פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 835)

שבניגוד לרוב הדברים שהרוב תלוי בנו, בנושא הזה זה חייב להיות הדדי.

אם את זאת שיזמת פרידה, את צריכה להיות שלמה עם זה. אבל כשנמצאים בצד שעדיין מעוניין. זה אחרת, ופה צריך להתחזק באמונה. ההבנה שהקבה מנהל את העולם, ואנחנו לא יודעים כלום. וכשאין משהו אחר לעשות, אז מתפללים ומקווים לטוב.

וכמאמר השיר: הזמן עושה את שלו...

חוץ מלהאמין שזה רצון ה
וזה קשה בטרוף!!

משהו .אולי באמת משהו באופי קצת בעייתי וכן אפשר לעדן את זה .אם את כל כך רוצה אותו והוא אותך שווה לנסות

יש היום המון טיפולים שעוזרים להבין את הנפש שלנו...
כמו קאוצ'ינג, דמיון נובע, וכו' כל הדברים האלה יכולים מאוד לעזור, שווה לנסות...

לא יודעת להמליץ לך על מישהו.
אני כן חושבת שאם זה משהו שאתה יכול למקד אותו-תנסה לשנות את עורך ולעבוד על זה.
עם יעוץ ודאי שזה יהיה קל יותר אבל בכל אופן תידרש לזה
תנסה לשאול את עצמך האם זה משהו שקורה רק בדייטים או גם בחיים בכלל?

עונה לחלק הראשון.
בנות מהסוג השני לא יודעת היכן בדיוק. מפוזרות להן במדרשות דוסיות ומכללות למינהן..

גם ברעיה אפשר למצוא... וכן שאר המדרשות...

בגלל שאין מדרשה\סמינר של ברסלב לבנות בגילאי 18 ומעלה הן מפוזרות,חלק מהן בסמינרים חרדים ולכן הן חזקות בכל מקום יש אחת או שתיים או אפילו לא אחת, 

 

אני מכירה אחת כזאת אבל היא לא רוצה לשמוע הצעות מהפורום, באסה

כי שבוע שעבר הוא יצא.
כי תצא

("כי תצא למלחמה") עד הניצחון- את!🙅

שם ביטחון באבא! אלא מקום לפירוק!
כמו שמתבודדים ויש לב נשבר למרות שאתה מאמין וסומך על אבא.
זה לב נשבר

אז רואים את החיים בצורה ורודה ולא מבינים ממש מה זה קושי כמו אנשים שיוצאים ונפגשים במשך שנים ולמרות כל התפילות וההשתדלויות לא רואים ישועה.

אז אני חושב שהביטוי שהכי מתאים לכאן הוא כפי שכתבת -  "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו".

ואני לא חושב שהמילה ממורמרים היא הנכונה. אבל יש אנשים שההתמודדות הזו מאד לא קלה להם.

 

אני לא מכירה אותך, אבל מאיזה מקום בדיוק אתה כותב לאנשים פה?

ממקום של בחור בן 21 שכבר מאורס תקופה?

ממקום שאני בטוחה שלא חווה אפילו חצי ממה שהרבה מיושבי הפורום חוו, ועדיין חווים, בתקופת הדייטים שלהם?

מהמקום הזה אתה בא ומלמד אותם איך צריך להתנהג? 

 

מאוד קל לכתוב את כל הדברים האלה, מאוד קל להיות בטוח, מאוד קל "לא להיות ממורמר" כדבריך ולראות הכל באור בהיר, וכנראה שמאוד קל גם להסתכל מלמעלה כשאתה נמצא במקום הזה.

זו ראייה מתנשאת ומאוד מאוד צרה.

 

אם לא טוב לך לקרוא את הפריקות שאנשים כותבים כאן מדם ליבם, אתה מוזמן לדלג הלאה לפורום נשואים טריים. זה בטח לא נותן לך את הזכות לכתוב משהו ששיפוטיות זולגת מכל אות ממנו (על אף שהוספת "לא רוצה לשפוט").

 

ברכה והצלחה

 

 

באמת מה נסגר?

למרות שאני חושבת שההתבטאות הייתה צריכה להיות קצת יותר עדינה..אבל באמת כאן זה מקום לפרוק ולתהות ולפעמים לכאוב..וגם את זה צריך להכיל.

מתוך מטרה לעשות כמה שיותר קל ונעים את הדרך של כל אחד פה.

אתה מצאת?
אשריך! ראה חיים בע"ה עם אשה אשר אהבת.


אנחנו כאן
טרם זכינו.
אנחנו ידעים שליושב מרום יש תכניות בשבילנו

אבל לפעמים ההמתנה קשה
וחלק מהשחרור קיטור נועד להפוך
את ההמתנה-לנסבלת, ואפילו למתנה מסויימת.

בתפילה שיוליכנו לשלום
ויצעידנו לשלום
ויגיענו למחוז חפצנו
לחיים
לשמחה
ולשלום.

כתבתי את מה שכתבתי רק כדי להבין אתכם..ממש לא כי אני שופט אתכם כי כמו שאמרתי אינני במקומכם ואיני יכול לשפוט אתכם..
מי שראה את עצמו נפגע מדבריי אני מתנצל מאוד זו לא היתה הכוונה...הכוונה שלי היה ניסיון להבין אתכם..

לכל אחד יש את "שק החיים" שלו
מספיק שיש פרט אחד קטן ששונה משק אחד לשני- וזה עולם אחר!

כמו משוואה, אם תציב בה x או x+1 התוצאה תהיה אחרת לגמרי. אותו דבר כאן, מספיק שאתה לוקח מישהו שעבר x או מישהו שעבר x+1 וכבר המשא שלהם שונה.

מה שאני באה להגיד- כמה שתרצה להבין, אתה לא תבין.
אתה לא יודע מה זה לחכות שנים, להפגש עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ולהרגיש שזה לא נגמר.
אתה לא יודע מה זה להתאהב שוב ושוב ושזה יתנפץ לך בפנים שוב ושוב.
אתה לא יודע מה זה לסיים עוד מסגרת ועוד מסגרת ולגמור עם כל המסגרות בערך בחיים ועדיין להיות לבד.
אתה לא יודע מה לקלוט פתאום שוואלה התיכון רחוק מידי ואפילו לא רלוונטי כנושא שיחה.
ואתה גם לא יודע עוד הרבה דברים שאנשים עוברים ופורקים כאן רק חלק מהם.

מה שאתה רואה זה מהנקודה שלך. בחור צעיר (מניחה שאתה לא יוצא יותר מ5 שנים...) שמצא את שאהבה נפשו ומסתכל על החיים מנקודה של- בסוף זה מגיע. מתי? לך זה הגיע מהר ב"ה. לא לכולם זה ככה.
תחשוב על זה שיש כאן אנשים עם פז"מ ארוךךךך

בשורה תחתונה-
כל אדם, ולא משנה מי הוא. לא יכול להעלות תהיות וספקות על התנהגות של מישהו אחר, כשהוא לא במצבו. גם אם זה בשאלה תמימה כביכול

ועוד נקודה, זה מזכיר לי מציאות של אנשים עם ילדים שבאים לאנשים שמצפים לילד ואומרים להם- מה אתם דואגים, תהנו מזה שאין לכם כאב ראש ובאלגנים ולסדר ולנקות ולכבס ולהאכיל, ולקנות טיטולים- גוועלד! זה יקר! אל תדאגו, תאמינו שזה יקרה.

לא, המציאות לא ורודה, ההמתנה קשה, מורטת עצבים ומייגעת
וב"ה שאתה לא מבין. אבל תבין שלעולם לא תבין ומה שנקרא- "תשב בשקט"

למה להילחץ מבגרויות? אני לא מבין מה כל המהומה, אני עברתי בגרות בשלום בציונים סבירים ואני לא מבין למה אתם נלחצים מזה.

זה כמו לשאול אישה עקרה, למה את ממורמרת שאין לך ילדים? לאמא שלי יש ועובדה שאני חי, ותחכי עוד קצת ויהיה לך ומקסימום לא. באמת לא ממקום של שפיטה. רק רוצה להבין.

למה כולם עצובים? למה לאנשים יש קשיים בחיים?
הנה לי שמח וטוב לי והחיים שלי תותים, וגם לכם אין זכות בכלל להתלונן כי הכל טפו חמסה וברוך השם

כנ"ל לגבי השרשור האחר שלך.
ומבינה שאתה לא שופט. רק שבמקומות כאלו אנשים הם יותר רגישים בדרך כלל (בעז"ה שלא תדע) ולכן לוקחים שאלות כאלה בתור שפיטה גם אם הן לא...

