פורום הורות (עמוד 118)

זה במקום לעשות משהו באמת... כך הם "נלחמים במחבלים". אם הם יראו סתם ערבי שנפצע בתאונה - ישר יזעיקו עזרה...

לדעתי, צוחקים - ועוברים הלאה.

ילדים....

זכרני נא הוא באופן עקרוני שיר "גס רוח"...: נקמה, על ארץ ישראל...

לא צריך להגזים.

ח"ו.

הרי אלו פסוקים שאמר שמשון לפני שהפיל את הבית על פלישתים.

יש בו במילים הללו עומק נוגע ללב. מי שרק חושב על הסיטואציה בו אמר אותו שמשון.

ה"תוספת" קצת אחרת - וגם היא לא עלתה באויר "על ריק".

האופן, של ניפוף בסכינים... עבור את המידה. אבל זה משחק של ילדים, כנ"ל. "מבטאים" משהו, עם חצי חיוך..

אנחנו חיים במציאות כזו של השפלה מצד אויבנו הפנימיים והחיצוניים,

לצערנו אנחנו המבוגרים התרגלנו לזה וכבר שכחנו איך המצב אמור להיות.

הנוער שלנו גדל עם נשמה בריאה, נשמה של ארץ ישראל וגאולה והמצב הנורא הזה צועק לו וחורה לו,

אז הוא מתנער מזה ומציג דרך של קימה בגבורה למלחמה באויבים. דרך של נקמה באויב היא דרך נכונה וכך אנחנו צריכים להתנהג. אין לנו עניין להיות כחמאס אבל יש לנו עניין בהחלט שהוא יפחד ממנו וכדי שזה יקרה אנחנו צריכים להתנהג כנגדם בגבורה וזה מה שהנוער שלנו רוצה. שנפסיק עם השפלות והרפיסות הזו ונתעורר למלחמה בגבורה,באומץ,שמחה ובנקמה.

"ישמח צדיק כי חזה נקם"(תהילים) הדרך של הצדיקים שהם שמחים שיש נקמה בעולם כי זה מוכיח על מלכות ה' בעולם ושיש אלוהים לעם ישראל. את זה הנוער שלנו רוצה ולכן הם כ"כ שמחים בשיר הזה ומתנהגים בו כאילו הם עכשיו יוצאים לנקמה. זה שיר שמבטא את השבירה של הכניעה והבחירה בגאווה אמיתית לעם ישראל שמתהווית גם ע"י נקמה.

אם יש למישהו רעיון אחר שמבטא את העניין הזה אני חושב שכדאי שלא יפרסם אותו, כי אז יעצרו אותו על "הסתה"...

יש הרבה גוונים בתוך החינוך הדתי/תורני.

כשיגיע הזמן, תתעניני ספציפית.

כאחד שחי בסביבה של כל מיני חכמולוגים-

טווח ארוך- עדיף דרך סלולה ומקובלת.

הדפקטים שעלולים לקרות לאוצר שלך- מצויים. וכנ"ל דרכי התמודדות.

לעומת ניסויי הרפתקאות "בלי אבא"- שם אין ארגזי כלים מדיי מפותחים.

סליחה על הבוטות. 

אם יש מסגרת חינוכית קיימת ומתפקדת יפה לאורך שנים בגישה כזו, למה לזלזל?

שלא לדבר על הדפקטים שקורים במסגרות הסלולות והמוכרות שציינת.

אני רואה גם בעצמי

איך הנושאים החברתיים גורמים לי לתגובות רגשיות

פי כמה מכל נושא מסובך אחר עם הילדים...

א. הרבה פעמים הילדים הדחויים מבחינה חברתית

הם באמת הילדים שחסר להם מיומנויות חברתיות.

לפעמים זה בא עם קושי אחר,

כמו לקות למידה או הפרעת קשב.

כי זה בעצם משהו שצריך ללמוד,

אז ילד שקשה לו ללמוד - יהיה לו קשה ללמוד גם את הנושא הזה.

אז אם יש עוד בעייה נלווית - לטפל גם בה.

