פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 730)

תדעו שכבר חז"ל פסקו "בעלה חולין הוא". אין דבר כזה שאשה מתייחסת אל בעלה כקדוש.

הרחמן יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו.

תיוגים

@לב טהור
@חיהל'ה

^^מוזמנים להקפיץ^^

בס"ד

אני יוצא מפתח הבניין

מולי אמא ושתי בניה בני ה2-5. הגדול מביט ומצביע עלי

"אתה אבא של...... פאוזה נאה, אף אחד!!"

בום.

חזק,
אמרתי לו "איך אתה יודע?"

אמא שלו מיהרה להציל את מבוכתי: "הוא עוד צעיר ולא יכול להיות אבא".

מחמת כבודה , ומחמת שלא רציתי  להסתבך במילותיי,  לא חלקתי על עובדה קלה ..
לפעמים משפט אחד מילד תופס חזק יותר מאלף בקרוב אצלך, ומה קורה.

 

ובאותו עניין גם לכם קרה ששאלו אותכם ככה ברצף- "מה שלומך? ואז מיד "ומה שלומך"??? בהדגשה כזה, יעני עד מתי אתה רווק ואולי תשמע מה שישי לי להציע.

אולי באמת.

זה מידי פעם נכנס בך. אני חושב. פעמים כאלה שאתה יושב ובכלל, נמצא עם עצמך באמצע שום מקום שכזה. או סתם באיזה חור סתמי בתור למסמכים כלשהם שצריך. וחושב. על כל הזמנים שעוברים לך. על החג שהולך ובא. וכל הלידות שלו שחולפות בי כשהוא נגמר ואני עם עצמי לבד בבית. ועוד מעט חוזרים לישיבה. וכמה שיחות של החג צצות ועולות. לפעמים טובעים בכל בלבד הזה. כמו הרגשת החמצה על רגעים שהיו או שלא. כמו פנטזיות חסרות בסיסי אחיזה הן מרחפות באוויר. שהבייחד נותן. ואתה בכלל עכשיו עם מחשבות על רגע. על כל הרגעים האלה. ואיזו נשימה חסרת הסבר. יום ראשון, בוקר שהיה. ואתה רוצה לנסוע. לעבור ברכבת. את כל הנופים והחצרות של הבתים מסביב. ושוב פעם. כל הקולות האלה בראש. ואני מנסה למצוא. וזה כבר שם. ומה. זה תלוי בסיבובים שסובבים בנו. סבוני גם סבבוני. כל הסבב הזה הסובב. ואני מפחד ממנו. אולי הגיע הזמן להיות. בלי לשים את הדברים מתחת לשולחן. בלי הרגעים האלה. אין מה להסתיר. ככה אני פשוט. אז, למה אני מחכה. ואני כובל את עצמי למילים האלה עכשיו. ומה הקשר הפורום הזה. ועוד מילים שנמצאות בחלל הפה רוצות לצאת והמחסום שחוסם להם. ואני לא חי. ושתיים שהן ארבע. הן תמיד ארבע. ויותר. בין המהלכים האלה. וזה קורה. תתעלם גם. לפעמים לצאת זה גם עם עצמך. ויציאות הן בפנים ובחוץ. והלוחות. והשדות. פתוחים, משוחררי חיים. והרסן שאוזקים להם. ולמה. תן. קצת. ואתה יודע את הסיכום. סיכון הוא היסטורי?רגעים שקרו. אתה מרגיש שלא. מחלחל שם. ואמירות של ילד. ועכשיו שקט בראש. והוא נמצא. ומה.

או שלמישהו יש את המספר של השדכנית שם?
מנסה לברר פרטים על מישהי.
תודה לעוזרים!
שבוע מעולה

Feeling my through the darkness
Gulded by beating heart
I can't tell when the journey will end
But I know when I started
They told me "it's doesn't match"
They said "It's not you It's me"
Well life is sucks when she's not frot of my eye
Well that reallty for me.

So wake me up when it all over
When I've found her and I love her
All the time I was finding myself, and I didn't know I was loss

So wake me up when it all over
When I've found her and I love her
All the time I was finding myself, and I didn't know I was loss

Bro, she don't like me
Ohh, sucks
Why???

