מישו מכיר סיפור על אופטימיות?
אם כן שישלח לי במסר''ש.
דחוףףפרילי =]
ממש בא לי להיות ממש נחמדה, ולנעולקלמנטינהאחרונה
אבל חיפשתי לך בגוגל סיפור, והנה הוא פ ה. אני נועלת, יומטוב.
מה עדיף – ליפול מהקומה העשירית, או מהקומה ה- 100?
בשני המקרים הסוף ברור ומר. אבל במקרה השני יש יותר זמן לחוות את הנפילה, לקלוט את עומק התהום, להשתעשע בפנטזיות הצלה בידיוניות או לדמיין את ההתרסקות בפירוט מבעית.
שאול ושרה אלפסי מתעוררים כל בוקר לתהום שהולכת ומעמיקה. לפני כמה שנים, כשעוד לא היה להם מושג עד כמה קרובה שפת התהום, הם נתקלו במכשול ומעדו קלות. שום דבר דרמטי, רק תקלה טכנית. אבל משפחת אלפסי – כמו רוב שכניהם, מכריהם וקוראי-הסיפור הזה – חייתה גם מקודם על שכבת קרקע דקיקה, עשויה כרטיסי פלסטיק, ניירות בנקאיים ונכסים ממושכנים. לא צריך יותר ממעידה קלה כדי שהציפוי יתפורר ויפער תהום אפלה, רעבתנית.
כל בוקר הם נלעסים עוד קצת, נסחטים עוד מעט, רק כדי לטפס למיטה באפיסת כוחות ולקוות שהחלומות ייטיבו איתם יותר מן המציאות שאורבת להם עם שחר. אבל אין שום סיכוי שייחלצו אי פעם מן התהום, שיום אחד ויחיד לפני מותם יוכלו להתפרנס. גם לא חשוב איזה שכר ישיגו בעמלם, כולו יילך כדי לכסות סכום זָניח מכלל חובותיהם, שצומחים כמו תוֹלעת מחשבים. גם ילדיהם, החפים מכל פשע, גדלים בתוך התהום, נשאבים מַטה מבלי שתהיה שום משמעות לכישוריהם, לזכותם הבסיסית לאושר ולכבוד, לטוב-ליבם או לשובבותם.
"אין תסריט שלא חשבתי עליו," אומרת שרה, בת ה- 32, ששום דבר מכל זה לא ניכר על פניה שופעות החום. "חשבתי למכור כִּלייה, אבל זה לא מספיק כדי לשנות. חשבתי גם להתאבד, בטח שחשבתי, כי אני מבוטחת. הילדים יקבלו פיצויים, ושאול יוכל להתחתן מחדש. אבל ביררתי: החוב שלי לא ייגמר אם אני אמות. הוא ייגמר רק כשהוא ישולם. אם אני אמות הוא פשוט יעבור לבעלי ולילדים."
אנחנו נפגשים באחת השכונות העניות של חדרה בבית הקטן שבו הם מתגוררים, יחד עם בעלת הבית, אימא של שרה, ושמונת ילדיהם. הרבה פרטים מכים בך בבת-אחת – הניקיון, הריקנות, הריהוט המוקפד. הריהוט כולו פרי עבודת-יד של שאול. הוא בנה הכל אחרי שעות העבודה, משאריות שמצא במיכלי אשפה ומיחזור של נגריות. פרטים נוספים: הספרייה העמוסה בספרי קודש ובכתבי חכמים, המראה הצעיר, הנעים והחילוני של שני בני הזוג, ההתנהגות המופתית של הילדים שעוברים מדי פעם מבלי להפריע, שתיקתה של האם הזקנה שיושבת בפינת המטבח, ארגז המצרכים שאגודת המתנדבים הביאה – חלב, ריבה, לחם פרוס, אורז.
פריט אחד טומן בתוכו את כל הדרמה: תיק שמן, דמוי-עור בהיר, ובתוכו מאות מסמכים, הזמנות למשפט ופסקי דין, חשבונות הוצאה לפועל והתכתבויות עם רשויות. שרה היא זו שסוחבת את התיק הזה על הגב, יום אחר יום. היא מתייצבת בבתי המשפט, מודה בכל אישומי החובות שלא כובדו, ומנסה להסביר שוב ושוב שהיתה כאן תאונת שרשרת, שאינה מבקשת דבר, מלבד הזדמנות לתקן. פעם אחת כבר באו לעצור אותה, והיא התחננה מהשוטר שלפחות יוותר על האזיקים, בגלל הילדים. גם מחר יש לה משפט, וסכנת המאסר מתחדשת.
באמצע שנות התשעים שאול ושרה אלפסי היו זוג צעיר ומצליח למדי בחדרה. הם פתחו חנות רהיטים וגילגלו מחזורים חודשיים בני שש ספרות. כמו כולם, גם הם בנו את העסק על הלוואות בנקאיות, אשראי ושיעבוד. בלי פזיזות, בלי תיאבון יתר. התוכנית העסקית שלהם הייתה סולידית למדי. אבל אז צצה מהמוּרה: בעת ובעונה אחת, כמה מלקוחותיהם לא שילמו על סחורה שהזמינו, כמה המחאות שקיבלו לא כובדו, תזרים המזומנים של העסק נפגע, והיה להם קושי לעמוד בהתחייבויות השוטפות.
הכל קרס כהרף עין. המערכת הפיננסית היא כמו כריש המזהה בחוש הריח שלו את אובדן שיווי המשקל העדין ביותר של אנשים מסוגם של הזוג אלפסי, שאין להם משפחה עשירה, כושר מיקוח פיננסי או טריקים בשרוול. לאף אחד אין סבלנות ואורך-רוח מן הסוג שהיה נחוץ להם כדי לסתום את החור ולשמור על העסק. בשעה ששאול ושרה ניסו לחשוב על מבצעי מכירות או קיצוצים בהוצאות, בנקים וגובי חוב כבר פתחו נגדם בתחרות גבייה ועיקולים. בני הזוג עשו כמיטב יכולתם: הם שברו קופות גמל, מישכנו את בית אחיה של שרה, מישכנו את ביתם שלהם. אבל נדמה היה שהחובות שלהם לקו בווירוס קטלני. מדי רגע נוספוּ להם ריבית, שכר טירחה משפטי, אגרות, דמי גביית חוב וקנסות.
שרה מדקלמת את התשלומים החודשיים שלהם, נכון להיום:
"8350 זה משכנתאות והלוואה בנקאית, ל- 32 השנים הבאות.
"1500 שקל כל חודש להוצאה לפועל.
"2690 שקלים שכר לימוד לילדים."
"8350 זה משכנתאות והלוואה בנקאית, ל- 32 השנים הבאות.
"1500 שקל כל חודש להוצאה לפועל.
"2690 שקלים שכר לימוד לילדים."