אז לא יצאתי 5 שנים אלה 3...
וברוך השם אחרי חיפושים ואתרי הכרויות ואחרי שנתתי 100% שלי בזה אז שמתי ביטחון בהשם ושמחתי! וסמכתי עליו יתברך ולא הייתי מדוכא ועצוב אלה שמחתי שאני עושה מקסימום ועכשיו השם יביא לי את זה בזמן הנכון...

אתה ממש, אבל ממש חי בסרט...

שהחיים שלי לא היו...
שלא היה גם לי קשה..
אבל יש קשה ובחיוך ולדעת שגם אם קשה הכל מאת השם...
אבל להתמרמר ולבכות על מר גורלנו לא יעזור...

אבל זה לא משהו רציונליסטי.
אנשים מאוכזבים, עצובים וכד'... כי ככה הם פורקים את הרגשות שלהם.
זה בסדר ואנושי.
גם חנה וגם רבקה בכו. זה לא איזשהו משהו קיצוני, זה מנגנון אנושי שעוזר ואולי אף דוחף לשינוי המצב

ד"א אתה מפרש את זה כמרמור ... אבל אולי זה לא באמת ככה. שבעזרת ה' לא נדע.
מזל טוב ✌

אתה לא תבין וכן לא היה לך קשה(לפחות בתחום הזה) כמו לאנשים אחרים כאן שמחפשים 4,5,6,7,8 שנים לא היה פשוט ! עם כל הקושי שאתה חושב שכן היה..
לחפש שידוך 3 שנים בגיל 21 שאתה עדיין צעיר ורענן מלא אמונה ותקווה ומרץ נעורים. שיש אנשים בגילך שאפילו דוחים את זה מכל מני סיבות כמו לימודים וכו',
זה לא כמו לחפש בגלאים יותר בוגרים עם היסטוריה ארוכה של אכזבות, עם מבטים או מילים של הסביבה "למה אתה מחכה.." וכדומה.
אם כל ההשתדלות להאמין שאם כרגע זה המצב שלי/שלנו אז זה הכי טוב לנו מבורא עולם.. עדין זה קשה שובר לפעמים מייאש מאכזב..ועוד כל רגש שלילי אחר שרגישים במצב הזה.
תשמח שהלך לך מהר ואתה לא מכיר ושלא תכיר מקרוב את הקושי הזה

זה שאדם מאורס זה לא אומר שמציאות חייו ורודה.
צאו מהסרט הזה.
צאו מהסרט שלמי שנשוי קל לו
ולמי שמאורס ורוד לו.

לא כל מי שמאורס לא עבר לפני כן מסכת ייסורים
כדי להגיע לדבר הזה.
לא כל מי שמאורס שוכח ממסכת הייסורים הזאת.
לא משנה באיזה גיל הוא.
אני גם אמנם לא יצאתי המון זמן
וכו
אבל כן הספקתי לעבור לא מעט בתחום גם אם זה לא מספר בחורים ענק שנמצא בסל תחת השם "לא מתאים"

אז אולי מי ששופט פה אלו אתם.
כאילו אם בנאדם מתארס אז שומדבר לא קשה לו כי הוא לא רווק כבר? נו באמת.
אירוסין או חתונה לא פותרים בעיות...

או דלא קשה לו, אמרו שהוא לא חווה את הקושי הגדול בחיפוש.
כן, גם אך הוא יוצא מגיל 18-21 זה לא כמו בחור בן 27 שהתחיל לצאת בגיל 22.

וזה ממש לא סותר.
זה שאדם התחיל לצאת בגיל 22 זאת בחירה שלו.

בפיסקה הראשונה שלך...

במכ, אני לא מחפש אשמים, אני רק טוען שהוא לא מכיר את הניסיון הזה.
כי יש הבדל בין חיפוש של 3 שנים בגיל צעיר לחיפוש של 5 שנים בגיל מבוגר יותר.

להפך, החיים האמיצים רק מתחילים אחרי החתונה.
אבל הוא לא מדבר על זה, הוא מדבר על זה שכולם ממורמרים

והאמת
לדעתי דווקא רוב השאלות פה הן על ביטחון עצמי וכו. האם הייתם יוצאים עם גבוה? האם הייתם יוצאים עם בחורה שלומדת דולפינריה? וכו'. והמלצות.
והרבה הרבה שרשורי אמונה וביטחון ושרשורים שמחים.

כמו שתלך לנשואים טריים, ותראה שם המון שירשורים אל גם מיני בעיות בשלום בית. זה לא אומר שנישואים זה בעיות בשלום בית, הרי זה הרבה יותר מזה וזה משש לא העיקר. אותו דבר פה, אנשים מספרים על הקשיים שלהם, ועל הדברים כטובים פחות.

אני לדוגמה יודע, שכשאני בקשר טוב לי, גם אם בסופו של דבר זה קשר שאולי לא יביא לחתונה (ברור שעדיף כמה שפחות קשרים וחתונה כמה שיותר מהר), אבל זה לא אומר שלא טוב בקשר. עם כל הרצון להתחתן ולסיים עם החיפוש....

אדם מלא בציפיה שזה כבר ייגמר

והניסיונות מתארכים
וצלקות מקשרים מאכזבים
וחברים מסביב מתארסים

קיצר אתה צודק אבל זה לא פשוט

אני דווקא לומדת מהחבר'ה פה שיעור חשוב באמונה.

זה לא פייר לשאול בנאדם  "איפה הביטחון שלך?"    

זה זורה מלח על הפצעים ועשוי מאד לעצבן, כי במילים אחרות אתה אומר - אין לך ביטחון!

בזמן שבכלל לא בטוח שעברת את אותם משברים

 

 

עדיף פשוט לחזק.  זה עושה את העבודה מצוין

 

 

אני דווקא קראתי את דבריו באור שונה.
לא חושבת שאדם שרואה שיש כאן פריקות ירצה בכוונה לזרות מלח על הפצעים. אלא כתב כהבעת תמיהה, וכאות הארה לקראת חודש אלול- שאנחנו עלולים לאבד ביטחון בה' מרוב כל המורכבות שבעולם הזה.
אז - ראוי שהדברים היו נכתבים בצורה שמגלמת יותר את כוונתו, בצורה יותר רכה.
וראוי גם לחשוב טוב על אנשים בכללי, כך פחות ניטה להסיק ישר שבאים ממקום מאשים.
מדברת בתור אחת שפרקה פה תחושות לא מזמן.

בלי לדעת אם הוא התכוון לשפוט או רק להבין, או שבמודע ניסה להבין ובתת מודע הוא קצת שופט כי הוא באמת לא מבין.
בין כך ובין כך, אנחנו לא יכולים לדעת וגם לא לשפוט אותו, ואם הרגשנו לא נעים מהערה מסויימת, זה לא יעזור שנגרום לחוסר נעימות בחזרה. נכון שזאת התגובה האינסטינקטיבית, אבל אנחנו מעל האינסטינקטים. אנחנו בני אדם שמורכבים מעוד משהו חוץ מזה, ולא סתם בני אדם, יהודים שמחוייבים המצוות של בין אדם לחברו.

זה פורום שדוגל בערכי תורה ומצוות, ולפעמים נראה לי שצריך לזכור שבין אדם לחברו זה לא רק כשנח לנו, אלא בעיקר כשלא. והנה הזדמנות...

כשמישהו מקבל באופן גורף כאלו תגובות, ראוי שיפשפש במעשיו. בטח באלול.

הוא כתב שהוא לא רוצה לשפוט אבל כינה את כוווווולם כאן "ממורמרים". נו באמת. לא חושבת שהיה נעים לו אם היו מכנים אותו כך, בוודאי כשמדובר במקום שכואב לו. (ואם זה לא אל"ף-בי"ת של בין אדם לחברו, אני לא יודעת מה כן.)

גם אני לא רוצה לשפוט אותו, ובכל זאת לא מבינה מהיכן נובע חוסר הרגישות/טאקט הזה. רק תהייה...

ומסכימה שצריך לעורר ולשקף לאדם שגורם לנו לחוסר נעימות. השאלה אם להשתמש בדרך שלא היתה נעימה לנו, תשרת את המטרה שלך... לדעתי לא. במיוחד לא כשהדברים לא נעשו מכוונה רעה, אלא באמת ממקום שלא זכה להבין את הקושי.
כשתוקפים אותנו, אנחנו עסוקים בלהגן על עצמנו, ואין לנו פנאי ללמוד ולהבין, וככה גם מי שטעה נגדנו.

את צערם, תסכולם וכו' - מכל מיני דברים שקורים, או גם שלא קורים...

 

וזה דווקא לא מתוך יאוש, אלא מתוך אמונה חזקה שיהיה יותר טוב - אז בינתיים כך אוזרים כח לפעמים, ע"י שיתוף אחרים ש"מזדהים" ומקלים על המשא הזמני.

