פורום הורות (עמוד 119)

הכי הרבה שאני שמעתי אי פעם היה 2,600 למעון, כדאי לחפש מעון לילדי אברכים. מכירה כמה מעונות כאלה שהמחיר 600 שח לחודש, אנחנו משלמים 1,500 בכל מקרה זה רחוק מאוד ממה שגובים מכם

בתשלום סימלי.
לפעמים מורות עולות על ההסעות האלה.

תלמיד מכיתה גבוהה יותר (כיתה ג' ומעלה) שאיתו בתחנה, ואם אין, אז שאיתו בהסעה.
התלמיד הגדול יודע שהתפקיד שלו זה לחכות עם הילד בתחנה, לדאוג שיעלה להסעה ויישב, ולדאוג שהוא יורד מההסעה ונכנס לבית הספר.

אני זוכרת שבתור תלמידה ליויתי כמה ילדי כיתה א'. הרגשתי חשובה וגדולה

אולי אפשר לבקש את עזרת בית הספר בנושא

אם ילד מפספס את ההסעה, יש לו אפשרות להיכנס למזכירות?
זה מה שאנחנו עשינו כשהיינו ילדים וגדלנו יפה מאוד,
היום יש חשש מכל פיפס.
לגבי הירידה מההסעה הביתה,
אם יש ילדה מכיתות גבוהות יותר שהדרך שלה עוברת ליד הבית שלכם אפשר לבקש ממנה (אפילו תמורת תשלום) שתלווה אותה הביתה

אפשר גם לצייד את הבת שלך בפלאפון פשוט רק לשיחות שתמיד יהיה לה בתיק.

אם יש סיכון בטחוני או סיכון לשלום הילד תתעקשו שיהיה מלווה להסעות (בעיר למשל לא הגיוני שלא יהיה מלווה להסעה)

לגבי שילוט אפשר לטפל בזה מול בית הספר ומול חברת ההסעות, ילדה לא אמורה לשאול את הנהג לאיפה הוא נוסע, בשביל זה יש שלט/ מספר קו

מתה מפחד מהיום שנעבור לאיזור אחר והילדים יצטרכו

לרדת בתחנה הפחות המונית של ההסעה

אולי הם פשוט ימשיכו לרדת בתחנה ההמונית ואבוא לקחת אותם משם

עזרתם לי להבין שאני לא סתם אמא הסטרית...

יש אופציה להצמיד אליה ילדה גדולה מכיתה אחרת שנוסעת באותה הסעה??

אנסה למצוא מישהי בעז"ה

אומנם קצת יותר רחוק מ-20 דקות,

אך אני מכירה את איזור נתיבות מעט,

וממליצה בחום!!!

תודה לך!

חלק מהמושבים לא דתיים, אך יש בהן לא מעט משפחות וקבוצות דתיים.

שובה, ניר עקיבא, שבי דרום (יישוב דתי - חלק מכפר דרום לשעבר), כפר מימון...

הישוב מעוניין במשפחות שמתעתדות לבנות בו את בית הקבע שלהן. יעדיפו להשכיר למשפחות כאלה ופחות למשפחות שרואות בו תחנה. זה מה שידוע לי.

אמנם זאת עיר אבל יש גרעין תורני ויש את שכונת חב"ד שהיא ממש נחמדה ומשפחתית,

ויש גם בניינים חדשים של ריכוז דתי ליד שכונת חבד 

 

מושבים /ישובים באזור אשדוד והסביבה :

 

מושב בית גמליאל : זה כ20 דקות נסעה לאשדוד.

( משפחתי גרה שם ,אנחנו בקיץ נוסעים לים באשדוד...).

מושב דתי , יש בו כ-300 משפחות.

 

בני דרום ,ניר-גלים - הם ממש צמודים לאשדוד (יותר קרובים ).

גבעת ושינטון

 

ישובי  גדרות - לא בטוחה שיש שם ישובים דתיים.

מזכרת בתיה,ישרש ,בית חלקיה ,חפץ חיים.  

 

* איזה סגנון אתם מחפשים? דתי? דתי לאומי?

מקום קהילתי ? מקום קטן?

 

מנסה לאזור,מקווה שעזרתי.

 

נ.ב

אני פשוט מכירה יחסית מקרוב את האזור הזה.

אני גדלתי בבית גמליאל וזה בערך 20 דקות נסעה לאשדוד.

(בקיץ אנחנו נוסעים לאשדוד לחוף הים.)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מחפשים מקום דתי לאומי, אבל תורני..
בעיקר מקום שנוח לגדל בו ילדים קטנטנים (מגיעים ממושב)

נבדוק הצעות שהועלו פה.

תודה רבה!

יש גם את חפץ חיים.

