לחילופין - אם היה כאן שרשור בעבר, אשמח לקישור.
רוב תודות לכם!!
יש שם המון מקומות בחוץ ובפנים אבל כדאי לבדוק לפני כי עכשיו חופשת סמסטר
יש גם בישוב נחלים (אם יש לכם רכב)
יש את קניון גנים, קניון קטן כזה בשכונת כפר גנים.
צפיתי עם אמא בערוץ של התאגיד, בסרט על מותה של דיאנה, שכידוע הייתה "נסיכת העם". כל העולם אהב אותה, לא רק הבריטים (ההורים שלי, דודים שלי... כל מי שמבוגר מספיק בשביל להיות בתקופה שלה).
הוצגו בו הבריטים שהתאבלו עליה. אנשים התייפחו, בכו בהסטריה, תקפו את התקשורת שלדעתם הרגה אותה, הניחו זרי פרחים לאורך עשרות מטרים ליד שער בית המלוכה. הגיעו בהמוניהם ללוויה, כדי להיפרד ממישהי שאף אחד מהם לא באמת הכיר אישית.
במהלך הסרט חשבתי לעצמי שזה נראה לי קצת אבסורדי, למרר בבכי על אדם שמעודך לא החלפת איתו מילה.
תגובה רגשנית מתקבלת על הדעת, גם אני בכיתי כששמעתי על מותו של אורי אורבך, אריק איינשטיין ועוד אנשים שנגעו בי בדרך כלשהי. אבל מכאן ועד לישון ברחובות ימים לפני הלוויה כדי לא לפספס אותה? שוב חוזרת לדמעות - אנשים שממררים בבכי!
חשבתי הרבה על האהבה המוזרה הזאת...
ואז נוצר אצלי איזשהו קישור אליי, לחיים שלי.
גם אני בוכה הרבה על מישהו שאני בכלל לא מכירה, וגם אני אוהבת אותו בלי שהתוודעתי אליו פנים מול פנים.
ופתאום, אני מבינה אותם יותר. והמראה הזה לפתע לא נראה כל כך סוריאליסטי.
אחח אהבה, חשבתי לעצמי (ועדיין חושבת). איזה רגש מוזר שאת.
לילה טוב.
פצלש אישיאו שהתכוונת שפשוט קשה לך מרוב התרגשות?
אולי תתרכזי בחלק של ההגשמת חלום...?


בס"ד
משתפת כי זה מתחבר לי ממש...
יום ראשון שעבר היה לי יום עמוסס עמוסס עמוסס..
יצאתי בבוקר מוקדם מהבית, והיו לי ריצות ממקום למקום ודברים לא הסתדרו ואני מתרוצצת בחום..
בסוף הגעתי שעה לפני המבחן שהיה לי למכללה ולא ככ למדתי- אז מהר ישבתי ועברתי על החומר...
ואז הלכתי למבחן- ויצאתי ממנו אחרי שעה וחצי, ומהר התיישבתי לגמור עבודה שהייתה לי כי היא היייתה להגשה לאותו היום...
אח"כ הרמתי את הראש מהמחשב ב19:30 וקלטתי איזה יום ארוך ומטורף היה לי! ככ מטורף שלא היה לי זמן ואפשרות לעבד את כל מה שעבר עלי... יצאתי מהמכללה ככ עייפה ומפורקת- פיזית ונפשית. אז אמרתי לעצמי שאני אתקשר לחברה.. באתי להרים טלפון ופשוט לא היה לי חשק... (ככה ל-3 חברות שונות..)
ואז כשיישבתי בתחנת האוטובוס שאלתי את עצמי- מה אני באמת רוצה?
ואז הבנתי שלא בא לי להתקשר סתם לחברה ולספר לה איזה יום עמוס היה... אלא בא לי להרים טלפון לבחיר ליבי, לבחור שאני אוהב והוא אותי, ומה שאני מחכה זה רק לשמוע את הקול שלו אחרי היום העמוס הזה ולדעת שהוא איתי ומתגעגע אלי...
בעז"ה מאחלת לכולנ"ו שזה יגיע בקלות ובמהירות, בנחת ובסיעתא דשמייא גדולה ממש!

