למד! הוא גדל במשפחה חילונית בכלל. או אלף ואחת סיבות.

יש הסברים הרבה יותר פשוטים למה לאדם אחד יש צער על החורבן ולאדם שני אין.

אולי פשוט אדם התחנך באופן כזה ואדם אחר התחנך באופן אחר? אדם לא צריך חינוך כדי להרגיש ערכים שחשובים? זה תלוי במדרגת הנשמה שלו ולא בעוד דברים?

אני בכלל לא כתבתי שלאנשים עם נשמה גדולה יש יותר צער החורבן. כתבתי שיכול להיות בדיוק הפוך. כמו שכתבת.

היא אמרה לי שתחושות שלה טהורות ובגלל זה היא מרגישה שהיא יכול לגזור נגזרת מעשית לעבודת ה' כלפי הנשמה שלה. אני תמהה. כי אני יודע על עצמי שלא תמיד התחושות שלי טהורות. כי אני בנאדם.

היא כתבה שיש אנשים עם נשמה גדולה שהצער על החורבן בא יותר טבעי ואני תמהה על זה. והסברתי את תמהתי בתגבות הנ"ל.

וכדי ללמוד דברים על הנשמה יהיה לי הרבה יותר יעיל ללמוד מה שגדולי ישראל שעסקו בזה.

אני מרגיש שלא ענית ישירות למה שכתבתי. אם תתמודדי ישירות עם דברים שכתבתי אולי יותר תוכלי להבין למה אני מתכוון

אנחנו רואים אנשים שיש להם צער אמיתי וכנה על חורבן הבית. זה דבר עצום. 

אך במקום להתחיל להסביר זאת בשפה של נשמות, למה לא להסביר את זה בצורה יותר פשוטה?

זה לא רק עניין של נשמה, זה עניין של חינוך. חינוך מגיל צעיר. של לימוד. של הבנה. למה ישר להסביר את הדברים בגלל מדרגת הנשמה שלו? ישנם הרבה נשמות גדולות שמסתתרות באנשים שעושים מעשים רעים ממש.

ישנו מישהו שיש לו נשמה גדולה אבל הוא לא למד! הוא גדל במשפחה חילונית בכלל. או אלף ואחת סיבות.

יש הסברים הרבה יותר פשוטים למה לאדם אחד יש צער על החורבן ולאדם שני אין.

אולי פשוט אדם התחנך באופן כזה ואדם אחר התחנך באופן אחר? אדם לא צריך חינוך כדי להרגיש ערכים שחשובים? זה תלוי במדרגת הנשמה שלו ולא בעוד דברים?

את הרשמים של הנשמה שלו. זה מרוב בכל כך הרבה סיגים וכל הרבה דברים אחרים שמעורבים אצל האדם.

אדם יכול להיות ערב לכך שמה שהוא מדבר עליו זאת הנשמה ולא הנפש ולא היחידה?

אולי לפחות כדאי לעשות הבחנה בין מה שאת מדברת על המושג 'נשמה' לבין מה שכתוב בספרים? אולי זה לא זהה?

מה שהדליק אותי כל כך זה שהיא הסבירה דבר שיכול להיות לו להסבר פשוט (למה אדם מצטער על החורבן) בהסבר על אופי של הנשמה.

אנחנו מדברים על דיבורים על המושג נשמה, זה הכל.

אני מתקשה להבין מה היא מתכוונת עם כל הדיבורים על תחושות ואיך זה קשור לנשמה זה הכל. לא רוצה מאף אחד שום דבר.

רק שואל.

אין לי יד במי שקולט את ה'אווירה הכללית' של דברי. מבחינתי אני כותב פרטים.

לא התכוונתי לעשות דבר רע לאף אדם וגם לא ללב אוהב.

אם היא מרגישה שאני מוציא לה תמיץ והיא לא רוצה לנהל איתו דיון זה אחלה שבעולם ואין לי שום טענות כלפיה.

אם יש לך טענה ספציפית על דברי ואני גם אזכה להבין אותה בשמחה אענה לך בשמחה.

מסכים שחפרתי את הצורה חח

בבקשה אל תשפוט אותי.

