פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 836)

ונוגע!!

 

בעז"ה. בקרוב.

משחק המילים עם המילה "כלות" מאוד נוגע.

בס"ד

 

בעז"ה הלוואי שזה יגיע כבר בקרוב בקרוב ממש!

 

מקרה לא חלק ויפה... וברגע שמתחילים להתעסק עם תחום היופי, אז זה כבר מתמקד בחיצוניות ויש כאן נקודה שצריך להיזהר בה- למרות שחשוב מאוד שכל אחד/ת יהיו מודעים לנתונים שלהם ואפילו כדאי להינות מזה👍

להיות מודע לזה זו לא שחצנות.
לדבר על זה זה כן.

(אחותי יצאה עם אחד שלא הפסיק לשבח את היופי שלו ולומר לה שהיא בטח חושבת שהוא חתיך אבל שתדע שהעיקר אצלו זה האופי, שהוא מהמם לא פחות. במילים האלו.)

לא רואה מקרה שבו אדם צריך לומר לאחרים שהוא יפה.
אבל אם אומרים לך, תגיד תודה ואל תכחיש.

שחצנות איומה
תנו לנו להתרשם בעצמנו, אין צורך לדווח..

נכון יש כרטיסים באתרי הכרויות שאנשים לפעמים כותבים בהם על עצמם "נראה טוב"? זה ישר מוריד לי מהבנאדם, ובדר"כ אני מפסיקה לקרוא אחרי המילים האלו.

יופי הוא בעיני המתבונן. וגם אם אתה יפה באופן אובייקטיבי זו תכונה מאוד שטחית לציין על עצמך, שהמתהדרים בה נופלים בגאווה וברדידות.

יופי הוא באמת דבר סובייקטיבי, למישהו אחד פלוני/ת יהיה יפה ולמישהו אחר ממש לא.

אני רוצה לחדד שיופי זאת כמובן לא תכונה שטחית בכלל, יופי של משהו או של מישהי/ו בין אם זה נוף יפה, שיר יפה או בן אדם יפה זה אחד הדברים הרוחניים הנשגבים ביותר שקיימים בעולם. מה ששטחי זה להעיד על עצמך שאתה כזה, אבל בשום אופן אין להתייחס ליופי עצמו כמשהו שטחי/זול/רדוד או חומרי.

רציתי לכתוב אותו דבר. ונדמה לי שיש ניסוחים שיותר עפים על עצמם...

צניעות אחי צניעות

אז צניעות אחותי..
צריך לדעת מה את שווה ומי את אבל לא להשוויץ...

אם הנושא עולה בגלל איזה שהם סיבות, ואומרים את זה אז כנראה זה ביטחון עצמי מצויין. אבל מנסים להגיד את זה בכל הזדמנות, בד"כ זה בא מרצון להוכיח משהו שלא בטוחים בו... וזה שחצנות.

אם בחור שאני לא מכירה או מתחילה להכיר יאמר את זה בקטע רציני - הוא יחשב כבחור שעף על עצמו.
אם זה נאמר בצחוק- אז זה יעלה חיוך אבל לא ישנה מעבר כלום.
אם זה בשיחה רצינית- אשמח על הכנות וזו ממש לא שחצנות בעיניי.
אם זה בחור שאני יוצאת איתו וזה לא משהו שנאמר כבדרך קבע- זה עוד פרט שילמד על הביטחון ותחושת ההשלמה עם ה"כלי" שלו.

בעבר יצאתי עם מישהו תקופה, פעם אחת הוא שלח לי הודעה בסגנון:
" בוקר טוב, קמתי ממש חתיך היום
חייבים להיפגש!"

הוא גם חשב שהוא יפיוף (בקטע טוב ומידתי) וגם רצה לקבוע אבל בדרך קצת יותר מעניינת.

מלחיצים החברים שלך

מדובר על בחור אחד
חוץ מזה, "תאמר לי מי חבריך ואומר לך מי אתה"... אז אולי גם אני מלחיצה (?)

