פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 647)

לייק

אחרי כל השאר כמובן

צריך להגיע עם הגישה הראשונה כלפי עצמך והשנייה כלפי אשתך..להגיע עם ענווה, לא לצפות לשינויים מצידה אבל בזמן החיפוש אחר האבידה לבדוק אם יש גם לה את זה..רצון להתקדם.

בס"ד

שהדור של ההורים שלנו מאוד שונה מהדור שלנו בהרבה דברים, שאחד מהם הוא הנושא וההתייחסות לדייטים ונישואין.

לדעתי הגישה השנייה היא גישה של פעם- אני מתחתן עם מי שנעים לי ואני אוהב והמטרה היא לחיות ביחד. היום אני מרגישה שהנכון הוא לשלב בין 2 הגישות. 

מצד אחד- היום אנחנו יותר ממוקדים בבחירת בן/בת הזוג שלנו מתוך רצון לחיות חיים בצורה מסוימת, ולהתקדם בהם. ואני חושבת שזה חשוב, וזו המטרה שלנו, לבנות בית לה' ולהתקדם יחד עם בן/בת הזוג שלי בכל מה שמשתמע מכך (-מידות, הכנסת אורחים, חיבור לה' וכו'..)

מצד שני- תמיד צריך לזכור ולדעת שעשינו בחירה במי שהתחתנו איתו- עם התכונות והאישיות שלו -ואנחנו לא נצפה ממנו להשתנות או נשנה אותו כי זה מי שהוא!

אסור להתחתן עם אדם שלא מתאים לך עכשיו. צריך להתחתן עם אדם שאתה חושב שיעזור לך להשתפר. לך, לא לו. אתה זה שצריך לעזור לו.

בס"ד

פשוט מרגיש לי שממקרים שקראתי , לא סומכים על דברים כאלה.

אני שומע מאנשים שכבר נשואים שאנחנו, הרווקים, קצת חיים בסרט,
שכל הנישואים זה רק דיבורים גבוהים ועבודת ה' וחיבור נשמות וכו'..
אבל נישואים זה מירוץ וכסף ופרנסה ועבודה וילדים וכל הנוגע לזה...

אז אני לא אומר שזה סיבה לא להתחתן, אבל יכול להיות, עם כמה שזה קשה (ואני מדבר לעצמי, בעיקר)
שאנחנו צריכים בדייטים יותר לבדוק אם הצד השני זה מישהו שאנחנו יכולים לנהל איתו בית,
ולכן יותר חשוב לבדוק מה המידות שלו, איך מתנהל ברגעים של לחץ, של מצב בלתי צפוי, כעס ...

יש את החלום היפה הזה של ללמוד חברותא ביחד כל שבת ודברים כאלה.
הלוואי.
אבל לא צריך לתלות בסגנון עבודת ה' את כל הקשר..

אני רוצה לסייג שההורים שלי, למשל, מאוד שונים בעבודת ה' שלהם וזה משפיע גם על כל החיים,
אז אכן בנושא הזה זה נראה טוב שיהיו ממש הפכים (בניגוד לאופי, שיש אנשים שמחפשים ההפך...) 

זה מזכיר לי את מה שקראתי-

שנישואין זה בעצם לרדת לעולם הזה עם הנסיונות של הלחץ והעצבות ולהעלות אותו לקדושה ושמחה

נכון זו התכלית- וכנראה בלי נישואים זה בלתי אפשרי

אדם רווק כמעט ולא כפוף לשום דבר... 

אין לו חבר שהוא חייב להקשיב לו ולהסתדר איתו, הוא לא חייב לדווח לאן הוא הולך ומתי הוא חוזר,

 אין לו ממש עול פרנסה, לא ילדים.   

יוצא שעבודת ה' שלו היא קצת מנותקת מעולם הזה.  

אבל אדם נשוי חייב להתעסק בעולם הזה - חייב להקשיב לאשתו,לשמח אותה, חייב לדאוג לילדים. 

זו עבודת ה' אמיתית - להרים את טרדות העולם הזה לקדושה ושמחה.  זו מלחמה! 

ולעילוי נשמת בחור ישיבה שנפטר הלילה בשל פציעה מתאונה

שבת שלום

בעז"ה, זה מכניס רק אור וטוב לבית.. 

בקרוב ממשש! 

וכן שמעתי את הרב ב"צ מוצפי שליט"א, יוצא נגד אלה שמאחרים חתונה בגלל דברים כאלה. ואדרבה, שכמו כשנולד בן במשפחה גם בכך "נתרפאה המשפחה".

הקיצור - רק תמצאי... ותתחתני.

ועדיין בפנים השנה שאבא שלה היה באבלות,
וההורים שלה אמרו שזה עשה להם כ"כ חיזוק באמונה, ושממש אמנם, דור הולך , אבל דור בא.

לחברה שלי אבא שלה נפטר חודש לפני החתונה ..

שלא נדע !

רק שמחות !