לדעתי רב המושבים כמו בני דרום לא ממש עונים על ההגדרה של תורני.

אולי כדאי לבדוק את חפץ חיים. שאר המושבים שהוזכרו הם מושבים דתיים מגוונים, למיטב ידיעתי.
בית חלקיה חרדי.

שואלת כי גם אנו מחפשים

קצת קשה לי להסביר מה זה דתי לא תורני.

אז אנסה להסביר מה זה תורני (מבחינתי ).

יש הרבה שעורי תורה, אווירה תורני דתי יותר.

לבושים יותר בצניעות (כסוי ראש מלא, חצאיות ארוכות יותר שרוולי 3/4 ).

לזה הכוונה בגדול. ושלא הולכים (פחות הולכים) עם כיסוי ראש חלקי , מכנסים (יש נשים שהולכות כך ).

חצאיות /שמלות טיפה מעל הברך, שרוול עד המרפק (אולי גם פחות ).

 

אני לא מכירה את כולם באו עוד משפחות חדשות מאז שעברתי (כי התחתנתי ...).

פשוט המשפחה שלי משם.  למשל יש חברה צעירים שגדלו במושב וכיום גרים שם.

והם חברה כך כך מבחינה דתית. זה ישוב של כ-300.

 

נ.ב

מה אתם מחפשים ? ישוב /עיר?

יש אזור מעודף?

כי אתחיל ללמוד שם.

 

אבל גם במחירים נורמלים..וישוב לא עיר

ההורים נשואים באושר? זה יכול להשפיע האם לספר לאמא.
יש לך מישהו מהמשפחה קרוב שאת יכולה להתייעץ איתו? אולי מישהו שמכיר אתכם טוב ידע להמליץ לך מה הכי נכון..
אפשר גם יועצת במסגרת שאת נמצאת בה.
תהיי חזקה חמודה, האמת שאני הייתי בדיוק באותה סיטואציה, קצת אחרי גיל 18, אני זוכרת כמה זה היה לי קשה להיות היחידה שגילתה. בע"ה שהקב"ה יתן לך הרבה כוח להתמודד

יתכן שאמך יודעת, ומשיקולים שלה שותקת.
יתכן שהיא לא יודעת וחיה שמחה בלי הידע הזה.
זה עניין פרטי של הוריך ואל תכנסי לתחום הזה.
חבל שראית, יתכן שהקשר הסתיים...
אם קשה לך בקשי מההורים טיפול פסיכולוגי ושם תשפכי את הקושי, עם הנזק שנגרם לאימון התמים שלך.

טובה. אפילו 2.

איך פסיכולוגית יכולה לעזור? היא רק תקשיב.
קשה להסביר לבת 18 כמה החיים מורכבים, ולמה לא לצבור טינה כלפי האבא...
הייתי מנסה להסתפק בלספר לקב"ה כמה קשה לי ושאני לא יודעת מה לעשות. ואז...
או לרב כמו שד. כתב... או לספר לאמא... או לשתוק... יכולה רק לנחם אותך, שאחרי כמה זמן את תדעי איזו מהאפשרויות נכונה עבורכם.

רואה את התמונה קצת אחרת

נערה בת 18. עוד מעט היא מתחילה לצאת (אם לא התחילה כבר, ותוך כדי התגלה)

היא צריכה לפגוש את בחיר ליבה (בלי להכנס ל40 יום קודם..) והמודל שלה "צבור טינה" זה עשוי להשפיע על הבחירה שלה..לכן חושבת שתעזור לה התייעצות רגשית כשלהי קודם כל לגבי עצמה.

כי לברר לגבי עצמה זה לגמרי התפקיד שלה.

נכון שיש הדרכות לרווקות ואינספור קורסים וסדנאות אבל זו שאלה מאד ספציפית ואישית.

אם לא פסיכולוגית, אז מי הכתובת?

מדריכת כלות תגיע בשלב שאחרי ההחלטה על נישואים, ונראה שהיא צריכה עזרה לפני...

 

 

לגבי המידע ששואלת, אם למסור לאם ישירות או בעקיפין

נראה שהמצוקה  נובעת מכך שלא יודעת אם זה יועיל או יזיק לשלום הבית.

הרב בודאי יעשה כל מאמץ לשמור על שלום הבית.

אך בגיל 18, כשמבררים עליך ועל המשפחה שלך, לא יודעת אם יש לך אומץ, וזה תלוי מאד באישיות של הרב.. 

ותלוי גם באישיות של האבא... מה הסיכוי לדעתה שהתערבות הרב, תגרום לו לנתק את הקשר?