ברבים.
וגם, 'אין אדם משים עצמו מלחיץ' אז כנראה שעדותי לא תקפה לכך

ופה זה לא בי"ד/ביהמ"ש.

הנשיא בדימוס אהרון ברק אומר "כל העולם משפט".

יאללה, חוזרת לעיסוקיי.
יום טוב ומוצלח

גם כן הוא..


יום קסום...

אדם צריך לדעת את המעלות שלו

(בבלי שבת סב:- עין אי"ה, ויקרא רבה טז, א)

והיופי תלוי בעיני המתבונן, ככה שבהרבה מקרים לומר על עצמך שאת יפה גובל בחוסר מודעות.
גם לא כדאי לומר את זה על עצמך כי לרוב התוצאה היא שהדבקת על עצמך תווית בין אם היא נכונה ובין אם לא, ואוטומטית אנשים כבר לא מנסים לראות דברים מעבר למראה שלך.

האמת, שיופי אף פעם לא יהיה מושלם, ואני יכולה לומר להרבה מאוד בנות שהן יפות ולהאמין בזה לגמרי, אבל ברגע שאחת מהן תגיד על עצמה שהיא יפה, אני אבחין אוטומטית בפגמים שלה. יש באמירה הזאת משהו שאוטומטית מכער אותך.

גבר שאומר על עצמו שהוא חתיך או יפה או גבר, עושה לך את זה?

יותר מידי מעבר ללהחליף חולצה ומכנס ולא לצד ההפוך שלהם פעם ביום יומיים.
זה נשי. גברים היום מתעסקים במראה שלהם
מטפחים את עצמם את השיער והבלורית.
זאת נק' התחלה לא טובה בעיניי.

אישה זה שונה. אישה אוהבת טיפוח וזה נשי וטוב שאישה תאהב את המראה שלה
כי זה משפיע על הביטחון העצמי ועל שאר דברים..

לגבי ההרגשה והמחשבה אני מסכימה איתך שחשוב שאישה תרגיש יפה בעיני עצמה לפחות...

לפעמים אנחנו לא שלמים עם (חלק מ)המראה החיצוני שלנו. וזה ממש יכול לבאס.
אם את שמחה עם עצמך- איזה יופי

את מאחלת לה שהיא תתגרש מבעלה הנוכחי? 

או שכן?

נניח וזה היא, והיא מפרסמת את עצמה. לא סביר, יש לה אתר וכו'.

היא משלמת למישהו שיעשה את זה? לא סביר. לא משלמים למישהו לא מקצועי עד כדי כך שיעשה שלושה פוסטים סותרים מאותו ניק.

שתי האפשרויות הבאות הן אפשריות-

זו מישהי נשואה או לא, חברה שלה כנראה, שמפרסמת בהתנדבות ובכיף ובחוסר ניסיון, כנראה ללא ידיעתה אפילו של מיכל הנ"ל.

או מישהי שבאמת אהבהאת הקורס- ואם כך, היא קצת נאיבית, מה שמסביר את היכולת להאמין שקורס אינטרנטי יתן לה אהבה ונישואין. מה שמסביר את היכולת לעשות שלושה פוסטים סותרים.




עד כאן בפינתנו היומית, משחקים בשרלוק

קיצור.. לא אמינה.
(למרות ששמעתי דברים מצויינים על מיכל)

על כל פנים זה באמת נראה כמו סוג של פרסומת.

שולחת לך במסר מספר שאני מצאתי.

