@נפש חיה.@איוושה @פלוני מפונפן @זוהרת בטורקיז @לב טהור
@מבקש אמונה
רעיון לחיזוק בתפילות הימים המיוחדים הבעל"ט
ובמיוחד בעניין זיווגו של אדם
"על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא" (תהלים לב) - "זו אישה" (גמרא ברכות)
שנזכה בעז"ה כולנ"ו למצוא בקרוב את האחד\ת
תודה לכל מי שיקרא עד הסוף
להבנת מהות התפילה בראש השנה.
באופן פשוט עולה מהגמרא (רה"ש טז.) כי לפי חלק מהדעות, התפילה מועילה רק בראש השנה!! אח"כ כבר הכל חתום ואי אפשר לשנות. אמנם אח"כ הגמרא מציעה אפשרות אחרת: "יפה צעקה לְעולם, בין קודם גזר דין, בין לאחר גזר דין", וכך נראה שהיא מכריעה, שהרי "עכשיו אנו נוהגים להתפלל על חולים וחלשים" (תרגום חופשי שלי), למשל, גם באמצע השנה. עד כאן דברי הגמרא..
בכל אופן נלמד מכאן שהתפילה בראש השנה היא שונה לגמרי מהתפילות במשך השנה. כמו בכל דבר, הרבה יותר קל לקבוע מראש איך הדבר ייראה, מאשר לעשות בו שינויים אחרי שהוא קיים. בראש השנה, בעצם, נבנית בשמיים התבנית הרוחנית של השנה, כולל כל פרטי הפרטים שיקרו לכל אחד. כשאנו מתפללים בראש השנה, אנו בעצם שותפים עם הקב"ה ביצירת התבנית הזו, בכך שע"י התפילות אנו משפיעים על תוכנה של השנה החדשה. אחרי כן, בעשי"ת התבנית עדיין לא מוגמרת, ואפשר עדיין לשנות, אם כי זה יותר קשה. ובתפילת נעילה זה הרגע האחרון, ואז אנו מתפללים על החתימה.
"שוועתי שעה ותפילתי תהא נעימה\ שמע פגיעתי כפגיעת תמה\ תחוקקנו לחיים ותיטיב לנו החתימה\ תולה ארץ על בלימה" (מתוך סליחות לנעילה).
אז נשוב לענייננו. כתוב בזוהר שגם אחרי כן יש אפשרות להחזיר את הפתקים של גזר הדין מידי השלוחים, עד הושענא רבה, שהוא "יום החותם הגדול" כלשון רבנו בחיי. המשל הזה מבטא בעצם את הקושי שיש בכך לעומת עשי"ת, שכן הדברים כבר כתובים וחתומים, וכדי לשנות אחרי כן צריך יותר מאמץ בתפילה.
לכן, כל כך חשוב לנצל את הרגעים היקרים של ראש השנה, לתפילה על כל מה שאנו צריכים. וצרכי כלל ישראל, וצרכי סובבינו ומכרינו. [מספרים על הגרי"ז סולוביצ'יק מבריסק, שבראש השנה היה קורא תהלים בכל רגע פנוי, כי ככה כל רגע מנוצל, מה שאין כן אם לומדים גמ' וכד', צריך לפעמים לקום להביא ספר וכד' ויותר קשה לשמור על רצף. אבל חוץ מזה אני חושב שזה פשוט בגלל שברה"ש יש חשיבות הרבה יותר קריטית לכל רגע של תפילה ותהלים, ואם לא עכשיו - אימתי.]
יש סיפור (תיאורטי) מעניין בגמרא (בבא מציעא קו.) על אדם שנתן לחבירו שדה באריסות, על מנת שיזרע בה חיטים ובסוף השנה יתחלקו בהן. האריס זרע דווקא שעורים, והן לקו במחלת תבואה. באופן כללי הדין הוא שאם לא שדה זו בלבד לקתה אלא כל האזור, האריס אינו חייב לפצות את בעל השדה. אך במקרה הזה, אומרת הגמרא, האריס חייב לפצות את בעל השדה, כיוון שהלה יכול לטעון כלפיו: "אילו היית זורעה חיטים, היה מתקיים בי הפסוק 'ותגזר אומר- ויקם לך'", ופירש רש"י: "ותגזר אומר - מה שתבקש מן היוצר - יעשה. ואני לא בקשתי מן השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחיטין". כלומר, אני התפללתי בראש השנה שהחיטים שתזרע יצליחו, ואם היית עושה כן שמא תפילתי היתה מועילה, ולכן אתה אשם בכך ששינית וזרעת שעורים. ו'תוספות' שם מעיר, שבעל השדה לא יכל להתפלל בלשון כללית שהשדה תצליח, כיוון שתפילה פועלת יותר ככל שהיא יותר מפורשת.
רואים פה השלכה מעשית לדיני ממונות מכוחה של התפילה בראש השנה, ומהחשיבות לפרש ולפרט כל פרט ופרט.
ובעניין זה, חשבתי פעם על רעיון מעניין. בתפילת "נשמת", בקטע "בפי ישרים תתרומם", יש ארבע שורות, שבנוסח ספרד יוצרות אקרוסטיכון של יצחק ורבקה, כידוע:
בפי ישרים תתרומם
ובשפתי צדיקים תתברך
ובלשון חסידים תתקדש
ובקרב קדושים תתהלל
האקרוסטיכון הזה ישר מעלה בראש את הפסוק "ויתפלל יצחק לה' לנוכח אשתו". יצחק מול רבקה. אם כך, הקטע הזה מבטא את כוחה של התפילה.
אבל בנוסח אשכנז השורות של רבקה אינן לפי הסדר.ורק בתפילות הימים הנוראים הסדר הוא שונה, כמו בנוסח ספרד כל השנה. וחשבתי שזה קשור לכך שבכל השנה התפילה פועלת באופן יותר נסתר ופחות מובן כביכול, ולכן גם השם של רבקה הוא לא מסודר ונגלה, אלא נסתר. אך בימי הדין, התפילה היא ממש העניין המתבקש ביותר והמובן מאליו, כמו שכתבתי בתחילת הדברים, וכוחה פועל בגלוי ובצורה הרבה יותר חלקה וישירה. ולכן אז השורות מסודרות.
ועכשיו אני חוזר לעניין הסליחות. גם התפילות שלפני ראש השנה הן "צעקה שקודם גזר דין" כלשון הגמרא, שהרי הן על שנה הבאה. והכוח שלהן גדול הרבה יותר מאשר התפילות שמשך השנה. כשאני אומר סליחות, בקטעים של התפילה שבהן, אני מרגיש שאנחנו עוסקים כביכול בתיכנות הרוחני של השנה הבאה. וכל זה מלבד החלקים שעוסקים בתשובה אישית ובקשת סליחה, שזה נושא לעצמו.
בהצלחה לכולם\ן
ימים מאירים ומרוממים
