עוד שבוע עבר וקירב אותנו לחופשת פורים

שבת נחמדה מאוד בחיק משפחתי המורחבת.
שבוע טוב ומבורך!!


יהודי אמיתי!
מספר "וגם"ים מדויק!
ריבוזוםכי כל 'וגם' אחד צריך להוסיף רווח יותר מהקודם... (המחשב לא נותן לעשות את אותה תגובה פעמיים..)
אם זה יהיה 1, תהיה פה סתם "חממת דעות" שבה כל אחד מחזק את הטעות של השני
יש משפט חכם שאומר "תייעץ עם מי שכבר הגיע למטרה שאתה רוצה להגיע אליה"
אבל הכי חשוב- לכתוב ברגישות, לנסות לחשוב אם בתקופת הרווקות שלך היית שמח לקבל תגובות כאלה.
(כמובן שהרוב הגדול כן כותבים ברגישות, אבל לפעמים יש מקרים לא נעימים..)
ברגוע(כמובן שלא התכוונתי ספציפית אליך)
לצערי יש נשואים שכבני אדם הם מאוד רגישים ומתחשבים, אבל הם לא יודעים איך להיות רגישים בנושא הזה ספציפית. ולכן לדעתי זה צריך הרבה יותר זהירות כאשר מדובר בנשואים שהתחתנו עם בקשר הראשון/ שני שלהם (ותמיד יש יוצאים מן הכלל).

![]()
מה שאני עושה הוא קודם כל עבודה עצמית - לעמוד מול המראה לתת לעצמי חיבוק ולשנן לעצמי כמה אני טובה ומדהימה ומתוקה, וזה בסדר שאני ככה ושה' מוביל אותי בכל זה ושאני אלופה ומקסימה.
עם חברות - מנסים להתחיל מהרמה הכי בנאלית של סיפורים יומיומיים ושיתופים בחוויות.. משמה השיחה תתגלגל מעצמה.
לגבי בחורים - אני חסרת ניסיון בעניין אז לא יודעת מה להגיד
רק מאחלת בלב אוהב הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא ושהכל יילך בקלות ובבהירות!!
לילטוב
מול שקיעהאני חושב שפשוט צריך 'להחליט' לספר.
לי היו כמה סיטואציות בחיים שהלכתי בהם נגד ההורים שלי (כפרה עליהם..)
ואף שביני לבין עצמי לא היה לי קשה עם זה, לבוא ולהגיד להורים שכך אני עושה זה היה ממש קשה.
והרגשתי שזה בדיוק אותה נקודה.
קשה לעשות מעשה ואתה מעדיף שזה יתגלה אליהם בדרך עקלתון העיקר שאני לא יהיה זה שיגיד את זה.
אבל.. החלטתי שאין מצב, ואמרתי לעצמי סברות מסברות שונות למה עדיף לא לעשות כך, למשל, בדוגמא אלייך. תחשבי מה יקרה אם פתאום תתארסי והחברה שלך הטובה ביותר תגיד "למה לא אמרת לי??"
או להורים שלך, סתם אני זורק רעיונות.. כאילו, להגיע למצב שאם אני לא אומר זו תהיה הפאדיחה שלי ורק שלי..
אז פשוט תשלחי הודעה לחברה שלך ותכתבי 'אני רוצה להגיד לך משהו, אם נוכל להפגש', היא תבין את הרמז שיש כאן משהו מיוחד ואת לא תוכלי יותר לברוח...
רק אם את רוצה. כי באמת אני לא מסכים עם @מול שקיעה שכתב שיש אנשים שמחפשים בדיוק את הסגנון שלך.. החיים שלך בינך לבין בעלך חייב להיות פתוח וחי, ואם לא יהיה כך אז יהיו מריבות... זה דבר פשוט.. (את רוצה ללכת והוא רוצה לדעת לאן, ואת 'מעדיפה' להגיד לו אח"כ... וכדו')
קיצר, סתם הארכתי.. אני לא חושב שזה טוב להיות סגור. תנסי את העצות שנכתבו למעלה, אולי באמת הםם יועילו יותר ממה שאני מבלבל...
הצלחה בכל!


הפואנטהאיך אפשר להתמודד עם מצבי הרוח האלה שנוחתים עליי פתאום?
מרגישה שאני ממש צריכה את בעלי עכשיו. פשוט לשתף, שיקשיב לי ויחזק אותי ויעודד אותי.
עם כמה שחשבתי שקודם כל אני צריכה ללמוד להתמודד לבד עם משברונים קטנים שצצים, ובאמת האמנתי שאני יכולה לצאת מהם מחוזקת בכוחות עצמי. אני פשוט לא. אני צריכה את בעלי שיעזור לי להתמודד עם זה..אפילו רק שיקשיב. רק חיבוק אחד קטן לשניה.
והכי כואב שאני מרגישה שזה רחוק ממני, שיש עוד זמן עד שזה יקרה.
פשוט מתפללת שה' יתן לי כוחות להתמודד לבד עד שהוא יבוא..