(ואם זה הפרעת קשב, ממליצה ממש על הספר של ד"ר גימפל.

אני לא זוכרת איך קוראים לספר, אבל הוא ספר מעולה.

ד"ר גימפל עצמו עם הפרעת קשב - נוירולוג

והוא נוגע בנושא מכל מיני זוויות כולל הזווית החברתית.

והבת שלו היא מאמנת להפרעות קשב מגוש עציון.)

אפשר ללמוד מיומנויות חברתיות.

ממש ממליצה על הספר: קשה כל כך להתיידד איתך, של ריצ'ארד לאבוי.

הוא מפרק מיומנות מיומנות ואיך ללמד אותה.

וגם על הספר: לגדל ילד חברותי של עדה בקר.

.

ב. מעבר לזה, נראה לי כדאי לערב את המורה

לנסות לשמוע מה קורה איתה באמת בכיתה,

מה הקשיים שנראים לה,

האם בבית הספר יש כלים לעזור

ומה היא מייעצת...

טיפול זה נושא נורא רחב

וצריך לראות מה הקושי שעומד מאחורי הבעייה.

זה יכול להיות קושי של לקויות למידה או הפרעת קשב,

כמו שכתבתי קודם,

יכול להיות קושי רגשי

ויכול להיות קושי פיזי.

בדרך כלל קושי חברתי הוא בעייה נלווית לבעיות אחרות ולא באה לבד

(אומרת מנסיון כגננת.)

ג. בסיטואציה עצמה אני נורא אוהבת לדבר אמת,

עם הילדים שלי ועם ילדים של אחרים.

דבר ראשון על הסיטואציה הספציפית:

אני רואה שהיא רוצה שתסבירו לה איך משחקים.

אתן מסכימות? כן, לא, למה?

התשובות שלהן יכולות להעשיר אותך מאוד,

כדי להבין את הקושי של הבת שלך באמת.

(לא שומעת לחוקים יכול להיות קושי בהבנה,

יכול להיות קושי רגשי - שקשה לה להפסיד או לחכות,

יכול להיות קושי אחר לשא עולה לי כרגע לראש.)

ואומרת להן: זה מאוד לא נעים הצורה שבה אתן מדברות.

גם אם מישהי לא שומעת לחוקים, אפשר לדבר איתה בעדינות.

מסבירה גם להן מה פוגע במה שהן אומרות,

מאוד יכול להיות שהן לא יודעות.

אם רואה שהן בכוונה פוגעות - הייתי אומרת גם את זה.

מסיימת את הסיטואציה בצורה שלא תשפיל את הבת שלך,

ושהן יבינו אותה - שהיא רוצה להיות חברה שלהן.

ואז לוקחת אותה הצידה ומסבירה לה למה הן לא נתנו לה לשחק איתן,

נגיד שזה הפריע להן לשחק כשהן הסבירו כל רגע את הכללים 

ואומרת לה שאת תסבירי לה את הכללים.

מרגיעה אותה ומשמחת אותה, כדי שלא תהיה תלויה בהן ברגע זה.

נושא חשוב מאוד הוא הנושא של הדימנוי העצמי.

יכולה להיות ילדה שכבר יש לה מיומנויות חברתיות,

אבל היא זוכרת עדיין בפחד את כל הנושא החברתי,

ומרגישה שהיא גרועה בזה ושאין לה סיכוי...

וגם על זה אפשר לעבוד בעדינות ולאט לאט -

לתת לה הזדמנויות שהיא מצליחה חברתית.

אולי עם ילדות קטנות יותר,

אולי עם תיווך שלך,

אולי בבית שלכם (עם הפתעה שהיא מחלקת והכנה שלך מראש...)

זאת הרצאה של ריצארד לאבוי על זה:

המון בהצלחה!!

רק טוב!

שאם אין מבוגר בשטח הילדים בדרך כלל יודעים בעצמם לא להציק או לפגוע יותר מדי,

אבל אם יש מבוגר בשטח והוא מתעלם -

הילדים מנסים לראות מה סף התוקפנות שהוא יכיל.

