בכל אופןןןןןן

את באה למפגש בחנוכה הפי??? 

נווו תבואיייייייי אבל ♥

זאת עבודה.. זה לא דבר שמובן מאליו יקרה. גם למישהו מאוד צדיק...

אשמח לשמוע להצעות עבודה מצידך..

אישית אני חושב שזה דורש הרבה לימוד. לימוד מעמיק ותפילות, בין היתר..

אבל יש כאלה שמצד הנשמה שלהם זה בא להם יותר בטבעי 

אבל בד"כ צריך באמת לעבוד על זה.. כמו שכתבת תפילות. לימוד.. 

אבל מאיפה כל הדיבורים האלה על נשמה? חחח אני ממש מרגיש שלא בסקאלה שלך חחח

נזרום איתך. גם אם יש נשמות שזה קורה להם יותר בטבעי. מה זה אומר? שנשמות אחרות שלו הם יותר קטנות??

את יודעת כמה נשמות כאלה גדולות מופיעות לפעמים בבנאדם כופר?

כל אחד יש את העבודת ה' שלו. וכולם כדי להתקדם צריך ללמוד ולהתפלל, לא?

קודם כל זה גם כתוב בתניא

יש נשמות שמטבען מחוברות למשהו יותר מסוים. או עם נשמה יותר גבוהה אז יותר קל להן להתחבר לרוחניות ודבקות וכל זה

יש נפשות או נשמות יותר קרות אז קל להן יותר מבחינת היצר.. קיצר יש מלא סוגים

וזה פשוט מתוך מפגש עם אנשים.. 

אם לנשמות מסוימות זה בא יותר בטבעי קודם כל זה כיף, והם צריכים רק להגביר יותר את זה

וזה אומר שפשוט השאר צריכים לעבוד יותר קשה זה הכל.. 

וכפירה לא קשורה לכל זה בכלל... (כאילו זה נושא אחר פשוט)

וכן, איך זה קשור?

בעצם יש נשמות שזה בא להם יותר בטבעי וכיף להם ויש נשמות שזה פחות בא להם בטבעי ובאסה להם כי הם צריכות לעבוד יותר קשה... ככה הקב"ה רוצה שיהיה בעולמו?

כן ברור שכיף להם. ברור... ברור ברור

סליחה אם אני רואה את זה ככה, יכול להיות שאני טועה... 

לא קשור לאיך הקב"ה רוצה שיהיה בעולמו.. אמרתי לך רק איך אני רואה את זה.. גם אם זה נראה קצת מעוות.. 

מחכההה ♥

מה ההגיון בזה?? אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.

זאת הסתכלות מאוד פסימית גם.

דווקא בדר"כ לאנשים עם נשמות יותר גדולות יש יותר תסביכים בגלל שקשה להם לממש את השאיפות שלהם למציאות.

אני מבין שאת מבססת מחשבות שלך על דברים שלמדת בתניא. אבל זה דברים עמוקים שאני אישית ממש נזהר שאני קורא אותם. אם כבר תניא אני מאוד אוהב את הפירוש של השיעורים הרב אברג'ל, בצור ירום. אני מרגיש שהוא ממש מוריד את זה לקרקע. אם את בעצמך מסיקה דבר מתוך דבר מהתניא ולוקחת אותו למציאות זה די קשה, לא?

דיברתי על נשמות של כופרים בהודעה הנ"ל, בהשראה מכל התורה הגדולה של הראי"ה שדיבר על כך שהדור שמושפע מהחילון ותנועת ההשכלה הוא דור גדול ובגלל שיש לו תורה קטנה והוא דורש ליותר הוא בועט בה. יש בדור צמאון ענק. מאמר הדור וכולי..  

לאאא זה לא קשור נטו לתניא, זה מחשבות שמלוות אותי ממזמן.. בהקשרים שונים ומחוויות שונות.

לא אמרתי שהקב"ה בא בטרוניה..

אמרתי רק מציאות שלנשמות גבוהות קל בעניין מסוים שלנשמות אחרות צריכות יותר להתאמץ...

יפה.. (החלק של הראי"ה.. רק שעדיין לא הבנתי למה זה קשור)

שזה דבר מעולה וכדאי לך להזהר מזה גם.. כי מחשבות על נשמות זה דבר מאוד לא פשוט מאוד עמוק. זה דברים שקשורים לקבלה ונסתר וכולי. לא כל אחד זוכה. כדאי מאוד להתבסס על גדולי ישראל שמאירים את ענינו במשך הדורות באופן קבוע. במיוחד בנושאים כאלו.