I tired to gtting 'No, you're what I'm looking for'
But you only sew me ones
Hope I get the chance to show who I am.
But I don't how to share.
Wish that I could stay forever this young
Not afraid of broken hearts.
Life's a game made for everyone
And love is a prize

So wake me up when it all over
When I've found her and I love her
All the time I was finding myself, and I didn't know I was loss

So wake me up when it all over
When I've found her and I love her
All the time I was finding myself, and I didn't know I was loss

I didn't know I was lost
I didn't know I was lost
I didn't know I was lost
I didn't know

Get up! Pick your thinksn!
Where we going?
I'm gana propose

לק"י

חופשת חג נחמדה מאוד ב"ה.
מפגש משפחתי, אירוסין כיפיים, טיול בנות ומפגש פורום.

שבוע טוב ומבורך
וחזרה נעימה לשגרה...עד יום העצמאות

אני השבוע טס בע"ה לאוקריינא לסבב קברי צדיקים!
אתם מוזמנים לשלוח לי שמות בפרטי או בשרשור אם נח לכם.
שנזכה כולנו עוד השנה!!!

"כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנא' אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח"

(סוכה מה ע"ב)

ע"פ גמרא זו כתבו הפוסקים להרבות באכילה ושתייה ביום שלאחר החג, ומטרת הדבר היא להמשיך את הארת החג ורשמיו אל תוך ימי החול והשיגרה. (כשיום זה חל בשבת כמו השנה יש מקום לומר שעניין זה יכול להתקיים גם ביום ראשון, שכן בשבת לא ניכר שהסעודה היא לשם אסרו חג, וכן חלק מהעניין הוא דווקא ביום חול). בכל אופן, אשתף כאן ברעיון על מהותו של יום שביעי של פסח שקשור גם לעניין הפורום, ובע"ה ניעזר בו בהמשך ימי השיגרה על קשייהם ומורכבותם, בענייני הפורום ואחרים.

 

 

כתב רש"י בפירושו לשה"ש: "יונתי בחגוי הסלע [... הראיני את מראייך השמיעיני את קולך]" - זה נאמר על אותה שעה שרדף פרעה אחריהם והשיגם חונים על הים ואין מקום לנוס לפניהם מפני הים ולא להפנות מפני חיות רעות. למה היו דומין באותה שעה? ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסה לנקיקי הסלעים והיה הנחש נושף בה. תכנס לפנים - הרי הנחש, תצא לחוץ - הרי הנץ. אמר לה הקב"ה הראיני את מראיך את כשרון פעולתך למי את פונה בעת צרה".

 

עם ישראל היה נתון אז במצב קשה מאוד, בסכנה קיומית המאיימת עליהם מטווח אפס, וללא יכולת לעשות דבר.

במצב כזה, הדבר המתבקש הוא להתעלות למדרגה שמעבר, לפנות אל הכל-יכול. בתפילה האדם מתעלה מהמדרגה הריאלית הפשוטה, ומתמקד ביכולת האלוהית הבלתי-מוגבלת. כשהוא מתעלה לראייה כזו, ממילא הוא קרוב יותר למקור האמת והטוב, שממנו נשפעות הישועות, וכך הוא כשיר ומוכן יותר לקבל את מבוקשו.

מצב דומה מצטייר גם במזמור קכא בתהילים:

 

"שִׁיר לַמַּעֲלוֹת, אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים - מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי? 

עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ."

 

דוד עומד בסכנה בלב המדבר, ללא אפשרות ריאלית להינצל מהאיומים הקרבים עליו. במצב זה מגיעה התשובה הברורה, שהעזר יכול לבוא רק מהקב"ה, שהוא 'עושה שמיים וארץ' והמציאות כולה נתונה בידיו (ובסוגריים: אמירת המזמור בכוונה בסוף תפילת עמידה מהווה סגולה לזיווג, ונגיע לעניין בהמשך).

 

מעניין לציין שבהקבלת תפילת 'אנא בכח' לימי הספירה, המילה של שביעי של פסח היא 'צרורה', שזה מתאים מאוד לעניין זה של המצב של ישראל לפני קריעת הים - שהיו נתונים בצרה שצוררת ומקיפה אותם מכל עבר.

 

ונשוב לענייננו:

ואכן עם ישראל פונה לקב"ה - "ויצעקו בני ישראל אל ה'".

אך תשובת ה' למשה, יש לומר, מפתיעה- "מה תצעק אליי? דבר אל בני ישראל ויסעו"!

 

כלומר, יש מצבים שבהם גם תפילה לא מספיקה. נצרכת התעלות למדרגה גבוהה יותר. ומה שנצרך הוא - "ויסעו", במילים פשוטות, לסמוך על דבר ה' וליסוע אל תוך הים ממש.

מסירות נפש.

מסירות נפש היא דרגה גבוהה יותר, בה האדם מבטל את עצמו ומתמסר לדבר ה', מתכלל בעצם ההוויה האלוהית.