הצורך לשתף עם בן הזוג....
וכמה שחסר העיבוד הזה... בפרט בימים עמוסים...
עם חברות זה אחרת... צריך קודם להשיג אותן...ולהסביר את כל הרקע למצב ..לפני..ואחרי...
וככ רוצים שיהיה מישהו כמו משפחה כזה...שאפשר לשתף באופן של לגשת דוך לעניין...וזה ישר נוגע...ויש תחושה שאת לא לבד
אירוסין
חתונה
7 ברכות
חתונה
חתונה
חתונה
חתונה
7 ברכות
7 ברכות
חתונה
חתונה.
והרגליים שלי כבר כואבות.
ואיזה חודשיים מלאי שמחה!
ואני שמחה כל פעם מחדש שעם כל הרצון שלי לאירוסין חתונה ו7 ברכות משלי
זה לא מונע ממני,לשמח חברות,לרקוד עד בלי די
לארגן 7 ברכות,ולשמח לשמח רעים אהובים.
כיף כיף כיף.
ועדיין,הרגליים קצת כואבות

לשמוח ככה בשמחתה של אחרת בלי לחוש רגשות שליליים זו ממש מעלה! תבורכי.
אני מתוסכלת. לא יודעת מה מדברים עם הגבר שאני נפגשת איתו. (כן אני יודעת שבד"כ זה התסביך של הבנים), אבל העניין הוא שאני לא נפתחת על ההתחלה בכלל ופשוט כרגע אין לי נושאים לדבר עליהם. זה מביך.. מרגיש לי שלא יעניין אותו הסיפורים שלי. זה מעניין בנים?
אשמח מי שיכול לענות לי בהרחבה. תודה רבה!
הרי מי שאת נפגשת איתו, רוצה להכיר אותך בתור מי שאת - כלומר בתור בת. וגם את רוצה לראות אם מקבל אותך כך. לכן, תגשי מראש במחשבה שבוודאי יענין מה שתספרי - ותני לדברים להתגלגל. שאלות הבהרה, תשובות, אסוציאציות, וכבר את בתוך הענין, על דברים שקרובים לליבך.

מי שיכול שיוסיף\יחדש. זה יעזור מאוד!
אני לא פוחדת-
להיות כנה איתך,
להיחשף על ידך,
להביע בקול געגוע
לזייף בלי אנחת זעזוע
להיכשל, לטעות, להטעות, למצות
להתרגש, לחוות, לחוש, לצפות
לדבר הרבה, לשתוק לא פחות
ללכת איתך בנעליים שטוחות
לסמוך שתבין ,לצחקק משטויות
להיפתח, לשתף באינסוף אמיתות
לפרגן, נצח אותי בתחרות
אם אני אנצח זו אותה המהות
לחלום חלומות גדולים עד מאוד
על בית מלא שמחה, ברכה ועוד
להתווכח, לא לזוז מילימטר אחד
לא לצחוק כשאתה מחרק כה נפחד
לפעמים לקבל דעת האיש השני
להשלים עם שריטותיך, כן אדוני
לדמוע אך לא לנגב הדמעות
לשתף שתדע קיבלתי מחמאות
לאכול נודלס ארוך מלא רוטב
להודות איתך הייתי חיה בקוטב
להישאר בלי איפור, בלי סלסול בשיער
לתת לך להוביל, לכוון אותנו ביער
לצאת יחד לדייט גם בחורף הקר
להכין לך משקה הכי הרבה יצא מר
לקבל דעתך, לנגב דמעתך
להצדיע לך, לחזק אמונתך
להשאיר לך לדאוג בשבילי
כי אתה מקור החוסן שלי!!
בשולי הדברים- תודה לכל מי שהגיב על הדברים הקודמים שהעליתי, גרמתם לי שוב לכתוב... אז זה בזכותכם
בבוא היום תראי את זה לאיש שלך
נכון שהתגעגעתם??
היום יותר משמחתי לומר "בדיוק עכשיו הציעו לי מישהו" ולנשוף לרווחה 
אז שמחתי להודות לה' שיש מישהו
וגם קיבלתי פתאום סתם ככה באמצע היום סמס מחמם לה מחברה
שרצתה לאחל לי בהצלחה ולומר שהיא מתפללת עליי ![]()
מה אתם/ן עשיתם/ן?
מבקש אמונה
שריקההקודם היה מזמןמזמן..
היום היה לי בראש שקט תעשייתי ומחשבתי מכוון מעניני לנ"ו שכנראה ימשך עוד מס' ימים 
ובהצלחה ניצן!!
נזר
בהשתדלותי
עד שהוא יחנה את הקדילק ויגיע
הייזלאחרונה
מישהי=)