 

וסה"כ, יש גם הרבה אופטימיות, ואמונה, ומידות טובות, וחן וחסד ורחמים - שמתבטאים גם מתוך דברים משמחים, ולפעמים דווקא מתוך מצבים לא קלים.

 

שיהיה לכולם בשמחה גלויה ובקרוב..

 

אבל זה גם מראה התנהלות מסוימת שלנו ושל הצד השני לטוב ולרע

שמקום עם אווירה טובה בטוח משפיע, אז כדאי לבחור מקום נעים...
אבל ברור שגם אם נפגשים במקום סטנדרטי ולא מיוחד או אפילו אווירה רגילה- כל עוד יש חיבור וכימיה אז יהיה טוב אפילו שהמקום והאווירה לא משהו👍

יש כאלה שזה ישפיע עליהם יותר ויש כאלה שפחות....

עלי אני יודע שזה לא ישפיע, אבל רעש כן יפריע לי...

הכי חשוב לא להתקע בשלב ה"דיבורים".

אני מאוד אוהבת להיפגש במקומות יפים
וחדשים

זה מרחיב את הלב, נותן לי הרגשה של שינוי, גיוון, אפשרות למשהו חדש להגיע.

גם אם תהיה פגישה מעולה יבאס אותי אם זה יהיה באמצע הרחוב כשהמון אדם עובר על פנינו או באיזה פינה מלוכלכת נגיד..

אבל זה חשוב *לי* אישית.
בד"כ לצד השני ראיתי שזה פחות משנה.

זה לא משהו קיצוני שמפריע, זה פשוט העדפה של בחורה מן הסתם...
אבל אם זה מגיע מחשש להיפתחות לחברה או משהו כזה שאולי יש כאן עניין חברתי- אז הייתי רוצה לברר למה הגברת פורשת מהדירה עם החברות

השאלה ממה זה נובע..
אם זה מתוק פינוק אולי כן..
אם זה קרוב הביתה השירות בלאוו הכי אז למה לא...

ברמת העיקרון לדמויות שונות מתאים סוג שירות אחר וממילא זה יכול להשפיע על המגורים.

אם מדובר בבחירת שירות, תעשי מה שיהיה טוב לך

מפריע ששואלים שאלות מטופשות

ואם יש בחור שזה מפריע לו אז שילך לחפש את החברים שלו

ברוכה הבאה לפורום

 

רק שתדעי שכשרוצים להגיב למישהו אין צורך לפתוח שרשור חדש..

אפשר פשוט להשתמש בלחצן 'תגובה' שבתחתית ההודעה

ככה מבינים את ההקשר של ההודעה שלך ויכולים להתיחס אליה ברצינות, להחכים ממנה ולהנות ממנה..

 

בהצלחה

ולא עשיתי כלום עוד יום מבוזבז
אולי נלך בערב עם חברים
בהקשר של הפורום ? לא יודע עדיין לא התחלתי לצאת לצערי.... (צבא וכאלה)

שהתפללה, אבל בחרתי להתרכז בתפילה, ולא להסיח דעת.

בקרוב אצלנו איך אומרים...

הרגשתי לא מאה... זה נחשב?

תודה על ההתייחסות.

ומתפללת על כל יושבי הפורום שבקרוב ממש יבשרו לנו בשורות טובות.

אחד אחרי השני 

 

אני היום ישבתי כמעט שעתיים בפקק על הבוקר, חוויה מאוד לא מלבבת 

 

התפללתי לה' 

וניסיתי לקדם שידוך לחברה

 

ניקיתי סוף סוף את המרפסת ואירגנתי שם זולה שווה
ככה שכשיהיה לי עם מי יהיה לי מקום כיף לדבר שעות

היום ואתמול ושלשום (משלים שרשורים קודמים) למדתי.
ועמדתי בניסיון מסוים ב"ה ואני גאה בעצמי על זה.
עכשיו יש תחושה שדברים טובים עומדים לבוא.

ארגנתי חלק מברית️
ולמדתי.

ולעניינינו

הצעתי הצעה אחת.
והתעסקתי בהצעה אחרת. טיפה.

וקרה לי מקרה מוזר ומפדח בהצעה שהציעו לי..

בחור שתקן

ומאיפה זה נובע ואיזה השלכות יש לזה? (חידוד לשאלה שלי)

שהוא בחור שתקן..

קורה. יש אנשים כאלה

אולי הוא מופנם
או סתם אחד שלא מדבר הרבה
או פאסיבי
או אדיש
או לא טוב בלהביע עצמו בעל פה
(אבל אולי יש לו צדדים אחרים ממש חזקים)
או בעל ביטחון עצמי נמוך

הוא מקשיב לך? יודע לומר מילה טובה *בתגובה* למשהו שאמרת/ סיפרת על עצמך?

בכל מקרה, אין לי באמת תשובה לשאלות הפתוחות ששאלתי. פשוט כתבתי מחשבות שעלו לי. אנלא באמת מקצועי ומבין בזה יוופיי דווו

"לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה".

יכול להיות מגוון סיבות מדוע אדם בוחר לא לדבר.
ביישנות/ באמת אין לו מה לומר/ לא רוצה לצאת לא חכם- שזו קצת נקודה של ביטחון עצמי/ מופנם/...


אני מתייחסת בכללי למקור השתיקה ולא באה לומר שהבחור הנ"ל עונה לאופציות שציינתי. סתם קחי כנקודה למחשבה.

יכול להצביע על משהו פנימי עמוק יותר שלא בהכרח טוב כמו ביישנות? ואני יודעת את פירוש המילה מופנם השאלה שלי היא למה אדם מופנם?

על שאר הדברים אני אישית הייתי בוחנת אם זה מתאים לי.

לא יצא לי מעולם לצאת עם בחור שעונה לתואר שתקן ואם הייתי יוצאת סביר להניח שלא הייתי יכולה להתחתן עם בחור כזה.
אני צריכה איש שיח, חשובה לי התקשורת והיכולת הבעה עצמית. (אצלי זו נקודה אחת מתחת למידות שלו ולחיבור לבורא עולם. כי זה באמת ממש חשוב לי).

את צריכה לבחון עם עצמך, זה מהותי לך?
חשוב לך אדם שמביע דעה? שפותח שיח?
אולי ללכת לארוחה אצלו בבית או עם החברים (אם זו הצעה לא ראויה- דלגי. כאילו לא כתבתי) להרגיש איך הוא במגרש הביתי, או לשים לב אם זה סגנון של אדם.


ד"א, הייתי מבררת אם את הבחורה הראשונה שהוא יוצא איתה או בין הראשונות. לפעמים זה מ3שפיע על היחס.


אני יודעת שלא ממש עזרתי, מחילה.
בהצלחה ובעזרת ה' החלטות טובות

ואם באמת מרגיש לך שיש משהו, תעשי בירורים.

אני רק חייב להודות שאם היה לי שמץ של חשד שמישהי שאני יוצא איתה חושד בי שאני מוזר רק כי אני לא מדבר הרבה (אני אישית כן), הייתי חותך חח

אני מנסה לרדת לשורש העניין? איך זה ייתכן שאין לאדם מה להגיד? זה אשכרה מטריד אותי עי אני סופר דברנית וגם קשה לי קצת לשמור בבטן..אז איך אפשר לשמור הכל בפנים או להגיע למצב שאין לך מה להגיד?

ומיעוט בדיבור הוא מעלה, לא צריך להקטין אותה ולרמוז שהיא מעידה על בעיות.

מובא בזוהר מה המקור של קושי במיעוט בדיבור ו"שמירה בבטן", אפשר לעבוד על זה.

 

השאלה היא, בהתחשב בעובדה שאת לא רואה בזה בעיה, למה זה כל-כך מטריד אותך? רוצה גם?

או שקשה לך לראות שמישהו אחר מצליח במשהו שקשה לך?

שיח הוא דבר כזה טבעי וזורם ואנושי ובסיסי אז איך ייתכן לא ליזום אותו ולזרום בו? אבל אתה צודק אם לא מרגיש לי שיש משהו לא בסדר אז חבל לחפור בזה. אממ מה מעלה בזה? אשמח להחכים

יש את המפורסם, "סייג לחכמה שתיקה" (אבות ג' י"ג),

יש את "שמעון בנו אומר, כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה" (אבות א' י"ז),

יש "מלה בסלע משתוקא בתרין" (=אם מילה עולה שקל, השתיקה שווה שניים) (מגילה י"ח ע"א).

 

מה שאמרתי בזוהר (כמדומני בתיקונים) אומר שאדם שלא מצליח לשתוק, זה אומר שה"רוח" שלו סוערת. כלומר שאין לו נחת (לכמעט כל העולם, אבל מדובר שם על מקרה קיצון). ונחת היא דבר יקר ומעלה גדולה

לא חשבתי על זה ככה..תודה

"מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאילם" (חולין פט, א).

