פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 695)

ארבעה חודשים,

הספק של חמישה בחורים,

וגעגוע צורב 

לאחד שלפני.

המשכתי הלאה,

אבל רק בכאילו.

הלב עדיין איתו.

וזה שורף.

וכואב 

ומציף.

המשכתי הלאה, אבל רק בכאילו.

איך אפשר באמת להמשיך????

כמו שהוא מחכה לפגוש אותי.


אבל לא כדאי.

הלכתי לישון.
ביי.

מה דעתכם עללהתחתן עם רווקה חרדית בת 35 כשאני בכ7 שנים צעיר יותר ומבית דתי לאומי?

האם הייתן יוצאות עם חייל קרבי שעכשיו התחיל שירות ונשארו לו 3 שנים?(ומתכוון להתחתן תוך כדי השירות ולא לדחות לאחר כך)

כולן ידעו
להשאר כאן
יותר מידי זמן
זה לא טוב.
כולן ניסו
לצאת משם במנוסה
להלחם
להבין, לקחת שליטה
לקרוא את המפה
לעבור את הפיתול
את המערה החשוכה
ולצאת בקול תרועה
כלה.

היו
שהסתכלו סביב
ראו את חברתן
מחליקה מהר חיש
החוצה אל האור
יוצאת בקול ששון
קול שמחה ופתיחה
של דרך חדשה

הן הביטו היטב
חקרו את הדרך שלה
כל אבן כל בליטה
כל זרד
היו בטוחות
עכשיו זה יצליח
אך נתקעו שוב ושוב
נניח.

נניח שהן לא צדקו
אמרו אחרות
רק הסתכלות חיצונית
הן רואות
ואלו- הן ישבו וחשבו
אימצו מוחם וטענו
רק בשכל היא התשובה
הן הקשיבו לכל עצה
שמעו כל שיעור וכל מרצה
איך יוצאים מכאן
איך מוצאים חתן

גם הן כשלו
חבל
לא ידעו להקשיב לליבן.

היו אחרות שאמרו רק בידי ה' הדבר
מה' אישה לאיש
כך נאמר
ולכן הן ישבו להן רגל על רגל
ומידי פעם החליפו את הסדר.
אולי תגידו שהן האמינו
אך אצלן זאת היתה משאלת לב רחוקה
שיום כלולות קלילות הוא בא.
לא מאמץ ולא יגיעה
לא רצון ולא עשיה.
הן נשארו שם עוד שנה.

אחרות אמרו
לא אמונה ולא בטחון .
לא השתדלות ולא ניסיון.
לא התבוננות ולא התקדמות.
לא לעצור ולא להמשיך
ולא לרוץ ולא להתמהמה
אבל הן לא ידעו מה
כן

הלב היה ריק מהכל.
רק זעקה של כאב
רק יללה מעומק לב
שוברת מנפצת ועולה
דורשת מייחלת מצפה

אבא יקר
האר נא את דרכינו
האר נא דרכנו.
האר דרך הבנות שלך
שרוצות
מפנות בליבן מקום זך
טהור
לבנות לך משכן בבוא היום
האר פניך אלינו
אל תסתיר, מהר.
נשמה אבודה
לבדה
היא לאט לאט
מאבדת מזוהרה.
נכון
היא לומדת
היא מגלה אוצרות
בתוך החושך בתוך הכאב
היא צומחת
אבל עד מתי אבא?
עד מתי היא תמשיך
לחכות.
שתשלח מלאך ממרום
ובינהם תשכין שלום.

מעתיק גם לפה.....נעלים לקראת חתונה(לפחות של בנים וכו')

 

א. בן או בת?
ב. יש לי מגף אוסטרלי?
ג. רדבק או בלנסטון?
ד. עור הפוך את עור רגיל? 
ה. כמה עלה? ואיפה?
ו. איזה דגם? (UBBK, UBOK, UBCH, 561, 562, 585, 1318, 1320 ועוד)
ז. האם אתם קונים את זה לחתונה(מי שנשוי האם קנה/מי שמאורס האם ילך?/והאם זה התוכנית שלם?)