היה רשום שם שהפרטים שלה בפייסבוק...
תגללי למטה, זה לא היה ממש מזמן

 

 

אם כן , אז בשביל לסלוח את צריכה להסתכל על כמה דברים ,

 

1.את כלום , מי אנחנו בכלל? ברגע שאדם מכניס לעצמו לעצמו לראש אני משהו , באותו רגע הוא בבעיה

ואז הוא גם לא יכול לסלוח , לי יש סגולה בשביל זה , הסגולה היא לחשוב עד כמה גדול בורא עולם 

ובאותו רגע אתה נכנס לפרופורציות

 

2.להפנים שזה עבר ולא יחזור , אין לך טעם לא לסלוח ,

אם את באמת רוצה בטובתו כמו שכתבת אז אין טעם לזכור ולהמשיך להקפיד

אם את לא מקפידה ועדין קשה לך לגמרי לסלוח זה גם לא כל כך נורא

 

נ.ב , הקפדות בד"כ מביאות לעיכובים במיוחד בשידוכים

 

על אחת כמה וכמה אם ביקש

אז מה שזה היה ועבר?

הרגש הקשה לפעמים נשאר, למרות המאמצים וההבנה שמה שהיה היה.

(מתייחסת לעצה השניה)

 

לכן אמרתי שגם במקרה שקשה עדין לסלוח בגלל שזה טרי

או שזה היה משהו ממש פוגע אז אפשר שלפחות לא להקפיד ולנסות כמה שיותר לדון לכף זכות 

והזמן יעשה את שלו .

 

אנחנו סה"כ בני אדם ויש לנו כבוד בסיסי וזה צלם האלוקים שבנו , אז אי אפשר כמו שאת אומרת

להיות מושלמים ולסלוח ושלא ישאר שום דבר (יש שמגיעים לדרגות כאלה גם אבל לא הרבה)

עם זה יש הבדל בין להקפיד ולרצות ברעת השני לבין תחושה העלבון שעדין נשארת ותחלוף לדעתי עם הזמן

 

כשנפטר הבן של דוד המלך ע"ה

העבדים שלו התפלאו שהוא קם מהארץ וביקש שישימו לפניו אוכל אחרי שהוא בכה וביקש רחמים 

שהילד לא ימות , הם אמרו לו כשהילד היה חי צמת ובכית ועכשיו שהוא מת אתה קם ?

אמר להם אני הולך אליו והוא לא ישוב אלי , ככה צריך להיות גם כאן , זה עבר ולא קיים יותר ,

עכשיו צריכים להתרכז איך להרבות אהבת חינם במקום לזכור ולהקפיד (כמובן עם ההסתייגות המתבקשת)

הרי אם הוא לא הזיווג שלך-

מישהו היה צריך ליזום את הפרידה הזו.

 

והוא עשה את זה,

ואיפשר לך להיות נקיה מנקיפות מצפון (אולי חתכתי סתם.. אולי איבדתי את השידוך שלי בידיים..)

ומהרהורי חרטה ובלבול של אולי בכל זאת, ואולי אני אנסה שוב, ואבדוק, ומי אמר..

 

אם היו לך אי אילו ספקות,

כי לפעמים יש ספקות גם כשטוב ונעים, 

מצד אחד רוצים אבל מצד שני יש לו תכונה X וY וZ שמי אמר שאסתדר.. ועל זה את קצת מתפשרת..

והוא בא ופתר לך את הספקות האלו,

בתשובה אחת ברורה

 

כואבת מאד,

אבל ברורה..

 

 

 

מה שכתבתי נוגע יותר למצב שעוד לא הגעת להחלטה לגביו.. שעוד היו התלבטויות..

אם היית שלמה..

אז אין לי מה לומר רק לשלוח לך חיבוק

 

ובעז"ה שלא תצטרכי יותר לא לכאוב ולא להכאיב, לא לסלוח ולא להתנצל..

שתפגשי רק עוד אחד

לי פעם מישהמ אחרי שנפרדתי(אני יזמתי) בא ושאל אם ביקשתי ממנה סליחה, ולי זה נראה שטויות...
לא עשיתי לה שום דבר רע, פשוט שנינו לא מתאימים אחד לשני.
וגם לא עשיתי את זה באיזה דרך לא יפה, הייתי ממש נחמד, ניסיתי כמה שיותר שיהיה נעים..
שימו לב שאולי הוא לא יודע שהוא צריך לבקש..