 

וכך דווקא מתוך אותו מצב נואש, התעלו ישראל למדרגה הגבוהה של מסירות נפש לקב"ה, ומכוח זאת זכו לגילויים עליונים ומיוחדים בהכרה והבנה של המציאות האלוהית, כדברי חז"ל על הפסוק 'זה אלי ואנווהו' שכביכול ראו בעיניהם, וזוהי מדרגה ''שלא ראו יחזקאל וכל שאר הנביאים''. היה אז גילוי מיוחד של קירבת ה' שלא חזר על עצמו עוד בהיסטוריה.

כיוון שהאדם מבטל את עצמו ומתמסר לקב"ה, זה עצמו מקרב אותו ומאחד אותו כביכול באותה מציאות, וכך הוא גם ראוי יותר לסיוע גשמי וגילוי רוחני.

 

חז"ל השוו פרנסתו של אדם, וגם את זיווגו, לקריעת ים סוף. המשותף לשני אלו שאף הם קשיים קיומיים שהאדם נתון בתוכם שלא בבחירתו, ואין לו אלא לפנות בתפילה למי שמפתחות הפרנסה והזייווג בידו, ולמעלה מכך - לדבוק במדרגת מסירות הנפש. כלומר: לחיות בתודעה של שליחות מלאה לקיום רצון ה', שיתמסר האדם כל כולו לאותה מטרה, תוך ביטול הרצונות האישיים שאינם עולים איתה בקנה אחד. ההחלטה לחיות כל אינה פשוטה כלל והיא דורשת עבודה רבה, אך הבא ליטהר ומוכן לוותר - מסייעין אותו מן השמיים להתעלות בדרכו.

 

וכשם שמלך אחראי יותר על רווחתם של חייליו האישיים המתמסרים לו ולמענו, יותר משל שאר האזרחים - כך רבש"ע משפיע יותר טובה וברכה לחייליו האישיים שמוכנים להקדיש את חייהם ורצונותיהם לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם.

 

וכמו שאנו אומרים בכל יום:

 

קָרוֹב יְהוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. 

רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.

 

ובע"ה יזכה כל אחד מתוך כך ל'קריעת ים סוף' ולבנות  'מכון לשבתך'.

 

 

 

 

 

@פה לקצת@רחפת.. @זוהרת בטורקיז@חיהל'ה @פסידונית @שמן פשתן @נפש חיה.@זאת עם השם
@מבקש אמונה@איוושה@אניוהוא@חן,@המטיילת בארץ@דובשניה@ע מ@אור אש@סתם 1... @חסדי הים@אילת השחר@יצוראחד@בבושקה@למה לא?@שום וחניכה@הילושש@נעימת הליכות@אפרסק

@ארץ השוקולד @שריקה@פוזמק מהוה@dawn@שירה(-8@סתם עובר אורח@mp3@בעיצוב

@בת מלך =) @בת מלך!!!! @שמשועננים@שריקה@סוסה אדומה@!!מירב!!

@לב טהור 

 

 

 

 

 

 

שכל עם ישראל סופר לחתונה שלנו..

שבוע טוב ובשורות טובות לכולם..

חול ומועד מתערבבים זה בזה. המחשבות סותרות.

הקב"ה, אני אוהב אותך בכל לבבי וכועס עליך ביחד. ממש.

למה ה' אתה עומד מרחוק? למה איני מרגיש חיבור של נפש ורוח, גוף ונשמה, שכל ורגש?

רצוני לעשות רצוני כרצונו, להיות אדם שלם. לפחות להתקדם לקראת השלימות. לקדש את ה' בחיים.

אבל לא לכל אחד ה' נתן את הכישרונות המתאימים.

אז יש לי שאיפות ורצונות, מעשים קטנים וגדולים, כישרונות כאלה ואחרים. אבל מהו המקום שלי בעבודת ה'? מה התפקיד שלי בעולם? האם יש לי בכלל תפקיד?

מדוע לאנשים מסוימים נתת יכולת להידבק אליך ולאנשים אחרים לא? למה יש דרגות במציאות, יש שואב מים ויש תלמיד חכם, יש גוי ויש יהודי. אמנם כך מוכרח להיות! אבל מדוע החלטת שמישהו מסוים יוכל להיות צדיק יותר ממישהו אחר? למה עבודת ה' נקבעת גם על פי הכשרונות?

 

ריבונו של עולם, האר פניך אלינו ונוושעה

משוך עבדך אל רצונך!