ועכשיו פתחנו שולחן ויש פה על-האש מטורף ב"ה
)
ועכשיו רק צריכה למלא אותו..
עזרתי אומץ ודיברתי עם שדכנית. בנוסף דיברתי עם בחור והחלטנו שזה לא זה. וכל אחד יחפש את המיועד שלו... בנוסף עצתי לחברה משהו... אמרה שתחשוב אם היא רוצה עכשיו בכלל לצאת אבל לפחות ניסיתי...
התקדמתי המון בלימודים- בטוחה שהאיש שלי ישמח שיישאר לי כמה שפחות לאחרי החתונה...
(אהבתי את הגישה של בהשתדלותי ואני מאמצת אותה)
עשיתי פעילות גופנית- עושה לי כיף
התרגשתי עם 2 חברות מאורסות, הצלחתי לפרגן מכל הלב!!
דחיתי הצעה ואני מבררת על עוד אחת.
הרהרתי לעצמי איך בא לי מישהו שיקבל ויאהב אותי כמו שאני, מפה לשם כתבתי את הרהורי שחור על לבן, אתם מוזמנים לראות אם אתם מתחברים- אני לא פוחדת- - לקראת נישואין וזוגיות
כשתבוא,
אספר לך
כמה חיכיתי לך
כמה התגעגעתי אליך
עוצמה כזו של געגוע
שלא ידעתי שישנה
כשתבוא,
אני אדע שהכל היה שווה
שזה לא טעות ולא שכחה
כי מלפניו אין שום בלבול
שהתפילות והדמעות שלי
לא נשפכו ריקם
יחדיו הם נאספו וכבר מלא הנאד
כשתבוא,
אספר לך
כמה על עצמי שמרתי בשבילך
איך כמעט התבלבלתי מי אתה
איך כמעט איבדתי את עצמי ואלוקי
וכמה כבר רצית שתבוא...

ממש נגעת...
טוב אני לא כותבת ברמה שלך, אבל כיף לי לבטא את עצמי.
תודה לכולם על התגובות. חיממתם לי את הלב.

ריגשת ממש!!
בעז"ה בקרוב!!

ורק כי כתבת לבהשתדלותי על הכתיבה,
אז שתדעי שהכתיבה שלך מצוינת!!
פשוטה ונוגעת.
תמשיכי ככה 


תתעניני בו, במעשיו ושאיפותיו; אולי זה יעשה משהו.

נעימת זמירותאחרונהאנו משכנעים את עצמנו שחיינו יהיו טובים יותר אחרי שנתחתן, אחרי שיהיו לנו ילדים.
אנו מתוסכלים כי הילדים אינם מספיק גדולים ושנהיה מאושרים יותר כשהם יגדלו.
אחר כך אנו מתוסכלים כי מתבגרים וקשה איתם. אנו בטוחים שנהיה מאושרים יותר לאחר שהם יעברו את השלב הזה.
אנחנו אומרים לעצמנו שחיינו יהיו טובים יותר ויהיו מושלמים כשבן/בת הזוג יצליחו יותר, כשתהיה לנו מכונית טובה יותר או בית גדול יותר, כשנוכל לנסוע לחופש, כשנהיה בפנסיה.
האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים מ"עכשיו", אם לא עכשיו אז מתי?
החיים תמיד מלאים באתגרים ובמכשולים. עדיף לקבל זאת ולהחליט להיות מאושרים בכל מקרה.
מישהו אמר פעם: "במשך הרבה זמן היה נדמה לי ש'החיים האמתיים' היו אמורים להתחיל עוד מעט, אך תמיד היה מכשול אחד, בעיה שיש להתמודד אתה, מייל לא פתור, חוב שצריך לשלם... אז החיים היו אמורים להתחיל, עד שהבנתי שהמכשולים ההם- הם החיים שלי!"
(לא יודע מה המקור של זה. לא אני בכל אופן..)
הנחש- מכיש מראשו והעקרב עוקץ בזנבו.
העקרב מסמל את התקיעות של האדם במה שהיה בעבר- את רגשות האשמה, נקיפות המצפון או הגעגועים למה שפעם היה טוב.
העקרב מסמל את התקיעות של האדם בעתיד. כש....אז יהיה לי יותר טוב. אם היה לי....אז הייתי שמח.
כך או כך- האדם שוכח את ההווה. וזה חבל עד מאוד...כי בהווה שלנו אנחנו צריכים לפעול ובו צריכה להיות מרוכזת העבודה שלנו.