האם אתם מבקשים סליחה ממי שנפגשתם איתו ואתם ביטלתם?

ואת יכולה להוסיף: "אפילו שהלב שלי לא מסכים לדברים, אני סולחת על אפו ועל חמותו".

 

בעומק של העניין יש את הרעיון של הענווה, הרחיבו על זה פה

הוא ביקש סליחה? - לקראת נישואין וזוגיות

אם הוא לא ביקש סליחה.

ברגע שלא תהי חייבת, תהי פנויה לברר את הרצון, וכשתרצי באמת זה יקרה ממילא.
אל תלחיצי את עצמך לסלוח. כנראה שאת פגועה ועוד צריכה לברר את הפגיעות שלך.

לדעתי יותר קל לסלוח למישהו כשפורסים בפניו את הפגיעות שלך ומרגישים שהוא הבין. אולי זאת אופציה.

מוזמנת לפרטי אם בא לך.
אני מניחה שזה קשור לתחום הדייטים, אם פרסמת את הפריקה כאן ולא בצמ"ע?

לא מצליחה להרגע. לא מתאים לי בכלל...

מה. קורה. לי.

עד שחברה שלי התחתנה (...) הייתי כועסת בשבילה על בחורים שהיא יצאה אתם והיא הייתה כועסת בשבילי. ככה היינו שתינו פנויות להמשיך בנחת בקשר...

מוכנה בשמחה לכעוס בשבילך, אם זה יעזור לך להשתחרר...

ומי כועס בשבילך עכשיו?

אני פשוט לא מכירה את עצמי כאחת שכועסת כ"כ חזק.

לא זוכרת שזה קרה לי אי פעם בשנים האחרונות.

 

אני חוששת שכל מילה שאני אגיד עכשיו פשוט תהיה שטות שמאד אצטער עליה אח"כ

השאלה כמה זמן יקח לי להרגע ולדבר באופן שקול

 

[רק אגיד שלא, זה לא משהו שבחור עשה לי, אל דאגה ]

 

העצבים שלי ככה

חלילה לא באה לתת ביקורת על מה שסיפרת, אבל אצלי השכל מאד שולט גם על הרגש במקרים כאלו ולכן גם לפעמים לוקח לי קצת יותר זמן להשתחרר..

 

נכון מוזר??

לא אופייני לי בעליל

אבל בהקשר הזה טוב לפעמים לעזוב את השכל.. לצעוק, להגיד שטויות, לבכות, לנהוג בלי היגיון.. זה חלק מהריפוי

אבל להוציא את זה על אחרים זה לא טוב, כי אתחרט על זה ועל מה שאגיד אח"כ מאד.

 

סיפרתי לחברה והוצאתי אצלה את העצבים. זו הדרך שלי לשחרר כעסים ותיסכולים.

אני מאד אחת שיודעת לתת מקום לרגש שלי, אבל גם זה באיפוק בדרגה כזו או אחרת, בהתאם למקרה.

גם כשאני מאד כועסת, לא אצא משליטה..

בסדר

הורים, אחים, בן הזוג..

בכל אופן אני מאמינה שזה עדיף להם על פני איבוד עשתונות וצרחות בכל הבית  (מה שלא יקרה אצלי, כנראה)

שני הצדדים יצאו מופסדים ממהלך כזה חחח

אני מבינה באופן מילולי מה זה אבל לא לגמרי בטוחה שהבנתי איך זה קשור אליי..

שמותר לי יענו לכעוס כי זה באונס?

נו ו? חח

מאשר לכתוב, בד"כ

כשהכעס שדיברו עליו הוא בדיוק איבוד שליטה (=אונס)

לעומת כעס רצוני ומבוקר שיכול להיות בסדר גמור. (או הרבה יותר מזה, כמו אצל הייזל)

ולהמשיך קשר עם בחור טוב שגם מעצבן לפעמים.