ב"ה זו אכן זכות להיות נשואים. שיש תמיד לאן לחזור בסוף יום ולפרוק.
אבל - בעל, זה לא חברה טובה. זה לא החברה הכי טובה. הוא לא תמיד יקשיב לך באופן שאת רוצה שהוא יקשיב לך. לפעמים הוא ירוץ מהר מידי להציע פתרונות פרקטיים במקום רק להקשיב... לפעמים הוא אפילו יגיד לך שזה משעמם אותו, ואם את רוצה תגובות של המ, וואי, אני לא מאמין, אז תדברי עם חברה שלך...
אז נכון - אני לגמרי מאחלת לך שתמצאי את שאהבה נפשך, אבל גם מעלה נקודה, שהרבה לא מודעות אליה, שבעל, זה לא חברה טובה. לוקח זמן ללמוד אחד את השני, ואישית, לפעמים, כשאני רוצה להגיד לו משהו, ואני רוצה שהוא רק יקשיב בלי להציע רעיון, אז אני מעדכנת אותו מראש... מקווה שהסברתי את עצמי כמו שצריך.
בהצלחה! בעז"ה חתן מהר !
אבל אולי גם שווה לחשוב על כך שעובדת ה' נראית יותר טבעית מעובד ה'. (טבע במובן של ספונטניות זרימה ואנושיות)
כלומר לעתים קל להבחין באיש הקשור לקב"ה כי יש לזה הרבה הופעות חיצוניות, אולי אף דתיות.
אצל אשה עבודת ה' יותר טבעית, עגולה, מצמיחת חיים פשוטים, ספונטנית. ולכן אפשר לטעות ולחשוב שהיא לא מספיק רוחנית. דתית ושאר מילים שמתארים את האדם הרצוי מצד הקב"ה.
מקווה שמובן...

