יכול להיות שזה שלא פירטתי את הסיפור גרם לזה שזה יכול להתפרש אחרת.
אז רק אכתוב בקצרה.
זה היה קשר עם מישהו גרוש, יצאנו תקופת זמן ארוכה, ועשיתי את הפרידה בשיחת טלפון מכמה סיבות (מרחק, זמן, ומציאות שלי ושלו).
נכנסתי לקשר בידיעה ברורה למה אני נכנסת ומתוך החלטה שזאת לא סיבה לסיים את הקשר.
כשהתקשרתי להיפרד רציתי רק לציין שזאת לא הסיבה לפרידה.
לא באתי לדבר על מידותיו הטובות או הפחות טובות, לא לנחם, או לחנך אותו בכל צורה שהיא.
זה נעשה מתוך מקום מכבד, ההפך ממתנשא, להסביר לו שאני לא טובה ממנו, וזה לא מה שגרם לפרידה.
ולכל המופתעים והנלחצים מלשמוע את הצד השני..
יכול להיות שהתפיסה באיך להיפרד משתנה מאדם לאדם ובטח ובטח מבנים לבנות, ודווקא מהמקום הזה אולי צריך לכבד את הצד השני ולהקשיב לו גם אם קשה לשמוע.
לסיים קשר ארוך ב"ביי" זה פוגע לא פחות משיחתכו אותך, זה לא שהכרנו שניה ברחוב.
יצרנו קשר זוגי, שיח על עתיד משותף, הוא יודע את נבכי נשמתי וליבי ואני את שלו.. הוא היה מיועד להיות החבר הכי טוב שלי, זה לא עוד אדם.
ואם כבר דיברתם על עבודת המידות והתנשאות אז בעיניי לסיים קשר בלי הסבר זה מתוך אגו, כי ההסבר לא רק לשם הפרידה, הוא גם בשביל נתינת כבוד לקשר שהיה בניכם.
אם היו שואלים אותי בחיים לא הייתי רוצה להפרד מאף אדם. הייתי מעדיפה שהצד השני יעשה את זה, להיות הצד החותך זה כואב לא פחות, זה להיות המבשר פעמיים בפעם הראשונה לעצמי ובפעם השניה לבן/בת הזוג, זה להיפרד פעמיים, זה לכאוב את זה כפליים עם הרבה תהיות אם עשיתי את דבר הנכון.
אז יצאתם עם מישהו תקופה יכלתם להכיר להכיל ולשמוע ממנו גם ביקורת או וויכוחים במהלך הקשר, אם באמת היה אכפת לכם ממנו הייתם מוכנים לדבר איתו אמיתי וכנה גם מה סיבות הפרידה.
זאת דעתי, יכולים לא להסכים..
מקווה שלא אצתרך את דברים שנכתבו פה ומאחלת גם לכם שלא תצתרכו להפרד ולא להחתך בעז"ה.