עבר עריכה על ידי נאור97 בתאריך כ"ד באדר ב תשע"ט 13:15
גברים- לומדים להיות רגישים יותר.
נשים- לומדות להיות חזקות יותר.
כמובן שזה גם להיפך, אבל נראה לי שגברים בעיקר לומדים את זה ונשים בעיקר את זה.
לדעתי בהרבה מקרים ההפסד והצער של שנות הלבד משתלם כי הזוגיות בסוף היא נכונה יותר. זוגיות אידיאלית.
לא אשה חלשה ותלותית אלא שותפה.
לא גבר שלא מבין את התנודות הרגשיות של אשתו ומסתכל עליהן כחולשה, אלא גבר שמבין אותן ומכיל אותן בטבעיות כי הוא הרגיש אותן על בשרו והבין שהם חלק מהאדם.
כמובן שיש הרבה יוצאי דופן - אנשים שנסגרו ונהיו קרים,
גברים רגישים מדי שלמדו להיות חזקים, נשים חזקות מדי שלמדו להיות רגישות. אבל באופן כללי ככה נראה לי.
אני מכיר מעט זוגות נשואים שעושים את העבודה הזו כשהם נשואים.
יותר מצויים הם זוגות שלא עושים את העבודה הזו אלא פשוט האשה נכנעת לחולשה שלה והגבר תומך בה (ואפילו מרגיש ככה טוב עם עצמו, שהוא גבר אמיתי) או זוגות שרבים בגלל ההבדלים האלה כל הזמן, הבעל לא מבין את אשתו.
אני חושב שזה תיקון חשוב שה' דורש מאיתנו כי הוא רוצה שנגיע לזוגיות השלמה. קרובה עד כמה שיותר לזוגיות שלפני חטא אדה"ר (ובמקרה פה זה יותר החטא והקללה של חווה).
כלומר זוגיות שההשלמה בה לא מתבטאת ב"חסרונות".
שבמקום לעבוד על החסרון השני משלים לו אותו ולהיפך (לא שאני מזלזל בזה),
אלא על שני אנשים שהשלימו את החצי שלהם (תיקנו את חטא אדה"ר בעניין הזה) וצריכים השלמה רק ב"יתרונות". לדוג' גבר שהוא יותר שכלתן מרגשן ושמח באשה שהאיזון אצלה שונה, יותר רגש משכל, וגם היא שמחה שאצלו האיזון שונה.
(ועוד נקודה. ראיתי גם מקרים הפוכים. נתקלתי בזוגות שהגבר רגשן ולא גברי כ"כ, והאשה "מלמדת" אותו להיות גבר, להחמיא, להתאוות וכו'.
זה יפה, אבל אני חושב שבעומק זה גם חלק מחטא חווה. לכל גבר יש צד "נשי" ולהיפך, והוא צריך שהצד הזה יהיה באיזון הנכון. ופה האשה משתמשת בצד ה"גברי" שלה כדי לתקן את חוסר האיזון של הצד הנשי שלו. רק שקשה לי להאמין שזה יצליח ויתוקן לגמרי כי זה לא נובע ממנו באמת).