ולכן הם יציקו יותר או ירביצו יותר והאלימות תגבר עד שהמבוגר יתייחס.

ובכלל, אם ילד מבקש עזרה בסיטואציה - הוא כנראה ניסה כמה טכניקות חברתיות משלו,

והוא מרגיש שחסרות לו טכניקות כאלו.

וזה בדיוק הזמן להתערב ולתווך.

(עד כאן מהמחקרים.)

ובכלל, יש ילדים שאם יתנו להם לשחות לבד בים החברתי - הם ילמדו לשחות,

ויש כאלו שלא ילמדו לבד, אלא יטבעו.

אלו זקוקים לתיווך איטי וללמידה משותפת עם ההורה איך מתנהגים בסיטואציות השונות.

ויש גם את אלו באמצע,

שיטבעו כמה פעמים ובסוף ילמדו לשחות. אני מעדיפה לתת יד וללוות בהתחלה.

(זה ככה בכל נושא. כמו שיש לי ילד שלמד לבד לקרוא,

אבל את לא תבני על זה שילד ילמד לבד לקרוא.

כך אל תבני על כל ילד שילמד לבד מיומנויות חברתיות, זה מיומנויות לכל דבר.)

אולי קצת בצורה יותר מעודנת. אבל נשמע שהן "מכפכפות" אותה. הייתי מתרחקת.

סורי, אבל לא משנה מה ואיך הבת שלך - הבנות האלה צריכות חינוך.. ולא הייתי מנסה שהן יהיו חברות שלה. כדאי למצוא את הבנות העדינות והטובות שבחיים לא היו אומרות דברים כאלה ולהתרחק מ"מלכות הכיתה"

ובהחלט - לא צריך להיות מלכת הכיתה. מספיק שתי חברות טובות (עדיף לא אחת כי אז תלויים בה, ואם היא לא נמצאת זה יותר בעיה) כדי להרגיש מספיק מקובלת.

ומכירה את כאב הלב הזה - הבת שלי היתה אומרת לי תקופה מסויימת "אמא, אני מרגישה בודדה" ומספרת לי שהיא משוטטת לבד בהפסקות והלב שלי התכווצ'ץ.. היום, המצב ממש השתפר לטובה, אבל זה מצריך עבודה וגם מעקב, כי יש תקופות ויש תקופות.

מה עושים מבחינה פרקטית:

1. אומרים לה כמה היא חכמה טובה ויפה ושמי שלא רוצה לשחק איתה - מפסידה..

2. מביאים לה משחקים לכיתה - מה שהולך - גומי, חבל, כדור, אולי אפילו קלפים, מה שהיא אוהבת לשחק. אם יש משחקים שהבנות משחקות והיא לא יודעת (כמו חבל, גומי) מאמנים בבית כדי שיהיה לה יותר ביטחון. שהיא תחליט את מי היא משתפת במשחקים שהיא הביאה ולא הפוך.

3. כמו שאמרו קודם - לשאול אותה האם יש בת או שתיים שנראות לה בנות נחמדות והיא היתה רוצה להזמין או ללכת אליהן וליזום מפגשים אחר הצהריים או בשבתות (אפשר גם לישון אחת אצל השניה, זה ממש מקרב, אנחנו התחלנו מאמצע כיתה א וזה מאוד עזר), וכמו שאמרו, אם הן לא מוצאות במה לשחק או אם מתחילות מריבות אפשר לכוון אותן קצת, אך להשתדל לא להתערב אם אין צורך ולפנק בדברים טעימים כדי שירצו להגיע שוב.

4. אנחנו עשינו גם מפגש עם כמה בנות אחר-הצהריים - כמו בריכה לכמה בנות או פעילות אחרת, זה נותן לה הרגשה שהיא מרכז העניינים בחבורה של בנות ולא רק בנפרד (לא הרבה פעמים, אבל כשעשינו, מסיבה כזו או יומולדת, זה היה ממש כיף ומאוד תרם לה)

 5. תפילות - כמו על כל דבר, גם בתחום הזה..