תמיד אנחנו בדרך לחכות למשהו באשליה שאחרי שהוא יבוא יהיה טוב יותר.
בס"ד
שלום לכולם,
לעניות דעתי, שורש הבעיות, שאנו משווים עצמינו לאחרים,
רגשי נחיתות,ולא מסתפקים במה שהקב"ה נתן לי.
להודות לקב"ה שקמתי מהמיטה, מרגישה טוב, נושמת,
הולכת, שום דבר לא מובן מאליו.
לרצות שיהיה אהבה, אחווה, שלום ורעות בין כולם, בלי
לעשות דווקא, לנקום, לנטור וכו'.
בבקשה מכם אחים ואחיות יקירים בואו נכבד ונאהב
אחד את השני באמת.
בתודה ובברכה
שריקהאחרונהאמנם לא שלך,
אבל תודה על השיתוף.
דברים חשובים,
שתמיד תמיד כדאי לתזכר את עצמינו בהם.
אה,
וגם ליישם 
נושא הצניעות כל כך לעוס שאני באמת לא מסוגלת להכיל יותר את ההתעסקות בו.
הוא רלוונטי מאוד לבחור שמתמודד עם הסוגיה, וזה הכל! אין צורך לפתוח דיון שדנים בו על חלקי גוף של נשים שנחשפים או לא נחשפים, זה כשלעצמו לא צנוע בעליל!!
ורק עכשיו ראיתי שרשור שלא נראה לי שייך בכלל לדבר עליו גם בחדרי חדרים, להתעסק בדמויות פרטיות וכו'
אוקיי...סתם מתוך עיניין וסקרנות וקריאה של יותר מידי ספרים כנראה בסופש האחרון....
יצא לי לתהות...
אז נניח, ח"ו רק נניח...שמישהו..איפשהו...ביקום כלשהו...באודיסאה כלשהי....
(חלילה לא אצלנו!)
הגיע לגיל מופלג וחייו מבחינה זוגית לא הסתדרו בתלם הרגיל....
מה עדיף לדעתכם להיות?
-אלמנים עם ילדים שחוו אחלה זוגיות אבל הזוגיות נגמרה מנסיבות טראגיות ולא מצאו איך להקים בית עם מישהו/י נוספת.
-אלמנים בלי ילדים כנ"ל.
-גרושים עם ילדים שלא התחתנו שוב כנ"ל..
-גרושים בלי ילדים...
-רווקים בלי זוגיות מלאה מחוץ לנישואים.
-רווקים שחיו חיי זוגיות עם מישהו/י בלי חתונה.
כמובן שאפשר להוסיף אפשרויות נוספות....
תודה וערב טוב!
פצלשית..לא התכונתי להכאיב לאף אחד...
ציפיתי יותר לתשובה אינסטנקטיבית שעולה בכל אחד מאיתנו אני משערת...
ולא אמרתי זאת כי לא רציתי להשמע פסימית מידי. כי באמת לא עלינו.
אבל תכלס...
זה על אותו משקל כמו מה עדיף להרצח או לרצוח...
נכון שזה חיים של אנשים.
ונכון שאנחנו ב"ה לא מבינים בזה ובעז"ה גם לא נבין.
אבל זה כן מעניין לדעת מה הגישה...
מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים
מעולם לא שיקרתי תמיד נהיה מאושרים
אף פעם לא אמרתי תמיד רק נאהב
אף פעם לא ניבאתי לנצח נשמח
אבל,
אני רוצה
לטעות רק איתך
להתאכזב רק ממך
להתפייס ולסלוח אך לך
להיעלב ממך כי אירוע שכחת
להחזיר בגד כי אתה לא אהבת
לחלוק רגעים יפים ופחות
לגעת, ללמוד, לשמוע, לראות
להתרגש, לצחוק, להכיר ולחוות
גם בעיניים טרוטות ובוכות
גם עם צנרת עולה עד גדות
לשתוק איתך גם לצרוח ביחד
לאחר, למהר, לתקן, לשפר
לסדר, לגהץ, לכבס, לזמר
לחיות יחד בחיות שכזאת
והכי בעולם יותר מהכל-
לזכות בפיס ולבזבז עד כלות....