כמובן, לא מדובר בכל חובותיהם של האלפסים, אלא רק באלה שבהם הגיעו לסידור תשלומים קבוע. לא כלולים כאן גם תשלומים כמו חשמל, מים, מיסי עירייה, חשבונות טלפון, ובדאי שלא דברים מיותרים כמו אוכל, בגדים או תרופות. הסכום החודשי הוא 12540 שקלים.
ההכנסות:
"המשכורת של שאול, מ- 13 שעות עבודה ביום במפעל – 3800 שקל.
"הקיצבה מביטוח לאומי 4063, אבל עכשיו עם התוכנית הכלכלית היא ירדה ל- 3000, ויש את הפנסיה של אמא, 1500 שקל."
סך הכל 8300 שקל אחרי הרפורמה.
ההכנסות:
"המשכורת של שאול, מ- 13 שעות עבודה ביום במפעל – 3800 שקל.
"הקיצבה מביטוח לאומי 4063, אבל עכשיו עם התוכנית הכלכלית היא ירדה ל- 3000, ויש את הפנסיה של אמא, 1500 שקל."
סך הכל 8300 שקל אחרי הרפורמה.
גם אם יפסיקו לאכול ולשתות ויעבירו את כל כספם לתשלומים השוטפים, יצברו מדי חודש פער של 4240 שקלים, לפני ריבית וקנסות. אבל זה הכסף הקטן. מחכה להם עוד חוב של למעלה מ- 400,000 שקל בהוצאה לפועל, ועוד חוב של מיליון וחצי על משכנתאות שעדיין לא התחילו להחזיר.
בתנאים האלה הייתי מצפה לפגוש אנשים שונים מאוד מהאלפסים. חשבתי שיהיו שבורים, מובסים, מדוכאים. אכן, הם פגועים, מפוחדים ומזועזעים. אבל מעל לכל הם חיים בעוצמה ובתנופה, חדורים כבוד עצמי וכבוד לזולת. הם יפים, האהבה ביניהם עזה וגלויה, והם אנשים מעוררי השראה.
מדי בוקר הם מתעוררים אל התהום, וממלאים את תפקידיהם במיטב יכולתם, עד כּלות הכוחות. שרה לא יכולה לשלוח את בת התפנוקים לפעוטון, כי היא מתחת לגיל חינוך חובה, והעלות היא מעל 2000 שקל לחודש. לכן היא נאלצת לפעמים לקחת אותה איתה אל לוע המפלצת, בית המשפט, למבצע ההצלה ההֵרוֹאי היומי. שאול עובד במרץ במפעל, שם הוא עושה הכל, מנגרות עד שרברבות או ניקיון, ובלבד שיהיה תמיד נחוץ, ולא יקוצץ חלילה מג`וב החלומות הזה. "בעל הבית לא יודע באיזה מצב אני. אני לא רוצה שיידע שאני חי בחסדו, שאין דבר שלא אעשה כדי להישאר," הוא אומר.
כשהוא חוזר הביתה הוא מתפנה למלאכת השיפוץ. כשעברו לכאן, אחרי שנאלצו לוותר על ביתם, זה היה בית-סוכנות מתפורר ודל. שאול אסף חתיכות גבס אחת לאחת כדי לבנות קירות, לברוא מראית-עין של תקרה שלמה.
מתוך המִקלט הזה הם נאבקים על חייהם, ומנסים להעניק בו לילדיהם תחושה של בית, של הגנה. אבל הילדים יודעים. ערב אחד, זמן קצר אחרי שעברו לכאן הגיעו כמה עבריינים, בשמו של גובה חוב שביקש לשבור להם אצבעות.
"אחד מהם עמד כאן ואיים לאנוס לנו את הילדה," מספר שאול. "אמרתי לו תסתכל עלי, נראה לך שאני מישהו שמרמה, שמתחמק מתשלום? הוא הסתכל מסביב, ראה איך אנחנו חיים, וזה הרס אותו. הוא כל-כך התעצבן מהחוסר אונים, מלראות את הילדים שלנו, שככה, כמו שהוא עם האקדח והסכין, הוא דפק אגרוף בשמשה של האוטו שלו, זרק לי את הצ`ק בפנים ואמר - תחפש מישהו שיעזור לך. אתה יודע, באותו הרגע לי כאב עליו. הוא היה בשיא העצבים ולא היה פה מה לקחת, לא היה טעם להפחיד אותנו. מסכן."
כשרואים את שרה ושאול מבינים לליבו של העבריין ההוא. הם לא מסוג האנשים שנוח לטפּוֹל בהם רְבב. טוב-ליבם ניכר בהם עוד לפני שעמדת על צבע שיערם. כשהיה להם עסק הם נהגו כעניין שבשיגרה לעזור למשפחות נזקקות ולתרום לקבצנים. בשלב כלשהו שאול חזר בתשובה וזֶרם מעשי הצדקה רק גבר, כמו גם קצב הוּלדת ילדיהם. לא שבגלל זה הסתבכו הכספים, אבל זה ודאי לא עזר. מה שכן, אומר שאול, החזרה בתשובה העניקה לו דרך התמודדות שחסומה, בינתיים, בפני שרה.
"אני פשוט מפיל את התיק על אלוהים," הוא אומר.
יש בו משהו מבלבל מאוד. הוא יודע את זה.
"כמו שאני נראה לך ספורט אלגנט," הוא מחייך, "אני הכי דתי, אבל בלי מדים שחורים ובלי מתווכים. אני חי בשבילו נטו. יותר קל לחיות ככה, כשמבינים שאנחנו רק אורחים ל- 70-80 שנה. כשאתה חי בשבילו, יותר קל לך להתמודד."
מרכז אמונתו הוא ואהבת לרעך כמוך.
מרכז אמונתו הוא ואהבת לרעך כמוך.
"כמה שאתה יכול לעזור – תעזור. בלי חשבון."
הנפילה הגדולה לא סדקה את אמונתו. להפך, עכשיו הוא נאחז בה בשיניו ובציפורניו, בשכלו החריף ובמתק-שפתיו, ובעיקר בכל ליבו.
"אני לא יכול לראות באדם שמולי אלא ידיד," הוא מסביר. "אין בי שנאה. אולי זאת מחלה. יש לי חבר שוטר שאמר לי – התמימות שלך איבדה אותך ואת אישתך. שכחתם שהעולם הזה מלא סטירות ושקרים. אבל מה נותר לי לעשות? להוסיף עוד שקרים וסטירות, או לחזק את האמונה?"
"בלעדיו כבר הייתי אבודה." אומרת שרה. "אני באתי לפה לפני חצי שעה אחרי עוד יום בבית משפט, מוכנה להעביר אליך את כל הדיכאון מההתחלה ועד הסוף. אבל מה שהוא עושה איתך הוא עושה גם איתי. בלי ההרצאות שלו, בלי שהוא יחזיר לי את הפרופורציות ויזכיר לי מה שחשוב – כבר מזמן הייתי הולכת לאיבוד."
לפני שהגעתי לפגישה ידעתי על משפחת אלפסי רק שורה סטטיסטית. אבל גם ידעתי שיש שאלה אחת, שעם כל האי-נעימות אני חייב לשאול אותם: 8 ילדים? כשאין כסף לחלב?