דיברתי על תנועה נפשית שאני שהיא נובעת מדבריך. אנסה לשקף את דברייך ולהסביר -

אנשים שמנענעים סטנדרים מרב דביקות בלימוד תורה לשמה. באמת.

אנשים שמתפללים וקורעים את השמיים בתפילותיהם. 

הם מסתכלים על הר הבית ומתחילים לבכות. לבכות ממש.

וזה בא להם בטבעי.

ואת גם רוצה. וזה מצויין!!!

השאלה מה את עושה מפה?

איך את מסתכלת מהשלב הזה?

יש אפשרות אחת - וואלה באסה לי וכיף להם. איך הם במדרגה כזאת גבוה באופן טבעי ואני צריכה עבודה.

אפשרות שנייה - אם זה לא בא לי בטבעי סימן שהקב"ה רוצה להעביר אותי עוד דרכים. זכיתי!! הקב"ה רוצה להעביר אותי דרך שאחרים לא זוכים אליה. נכון יש קטעים קשים יש גם שלבים שלא מרגישים את הגדולה. אבל וואלה... אם הקב"ה רוצה בכך זה הכי לטובתי.

בהקשר לכך דיברתי על כופרים. נשמות גדולות שבאו ובסופו של דבר דווקא בגלל שהם בתור בני אדם לא הצליחו למלא את הגודל של הנשמה שלהם הם הלכו לרעות בשדות זרים. 

יכול להיות שהיה להם תפקיד הרבה יותר גדול (נניח) והם היו צריכים לעבוד קשה בשביל זה ממש!! ואם היינו זוכים היינו זוכים לגדולי עולם.

לא בגלל זה לא בא להם בטבעי אז הם נמוכים יותר אלא להיפך. לפעמים דווקא לבעלי הנשמות הגדולות יש הרבה יותר קשיים והרבה יותר דרך כי לגלות את הנשמה המיוחדת שלהם. 

זאת נטיה של הלב.. אני רואה בזה רק משהו חיובי.. 

בכל אופן.. גם אם אני חושבת שלשני קל, אני לא פוחדת מעבודה...

אבל לא הייתי רוצה להתהלך בעולם בלי ההבנה הזאת, שיש כאלה שהם כך וכאלה שהם כך.

ויש כל מיני סיבות לזה שאנשים כופרים. אבל לפעמים זה בא באמת מתוך נשמה גבוהה שלא מצאה את עצמה בעולם הרוחני.. אז אם היא מחפשת את עצמה בעולמות אחרים.. 

" כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב"

כשמדברים על נשמות זה לא פשוט כלל ובטח שכל אחד יכול לבדות מליבו מה הוא חושב על זה.

גדולי המקובלים עוסקים בדברים כאלה? מי אנחנו שנגיד דברים כאלה ואחרים על הנשמה שהיא חלק א-לוה ממעל שהקב"ה שם בנו, בלי ביסוס על דברי חכמי ישראל? תמוה מאוד בעיני.

בכל כוח גדול יש מה להזהר. נטיה רוחנית עלולה גם להוביל לעבודה זרה. לא?

חוץ מנשמה יש באדם סטרא אחרא וכוחות שפלים. וזה היופי שבאדם שהוא מורכב מדברים שונים. הוא לא רק נשמה. ובדיוק בגלל זה - יש לנשמה שלו אפשרות להתעלות.

ומאוד מסקרן אותי מה הצורך שלהסביר ולדבר בכלל בשפה של נשמות וכולי ולא לדבר בשפה הגיונית ומובנת. 

הגיוני שמי שגדל בבית מאוד תורני וספג אוירה ומחשבה של קדושה יש לו פור מבחינת מדרגה והשגה רוחנית.

למה כל דבר צריך להסביר במונחים גרנדיוזים של נשמה?

מה בכלל גורם לבנאדם להסתכל על עבודת ה' של השני ולא עבודת ה' האישית שלו?

אני מהרהרת בזה, מתבוננת.. אסור לי? 

לא שופטת אף אדם.. פשוט מחשבות שעולות.. 

אני פשוט חושבת שזה אופי.. אופי שמתחבר לכל המיסטיקה ונסתרות... זה לא צורך. זה פשוט משהו מובנה מבפנים שיוצא החוצה... וזה ממש לא קשור לאיזה בית גדלתי.. (שלצורך העניין ממש לא גדלתי בבית שמדבר בשפה הזאת..)