יום נישואין שעבר את 20 השנים....
למי יש רעיונות לא יקרים לחגוג?
בוזאחרונהלהציע הצעות שיש בהן סבירות - והשאר לא על המציעים.
אלא בידי בני הזוג ובידי שמיים.
אתה שולח את לחמך על פני המים ומתפלל לטוב ולהצלחה, אבל אתה עצמך לא אחראי יותר מאותו הרגע. כל החלטה היא על אחריות שני הצדדים; להיפגש, להמשיך להיפגש, להתארס, להתחתן, וכן, גם להתגרש חלילה.
אל תיקח על הכתפיים שלך עול שלא שייך לך, אל תכביד על עצמך. את שלך עשית.
זה עלול להיות גרוע הרבה יותר.
עדיף להציע הצעות פחות מוצלחות ולסמוך על שיקול הדעת של הבחור והבחורה, מאשר לא להציע בכלל.
ככה אתה גם מעניק להם תקווה ומשמח אותם בעצם המחשבה שלך (זו תחושה איומה שלאנשים מסביבך לא אכפת ממך...),
וגם מגדיל את מאגר האפשרויות מבחינתם (אולי לבחור הזה יש חבר שיכול להתאים לה בול?).
ואני מאוד (מאוד!!) מבינה את התחושות שלך, אבל זה לא אומר שהן מוצדקות.
אנחנו לא יכולים לקחת על הגב שלנו צרות שלא שייכות אלינו. העולם גם ככה מורכב, יש מספיק קשיים גם בלי זה.
עשה טובה לעצמך, שחרר.
בס"ד
קודם כל לשמוע דבר כזה בלי שום קשר אליך זה מאיים...
תמיד כשאני שומעת על סיפורים כאלו זה גורם לי למן פחד כזה ולחשוב שוואלה- שום דבר לא בטוח.. כאילו הנה הם חשבו שמצאו אחד את השניה ו- בסוף זה לא.. מפחיד!
דבר שני, מאוד יכולה להתחבר לכך שבוודאי שזה יותר מאיים כשזה זוג שאתה שדכת...
ויחד עם זאת!
אני מתחברת למה שכולם כתבו מעלי..
ולא סתם כולם כתבו לך ש'אתה לא אחראי עליהם..'
אתה שליח של הקב"ה בעולם!
ושליח בנושא ככ ככ חשוב!!
אנחנו יודעים מה התוכניות של הקב"ה??
לצערנו לא.. :/
הקב"ה שם אותך להיות שליח כדי להפגיש זוג מסויים.. מה שיקרה ביניהם מכאן והלאה הוא ממש לא בתחום האחריות שלך... לקב"ה יש תוכניות וסדר שהוא מסדר את הדברים והוא יודע שאותו זוג היה אמור להתחתן ולהתגרש אחרי לא מעט זמן כי רק ככה הם יגיעו לתכלית שלהם בעולם..
ותדע שאתה עושה משהוא מדהים!
שאתה חושב על חברים שלך ומפעיל הרבה מחשבה כדי לשדך!
אני אפילו חושבת שיש בזה איזשהו כישרון.. באמת!
אני ממש רוצה לשדך וואלה- הרבה פעמים לא מצליחה לראות את ההתאמה..
אז שכוייח גדול!
ותמשיך עם זה! באמונה גדולה בקב"ה שאתה שליח שלו, ובביטחון גדול!
ותוריד מעליך... לפחות קצת...

העולם הזה הוא עולם של עשייה, ועם כל עשייה באים גם דברים שליליים. אפילו כשהולכים למכולת יכולים ח"ו להידרס. בכל עשייה ישנו סיכון מסויים, וככל שהעשייה יותר גדולה בד"כ הנזק הפוטנציאלי יותר גדול.
- ארץ ישראל כל כך חשובה לנו, ותראה כמה הרוגים יש למענה.
- כשיוצאים לשליחות בחו"ל יכולים להתקלקל שם מהצד הרוחני, אבל עדיין עושים את זה כי זה חשוב (אגב זה קונפליקט שהיה להרבה גדולי תורה 'ללמוד או ללמד?').
- כשתינוק לומד ללכת, בהתחלה הוא נופל המון פעמים, בכל אחת מהפעמים הללו הוא יכול ליפול בצורה לא נכונה ולהיות נכה, אבל רק ככה הוא לומד ללכת.
- הדרך היחידה לקבל תשואה לכסף ששוכב בבנק היא ע"י סיכון שלו בקרנות למינהן (וגם שם, ככל שהסיכון יותר גבוהה התשואה יותר גבוהה).
בס"ד
איזו תגובה!

, כתבת יפה ומחזק. תודה..
קוד אבל פתוחאחרונהזה לא שהשידוך לא היה טוב
הם אנשים בוגרים וצריכים לקחת אחריות על ההחלטות שלהם
ולרוב זה כי לא ידעו לבנות נכון
ולא נורא, כל אחד והדרך שלו בחיים, כנראה זה מה שהיה צריך לקרות כדי שיגדלו וילמדו
החיים ממשיכים, הכל לטובה
ת-ק-ש-י-ב..!!
אין למי ששידך שום טיפת אשמה בכך שהזוג ח"ו התגרש.
עצם הידיעה מאוד עצובה.
אבל זה ממש לא יכול למנוע ממך או מכולנו עשיה בריאה של שידוכים.
לענ"ד היא תהיה שם עד שנמצא את המיועדים לנו...