איפה היא מחפשת אותי כ"כ הרבה? אני נמצא פה ליד הסטנדר ולומד..לא הלכתי לשום מקום אחר..

זה שאם נהנת בדייט צריך לשלוח הודעה,

קצת סותר את הכלל שאין חוקים. אם הלב אומר לא לשלוח....

באמת צריך לשמוח במצב הנוכחי ולהבין שהוא טוב, מצד שני צריך שיהיה גם מטרות, אדם שלא שואף למשהו הוא לא באמת חי...

אני מסכים לחלוטין לגבי מה שכתבת לגבי בגרויות ופסיכומטרי, אבל אלה דברים לא מהותיים שאדם עושה מכורח המציאות, לעומת נישואין שהקב"ה בעצמו אומר שלא טוב היות האדם לבדו ברור שזה דבר מהותי ביותר, וכל השרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה... הקב"ה מבטיח שיהיה טוב...

באופן כללי נראה שהשאלה היא כיצד מצד אחד לשמוח ברגע הנוכחי ומצד שני להתקדם, לעניות דעתי התשובה היא אמונה (ואז נכנסות שאלות מרגיזות אחרות...)

קודם כל אשרייך שהגעת למסקנה שאת רוצה להתחתן!

לדעתי חשוב שתדעי קודם כל שאין מנוס מהתחושה של הרגליים קרות/פוחדת להתפדח, תמיד הדייט הראשון 

יהיה קצת מלחיץ, סה"כ מדובר בבנאדם חדש לך , אבל תמיד תנסי לראות את הפגישה כמפגש חוויתי, את מכירה עכשיו בנאדם חדש,

ואל תחשבי עליו כבעלך, זה רחוק מזה, תהיי את, והשם עוזר ומכווין את השיחה כבר מבלי שתרגישי.

לגבי ההצעה- תבררי אם פחות או יותר זה מה שאת מחפשת, אם כן לכי על זה

שמעתי סרטון של הרב יוני לביא על זה, 3 דקות, ממליץ לך הגיל שאפשר להתחיל

צריך להבין טוב קודם אם את מוכנה לכך, יודעת מי את, יש לך גישה נכונה וכו'.

לצערי גם עם בחורי ישיבה צדיקים וקדושים זה מחזיק הרבה פעמים בגלל איך שאני נראית אבל לרוב בצד השני יש אנשים מאוד אפורים ולא שמחים באמת. ואיזו עבודת השם יש  ללא שמחה אמיתית.

ואני מבינה שאתה כותב מתוך נסיון,

אבל מתוך נסיון והיכרות עם אנשים, שמחה פשוטה (לאו דווקא שייכת למרקדים), אופטימיות ועין טובה היא חזקה מאוד ומורגשת באופי. 

לדעתי, לפחות.

במקום לבחור מישהו רחב אופקים

שכל בעל יתעסק בתחום אחר 

לא רוצה שמישהי תזהה אותי.
אפשר?

היא קשורה במחוייבות לחיי זוגיות כהלכה ולצורך זה מקריבים את מה שקורץ ונוצץ. ודאי שבמקום ובזמן הנוכחיים המחוייבות הזו והדרך אליה היא פחות ופחות רומנטיקה אגדית ויותר ויותר מלחמת שוחות גורלית וקשה. יכולתי בזמן הרווקות אלף פעם להשליך את כל המחוייבות והמורשת ולהשיג את הזוגיות במקומות שבהם האדם הוא המצרך ולא המטען שהוא מביא עימו. אך האנשים שחינכו אותי נטעו בי חוט שידרה חזק כפלדה להמתין ולהמתין ולהמתין בסבלנות עד אין קץ לגאולה. ואני גם ארשה לעצמי להעיר כי תמיד ברגע שהיתה לי כוונה לפשרה כלשהיא ראיתי במו עיניי איך זו מובילה למדרון חלקלק של הידרדרות לכיוון הבלתי-הלכתי (זוגיות "מעורבת", מסגרת "מסורתית", סינקרטיזם וכדומה). אדם צריך להחליט אם תורה ומצוות הם היסוד והבסיס מבחינתו, או שיש לו נקודת מוצא שונה. ואם תרצי זה גם עניין השקפתי, שדווקא "לשמוע כל הזמן מחילונים" הוא מה שצפוי שתתנסי בו בחייך והוא המבחן הראשון שאין כל פלא שאת מוצאת את עצמך מולו. וזה האתגר וזו השאלה הפרקטית והראשונה לחיים היהודיים ההלכתיים ובפרט לעניין חיי משפחה. ולסיום אך למותר הוא לציין כי גיל עשרים ושתיים הוא גיל נמוך מהממוצע לנישואין ולכן ניתן "היה להאמין" וכולי האי ואולי. ולכי בכוחך (ויש לך, אף אם לדעתך נגמר, כי אין זה כך בשום אופן כל עוד בוחנים זאת בהקשר אמוני) ואז ודאי שבקרוב תמצאי והצליחי.