מי יסתכל על השני?

ואי תקשיב, לא הבנת אותי בכלל... 

לא התיימרתי להגיד לך מה אוסר ומה מותר.

סה"כ תהיתי איך בנאדם מהשורה מביע את דעתו על דברים שגדולי עולם עסקו בהם?

אם כשאת מדברת על עולם של נשמות וככה מסתכלת על בני אדם, זאת יומרה גדולה להגיד שזה גם אמיתי ולא דמיונות שבדית מליבך. תגידי מה שאת רוצה. רק אני הקטן תמהה על זה. 

על מה את מבססת? יש לך גלאי נשמות שאני לא זכיתי אליו? תספרי לי.

(אני ממש לא ציני ואני מכבד את העמדה שאת נמצאת בה, אני באמת רוצה להבין)

מיסטיקה זה דבר מסוכן. לא חושב שצריך אפילו להסביר את זה כדי להבין את משמעות הדבר.

את פשוט אמרת שיש אנשים שזה בא להם בטבעי. ואני שואל אותך - מה זה מעניין אותך? מה זה אמור לך להגיד? מה יש לך ללמוד מזה?

למרות שזה מעלה לי תחושות לא נעימות לדבר על זה

אני באה ממקום שמנסה להבין כל מה שהוא יכול על העולם הרוחני. כל פיסת מידע.. כל ידע.. נכנס לי לתוך העולם הפנימי שאני בונה.. 

בכלל זה, זה גם דברים שקשורים לנשמות.. לתחושות להרגשות.. גם מתוך ספרים וגם מתוך תחושות.

בסופו של יום, אנחנו נשמות.. זה אמור להעסיק אותי... אני לא מתיימרת להבין בזה, לכן אני גם לא מחברת ספר ולא יוצאת בתיאוריה חדשה.

זה דברים שהולכים איתי בעבודת ה' הפרטית שלי... זה הכל

שקשה לי להביא מסקנות מהתחושות שלי על דברים. לפעמים התחושות שלי לא משקפוות את המציאות. לכן כל השפה שלך היא מאוד קשה לי להבנה.

יכול להיות שבאמת התחושות שלך יותר משקפות את המציאות ואת יותר מרגישה בנוח לקחת מזה נגזרת לדברים רוחניים.

באופן כללי - די מוצקה אצלי העמדה שלומדים תורה לומדים בסינכרון עם גדולי ישראל לאורך הדורות. די נזהר ללמוד דברים מעצמי.

מאנשים שהולכים רק ע"פ תחושות והם לא מתואמים עם ת"ח שבדור הם הולכים לאיבוד.

לא יודע איך את משכללת את הדברים. לא חושב שאת הולכת רק ע"פ תחושות.

נשמה זה מושג ביהדות ככל מושג שמובא במקורות ודורש בירור. הוא מופיע בתנ"ך, בחז"ל בראשונים  ןבמקובלים. יכול להיות לו כמה מובנים וכמה שימושים. אני רואה את זה גם כדבר לעיון בפני עצמו.

כמו שאני מברר הלכה, יש לי כלים הלכתיים, שאני מקבל מגדולי הדורות. כך גם בקבלה - יש כליים להתמודדות עם דברים פנימיים שמסורה בשלשלת הדורות.

אני לא מחליט מה זה נשמה. יש חכמים שהם מוסרים לי את המידע הכי אמין בתחום.

תחשות זה מצויין רק כדאי גם להעמיד אותם במבחן הביקורת לא?

בגלל שתחושה היא דבר סובייקטיבי ונתונה לגורמים שונים שנמצאים בנפש היא הרבה פעמים לא עומדת במבחן האמת האובייקטיבית.

מקווה שהצלחתי להסביר מה שרציתי באופן ברור. 

ואי פשוט עולם אחר..

אני לא לומדת על נשמות ... אני מנסה להרגיש נשמות

אתה נשמה בעצמך, אתה לא מעוניין להבין מה היא בדיוק? מה העניין הייחודי שלה מהשאר? למה היא ירדה לעולם? מה התיקון שלה? למה היא *שוב* ירדה לעולם? לא מסקרן אותך? לא מרגש אותך?

אפשר להסתפק רק בלימוד הלכה וגמרא... אבל יש כאלה שצמאים ליותר

זה לא קשור לביקורת. לא מכניסים לכאן ביקורת. זה לא מדע. 

אגב, אתה מתבודד? אתה לא חייב לענות על גבי הפורום...