שה' יעזור לי לענות...

אממ כשמגיעות תשוקות בעבודת ה', תסכים איתי שהן לא קשורות ליצרים ותאוות? 

זה לא מרגיש קשור, ולדעתי זה המקום אולי היחידי שלא מתערבב בו יצר...

זה בא ממקום מאוד פנימי וטהור.. מאיפה לי? ככה מרגיש לי 

וברור שאפשר לדבר בשפה יותר פשוטה... אבל זה לא בהכרח נכון

כלומר לא כל מי שיבכה עכשיו על החורבן זה בגלל שהוא חונך לזה.. ממש לא. 

יש כאלה שבאמת מוטבע בהם בפנים ללא קשר לאיפה גדלו ואיפה התחנכו

כל מיני כיסופים, תשוקות, קולות שמושכים אותם לעניינים שונים ברוחניות

נגיד קדושה, תורה, גאולה, ביהמ"ק, חסידות וכו'... 

לדעתי אין לזה קשר לחינוך וסביבה... 

ובדקתי את זה.. כלומר אנשים שרואים עליהם את זה.. ובאמת רבנים אמרו עליהם שיש להם נשמה גבוהה...

קיצר.. 

אישית אני מרגיש שגם תשוקות בעבודת ה' יכולות להיות קשורות ליצרים.

גאווה לדוגמא היא דבר שיכול להתערב חזק גם בעבודת ה'. 'וואי איזה צדיק אתה'. זה ממש דק ועדין כל העסק הזה.

אפרופו חינוך, אדם גם מחנך את עצמו.. רק מבהיר את דברי.

מתחבר מאוד לרצון להסתכלות עמוקה על המציאות.

אישית מעדיף להסתכל קודם באופן הפשוט והחיצוני שיש לי מגע איתו. ומשם לאט לאט להעמיק עד כמה שידי משגת. 

שיכול להגיע פתאום, אפילו לא ידעת שהוא קיים בך

סתם דוג'

נגיד לא הכרת רב מסוים, אתה לא יודע מי הוא ומה הוא. 

הלכת לשיעור שלו, ואתה מרגיש שמשהו בפנים בוער בך ואתה מתרגש ממנו. ככה סתם, בלי סיבה.

לא עבדת על זה, לא חינכת את עצמך לזה.

דוג' נוספת

הרב מדבר בשיעור על מצוות התשובה- המילים שלו מעוררות בך דמעות ורצון לעשות תשובה.

לא תיארת לעצמך שבכלל תגיע להתעוררות. אפילו יש מצב הגעת לשיעור קר ומנוכר. אבל משהו התעורר בך....

דוג' נוספת

אתה קורא ספר מסוים שמדבר מעניין מסוים, ופתאום משהו בפנים מכה בך, צועק לך, עולה לך, ואתה מגיע לדמעות.

דוג' נוספת

לא עשית הכנה מסוימת. לא קראת בספר מסוים על העניין. אתה לא שבור ומרוסק, וגם לא כזה טוב לך. סתם מצב סטטי רגיל ובנאלי. ואתה מתחיל לדבר עם הקב"ה. פתאום עולות לך דמעות. הלב שלך מתחיל לדפוק, הנשימות שלך קצרות יותר. ופתאום עולים לך דיבורים שבכלל, לא חשבת עליהם לפני... 

יש מצב שאפילו אחרי שכל זה הסתיים יום אחרי תשאל את עצמך "זה הייתי אני בסיטואציות האלו? מה קרה שם? מה היה שם?"...

זה חינוך? זה עבודה? (זה לא חייב להיות בהקשר למשהו שקרה קודם. זה פשוט יכול לעלות פתאום. וזה אגב לא חייב להיות מלווה בדמעות. זה יכול להיות סתם תחושה חזקה שלא הכרת בעצמך קודם. התעוררות למשהו)

לא, זה פשוט קורה.

למה? לא יודעת

כנראה הנשמה...

תודה רבה על השאלות שעוררו אותי לחשוב 

את מדברת על מצבים מסויימים שזה ממש חסד עליון..