זה לא שאין לו מה להגיד..בקיצר נראה לי סבבה.

יש אנשים שונים מאיתנו. זה באמת מוזר לפעמים.
אבל אני מעז להציע, שאולי פה הקב"ה פותח לך פתח להבנה עמוקה - שיש אנשים שונים ממך. אנשים הם פשוט שונים אחד מהשני. כמה שזה יכול באמת להפתיע כשממש קולטים את זה, זה בכל זאת ככה. כעת תביני את המשפט 'כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות' בצורה יותר עמוקה ומופנמת - יש אנשים בעולם ששונים אלה מאלה, בצורה שבה הם חיים, באופן החשיבה, במה שמטריד אותם או במה שגורם להם להתנהג באופן כזה או אחר.
מה? הרי שיח זה כזה דבר טבעי זורם ואנושי, איך יכול להיות שהוא לא חי ככה?? פשוט מאוד, כי בבסיס יש משהו שונה אצלו. בבסיס הוא חי טיפה אחרת ממך, עולם המושגים שלו הוא טיפה אחרת ממך. אני לא אומר שהוא יגיד 'שיח זה לא דבר טבעי זורם ואנושי'. אבל הוא תופס אחרת ממך באיזשהו אופן את השיח. באיזה אופן? אין לי מושג ולאף אחד מפה לא יהיה מושג הוא בעצמו, הוא זה שיודע (אולי). פשוט צריך לדבר על זה, ולשמוע, להיחשף למשהו שונה: איך אני תופסת שיח? איך אתה תופס שיח?
אני בטוח שהיחשפות כזאת, אם היא באה ממקום שלא מבקר אלא ממקום מתעניין בכנות במשהו ששונה ממני; מתוך הבנה שזה בסדר ואפילו מעולה להיות שונה ממני - היא מסקרנת, מעניינת, כיפית, מחכימה, מלמדת.

כך זה בכל זוגיות שהיא, בין אם לפני חתונה בהיכרויות, או גם אחרי חתונה. מתגלים דברים, שבהם הוא שונה ממנה והיא שונה ממנו, ולפעמים עד כדי שזה מפתיע שבאמת יש מישהו שחי ככה וחושב ככה ומרגיש ככה. זה טבעי, זה קורה, זה צריך לקרות: אנחנו בני אדם שונים. בפשטות זה לא מעיד על כלום מלבד עצם העניין - וואלה, אתם שונים בנקודה הזאת.

ותצטרכי לבחון (תצטרכו שניכם בעצם), האם השוני הזה הוא משהו שיפריע לכם לבנות קשר, או שלא. בכלל לא בטוח - הרי מישהי בעולם בטוח מתאימה לו, נכון? למרות שהוא כזה שתקן. אז אולי זו את? יכול להיות
וגם יכול להיות שזה פער גדול מדי, שיפריע.
אז פשוט לבחון
דווקא התרשמתי שאת די מבסוטה על הבחור, ורק הנקודה הזו מתמיהה אותך. וגם, לאו דווקא בקטע שמפריע ומציק לך, אלא יותר בקטע שמפתיע ומוזר, ומפריע בעיקר כי שונה ממך ולא העלית בדעתך דבר כזה. ומרוב הקושי הטבעי שקיים לתפוס שהוא פשוט שונה, מתחילות מחשבות (שלענ"ד יותר סביר להניח שהן שגויות) - אולי יש אצלו איזו בעיה וכו'...
ואם אכן כדבריי - אז למה לא, תתרגלי קצת ותתקדמו בכיף בע"ה

אוסיף רק עוד נקודה, ששוני בתקשורת הוא שוני שמאוד משפיע לדעתי כאן. תקשורת זה הכלים שבהם אדם מביא את עצמו אל האחר, ולכן זה משהו מאוד משמעותי באדם: זו היכולת לבטא את עצמי, לגלות מה יש בפנים ואיך זה מתבטא.
עד כדי כך שנאמר בכמה מקומות, שייחוד האדם על פני בע"ח הוא ביכולת התקשורת ("ויהי האדם לנפש חיה" - מתרגם אונקלוס את הביטוי "לנפש חיה"="לרוח ממללא", לנפש מדברת. מתקשרת. ובעוד מקומות).
זה משמעותי ביחס לאדם עצמו, כי התקשורת היא משהו מהותי באדם, ומשמעותי מאוד ביחס לזוגיות - כי זה מה שעושים בזוגיות, מתקשרים זה עם זו. נפגשים זה עם זו, דרך היכולת שלנו לתקשר, בכל רמות התקשורת (כלומר, לאו דווקא דיבור: הבעות פנים, הודעות כתובות. מעבר לזה - מחוות, חשיבה זה על זו וכו').
זה ממש-ממש לא אומר שמשהו בעייתי אצלו כי התקשורת שלו פגומה ח"ו. התקשורת שלו בסדר גמור! רק שהיא פשוט אחרת. וכדאי לתת את הדעת לשוני, ולראות שאתם מצליחים לתקשר גם דרך השוני (שוב, מהתרשמות כללית מהודעותייך נשמע לי שכן. רק מדגיש לתת על זה את הדעת, ולו גם ברמה של להגיד 'איזה כיף שאנחנו מתקשרים מעולה למרות השוני. רק בוא נהיה מודעים להשפעות של השוני עלינו ועל התקשורת שלנו').

כבר הרבה זמן לא כתבתי הודעה כאן, בטח לא באורך כזה. וכתבתי דברים שלא פשוטים וברורים מאליהם לכל אחד אלא יש לקלוט אותם בעומק כדי להבין. אז מקווה שהובנתי ושעזרתי...
ב"הצלחה!

אממ, אני בדיוק מתכנן היום להחליף לכסילופון לאיזו תקופה, ולא כ"כ מגיע למחשב... אז מתישהו במהלך השנים, אבל כנראה שלא בקרוב מדי

הודעה באמת מפורטת ועם חשיבה והגיון בריא..אמממ כן בדיוק אתה היחיד בנתיים שעלה על הנקודה אני מבסוטה על הבחור ויותר מנסה להבין מאיפה זה בא ואיך זה שזה ככה ופחות ממקום שיפוטי או לא מכיל אלא באמת זה פשוט מעניין אותי להבין את זה..ובאמת העלת נקודות חשובות ונכונות ועזרת לי לסדר את המחשבות. תודה

בשמחה. ושיהיה ב"הצלחה!
תמיד כיף להיות מבסוטה על הבחור שאת נפגשת איתו ;)

אצלי זה נובע מביישנות. יצאתי למעט דייטים אבל אחרי כמה פגישות או שהקשר מרגיש לי יציב יותר אני נפתחת מעט יותר.

כמה זמן אתם יוצאים? תבחני את זה אחרי פרק זמן שיתן לו להתאקלם.
איך השיחות מתנהלות אחרי שאת מעלה שיחה?

אני מרגישה שהיכולת התכנסות הזו מעידה על עולם פנימי עשיר וחיובי

ונכון צריך פתיחות ויציבות וביטחון בקשר כדי ממש להיפתח..אנחנו יוצאים מינוס פלוס חודשיים..והשיחות מתנהלות ב"ה מצויין התקשורת ממש טובה! בעז"ה שנזכה כולנו בקרוב 🤗

טוב לדעת שאת מרגישה כמו חודשיים

ואני לא ממליץ להדליק נורות אדומות סתם.

כל דבר יכול לקבל פרשנות מלחיצה ואין לדבר סוף.

בזבוז חשמל, לדעתי...

אנשים שמטבעם לא מדברים יותר מדי.
את אומרת שדיבור זה ממש טבעי ואנושי - אני חושב שהמשפט נכון בעיקר לבנות. אצל בנים השתיקה טבעית הרבה יותר.
כמובן, רוב הבנים מבינים שכשנמצאים עם בת יש צורך לתקשר יותר ולדבר. יכול להעיד על עצמי ועל הרבה חברים שבהתחלה זה נעשה בצורה קצת מלאכותית, במיוחד שבהתחלה בנות לא יוזמות ורוצות שהגבר יתחיל.
וזה לא נובע מאדישות או חוסר דעה, זה נובע מזה שגברים פחות מוצאים סיפוק בשיתוף ותקשורת, אלא בהתפתחות פנימית, לעבוד על הדברים לבד ובשקט.
ממליץ לקרוא גברים ממאדים ונשים מנוגה, העניין מובא שם בצורה נוחה.
בקיצור, נראה לי שזו לא רק לא נקודה אדומה, אלא נקודה טובה - את יוצאת עם גבר.
אם זה שתיקה קיצונית, והוא לא מודע לזה שאת זקוקה לתקשורת, אולי בעיה.