כדי להרגיש מישהו צריך להבין אותו.

אני מרגיש את אמא שלי כשאני רואה אותה כי אני מבין אותה בגלל שאני מכיר אותה מגיל 0.

איך את יכולה להרגיש דבר שאת לא מבינה? אם את לא לומדת מה זה נשמה, איך את יכולה להרגיש אותה? את חושבת שזה לא דורש לימוד? הרי נשמה זה 'חלק א-לוה ממעל' - מה זה אומר? זה כזה פשוט שזה לא דורש לימוד?

דברים שאינם בידי, אין בי רצון בהם.

אין לי רצון לעוף, כי אני יודע שבחיים אני לא יוכל לעוף בכוחות עצמי.

אין בי רצון להבין את האמת המוחלטת האובייקטיבית לגבי הנשמה שלי.

הלוואי והייתי זוכה לנבואה או לרוח הקודש או השגות רוחניות כאלה ואחרות.

אבל כל עוד אני לא במדרגה הזאת, אין בי רצוןל זה.

אני חושב שהקב"ה דורש ממני לעבוד אותו עם מה שיש לי כלים. לא אם מה שאין לי מושג בו.

אני לא רק נשמה. אני בנאדם. אני מנסה להיות במודעות עצמית כמה שיותר. זאת שאיפה מאוד גדולה אצלי.

הרגשה לא קשורה להבנה

אני יכולה להרגיש משהו בלי לתת לו שם או בלי באמת הבנה מה אני מרגישה

ביחד עם לימוד, התחושות יכולות לקבל יותר שם

אני מבינה. טוב, אז זה שאיפות שונות מבחינת עבודת ה'. 

וזה לא קשור מה ה' דורש ממני, שוב.. 

זה קשור למה שמרגיש לך טוב ונכון. אם מרגיש לך נכון להישאר ברוב של הבן אדם עם כלים. מצוין. 

אם מרגיש לך שאתה משתוקק להשגות גבוהות בעבודת ה'. גם מצוין.

כל אחד ולאן שהלב שלו לוקח אותו.. 

ביקורת כלשהי? אין מקום לשכל?

כל תחושה היא נכונה? מה היחס של השכל?

כפי שאני מבין כל תחושה, צריכה לעמוד במבחן הביקורת של השכל כדי שאני אדע אם היא יכולה להיות אמיתי או שהיא המצאה שבדיתי מליבי.

יש לך גלאי נשמות? באמת?

איך את יודעת את יכולה לסמוך על עצמך? כי את מרגישה? זהו?

בטח שזה קשור למה שה' דורש ממני. הכל קשור לזה. אני לא זז בלי לבדוק מה ה' רוצה ממני.

גם שאיפה בעבודת ה' עוברת דרך הביקורת השכלית במידת מה.

התחושות שלי זה המקום הכי פנימי וטהור שיש, אני רק מחכה שיבואו עוד ועוד שיהיה לי עם מה לעבוד... 

אני כן תמיד בביקורת על עבודת ה' שלי.. ובודקת מה אפשר לשפר ולשכלל

ומה קשור נכון לא נכון? חח (כל עוד אני לא עוברת על ההלכה כמובן)

שוב- זה לא מדע! אני לא חורצת גורלות של אנשים עם התחושות שלי חח

זה מנוע פנימי שמחפש אחר המקום הכי פנימי ועמוק בנפש 

יכול להיות שזה סתם דיבורים דיבורים ובתכלס אני לא באמת עושה עם זה משהו...

אבל זאת שאיפה ורצון, ותשוקה... 

באופן כללי, שאדם שואף לזה, ברור שה' גם מכוון אותו לזה... 

ככל שעושים יותר התבודדויות, והתבוננויות מגלים דברים על עצמך. אולי זה עדיין לא הרובד של הנשמה של עצמך, אבל זה מתקרב. אבל זאת השאיפה.. 

פעם היה לך יצר להגיד לשון הרע? יצר קנאה? יצר תחרות?

תחושות זה חייב להיות דבר טהור? את יכולה להבחין מה בא מהנפש הבהמית אצלך ומה בא מהנפש הא-להית אצלך, בצורה מדוייקת?

לעיתים אני מרגיש למפרע שדברים שחשבתי שהם באים מהנפש הא-להית מעורבבים הרבה בסיגים מהנפש הבהמית. 

כשהאדם בהתבודדות כל הצדדים השפלים שלו נעלמים פתאום? הוא לא עשוי מהם?