קשה לי מאוד להזדהות עם ה'ככה, סתם, בלי סיבה' כי לכל דבר אני מוצא סיבה.

אני כן מרגיש שהחיים שלי הם תוצר של חוקיות מסויימת. גם אם החלקה לא היתה מחוייבת להיות כמו שיהא בכל זאת היא חוקיות.

נו הלוואי..

לרב שטיינזלץ יש ספרון בשם 'נשמה' שהוא קורא למה שאת כותבת עליו שזאת התעוררות נשמתית.

הוא מסביר שם דברים בצורה ממש בהירה.. ממליץ בחום. הוא כותב ממש יפה.

תפילה, שנזכה..

ממש רווח לי שהבנת אותי.. באמת.. ממש

אז מעניין, לא שמעתי על הספר הזה.. 

לכל דבר אתה מוצא סיבה? לכל דבר אולי אתה מחפש סיבה? כי אי אפשר באמת לדעת את הסיבה של כל דבר.. 

ואמן, שנזכה.. 

אני חי בעולם הנגלה. העולם הממשי. נראה לי כולנו.

הרבה פעמים אני יכול לייחס להחלטותי ורגשותי דברים הגיונים. השפעות פסיכולוגיות, צרכים כלשהם שאני מכיר שקיימים בעצמי. 

לדוגמא חיבור מיוחד שיש לי לאיש חינוך מסויים אני קודם כל יקשר את זה באופן הגיוני. המילה 'נטיית הלב' הרבה יותר משאירה אותי על הרגליים מאשר חיבור נשמתי.

ב'חיבור נשמתי' אין לי כלים להתמודד. וכן, אני נזהר מדברים שאין לי כלים ביחס אליהם. אני עלול לפרש אותם באופן לא נכון לנגזרת על החיים שלי. ההתעררות הנשמתית כשעצלמה אולי היא ודאית אבל הפרשנות שלה מוסיפה הרבה חלקים שמעורבבים בעניין.

עיקר החוויה הדתית היא יכולה להיות דווקא מתי שאין הרגשה של נוכחות א-להית, ב'חלל הפנוי'. דבר זה גורם למין איזו תחושה שאנחנו חיים באוטונומיה עצמאית בעולם הזה ומולידה תחושה של אחריות. חופש הבחירה. תחושה שמתוכה האדם יכול ליצור.

בדברים שאין לי בחירה, כלים. או שאני מוגבל בכלים, ישנה פחות אפשרות ליצירה, פחות שליחות דתית. אפשר להסתכל על זה ככה.

אולי ככה אפשר גם להסביר שלכן כל התעוררות נשמתית היא לא דבר ששכיח במיוחד בחייו של האדם, אולי מעין תזכורת על מאיפה הכל נובע ולאיפה הכל חוזר

אותי זה משעמם לחיות בתודעת מציאות ונגלה

מחפשת הרבה יותר מזה

יכולה להבין אותך אבל, זה קרקע יותר בטוחה ויציבה וגם אולי יותר עם כלים.

וגם המטרה בסוף היא בעיניי לחוות כמה שיותר חוויות רוחניות גבוהות

כמו שכתוב בתניא שצדיקים זה הבחינה התמידית שלהם... 

(ומחילה אם חפרתי בנושא... )

אני לא מתכוון לעולם שיטחי ללא עומק אם זה מה שיצא מדברי.

אני פשוט חושב שלפני שמסיקים מסקנות גדולות כדאי להסיק מסקנות קטנות.

באופן מתודי כשמסתכלים על דברים, כולל העולם הנפלא שלנו, צריך להסתכל ולרדת לעומק בקצב מתאים. אחרת אפשר גם להגיע לשקרים.

ויש כלים להסתכל בנסתר של העולם והם דורשים לימוד. אני חושב שאחרי שאדם לומד על נסתר אז גם החויות שלו בעולם הנסתר הרבה יותר עשירות ועמוקות. בוא יותר מבין מה הולך שם באמת.

ולגבי כלים - הקב"ה נתן לנו כלים למה שאחנו מסוגלים למה שלא הוא לא נתן.

אז להגיד שעולם עם כלים הוא משמעמם זאת אמירה שקשה לי להתייחס אליה.