המילה 'כעס' עברה שינוי קל אך קריטי במשמעותה, מלשון חז"ל והראשונים ללשוננו.
בלשון הראשונים 'כעס' או 'כועס' זה איבוד שליטה בכעס. ממילא הדברים החריפים של הרמב"ם בהלכות דעות או של הרמב"ן באיגרת, אינם על עצם תחושת ההקפדה (האמוראים הקפידו כמה פעמים), שהיא מה שאנו קוראים' כעס', אלא על התנהגות חסרת עקבות בגלל הכעס, כדברי הגמרא "השובר כלים בחמתו יהיה בעינך כעובד ע"ז". כלומר, זה שאדם נפגע ממשהו - סביר ביותר (אם לא מדברים על צדיקים עליונים שלהם יש הנהגות מיוחדות), רק צריך לזכור, שזה לא מתיר שום איסור (כדוגא של הגמרא - שעובר על בל תשחית).

וזה דפוס התנהגות שלהם שחוזר על עצמו שוב ושוב, זה מרתיח!!!

תכעסי עליהם,

מגיע להם שתכעסי..

 

ומותר לך..

זה באמת מכעיס

באמת מרתיח.

כעסתי, אבל באיזשהו שלב העדפתי כבר לשתוק, כי אני לא רוצה להרוס לגמרי את המידות שלי בגללם

לא מובן מאליו..

 

זה חלק ממש מעצבן,

גם מכעיסים אותך,

וגם לא נעים לך עם עצמך שאת כועסת..

 

שאפו לך על השתיקה!!

איזה כיף שאת כ"כ מבינה לליבי ומפרגנת.
שימחת, מקסימה שכמותך!!

יותר מאוכזבת מכועסת

"הריני מוחל וסולח" וכו..
אמרתי את המילים מהר ובחטף כי הרגשתי שזה ממש נחשב לשקר

פשוט להרפות לבטוח בבורא עולם ולדעת שהזמן הנכון יגיע

צריך לפקוח לה את העיניים. זו תכונה שמאוד קשה להכיל.

 

יכולה להעיד על זה מהצד השני - של בנים חפרנים באופן חסר עכבות..

 

שלא ישתמע שאני שתקנית, כן? אני פטפטנית בלתי נלאית הבעיה היא בחוסר המודעות שציינת. כשבנאדם לא שם לב שהוא מגזים, פה מתחילה הבעיה

אולי ייצא מפה משהו

ואני שתקן...

 

הבעיה שאני תפוס

אבל בעזרת ה'

בס"ד

בכל מקרה היא מזכירה לי את עצמי.
אישית פשוט פיתחתי לעצמי שיטה שאומרת שאם מישהו לא אומר לי שזה מעיק או שהוא כרגע לא יכול אז זאת בעיה שלו.
קשה לי לשים לב מתי אני מעיקה. מה גם שמכיוון שהבנתי בשלב מסוים שאני לפעמים מעיקה אז הרבה פעמים אני מתרחקת מראש ולא מתקרבת יותר מדי.
בקיצור, פיתחתי לעצמי דרך להתמודד עם זה.
בדייטים פשוט יצטרך להיות מישהו שאוהב לחפור ויש כאלה, תהיי בטוחה.

היא לא מבינה מה זה אומר,
יש לה תירוצים...
והיא מתחילה לחפור כשמסבירים לה שהיא חופרת.. 😅

אבל מסכנים הילדים

או לחלופין למצוא מישהו מכיל ומקשיב

באמת משהו קצת לא נעים, שצריך כאילו לעזור לבחור/ה להיות מודעים לאיזה נקודה שמפריעה בפגישות....

אבל אני חושב שעדיין אפשר לדבר איתה או להפגיש רוצה עם דמות מוסמכת שתדבר על הנושא בעקיפין וככה זה אולי יצליח לחדור: ללכת ביחד לשיחה שנותנת כלים לבניית קשר ושמה יכניסו אולי עצות לפגישות, ועל הדרך טיפים כמו-לא לדבר בלי סוף...