תקשיב אני "באותו סירה " כמו שלך ... אם חשוב לך משיהי תורנית אל תתפשר, ! ואני אומר לך הקב"ה יעזור לך בעז"ה .
שנזכה לשמוחהכוונה אחת שרואה ביהדות כעבודה רוחנית. לא מסגרת של חוקים שצריך לעבוד על פיהם אלא כלי להתחבר לה' ולממש את האידיאל שלנו. בתכלס זה אומר בגדול שיח של עומק וראיה עמוקה של המציאות. זה אומר להמשיך ללמוד תורה ברמה כלשהי גם אחרי שעזבת את המדרשה, או לפחות לרצות ללמוד גם עם אין לזה זמן כרגע. בישיבה אומרים לי הרבה שאישה לא צריכה להיות חברותא, אני לא מחפש אחת שתהיה חברותא - אבל שלפחות תבין את השפה. שתרגיש קצת את הגעגוע...
לרב קרליבך יש משפט יפה באחד הסיפורים שלו "התעגעתי שיהיה לי רבי " בעיני בשביל לא ליפול לעולם הזה צריך געגוע...
יש לי חבר שאשתו לומדת בישיבה גמרא בעיון (אולי אפילו יותר ממני) עזרתם לי להבין מה אני מחפש: במילה אחת: געגוע.
געגוע שמניע חיים לקדושה.
אני רק מקווה שזה לא יומרני...
כך גם סובר מורי ורבי הרב רא"ם הכהן שליט"א.
אתה בעצם מחפש מישהי שחיה תורה?!
תפקח את העניים,יש!
בהצלחה.
אני קצת יותר מבין מה אני מחפש עכשיו... השלב הבא זה יותר אומץ לסנן הצעות
השתדלות !שמתאימים לחליל צד 
שירים כמו אהבת עולם, מהרה, אחותינו, בואי בשלום, אוחילה, תהא השעה,
תודה!
חוקרים נתנו לבחור להתחיל עם בנות ולבקש מספר בשלושה מקומות - ליד מאפייה, ליד חנות נעליים, וליד חנות פרחים.
התוצאות הראו, שההצלחה ליד חנות הפרחים הייתה פי שניים!! משני המקומות האחרים..
המסקנה הייתה שככל הנראה שחנות פרחים יצרה בתת המודע יותר אווירת רומנטיקה שגרמה להסכמה.
מבקש אמונה
חדשכאן
בעוז וענווה!
מבקש אמונה"אז.. מה אומרים? להתראות? אנחנו לא נתראה יותר" מבט קצר, "לילה טוב" הסתובבתי והלכתי. עוד מבט אחד חטוף מעבר לכתף, רואה אותו יושב, לא מסוגל להכנס לרכב ולנסוע. וזהו. ככה. פעם אחרונה שאני רואה אותו. את מי שחשבתי שעומד להיות בעלי. שלושה חודשים בדיוק של קשר הסתיימו.
אובדן. זאת התחושה. אובדן פתאומי שלא צפיתי. הכל היה טוב, דיברנו כבר על הכל. זה היה רק עניין של זמן עד ש..
עד ש..מסתבר שבשבילו זה לא היה לגמרי זה. הוא התלבט. אבל לא שיתף. ועליי זה נחת משום מקום.
הבנתי שהוא בא להפרד, הצטיידתי בהמון טישו. הייתי בטוחה שאבכה. שאנסה לשכנע למה הוא טועה. שאכעס.
אבל כשישבתי מולו לא הייתי מסוגלת לכעוס. רציתי לתת לו חיבוק גדול כשהדמעות בעיניים שלו התחילו לבצבץ. זה לא היה לו קל.
ולא אני זאת שדיברה בפרידה. זה הקב"ה שישב שם איתי ושם לי את המילים בפה.
אמרתי שאני לא כועסת. שהקשר הזה כנראה לא צריך להמשיך והוא- הוא רק שליח של הקב"ה לסיים אותו. שאני יודעת שזכיתי להכיר נשמה גדולה. שאני בטוחה שאני אלמד מהקשר הזה המון. שבאמת קיוויתי שהקב"ה חסך ממני את עולם הדייטים והראשון שאיתו אני יוצאת איתו אתחתן, אבל כנראה שיש לקב"ה תוכניות אחרות בשבילי. שאני מתנצלת אם פגעתי במהלך הקשר. ושיזכה למצוא את האחת שהכי מדוייקת לו.
ולא הצלחתי לבכות.
ושנינו ידענו שאנחנו מאבדים עכשיו חבר טוב. שאת הכאב של הפרידה לא נוכל לחלוק אחד עם השני כמו הקשיים שעברנו בשלושה חודשים האחרונים.
וזהו. ככה. בבת אחת בנאדם נעלם מהחיים שלי.
ואני מתחילה לעכל.
ומשתפת.
ובוכה את כל מה שלא בכיתי בפרידה.
ומגלה כמה אנשים טובים יש סביבי.
המשפחה המדהימה ששולחת הודעות מלאות אהבה ורגישות
המחנכת מי"ב שהתקשרה כדי לשמוע ולכאוב יחד איתי.
החברה שהוציאה אותי לגלידה ובכתה יחד איתי.
החברה שהגיעה מהצפון בהפתעה כדי לתת את החיבוק הפיזי.
החברות מהלימודים שראו שעובר עליי משהו ונתנו את החיבוק גם בלי לדעת. ועזרו לי לפתוח, ולשתף אותן.
ועם כל האהבה והחיבוקים, הכאב הוא גדול. גדול כל כך. ואני לא יכולה שלא לחשוב על הרצון שהוא יחזור. שהוא יתחרט.
והבכי שלא מפסיק.
כל מילה שמקפיצה.
כל דבר שמזכיר.
החלל שנפער.
החוסר מורגש בהכל.
הולכת לישון בלי שיחת לילה טוב
בלי לשתף עם מישהו את כל מה שעבר עליי היום.
בלי לשלוח הודעה על ציון נוסף שקיבלתי.
מרגישה ריקנות גדולה.
מכריחה את עצמי לצאת בבוקר מהמיטה.
לא מסוגלת לשמוח.
מתחננת לה' שייתן לי קצת כוח.
וקשה לי להיות במקום האומלל, העצוב, הכואב.
שהחיוך הקבוע שלי שתמיד נמצא על השפתיים
פינה את מקומו לדמעות בעיניים.
עצובה
כואבת
ומפחדת.
מהעתיד. מההמשך. מהשוואות. מדייטים כושלים. מלהתמסר מחדש. מהלאמין ולבטוח.
ואני יודעת שזה עוד לא הזמן לחשוב על העתיד.
אבל מה לעשות- אותי זה מפחיד.
מפחדת להיות לבד, עם עצמי.
כי כשזה קורה אני מרגישה ריק אינסופי.
מוצאת את עצמי בוהה בקירות
בעיניים חלולות.
ולא יכולה שלא להזכר
בתמונה שלו, יושב על הגדר
ולא מאמינה
שזו הייתה הפגישה האחרונה.
ממש, התרגשתי ממש ונגעת לי בלב, אני גם חוויתי פרידה קשה, אמנם לא קשר ארוך כמו זה אבל עדיין.., מאחלת לך שתמצאי את הבחור האמיתי שלך משורש נשמתך במהירות ובקלות!
ה' ישמח אותך.