איפה הרב קוק מדבר על סוגים שונים של נשמות.

זה לא הכרח קשור לכפירה. רק הסברתי לה שזה שבנאדם לא קורע את הרקיעים בשמיים ויש לו רגש ממש נמוך ביחס לקודש זה לא אומר שיש לו נשמה פחות גדולה. להיפך. להכי כופרים היו נשמות מאוד גדולות

במקרה זה הצחיק אותי באופן אסוסיטיבי סליחה חח

בכלל אני חושב שהסתכלות על עבודת ה' של מי מישהו שהיא לא אני היא מאוד עומדת בספק...

הביטויים שהשתמשתי בהם הם מוגזמים סתם כי התבטאתי בצורה בוטה כי כיף לי להבטא ככה. התכוונתי גם במקרה שזה כן משקף משהו גדול ולא חיצוני.

כבר כתבתי את זה ללב אוהב

פשוט זה מה שהבנתי מההודעה הזאת - 

נכון זה באמת עבודה - לקראת נישואין וזוגיות

למה הרגשת צורך לציין את זה שלאחרים זה יותר קל? איך את לומדת מזה על עבודת ה' שלך?

חלק מלמידה על המושג שנקרא נשמה, יש עובדה כזאת שיש אנשים עם נשמה כזאת ואנשים עם נשמה אחרת.. (לפעמים אפשר קצת לחוש את זה, לפעמים לא...)

לא יעזור כלום, אם אתה רוצה להכיר את הנשמה שלך לרבדים הכי עמוקים תצטרך להתמודד עם מושגים "גבוהים" כאלה (מזה גבוהים.. הכל תלוי בהסתכלות...) 

מסקרן אותי איזה תורות אתה לומד... בגלל הסגנון כתיבה

אבל אני לא שם, זאת בדיוק הבעיה

"האם ציפית לישועה?" - הר"ן על הרי"ף מוסיף מילה אחת - "בימיך". נשאלת השאלה, מה הר"ן מוסיף? 

תשובה - באירועי חייך תסתכל משם ותחפש שם את הגאולה.

מכיר את זה? במקור זה הסבר של הרצי"ה נראה לי... מופיע בשיחות הרציה אני מאמין.

גאולה שמנותקת מהמציאות הממשית היא לא מובררת.

איש ואישה זאת גאולה במובן הכי פשוט. זה לא כי

שניהם קשורים אחד בשני.

לא סתם שוברים כוס,לזכור את החורבן, במאורע פרטי של חתונה. כי זה קשור לזה.

כל בית בישראל זה עוד אבן בבניין האומה. אפשר לראות את זה בחוש.

שנזכה להתקדם כמה שיותר מהצפייה שאנחנו נמצאים עכשיו לצפייה יותר גדולה! כן י"ר!

הפסקה היומית - צעירים מעל עשרים

זה בסדר, התגובה טובה כמו שהיא, לא חייבת להיות מתוך מקור ולא מתוך אובר מחשבה

מה שכן, כדי להבין אותה צריך אולי קצת להתבונן.. (אגיב בלי נדר מחר )

לפני שהתחלתי לצאת לשידוכים ושמעתי על ציפיה למשיח וכו'

חשבתי שאני די סבבה בזה - אני יודע יפה למלמל כל פעם שמשיח בדרך וכאלה...

כשהתחלתי לצאת עם רצונות חזקים להתחתן ולהרגיש מה זה לחכות להצעה, וכל פעם שהפלא' מצלצל אני חושב שזה השדכן מתקשר להחזיר תשובה וכו' (וכשאני מגלה שזה סתם שיחה קצת מתבאס חח) 

התחלתי להבין מה זה באמת ציפיה אמיתית. 

באמת השאלה היא, מה מבחינתנו ההבדל ביניהם שאנחנו לא מצפים לזה לפחות קרוב לאותה רמה?

שאולי כל הניסיון של הדור בעניין הציפיה לזיווג

זה בגלל שאנחנו לא מספיק מצפים למשיח וגאולה

או שלא מספיק בוכים על צער השכינה שאין לה בית

אולי.. 