אבל ליד השולחן שבּנה שאול, ומול תיק המסמכים הבהיר, השאלה הזאת מאבדת כל משמעות. הם היו שקועים באותה צרה גם עם 2 או 3 ילדים, ואלמלא אמונתו היוקדת של שאול היתה המשפחה קורסת, ואמונה לא קשורה לנתונים סטטיסטיים. חוץ מזה, בני-הזוג אלפסי לא נמצאים על ספסל האשמים, רק בגלל שעכשיו הם עניים.
שרה ושאול ערים לסבל של ילדיהם.
"ילדים של הורים מאוד עניים ומאוד עשירים יכולים להיפגע. ילדי עשירים סובלים הרבה פעמים מהזנחה, מחינוך חומרני. אבל המצב שלהם עדיף בעיניי מילדים של עניים: הילד העני גדל באווירה של דיכאון, והוא משדר את זה לחברים שלו. אני רואה את זה אצלם, בדיבור עם חברים, ואני מפחד."
אני שואל איך הילדים מרגישים כלפיהם.
"אני חושבת שלפעמים הילדים פשוט שונאים אותי," אומרת שרה. "אני יודעת שאני במקומם הייתי לפעמים מרגישה ככה."
"לא לא," ממהר שאול לתקן. "תשמע, גבי, אני מאוד מבין ילדים, אני בעצמי קצת כמוהם. זה אולי יישמע לך כמו סטירת לחי אבל הילדים שלנו פשוט מרחמים עלינו. זה הכל. אפשר לראות את זה בעיניים שלהם. הם ירשו את מידת הרחמנות מאישתי וממני. יום אחד הילד קיבל עשרים שקל פרס בבית-הכנסת. הוא בא הביתה ואתה יודע מה הוא אמר? אבא, רוצה קופסת סיגריות?"
"לא לא," ממהר שאול לתקן. "תשמע, גבי, אני מאוד מבין ילדים, אני בעצמי קצת כמוהם. זה אולי יישמע לך כמו סטירת לחי אבל הילדים שלנו פשוט מרחמים עלינו. זה הכל. אפשר לראות את זה בעיניים שלהם. הם ירשו את מידת הרחמנות מאישתי וממני. יום אחד הילד קיבל עשרים שקל פרס בבית-הכנסת. הוא בא הביתה ואתה יודע מה הוא אמר? אבא, רוצה קופסת סיגריות?"
"קצת אחרי שעברנו לפה, כשעוד לא היה כלום," אומרת שרה, "הילד בן ה- 6 לקח בקבוק פלסטיק, הסתובב ברחוב ואסף לשאול בְּדלִים, שיהיה לו מה לעשן."
בשנים הטובות הילדים ראו את הוריהם תורמים ומחלקים אלפי שקלים מדי חודש. היום הם זוכים לעזרה דומה ממי שזוכרים להם חסד, וכן ממתנדבים ומעמותות.
רק כשאני שואל אם יש לו חלום הצלה, אין לשאול תשובה מהירה ומנוסחת.
"מה אני חולם?" הוא חוזר על השאלה. אחר-כך הוא אומר, "יש אנשים בעולם שהסכום שאנחנו חייבים הוא כמו בשבילך 2000 שקל. אולי מישהו מהם, דרך קשר מגילגול או מרחמי שמים, יוכל לעזור לנו אפילו במחצית הסכום. הרי אני לא רוצה כסף לעצמי. אני בנאדם עובד, 13 שעות ביום. אפילו עזרה בחצי הסכום, רק גלגלֵי עזר, שאוכל לקום על הרגליים."
מדובר, כמובן, בחלום, לא בתוכנית. שום תוכנית מעשית לא תעזור להם. ככה זה. אלה החוקים. איזה חוקים בדיוק? חוקי טבע, חוקי אל, או חוקים של מערכת כלכלית שנבנתה במשך דורות ספורים דרך אינטרסים של חברות גדולות ושיקולים פוליטיים? אף אחד לא שאל את בני הזוג אלפסי האם החוקים מקובלים עליהם או אפילו ברורים להם. כמו כולנו, הם לא באו לעולם מצויידים בכלים להתמודדות עם המערכת הכלכלית המודרנית. אבל עם הגיעם לגיל בגרות הם חייבים ללמוד לצוף, או לטבוע. ומה יקרה אם ייקלעו למערבולת? יטבעו, מן הסתם. ככה זה. מה לעשות. חבל מאוד, אבל אלה החוקים.
לפעמים שרה מרגישה שלא תוכל להכיל עוד את התיסכול, את העלבון, את הפחד ואת הכעס.
לפעמים שרה מרגישה שלא תוכל להכיל עוד את התיסכול, את העלבון, את הפחד ואת הכעס.
"הוא מתמודד טוב," היא אומרת, "אבל אני יכולה לקום בלילות 30-40 פעם, כולי מַזיעה מפחד שיבואו אלינו עם אזיקים."
"יותר קל לי לישון כשאני יודע שאני פה אורח בלבד," אומר שאול.
"אבל בשביל להתארח כאן, אתה חייב לשלם 13 אלף שקל בחודש, כל החיים," אומרת שרה.
"יכול להיות שאני מפגר. ברצינות," אומר שאול בשקט.
השיחה נודדת שוב לצרות ולאיומים קיומיים. שאול עדיין אורח, ושאלת האופטימיות שבה ועולה.
"בסדר," הוא אומר, כמעט בכעס, "אתה רוצה לדבר על אופטימיות? תבין את זה: אם נולדתי לחיות – לָמה אני מת בסוף? ואם נולדתי למות, בשביל מה אני חי? כשתבין את המשפט הזה נדבר על אופטימיות. הבנאדם הוא לא בעל ההחלטות, רק מתגלגל ונחבט ממה שהחיים מגלים לו. אחד נחבט לסמים, אחד בתאונה, אחד בעסקים. אנחנו לא מחליטים מה יקרה – אנחנו רק מחליטים איך נגיב."
שאלתי אותו אם לצד הסטירות הוא חוֹוה גם ליטופים.
"ליטוף אמיתי," הוא אומר, "הוא רק כשאתה מלטף את עצמך. כי בכל העולם כולו, רק אתה יכול למלא את צרכיך. איך אני עושה לעצמי טוב? אני מסתכל על עצמי במראה שמכילה בתוכה את כולי, פְּנים וחוץ, ומקבל באהבה את הכל. מוֹנֶה אחת לאחת את המתנות שקיבלתי. זה הליטוף העצמי שלי. לדעתי זה הכיף. כוס קפה זה זמני. אפילו משחק כדורגל זה 90 דקות. כל ההנאות החיצוניות הן רגעיות. אתה נהנה באמת רק ממה שאתה לומד ומייצר. ממה שאתה חי."
שרה, לעומתו, שמחה לכל ליטוף חיצוני, ומזלה שיש לה את שאול.