ולאינטרפטציות.
זה הבחור - שום נורה אדומה, לא משנה מאיפה זה נובע. זה האופי שלו. את צריכה להחליט האם זה מתאים לך

יש שביישנים

יש שסתם לא אוהבים לדבר

יש שחסרי ביטחון

ויש שחושבים לפני שמדברים

יש שאוהבים להקשיב

ויש שסתם לא רואים ערך בלדבר.

 

מכירה כמה וכמה אנשים שתקנים ממקום מאד יציב. 

(אבא שלי לדוג'- לא מדבר הרבה. אבל עושה כל הזמן. ויש לו דעות מאד מוצקות על כל דבר והרבה שכל ומה להגיד- הוא פשוט לא רואה בזה ערך. מעדיף להשקיע בעשיה ולא בדיבורים.. אני יכולה לנסוע איתו חצי שעה בשתיקה וזה סבבה לגמרי. ויכולה לדבר איתו חצי שעה בכיף.)

לאנשים שונים יש תכונות שונות ומאפיינים שונים וזה דבר נהדר ונפלא שהופך את העולם הזה להרבה יותר מרתק.
זה לא שכולם זהים אלא אם יש איזושהי טראומה/ עבר אפל/ מניע סודי שגורם להם להשתנות

"לעולם ירבה אדם בשתיקה, ולא ידבר אלא או בדבר חכמה או בדברים שצריך להם לחיי גופו". (הלכות דעות, פרק ב הלכה ד)"

לנסות לחזור למישהו, אבל הוא זה שחתך.

ונראה לי גם אם אנסה או שהוא לא יסכים להפגש בכלל או יחתוך שוב.

היחיד אגב שרציתי באמת אי פעם...

....

ובנימה אופטימית זו...

אולי עדיף להיות פחות פחדנים ממני.

 

 

היו לי 2 מקרים שבחורים רצו לחזור.

המסקנות הן:
1. אם נפרדנו והיה קשר בין סיבת הפרידה לאישיות(שלא בהכרח לא טובה, אלא לא מתאימה למה שאני מחפשת) באופן ישיר - לא אחזור.
2. אם זה תלוי בדבר שלא נוגע לאישיות באופן ישיר, כמו הנהגות בהשקפה וכדו' והבחור שרוצה לחזור לקשר מוכן לעבוד ע"כ, כי משהו השתנה בו- אסכים לחזור.
3. כשזה דבר שקורה עם אותו בחור פעמיים כבר, סביר להניח שלפעם השלישית אסרב.

בהצלחה!

הציעו לחברה שלי מישהו, הוא ענה שלילי,

אחרי שנה וחצי הציעו שוב, נפגשו, יצאו תקופה ושניהם הורידו על דברים באופי.

עברה שנה, הציעו לחבר של הבחור את הבחורה, הלך לברר אצל חברו שכבר יצא איתה, החבר פירגן.

ישב הבחור וחשב לעצמו שאיננו מסוגל להפסיד אותה וצריך להחזיר מהר לפני שתצא עם מישהו אחר ושבעצם כל הזמן הזה רצה אותה. 

שלח מישהו להציע לה, היא לא הבינה ששלחו אותו וחשבה שזה מישהו נוסף שחשב על הרעיון ולכן ענתה שלא מתאים. 

הבחור שלח שוב ואז היא קלטה שזה הוא ששולח, בהתחלה לא רצתה לפגוש אותה, בסוף קלטה שגם היא כל הזמן משווה אליו ולא רוצה אף אחד אחר אלא אותו.

חזרו ונפגשו, גילו ששניהם הפריזו במה שהפריע וגם ששניהם השתנו במקצת.

התארסו, התחתנו.

והם חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

ניסינו "פעמיים". פעם אחת כשרק הכרנו בתיכון. ולפני הישיבה/מדרשה סגרנו את הקשר (זה בא ממנו. וב"ה. בכל מקרה מאמינה שזה היה קורה בהמשך ...)
ופעם שנייה שנה לאחר מכן בתקופה לא כל כך מוצלחת של שנינו והקשר היה בעיקר דרך טלפון אז זה נסגר די מהר. ואני מרגישה פספוס. פספוס על מה שיכול להיות. הוא מדהים.. אין לתאר כמה.
לא יודעת אם הוא בכלל עוד חושב עליי וחושב לנסות שוב..

נשמע שהסיבה שנפרדתם היתה ענין של גיל ועיתוי, ופחות של חוסר התאמה.

הבנתי נכון את הסיטואציה?

 

אין לך מה להפסיד מלנסות,

מקסימום תשמעי שזו לא אופציה מבחינתו, ואולי זה יכאב, אבל זה גם יעזור לך לשחרר ממנו.

 

רק כדאי קודם לברר שהוא פנוי..

 

בהצלחה

אבל היא ביקשה סיפורים וזה מה שעלה לי ראשון.

תמיד מספרים יותר את הדברים הביזאריים.

אבל בעייני הסיפור הזה מדהים, הם התחתנו כשהגיע הזמן שלהם ולא רגע קודם.

 

תוך כדי שאני כותבת אני רואה את מה ששריקה כתבה שכדאי לך לנסות שוב ואני מצטרפת לדעתה.

עדיף לנסות ומקסימום שוב לא ילך מלהרגיש כל החיים את הפספוס הזה.

בשביל גבר זו בכלל לא בעיה...

ונכון, אל תאבדו תקווה בלי קשר...

בשבילי.
אני כל כך שמח בשבילו.

לא יודעת מה להגיד
רק ש-קראתי.
כל הכבוד לך.

את צודק בדברייך,זה באמת תחושות מאוד קשות,במיוחד מישו שכ"כ רוצה את זה ומתאמץ בשביל זה..ואז פתאום מישו בא וחושב שהוא 'טוב יותר'..אני חושב שבמצבים כאלה פשוט לא לספור אנשים כאלה.באמת,ולא מתוך קטע רע..אלא פשוט הם לא שווים את התתעסקות הזאת..
וגם אפשר להגיב בחזרה,שלפני שניה הייתן באותו המקום ,אז מה הקטע ??מה השתנה ?אז ב"ה היא מצאה מישו,אבל מה הקשר אלייך ?
מה זה עושה אותך לפחות טובה ?..
ויחס עם זאת תתעסקי בעצמך,את לא צריכה להשים עליה בכלל..

איך הייתי מגיבה? תלוי מיהו אותו אדם ומה טיב היחסים.

לאדם קרוב הייתי אומרת שזו אמירה שממש כואבת לי, ולא ציפיתי לשמוע אותה כי היא לא מקדמת ולא מסייעת בכלל. אולי להפך.
שאשמח שיתפלל עליי או שיחשוב על הצעה וישאיר לי את המרחב ואת שיקול הדעת לבחור מה ההשתדלות שאעשה ומה מעבר לכוחותי.

אדם לא קרוב, הייתי פוטרת בתגובה צינית בסגנון;
אם זו תחרות ניצחת, אבל כל הבאסה שזו לא תחרות ולכן אני ממש לא רואה צורך לנצח או לעמוד בציפיות שלך.
העיקר שטוב לך ואתה תשמח בחיים שלך, והעיקר שטוב לי גם עם הדרך היא שונה משלך, הקב"ה יודע מה אני עושה ורק לו אני נותנת דין וחשבון.


איך אפשר להגיד דבר כזה?
חוסר טקט/ חוסר רגישות/ רצון להעביר מסר ואף לעזור אך בלי ניסיון כיצד הדברים מתקבלים שאדם נמצא בסיטואציה כזו (הרי הוא לא חווה את זה).

ולשאלה האחרונה...
את צריכה לברר עם עצמך אם זו חברות שחשובה לך,
היא לעיתים מקדמת ומסייעת לך?
זה קשר מפרה?
אם היא כן חשובה, דברי איתה על התחושות שלך,
ספרי לה כמה כאב לך ואיך את עדיין מתקשה להאמין שחברה כה טובה מתבטאת כך ונותנת כזו הרגשה.
תעשי איתה תיאום ציפיות, תאמרי לה מה את כן צריכה לשמוע ממנה, איך היא תוכל לסייע (כי אולי היא באמת רוצה).

אם את מגיעה למסקנה, שהקשר איתה לא מטיב איתך כלל, וכדברייך "משהו בי לא רוצה את חברתה" ואני אוסיף, שזה מעבר לנקודת זמן הספציפית שאת פגועה, אלא הרגשה שהיא מעבר לפגיעה אותה יתכן שניתן לאחות.
דעתי האישית - תרפי.
אין עניין להיות בקשר עם אנשים שלא מטיבים איתך ואף גורמים לההפך מכך.
"משפחה לא בוחרים" אז לפחות חברים כן.