או שזה פשוט גזירה מסיבות אחרות

לכולם יש השתוקקות למשהו, רק לפעמים צריך לגלות אותה

א. זה מחלוקת אם מדובר באיסור דאורייתא (הרמב"ם) או דרבנן (הרמב"ן).

ב. חיבה זה חיבת ערווה, אחרת, זה מחלוקת שולחן ערוך וש"ך. סביר להניח שבין בני זוג עם קשר משמעותי זה אכן חיבת ערווה.

ג. לגבי יהרג ובל יעבור, זה מחלוקת בבלי וירושלמי.

ובנוסף, הבעיה בהדגשת האיסור היא בדחיפת אנשים להתחתן כבר כי הם לא שולטים ביצרם לפני שהם בטוחים שנכון שהם יתחתנו. אולי זה הסיבה של אמירות סלחניות יותר.

ועוד יש להוסיף שזה קשה ויתכן שבשל כך אנשים סלחניים יותר למרות האיסור כי הם מבינים שקשה.

לגבי ב'- לא הבנתי מה ההבדל בין חיבה "סתם" לבין חיבת ערווה, לא שמעתי על חלוקה כזאת מעולם.

לגבי ג'- תוכל להרחיב קצת וגם עם מקורות? בכל מקרה, אם נניח זה דרבנן כמו דעת הרמב"ן (לדבריך, צריך יום אחד לבדוק את זה...), מן הסתם זה לא יהרג ואל יעבור...

ב - חיבה סתם=נוגע במישהי כי אכפת לי ממנה, נגיד, לחיצת יד להראות תמיכה רגשית.

חיבת ביאה (טעיתי בהגדרה מקודם) =נוגע במישהי עם קונוטציה מינית המתקשרת לעולם היחסים, לדוגמא חיבוק עם אסוציאציה מינית.

(שוב, זה די כללי)

ג - אפנה אותך למקור עליהם דבריי הסתמכו:

ש"ך ביורה דעה סימן קנז סעיף קטן י.

הוא הרחיב יותר משאמרתי.

אסתכל בש"ך בל"נ.

פשוט מחלוקת אם זה דרבנן או דאורייתא.

רגשית, זה איסור שקל לנו להבין איך מישהו חוטא בזה יותר ממי שאוכל בשר בחלב.

האם זה אומר משהו?🤔

חוץ מזה אני לא יודע איזו סביבה תורנית אתה מכיר, אבל ההתייחסות לזה היא כאחת המצוות, ולעומת זאת מי שמחפף בתפילות, כשרויות, צניעות יכול להיות שמחפף גם בזה..

אבל לא ידועה לי שיטתיות שונה🤷‍♂️

הנה סיכום מפורט, מובנה ומלוטש של הסרטון "האם כדאי שבחורה ששומרת נגיעה תכתוב בכרטיס את זה" מאת ציפי ריין:

​בסרטון זה דנה מטפלת הזוגיות ציפי ריין בשאלה המורכבת האם כדאי לבחורה השומרת נגיעה לציין זאת באופן מפורש בכרטיס ההיכרויות שלה. היא מציגה את היתרונות והחסרונות של כל החלטה ומציעה כיוון מחשבה מעשי.

​הדילמה המרכזית

​מצד אחד, ציון שמירת הנגיעה מסנן מועמדים שאינם מתאימים מראש ומסייע בתיאום ציפיות מהיר. מצד שני, קיים חשש שהדבר יחסום הצעות רלוונטיות ויקשה על מציאת דייטים [00:00].

​מדוע הציון בכרטיס עלול להרתיע?

​תפיסה של נוקשות יתר: כתיבת עובדה זו עלולה להתפרש אצל בחורים מסוימים כהצבת "סימן קריאה" נוקשה וחסר גמישות, דבר שעלול להבהיל אותם [00:24].

​מנעד רחב של שמירה: הימנעות ממגע פיזי היא נושא מורכב, והיא נעה על פני טווח רחב – החל מנגיעות קלות ועד לקיום יחסים מלאים [00:32].