"אני נהנית כשאני באה הביתה גמורה וסחוטה, והוא קרוע מהעבודה, ולא אכפת לו שאני מפילה עליו את כל השחור של היום. ואז הוא נותן לי הרצאה, מסאז` קטן, נס-קפה טעים. מה שמשאיר לי את השפיוּת זה הוא והילדים."
האופטימיות של שאול היא בסיס הקיום של המשפחה. לא פשוט לייצר אותה.
"כל הסיפור שהיא סיפרה לך קודם על החובות ובית המשפט והתיק – הרי רק מלספר את זה נכנסים לדיכאון. אפשר להגיד שאני מנסה לא לזכור כלום. אם הייתי מקשיב לה כמו שאתה הקשבת גם אני הייתי נכנס לדיכאון."
מאוחר יותר, מעט לפני שאנחנו נפרדים, הוא פתאום מגלה פן אחר.
"אני משקר לך שאני אופטימי. זה אולי נכון במובן מסויים, אבל זאת בועה שאני יוצר. אני חייב להיות שחקן – בגלל הילדים וגם כדי שלא אצא מדעתי. זה יצר הישרדות, זה לא קשור להגיון. אדם – למרות שהוא נולד למות – מנסה לחיות. אם תחליט להפסיק לנשום, תסגור את הפה, תניח עליו יד – לא תצליח. יצר החיים חזק מכל רצון. אחרת מה מחזיק אנשים ככה? כמה זמן אפשר להחזיק אצבע על גפרור מרצון? שלוש, ארבע שניות? התיק הזה" – הוא מצביע על תיק המסמכים – "הוא הגפרור שלנו. אני לא יכול להשאיר עליו את האצבע, אני חייב להמשיך לנשום."
"כל יום אני מאבדת אופטימיות, והוא מחזיר לי אותה."
"אני מקווה רק לדבר אחד," הוא אומר. "שיהיה לי מספיק כוח להחזיק את הפקק בבקבוק הזה. את הכל אני מנסה לפקוֹק, במחשבה ובמילים. אני יודע שכל עוד אני מחזיק את הפקק, זה לא יעוף כמו טיל. אבל ברגע שאַרפֶּה, תזוזה אחת קטנה – הכל יעוף לפרצוף. זה יהיה מכוער מאוד. זה יהיה פחד אלוהים. בשביל זה אני בא הביתה מהעבודה סחוט, משקיע בבית ושומר על אופטימיות. אלוהים נותן לכל אחד לפי יכולתו. כנראה שלי הוא נתן יותר כוחות להתמודד עם זה, ולשרה הוא נתן את הכוחות להתמודד עם הרשויות ובתי המשפט."
למה לא לוותר, בעצם? אם ממילא אין להם שום סיכוי, מדוע לא להרפות וזהו?
"זה כמו עם הטיטניק," אומר שאול. "אתה יודע מה החלק האופטימי בטיטניק?"
אני יכול רק לחשוב על ההכנסות מהסרט.
"החלק האופטימי הוא שהיו ניצולים. אתה מבין את זה? הם היו באותה סירה, באותם מים קפואים, אבל הם ניצלו. מי נתן להם את הכוח? האופטימיות שלי היא כמו שלהם, כשהם צפו במים. הרצון הזה לחיות, לתָעֵל את הכוחות שלך בשביל לחיות. ולחיות בשמחה. כי בלי שמחת חיים אתה עובר בטל בעולם. אתה מת-חי."
שרה מקשיבה, מאמינה כמעט בכל ליבה. לו רק היה שאר העולם כמו שאול, לא היו לה ספקות. אבל למרות הפחד, הכעס והספק, גם היא חווה שמחת חיים.
"אני אגיד לך בדיוק מתי. בשעה אחת או שתיים בלילה, אחרי שהכל נעשה וגמרנו להתפרק, אנחנו מתנשקים ומתמזמזים והולכים לישון, ואני שמחה."
לאן המסע פסח שלכם?!?!נעמונת!!!
שלנו ל-נחל כזיב ונחל בצת
לינה ב: מעלות!!
לינה ב: מעלות!!
אינלי שמץ, אבל ישנים בביצפר רמב"ם.קלמנטינה
לנו זה רק יום אחד...שואף להתנחל
גמלנוו
הודי'האחרונה
למה איןם מסע פסח מאורגן של כל עזרא?שואף להתנחל
למה לכל סניף יש מסע סניפי?ולמה המסע שלנו יום אחד????!!!!!!
אולי תשאל את בני.קלמנטינהאחרונה
שאלה לחניכים...(מדריכים זה יכול לעזור לכם!)~*דוד*~
לק"י
מה אתם מצפים מהמדריכים שלכם?
איזה תכונות ואופי אתם רוצים שיהיו להם???
ת'אמת-.. שיזרמו..נעמונת!!!
ושאם לא ממש בא לנו פעולה.. שלא יקחו אישית..... ושיזרמו.. מקסימום יעשו את הפעולה ביום אחר!
והתנצלות מראש על כל ההשקעה אבל אין על מי להוציא אותה אם אין לחניכים כח!
חפרתי מספיייקקק!!!!! יומטוב!
נעמה. את באה לסניף בשביל הפעולה והמסר,קלמנטינה
הרבה יותר מאשר בשביל הקבוצה.
ככה זה אמור להיות
ככה זה אמור להיות
ואת זה מי אמר לך?!...חחחח...נעמונת!!!
בגלל זה כתבתי שככה זה א מ ו ר להיות..קלמנטינה
*חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח....נעמונת!!!אחרונה
זה היה בקטן שלא שמתי ♥
לכל הבוגרים וגם למי שלא...~*דוד*~
לק"י
בוקר טוב לכולם...
יש לי שאלה קטנה לבוגרים: כמה אתם מתכוונים להשאר
בסניף או קשורים אליו אחרי שכבר סיימתם את ההדרכה?
גם חניכים יכולים לענות!!!!
אני יותר מדי מחוברת לסניף, אבל ת'אמת שאלה קשה..אוהבת את אבא
בס"ד
אין לי מושג, תלוי איך יהיה המצב בלימודים, בגרויות..
ומה יהיה אז? לשמור קשר עם הסניף- כן.. אך תלוי באיזו רמה..
המדריך הקודם שלי בדרך כלל בפעולות חג"ס בער"ש ובשבתשואף להתנחל
בעזהי"ת בלנ"ד-פלספנית
בעזהי"ת
אני מאוד מאוד מאוד מקווה להשא פעילה בסניף, עד החתונה לפחות. ז"א- פעולות חב"ב, כל הפעילויות של חב"ב, וגם של חב"א, הכל. בלנ"ד. הלוואי.
אני...~*דוד*~
לק"י
משתדל כל פעם שאני בבית ללכת לסניף...
ושומר על קשר עם חניכים...ואני כמעט חצי שנה אחרי
שיצאתי מההדרכה...
ככה זה שאין על הסניף שלנו!!!!!!
|מכחכח| |משתעל| |נחנק|רחלקה
|מצטרף לרחלקה|רחובותית!!=)
תקשיבו...~*דוד*~
לק"י
לא באתי לפתוח שרשור מורלים...