6. אצלנו היתה גם התערבות של היועצת בבית ספר- שלקחה קבוצה של מספר בנות ביישניות ועבדה איתן. הבת שלי אמרה שזה היה סתם והיא לא קבלה מזה הרבה - אבל מצד שני, ראינו באותו זמן קפיצה בהתנהגות החברתית ובמודעות העצמית, אז יכול להיות שזה כן עזר. שווה לך לשאול האם יש דבר כזה בבית ספר, אך מן הסתם זה לא יהיה על תחילת השנה. אני יודעת שיש קבוצות כאלה של "בנות ביישניות" בהתפתחות הילד, לפחות בכללית, אבל בשביל זה צריך למלא את כל הטפסים וכו וזה גם מצריך הרבה יותר השקעה של נסיעות. בתוך הבית ספר זה ממש נוח, אבל יכול להיות פחות מקצועי.

בהצלחה!

לראות האם היא מסתדרת עם הילדה שהיא יושבת לידה. 

הרבה פעמים נוצרות חברויות עם הילדות שיושבים לידן ולפעמים שווה לבקש מהמחנכת שתדאג להושיב אותה ליד ילדה שהיא רוצה להתחבר אליה או שנראה לה שיש לה אופי מתאים. היא יכולה גם להמליץ לך על בנות שהיא חושבת שכדאי להתחבר אליהן.

אפשר גם להעזר במחנכת שתעזור לה לתווך בהפסקות או תוך כדי השיעור. וגם היא תוכל לכוון אותך איך נראה הקושי של הבת שלך מהצד שלה (יכול להיות שהיא מאוד "תנרמל" את הבעיה, ותגיד שדווקא היא שמה לב שכן יש לילדה שלך חברות, אבל מצד שני יש כמה בנות שמציקות, או שתספר משהו אחר ותוכל להצביע על הקשיים שנראה לה). שווה להתייעץ איתה, יש למחנכות מבט אחר, כי הן יכולות להשוות לשאר הכיתה ולמה שהן מצפות מהגיל הזה וגם לעזור לכוון במידת הצורך. (אצלנו - המחכנת שאלה האם אני מוכנה שהיועצת תוציא את הבת שלי לעזרה, זו היתה היוזמה שלה אחרי שדברנו)

ואם רלוונטי, ליצור קשר לא רק עם חברה מסויימת, אלא עם המשפחה שלה. לארח את המשפחה לשבת ושהבנות תוך כדי ישחקו, זה ממש מקרב. ובאופן כללי - חשוב שהבת שלכם תראה אנטראציות חברתיות ביניכם - זאת אומרת שמארחים, מזמינים חברים, הרי ההורים זו הדוגמא האישית הכי טובה. ואם מזמינים חברים שלכם עם ילדים בגיל מתאים - זו ממש הזדמנות טובה לפתח מיומנויות חברתיות. ואם זו גם מישהי מהכיתה - הכי טוב. עוד אפשרות אם קשה לארח - להפגש בגן שעשועים כששתי האמהות מדברות ושתי הבנות משחקות - זהו עושה לבנות ממש טוב (ולא שאני מגיעה לזה יותר מדי פעמים - אבל כשזה קרה זה היה טוב..)

אצל הבת שלי בכיתה אין מלכה טובה ואין רעה - גם זה יכול להיות והכי מבורך.. יש בנות עם יותר חברות ויש עם פחות אבל אין כאלה אינטריגות. (ועדיין היו לה קשיים אובייקטיבים) 

כמובן שאין בעיה להתקרב למלכה טובה או למישהי מקובלת.

הכוונה היתה שכדאי להתרחק מהמלכות הרעות ולא להיות שפוטות שלהן (כמו שהיא תארה - "נעשה דיון ואז נחליט.. אמרנו לך 100 פעם.. אין לך חברות בביתספר..") זה לא שווה את זה..

מתה מפחד מהיום שנעבור לאיזור אחר והילדים יצטרכו

לרדת בתחנה הפחות המונית של ההסעה

אולי הם פשוט ימשיכו לרדת בתחנה ההמונית ואבוא לקחת אותם משם

יש אופציה להצמיד אליה ילדה גדולה מכיתה אחרת שנוסעת באותה הסעה??

