לא כל-כך מומחה במציאת שרשורים ישנים (זה היה לפני חודש) אולי מישהו יכול לעזור
נשמחה.
היתי בחתונה איתם, הם באמת מצויינים.
העיבודים, הסנכרון, המגוון של הכלים.
חוצמזה, מי קבע שצריך צלם וידאו? רוב הפעמים הוא הורס ממש שאת הריקודים, של הבנים בעיקר, ואת הכיסא כלה או ההובלה לחופה וכו'. אני אומר את זה גם לרוטשילד..צריך להתחיל להתרכז בחתונה עצמה ולהפסיק לצלם.
וזה יצא זול בהרבה (הוא בגודל של אולם ביישוב עלי.)
חוצמזה תזמורת זמרת הארץ היא ממש טובה ויחסית זולה
שמלת כלה אפשר מגמ"ח
רהיטים יש ביד 2 מציאות מעולות
וכן על זו הדרך
תרשמו אליו היום,
ותמצו אותו כמה שאפשר.
ו... לעבוד קשה, כדי לממן את האירוע.
מזל טוב!!!!
גם המחיר הוא לא של מישהו שמרחמים עליו, 150 למנה זה לא הרבה, אבל זה הרבה.
זה פשוט צדק.
שווה לגמרי
דיברתי עם ההורים שלי על הנושא, מסתבר שיש להם רעיון והם דיברו עם ההורים של הבחור והם לא רוצים להשיא אותו לפני שאחיו הבחור ימצא את אשתו, מבאס
חברה שלי אמרה לי שמישהו שאל מה אני מחפשת אז הסברתי לה
מייק ווזאבסקיוזה היום השלישי שאני שובר את הראש על משו בעבודה...
אבל סוף סוף רואים את האור בקצה המנהרה...
זה אומר שנדבקתי ממישו...
... רפואה שלמה ומהירה!רחפת..
רחפת..כוס ברוחאה. וספורט. יאייי!
ב"ה.
ושיחה מעודדת עם חברה מהמממתתת!!
למדתי קצת תורה,
ביקרתי חברים,
והכי חשוב - שימחתי את אמא
שאולי יובילו לפגישה..
לב טהור:)
. 
לב טהור:) הנה אני-נפש חיה. ודש !נפש חיה.הייזלאחרונה
פסיפלורה1רחפת..
)כמעין הנובע 
מור ולבונה הרגשות שלךמור ולבונה
שאתה בדיוק קיבלת 'שלילה' מקשר טוב שרצית, ועכשיו מגיעה הבעיה.. להמשיך לצאת כאילו לא קרה כלום? או לקחת הפסקה לגמרי עד שהכל משתחרר-אבל מצד אחד ההפסקה יכולה שלא להיגמר כי תמיד 'היא' תעלה לך מתישהו או שבכלל ההפסקה תגרום לשקוע עמוק במחשבות...ואולי אם אני אצא עכשיו אני אמצא מישהי שממש תתאים ותשכיח את הקודמת? ומי אמר שזה יקרה וסתם בזבזתי את הזמן של הבחורה הבאה שאולי אם הייתי מחכה עם עצמי יותר זמן הייתי רוצה בקשר וסתם עזבתי קשר בגלל שאני עושה השוואות...קיצור מה עושים??
כי בשמחה תצאו.שנכון לקחת פסק זמן, אבל לא כזה שיהפוך למריחה.
אולי שבועיים, ואם צריך שלושה.
אני חושב שדווקא החזרה לשגרה תעזור גם להתגבר על הגעגוע. זה עיקרון דומה לעובדה שמחשבה דוחים על ידי מחשבה אחרת ולא על ידי התעלמות.
המחשבה על הצד השני היא אחראית, אבל סוף כל סוף אתה עושה ככל יכולתך להמשיך הלאה.
בקיצור: קל לומר, קשה לעשות.
בהצלחה.
'לא' מתחילה בחוסר יציבות ששואפת מעלה ומסתיימת לא באחרת מהראשונה באותיות, אחת ממעטות שלהן שתי רגליים על הקרקע.
כל 'לא' מערער לנו את מה שהיה נדמה כקרקע יציבה בעבורנו, מביא אותנו לניסיון להבין מה לוקחים משם, עם הפנים למעלה וגוף נוטה קדימה והלאה ומשם... חוזרים להתחלה. עם יציבות מסוימת. ואלופו של עולם בכל התהליך הזה.