רק רמרתי שאני מרדיש אצלנו בסניף שהוא הכי טוב
ולכן אני לא עוזב אותו...
אז בבקשה תגיבו בהתאם....
לא עשיתי שום מורל...רחלקה
ומאחר ואין לי אמון במנהל השרוף אין לי יותר מה לומר!
;)
[על משקל: "לא עברתי על שום חוק ולא ביצעתי כל עבירה ומאחר ואין לי אמון במשטרה הברוטאלית אין לי יותר מה לומר!". (מתוך ההנחיות שחולקו למפגיני עמונה ע"י עמותת 'חננו')]
אצלנו המדריכה שעזבה:אור-טל
ממשיכה לעשות פעולות בערב שבת כי הינו נורא קשורים אליה!
לכל אלא שבוחרים להשאר...אנונימי (פותח)
ממש חשוב להזהר שלא לפגוע במדריך שנכנס אחריכם...
לפעמים אם המדריך הקודם נשאר יותר מדי בקשר המדריך החדש לא מצליח להקשר כמו שצריך לחניכים.
בהתחלה לדעתי צריך כמעט לא להגיע לסניף כדי לתת אופציה למדריכים החדשים ואחרי זה אפשר קצת יותר....תלוי במצב!להיות רגישים!! (מניסיון כואב של חברה...)
נכון מאוד..אבל...~*דוד*~
לק"י
אבל לפעמים יש מקרים הפוכים שהמדריך החדש
לא מצליח לתפקד.
והמדריך הישן חייב להכנס ולעזור...מנסיון כואב של חבר..
וגם פה חייבים להיות מאוד רגישים...
ממ,פלספנית
בעזהי"ת
כשאמרתי להשאר- לא בהכרח התכוונתי להשאר בשבט שאני מדריכה שלו. ז"א- לפחות עד חנוכה, אני לא אבוא אליהם לפעולות/לכיתה/אתקשר וכאלה, נראה לי. [ז"א- אני אפגוש אותם- ברור שאני אדבר איתם והכל... כפרעליהן!]
אני התכוונתי שאני אשאר בתור חב"בניקית בוגרת פעילה, בעזהי"ת.
זה תלוי בבוגר.. אצלנו נגיד יש בוגרים שלומדיםנעמונת!!!
באזור ירושלים או חוזרים הרבה או סתם קופצים לבקר בכל כל כל הזדמנות..!
ויש ת'אלה שהולכים רחוק וכשהם מגיעים הביתה הם כבר נשארים בבית!
ויש ת'אלה שהולכים רחוק וכשהם מגיעים הביתה הם כבר נשארים בבית!
הבוגרים שלנו כ"כ קשורים לסניף..הם באים כל הזמן!!אוהבת את אבאאחרונה
אז....איך היה השוק פורים???????~*דוד*~
ממממ...למה לא היית שם?..ארנאו
או שאתה לא מדבר על נוף בכלל?..
ואיפה בכלל יש חלזונות?..חחחחח...
אממממ.. פסדר!! אה.. וזכיתי במסע פסח חינם..נעמונת!!!
רמותניקית שאת..[:הייתי חולה בבית.קלמנטינה
לא הייתי...מסע פסח זה סניפי נכון?הודי'ה
כע..נעמונת!!!
הודיה- כן.. מסע פסח הוא סניפי...
לונורא נפגש במחנה חחחחח...
...לונורא נפגש במחנה
חחחחח...ולנו אין מחנה!! |עצוב|קלמנטינה
נעמה-יאאוו!!זה עוד שנ-י-ם--!!הודי'ה
חחחח... אני יודעת!! לכן צחקתי..לונורא..נדברר..נעמונת!!!אחרונה
היה לנו פשוט טובב!! וכייפי!!אוהבת את אבא
מחפשת את הסיפור על...גילת
בס"ד
יש סיפור על ילד שקרא לחבר שלו "מפגר" והחבר מאוד נעלב כי אחותו הייתה מפגרת,
למישהוא יש אותו?
רשום לי שקוראים לו "קשר השתיקה" והוא נמצא בחוברת כחולה של עזרא...
אחלה הגדרה.... 
אם מישהו מכיר-
אשמח לקבל....
תודה...
טוב, אני חייבת לשתף אותכם במשו...SIMI
עד עכשיו, הייתי כאן מתוקף היותי איו"בית משועממת (אהמממ...)
אבל...לא עוד!!!!
הצטרפתי ל.......................... |מתח| |נו, תגידי כבר!|
אריאל!!!!!
|הלם| |עדיין הלם| |שוב ההלם???|
אבל, אני בעז"ה אמשיך לבקר בפורום הנ"ל להנאתי, אז, הסירו דאגה מליבכם!!! (או שלא...)
אשרייך, באמת אשרייך :]תמיד מוזמנת!קלמנטינה
בוגד!אור-טל
אוף אנשים!!! אני בת, בת!!!SIMI
אשרייך..רחובותית!!=)
נו אז בוגדת!אור-טל
אור-טל..למה בוגד??מיסטר דום
מה זה הגאוות יחיד המגעילה הזאתי??
מה זה משנה איזה תנועת נוער עם כל עוד הילד לא מסתובב ברחובות למה יש כל ך הרבה שנאה ותחרותיות יש מקום לכולם... ובקום שתהיה אהבת אחים ועזרה הדדית (בטח את חניכה נכון?) כאליו כולנו עם אותם אידאלים בגדול זה שפה יש מחיצה ואובר ראקטיב על ההפרדה והדת ועזרא (לא מוגדר) ובנ"ע השאלה למה הילד יותר מתחבר למה ללכת וללכלך על תנועות אחרות זה די מסמן על פחד את לא חושבת אורטל? בקיצור אני בעד שאפחד לא ישנא את השני ויאהבו!!
חחח היא אמרה את זה בצחוק..ציניות..אוהבת את אבא
יש מקומות שהציניות לא מתאימה להם!!מיסטר דום
בהצלחה באריאל-adi-
תלכי למקום שהכי טוב לך בו..
זה הכי חשוב..
בהצלחה
אני, מנהלת פורום עזרא,קלמנטינה
אומרת לה ללכת לאריאל.
לא כי אני בוגדת, ולא כי אני חושבת שהם יותר צודקים.
לכל תנועה יש את הייחוד שלה, ואם ביקשו ממנה לבא להדריך\ להיות חניכה באריאל,
למה לא?
אין קטע סתם לבדוק עכשיו מלא תנועות ולהגיע לדילמות מה יותר מתאים.
ישלי עוד חפירה, בהזדמנות.
חזקו חברים!
לא כי אני בוגדת, ולא כי אני חושבת שהם יותר צודקים.
לכל תנועה יש את הייחוד שלה, ואם ביקשו ממנה לבא להדריך\ להיות חניכה באריאל,
למה לא?
אין קטע סתם לבדוק עכשיו מלא תנועות ולהגיע לדילמות מה יותר מתאים.