​פסילת בחורים רציניים אך לא מושלמים: במציאות הנוכחית, בגיל מסוים רוב הבחורים והבחורות מתקשים לשמור נגיעה באופן מלא. ציון הנושא בכרטיס עלול לחסום בחורים דתיים ורציניים מאוד, שלמרות שלא שמרו נגיעה בעברם, ישמחו לכבד את רצונך ולשמור איתך נגיעה אם תמצאי חן בעיניהם [01:15].

​היתרונות שבציון השמירה בכרטיס

​בהירות ותיאום ציפיות: הגדרה כזו מבהירה מיד מהם הגבולות שלך ומהי רמת המחויבות שלך לעקרונות הדתיים [01:48].

​דיוק בקהל היעד: החלטה זו אמנם מצמצמת את כמות הפניות, אך היא מאפשרת לבחורים שמחפשים בדיוק את רמת הדתיות הזו להגיע אלייך, מה שמגדיל את הסיכוי למפגש מדויק מאוד [02:16].

​המלצה פרקטית

​ציפי מציעה לנקוט בגישה של ניסוי וטעייה. אם את מגלה שציון שמירת הנגיעה חוסם כמות גדולה מדי של הזדמנויות והמחיר לכך כבד עבורך, תמיד ניתן להסיר את הציון מהכרטיס ולבחון את הנושא מחדש בהמשך הדרך [02:24].

זה מאוד תלוי מי קהל היעד שלה

מן הסתם צורכי הטיקטוק והפייסבוק הם בצד היותר פתוח של הציונות הדתית.

אישית, אם אני רואה בחורה שכותבת שהיא שומרת שבת או שהיא שומרת נגיעה- זה מדליק לי נורה שצריך לבדוק. כדוס. (כי מה ההוא אמינא בעצם?)

מי שיפסול בחורה מתאימה על סמך העובדה שהיא שומרת מרחק- בוודאות לא יכול להתאים לבחורה שהערך הזה חשוב לה.

אלא אם כן הערך הזה לא באמת קריטי לה.

ממילא עדיף לסנן אותו מראש לפני שאתם יושבים יחד על אותו הספסל..

ולכן אני לא נמצא באפליקציות האלה. גם בהצעות בין חברים הנושא הזה ברור, אז אני בקושי נפגש עם זה.

אבל בתכלס מי שנמצאת באתר היכרויות שבו מצוי שלא לקיים את ההלכה הזאת, אז ברור שכדאי להבהיר את זה. ובאתרים מסוימים גם טוב לציין ששומרים שבת.

נגיעה של חיבה היא איסור גמור. 
 

ההתפלפלות האם זה דאוריתא ויהרג ואל יעבור, כהבנת הב"י את הרמב"ם או דאוריתא שפיקוח נפש דוחה כהבנת פוסקים אחרים ברמב"ם, או חצי שיעור כצד אחד להבין את הרמב"ן או דרבנן כצד שני ברמב"ן לא רלוונטית. כל זה נפק"מ לשאלה האם ובאיזה תנאים אפשר להקל לבעל לעזור לאשתו החולה ובערך זהו.

ההלכה הפשוטה והברורה שנגיעה של חיבה - אסורה. ממילא בחורה שרוצה בית ששומרים בו הלכה, ברור שתגיד זאת. זה נכון על שמירת נגיעה כמו על שמירת שבת וכשרות וכמו על שמירת נידה לפי ההלכה - כשהנסיון יהיה הרבה יותר מורכב משמירת נגיעה כשלא נשואים.

כל החשבון של 'חבל להפסיד בחור שאולי יבהל ואולי יסכים לכבד אותך אחר כך', הוא חשבון מאוד מאוד מוזר - ואם הבחור יסכים לכבד כאן, אבל לא יכבד בתחומים אחרים שההלכה מחייבת, מה היא תעשה אחרי החתונה?!

מישהו אמר לי שראה לא מעט אנשים עם כיפה בחדר האוכל בעבודה בי"ז תמוז (לא זקנים תשושים).

אז מה אני מבין.

רובנו מכירים חילונים, אם נראה שהם מניחים תפילין למשל, נתרשם מזה ונעריך את זה.