לרוב, בעניין הזה אנחנו יודעים ומרגישים מה הכי טוב לנו ברגע הנתון.
יש מי שיאמר לעצור עכשיו יעשה לא טוב, וממשיך קדימה.
יש מי שיאמר הפסקה (כאן הדעות חלוקות כמה זמן אורכת ההפסקה הזו).
מה שכן, לענ"ד, לצפות שקשר יעלים קשר זה דבר שמאוד קשה לסמוך עליו, והשוואות הן דבר בלתי נמנע.
אין לאן לרוץ ואין לאן למהר, האמונה בהשגחת הבורא ותפילה אליו בכל עת עוזרים לדעת למצוא איזה ישוב שיהיה לה נחמד ונעים שם...
ועדיף לקחת זמן מוקצב מראש לחשוב מה לוקחים ממה שהיה, להרפות ולייצב את עצמנו במובן מסוים (כי אין לא שלא מערער בנו משהו פנימי וגורם לחשוב לעומק). ומשם להמשיך עם כוחות מחודשים. יש שיראו בזה מה שנקרא הכנעה - הבדלה - המתקה.
ולגבי בזבוז הזמן - גם מצידך וגם מבחינת הבחורה - תבטח בה' שהכל מושגח ומדויק ומה שמתרחש בפועל, בין אם דחית כרגע הצעות ובין אם נפגשת וראית שלא, הכל רצונו. כי רק רצון המלך נעשה.
אם אתה מרגיש שאתה צריך זמן "לעכל" את התחושות ולתת לעצמך את הזמן להרגע, לך על זה.. כי זה באמת לא פשוט להמשיך כאילו לא קרה כלום.
אולי כדאי להחליט על תקופה קצרה של הפסקה כדי לנקות את הראש, אבל לא תקופה ארוכה מידי, כי לפעמים דווקא כשממשיכים לצאת, זה עוזר להשכיח קשרים קודמים.
אבל כמו שכי בשמחה תצאו אמר, בסופו של דבר אחרי כל העצות - כדאי לך להקשיב למה שבאמת אתה מרגיש שנכון לך.
כי אפשר לתת עצות אבל יתכן שהרבה מהן לא רלוונטיות לך.
הנקודה העיקרית החשובה בעיניי זה להמנע מלעשות דבר שמרגישים שהוא גורם לנו להלחם בעצמנו בצורה חונקת. מותר שיהיה לנו קשה, לגיטימי שיהיו לפעמים השוואות.
נכון שאדם צריך להתעלות מעל עצמו ולהתאמץ להתקדם, אבל לפעמים צריך גם לשחרר מעצמנו ולתת לזה את הזמן..
מקווה שהועלתי ולו במעט.
בהצלחה רבה!
תודה!אימננטיאם ככה זה דורש ממני ישבצ עם עצמי, ממש תודה.
גם אם אחרי כל העבודה שעשינו עם עצמנו (ישב"צ רגוע), פתאום לאחר תקופה מסויימת הכל מתפרץ והרגשות גואים - לא להילחץ מיזה. זה לגיטימי לדעתי.
לא לחשוב שכל העבודה שעשינו עד אז לא שווה כלום, כי זה לא נכון.
לפעמים אנחנו עובדים על עצמנו ומרגישים מצויין, ופתאום התרחשות כלשהי גורמת להכל לצוף.
וזה בסדר.
רק צריך לראות איך מתוך זה מנסים לעלות חזרה.
אני שמתי לב על עצמי שאם אני מתחילה לכעוס ולייסר את עצמי ("למה אני מגיבה ככה"/"למה אני לוקחת ללב"/"למה אני לא מסוגלת לעבור הלאה" וכו) זה סתם מיותר ומייאש.
אז שוב, נכון, אני לא אומרת לא להתקדם ורק להיות שקועים בלהסחף אחר הרגשות המתמסכנים, אבל צריך לשים לב שאנו מנתבים את עצמנו נכון - מצד אחד אנו מתקדמים וצומחים מיזה, ומצד שני לא מתעלמים מהרגשות והתחושות שלנו.
לא קל בכלל ליישם, אבל שמתי לב על עצמי שעצם הבנת הנקודה הזו, כבר מקדמת קצת.
שכוייח.