אשמח מאד לדעת אם בנות נועלות את זה?

פעם ראשונה שחתכתי אחרי קשר ארוך (אירוסים כמעט) והאמת שנחתכתי שגם זה חדש. 

באמת חשבתי שאני אתחתן איתו והדבר האחרון שהוא אמר לי זה שהוא אוהב אותי ושהוא לא רוצה לפגוע בי 

ועדיין.. הוא חתך 

הוא חתך בגלל המשפחה וכולם אומרים לי שעדיף עכשיו מאשר אחר כך וזה נכון ואני לגמרי מסכימה לכן אחרי יום יומיים של בכי והרגשה מעפנה אני מרגישה בסדר, באמת שאני בסדר, עצוב לי ואני מתגעגעת לפעמים אבל כשאמרתי לחברות שלי שאני חושבת שאני מוכנה לצאת הן אמרו לי שלא כדי ושאני צריכה זמן לעכל ושלא עוברים דבר כזה ותוך כמה ימים הכל בסדר... 

מה אתם חושבים? זה סתם הדחקה כמו שכולן אומרות לי או שיכול באמת להיות מצב שבו באתי לשם במקום מוכן, בכיתי את העצב שלי והמשכתי האלה תוך כמה ימים?

שינוי משמעותי שהאדם עשה בחייו, או את המצב של האדם עכשיו?

כלומר, ברור שאתם לא תעדיפו למשל אדם שהיה אלים ועכשיו הוא לא על אדם שעושה חסד עם כולם וכו'. אני רק שואל למה אתם נותנים יותר משקל
(כמובן בענייני לנ"ו)

לא לקבל אף תגובה להודעה ששלחתי לפלונית בשליש, זה דבר שכיח? קביל/לגיטימי?

אז אני בת 21, סטודנטית. בסוף השנה הראשונה של הלימודים,
הלימודים שלי יחסית דורשים, במיוחד בשנה וחצי הראשונות...
אני עכשיו נמצאת בתקופת מבחנים עמוסה בטיירוף, כל יומיים מבחן עם ערימות של חומר.
והאמת היא, שממש קשה לי לשחרר.. להגיד לעצמי פשוט תעברי וזהו. ותחיי. אכפת לי, אני רוצה ציונים טובים.
אז אני גם כמובן לא יוצאת ודוחה הצעות, כי אני באמת מרגישה שאין לי מקום לזה עכשיו. מה אומרים? איך אתם מתנהלים בתקופות כאלו?

המילה הזאת, איכשהו במצב הנוכחי היא יוצרת בי פחד.

בבקשה אלוקים, שזה יהיה הקיץ האחרון לבד.

מוכנה.
ממתינה.
בשעתו, כחנה.

תפילתי לשוכן מעונה-
אל קנא!
הטוב, קרב נא.

סליחה אהוב שלי..

אני עדיין לא מכירה אותך..לפעמים עולה בי הפחד שאולי לא אכיר.

אבל רק רציתי לבקש סליחה.

סליחה שאני לא מחפשת אותך.. אולי לא כמו שאתה מחפש אותי.

סליחה שאני רצה ומכוונת את עצמי לכל כך הרבה מטרות שהן לא אתה.

סליחה שאני מרגישה שאגיע לאותן מטרות, רק בלעדיך..

סליחה שאני דוחה את החיפוש אליך כל הזמן. עוד חודש אתחיל אני אומרת לעצמי..

אבל המשפט הזה חוזר על עצמו כל פעם. יותר מדי זמן.

 

וזה לא שאני לא רוצה כבר לפגוש אותך.

תדע שאתה תמיד איתי. בכל צעד שאני עושה. בדברים הכי קטנים. אבל..

הקושי שאתה מביא איתך. הפחדים הגדולים שבאים אליי כשאני חושבת עליך.

האם תאהב אותי באמת? האם אוכל לחשוף בפניך את מי שאני מבלי לחשוש שתאהב אותי פחות?

 

אני מתפללת כל יום שיהיה לך טוב. שתחכה לי. שתהיה חזק גם בשבילי..

אולי זה אנוכי מצדי לבקש את זה. אבל אני לא יכולה לחשוב שוויתרת.