וגם,

יש משהו גלוי קצת בדרך ההתנהלות של האב. הוא משתמש באינטרנט (מקום פתוח), הבת יודעת בוודאות, זה לא שהוא מסתיר את הקשר בתוך הנייד שלו... האמא לא מרגישה בעצמה? ספק בעיני... 

 

מקווה שיהיו עוד תגובות.

המצוקה שלה גדולה, יש מקום לעוד התייחסויות...

 

של האבא. אם יש, אז שיחה עם הרב תעזור.

זה עול כבד המידע הזה. אם יש לה אמון ברב, אז יקל עליה שיקח אחריות על העניין.


ומילה לפותחת: אבא שלך לא בגד בך. נתקלת בבעיה. אבל אל תפרשי אותה כלפיך.

האם את גלויה איתה בכל, חוץ מזה?
אם כן... אולי...?
למה את מפחדת לספר לה? את חושבת שהיא תכעס? תצטער?

מה לעשות עם המידע. הרב יענה לה.

מה לעשות עם המצוקה הרגשית - תיאורטית פסיכולוגית. מעשית לא רואה איך תמצא בכוחות עצמה מישהי מתאימה, אז כל אשה טובה חכמה ודיסקרטית שמכירה תוכל להיות כותל הדמעות שלה.

בהנחה שמדובר באמת ממש ב"קשר לא ראוי".

 

בהיות שלא ירדת לפרטים, אז קשה לדעת מה המצב המשפחתי שלכם.

 

האם יש אמא בבית, שאז נכנס גם הנושא שלה. או שלא - ואז זה "רק" בתחושה שלך על התנהגותו. גם קשה קצת לדעת מה ה"מושגים" אצלכם - משפחה דתית? 

 

 

מה שהייתי מציע לך, אם את אכן מהישוב שכתוב בכרטיסך, זה לגשת לרב הישוב שלכם, לבקש אותו שיתחייב לשמור על דיסקרטיות ושינהג בצורה שתשמור על כבודו של אביך ועם זה תציל אותך מהתחושה הקשה במצב אליו נקלעת - ולספר מה שקורה. כמובן, תוכלי גם לבקש שבשום אופן לא יתוודע לאביך שהדברים ממך (הרב חכם. יוכל סתם לגלגל שיחה. יוכל לומר שהתגלגל אליו בעקיפין ממישהו "לא מכאן" וכו').

 

אכן, קשה לך להתמודד עם זה לבדך.

 

 

רק חיבוק גדול על ההתמודדות הקשה הזו!!
מאחלת לך שבע''ה כשתתחתני תחיו באמון ובנאמנות...

זה השפיע מאוד על מצבה הנפשי!
מצב הזוגיות של הוריה באותה תקופה היו מאוד לא טובים.
היא פנתה לרב שהרבה מבקשים את עצתו כמעט בכל תחום וגם בנושא של שלום בית, הוא הרגיע אותה שמדובר בתאווה ולא באהבה שבסופו יביא לפרידה ואכן זה קרה.
מעבר לזה הוא נתן לה מספר עצות מהמקורות לעשות.
בכל התהליך הוא לא שיתף את ההורים למרות הכרותו עם המשפחה.
במקרה הזה האישה כן הרגישה אבל בוודאות היא לא ידעה.
היא שיתפה את הבת שהיתה כבר נשואה והבת בדרכה ניסתה לאורך כל התקופה להסתיר ולהרגיע את האמא.

לכן לא הייתי ממהרת לשתף את האמא כי לא נראה שזה אכן יועיל במידת הצורך רק לתמוך ולעודד.

בבגידה, היינו שיש אמא ברקע - זה כבר רובד נוסף של חומרה.

 

במקרה כזה ר"ל, רב מקומי יכול לפעמים להזהיר את האיש מהתוצאות לשמו, ולעזור לו להיחלץ מזה, גם ע"י ה"שוט" וגם באופן החיובי. תלוי בנסיבות (בפרט כשלא מדובר במשפחה "טרום פירוק", שהמשמעות מבחינת ההתייחסות בכך לאשתו, היא חמורה מאד).

כי ברגע שידע שסודו נחשף , זה לבד יגרום לו לשנות את דרכו.

השתדלתי בעיקר להיצמד לסיפור האישי שלי , ולרגשות של הפותחת עד כמה שניתן מהפרטים שמסרה.
אני מודעת עד כמה זה קשה לשאת את התגלית הכואבת לבד זה מדיר שינה , בכי, תפקוד ירוד..

מאחלת לך שה' יתן לך כוחות ובעז'ה תבשרי אותנו בשורות טובות.

לכן נתתי "אופציות".

 

וזה גם מסיפור שלצערי שמעתי עליו - ואכן המעורבות של הרב בענין, הצילה את כל הצדדים והפסיקה את הדבר לגמרי.