[התלבטתי אם לכתוב עכשיו, אבל אני חושבת שהכרת הטוב זה דבר ראוי להערכה, אז כתבתי]
להכיר מישהו, לבנות קשר, חברות
ואז לדעת שבכל זאת לא מתאים
להיפרד
ולהתגעגע
לידיד הזה, לבנאדם הזה
שכבר לא נכון
שנדבר.
לא נותנים ללב להיכבש אלא תמיד שומרים על דיסטנס כדי לא להיפגע אח"כ
תודה ששיתפת!לב טהור:)לב טהור:)
בס"ד
רציתי להרוס אבל יש לי לב רחום מידי ואני לא ממש מסוגלת לכך...
בס"ד
ותודה!!
רחפת..אחרונה
הפורום...
תכינו את עצמכם להתחלה חדשה, כזאת שמביאה איתה נחת ושמחה!
מוטיבציהאו שאדבר בשם עצמי.
אני קנאית מכדי לשמוע על שמחות של אחרים במרוכז.
ופחדנית מכדי לשתף בשמחות שלי שמא הדיבור עליהן ימוסס אותן.(כפי שאמרו פה..."אין הברכה שורה..")
תכלס.
צרות הכי כייף ומעניין.
הרי, עד כמה שאני יודע, כל החתונה היא קשרי ידידות וכל הרגשות האחרים מתפתחים עם הזמן.
אם מדובר על ענייני התאהבות/משיכה זה כבר עניין אחר (שלדעתי לא רלוונטי, אבל את תראי פה דעות אחרות לגמרי)
מהרב יהושע שפירא בשם הרב צבי טאו,
שהרגש איתו מחליטים להתחתן הוא השלב בו
את מסתכלת עליו, ואומרת לעצמך: 'זה, שלי'.
אם את רוצה טיפים ליצור התאהבות - זה ממש קל,
אבל זה גם ממש לא הסיפור.
הקשר הזה מכביד עלייך או משחרר אותך?
כשאת רואה ממנו שיחה או הודעה, איך את מרגישה?
מה עובר עליך כשאתם משוחחים או נפגשים?
יש עוד הרבה שאלות אפשריות,
הכל זה בגדול הכיוון, לדעתי.
לדעתי תמשיכי, בכל אופן.
המון הצלחה!!
עיצה של ר' הלל זקס זצ"ל
כשאת פוגשת את הבחור-
תבדקי מה את מרגישה ברגע שאת רואה אותו (ממש בשניות הראשונות)-
את שמחה לראות אותו ולפגוש אותו?
או שאת אדישה כלפי זה?
איך הוא נראה כשהוא רואה אותך?
הוא מחייך לקראתך חיוך של 'איזה כיף לראות אותך'?
השניות הראשונות האלה מעידות הרבה מאד..
אישית ממש עזר לי,
בהצלחה
לב טהור:)בס"ד
והוא יבוא!
בזמן שלו הוא יגיע..
חדשונת️️️ברגועכמו בהרבה דברים בחיים
לדבר אחד עם השני זה בד"כ הפתרון הכי טוב.
מקלל את היום שהתחלתי לצאת.
היי לכולם!
כבר הרבה זמן אני מתלבטת אם לכתוב פה את כל הסיפור שעברתי לא מזמן, זה ממש מציק לי ואני לא מצליחה כל כך לשחרר.. החלטתי שאכתוב ומי שירצה, אני יותר מאשמח שתגיבו מה דעתכם...
זה יהיה קצת ארוך, מתנצלת מראש..
לפני יותר משנתיים הייתי בחתונה של חברה ושם הציעו לי בחור שלפי מה שסיפרו לי לא כ"כ מצא חן בעיני (לא ראיתי אותו), הייתי ואולי אפילו עדיין בחורה סטיגמטית מאוד. רציתי רק בחור משכיל, ובחור שפתח עסק עצמאי (מצליח יש לומר) לא בא בחשבון. והמשפחה לא כ"כ אי איי איי וכו' וכו' סטיגמות כאלה ואחרות. דחיתי את ההצעה בטענה שכרגע אני לא פנויה. לאחר שנתיים ההצעה הגיעה שוב, מ 5 מקורות שונים ומפתיעים בטירוף באותו זמן(!!), יום אחד, לפני שהחזרנו להם תשובה,טיילתי עם אחותי באותו אזור שבה נמצא העסק של אותו בחור (בלי שידעתי מזה) ונכנסנו למקום כי רצינו לקנות משהו, בלי שום קשר אליו. כשראיתי אותו, פתאום הנתונים התחברו לי ומיד הבנתי שזה הוא, מאותו רגע הבנתי שאני רוצה לפגוש את הבחור, מאוד. הוא מצא חן בעיני, הזריזות שלו, המראה החיצוני, אופן הדיבור שלו עם הלקוח ועם העובדים.. משהו בו סיקרן אותי. לא הייתי צריכה להתאמץ הרבה בשביל שזה יצא לפועל. אני אקצר לכם..