ישלי עוד חפירה, בהזדמנות.
חזקו חברים!
יופי!מיסטר דום
וככה העיקר שנהנים וכו' ולכל אחד יש את האופי שמתאים לו לא לכל אחד מתאים עזרא ולא לכל אחד מתאים אריאל...
אויש, מי שלא מכיר אותה שלא יגיב- מתאים לה אריאל.אוהבת את אבא
ו--מזל טובב אחות!!אוהבת את אבא
תרגיעו אמרתי את זה בצחוק!אור-טל
וחוץ מיזה מותר לתנוע להפגין קצת מורל,
מורל-כן, לפגוע באנשים--לא!!מיסטר דום
מורל זה להעלות את רוח התנועה והמצב רוח ולא שזה לא יבוא על חשבון האחר...
אוקי, הבה נגזים.קלמנטינה
אני לא מגזים בכלל..מיסטר דום
תנחשו את מי ראיתי היום....בני פרינץ....פשוט מרגש!
חחחח=] איזה התרגשות..המזכ"ל..אוהבת את אבא
מה מרגש... גורי היה יותר חמוווד-adi-
עדי אני איתך...מיסטר דום
פרינץ סתאם חש מעצמו!!
אתה מידידיה?!?-adi-
אם כן?!? שמעת מה עשו לו בסמנריון!!
הבנים כאילו!!
אבל הוא בכלל אריאלניק.קלמנטינה
דקה דקה אחי מידידיה מ עשו...מיסטר דום
ספרייי ליי..
חח..-adi-
הם הדביקו על הדלת של בני שלט: רוצים את גורי לך הביתה"
וגם בשיחה הכללית לא נתנו לא לדבר...
דווקאק הבנות התנהגו יפה..
חח לא נכנסתי לשום שיחה אז לוידת מה היה איתו
אכן הלם~מרב.
אני, בתור אריאלניקית- אומרת לך:
אל תעשי ת'טעות הזאת~
סתם, יש לנו אחלה תנועה. רק *סורי שאני אומרת. גאווה משפחתית עדיפה על גאווה סניפית* בנ"ע ועזרא יותר טובים.
והקשר ביני לבין עזרא (שאין בישובי החתיך)-- אבא שלי ודוד שלי היו חניכים. דוד שלי היה חניך ומדריך. דודה שלי הייתה קומונרית.
הקשר ביני לבין בנ"ע-- דוד שלי הרכז מפעלים (הפעילויות השוות בזכותו. הלא שוות- בגלל... החניכים [Oo]), ודוד של חברה שלי זה... בני נכטטילרר[=
אל תעשי ת'טעות הזאת~
סתם, יש לנו אחלה תנועה. רק *סורי שאני אומרת. גאווה משפחתית עדיפה על גאווה סניפית* בנ"ע ועזרא יותר טובים.
והקשר ביני לבין עזרא (שאין בישובי החתיך)-- אבא שלי ודוד שלי היו חניכים. דוד שלי היה חניך ומדריך. דודה שלי הייתה קומונרית.
הקשר ביני לבין בנ"ע-- דוד שלי הרכז מפעלים (הפעילויות השוות בזכותו. הלא שוות- בגלל... החניכים [Oo]), ודוד של חברה שלי זה... בני נכטטילרר[=
*הרב בני נכטיילרנעמה*
פחח..אריאלניקית לא מדברת ככה..רחובותית!!=)
זה שיש לך קרובים בבנ"ע ועזרא זה לא הופך ת'תנועות ליותר טובות..
כל תנועה יש לה את הדברים החיוביים והשליליים שלה..
כל תנועה יש לה את הדברים החיוביים והשליליים שלה..
אין מה לעשות.מרב.
אני שונאת סניפים...
נעמה- אני תמיד אקרא לו בני נכטיילר, ותמיד אנידגיד לחברה שלי שהיא בסוף תצא מזכ"לית בנ"ע.
והיא אריאלניקית גאהה.
רחובותית- זה כן אומר שבנ"ע אחלה תנועה. כי הדוד השוסי שלי |כפרעליייו| עושה ת'פעילויות[[=
נעמה- אני תמיד אקרא לו בני נכטיילר, ותמיד אנידגיד לחברה שלי שהיא בסוף תצא מזכ"לית בנ"ע.
והיא אריאלניקית גאהה.
רחובותית- זה כן אומר שבנ"ע אחלה תנועה. כי הדוד השוסי שלי |כפרעליייו| עושה ת'פעילויות[[=
אשרינו אשרינו אשרינו... שיש לנו...פלספנית
בעזהי"ת
ב"ה! עוד אריאלניקית לאוסף! אין, אין, בסוף כל העולם יחזור בתשובה! איזה כיף!
מזל טוב!
[אל תדאגי. הפורום הזה גם מקום מקלט לאריאלניקיות משועממות.]
לא דואגת~מרב.
אני נראלי כבר מתחילה להיות חצי איו"בניקית~
ופעם הייתי גם חצי עזראית.
כל פעם שהייתי אצל סבתא שלי הלכתי עם דודים שלי לפעולות XD
וזה היה מצחיק.
פעם הלכתי לשבת ארגון של דוד שלי, כשהוא היה בכיתה... נראלי ו' XD
יואו. זה היה שופךךך. מין סניף קטן, כתום, חדר לבנים וחדר לבנות צמוד. זה הרג אותי מצחוק^^
ואני הייתי בכיתה... ג'^^
ופעם הייתי גם חצי עזראית.
כל פעם שהייתי אצל סבתא שלי הלכתי עם דודים שלי לפעולות XD
וזה היה מצחיק.
פעם הלכתי לשבת ארגון של דוד שלי, כשהוא היה בכיתה... נראלי ו' XD
יואו. זה היה שופךךך. מין סניף קטן, כתום, חדר לבנים וחדר לבנות צמוד. זה הרג אותי מצחוק^^
ואני הייתי בכיתה... ג'^^
איזה סניף?הודי'ה
בנות מאריאל!!-adi-
עבר עריכה על ידי קלמנטינה בתאריך ט' אדר תשס"ט 16:08
זה פורום עזרא, די לחפור לנו.
ערייכה- עמ"י, את יודעת. זה פורום, לא חדר ישב"צים. באמת שכולם מוזמנים כל עוד התוכן הולם ולא פוגע בכלום.
יומטוב.
עדי,שלוש ארבע ו..נושמים!רחובותית!!=)
ברוגע נשמה..
מי ישמע איזה פשע..
מי ישמע איזה פשע..
קמ"קש. קרת מוצקין וקרית שמואל.מרב.
דודים שלי שמואלניקים~
אווקי... מצטערת על הבוטות...לא התכוונתי לפגוע..-adi-
אבל נשבעת לכם זה מעצבן אותי
ההתנהגות שלכם פה!!!
כאילו זה לא מועיל מה שאתם עושות..אז למה להזיק!
כאילו באמת!!
זה אולי לא מועיל, אבל גם לא מזיק.מרב.