נראה לי שאם באים בצורה כזאת מבדלת האחורית, יש סיכוי טוב לעורר את המודעות👍

זה בד"כ נובע ממשהו לא פתור.

יכול להיות שהיא עמוסה ואין לה שקט נפשי, או שאין לה מקום להתבטא בו, ולכן היא מרגישה צורך גדול לאוזן קשבת והיא מפרקת את הצורך הזה על כל מי שהיא יכולה.
אולי כחברה את יכולה לנסות לחוש ממה זה נובע אצלה ולנסות לחתור לטיפול שורש אצל מישהו שיעזור לה או אפילו את בעצמך.

גם לטפטף לה מידי פעם "תגידי, בדייטים מי מדבר יותר, את או הבחור? לא כי את לא מבינה איזה פדיחה, דיברתי היום הרבה מידי בדייט... רק שלא יחשוב שאני איזה חופרת, כי בד"כ אנחנו די מדברים באופן שווה". או כשהיא חוזרת על דברים, וזה דווקא קורה להרבה בנות שאני מכירה אבל לא ברמה קיצונית, להגיד לה "חח כבר אמרת את זה" או במשחקי מודעות שכל אחת מספרת על שריטה שלה, להגיד לה "חח לך יש שריטה, את אוהבת לחזור על דברים הרבה פעמים חחח" לטפטף לה ברוח טובה.

אני חושבת שהאופציה הראשונה מועילה וכשרה הרבה יותר.

רוב הבנים שאני יוצאת איתם הם הדברנים והפטפטנים יותר ממני..הלוואי והיה לי קצת מהאופי הזה

תני לבורא עולם לסדר את זה.
זה לא נשמע (לי לפחות) פגם אישיותי..

ואני מכירה זוג, שהאישה כל הזמן חוזרת על הדברים שלה לפחות פעמיים. אותי זה מחרפן, אבל בעלה לא נראלי שם לב לעניין (או שמסתדר עם זה)
והם נשואים כמעט 20 שנה..

או שלזה אין לה סבלנות?..

 

כי אם כן, שתמצא מישהו מקביל - כל אחד "יחפור" בתורו, יקשיב בתורו - ויהנו עד לשמיים...

 

 

[אבל כדאי בכל זאת לדבר איתה על זה בעדינות. אחרי הקדמה שהיא מאד טובה וכו' כמו שכתבת - וגם אומרת דברים מעניינים, אבל שתדע שלאנשים קשה לפעמים לשמוע מסה גדולה. ולכן כדאי לתרגל לומר אותם דברים, קצת יותר בקיצור, וב"מנות"...]

היא תסתדר בדיוק כמו שבנות פרפקציוניסטיות ימצאו את האיש שלהן

ובכללי לא ממש מוכיחה. 🙂

אני קצת ישירה..והבחור אמר לי שזה גורם לו לחוסר נעימות

מרגש אותי לשמוע על רווקים מאוחרים שמתחתנים, זה פשוט ממלא את הלב שלי בשמחה!! 

 

אין גיל יש מלא נתונים שהקשב"ה מחליט עליהם ואנחנו כמו השתדלות השגחה וכו'..וכמובן הרבה הרבה מזל טוב!!!

משמח!!!

צרת רבים חצי נחמה? 😒

צרת רבים - נחמת שוטים חחח

שכשתגמר התקופה הזן יחזרו ההצעות

לא סובלת תקופות שקטות, חייבת עשייה.

אפילו דברים ממש יעילים!

התכוונתי לעשייה ברובד הזה

זה מזכיר לי כשיש הפסקת מים, ופותחים את הברז עד הסוף ואין כלום..

פתאום חוזרים המים והכל משפריץ לך לפנים

ולנסות להיזכר בכל מי ששאל אם את פנויה... ולהגיד שעכשיו כן...

בס"ד

מוכר מוכר... אפילו שאצלי אין הצפות.. תמיד יבש..