נפגשנו בפעם הראשונה, הפגישה היתה מוצלחת מאוד. וכן פגישה שניה וכו'.
פגישה שלישית, הוא שאל אם אני אוהבת את האזור שבו אני גרה ואמרתי שלא. שיתפתי אותו בחלום שלי לגור בירושלים. הוא לא התלהב. ואמר שהוא מאוד רוצה לגור בשכונה שבה הוא גר כיום. הייתי בהלם. זו לא שכונה לגור בה זוגות צעירים, זו לא שכונה לגדל בה ילדים. אני לא רוצה. כמובן שהבעתי את הפתעתי אבל לא ידעתי עד כמה שהוא רציני לגבי זה. הייתי בטוחה ש'יעבור לו'.
אני חייבת להדגיש נק' מאוד חשובה- השכונה הזאת לא רק שלא מצאה חן בעיני באופן כללי, אלא הוא מגיע ממשפחה מרובת ילדים וכל המשפחה כולל נשואים, כולם דודים דודות כולםםם גרים באותה שכונה!! והשכונה היא לא מאוד גדולה.
המשכנו להיפגש, דיברתי על זה עם הקרובים לי, חלק אמרו שממש לא כדאי וחלק אמרו שכל עוד הוא לא מבקש ממני לגור עם ההורים שלו באותו בית- זה לא נורא בכלל. ואני, אני לא הייתי מוכנה להתפשר, לא הייתי מוכנה לזה.
כל פגישה דיברנו על זה, בין אם בציניות, בהומור, או ברצינות. אפילו פעם אחת דיברנו רק על זה כל הפגישה, שבה הוא אמר לי שהוא לא מוכן לצאת מהמקום הזה והוא גם הסביר מדוע..אמא שלו חלתה במחלה ל"ע והוא מאוד מאוד מאוד קשור ומחובר אליה בפרט ולכל המשפחה בכלל. והוא הסביר לי מאוחר יותר ש"הוא לא יסלח לעצמו אם יקרה משהו והוא לא יהיה שם". המשפחה שלו מאוד סומכת עליו, בכל דבר פונים אליו..
בקיצור, הפגישות המשיכו להתקדם ואני תקועה שם.. הגענו עד פגישה 12 והוא כבר הספיק להכיר את המשפחה שלי, והזמין אותי לשלו.
וכל החששות שלי היו נראים לי נכונים כשראיתי את המשפחה שלו. אמרו לי שאמא שלו שטלתנית (ח"ו לא שופטת אותה), האחים אמנם מאוד מאוחדים ודואגים אחד לשני, אבל מדברים אחד לשני בחוסר כבוד- מפגרת סטומה..,
אחותו ואמא שלו הן רואות חשבון, ואני לומדת כרגע ראיית חשבון, ואמא שלו- "אני לא חושבת שאישה צריכה ללמוד את זה, אשה צריכה להיות או אחות או מורה". הייתי בהלם.
עלו שאלות מקצועיות בתחום, הן ציפו שאענה.. מהלחץ התחלתי לגמגם, הובכתי נורא.
אבל בסה"כ הם משפחה עם המון אמת, תורה, משפחה עם שמחה, מסתפקים במועט ואנשים פשוטים צנועים. דווקא על זה לא ידעתי להסתכל אז..וחבל.
פחדתי, פחדתי שלא אסתדר שם, כולם פלפלים ושהם "יטרפו אותי חיה", נלחצתי, היום אני מבינה שזה היה מאוד מאוד לגיטימי מצידי להלחץ.