עזבי, סתם חסרת טאקט... אנשים שמדברים על עצמם יותר מדי וכאילו נבנים על גבי האחר הם אנשים מסכנים. "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא".
לדעתי לא שווה התייחסות. עכשו את יודעת שיש אנשים כאלו ולהבא לא תיהיי בהלם, אלא פשוט לא יזיז לך.

מצויין שאת מתאמצת וגם שמחה במה שיש לך ובמצב שבו את כרגע. ככה מתנהג עובד ה'.

אין דבר יותר רע ממה שתיארת עכשיו! חוסר הרגישות הזה יכול לחתוך את הלב.
ועוד במה היא מתהדרת? במתנה שהקב"ה העניק לה? הרי זו הסיבה היחידה שהיא התחתנה לפנייך - כי הקב"ה רצה ככה. היא לא מתעלה עלייך בשום מובן - לא ביראת השמיים, לא בכישרון, לא ביופי. היא לא התנהלה באופן נכון יותר - או לפחות, לא *זו* הסיבה שהיא התחתנה לפנייך. יש כאן מהלך אלוקי שנשגב מאיתנו, ומי היא שתתנשא עלייך בגללו? אני ממש מתרגזת מזה בשבילך!!!

אני לא מכירה את טיב היחסים ביניכם ולא יודעת מי הבחורה. לא יכולה להמליץ לך לנתק קשרים, ולא בטוח שיש צורך - ייתכן שהיא פשוט חיה בסרט וקצת לא מודעת.
לכן אני, במקומך, הייתי מדברת איתה על זה באופן הכי אסרטיבי שאפשר - "מה שאמרת פגע בי מאוד, ואל תדברי אליי ככה אף פעם. אל תתני לי שוב תחושה רעה בגלל משהו שלא תלוי בי." מעניין איך היא תגיב על זה.

אם היא תגיד שלא ידעה שהיא גורמת לך להרגיש ככה ותתנצל זה משהו אחד, ואם היא תעמוד מאחורי המילים שלה זה סיפור אחר.

מציעה לך לשקול את צעדייך אחרי שתגיעי לצומת הדרכים הזאת, אחרי שעימתת אותה עם הדברים המבחילים שאמרה, ולא לפני.

הקב"ה הוא זה שדואג לך ואת עושה את המקסימום שלך..
אם היא מדברת ככה אולי היא פשוט שמחה מהמקום אליו היא הגיעה.. אולי היא היתה במקום שלך לא מזמן ומשווה את עצמה לעצמה כשהיא רואה את עצמה (לפני החתונה) בך..
אין לך מה להיעלב אלה לפתוח את זה איתה
לדעתי היא פשוט מתלהבת מכל מה שהקב"ה נתן לה..תגידי חהממה מעיק עלייך אבל תשמחי בשמחתה במקום שלה( לא מתוך זה שהיא מדברת עלייך) ובהצלחה

האמת שקרה לי ממש מקרה כזה עם חבר שלי מהצבא, והוא גם אמר משהו בסגנון: ''מה הבעיה למצוא, פשוט הולכים לחתונה ופונים אליך או שאתה פונה ויוצאים וזהו''

אז אצלו זה קצת מתמימות אני חושב, אבל אמרתי לו שזה לא כזה פשוט וצריך שיהיה חיבור והתאמה בפגישות וכו' ולא לכולם זה מגיע מהר- הוא התארס אחרי שבועיים...

ככה שנראה לי שאם אפשר אז כדאי טיפה להסביר את המורכבות למי שכ''כ קשה להבין את זה, ולפעמים זה טוב להעמיד טיפה במקום בן אדם שמזלזל- זה פשוט חוסר צדק להסתכל על רווקים/ות בצורה כזו😐

לומדים כאלה דקויות במתמטיקה, פילפולים כל כך מיותרים בגמרא, אבל דברים בסיסיים כמו רגישות מינימלית לא לומדים. על זה הם צריכים להבחן בבגרות, לא על בגדכפת בראש מילה.

לאחת מהן התקשרתי אחר כך והסברתי לה שהיא פגעה בי, והיא הצטערה ממש וביקשה סליחה, ואני באמת מרגישה שמאז היא משתדלת (...) להיות רגישה יותר.
והחברה השנייה, הרגשתי שהיא כל כך מנותקת (כאילו, הלו חמודה, לפני שנה היית בדיוק במקום שלי, מה נסגר?) שפשוט החלטתי לקחת צעד אחורה ולהתרחק. פשוט לא משתפת אותה יותר בכלל. מדברות על עבודה ועל לימודים ועל הבת-מצווה של אחותי וזהו. כואב? כן, מאוד. היא הייתה חברה טובה...

אבל אין מה לעשות.
יש צדק בפגיעות הזאת.
כי כמה שאגיד לעצמי שאני שלמה עם עצמי וכו...אני לא שלמה עד שלא התחתנתי. נקודה.
ומי שכבר כן, הוא כן...
יתכן שלי לוקח יותר זמן.
אבל העובדה היא שהוא כן ואני לא.
ויש גם את הסיפור על חנה ופנינה. שפנינה הייתה מתגרה בחנה כדי שתפלל חזק יותר לד' שיתן לה ילדים.
יתכן שכאן זה אותו סיפור פשוט לא מתוך מודעות.
לא בטוחה אם זה מצדיק התנשאות או פגיעה מתוך מודעות ורצון לפגוע.
אבל אין לי ספק שזה שאני רווקה ומוקפת בנשואות ומתנשאות גורם לי לרצות גם ולקחת את העסק יותר ברצינות.
החיים טובים. פשוט צריך לשים לב לסימני הדרך...
ואני באמת מזדהה וזה באמת מעליב ומכאיב ושובר לפעמים עד כלות אבל לענד כך זה אמור להיות.
"כי ככה זה בטבע..."
תודה רבה למי שהגיע עד הלום בקריאה
ובהצלחה רבה ❤

רווק= אדם לא שלם (אני לא מסכימה, אבל נניח לזה כרגע)
אדם שלם= לא רווק (נשוי?)
אממ.. לא נראה לי.
לצערי, גם אנשים נשואים לא תמיד מרגישים שהם נישאו לאדם שמשלים אותם ומטיב איתם.
ולשמחתי, גם רווקים לא תמיד מאמינים ש"בלעדייך אני חצי בנאדם".

יש עובדה אחת וודאית-
במשרד הפנים הסטטוס שלו הוא נשוי והסטטוס שלי רווקה.
מי יותר שלם? שמח? מרגיש בתהליך נכון וחיובי?
אינדבדואלי.

בקשר לחברות, אני ממש מבינה (זה מה שדחף אותי להתחיל לצאת), לי זה הרגיש כמו השופר השלישי של הגאולה.אומנם לא כשר ובלי ברכה, אך ניתן לתקוע אם אין שופר אחר או לצאת ידי חובה בדיעבד.

לא אני המצאתי...
זה חלק מהנשמה שלך.
יתכן שיש נשואים שרע להם ורווקים שטוב להם.
אבל השלמות היא במציאת הזיווג.
זה התכלית האמיתית. אין איך לחמוק ממנה

ברור לי ש"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" - אך בראייה שלי, העזר צריך להיות שלם והאדם שלא טוב לו צריך להיות שלם (אולי גם שבור) וביחד הם צריכים ליצור מעין משהו חדש שמורכב משני שלמים שמרכיב שלם יותר גדול מכך, הזוגיות/ הקשר שלהם.

פעם שמעתי ש"ויהיו לבשר אחד" זה רק כאשר יש פרי בטן, שמגלם את שניהם בבריאה אחת.

כנראה שאין לה שום דבר אחר שגורם לה להרגיש טוב עם עצמה, אז היא לוקחת דבר טבעי (שבע"ה יקרה גם לך בקצב שלך) וחושבת שבזה שהיא כבר הגיעה לשלב הזה זה מעיד עליה משהו.

יש בנות כאלה, אבל בעיני הן מעוררות רחמים, גם בגלל החוסר טאקט שלהן וגם בגלל שהן מחפשות סיבה (מילא היא היתה קשורה) כדי להרגיש שהן שוות משהו בעולם הזה.

כל אחד עובר מה שהוא עובר בעולם, ולפעמים דווקא "צדיק ורע לו רשע וטוב לו"...
היא חושבת שטוב לה, אבל את בזמן של הרווקות יכולה לפתח רגישויות, את מעריכה הרבה יותר את חיי הזוגיות שלך, יכולה לצבור נסיון וידע ולעזור בעתיד לאחרים.
מה שבטוח, אם את עושה כפי כוחך בנחת, הקב"ה אחראי על כל השאר. אז אין לך מה להתנצל, וגם לא להרגיש שיש משהו במה שהיא משדרת לך.

באופן אישי זה לא עובר דרכי, זו התנהגות ילדותית שמעוררת רחמים בעיניי.

