כואב..
גם אני ספרתי חודשים והייתי בטוחה שכשתעבור שנה אני אצליח להפסיק ולהתגבר, אבל לא , עברה שנה ועדיין..
רק שבמקרה שלי, הבחור התארס חודשיים אחרי שנפרדנו,
התחתן כל כך מהר..לא הספקתי למצמץ..
מהר מאוד הבנתי שטעינו, אבל עד שאזרתי אומץ להחזיר גילו לי שהוא מתחתן.. קטע, לא?
ובמשך הרבה זמן, גם אחרי שהתחתן, לא הצלחתי לעבור הלאה.. כן נפגשתי וכן בחורים טובים.. אבל זה עדיין לא כמו..
אבל לאחרונה שמעתי בשורה שדי הבהירה לי שהוא באמת לא שלי כנראה.. נולדה לו בת!
האמת ששמחתי בשבילו. מכל הלב.
ושם גם התחילה ההבנה שזהו. אם עד עכשיו חשבתי שטעיתי, והייתי צריכה לעשות דברים אחרת (שמחשבות כאלה לבד הן כפירה ה' ישמור), כששמעתי שהוא אבא, פשוט הבנתי שאני מגזימה.
ואז הגעתי לתובנה..
אני פגשתי אותו, שמבחינתי הוא היה בחור שהיה בו כל מה שאי פעם התפללתי שיהיה בבעלי,
וכנראה נורא קשה לי להמשיך ולהשלים עם זה שהוא לא פה כי עדיין לא פגשתי את בעלי, לא פגשתי מישהו שאני באמת רוצה, לא דומה..
לכן אני לא הצלחתי להתקדם.. זה לא שעכשיו כבר מצאתי,
אבל הבנתי שאצל ה' אין טעויות, והכל היה לטובה.
עכשיו כשהבנתי למה אני כ"כ תקועה בו סיפקתי לנפש שלי תשובה טובה שהייתה מספיקה בשביל להשתכנע, כמובן שזה בעזרת הקב"ה, כי ה' הביא לאוזניי את הבשורה שנולדה לו בת, שאלה ביחד קידמו אותי קצת..
אז אולי תנסי לחשוב ולנסות לשכנע את הנפש שלך לדברים טובים ובע"ה ה' יתן לך את הכוחות להתקדם וכמובן להיות מוכנה לקבל את החתן..
נמתין בסבלנות וה' ישלח את המיועד, בשמחה ובקלות, אמן!