 

___________

*נ.ב. סליחה שזה לא לגמרי קשור לפורום... (פשוט יש כאן יותר מדי פריקות בזמן האחרון, אז גם לי בא )

4 - אותיות..
3 - הבהרות..
2 - שותפים..
1 - לב שבור..
שבעזרת ה' נזכה להיות בצד השלם תמיד:/

😞😞😞

עד שהתרגלתי למראה שלו
פתאום אפילו הוא היה יפה בעיניי

והוא בא הביתה, להורים
וכולם התלהבו
כי הוא היה שונה
לא כמו כולם...

חשבתי שתמשיך
אבל פתאום חתכת

אז מה קרה אתמול??
שחתכת אותי
ועוד ביקשת פסק זמן
ואמרת שתחזור
בשנה הבאה
??

אני אשאר פה
חתוכה
מדממת
אבל זה בסדר
טוב שזה נגמר

כי בתקופה הקצרה שהיית
הרגשתי אחרת, שונה
מרוממת יותר

אז. ..
תודה לך נייר אלומיניום עבה ויקר
שחתכת אותי
למדתי ממך המון

אבל תבטיח
שלא תשכח לחזור בשנה הבאה

אבל שוב אני אומרת לעצמי לא , לא עכשיו, עד שאני יגמור ת'לימודים אני יזדקן  ואז אני יתחיל לצאת

 

גם כן יש לך מח עקום

אז אתחיל בוידוי,
בכל שנה כשמגיעה היומהולדת שלי (התחיל לקראת יומהולדת 24) אני מתמלאת צער.
כאובה על החסר. ועל מה שמייחלת שיגיע.
במקום להתמלא באושר מכל הטוב שכן זכיתי לו.
והשנה,
עוד 4 ימים אני בת 26.
אז מה אם בכרטיס שידוכים הספרה מתחלפת לה. וההצעות פוחתות.
אולי כך יהיו יותר ממוקדות ושייכות וזה יחסוך הרבה כאב ועוגמת נפש מיותרים!
אז מה אם כל החברות כבר מתחתנות או משפחות.
אני יכולה לנצל את הזמן להתמלא בעוד תוכן חיובי, ולהכין את עצמי יותר ויותר לקראת בוא המיוחל.

אני רוצה שהפעם בשרשור הזה,
לא להצטער. או לבכות.
אלא פשוט להודות.
להודות לקב"ה על זוג הורים מהממים. אנשי מידות. אנשי מעלה. תודה!
להודות לקב"ה על זוג אחיות מדהימות. חברות נפש. מיוחדות. יקרות. ואהובות. אין כמוהן. תודה!
להודות לקב"ה על חברות טובות שהן כמו משפחה. אוהבות. נאמנות. תודה!
להודות לקב"ה שבזכות דייטים כושלים, זכיתי להכיר לחברות שחיכו להצעות המון זמן, וזה הזכיר להן שאוהבים וחושבים עליהן! תודה!
להודות לקב"ה שהתקבלתי לעבודה טובה. וששמחים בי שם. תודה!
להודות לקב"ה שאני התקבלתי ללימודי תואר שני כמו שרציתי ושב"ה לומדת ושורדת ;) תודה!
להודות לקב"ה על אנשים יקרים וטובים שתומכים ומחזקים. אנשים טובים בדרך. תודה!
להודות לקב"ה שאני זו אני. נופלת וקמה. נופלת וקמה. העיקר שבסוף קמה.

כבר מחכה להגיע לרגע המרגש שאזכה לפרסם פה שהתארסתי.
אבל בינתיים.
עוד לא זכיתי.
אבל זכיתי לדברים רבים אחרים. ואני לא רוצה לשכוח להודות עליהם.
ותודה לכם! על ה'עין הקשבת'. שקוראת את מה שכתבתי.

מאחלת לכולנו שנשמח בנו. קודם כל ככה.
ומכאן, בע"ה נמשיך להתקדם ולצמוח.
שבוע טוב!

 

סליחה והמשך ערב טוב

ביקור משפחתי,
אחיין שלי (6) - מפטפט אתי:
הוא: חיהל'ה, בת כמה את?
אני: *** (הגיל המלא שמור במערכת)
הוא: וכמה חודשים?
אני: אהמ.. (מחשבת ואז מתייאשת באמצעאני בת *** וחצי.
הוא: אה..
ומתי את מתכננת להתחתן?😍
אני: אני לא מתכננת צדיק, ה' מתכנן בשבילי..
הוא: אבל מתי את רוצה?
אני: השנה בעז''ה
הוא: ישש איזה כייף, ואני אבוא לחתונה, נכון?😁