בכלאופן- עכשיו את בעשייה מאוד גדולה ומשמעותית של הגן.. אני בטוחה שהקב"ה רואה את המאמצים שלך ואולי הוא רוצה שכרגע תתאקלמי בגן ותכנסי לשגרה, ואחכ כשתהיה לך קצת יותר פניות הוא יוסיף לך עוד עשייה בעז"ה גם בתחום הדייטים..

זה לצערנו (?) נורמלי ומוכר..

אבל כל צעד שאת עושה מקדם אותך.
כל הבירורים וההחלטות שאת עושה בונות אצלך עוד קומה (לפחות על החלק שאני יודעת;)) לפעמים זה גלוי יותר ולפעמים פחות.

והמפתח להכל לענ''ד, זה אמונה ותפילה!(:

מניח שלי אישית זה היה תלוי בהקפדה על ההלכות מסביב וכל זה

הוא נדר שאם הוא ישרוד את השואה, הוא יגיע ארצה וינקה את כבישי ארץ ישראל. ברוך ה' הוא זכה והוא היה מטאטא כל יום חלק מהכבישים ליד ביתו, כשתלמידיו העירו לו שזה לא מכובד אז הוא התחיל לטאטא מוקדם בבוקר לפני שאחרים קמו.

אם אינני טועה קראתי את זה באחד מספריו של הרב שלמה קרליבך, זה סיפור מדהים לדעתי

שהיה תלמיד של איזה צדיק
אבל לא זכור לי שתלמידיו העירו לו

אחד המורים הגדולים בזמן המודרני היה הרבי מפיאסצנה (Piaseczno) רבי קלונימוס קלמן, שנרצח בגטו ורשה. הוא אמר שילדים בני חמש כבר זקוקים למורה; הם זקוקים למישהו שיחבר את נשמתם לשמים. על כן הוא הקים ממלכת ילדים. היה לו בית ספר שלמדו בו ילדים והוא היה אביהם, אמם וחברם הטוב ביותר. הוא הועבר בידי הנאצים הגרמנים לגטו ורשה ב-1940. שם הוא כתב ספר מופלא בשם "אש קודש", המסכם את השיעורים שהעביר בחשכת הגטו. הוא נרצח במחנה המוות טרבלינקה. כשיצא ספרו לאור אחרי שהסתיימה המלחמה, הכה בי יופיו; הוא חדר עמוק ללבי. שאלתי בכל מקום אפשרי: "איפה הילדים האלה? אותם ילדים יקרים ששמעו את השיעורים האלה מדי שבוע? הייתי רוצה מאוד לדבר איתם" נאמר לי שלא שרד מהם איש, אף לא אחד. אבל יום אחד, לפני כמה שנים, הלכתי לאורך רחוב הירקון בתל-אביב, ומולי ראיתי איש גיבן. כל כך כפוף. כל כך שבור. פניו היו יפיפיות, אבל כל צורת גופו הייתה מעוותת. הוא טאטא את הרחובות. היתה לי הרגשה שזהו איש מיוחד, ולכן אמרתי: "שלום עליך." הוא ענה לי בפולנית כבדה. שאלתי אם הוא מפולין. והוא אמר: "כן אני מפיאסצנה." לא האמנתי למשמע אוזני - פיאסצנה! שאלתי אם ראה אי פעם את רבי קלונימוס קלמן הקדוש מכולם, הרבי מפיאסצנה. והוא אמר לי: "מה זאת אומרת ראיתי אותו? הייתי תלמיד שלו מגיל חמש עד גיל אחת-עשרה. כשהייתי בן אחת- עשרה הלכתי לאושוויץ. הייתי כל כך חזק שהם חשבו שאני בן שבע-עשרה. הצליפו בי והכו אותי ובעטו בי, ומעולם לא שבתי לאיתני; לכן אני נראה כך. אין לי אף איש בעולם. אני לגמרי לבד." הוא המשיך לטאטא את הרחוב. אמרתי "ידידי המתוק, אתה יודע, כל חיי חיכיתי לראות אותך, אדם שראה את הרבי מפיאסצנה, אדם שהיה אחד מילדיו. ספר לי בבקשה אחת מתורותיו." הוא אמר: "בסדר, חכה. "הוא הלך אל הברזייה לרחוץ את ידיו. ואז אמר לי שוב: "אתה באמת רוצה לשמוע את זה?" אני נשבע לך שכן. אני אספר את התורה שלך בכל העולם." אז הוא התחיל: "אני רוצה שתדע שמעולם לא הייתה שבת כמו אותה שבת. רקדנו הרבה ילדים, והרבי שר שיר ברכה למלאכים הקדושים, ובזמן הארוחה הוא אמר דברי תורה בין המנות. ואחרי כל דבר תורה הוא היה אומר: "ילדים, קינדערלאך, הדבר הגדול ביותר בעולם הוא לעשות טוב למישהו, הדבר הגדול ביותר בעולם הוא לעשות טוב למישהו." נאנח הגיבן: הוא הישיר מבט אל עיני: הוא התבונן בי שוב לזמן ארוך ואמר: "אתה יודע כמה טובות אתה יכול לעשות ברחובות העולם?" והוא המשיך לטאטא את הרחוב. היה זה סוף הקיץ, והייתי צריך לחזור לארצות הברית למשך הסתיו. אבל כשחזרתי לתל אביב והלכתי לרחוב הירקון לחפש את הגיבן הקדוש. לא יכולתי למצוא אותו. שאלתי כמה אנשים והם אמרו לי: "מה אתה לא יודע? הוא הלך לעולמו בתחילת הסתיו."‏