לא יכולה לחשוב שאתה של מישהי אחרת. רק לא זה..

 

עוד מעט בת 25 ואפשר לספור על יד אחת את מספר הבחורים שיצאתי איתם.

ואף אחד לא מבין. למה אני לא מנסה. ואיך עדיין לא...

איך אסביר להם? שאני כל כך רוצה לפגוש אותך..אבל מצד שני עוד לא..עוד קצת.

עוד קצת ואולי אהיה יותר טובה בשבילך. יותר טובה בשביל עצמי.

עוד קצת ואוכל להרגיש חזקה גם כשזה בשניים.

 

אם אתה עדיין מחכה לי, אז סליחה אהוב שלי שגם היום אתה הולך לישון לבד.

סליחה שאתה לא יכול לספר לי את כל מה שעובר עליך.

שאני לא יכולה לחזק אותך. לשמח אותך.

להיות שם איתך בדברים הכי קטנים.

אני כל יום מתפללת שניפגש בזמן שהכי טוב לשנינו.

שלא נבזבז את הרגש שלנו על פגישות מיותרות ועל אנשים אחרים.

שגם כשאנחנו רחוקים - נחשוב רק אחד על שניה.

גם אם אנחנו עדיין לא מכירים..

 

הלוואי שיכולת לקרוא את זה.

ולהבין שאולי יש סיבה שעדיין לא מצאת את האישה שלך.

ושהיא רוצה לפגוש אותך אבל צריכה עוד קצת זמן..ומקווה שתוכל לסלוח לה.

וכשתיפגשו, היא תעשה את הכול כדי שתהיה מאושר.

ראיתי את זה השבת ורציתי לשתף אתכם.

אביא את המקור ואח"כ את ההרהורים המותרים שלי: 

 

"וזה שאמרו חז"ל (פסחים פז א): 'והיה ביום ההוא...

תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי' (הושע ב יח),

ודרשו 'ככלה בבית חמיה, ולא ככלה בבית אביה'.

 

הכוונה, שכלה בבית אביה קודם היכנסה לרשות הבעל ולביתו

עיקר פעולתה במציאות החן אין תלוי בדברים של תועלת, 

שהרי אינה עוסקת בעניני הבית,

כי אם בדברים של קישוטין וכיוצא בזה,

מציאת חן לבד בלא תועלת.

 

משא"כ אח"כ בהכנסה לבית בעלה

וצרכי הבית וגידול הבנים מוטלים עלי',

עיקר מציאות החן תלוי בדברים של תועלת".

(מאורות ראי"ה, דרשה לפרשת פרה תרנ"ד).

 

[נעזוב את ההקשר שם, מי שרוצה - יעיין,

ומי שלא מוצא / לא מבין - באישי,

ולא אוכל בימים הקרובים, גולה צפונה].

 

מתוארות כאן שתי מערכות של מציאת חן,

האחת מבלי תועלת (קישוטין) והשנייה מתוך תועלת.

אנחנו בכלל מזדהים ברגש עם החלוקה הזאת?

האם כאשר אנו באים לבחור בן / בת זוג,

אנחנו מודעים לפער וההבדל שבין שתי המערכות?

במה אנו מתמקדים יותר, מה תופס אצלנו יותר משקל?

 

אשמח לתובנות מחכימות

ולא מצליחה לחזור לישון.

מילא עוד לא מצאתי את בן זוגי אבל גם החברות הולכות ומתנדפות להן מחיי (מתחתנות, עוברות לגור במקומות מרוחקים, משתנות מאוד כך שהקשר לא כמו שהיה, טסות לתקופה ממושכת מאוד בחו"ל, עובדות שעות על גבי שעות ולא פנויות וכן הלאה).

אני בן אדם חברותי ואהוב. באמת. לא בשחצנות. זה לא הגיוני ככה.

אני בקושי מצליחה לכאוב על זה.. כשכבר כן פוגשת חברה משדרת שהכל בסדר. לא מסוגלת להגיד אפילו כמה לבד אני.

ואני עוד צעירה יחסית. אוף.