אומנם קצת יותר רחוק מ-20 דקות,

אך אני מכירה את איזור נתיבות מעט,

וממליצה בחום!!!

חלק מהמושבים לא דתיים, אך יש בהן לא מעט משפחות וקבוצות דתיים.

שובה, ניר עקיבא, שבי דרום (יישוב דתי - חלק מכפר דרום לשעבר), כפר מימון...

אמנם זאת עיר אבל יש גרעין תורני ויש את שכונת חב"ד שהיא ממש נחמדה ומשפחתית,

ויש גם בניינים חדשים של ריכוז דתי ליד שכונת חבד 

מושבים /ישובים באזור אשדוד והסביבה :

מושב בית גמליאל : זה כ20 דקות נסעה לאשדוד.

( משפחתי גרה שם ,אנחנו בקיץ נוסעים לים באשדוד...).

מושב דתי , יש בו כ-300 משפחות.

בני דרום ,ניר-גלים - הם ממש צמודים לאשדוד (יותר קרובים ).

גבעת ושינטון

ישובי  גדרות - לא בטוחה שיש שם ישובים דתיים.

מזכרת בתיה,ישרש ,בית חלקיה ,חפץ חיים.  

* איזה סגנון אתם מחפשים? דתי? דתי לאומי?

מקום קהילתי ? מקום קטן?

מנסה לאזור,מקווה שעזרתי.

נ.ב

אני פשוט מכירה יחסית מקרוב את האזור הזה.

אני גדלתי בבית גמליאל וזה בערך 20 דקות נסעה לאשדוד.

(בקיץ אנחנו נוסעים לאשדוד לחוף הים.)

שואלת כי גם אנו מחפשים

קצת קשה לי להסביר מה זה דתי לא תורני.

אז אנסה להסביר מה זה תורני (מבחינתי ).

יש הרבה שעורי תורה, אווירה תורני דתי יותר.

לבושים יותר בצניעות (כסוי ראש מלא, חצאיות ארוכות יותר שרוולי 3/4 ).

לזה הכוונה בגדול. ושלא הולכים (פחות הולכים) עם כיסוי ראש חלקי , מכנסים (יש נשים שהולכות כך ).

חצאיות /שמלות טיפה מעל הברך, שרוול עד המרפק (אולי גם פחות ).

אני לא מכירה את כולם באו עוד משפחות חדשות מאז שעברתי (כי התחתנתי ...).

פשוט המשפחה שלי משם.  למשל יש חברה צעירים שגדלו במושב וכיום גרים שם.

והם חברה כך כך מבחינה דתית. זה ישוב של כ-300.

נ.ב

מה אתם מחפשים ? ישוב /עיר?

יש אזור מעודף?

כי אתחיל ללמוד שם.

אבל גם במחירים נורמלים..וישוב לא עיר

רואה את התמונה קצת אחרת

נערה בת 18. עוד מעט היא מתחילה לצאת (אם לא התחילה כבר, ותוך כדי התגלה)

היא צריכה לפגוש את בחיר ליבה (בלי להכנס ל40 יום קודם..) והמודל שלה "צבור טינה" זה עשוי להשפיע על הבחירה שלה..לכן חושבת שתעזור לה התייעצות רגשית כשלהי קודם כל לגבי עצמה.

כי לברר לגבי עצמה זה לגמרי התפקיד שלה.

נכון שיש הדרכות לרווקות ואינספור קורסים וסדנאות אבל זו שאלה מאד ספציפית ואישית.

אם לא פסיכולוגית, אז מי הכתובת?

מדריכת כלות תגיע בשלב שאחרי ההחלטה על נישואים, ונראה שהיא צריכה עזרה לפני...

לגבי המידע ששואלת, אם למסור לאם ישירות או בעקיפין

נראה שהמצוקה  נובעת מכך שלא יודעת אם זה יועיל או יזיק לשלום הבית.

הרב בודאי יעשה כל מאמץ לשמור על שלום הבית.