 

[ההרגשות של הבת - אכן זה נורא ואיום. ה' ירחם]

בגיל שנתיים וחצי יש ילדים שעדיין לא גמולים ביום, אפילו.

מה שכן אולי-אולי מדליק נורה אדומה - זו העובדה שהוא כן היה יבש, וחזר להרטיב לאחרונה. יכולות להיות לזה סיבות טכניות - כמו מזג האוויר שהתקרר בימים אלו - ויכולות להיות לזה סיבות עמוקות יותר - כמו שינויים שעבר (לידת אח, מעבר דירה, מעבר גן...).

אבל שוב, מכיוון שהוא ממש קטן, לא הייתי עושה עניין, אלא פשוט מחזירה לו את הטיטול בלילות.

לגבי הגדולה - אפשר לדבר איתה: "את חושבת שאת מסוגלת להישאר יבשה בלילה? את מספיק גדולה? אם לא - את לא חייבת עדיין. אפשר לשים טיטול בלילה, וכשתרגישי שאת מספיק דולה ויכולה להישאר יבשה - אז נוריד לך אותו."

אחרי שנות הרטבה ארוכות שטרם נגמרו בחלקן...

שאין קשר בין ילד לילד מבחינת הגמילה וההרטבה.

שלפעמים אם יש ריח של שתן בחדר זה יכול לגרום לעוד ילד לעשות במיטה. (זו תיאוריה שלי, כך נראה לי מנסיוני)

שילד בן שנתיים וחצי יכול להיות עם טיטול בלילה, ושזה הגיוני מאוד שהיה יבש וחזר להרטיב. גמילה היא לא הוקוס פוקוס.

 

ובעיקר- שצריך להתנהל בנחת ועם אפס לחץ סביב נושא ההרטבות. גם בגיל חמש.

והעובדה שהיא מרטיבה למרות שאין לה אחות גדולה שעושה כך מראה שבאמת אין קשר בינה לבינו. כך שנראה לי שהפרכתי את התיאוריה שלך....

 

אפשר להחזיר לקטן את הטיטול רק ללילה, הוא קטן עדיין, לא יקרה כלום אם ימשיך עוד שנה שנתיים עם טיטול,

רק לוודא שהחזרת הטיטול לא תפגע בביטחון העצמי שלו, להגיד לו שזה כדי שלא יהיה לו קר (יש גם תחתוני גמילה אם לא רוצים ממש טיטול)

לגבי הבת אפשר להציע לה לקום בבוקר להתקלח לבד (לשים שעון לדוד שיהיה מים חמים כל בוקר)

זה בטח לא נעים גם לה

בגיל שנתיים וחצי עוד לא כולם גמולים. לא יקרה כלום אם ישן עם טיטול בלילה.
לדעתי גם גיל חמש הוא גיל צעיר וגם בגיל הזה יש לא מעט ילדים שמרטיבים בלילה. לפעמים זו בשלות פזיולוגי.
יש לי ילדים שנגמלו מייד יום ולילה ויש כאלה שישנו עם טיטול עוד שנה- שנתיים. יש לי ילדה אחת שישנה עם טיטול עד גיל חמש בערך. היא כבר בת 12 והכל בסדר.
אם זה קורה לה מידי פעם זה לא נורא, לקטן היתי מחזירה טיטול ללילה, אלא אם כן זה קורה מעט , ואז היתי פשוט מכבסת יותר וזהו. יש לי חברה שניסתה את כל השיטות לטיפול בהרטבת לילה ושום דבר לא עזר, עד שזה עבר מעצמו , בגילאי היסודי.

זו סיבה נפוצה להרטבת לילה.

השמיכות נופלות, קר לגוף...

 

אני גם חושבת שהם צעירים ולא צריך להתרגש מזה.

 

הייתי מציעה לנסות להלביש אותם חם בלילה, אפילו עם גרביים,

לוודא שהולכים לשירותים לפני השינה ולא שותים יותר מידי בערב,

ולבדוק האם יש שינוי.

 

בכל מקרה, ייתכן שיש השפעה גם לכך שחזרנו למסגרת לימודים, אולי גן חדש,

חג-שבת-גן וחוזר חלילה.

יש יותר התמודדויות נפשיות, ואולי זה משפיע.

 

עוד נקודה - בד"כ כשמגיעים שפוכים יותר לשינת לילה, השינה כ"כ עמוקה שעלולים לפספס.

האם יותר עייפים לאחרונה? ישנים מאוחר יותר? פעילים יותר ביום?

 

אם מתאים לאופי שלה ולכם,

רפלקסולוגיה לנו מאוד עזרה עם אחד הילדים, חיזקה את השרירים.