ודווקא אם התחושה לא מביאה לידי מעשה זה אומר עליה שהיא עצמה חסרה.

ברגע שאדם חש שהוא נוגע בדברים שהם בנפשו אז זה בהכרח מביא אותו לידי מעשה. הוא פשוט לא יכול להשאר אדיש. הוא מרגיש שהוא חייב לפעול לגבי זה. מחשבות שהם רק באוויר ולא יורדות לידי ביטוי בהגשמה הם עצמם חסרות.

וכדי שתביני על מה אני מדבר אחזור לנושא בפתחת בו -

אנחנו רואים אנשים שיש להם צער אמיתי וכנה על חורבן הבית. זה דבר עצום. 

אך במקום להתחיל להסביר זאת בשפה של נשמות, למה לא להסביר את זה בצורה יותר פשוטה.

זה לא רק עניין של נשמה, זה עניין של חינוך. חינוך מגיל צעיר. של לימוד. של הבנה. למה ישר להסביר את הדברים בגלל מדרגת הנשמה שלו? ישנם הרבה נשמות גדולות שמסתתרות באנשים שעושים מעשים רעים ממש.

ישנו מישהו שיש לו נשמה גדולה אבל הוא לא למד! הוא גדל במשפחה חילונית בכלל. או אלף ואחת סיבות.

יש הסברים הרבה יותר פשוטים למה לאדם אחד יש צער על החורבן ולאדם שני אין.

אולי פשוט אדם התחנך באופן כזה ואדם אחר התחנך באופן אחר? אדם לא צריך חינוך כדי להרגיש ערכים שחשובים? זה תלוי במדרגת הנשמה שלו ולא בעוד דברים?

אני בכלל לא כתבתי שלאנשים עם נשמה גדולה יש יותר צער החורבן. כתבתי שיכול להיות בדיוק הפוך. כמו שכתבת.

היא אמרה לי שתחושות שלה טהורות ובגלל זה היא מרגישה שהיא יכול לגזור נגזרת מעשית לעבודת ה' כלפי הנשמה שלה. אני תמהה. כי אני יודע על עצמי שלא תמיד התחושות שלי טהורות. כי אני בנאדם.

היא כתבה שיש אנשים עם נשמה גדולה שהצער על החורבן בא יותר טבעי ואני תמהה על זה. והסברתי את תמהתי בתגבות הנ"ל.

וכדי ללמוד דברים על הנשמה יהיה לי הרבה יותר יעיל ללמוד מה שגדולי ישראל שעסקו בזה.

אני מרגיש שלא ענית ישירות למה שכתבתי. אם תתמודדי ישירות עם דברים שכתבתי אולי יותר תוכלי להבין למה אני מתכוון

אנחנו רואים אנשים שיש להם צער אמיתי וכנה על חורבן הבית. זה דבר עצום. 

אך במקום להתחיל להסביר זאת בשפה של נשמות, למה לא להסביר את זה בצורה יותר פשוטה?

זה לא רק עניין של נשמה, זה עניין של חינוך. חינוך מגיל צעיר. של לימוד. של הבנה. למה ישר להסביר את הדברים בגלל מדרגת הנשמה שלו? ישנם הרבה נשמות גדולות שמסתתרות באנשים שעושים מעשים רעים ממש.

ישנו מישהו שיש לו נשמה גדולה אבל הוא לא למד! הוא גדל במשפחה חילונית בכלל. או אלף ואחת סיבות.

יש הסברים הרבה יותר פשוטים למה לאדם אחד יש צער על החורבן ולאדם שני אין.

אולי פשוט אדם התחנך באופן כזה ואדם אחר התחנך באופן אחר? אדם לא צריך חינוך כדי להרגיש ערכים שחשובים? זה תלוי במדרגת הנשמה שלו ולא בעוד דברים?

את הרשמים של הנשמה שלו. זה מרוב בכל כך הרבה סיגים וכל הרבה דברים אחרים שמעורבים אצל האדם.

אדם יכול להיות ערב לכך שמה שהוא מדבר עליו זאת הנשמה ולא הנפש ולא היחידה?

אולי לפחות כדאי לעשות הבחנה בין מה שאת מדברת על המושג 'נשמה' לבין מה שכתוב בספרים? אולי זה לא זהה?

מה שהדליק אותי כל כך זה שהיא הסבירה דבר שיכול להיות לו להסבר פשוט (למה אדם מצטער על החורבן) בהסבר על אופי של הנשמה.