אך בגיל 18, כשמבררים עליך ועל המשפחה שלך, לא יודעת אם יש לך אומץ, וזה תלוי מאד באישיות של הרב.. 

ותלוי גם באישיות של האבא... מה הסיכוי לדעתה שהתערבות הרב, תגרום לו לנתק את הקשר?

וגם,

יש משהו גלוי קצת בדרך ההתנהלות של האב. הוא משתמש באינטרנט (מקום פתוח), הבת יודעת בוודאות, זה לא שהוא מסתיר את הקשר בתוך הנייד שלו... האמא לא מרגישה בעצמה? ספק בעיני... 

מקווה שיהיו עוד תגובות.

המצוקה שלה גדולה, יש מקום לעוד התייחסויות...

בהנחה שמדובר באמת ממש ב"קשר לא ראוי".

בהיות שלא ירדת לפרטים, אז קשה לדעת מה המצב המשפחתי שלכם.

האם יש אמא בבית, שאז נכנס גם הנושא שלה. או שלא - ואז זה "רק" בתחושה שלך על התנהגותו. גם קשה קצת לדעת מה ה"מושגים" אצלכם - משפחה דתית? 

מה שהייתי מציע לך, אם את אכן מהישוב שכתוב בכרטיסך, זה לגשת לרב הישוב שלכם, לבקש אותו שיתחייב לשמור על דיסקרטיות ושינהג בצורה שתשמור על כבודו של אביך ועם זה תציל אותך מהתחושה הקשה במצב אליו נקלעת - ולספר מה שקורה. כמובן, תוכלי גם לבקש שבשום אופן לא יתוודע לאביך שהדברים ממך (הרב חכם. יוכל סתם לגלגל שיחה. יוכל לומר שהתגלגל אליו בעקיפין ממישהו "לא מכאן" וכו').

אכן, קשה לך להתמודד עם זה לבדך.

בבגידה, היינו שיש אמא ברקע - זה כבר רובד נוסף של חומרה.

במקרה כזה ר"ל, רב מקומי יכול לפעמים להזהיר את האיש מהתוצאות לשמו, ולעזור לו להיחלץ מזה, גם ע"י ה"שוט" וגם באופן החיובי. תלוי בנסיבות (בפרט כשלא מדובר במשפחה "טרום פירוק", שהמשמעות מבחינת ההתייחסות בכך לאשתו, היא חמורה מאד).

לכן נתתי "אופציות".

וזה גם מסיפור שלצערי שמעתי עליו - ואכן המעורבות של הרב בענין, הצילה את כל הצדדים והפסיקה את הדבר לגמרי.

[ההרגשות של הבת - אכן זה נורא ואיום. ה' ירחם]

בגיל שנתיים וחצי יש ילדים שעדיין לא גמולים ביום, אפילו.

מה שכן אולי-אולי מדליק נורה אדומה - זו העובדה שהוא כן היה יבש, וחזר להרטיב לאחרונה. יכולות להיות לזה סיבות טכניות - כמו מזג האוויר שהתקרר בימים אלו - ויכולות להיות לזה סיבות עמוקות יותר - כמו שינויים שעבר (לידת אח, מעבר דירה, מעבר גן...).

אבל שוב, מכיוון שהוא ממש קטן, לא הייתי עושה עניין, אלא פשוט מחזירה לו את הטיטול בלילות.

לגבי הגדולה - אפשר לדבר איתה: "את חושבת שאת מסוגלת להישאר יבשה בלילה? את מספיק גדולה? אם לא - את לא חייבת עדיין. אפשר לשים טיטול בלילה, וכשתרגישי שאת מספיק דולה ויכולה להישאר יבשה - אז נוריד לך אותו."

אחרי שנות הרטבה ארוכות שטרם נגמרו בחלקן...

שאין קשר בין ילד לילד מבחינת הגמילה וההרטבה.

שלפעמים אם יש ריח של שתן בחדר זה יכול לגרום לעוד ילד לעשות במיטה. (זו תיאוריה שלי, כך נראה לי מנסיוני)

שילד בן שנתיים וחצי יכול להיות עם טיטול בלילה, ושזה הגיוני מאוד שהיה יבש וחזר להרטיב. גמילה היא לא הוקוס פוקוס.