צריכים לשים לב ששותים מספיק במהלך היום.
בעיקר בקיץ.
כי שמנו לב שלפעמים הם לא שותים מספיק ביום ו"משלימים" לפני השינה. אם נותנים להם רק קצת לשתות לפעמים הם קמים באמצע הלילה (אפילו אחרי שעתיים) ושותים. זה יותר גרוע.

לכן חייבים לשתות מספיק במהלך היום.

הלילות ארוכים יותר, קר יותר, הם עייפים אחרי הלימודים...בחורף מפספסים יותר

את תראי שהמאמץ הרבה יותר מכדאי, 

אשרייך ואשרי בנותייך ומשפחתך שזכתה!

כמה הן נתרמות מזה, מסוג הדברים שאין להם שיעור .

אשרייך על ההשקעה.

אם חשוב לך שיהיו דתיים - אפשר לציין את זה. יש שם גם משפחות דתיות.

 

 

עם כל הקשיים ורגעי המשבר

שאולי אני לא עושה את הכי טוב בשבילן או בשביל הבית

כל כך חיזקתן עם התגובות שלכן...

 

מחמם מאד את הלב!!!

 

תודה רבה!

 

 

הילדות שלך עוד קטנות. ויש רק שתיים. 

הרעיון של חינוך ביתי הוא נהדר וטוב, כל עוד לך טוב.

אז שימי לב- אל תלכי בדרך הזו בלי לבדוק אותה פעם בחצי שנה לפחות.

יש הרבה נשים שנמצאות בבית עם הילדים כי הן מאוד מאמינות בזה, וגם נהנות מזה, עד שלב מסוים.

ואז לפעמים מגיע שלב שזה בלתי אפשרי עבורן יותר.

אז רק שימי לב להיות ערנית לעצמך ולמצבך.

שלא תרגישי עוד 10 שנים שאת קצת (או הרבה) נמחקת בדרך שבחרת ללכת בה. ושטובת הילדות באה על חשבון טובתך שלך. 

בהצלחה!! 

 

אם זה טוב לבנות...

 

לפעמים לאמא זה מושלם, לא תמיד לילדים...

יש ילדים שצמאים לחברה גדולה ועמוסת ילדים, להיכרות עם אנשים חדשים ועוד.

 

בהצלחה לך!!

תהנו ביחד!

מעלה כמה נקודות למחשבה, אך זה לא אומר שאי אפשר להתמודד איתם בהצלחה.

 

אם מחליטים על שם - והולכים איתו בתמימות ושלמות, הוא נשאר כמות שהוא.

 

שלמה - עלולים לקצר לשלומי (נכון שמכל שם אפשר לעשות מטעמים אם רוצים, סתם נקודה למחשבה)

 

דוד - המיוחד בשם הזה שאפשר לקרוא אותו משני צידיו אותו דבר, סימן לאמת פנימית, שפיו ולבו שווים.

 

אחיה דוד - אישית הייתי בוחרת להחליף ולקרוא דוד אחיה, שהמילה הראשונה תהיה עם צליל סוגר, כך השם לא מתחבר למילה אחת אחידוד. כל שם בפני עצמו.

 

שיהיה בעזרת ה' בעיתו ובזמנו ובידיים מלאות ובריאות!!!

אם קוראים "אַ" אחרי הברה סגורה, היא כאילו מנוקדת כך. יאמרו, דוידָ..

מצד שני, נראה שיותר קל לקרוא 'אחיה דוד' מאשר 'דוד אחיה'...שפה אפשר לוותר על השם השני בגלל חוסר הנוחות ב'קריאה' (נסו..)

אחיה דוד מתגלגל יותר טוב בלשון..לא? או שרק לי זה זורם יותר טוב בהגיה..

 

בכל מקרה תודה לכולם ממש ! נראה לי שנלך על אחד מהצירופים...כשם אחד זה באמת נשמע קצת בנאלי.. זה בן אחרי תאומים ובא לי לתת לו שם עם משמעות, הקודמים היו תאומים ולא הרשיתי לעצמי לתת לכל אחד שני שמות..זה כמו לקרוא לרביעייה ;) 

 

 

 

חשבתי שיותר מתגלגל דוד אחיה

לחברה שלי יש אחיה שלום וזה מהמם בעיניי...

סביר להניח שהזמן יעשה את שלו, אבל למה לבנתיים שהילד יסבול ממשהו שמפריע לו?
כשמדברים ויש הרבה רוק זה מפריע.
אבל מה שהכי חשוב זה לא להלחיץ את הילד!!
אם נותנים לך תרגילים לעבוד איתו אז לעשות מזה משחק, לא משהו מעיק,
לא לשדר לו שיש בעיה שצריך לפתור אותה.