אחרי שחזרתי קצת בהלם ממה שראיתי, החלטתי שנעשה עוד פגישה ואני אסביר לו מה הם באמת החששות שלי, וכך היה, הסברתי לו שאני מגיל 0 חיה עם סבא סבתא באותה דירה. שזה קשה, שאמא שלי סבלה מה'חמולות' האלה הרבה, שאנחנו- אחים שלי ואני,סבלנו וסובלים מזה המון, לא רוצה לחיות ככה, אני רוצה שהקשר שלי עם המשפחה של בעלי יהיה קשר טוב, לא רוצה שזה יהרס. ושאנחנו סתם מכניסים את עצמנו פה לניסיון בזוגיות. וביקשתי שלפחות לשנה הראשונה, לפחות, נתפוס מרחק של מינימום 15 דק' הליכה (ולא כמו שזה- 5 דק' בקושי). באמת בשביל הזוגיות. ביקשתי משהו בשמיים? מידי מטורף? אני באמת באמת רוצה לשמוע מה דעתכם על הבקשה שלי בהתחשב בנסיבות שלי ובנסיבות שלו.
הפגישה הזו היתה ביום רביעי, ומאז הבחור נעלם, אפילו לא שבת שלום, רק במוצש הוא התקשר ואמר ש"זה גדול עליו, הוא לא יכול לעזוב את אמא שלו". (אבל לא ביקשתי לעזוב את אמא!!) וזהו, שם זה נגמר.
מה בסה"כ הרגשתי בפגישות איתו? היתה מציאת חן, רציתי אותו.. כלומר, היו לנו שאיפות דומות, רצונות, הסתכלות על החיים, הרבה מאוד דברים משותפים. אני נהניתי בפגישות והיה נראה ונשמע שגם הוא, ממש חשבתי שאוטוטו אני עומדת להתחתן, כי חוץ מהעניין הזה של איזור המגורים הכל היה פשוט מושלם. . מסתבר שלא מספיק.
דיברתי עם מישהי שמאוד מבינה בשידוכים ויש לה ניסיון רב עם בחורים ובחורות , היא עצמה גם שדכנית, כשסיפרתי לה את כל הסיפור היא אמרה לי שממה שאני מספרת לה זה נשמע שהבחור אמנם ראה בחורה עם נתונים טובים, כלומר מידות והשכלה ושאיפות וכו' וכו' ובמהלך כל הפגישות איתי הוא חיפש את החיבור, את הקליק, וכנראה לא מצא, ובגלל זה היה לו קל יחסית לוותר עליי ועל כל ההתאמה שכן היתה שם.
השתכנעתי לזמן מה..
לא עברו חודשיים מאז שהקשר נותק, החלטתי שאני לא מוותרת ואני מחזירה את ההצעה הזו, ואני מוותרת על ההתעקשות המטופשת שלי לא לגור בשכונה שלו, ואז כשדיברו איתו על להחזיר את ההצעה הוא אמר שהוא מאורס כבר... הבחור מאורס!
הרגשתי שחרב עליי עולמי..
הרגשתי שעשיתי טעות, טעות חיי. הרבה ממה שביקשתי מאלוקים על הזיווג שלי- היה בבחור הזה! איך יכולתי לוותר, איך התעקשתי על כזה דבר?! הרגשי הכי מושפלת, מובכת, מטומטמת שויתרתי עליו!
אני לא יודעת מה לחשוב, האם פספסתי פה את הזיווג שלי? כי עכשיו כשאני מסתכלת אחורה אני מבינה שזו הייתה התעקשות כ"כ כ"כ מיותרת וטיפשית. הייתי מוצאת דרכים להסתדר עם המשפחה שלו, לא?
אני רוצה לציין עוד דבר, הוא לא ניסה אף פעם לשכנע אותי, הוא רק הציב לי עובדה- "אני רוצה לגור שם."
הוא אמר לי פעם אחת שהוא בעצמו לא יודע איך הוא יסתדר שם, אולי הוא עצמו לא יהיה לו טוב שם והוא יבחר לצאת משם. לא היה שיח מצידו עלינו, על הביחד, איך אני אסתדר שם.
הוא לא ניסה לשכנע אותי ש.. טוב, בואי נראה איך נסתדר שם ביחד, נתחיל שם, ואם נראה שזה לא הולך טוב כמובן שנשקול הצעות אחרות.. לא היה משהו כזה.