אנחנו מדברים על דיבורים על המושג נשמה, זה הכל.

אני מתקשה להבין מה היא מתכוונת עם כל הדיבורים על תחושות ואיך זה קשור לנשמה זה הכל. לא רוצה מאף אחד שום דבר.

רק שואל.

אין לי יד במי שקולט את ה'אווירה הכללית' של דברי. מבחינתי אני כותב פרטים.

לא התכוונתי לעשות דבר רע לאף אדם וגם לא ללב אוהב.

אם היא מרגישה שאני מוציא לה תמיץ והיא לא רוצה לנהל איתו דיון זה אחלה שבעולם ואין לי שום טענות כלפיה.

אם יש לך טענה ספציפית על דברי ואני גם אזכה להבין אותה בשמחה אענה לך בשמחה.

מסכים שחפרתי את הצורה חח

בבקשה אל תשפוט אותי.

שה' יעזור לי לענות...

אממ כשמגיעות תשוקות בעבודת ה', תסכים איתי שהן לא קשורות ליצרים ותאוות? 

זה לא מרגיש קשור, ולדעתי זה המקום אולי היחידי שלא מתערבב בו יצר...

זה בא ממקום מאוד פנימי וטהור.. מאיפה לי? ככה מרגיש לי 

וברור שאפשר לדבר בשפה יותר פשוטה... אבל זה לא בהכרח נכון

כלומר לא כל מי שיבכה עכשיו על החורבן זה בגלל שהוא חונך לזה.. ממש לא. 

יש כאלה שבאמת מוטבע בהם בפנים ללא קשר לאיפה גדלו ואיפה התחנכו

כל מיני כיסופים, תשוקות, קולות שמושכים אותם לעניינים שונים ברוחניות

נגיד קדושה, תורה, גאולה, ביהמ"ק, חסידות וכו'... 

לדעתי אין לזה קשר לחינוך וסביבה... 

ובדקתי את זה.. כלומר אנשים שרואים עליהם את זה.. ובאמת רבנים אמרו עליהם שיש להם נשמה גבוהה...

קיצר.. 

אישית אני מרגיש שגם תשוקות בעבודת ה' יכולות להיות קשורות ליצרים.

גאווה לדוגמא היא דבר שיכול להתערב חזק גם בעבודת ה'. 'וואי איזה צדיק אתה'. זה ממש דק ועדין כל העסק הזה.

אפרופו חינוך, אדם גם מחנך את עצמו.. רק מבהיר את דברי.

מתחבר מאוד לרצון להסתכלות עמוקה על המציאות.

אישית מעדיף להסתכל קודם באופן הפשוט והחיצוני שיש לי מגע איתו. ומשם לאט לאט להעמיק עד כמה שידי משגת. 

שיכול להגיע פתאום, אפילו לא ידעת שהוא קיים בך

סתם דוג'

נגיד לא הכרת רב מסוים, אתה לא יודע מי הוא ומה הוא. 

הלכת לשיעור שלו, ואתה מרגיש שמשהו בפנים בוער בך ואתה מתרגש ממנו. ככה סתם, בלי סיבה.

לא עבדת על זה, לא חינכת את עצמך לזה.

דוג' נוספת

הרב מדבר בשיעור על מצוות התשובה- המילים שלו מעוררות בך דמעות ורצון לעשות תשובה.

לא תיארת לעצמך שבכלל תגיע להתעוררות. אפילו יש מצב הגעת לשיעור קר ומנוכר. אבל משהו התעורר בך....

דוג' נוספת

אתה קורא ספר מסוים שמדבר מעניין מסוים, ופתאום משהו בפנים מכה בך, צועק לך, עולה לך, ואתה מגיע לדמעות.

דוג' נוספת

לא עשית הכנה מסוימת. לא קראת בספר מסוים על העניין. אתה לא שבור ומרוסק, וגם לא כזה טוב לך. סתם מצב סטטי רגיל ובנאלי. ואתה מתחיל לדבר עם הקב"ה. פתאום עולות לך דמעות. הלב שלך מתחיל לדפוק, הנשימות שלך קצרות יותר. ופתאום עולים לך דיבורים שבכלל, לא חשבת עליהם לפני... 

יש מצב שאפילו אחרי שכל זה הסתיים יום אחרי תשאל את עצמך "זה הייתי אני בסיטואציות האלו? מה קרה שם? מה היה שם?"...