בשלב הראשון את יכולה לבקש הפנייה למכון להתפתחות הילד ושם הם יראו אם יש מה לעזור לו או שהמצב שלו לגמרי תואם גיל

ועוד אותיות.
אפשר לבקש הפניה לקלינאית לאיבחון.

מקפיצה...

מחפשת משו שיהיה אתום לגמרי למים שלא יכול לפול..

לילדים צריכות להיות עשרים שיניים ( עשר למעלה ועשר למטה)

שהביקור הראשון צריך להיות בגיל שנתיים

רק לעשות היכרות עם המציאות ללא טיפול.

 

אם תרצו - אכתוב באישי המלצה חמה לרופאה מעולה בירושלים שה' שלח לנו, אחרי חוויות מאוד לא נעימות.

היא מצילה אותנו ממש.

 

וכבר עכשיו ממליצה לכולם - הוציאו ואל תכניסו סוכריות מכל מין וסוג.

זה אפשרי גם עם ילדים בגיל 11

 

כמה פתרונות שלמדנו להשתמש בהם בחצי השנה האחרונה:

* נסיעה בשתי נגלות (למקומות יחסית קרובים),

* אחד מאתנו (אני, כי אני לא נוהגת) נוסע באוטובוס/במונית,

* מישהו מבני המשפחה שאצלם אנו מתארחים בא לאסוף חלק מאתנו (ילד או שניים),

* אחד או שניים מהילדים מגיע ביום קודם או חוזר ביום שאח"כ עם מישהו שמזדמן לאזורנו (מהמשפחה, בינתיים).

 

אבל אם שניכם נוהגים - אז אולי באמת עדיף שני רכבים. (לא יודעת איך זה מבחינה כלכלית).

אפשר להשכיר רכב קטן לשבת פעם בחודשיים כשנוסעים כולם.
יש היום כל מיני סוכנויות קטנות או רכבים קטנים במחירים סבירים בהחלט.

כדאי לראות מאיפה משכירים ולאן מחזירים.

(ונדמה שאין הרבה רכבים גדולים בסוכנויות הרכב...)

בתור שוכרים בעבר לשכירויות רכב יש כמה וכמה חסרונות בולטים:
1. לוקח לא מעט זמן לקחת ולהחזיר. צריך לקחת בחשבון (בעיקר הבעיה היא בראשון בבוקר).
2. בטיחותית- גם בחברות הטובות ביותר עדיין המצב הבטיחותי פחות טוב מרכב פרטי. גם בגלל עצם השכירות ששוחקת רכב וגם בגלל שפחות משקיעים באביזרי בטיחות שהם לא חובה.
3. הבנתי שרכב גדול מאד קשה לשכור. במיוחד בחגים.
4. בחגים צריך לשכור מראש. אחרת זב לקיחת סיכון שלא יהיה.
5. בשביל רכב במצב טוב בטיחותית צריך לשלם....

בקיצור, שכירות היא בטחון למקרה שיש צורך ברכב נוסף כמה פעמים בשנה, לא יותר.

הבנתי שיש רכב של 8-9 מקומות. לא זוכרת את שמו.

התכוונתי שאם הם זקוקים לרכב גדול רק בגלל חריגה של ילד או שניים בנסיעה גדולה פעם ב...

אז שימשיכו להחזיק רכב סטנדרט, חמש מקומות, ובנוסף, כמו שאמרת, פעמים בודדות בשנה להשכיר רכב נוסף קטן לטובת נסיעה משפחתית.

נראה לי שזה באמת מה שמתאים לנן כרגע...אנחנו לא נוסעים מלא ונראה לי רק הביטוח לרכב גדול עולה פוווול

ויש מיני ואן בגודל מלא (נראה כמו רכב הסעות) עם 9 או יותר מקומות.
צריך לשים לב שהרשיון נהיגה הרגיל מוגבל במספר הנוסעים שמותר להסיע

אותו אז אולי אם צריך ביום יום זה הכי כדאי

טווח מחיר
מה חשוב לכם

לא יודעת אם קיים כזה דבר...
רכב של 7-8 מקומות בטיחותי, ובמחיר עד 40,000.
מעניין כמה עולה ביטוח.
אולי עדיף 2 רכבים קטנים. אנחנו ביום יום לא נוסעים כל המשפחה. רק שבתות,אירועים וכדו'.
אם יש פה למישהו המלצה איפה ואיך לקנות אשמח לשמוע

או שהיתה "עצירה" או "רגרסיה"?
במה היא תינוקית? קשה לה להתאפק? לא מבינה מצבים חברתיים בהתאם לגיל? לא אחראית? לא מבינה לעומק בצורה בוגרת?