הידד- דוד. סופסוף אפשר לקרוא לך בשמך הפרטיי[[=
או, חבל שא"א שמשפחה XD
או, חבל שא"א שמשפחה XD
למה את\ה כ"כ בטוח שזה לא מזיק?!?!?-adi-אחרונה
תגידו חושבים ש...מיסטר דום
שיכולים להיות מדריכים בשתי סניפיםשוןנים למשל עזרא לוד ובני עקיבא בשדרות??
זה לא צביעות או בגידה או פיצול אישיות??
לדעתי:~*דוד*~
לק"י
לא.אם אתה מחנך את החניכים שלך בשני בסניפים על אותם ערכים
אז זה טוב ואפילו מצוין.
אבל אתה לא יכול שאתה בעזרא לתקוף את בנ"ע והפוך,זה צביעות ובגידה.
דווקא בלוד ושדרות?קלמנטינה
כי אם אתה מדבר ספציפית על אותם סניפים, זה אחר. למרות שאני מסכימה עם ספיד,
דווקא בשדרות ולוד, אלו ערים שצריכות הדרכה ועזרה, ואם יש מי שיתן אותה,ואין מישו אחר, אנחנו עם ישראל, וכל התנועות שואפות פחות או יותר לאותם מקומות. לפחות בנתינה כולם דוגלים.
דווקא בשדרות ולוד, אלו ערים שצריכות הדרכה ועזרה, ואם יש מי שיתן אותה,ואין מישו אחר, אנחנו עם ישראל, וכל התנועות שואפות פחות או יותר לאותם מקומות. לפחות בנתינה כולם דוגלים.
זה היפוטטי לדוג' רק..מיסטר דום
הופה איזה מילים...!רחלקהאחרונה
עזרא,למה אתם עושים את הסניף שלכם מעורב?רחלוש כבוד
בתור אריאלניקית בנשמה אני הייתי הולכת לעזרא אם זה היה נפרד אחחחחמממ קחו את זה לתשומת לבכם!!!!
גברת רחלי!~רחלקה
כנראה שאת לא אריאלניקית בנשמה! 
ו..את לא באמת רוצה שמדריכותייך היקרות מפז ייראו את מה שאת כותבת!
איי איי מי שישמע..מה היא אמרה..-adi-
כולה כתבה שיש לה בעיה עם זה שזה מעורב...
עזרא זה לא כזה מעורב, וזה ההבדל,-אמנם לא היחיד-קלמנטינה
בין עזרא לאריאל. אם עזרא היה נפרד, לא היה צריך כביכול את אריאל.
זה לא כ"כ נכון.רחלקה
אריאל זה מעבר להפרדה.
[איי.. כמה שהמשפט הזה חרוש!]
בגלל זה אמרתי שזה לא היחיד.קלמנטינה
רחל...אם אפשר..מיסטר דום
לדעת עוד במה אריאל מתאפיינת?? (ואני שואל בתור קומונר ורכ"ז חב"ב)
|שותק| |חושש מהמליציה|רחלקה
חחח ממש ....רחלוש כבוד
אז גם לא היה צריך את עזרא אם בנ"ע היה נפרד
דווקא כן. הגישה של עזרא שונה בתכליתמשה
משה, אל תטרח לענות.רחלקה
"נפרד" זה ממש לא הכל !משה
בעזרא יש דברים טובים שאין באריאל,ולהפך גם.קלמנטינה
הילדה צודקת..רחובותית!!=)
עבר עריכה על ידי Admin בתאריך כ"ב שבט תשס"ט 21:30
וענת תני לה להתבטאת איך שהיא רוצה!!
במיוחד שהיא אומרת דברים כ"כ אמיתיים..
[חניכה שלי,נו מה..]
ואין לה מדריכות יש לה מדריכה..
כפרה עליך שאלה מצויינת,עדיין אפחד לא ענה עליה תשובה רצינית..
אז אין לך ברירה מותק,אריאל הוא מקומך;)
בצלב"א,חיימאושרים!
חחחרחלוש כבוד
לא שאין לי ברירה אני מתה על אריאל עובדה שאני לא בתנועה אחרת אפילו שהם לא מעורבות או כן מעורבות הייתי נשארת בבית...
העזרא שלנו מזה לא מעורב!אור-טל
מחרניקית בנשמה!
אור-טל ,מיסטר דום
ככה עוד פעם יש הבדליים בגדול בין התנועות ויש תשובות שעדיין ואולי אפעם לא יהיה עליהם תשובות לעולם או עד שיקום אחד חכם ויסיבר לנו אותם..
אבל את לא צריכה לפסול את כולם אוטומאטית לפני שאת מכירה ויודעת...(בתור קומונר ורכ''ז חב''ב)
ואריאל עם אוכלוסיה מדהימה עם דגש נראה לי מוגזם על ההפרדה (לומרות שאין ערובה לצניעות)
אבל גם עזרא מדהימה וגם בנ"ע כל אחד מתאפיין ומיוחד ביחוד שלו ובדרך שלו אבל אסור לפסול שום דבר!
בקיצור...-adi-
כל אחד יחליט למה הוא הכי מתחבר ולפי זה הוא יילך...
אריאל לשלטון!@הודיה...=)
הייתי בעוונותיי הרעים בעזרא.... כיום אני מדריכה באריאל!!!!!!!!!.
וזה ממש מחכה את בנ"ע לדעתי....
תהנו לכם בעזרא...
הכוונה חיקוי...התבלבלתי...הודיה...=)
מדריכה? נורא בוגר מצידך.קלמנטינה
וואי המושפלות שלך הודיי הורגת אותי..-adi-אחרונה
מה נראלכם שאתם עושים בפורום הזה?!?
יאלה תפיצו סרטי תעמולה נגד עזרא..
הפיגור חוגג יומולדת!!! פהההההההההה
איזה כיף יום חמישי ההכתרה!!!!שואף להתנחל
אני עושה את ההכתרה השנה כי אין אצלנו קבוצת אורות!!!אבל זה לא משהו התסריט....
בהצלחה לך!!!!!!!! ולכולם.....!!!!!!!~*דוד*~
שלנו ביום ראשוןן!!הודי'האחרונה
איזה כיףףףףףףףףףףףףףף!!
אבל 3 בנות לא מופיעות..=[[
היכונו להכתרה תשס"טטט!!
נחליאל ע"ג כבוד!
דתי ברשתקלמנטינהאחרונה
אנשים כאילו בני פרינץ נמצא מתי שהוא גםמיסטר דום
בהנהלה????? או שהוא כל היום רק בפא''י ובישיבה שלי?
אוקי, אחוס ולא אנעל. אנחנו לא מנהלים את סדר היוםקלמנטינה
של בני פרינץ.
חחחח איזה חאאמודה קלמנטינה...מיסטר דוםאחרונה
וככה בגלל שככה אתם חושבים עזרא מתדרדרת....(ואם רואים את זה באריאל, זה כנראה נהיה שקוף מידי!)
דרושים מתנדבים!! חשוב מאוד!!!אנונימי (פותח)
דרושים מתנדבים!