זה חינוך? זה עבודה? (זה לא חייב להיות בהקשר למשהו שקרה קודם. זה פשוט יכול לעלות פתאום. וזה אגב לא חייב להיות מלווה בדמעות. זה יכול להיות סתם תחושה חזקה שלא הכרת בעצמך קודם. התעוררות למשהו)

לא, זה פשוט קורה.

למה? לא יודעת

כנראה הנשמה...

תודה רבה על השאלות שעוררו אותי לחשוב 

את מדברת על מצבים מסויימים שזה ממש חסד עליון..

קשה לי מאוד להזדהות עם ה'ככה, סתם, בלי סיבה' כי לכל דבר אני מוצא סיבה.

אני כן מרגיש שהחיים שלי הם תוצר של חוקיות מסויימת. גם אם החלקה לא היתה מחוייבת להיות כמו שיהא בכל זאת היא חוקיות.

נו הלוואי..

לרב שטיינזלץ יש ספרון בשם 'נשמה' שהוא קורא למה שאת כותבת עליו שזאת התעוררות נשמתית.

הוא מסביר שם דברים בצורה ממש בהירה.. ממליץ בחום. הוא כותב ממש יפה.

תפילה, שנזכה..

ממש רווח לי שהבנת אותי.. באמת.. ממש

אז מעניין, לא שמעתי על הספר הזה.. 

לכל דבר אתה מוצא סיבה? לכל דבר אולי אתה מחפש סיבה? כי אי אפשר באמת לדעת את הסיבה של כל דבר.. 

ואמן, שנזכה.. 

אני חי בעולם הנגלה. העולם הממשי. נראה לי כולנו.

הרבה פעמים אני יכול לייחס להחלטותי ורגשותי דברים הגיונים. השפעות פסיכולוגיות, צרכים כלשהם שאני מכיר שקיימים בעצמי. 

לדוגמא חיבור מיוחד שיש לי לאיש חינוך מסויים אני קודם כל יקשר את זה באופן הגיוני. המילה 'נטיית הלב' הרבה יותר משאירה אותי על הרגליים מאשר חיבור נשמתי.

ב'חיבור נשמתי' אין לי כלים להתמודד. וכן, אני נזהר מדברים שאין לי כלים ביחס אליהם. אני עלול לפרש אותם באופן לא נכון לנגזרת על החיים שלי. ההתעררות הנשמתית כשעצלמה אולי היא ודאית אבל הפרשנות שלה מוסיפה הרבה חלקים שמעורבבים בעניין.

עיקר החוויה הדתית היא יכולה להיות דווקא מתי שאין הרגשה של נוכחות א-להית, ב'חלל הפנוי'. דבר זה גורם למין איזו תחושה שאנחנו חיים באוטונומיה עצמאית בעולם הזה ומולידה תחושה של אחריות. חופש הבחירה. תחושה שמתוכה האדם יכול ליצור.

בדברים שאין לי בחירה, כלים. או שאני מוגבל בכלים, ישנה פחות אפשרות ליצירה, פחות שליחות דתית. אפשר להסתכל על זה ככה.

אולי ככה אפשר גם להסביר שלכן כל התעוררות נשמתית היא לא דבר ששכיח במיוחד בחייו של האדם, אולי מעין תזכורת על מאיפה הכל נובע ולאיפה הכל חוזר

אותי זה משעמם לחיות בתודעת מציאות ונגלה

מחפשת הרבה יותר מזה

יכולה להבין אותך אבל, זה קרקע יותר בטוחה ויציבה וגם אולי יותר עם כלים.

וגם המטרה בסוף היא בעיניי לחוות כמה שיותר חוויות רוחניות גבוהות

כמו שכתוב בתניא שצדיקים זה הבחינה התמידית שלהם... 

(ומחילה אם חפרתי בנושא... )

אני לא מתכוון לעולם שיטחי ללא עומק אם זה מה שיצא מדברי.

אני פשוט חושב שלפני שמסיקים מסקנות גדולות כדאי להסיק מסקנות קטנות.

באופן מתודי כשמסתכלים על דברים, כולל העולם הנפלא שלנו, צריך להסתכל ולרדת לעומק בקצב מתאים. אחרת אפשר גם להגיע לשקרים.

ויש כלים להסתכל בנסתר של העולם והם דורשים לימוד. אני חושב שאחרי שאדם לומד על נסתר אז גם החויות שלו בעולם הנסתר הרבה יותר עשירות ועמוקות. בוא יותר מבין מה הולך שם באמת.