בכללי, בגיל הזה הפערים בין בנות באותו גיל מאד מאד גדולים.

אם זה קיצוני הייתי פונה לייעוץ. מתחילה עם יועצת ביה"ס וממשיכה הלאה....
אם לא, הייתי נותנת נקודת הסתכלות בוגרת יותר בכל מיני מצבים.
בנוסף, מעלה את רמת האחריות בבית.

לרוב היא מתנהגת, ככה בבית.
לפעמים היא מדברת, ללא, הקשר. חשוב או לא הילדה עם, הפרעות קשב, נותנתמלה רק כדור טבעי, ובנוסף מקבלת, הורמון גדילה. שוב לא, יודעת, אם, י קשר… רק מציינת.

כמה שתשוחחי, תגרמי יותר. 

 

היא תשלים את ה"צורך" הזה, והכל בעז"ה יהיה בסדר. אין צורך להלחיץ.

 

זו ענ"ד.

בודאי שזה קשור.
הפרעת קשב היא הפרעה רב מערכתית. ומאד משפיעה על בגרות. התנהגות תינוקית (יחסית לגיל) היא אחת התלונות המרכזיות של הורים ומחנכים העוסקים עם ילדים שיש להם הפרעות קשב.
הייתי ממליצה ללכת להתייעץ עם מומחה בתחום של הפרעות קשב. יש הרבה מה לעבוד גם עם הילדה וגם עלינו כהורים.
הערה חשובה:
אף פעם לא להשוות בין אחים.
זה לא הוגן!

ממליצה להוריד גלוטן וסוכר וכמובן כל מה שמכיל צבעי מאכל.כנראה שתראי שינוי כללי אצלה. ידוע כבר שרוב הילדים שמאובחנים עם בעיות פשוט רגישים לגלוטן .

רגישות לגלוטן זה דבר שניתן לאיבחון בהיר.

 

רגישות כזו יכולה לגרום לכמה בעיות, מלבד כאבי בטן - 

 

אבל לא רוב מי שיש לו בעיות זה בגלל זה....

 

 

וגם הדברים האחרים, אין סיבה לחשוב שהם גורמים ל"התנהגות ילדותית" דווקא. אני לא חושב שכדאי להציע "תרופה כוללת" לדברים ספציפיים.

קראתי כתבה על משהי שסבלה 18 שנה עד. שגילתה שרגישה לגלוטן התברר שמלבד אלרגיה יש גם תסמונת שמגלים בבדיקה אחרת ולא בבדיקת אלרגיה..

ב. עיקר הענין הוא, לא לתלות "בעיות" בדבר הזה. לא רוב הבעיות באות מגלוטן. זה אחוז קטן באוכלוסיה שרגישים לכך - ולצערנו, "בעיות" הם באחוז גדול יותר... 

כל ענין, צריך איבחון לכשלעצמו. ונושא כזה, לדעתי, סביר שאינו צריך כלל איבחון, אלא פשוט סבלנות. אז מה אם היא רוצה עוד קצת למצות את ה"ילדותיות".. מתי היא תעשה את זה?.....

בלי קשר עשינו בדיקת, גלוטן בגלל, סיבות, אחרות. והכל, תקין.
תודה

בתור האחות הקטנה שתמיד השוויצו בה על חשבון הגדולה יותר-
תשתדלי להימנע מכל אמירה ורמיזה שבאה להשוות אותה לאחותה הקטנה,
כל ילד הוא עולם ומלואו, כל אחד ואישיותו.

יותר מזה- שימי לב אם את משבחת את הקטנה באוזני גורם שלישי על משהו שאין בגדולה כשהיא שומעת...
בסופו של דבר זה יפגע בשתי הבנות.

כמה חשוב!

אני לא, משבחת אותה, ליד הגדולה… מנסה להעצים את, הגדולה, על, בסיס קבוע ולתת, לה, את, המקום של, האחות, הגדולה, גם אם לתת, עזרה ב"ש.ב. לקטנה.

או שקרה משהו לאחרונה שגורם לה להתנהג ככה

אבל עכשיו שהיא בכיתה ו… .אז קצת, מטריד.

בשלות זה ענין של זמן.זה לא כמו כולם.

אני התבשלתי אחרי חברותי במובן מסוים

ובמובנים אחרי היתי יותר בוגרת מהן.

כמו ציונים לא בכל מקצוע אנחנו 100

אם תרצי תני לה טיפול רגשי כלשהוא או חונכת

והרבה אמון וסבלנות ממך אמא 

הם יכולים לפנות לארגון אפרת,

אני מניחה שגם מטרנה לא תזיק בשלב הזה.