אני כבר מבולבלת.. רוצה להיות שלמה עם ההחלטה ההיא. רוצה להרגיש שלא החמצתי כלום. שעשיתי את הדבר הנכון.
אולי בעזרתכם זה יקרה..
סליחה שזה כזה ארוך, פרקתי...
תודה לקוראים ולעונים!
אבל דווקא האירוסין שלו עושים לך טוב.
אנשים לא מתארסים סתם, זה מלמעלה.
גם אלה שמבטלים אח"כ, וגם אלה שמתגרשים.
אם הוא מאורס - זה קיר. הוא פשוט לא שלך.
אפשר (ואולי רצוי) לבכות קצת, לעכל כמה ימים,
ואח"כ להמשיך הלאה מתוך שמחה ונחת,
ובע"ה גם את תבשרי בשורות טובות במהרה!!
המון המון הצלחה!!
שממבט מרחוק נראה לך כאילו ההתעקשות על מגורים מרוחקים היית הטיפשית ולא נכונה. אבל כנראה שאצלך רק זה היה ואצלו היו עוד כמה דברים שגרמו לו להתלבט.
את מזכירה לי חברה שלי שהתגרשה כי היה לה כ"כ רע ואח"כ היא הייתה מספרת לי שהיא בוכה מגעגוע ומרגישה מפגרת.
את נמצאת עכשיו במצב לא נעים שכאילו הוא הסתדר ואת נשארת תקועה במקום. אבל זה לא נכון. הוא פשוט לא שלך ולא מיועד לך כנראה. ואל תזלזלי בקטע של המגורים. ותזכרי שזה לא את הורדת אלא בסופו של דבר הוא הוריד ואפילו עשה את זה בצורה קצת מגעילה הייתי אומרת.
אז אל תצטערי. ה' יביא לך מישהו יותר טוב!!! הרבה יותר!!!
תזכרי מה שהשדכנית אמרה לך, הוא כנראה לא ממש ראה בך בתור אישתו לעתיד.
הבקשה שלך לגור במרחק מה מבית הוריו היא בקשה מאוד לגיטימית. אבל הוא כנראה לא חשב שיש לו בשביל מה ללכת לקראתך.
"על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו". ואם בחור לא מרגיש את זה, זה סימן שזאת לא אישתו.
וכמו ש"טוב בסדר" כתבה, היו לו כנראה עוד סיבות נוספות.
וזה שהוא התארס עוד יותר מוכיח שאתם לא נועדתם אחד לשני.
תחשבי שעוד יבוא לך בחור בעתיד שירצה לעבור איתך לאי בודד כי ירגיש שהוא לא צריך שום דבר בעולם הזה חוץ ממך.
ואם לא יכלת להתמודד איתה אז לא יכלת. לא חושב שהפסדת משהו, ויכול להיות שאם הייתם ממשיכים היית באמת סובלת ממה שהפריע לך.
לכן, לדעתי, את יכולה להיות רגועה ושלמה עם ההחלטה שלך ולהתקדם הלאה בע"ה.
ותזכי למצוא את שלך במהרה ולשמוח, וה' יקיים בך "הרופא לשבורי לב" במהרה.
והלוואי וכל הברכות יחולו בע"ה על כל המחפשים את זיווגם!
לא דרשת שום דבר אלא העלית הצעה; לא ביקשת לעבור לעיר אחרת, או למדינה אחרת חלילה - ביקשת להגדיל לא בהרבה את המרחק ביניכם לבינם, ונימקת את הבקשה שלך בהסבר הגיוני לכל הדעות! זה לגיטימי לגמרי, ואם הבחור היה מעוניין בך כמו שאת היית מעוניינת בו, הוא היה שוקל את זה בכובד ראש ולא זורק אותך (ועוד בצורה כזאת... סלחי לי אבל זו לא דרך).
אני ממש מבינה את הכאב שאת מרגישה... את תחושת הפספוס וההחמצה... אבל אסור לך לגרום לזה להשפיע עלייך ולחשוב שמה שקרה לא היה צריך לקרות. טוב שזה קרה. תחשבי על זה לעומק - אם יש ספק אין ספק - היית בתוככי המשפחה שלו, ומה שראית הלחיץ אותך ממש. בחור שמושפע ככה מהמשפחה שלו וצמוד אליהם בחבל הטבור, לא ישחרר אחרי החתונה וזה יקרין על חיי הנישואים שלכם. באמת היית רוצה לחיות ככה?
