היי, שלום לכם. מקווה ששלומכם בטוב!
יצא לי לקרוא לאחרונה בפורום כל מיני שרשורים שאנשים כתבו ויצא לי לחשוב.
ברור לכולנו שאנחנו רוצים להתחתן.
אבל אם מדובר רק בחתונה אפשר להתחתן כבר מחר. למצוא מישהו ולהתחתן איתו.
אלא שחשוב לנו שהאדם יתאים לנו. שנרגיש טוב בזוגיות איתו.
ואותה הנפש התאומה מתעכבת, והדרך להיפגש לפעמים מתארכת יתר על המידה.
ואז מגיע השאלה. למה???
או
"מה זה בשביל הקב"ה למצוא לי מישהו שהוא בדיוק כמו שאני רוצה?"
וזו התשובה.
בשביל הקב"ה זה הכי הכי קל.
אם זה לא הגיע כנראה שיש סיבה.
כשיש לאדם ניסיון חלילה של חולי, או כל דבר אחר שלא תלוי בו.
אנשים מבינים שזה ניסיון והם יודעים שמן המיצר הזה אפשר לצאת רק בישועת ה'.
אבל כאשר מדובר ברווקות, הרבה יותר קל לבוא ולומר לו, הוא בררן, היא יותר מידי מיואשת, הוא חסר ביטחון, היא מלאה, הוא נמוך.
אני החלטתי שאני רואה את התקופה הזו כניסיון, ניסיון שאין עליו שאלות.
ניסיון שבא להצמיח ולהגדיל אותי.
ותודה לך הקב"ה שזה הניסיון שלי ולא חס וחלילה משהו אחר.
כשהקב"ה נותן לאדם ניסיון האדם צריך לדעת שיש בתוכו את הכוחות לעמוד בניסיון.
ויום אחד בע"ה זה יקרה (בקרוב) וכולנו נתחתן
ועד שזה יקרה אנחנו נעמוד בניסיון בגבורה וגם כשקשה, נקום.
וגם כששוב ניפול, נקום.
וגם ככשוב יהיו אכזבות, נקום.
וגם כששוב היאוש יאיים להשתלט, נקום.
וכל פעם שנקום אנחנו נהפוך להיות אנשים טובים יותר וגדולים יותר.
ונזכור שיום אחד זה יקרה אנחנו לא יודעים מתי אבל אנחנו מאמינים שבקרוב 
בסופו של דבר
אנחנו כאן בעולם הזה למלא את היעוד שהקב"ה ייעד לנו.
להתחתן ולהקים בית זה חלק מהיעוד.
וגם מי שעדיין לא זכה, הוא כן זכה וזוכה לקיים את היעוד שלו בדרכים אחרות.
ואני מאמינה שישועת ה' היא כהרף עין
יש לנו את הזכות להיות חלק ממהלך אלוקי שהוא הרבה יותר גדול ממה שהעיניים שלנו מצליחות לראות
...
|מזמזם|
צנטער! צנטער! 