למה אדם שמקיים הרבה מצוות, אבל חלק לא מקבל פחות הערכה ולא הערכה על שהוא גם מניח תפילין וגם שומר שבת וגם שומר כשרות.

תהייה שיש לי

לא, השאלה הנכונה היא: "האם מותר ללמוד תורה גם כשמעשנים?"

או כמו ב־AI, אל תשאל אותו איפה הכי יעיל לדקור אנשים, אלא על אילו מקומות הכי חשוב להגן בגוף באירוע של תקיפה.

בקיצור, אני חותר לזה שזה יכול להיות מאוד מרשים אם ניתקל בחילוני שהוא גם מניח תפילין, שומר שבת וכשרות ולמעשה באותה רמת שמירת מצוות, כמו דתי אחר, שמבחינתנו יהיה לייט,

לדעתי הסיבה לכך היא שנקודת המוצא שהיא שחילוני מגיע ממקום אחר לחלוטין פסיכולוגית/אמונית ולכן הרבה יותר קשה לצפות ממנו משהו.

בעוד אדם דתי שמצהיר על עצמו ככזה (בין אם באמירה בין אם בנראות) מצהיר על השתייכות דתית (או תרבותית) מסוימת שבה הדברים האלה מובנים מאליהם.

כמו סיני שמדבר סינית צולעת (מוזר) לעומת ישראלי שמדבר סינית צולעת (די מרשים)

אתמצת יותר-

הרבה יותר מצוי להעריך אדם עם הפנים פנימה

מאשר אדם עם הפנים החוצה\עומד במקום

מאד נושאים ומובנים, סוג של תשובת גדר כזה.

וכשאתה מתרחק מאד ממשהו (כמובן בצורה בריאה נפשית) יש לך פחות סיכוי להיכשל בו.

נכון להרבה נושאים ומובנים בחיים.

וגילוי עריות היא אחת מג' עברות חמורות שבתורה, אז טבעי שיש יותר גדרות וסייגים.

וכשיש הפרדה בין המגדרים, יש פחות נפילות.

כשהכל יותר חופשי יותר זורם יותר לגיטימי יש סיכוי גדול ליפול.

את מה שהציבור החרדי שומר בשקט. 

אני אגיד פחות חריף

אני משער שגם בציבור החרדי יש דיבורים כאלה בין בני זוג - אבל זה לא יעלה לרשת. ולא יקבל במה כזו. 

אני אביא דוגמא מעולם אחר - שהוא לא בהכרח מקביל אבל הוא שופך קצת אור על הטענה שלי. 

(מה שנאמר מפה לא מגובה מחקרית - זה מה ששמעתי מאנשים  שמתעסקים)

אחוז הגירושים דומה בכל המגזרים - כלומר, ההתמודדות שווה בין כולם, לא משנה מה אתה לובש ובמה אתה מאמין. 

פדופילים קיימים בכל המגזרים. 

ועוד כמה דוגמאות. 

נכון שיש תרבות שונה לכל מגזר, 

אבל פילוג האוכלוסיה די דומה בין המגזרים. 

אתייחס עכשיו לדבריך :

מה שמפריע לך זה "היחס הרווח" לשמירת נגיעה ולא המציאות עצמה. 

שמירת נגיעה היא עניין רגיש גם אצל 'חרדים' וגם אצל 'דתיים'. 
הדתיים מוכנים יותר לדבר על זה בקול רם. 

מה שאצל חרדים נוטים לעשות בחדרי חדרים. 

היחס הרווח הוא זה ששונה, ולא המציאות.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.

אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.

זה משהו בסגנון הדתי

לא מדברים חופשי עם בני המין השני כי אני דתי ומה יחשבו עלי וזה

ומצד שני מגיעים למצב שממש מציקים ומטרידים את הצד השני אם הוא לא מעוניין

וכל העניין הזה רגיש - איך להגיב לזה ומה זה עלול לגרום וכו

אני אומרת שבן אדם צריך להיות ממוקד וברור אם כן- כן, אם לא - שחרר . ומיד.

יש מישהי אחרת שמחכה לך .

זה מרגיז ממש.