כנראה שהוא מצא מישהי שלה זה לא אכפת... או מישהי חלשת אופי יותר ממך, והעניין הזה הסתדר איכשהו. אבל בראייה אובייקטיבית לגמרי - של מישהי שנחשפה לסיפור שלך מהצד ולא לוקחת בו חלק, אני מזדהה לגמרי עם הצד שלך! רוב מוחלט של הסיכויים שגם אני הייתי מקבלת את אותה ההחלטה בדיוק. זה לא בריא להיצמד כל כך למשפחה, בטח לא כשהיא משפיעה על ההתנהלות ואין יכולת להפריד בין החיים הפרטיים שלכם ובין חיי המשפחה המורחבת. זה לא בריא, ולעומת זאת האינסטינקט שלך שהתנגד לזה היה בריא מאוד.
תכניסי לעצמך לראש שטוב שכך קרה! ייסורי המצפון שלך הם פשוט היצר הרע שמכניס לך ספקות לראש וללב. אני מניחה שכשהכל כל כך טרי, קשה לראות את הדברים בפרופורציה הנכונה. רק כשחולף הזמן זה אפשרי... והייתי במקום שלך, אז אני מבינה משהו מהחיים שלי...
לא לא לא עשית את טעות חייך, פעלת בשכל ולפי מה שמתאים לך! והאחד שלך בוא יבוא, אחד שלמענך יהיה מוכן להתרחק מההורים שלו גם 500 ק"מ 
מוזמנת לכתוב לי לפרטי, אני פה בשבילך!
שמחה לראות שאכן עשיתי את הדבר הנכון בעזרת ה'!
תודה רבה על החיזוק,
בקרוב אצלך בקלות בע"ה!
אני חושבת שאתה צודק לגמרי..
מרגישים מהתגובה שמדובר במישהו שחווה משהו דומה באמת..
תודה, הצלחה רבה!
מישהי=)הי יקרה,
קודם כל
באמת כואב ולא קל!!
קחי לעצמך את הזמן שלך לכאוב ולבכות..
ובנוגע למה ששאלת-
ממש לא נראה שפספסת את הזיווג שלך.
אני לא אחזור על כל מה שכתבו פה על ההתנהלות שלו, שבאמת היא ממש ממש לא תקינה.
אבל משהו נוסף שבלט לי-
הוא התארס חדשיים (או פחות) אחרי שנפרדתם. אחרי קשר ארוך.
אולי זה מעיד שהקשר היה בשבילו פחות משמעותי ממה שהיה עבורך..
את גם כותבת שהוא לא ניסה לשכנע אותך. כאילו, לא רוצה- לא צריך.
כמה שזה כואב,
כנראה שבאמת הוא היה פחות מחובר ממך.
וזה לא כיף לדעת שאת רצית מישהו כשהוא לא רצה.
אבל את גם לא רוצה להתחתן עם מישהו שלא באמת רצה.
את ראויה להרבה יותר.
בעז"ה יגיע גבר שיאהב אותך מכל הלב!!
וירצה אותך!
ולא יציב לך כל מיני אולטימטומים...
שיתן את כל כולו לקשר ולזוגיות.
בהצלחה יקרה!
שולחת לך כוחות!!
לטובתך, תפסיקי להתעסק בזה
לא נשמע שהיה כל כך בעיניין מההתחלה
הבחירה שלך הגיונית לגמרי, את לא צריכה לוותר על מה שחשוב לך בשביל מישהו אחר. את ההחלטות החשובות אתם צריכים לקבל ביחד ולא שהוא יקבע לך מה יהיה.
והדשא של השכן לא תמיד ירוק יותר
תלמדי את מה שיש לך ללמוד מזה ובע"ה יגיע הנכון במהרה
הילושששההתעקשות שלי אז לא הייתה סתם, היא הייתה מאת ה' שהרי עובדה שעכשיו זה נראה לי נורא בהרבה פחות..
אז כן, צודק לגמרי התחושות שלנו הן לא סתם,
מה שהמסקנה הזו מביאה אותי להבין זה שגם זה שהוא מצא חן בעיני וההרגשה שאולי אוטוטו... גם זה היה מה' וכנראה שהייתי צריכה לעבור את זה ולא סתם.. כתבתי בהתחלה שהייתי בחורה עם מלא סטיגמות ולפני שנתיים מיד פסלתי את ההצעה הזו, אז.. לאחר שנתיים בדרך לא דרך ה' פוצץ לי כל אחת מהסטיגמות שלי. וטוב שכך, תודה לה'!