ואני ממש יכולה להבין את הפגיעה.
יתכן שבתת מודע אלו דברים שאת אומרת לעצמך (שהנשואים שווים יותר וכו') ולכן הדברים שהיא אמרה לך נוגעים בך.

אחותי, במקום להתעצבן על אנשים, מרחמת עליהם. וזה העלבון הכי גדול בעולם, שהיא מרחמת על מישהו, כי תמיד מעורב שם מין בוז כזה...

מציעה פשוט לא להכניס את הדברים האלה לאוזן ולראש כמה שניתן..
מי שחושב שהוא טוב יותר, חכם יותר בגלל מתנה או מצב שאלוקים נתן לו. ורק אלוקים נתן לו !לדעתי זה לא שייך בכלל להשתדלות או למאמץ של אדם בעניין.
לא ראוי להתייחסות.
וגם כדאי להאמין בזה בעצמך- שזה משהו נשוי זה לא הופך אותו/ה ליותר טוב בשום מובן. (גם אם הוא מרגיש ככה) אני חושבת שכך נכון להסתכל על זה וכך יהיה לך יותר קל ובכל סיטואציה כזו או דומה לכזו.

זה הגיע אצלה ממקום שבו היא חושבת שאת לא עושה כלום בשביל זה. שאת לוקחת הכל באיזי וכ'ו 

וכדי להמחיש לך את זה היא הביאה את הדוגמא שלה. שבלי משים נגעה במקומות רגישים אצלך.

את נפגעת - כי את כן עושה והרבה... וגם מעצם ההשואה שהיא עשתה, שבמקום לתמוך היא עושה ההפך.

 

הכי נכון אם את רוצה להמשיך איתה כחברה.. זה פשוט לומר לה שאת פגועה.

ולשאול אותה למה היא דיברה כה ולא תמכה.. ולבקש יותר רגישות.

 

את יכולה לומר שאת עוברת הלאה אבל זה ממש קשה.. אם נפגעת ככה חלק בך תמיד יזכור ויעיב על הקשר.

פשוט דברי איתה.

 

בהצלחה

 

 

וכמו שאמרו לך, מי שפוגע באחרים לרוב זה פשוט אדם חלש, פחדן, כואב

 

 

היא משווה את עצמה אלייך והיא גם משווה את עצמה לזאתי שעובדת ליד הבית ואיזה כיף לה, ולזאת שהבן שלה דיבר חודשיים לפני שלה ולאלה שהזוגיות שלהם נראית יותר טובה משלה

ואז הנה היא מצאה אותך להשוות שהיא נשואה ואת לא ואיזה כיף לה.

חיים לינארים ומעפנים כאלה.

את עצמך את משווה ביחס לעצמך. ביחס לעצמך של אתמול וביחס לעצמך של מחר וביחס לעצמך שאת רוצה להיות.
וזה טוב ובריא ונכון.

וכן, לדעתי כדאי לשמור מרחק כשקירבה יוצרת לך מתיחות ואי נעימות. הבריאות הנפשית שלך חשובה יותר מקשר עם חברה, טובה ככל שתהיה...
בהצלחה!

כמו שכתבת יפה אדם צריך להשוות את עצמו

"ביחס לעצמך של אתמול וביחס לעצמך של מחר וביחס לעצמך שאת רוצה להיות. וזה טוב ובריא ונכון."

זה הדבר הכי נכון שיש ואין לזה תחליף.. אבל.. לפעמים... בלי עבודה נכונה זה לא טוב ולא בריא ולא נכון. אני חושב שברוב הפעמים כשאדם לא לומד על היחס בין עצמו למטרות שלו, זה יהיה גובל בשיפוטיות עצמית ופרפקציוניזם ועוד כמה דברים לא טובים.

 

אז שווה לקרוא על זה קצת

במקרה שלי (מאחר וזה לא רגיש בכלל) אני פשוט עונה "נכון, ואני לא את ולי מתאים ככה כרגע".

ההוכחה: שיכולה לומר דבר כזה, שכל בר דעת מבין שהוא שטות גמורה, מלבד חוסר הטאקט הקיצוני.

 

אז לגבי הלהרגיש פגועה, מצד האמת דווקא קל יותר....

 

כי יש רמה מסויימת, שמתחתיה ומטה פשוט אין מה להיפגע. כמו אם איזה מישהו עם פיגור היה אומר לך כך - היית נפגעת? לא. היית אומרת לעצמך, מסכן - מה הוא מבין.

 

אז את רואה בעינייך שהיא מדברת שטויות. לא יודעת מה  התאמצת ומה לא. אין לה אפילו הטאקט המינימלי לא לדבר כך. הענוה המינימלית..

 

משטויות כאלה, פשוט חבל להיפגע. טיפשה, מחילה. לפחות בענין הזה.

 

וגם מסכנה. זה מה שיש לה "להתגאות"?... עד שמרגישים על הקול שלה?... ככה מרגישה את עצמה "חשובה" מההשוואה? רחמנות עליה. צריך להתפלל עליה שתמצא מספיק נחת בחיים, שלא תזדקק לזה.

 

 

ולגבי "להמשיך" איתה. לענ"ד, אם לא נוח לך בחברתה - אל תהיי שם. יש לך סיבה טובה מאד. אולי תתאפס על עצמה ותבוא לבקש סליחה.

אלא אם כן את יכולה, כנ"ל, לומר לעצמך - אמרה כאלה שטויות, פשוט לא שווה להתייחס. ולהמשיך עם הצדדים האחרים שלה.

 

וכל הכבוד שאת מנסה לסלוח..

כל כך הרבה זמן שהלך לריק (לכאורה!).. ועכשיו צריך להתרומם ולהתחיל מחדש.

אני מזדהה איתך מכל הלב, לא במובן קלישאתי. באמת באמת.

 

התקופה הקרובה הולכת להיות סיוטית. מלא מלא דמעות. ייקח זמן לאסוף את הרסיסים. אולי תזדקקי לשקט מכל העולם - לסנן שיחות והודעות, להזניח מטלות חשובות. פשוט להתכנס לתוך עצמך.

 

אבל עם השקט מתחיל הריפוי... וכבר בסגנון ההודעה שלך אפשר לזהות התחלה של השלמה מבורכת, הבנה שכנראה הוא לא היה האחד בשבילך, ולכן טוב שזה קרה!

הגעגוע יישאר שם עוד הרבה זמן... עד שהוא יתעצב וייהפך לזיכרון נטול רגש. תני לזמן לעשות את שלו ולאט לאט גם תצליחי לראות את הדברים הטובים שאת לוקחת איתך להמשך החיים מהקשר הזה. ויש דברים טובים בשפע! 

 

לכל שאלה או אפילו סתם פריקה... מוזמנת לפרטי 

עצוב לשמוע..זה תמיד קשה ולא נעים..אבל ב"ה הכל משמיים יש לנו מישהו שמשגיח עלינו למעלה ותהיי חזקה ותזכרי שה' איתך ואוהב אותך ובאמת מוזמנת לשתף ולפרוק..וה' אוהב אותך תמיד נסיכה של ה' 😙

שה' ייתן כוח נחת ושמחה בע"ה במהרה

(רק קצת יותר זמן ביחד..)
האמת, סיוט. לא יודעת איך אני הולכת לעבור את זה, אבל מאמינה(משדלת לפחות) לסמוך בלב שלם על הקב"ה, שיוביל אותי לאיש שלי, שהכי מתאים לי...
אנחנו לא הראשונות ולא נראלי שגם האחרונות(לצערינו) שחוות פרידות כואבות, וכולם בסוף ממשיכים הלאה ומרימים את הראש.
בעז"ה ממש בקרוב, אצל כולנו...
מוזמנת לדבר אם את רוצה, למרות שאין אצלי כל כך ניחומים כרגע, יותר הזדהות... חיבוק בשביל שתינו❤

קחי לך את הזמן,תתני לעצמך לכאוב ולהפנים את מה שקרה,ותנסי להסביר לעצמך למה זה באמת לא התאים(אם כל הכאב שבדבר)..ותשתדלי להאמין שכן יהיה לך עוד קשר כזה אפילו הרבה יותר עוצמתי,עמוק וכו'..וכמובןשלהכניס את הקב"ה לסיפור(באמת אבל!)..(לי לפחות זה לא היה פשוט)
שבעז"ה ה' יאיר דרכך ותמצאי את זיווגך בעיתו ובזמנו אמן !!