 

אם מנסים לארגן להם עזרה בלי שיידעו 

אפשר גם לגייס כמה חברים שיתרמו מכספי מעשר שלהם בלי שיידעו למי,

ולעשות מהסופר משלוח ישר לבית שלהם.

באתר אגורה או יד 2 אפשר למצוא מידי פעם טיטולים למסירה

יש כאלו שמעבירים הרבה קודם.

 

אם ישנה רצוף פחות או יותר, נראה לי שקל יותר לעשות זאת,

כי נראה לי שאת צריכה בעיקר לחשוב על עצמך אם את צריכה לקום אליה באמצע הלילה.

 

בדרך כלל תינוקות יונקים מפסיקים להתעורר בלילות כשהם מפסיקים לינוק בלילה.

אם היא אוכלת בערב לפני השינה ושבעה, את יכולה לנסות להגדיל את טווח שעות השינה שלה ולהתעקש לא להניק אותה (לתת מוצץ/ להרדים על הידיים/ לנדנד וכו')

 

אם היא תקדים את שנת הצהריים שלה ותתעייף קצת יותר אחה"צ - נסי להוציא אותה, ליותר פעילות אינטנסיבית, מקלחת יכולה מאוד לתרום לעניין.

 

המון הצלחה!!!

 

 

כי יש הבדל אם היא מתעוררת לבד בחדר או שיש עוד ילד איתה. 

כשהיא קמה בלילה ובוכה- אני אישית הייתי מביאה אותה למיטה שלי וממשיכה לישון איתה עד הבוקר. אין לי סבלנות וכוח להשקיע מאמץ בהרדמה מחודשת. 

אם היא רוצה לינוק- אז להניק ושתחזור לישון.

ואיך גורמים לה לישון לילה רצוף- אין לי מושג. בחיים לא ניסיתי. וכל ה4 שהיו עד כה ישנו לילה שלם בגיל שנה עד שנה ו3 חודשים. בלי שעשיתי שום דבר מיוחד. 

אגב, 8 חודשים זה גיל, שלפחות אצלי, כולן התחילו להתעורר באמצע הלילה ולעשות חיים משוגעים בין 2 ל4 לפנות בוקר. 

עם הראשונה השתגעתי, וכלום לא עזר. עם הרביעית אני כבר לא זוכרת מה עשיתי או לא. עבר וזהו. 

בת 9 חודשים, עם אחות בחדר.

לא קלות הקימות אליה בלילה,

אך שמתי לב שאם יש לה יציאות טובות בערב לפני השינה,

היא ישנה רצוף יותר.

אז אני מקדימה לה את המוצקים לאחה"צ ולא ממש לפני השינה.

תעדכני מה קורה...

תודה

שמעתי בשיעור במכללה שהדבר טבעי וזה חלק מההיכרות של הילד עם הגוף.

זה מתאים לגילאים 2-6 עד כמה שזכור.

אם קורה בפרהסיא לא ליצור מהומה להגיד בעדינות שיש דברים שלא עושים באמצע הסלון.

עניין לא מעירים ולא מתרגשים זה יעבור.
מה שכן צריך לעשות ברגע כזה לדאוג לתת לו *תעסוקה* כדי להסיח אותו מהעניין.
מנסיון זה עובד!
תשימי לב שזה קורה ברגעים של שעמום וחוסר מעש.

החלטנו להתעלם
תודה!

במידה והן לא עובדות,
מקווה שאני לא מטעה, תוודאי מול ביטוח לאומי

"אכן כך" זה לגבי התגובה של אמאשוני,נשים נשואות לא משלמות או לגבי השאלה שלי?
תודה

אם הן עובדות המעסיק משלם לביטוח לאומי.

 

אם הן לא עובדות  הן פטורות מתשלום אז גם אם לוקחים כמה חודשים לחופשת לידה לא צריך לשלם לביטו"ל

ואז את צריכה לדווח לביטוח לאומי על ההארכה של החופשת לידה.

מניסיון שלי- כל אחד משלם ביטוח לאומי מגיל 18. אם יש אישה נשואה שלא עובדת ולא משלמת זה כנראה בגלל שמורידים לבעלה את זה מהמשכורת. וזה רק במקרים שהוא שכיר.
את צריכה לשלם ביטוח לאומי והם כבר יגידו לך כמה. מן הסתם ישלחו מכתב מתישהו. מי שלא עובד הביטוח לאומי שלו לא גבוה.

בדקתי את זה ואישה לא נשואה שלא עובדת לא צריכה לשלם אם בעלה מבוטח (כלומר משלם בעצמו או המעסיק שלו משלם עליו).

בפרט- מתנות שמשולבת תמונה יפה של הילד (בדגש על תמונה יפה, ולא משהו שצולם בסמארטפון באמצע משחק, מנוזל ומיוזע...)