אני רק רוצה לומר לך בתור נשוי שהזכרת לי את הבחורה השניה שיצאתי איתה "רק" 2 פגישות ארוכות ואחרי זה היא הורידה ושברה לי את הלב וחשבתי שאני לא ייצא מזה
בדרך מופלאה השם שלח לי את אשתי המדהימה והמושלמת ואז אני נזכר בבחורה השנייה בפלצות וחושב מה באמת רציתי להתחתן איתה![]()
בקיצור איזה מזל שהשם מסדר לנו את החיים
יקרה.
רק ממה שכתבת ותארת, ניכר איזו אישיות נפלאה את. בע"ה תכירי את המיועד המדויק רק לך, ואז תביני שהכל היה כדאי, גם הכאב כדי לזכות במתאים לך ביותר.
בהצלחה לך! ושמחה בימי הפורים!
תודה שגילית לנו את זה.
התרגשתי ממש.
רק טוב
*בננית*אבל גם אותי ה' העביר דברים
קראתי ונגעת בי
הלוואי שתרפי...שתרפאי
ויש אור גדול ואמיתי ומדוייק יותר שמחכה לך
ממש ככה...
היה קשה לי לקרוא בעיקר שהוא לא שיתף כל כך ולא הבהיר לך את המקום שלו לפני כן...
אבל הכתיבה שלך כל כך מלאת אמונה, עם כל הכאב שנובע ממך.
זה מרגש ומדהים אותי!
שה' יזמן לך את המיועד לך בקלות ממש ושתמיד תהיי מוקפת אנשים טובים שיזכירו לך שאת לא לבד...
זכותך המלאה לכאוב. תרשי לעצמך לכאוב. ותרשי לעצמך לשחרר. תנוחי. נפשית. אל תדחפי את עצמך בכח (לעוד הצעה).
תקחי את הזמן שאת צריכה. ואם יעבור הרבה זמן (אולי תגדירי לך?), ותרגישי שאת תקועה במקום, ולא התקדמת בתהליך של הרפיה, החלמה, ניתוק, אז תחשבי מה הלאה..
מחבקת ווירטואלית.
כואב בכאבך..
עצוב לקרוא... אבל כתבת חזק ומדויק
מצליח להזדהות למרות שאני מהצד השני, ואם זה מנחם גם משם זה לא פשוט בכלל...
אני חסרת ניסיון לחלוטין ובקרוב אני אקבל טלפון מהמשודך בע"ה 
כאילו מעבר לקבוע טכנית מקום ושעה לדייט ראשון, אז אמורים לדבר עוד? ואם כן אז מה? וכמה זמן?
תודה אחים מתוקים ![]()
(ממש כיף שיש את הפורום הזה. אתם אנשים מדהימים.
כ"כ משמח לראות איך אתם עוזרים ותומכים ומקשיבים ושמחים ביחד.
ה' יברך אתכם בכל מכל כל וישפיע עליכם שפע שמחה ואהבה, ישועה וברכה. שיתמלאו כל משאלותיכם לטובה בקרוב!!)
אני ממש ממש התפדחתי!![]()
בעיקרון אני מעדיפה תמיד לדבר בשיחה הראשונה כמה שפחות, ויותר לדבר טכני על מקום זמן ומה שלומך..
אבל יכול להיות שיתאים לכם גם קצת יותר, פשוט תרגישי באותו הרגע מה זורם לך ומרגיש לך בנוח..וגם לו כמובן..
בהצלחה גדולה!!!

בעוז וענווה!מחר בע"ה הוא יתקשר.. ונדבר...
תתפללו עליי ![]()
בעוז וענווה!
שנזכה לשמוחאחרונה
סמטאותעד שנפלתי על אחד ששר מהמם, זה דווקא היה ממש כיף..
זה באמת קרה לי פוול... 
זה נשלף...
מבקש אמונה
ארצ'יבלדאחרונה
אושרקה
מיכל318
(למרות שניראלי שהוא די פתוח כי הוא ביקש את המספר שלי, אבל רק ממש מיקודם ידעתי על זה)ומי שחושב אחרת ממך זה הרע.
מדהים
אתה תהיה ילד גדול מספיק בשביל להתמודד עם חסימה פה ושם של תמונות ואתרים לא ראויים..
אני לא רוצה לתת ביקורת, אבל לא מבין מה התירוץ.
בכ"מ אני חושב שההתמודדות צריכה להיות שונה, לשים סימני קריאה או להציג דעות כעובדות לא הופך את הדברים לאמת אבסולוטית.
אני לא מעוניין להיכנס לדיון על מה נכון לעשות בפועל, אבל אני לא מסכים עם ההנחה שאין שום היתר להיות ללא סינון.
אני אומר לעצמי, נו.. מתי אזכה?