אני בחיים לא הייתי במצב כזה שראיתי מישהו ורציתי ויחלתי ב"ה, נראה לי סיוט להיות במצב כזה.

אם כן הייתי ברור שבמצב כזה צריך להיות ענייניים מכובדים ותכליתיים. המצב המרוח והמציק - מציק.

אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת

מה שנקרא למזער מפגשים לאפס

להעביר מסר דרך צד שלישי?

חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.

הוא מציק לך

תהיי לא נחמדה

לא חייבים לצעוק

אפשר להיות קרירים

לא לשתף פעולה עם שיחות

אם הוא מתיישב ליד

למצוא סיבה סתמית וללכת

ובאופן כללי לא כדאי להיות נחמדים לכולם

רק למי שראוי

לא משנה גברים/ נשים

ככה גם אנשים יודעים לכבד גבולות ולהיות נעימים 

את מתארת את עצמך כאדם נעים ונחמד בכללי.

זה שמולו קשה לך, זה יותר מנורה אדומה שזה לא תקין מצידו. אין ספק שגם הוא מרגיש את זה ואם כן לדעתי זה כבר חצה את הקווים והפך להטרדה שקטה.

אני חושב שבעומק העניין זה באמת הבעיה פה, שאת מרגישה שזו הטרדה, מצד שני לא נעים לך לצעוק, לחתוך, לעמוד על שלך, כי הוא לא עשה כלום...

בשורה התחתונה: את חווה הטרדה על מלא.

דבר ראשון תכירי בזה, חשוב לשים את זה על השולחן.

איך ממשיכים מפה, הרי כל מה שאת מנסה לחתוך הוא כאילו לא מבין... לא יודע אם שייך לבנות על זה שהוא יבין בסוף. כי הוא מבין... מבין טוב, אבל ממשיך.

לדעתי יש מצב שהוא ממשיך כי מבחינתו אין בזה שום בעיה.

וכאן יש קונפליקט - הוא מבחינתו לא עושה מעשה פסול, מבחינתך כן.

עצתי מלב יהודי אוהב היא שתקשיחי עמדות כלפי כל גבר שאת לא בתהליך של היתכנות לשידוך מולו.

ייתכן מאוד שהוא רואה את היחס היותר מרגיל [כיפי.. כלשונך] מול כל חבריו לצוות, והוא לא מבין במה הוא שונה מהם, וגם למה מה שהוא עושה מולך שונה מהדרך שבה את מתנהגת עם כולם.

מצוי מאוד במקרים כאלו שהבת לא מודעת אפילו איזה אנרגיות היא משחררת/ איזה אנרגיות משתחררים ממנה לבחוץ.

אני בטוח לגמרי שאת אפילו לא מבינה כמה ההתנהלות שלך מושכת מבטים ותשומת לב. את לא תוכלי להרגיש את זה בחיים, אבל תהיי בטוחה שמבחינתם הלכת רחוק.

מי יודע, אולי אותו אדם הוא תמרור אזהרה בשבילך, סוג של מראה, רק בשבילך, למענך, לטובתך, שלא תלכי לאיבוד.

אני לא אומר לשנות את ההתנהלות לחלוטין, אלא לנסות לראות את התמונה הכללית מנקודת המבט שלהם.

לדעתי, אותו אדם הוא מראה בשבילך איך סביבך בעבודה תופסת את מערכת היחסים ביניכם. תבדקי, אם באמת תמצאי שנכונים דבריי, כדאי מאוד שתחשבי מסלול מחדש.

רק בשבילך. כדי שלך יהיה טוב.

אני ממש לא מסכים עם חלק מהתגובות הפייסניות שהועלו פה, תלכי מדלת אחרת וכו', את לא אמורה להתנצל, להתחיל לחיות בבריחה. זו בעייתו הבלעדית.

כאמור, את מצידך מסוגלת לשפר את איכות החיים שלך גם מהבחינה הזו.

בהצלחה 

צריך להגיד בצורה ברורה. ואולי הכי טוב שזה יהיה דרך גורם שלישי..

מכיר גברים כאלה זה כל־כך קרינג' ובלתי־נסבל לא רק לבחורה לדעתי גם לכל הסובבים... בע