אריאל אקטע, בת הארבע, נולדה רגילה ובריאה. בגיל שלושה וחצי חודשים אובחנה כחולה בתסמונת על שם ווסט,
המתאפיינת בפרכוסים, התקפי איבוד הכרה והתדרדרות התפתחותית קשה שגרמה לה לנזק מוחי, התפתחותי ובריאותי.
כדי להציל את חייה נאלצה אריאל לעבור ניתוחים רבים, כיום עוברת אריאל שיקום...
הוריה, תמיר ולימור מוסיקאים ונגני חצוצרה מציעים למכירה דיסק בשם ''ילדות'', אותו יצרו יחד, לשם גיוס שיאפשרו את ביצוע המהלכים הרפואיים הדחופים להם אריאל נדרשת.
מכיר הדיסק "ילדות" הוא 50 ₪. כל הכסף תרומה למימון הבדיקות והניתוחים הנצרכים לילדה אריאל אקטע.
תוכלו להכיר את אריאל, את משפחתה ולשמוע יותר על מצבם בסרטון הבא-
ואיך אתם יכולים לעזור???
אודה לכם אם תוכלו לרכז כמהחניכים מהסניף בו אתם מדריכים/פעילים שיעברו בין הבתים בישוביכם ויציעו למכירה את הדיסק.
בבקשה אם אתם מעונינים תשאירו את הפרטים שלכם ובעז"ה אחזור אליכם.
תודה רבה!!!
יאלא....~*דוד*~אחרונה
לק"י
אל תדברו רק על אידיאלים
תיישמו אותם!!!!!!!!!!!!!
לפורום היקר.............~*דוד*~
לק"י
אני שבוע לא יהיה פה........
אני הולך לשבו"ש..
אני יודע שאתם עצובים אבל מה לעשות החיים קשים!!!!!!!!!!!!!
לאיפה? איזו ישיבה?רחלקה
ב"הצלחה!
[ו..כלל לחיים: לא כותבים הודעות כאלו. זה בדיוק כמו לומר שהמשטרה בשביתה! אבל אולי כאן זה בסדר? אין כאן פושעים..]
ניפגש P:מרב.
סתאם. חס וחלילה. שאתה תיפגש עם בנות?
נעעע...
נעעע...
ספיד יקר וחביב |פרץ דמעות|אחד מאלף
בס"ד
מה נעשה בלעדיך?!
סליחה על הבורות...SIMI
מה זה "שבוש"??
שבוע ישיבהאחד מאלף
בס"ד
כשהולכים לבדוק ישיבה...
וואי, שבוע כל ישיבה?הלוואי והיה "שבוע אולפנא"..קלמנטינה
הי אתה, תהנה..:]
זה לא ממש שבוע. זו סתם ההגדרה.רחלקה
שבוש כמו ש"אחד מאלף" אמר זה שבוע ישיבה-אוהבת את אבא
בס"ד
סימי יש את זה לישיבה שלנו (שממול) לכיתה י"ב
כל שתי שבתות הם יוצאים אך ורק לשבת ישיבה..כל אחד מחליט לאיזה ישיבה הוא ילך..
תמיד ממליצה על ישיבת רמת גן
ומקבלים את ההמלצות שלך? . ספיד, ריק בלעדיך...אחד מאלף
גמאני מצטרפת להמלצות ועדת "אוהבת את אבא"רחלקה
אחלה ישיבה.
כמובן שמרכז עלתה על כולם!
אחד מאלף, רוצה שאני אמליץ לך על ישיבות?=]אוהבת את אבא
בס"ד
סתם, סתם..אין על ישיבת רמת גן, ביום העצמאות, שמחת תורה..וואוו!!
בישיבת הכותל- בפורים מרגש להיות שםם..!!
גם בישל"צ..!
ויש גם את "תורת החיים.." שחיים בבועה..=] ("ארץ יהודה מתעוררת..הינה רבותיי ההיסטוריה חוזרת..!!")
תודה. עכשיו אני יודע למי לפנות =)אחד מאלף
רחלקה,אחד מאלף
בס"ד
קיבלתי אתמול סמס ממישהו (..) שהזמין אותי לביקור במרכז...
עזוב אותך מרכז סתאם...מיסטר דום
עבר עריכה על ידי קלמנטינה בתאריך כ"ו שבט תשס"ט 09:28
לך לישיבות שלא כל הזמן זה רק גמרא עד כלות הנשמה!
לך שעלבים ההסדר או שלוחה שדרות מצפה יריחו...וכו'...
לשבת?!רחלקה
אה, הגיוני.
תהנה. לא כל יום.........
לכל מי שלא הבין.אחד מאלף
בס"ד
זה לא שרשור המלצות על ישיבות. אני ב"ה בסדר גמור. ואת העצות שלכם, והגיגכם על הישיבות השונות תשמרו לעצמכם וחבריכם...
ועכשיו- חזרה לנושא המקורי, מחכים לספיד!!!אחד מאלף
חחח איזה נצל"ש..!! הייתי חייבת..אוהבת את אבא
עצבני, הא?רחלקה
טוב סליחה...
כבר אסור להעדר מפה שבוע..קלמנטינה
נראה לי אני אעלם לנצח. כשאני לא פה אתם פורחים יופי (-:
היי לכולם.......חזרתי!!!!!!!!.......~*דוד*~
אשריך.רחלקה
[אשראי? -אשריך! ]
]איך היה?מרב.
<מצחיק. קר. קפוצ'וני למדי. ארוך~>
לפי איך שהוא נראה..ארנאו
היה טובבבבבב....
[הייתי חייב לגנוב..סורי ספידי יקר (כלשון r.u המיושן)...]
פחח...מרב.אחרונה
גמלי נראה שטווב. טוב מאוווד XD
השבת יש שבת מדריכים ואני(קבוצת נחליאל)צריךשואף להתנחל
להעביר פעולה לקבוצת נירים,יש ןלמישהו רעיון??
נאמ, אולי ת'זה של התפילה?קלמנטינה
[לוקחים קופסא, שמים בתוך סידור, אומרים שה משו ממש מגניב שיכול לתת להם הכל, עושים מלא משימות נהנהנה, וא המסר שהתפילה וזה וזה..(: |ממהר|
תודה רבה היה נפלא!איזה כיף זה להדריך..שואף להתנחל
בעז"ה אתה תהיי מדריך, אם יש לך את הכח..אוהבת את אבאאחרונה
בס"ד
היה ממש כיף בשבת מדריכיםם!!
היסטוריה, מה אפשר לצפות?שכונדי
אבא: "שמעתי מהמורה שלך שלא ידעת כלום
במבחן בהיסטוריה"
הבן: "מה אתה מצפה, כל מה שהיה לדעת
קרה עוד לפני שנולדתי"
במבחן בהיסטוריה"
הבן: "מה אתה מצפה, כל מה שהיה לדעת
קרה עוד לפני שנולדתי"
אין לי רעיון!אור-טלאחרונה