ובעיקר- שצריך להתנהל בנחת ועם אפס לחץ סביב נושא ההרטבות. גם בגיל חמש.

והעובדה שהיא מרטיבה למרות שאין לה אחות גדולה שעושה כך מראה שבאמת אין קשר בינה לבינו. כך שנראה לי שהפרכתי את התיאוריה שלך....

זו סיבה נפוצה להרטבת לילה.

השמיכות נופלות, קר לגוף...

אני גם חושבת שהם צעירים ולא צריך להתרגש מזה.

הייתי מציעה לנסות להלביש אותם חם בלילה, אפילו עם גרביים,

לוודא שהולכים לשירותים לפני השינה ולא שותים יותר מידי בערב,

ולבדוק האם יש שינוי.

בכל מקרה, ייתכן שיש השפעה גם לכך שחזרנו למסגרת לימודים, אולי גן חדש,

חג-שבת-גן וחוזר חלילה.

יש יותר התמודדויות נפשיות, ואולי זה משפיע.

עוד נקודה - בד"כ כשמגיעים שפוכים יותר לשינת לילה, השינה כ"כ עמוקה שעלולים לפספס.

האם יותר עייפים לאחרונה? ישנים מאוחר יותר? פעילים יותר ביום?

אם מתאים לאופי שלה ולכם,

רפלקסולוגיה לנו מאוד עזרה עם אחד הילדים, חיזקה את השרירים.

את תראי שהמאמץ הרבה יותר מכדאי, 

אשרייך ואשרי בנותייך ומשפחתך שזכתה!

כמה הן נתרמות מזה, מסוג הדברים שאין להם שיעור .

אשרייך על ההשקעה.

עם כל הקשיים ורגעי המשבר

שאולי אני לא עושה את הכי טוב בשבילן או בשביל הבית

כל כך חיזקתן עם התגובות שלכן...

מחמם מאד את הלב!!!

תודה רבה!

הילדות שלך עוד קטנות. ויש רק שתיים. 

הרעיון של חינוך ביתי הוא נהדר וטוב, כל עוד לך טוב.

אז שימי לב- אל תלכי בדרך הזו בלי לבדוק אותה פעם בחצי שנה לפחות.

יש הרבה נשים שנמצאות בבית עם הילדים כי הן מאוד מאמינות בזה, וגם נהנות מזה, עד שלב מסוים.

ואז לפעמים מגיע שלב שזה בלתי אפשרי עבורן יותר.

אז רק שימי לב להיות ערנית לעצמך ולמצבך.

שלא תרגישי עוד 10 שנים שאת קצת (או הרבה) נמחקת בדרך שבחרת ללכת בה. ושטובת הילדות באה על חשבון טובתך שלך. 

בהצלחה!! 

אם זה טוב לבנות...

לפעמים לאמא זה מושלם, לא תמיד לילדים...

יש ילדים שצמאים לחברה גדולה ועמוסת ילדים, להיכרות עם אנשים חדשים ועוד.

בהצלחה לך!!

תהנו ביחד!

מעלה כמה נקודות למחשבה, אך זה לא אומר שאי אפשר להתמודד איתם בהצלחה.

אם מחליטים על שם - והולכים איתו בתמימות ושלמות, הוא נשאר כמות שהוא.

שלמה - עלולים לקצר לשלומי (נכון שמכל שם אפשר לעשות מטעמים אם רוצים, סתם נקודה למחשבה)

דוד - המיוחד בשם הזה שאפשר לקרוא אותו משני צידיו אותו דבר, סימן לאמת פנימית, שפיו ולבו שווים.

אחיה דוד - אישית הייתי בוחרת להחליף ולקרוא דוד אחיה, שהמילה הראשונה תהיה עם צליל סוגר, כך השם לא מתחבר למילה אחת אחידוד. כל שם בפני עצמו.

שיהיה בעזרת ה' בעיתו ובזמנו ובידיים מלאות ובריאות!!!