מבינה את שתי התגובות שלכם ומעריכה אותן. 

בהחלט תמיד יש על מה לעבוד ב"ה ואני תמיד בתנועה,

אבל יש בי פחד משתק ממש שאשאר לבד לנצח, ואני משתדלת לא לחיות מתוך פחדים ובטח לא להסיק מהם כלום 

אבל אי אפשר להתעלם מהפחדים האלה הרבה

לפעמים הסתכול גורם לי לרצות לצרוח,

ולפעמים אני עושה את זה 

אבל לפעמים ממש רק לכתוב עוזר לי 

קודם כל אני מבינה אותך וזה באמת קשה, תנסי קצת להרגע כי נשמע שאת ממש לחוצה

ולגבי הצד החילוני אולי אם היית חילונית הרבה גברים היו מתענינים בך אבל זה בדיוק הבעיה, הרבה חילוניות יפות ככל שהיו בסוף נשארות רווקות עד איזה גיל 30 וזה לא שלא התענינו בהם, ברור שהתענינו בהם אבל יותר מדי

מי צריך את כל זה?

מספיק אחד ובזמן הנכון, בעז'ה שיבוא לך בקלות ובמהירות

1) נהוג שאתה שזה תודיע לה אם אתה רוצה להמשיך או לא .. ועדיף כמה שיותר מהר ע"מ שלא ייווצר מצב לא נעים , ורצוי בהודעה..

2) וכן נושא חינוך הילדים זו שאלה ממש חשובה , זה מראה על מי שאתה יוצא איתה שהיא ממש יודעת מה היא רוצה , ואחראית ... לא כולן שואלות את השאלות הללו .

ובהצלחה צדיק!!

לשאול בהודעה מתי נח לה לדבר ואז להתקשר.

ואפשר גם מחר.

אני מניח כי אני חוזר בתשובה, ודאי חינוך תורני , אבל אני מניח שחשוב לה חרדי/דתי לאומי תורני.

בכל אופן לדעתי מוגזם בדייט ראשון 0.0

תודה על התשובה!

..

זה שאני חוזר בתשובה? לא מצליח להבין

היה דייט שני, ובשלישי היא פסלה..

"קצת קשה לי עם זה"

טוב , ניסינו, הכל לטובה

צדיק אל יאוש !! אתה תמצא את האחת .. היא לא בשבילך {אבל אתה צריך לדעת להבא שיש דברים ממש הזויים שעליהם פוסלים , אחת פסלה אותי בגלל שיש לי פלאפון כשר עוד לפני שנפגשתי איתה ועוד כל מיני דברים מצחיקים  , כל מה שעושה ד' זה לטובה }

תודה

 תודה רבה   אני הקטן מתפלל שאזכה לאמונה מאוזנת ושלמה ... וגם לך (אם כמובן את גם צריכה פשוט אני בקושי נכנס ולא מכיר פה כמעט אנשים )

כשמישהו במשבר, אחד הדברים שמצאתי שהכי עוזר, זה פשוט להעביר איתו זמן.

לא לדבר איתו על זה, כשהוא ירצה זה יבוא ממנו.

פשוט למצוא תירוצים להיות איתו ביחד ולבלות (מעבר לזמן שלפעמים צריך לבד כדי "להתאבל").

בס"ד

דבר ראשון, ממש יישר כוח על הרגישות, ועל הרצון לעזור ולתמוך בה! נשמע שאחותך זכתה באח ממש טוב!

שנית, אני חושבת שבמקרים כאלו הכי טוב זה פשוט להיות.

תהיה שם בשבילה בלי מילים- פשוט לשבת איתה, לשמוע אותה ולשמש כאוזן קשבת. ותן לה את ההרגשה שאתה שם כל הזמן.. 

תצא איתה למקומות, תעשו דברים יחד בבית, תראה איתה איזה סרט שמשמח, תכינו ביחד אוכל- העיקר שלא לתת לה לשבת ולחשוב על זה כל הזמן.. וגם אם היא לא רוצה, תכריח אותה לצאת.. זה יעשה לה טוב!

ולגבי מה להגיד- כמו שכתבת יש אמירות שהן סתם חסרות תועלת.. נראלי שהכי מחזק בתקופה כזו זה לחזק אותה בביטחון בה'. תגיד לה שאתה רואה כמה כואב לה ועם זאת הקב"ה למעלה מסדר ומכוון את הכל לטובה, ושעכשיו קשה לה לראות את זה עכשיו אבל אח"כ כשהזמן יעבור היא תראה את זה ממקום שונה ובעז"ה תראה את הטוב מה' בזה. ושאם קשה לה שתבכה לקב"ה ותגיד לו את זה.. שתדבר איתו..

המון בהצלחה לה ולך! ושוב, באמת כל הכבוד לך!

זה ככ חשוב שיהיה מישהו טוב וקרוב במקרים כאלו....