שהוא אמר אתה יודע כמה טובות אפשר לעשות בגטו .. ואז הוא הלך והקשיב לכולם שסיפרו לו כמה הם שבורים .

מה השאלה ?

כל עבודה מכבדת את בעליה

אומרים עליו שהוא היה ממש חי את העניין הזה של הניקיון.

זה היה בצחוק
חיים נקי - חי את הניקיון. המלוב"ן - מלשון לבן. הנסתר - כי אף אחד לא מכיר אותו

את ההשראה קיבלתי מחסדי למעלה

אני לא מרשה ככה!
נקי זה ש"מ קיים ור' חיים זה גם שם קיים


ובגללך חשבתי שזה אמיתי...
לא יפה!

ויש כאלה. נכון.



ושום מלאכה לא מבזה את בעליה

מה את חושבת, אני ככה זורק הברקות? זה בא בעמל, אני משקיע בשטויות שלי!

השאלה היא האם זה שהיא מנקה אומר על האישיות שלה עוד דברים...

למה לא הלכה ללמוד מקצוע יותר רציני, בטחון עצמי, אופי שיודע לעמוד באתגרים וכו'... אם כל השאלות מהסוג הזה פתורות לכיוון חיובי אז סימן שאין בעיה וממילא לא יפריע זה שהיא בחרה עבודה מסויימת

לומד nlp...
עוזר ממש להכיר את עצמנו..

אם כן אני במסע חיפוש ארוך מאוד

אך כמובן שהתורה היא מעל הכל ובכל אופן צריך אותה

ויי זמיר...

אני דיברתי במפורש על ענייני הנפש

אך תהליך טיפולי הוא לא לימוד, לא באינטלקט. אלא בתת מודע וכו'

אם אתה עושה תהליך נפשי\רגשי בתורת הנפש עפ"י התורה אז התקבלת...

 

ובכללי משתדלת לשפר את עצמי

עריכה:

*בשלב הזה לפחות

לא משהו מוגדר, אבל שילוב של כמה דברים שיוצרים ביחד תהליך משמעותי

משתמש בשיטה שנקראת המסע ומשתדל לעשות מדיטציה כל יום. אני גם מדבר עם חברים על הדברים האלה שעוזר לי להכיר את עצמי הרבה יותר טוב.

לאן דווקא משהו כתוב אלה לימוד תורה והתקדמות בחיים כדיי לעבוד את השם יותר טוב ולהגיע לשלמות....