תודה על התגובה!
אמן, שנתבשר כולנו במהרה בע"ה ובקלות.. העיקר בקלות.
)את לא צריכה מלכתחילה להכניס את עצמך לנסיון כזה
כי את כן רצית או רוצה אותו
ופה הראית שאת מחפשת לו מישהי אחרת-
כי את ממש לא רוצה אותו
עכשיו את לא רוצה הרי להיראות בחורה קנאית נכון?
אז לפני שאת מחליפה ביניהם מספרים תגידי
"הרע תרחיק, הטוב תקרב והטוב בעינך עשה"
כל פעם לפני שאחיות שלי יוצאות לפגישות אמא שלי אומרת להן להגיד את זה
זה מחדיר המון אמונה
בהצלחה שיהיה
הוא שלך הוא יחזור אלייך ואם הוא לא אז שיהיה להם מברוק
שלך מחכה לך והאו יבוא בעז"ה
הוא אומר לקרוא חמישה פרקי תהילים באקראי ואז את הנוסח הזה.
אמרתי את זה בעדינות פשוטהדוכס מירוסלב
ומזדהה עם התחושות.
יצא לי להכיר בחור שהוא החליט שאין ביננו התאמה, אז הצעתי אותו לחברה שלי, והם התחתנו בסוף! (והייתי מוזמנת לחתונה...)
וזה היה מאד לא פשוט עבורי. למרות שהבנתי בשכל שלכל אחד יש את הזיווג שיועד לו וכו, זה היה לי קשה באותה תקופה.
לכן מבינה אותך מאד, לא פשוט.
שה' יתן לך המון כוחות וסדר במחשבות, יקרה!!
לפני המון זמן, והיום בדיעבד - אני מאד שמחה שזה לא הלך, באמת לא היינו מתאימים..
אבל זו לא חכמה מצידי להגיד לך את זה עכשיו, כי כשזה היה עוד טרי - זה היה קשה.
ולכן גם ציינתי שמאד לגיטימי בעיני שיהיה לך קשה עם זה עכשיו. ומותר. וזה בסדר!!
והלוואי שתרגישי טוב יותר ויסור לך הספק המרגיז הזה.
לילה טוב ובהצלחה!!
וזה באמת כואב- כי אנחנו לא אבנים ובנויים מרגשות, אבל חיזוק קטן..
תחשבי על זה שלא סתם הקב"ה גילגל שתפגשי את הבחור דווקא בתקופה של לחץ ואי נכונות לצאת, הוא היה יכול לסדר את זה גם בתקופה יותר ניחוחה ושלווה. ואם ככה זה יצא אז זה לא סתם.. נכון, לפני כן צריך לפעול בצורה הכי מקסימלית שאפשר, אבל אחרי זה כבר בידיים שלו.
לא סתם המסילת ישירים מביא עצה למידת הקנאה ואומר שאם אנשים היו יודעים על כך לא היו מקנאים בכלל והיא מה שאמרו חז"ל "אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא" - פירוש מה ששייך לך, אף בנאדם בעולם לא יוכל לקחת או לגעת בו אפילו כחוט השערה. אז אם הוא שלך אז אל תדאגי אתם תיפגשו בסיבוב, אבל לא לחשוב על ה'אולי ניפגש' זה יכול סתם לתקוע אותך ולמנוע ממך להמשיך לחפש...מבחינתך זה נגמר ואם ירצה ה' בהמשך אז נחשוב... (אני כותב את זה כאילו זה הכי פשוט בעולם..זה קשה וזו עבודה ואולי ייקח זמן, אבל נראה לי זה הנכון)
ואני מאמין שהקב"ה רואה שאת עושה חסד כזה עם חברה שלך ורואה גם את הקושי שלך ומבין אותו יותר מכולנו כמה זה צובט ולמרות כל זה את עושה חסד כזה, זה מעשה מדהים. ברור לי שזה מקדם אותך ברמה כמה צעדי ענק קדימה.
המון הצלחה
מסתבר שגם להפגש עם בחורה קשה לא פחות... 