הפרידות האלה דורשות הרבה כוחות נפש- להשתחרר מכל החוויות המשותפות, מהדיבורים, מהשחנש''ים, מההודעות ומהציפיות...
אני חוויתי על עצמי משהו דומה ואין ספק שזה סיטואציה שהנפש צריכה לעכל אז שיהיה הרבה ברכה 👍

מבינה את הלב הכאוב. הגעגוע הבלתי פוסק והמחשבות שרצות להן בלי סוף.
קחי לך זמן לעכל, להרגיש.. לא להדחיק.
לכתוב ממש עוזר... (אם את מרגישה צורך לפרוק בפרטי בשמחה...) ןגם כמובן לדבר עם ה'!
תאמיני שהכל לטובה. והכל נעשה בהשגחה.
ועם כל הקושי.. תודי לה' ותתפללי.. תתפללי.. בע"ה יגיע זיווגך. בעיתו ובזמנו ! 3>

אז קיבלתי ממנו משהו ולקחתי איתי הלאה ולא משנה כמה זמן ארך המפגש..ויש בזה משהו מדהים בעיניי כאילו בכל אחד מאיתנו יש ניצוצות ואנחנו מפזרים אותם אחד על השני. אבל באמת כל אדם שפגשת היה בו משהו שהיית צריכה ללמוד/לקבל/לתת/לחזק וכו' ויש בידיעה הזו משהו גדול בעיניי שחלק מהאדם תמיד ישאר איתך אבל החלק הטוב החלק שהיה חסר בך. פרידה זה קשה אבל גם זה יעבור ותחחשבי על אישך שמחכה רק לך ועכשיו עברת והתקדמת עוד שלב כדי להגיע אליו! תהיי חזקה נסיכה של ה' הוא אוהב אותך מאוד..מוזמנת לאישי אם תרצי 🤗😙 בשורות טובות

ועל כן - ולא רק לכן - באמת צריכים להשתדל ככל האפשר כשמכירים, לזכור שהמטרה היא בדיקת אופציה של נישואין, בלבד. לא "קצת החוויה" לכשלעצמה - אפילו שמחכים באמת לזמן שכבר יהיה מישהו שאיתו זה יהיה אמיתי, נישואין, משפחה.

 

יותר אמיתי, וגם מקל. אם כי לא תמיד פשוט לביצוע, בגלל "תחומים אפורים" שהם חלק מההיכרות ההדית.

 

 

[ואם זה בגלל משהו שקרה לך - ה' יעודדך. יש לקוות - וגם להניח.. - שכאשר תמצאי, תראי שזה היה ממש לטובה ש"לנצח נצחים" ושזה גם אמיתי..]

 

 

אתה מרגיש צורך לבדוק שיש קליק, שיש פוטנציאל לרגש, ומשם והלאה...... ואם זה לא זה, אז זהו. זה כ"כ הזוי.

בשביל לבדוק, רוצים לעשות קצת "סימולציה" בהתנהלות.

 

וזו ממש חוכמה, לזכור גם תוך כדי זה, שזו בדיקה-לצורך בלבד... לשים בתוך האם יש "פוטנציאל" טווחים בפיקוח. ואם לא זה, להתברר למפרע....  

וגם לתחום בזמן סביר כדי לעשות הערכת מצב.

 

לא תמיד זה פשוט.

קשה אבל יש בזה הגיון כלשהו בכל זאת..

ובע"ה, כמו שאת יכולה לחוש כאב, את גם תחושי שמחה, ותשמחי ותאהבי באמת. בתקווה ובתפילה שבמהרה

כמו שהמוות הוא אבי אבות הטומאה כי הוא אבי אבות האשליה, כך גם פרידה היא אשליה. האשליה שעוד קשר מת. הקשר לא מת, הוא גם לא נולד כשהתחלתם להפגש, הוא היה ויהיה שם תמיד. כל הנשמות של כל האנשים בעולם, במיוחד מאותו העם, קשורים ביחד. התודעה שלנו אחת בשורשה, זה רק נראה לנו שהיא נפרדת לכל בן אדם ובן אדם, האשליה הזאת נצרכת, כי בלעדיה אי אפשר היה לחשוב על משהו ספציפי כמו שאנחנו רגילים, אלא רק על כל המחשבות האפשריות ביחד, שזה בעצם כמו לא לחשוב על שום דבר, ככה אי אפשר לקיים עולם כמו שאי אפשר לקיים עולם בלי האשליה שאנחנו נפרדים מה'.

אצל כל מיני אנשים בעולם?
אותי זה בעיקר מפזר...

הכוונה לדברים טובים בנו שאנו יכולים להאיר לאחרים או לנקודות שצריכים שיפור או ללמוד משהו חדש על העולם או על עצמי

למרות שאם מדובר בקשרים רומנטיים, א"א להתעלם גם מחלקיקי הלב, אבל נעזוב.

את מרגישה טבעי עם זה שתכנים די אישיים שלך מפוזרים אצל אנשים שהם זרים לך כרגע?

כמובן שזו לא הייתה כוונתי..הרמתי ידיים לא מצליחה להסביר את הנקודה..

את צודקת לגמרי...

והעולם ממשיך כרגיל...

מי שחווה פרידה בחייו, פרידה שהייתה מלוות ברגשות רומנטיים, יבין שזה יכול להרגיש ממש כמו אובדן שמישהו נפטר ל"ע....

 

אבל גם כשמישהו נפטר ממשיכים הלאה כי אין מה לעשות ככה זה החיים ולשקוע בבאסה לא יעלה אותנו למעלה

בפטירה הבן אדם לא נפגע רגשית... יש רק את עניין הפרידה, ולבסוף צריכה לבוא השלמה...

בפרידה של קשר משמעותי זה מלווה ברגשות של אכזבה, לפעמים גם פגיעה ואין עם מי לפתור את התסביך הזה... כי הבן אדם מנתק איתך קשר...

צריך כאילו לעשות את התהליך הזה באופן עצמאי... 

כי כבר אין עם מי לפתור, אף אחד לא יודע מתי הוא או מישהו אחר יגמור את חייו ולפעמים הולך אדם שהיית איתו בקשר בעייתי או פגעת בו או הוא בך וכדומה וכבר אין איך לתקן.

אני מכירה מקרה של אדם שהתחיל להתנהג בפראות והוא ואשתו רבו המון ואז התברר שהיה לו גידול בראש אבל הוא הלך לבדיקה ולניתוח לבד ונפטר בניתוח ואשתו המסכנה אוכלת את עצמה אבל מצד שני גם אין לה למי להתגעגע כי בשנתיים האחרונות הגידול גרם לו להתנהגות אישיותית מזעזעת.

 

לא חושבת שצריך לנחם מישהי שנפרדה ע"י דימוי לפטירה ל"ע ולהדיין מה יותר גרוע.

אממ זה יותר בכיוון של הרגשה..

זה פשוט מה שאני חוויתי...

 

אני, אחרי כל פרידה (כמובן שלא בקשרים שנמשכו פגישה אחת) מרגישה איזשוהי תחושת שכול. אפילו אם זו אני שחתכתי. מן אבל קטן. ואחרי קשרים רציניים יותר, קל וחומר.

כאילו משהו מת.. כל החלומות והציפיות, כשהם מתפוגגים, גורמים (לי לפחות) לתחושת אובדן..

עם כוונה לשנים נוספות בישיבה

יש אנשים שעושים שנתיים ושמונה שמתיםםםם לחזור לישיבה ולו רק כדי לנשום את האוויר שם ולשמוע את המנגינה הנעימה של קול הלימוד...

משבר על ההתחלה זה סימן טוב,

 

"כך הם ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים"

הלב הוא רגיש ומתחיל לכאוב מיד כשיש לו בעיה אפילו קטנה.

 

"כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ"

מי שנכנס למשבר על ההתחלה זה אומר שהוא יקר לה' שמרחם עליו שלא יגדיש את הסאה.

הראש מלא במחשבות וכו'

למרות שהיום הברזתי

הפתרון הטוב ביותר - עבודה כפולה:
לעבוד בגדול, להתמודד בע"ה נכון עם הדברים שמציפים מחשבות, שלוקחים את הדעת למחוזות אחרים. להגיע למקום שליו ורגוע עם זה בע"ה. זה החלק הקשה והארוך.
וברמה הקטנה יותר - להשתדל ככל האפשר להכריח את עצמך ללמוד, גם אם הראש והלב לא כ"כ נמצאים בזה...
יש איזו פיסקה מהסטייפלר שהוא כותב דברים בסגנון של "המציאו מושג חדש, משבר. אני בזמני, כשהיה לי קשה, אז למדתי דברים פשוטים יותר, רק גמרא רש"י בבקיאות... אבל היום בחור אומר שהוא במשבר וזה מצדיק לא ללמוד". הוא כתב את זה אחרת לגמרי, אבל ברעיון...
ב"הצלחה אחי! תרגיש טוב עם עצמל במהרה!

אני מציע לך משו פרקטי כביכול יותר,
לרשום את כל מה שמבלבל אותך,ולאט לאט לנסות לראות איך אתה יכול למלא כל דבר ודבר..
וחשוב מאוד בלי לחץ...