אם קוראים "אַ" אחרי הברה סגורה, היא כאילו מנוקדת כך. יאמרו, דוידָ..

מצד שני, נראה שיותר קל לקרוא 'אחיה דוד' מאשר 'דוד אחיה'...שפה אפשר לוותר על השם השני בגלל חוסר הנוחות ב'קריאה' (נסו..)

אחיה דוד מתגלגל יותר טוב בלשון..לא? או שרק לי זה זורם יותר טוב בהגיה..

בכל מקרה תודה לכולם ממש ! נראה לי שנלך על אחד מהצירופים...כשם אחד זה באמת נשמע קצת בנאלי.. זה בן אחרי תאומים ובא לי לתת לו שם עם משמעות, הקודמים היו תאומים ולא הרשיתי לעצמי לתת לכל אחד שני שמות..זה כמו לקרוא לרביעייה ;) 

חשבתי שיותר מתגלגל דוד אחיה

לחברה שלי יש אחיה שלום וזה מהמם בעיניי...

מקפיצה...

מחפשת משו שיהיה אתום לגמרי למים שלא יכול לפול..

רק לעשות היכרות עם המציאות ללא טיפול.

אם תרצו - אכתוב באישי המלצה חמה לרופאה מעולה בירושלים שה' שלח לנו, אחרי חוויות מאוד לא נעימות.

היא מצילה אותנו ממש.

וכבר עכשיו ממליצה לכולם - הוציאו ואל תכניסו סוכריות מכל מין וסוג.

זה אפשרי גם עם ילדים בגיל 11

כמה פתרונות שלמדנו להשתמש בהם בחצי השנה האחרונה:

* נסיעה בשתי נגלות (למקומות יחסית קרובים),

* אחד מאתנו (אני, כי אני לא נוהגת) נוסע באוטובוס/במונית,

* מישהו מבני המשפחה שאצלם אנו מתארחים בא לאסוף חלק מאתנו (ילד או שניים),

* אחד או שניים מהילדים מגיע ביום קודם או חוזר ביום שאח"כ עם מישהו שמזדמן לאזורנו (מהמשפחה, בינתיים).

אבל אם שניכם נוהגים - אז אולי באמת עדיף שני רכבים. (לא יודעת איך זה מבחינה כלכלית).

(ונדמה שאין הרבה רכבים גדולים בסוכנויות הרכב...)

אותו אז אולי אם צריך ביום יום זה הכי כדאי

כמה שתשוחחי, תגרמי יותר. 

היא תשלים את ה"צורך" הזה, והכל בעז"ה יהיה בסדר. אין צורך להלחיץ.

זו ענ"ד.

רגישות לגלוטן זה דבר שניתן לאיבחון בהיר.

רגישות כזו יכולה לגרום לכמה בעיות, מלבד כאבי בטן - 

אבל לא רוב מי שיש לו בעיות זה בגלל זה....

וגם הדברים האחרים, אין סיבה לחשוב שהם גורמים ל"התנהגות ילדותית" דווקא. אני לא חושב שכדאי להציע "תרופה כוללת" לדברים ספציפיים.

ב. עיקר הענין הוא, לא לתלות "בעיות" בדבר הזה. לא רוב הבעיות באות מגלוטן. זה אחוז קטן באוכלוסיה שרגישים לכך - ולצערנו, "בעיות" הם באחוז גדול יותר... 

כל ענין, צריך איבחון לכשלעצמו. ונושא כזה, לדעתי, סביר שאינו צריך כלל איבחון, אלא פשוט סבלנות. אז מה אם היא רוצה עוד קצת למצות את ה"ילדותיות".. מתי היא תעשה את זה?.....

או שקרה משהו לאחרונה שגורם לה להתנהג ככה

בשלות זה ענין של זמן.זה לא כמו כולם.

אני התבשלתי אחרי חברותי במובן מסוים

ובמובנים אחרי היתי יותר בוגרת מהן.

כמו ציונים לא בכל מקצוע אנחנו 100

אם תרצי תני לה טיפול רגשי כלשהוא או חונכת

והרבה אמון וסבלנות ממך אמא