ולגבי כלים - הקב"ה נתן לנו כלים למה שאחנו מסוגלים למה שלא הוא לא נתן.

אז להגיד שעולם עם כלים הוא משמעמם זאת אמירה שקשה לי להתייחס אליה.

איפה הרב קוק מדבר על סוגים שונים של נשמות.

זה לא הכרח קשור לכפירה. רק הסברתי לה שזה שבנאדם לא קורע את הרקיעים בשמיים ויש לו רגש ממש נמוך ביחס לקודש זה לא אומר שיש לו נשמה פחות גדולה. להיפך. להכי כופרים היו נשמות מאוד גדולות

במקרה זה הצחיק אותי באופן אסוסיטיבי סליחה חח

בכלל אני חושב שהסתכלות על עבודת ה' של מי מישהו שהיא לא אני היא מאוד עומדת בספק...

הביטויים שהשתמשתי בהם הם מוגזמים סתם כי התבטאתי בצורה בוטה כי כיף לי להבטא ככה. התכוונתי גם במקרה שזה כן משקף משהו גדול ולא חיצוני.

כבר כתבתי את זה ללב אוהב

פשוט זה מה שהבנתי מההודעה הזאת - 

נכון זה באמת עבודה - לקראת נישואין וזוגיות

למה הרגשת צורך לציין את זה שלאחרים זה יותר קל? איך את לומדת מזה על עבודת ה' שלך?

חלק מלמידה על המושג שנקרא נשמה, יש עובדה כזאת שיש אנשים עם נשמה כזאת ואנשים עם נשמה אחרת.. (לפעמים אפשר קצת לחוש את זה, לפעמים לא...)

לא יעזור כלום, אם אתה רוצה להכיר את הנשמה שלך לרבדים הכי עמוקים תצטרך להתמודד עם מושגים "גבוהים" כאלה (מזה גבוהים.. הכל תלוי בהסתכלות...) 

מסקרן אותי איזה תורות אתה לומד... בגלל הסגנון כתיבה

אבל אני לא שם, זאת בדיוק הבעיה

"האם ציפית לישועה?" - הר"ן על הרי"ף מוסיף מילה אחת - "בימיך". נשאלת השאלה, מה הר"ן מוסיף? 

תשובה - באירועי חייך תסתכל משם ותחפש שם את הגאולה.

מכיר את זה? במקור זה הסבר של הרצי"ה נראה לי... מופיע בשיחות הרציה אני מאמין.

גאולה שמנותקת מהמציאות הממשית היא לא מובררת.

איש ואישה זאת גאולה במובן הכי פשוט. זה לא כי

שניהם קשורים אחד בשני.

לא סתם שוברים כוס,לזכור את החורבן, במאורע פרטי של חתונה. כי זה קשור לזה.

כל בית בישראל זה עוד אבן בבניין האומה. אפשר לראות את זה בחוש.

שנזכה להתקדם כמה שיותר מהצפייה שאנחנו נמצאים עכשיו לצפייה יותר גדולה! כן י"ר!

הפסקה היומית - צעירים מעל עשרים

זה בסדר, התגובה טובה כמו שהיא, לא חייבת להיות מתוך מקור ולא מתוך אובר מחשבה

מה שכן, כדי להבין אותה צריך אולי קצת להתבונן.. (אגיב בלי נדר מחר )

לפני שהתחלתי לצאת לשידוכים ושמעתי על ציפיה למשיח וכו'

חשבתי שאני די סבבה בזה - אני יודע יפה למלמל כל פעם שמשיח בדרך וכאלה...

כשהתחלתי לצאת עם רצונות חזקים להתחתן ולהרגיש מה זה לחכות להצעה, וכל פעם שהפלא' מצלצל אני חושב שזה השדכן מתקשר להחזיר תשובה וכו' (וכשאני מגלה שזה סתם שיחה קצת מתבאס חח) 

התחלתי להבין מה זה באמת ציפיה אמיתית. 

באמת השאלה היא, מה מבחינתנו ההבדל ביניהם שאנחנו לא מצפים לזה לפחות קרוב לאותה רמה?

שאולי כל הניסיון של הדור בעניין הציפיה לזיווג

זה בגלל שאנחנו לא מספיק מצפים למשיח וגאולה

או שלא מספיק בוכים על צער השכינה שאין לה בית

אולי.. 

או שזה פשוט גזירה מסיבות אחרות

לכולם יש השתוקקות למשהו, רק לפעמים צריך לגלות אותה

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.