פורום הורות (עמוד 14)

כך לומדים לאט לאט איך להיות הורים

טוב שלקחת להבדק והרופאים עם הנסיון מחליטים

אל תרגישי רע בכלל, את אמא מצוינת שלקחת ובדקת ולמדת להבא לא לתת כמויות גדולות , הכל טוב

לא רק כדי לחיות עם אישה, ולהינות ממנעמי החיים הזוגיים.

אפשר להבין את הרצון והצורך לבנות ולבסס את הזוגיות והקשר הרגשי והנפשי בין בני הזוג, להיות בתחילה רק שניכם לפני שעוברים את המהפך המשמעותי מזוג למשפחה, גם להינות מהחיים הטובים של שניכם בלבד לתקופה מסויימת אחרי החתונה.

אם לפחות אחד מבני הזוג עובד מסודר ועליו אפשר לבסס את מקור ההכנסה המשפחתי, אם אין בעיות פרנסה ובריאות שמאוד מטרידות - בהחלט ראוי ורצוי להרחיב את המשפחה.

אצל נשים יש גם את העניין של הפוריות וההתמודדות הבריאותית עם ההריון והלידה וההתאוששות מלידה, ויש יתרונות ברורים לעבור הריונות ולידות בגיל צעיר, בשנות העשרים עד אמצע שנות השלושים.

הבאת ילד לעולם היא מהפך בחיים האישיים והזוגיים.
בני הזוג צרכים להתמסר לכך בהסכמה מלאה וברצון משותף.

כל ההתחלות קשות…
ההתמסרות הנדרשת לתינוק שאך נולד היא מוחלטת, וככל שהוא גודל, כך נעשה יותר קל. גם לומדים מהניסיון ורוכשים מיומנות.

בהצלחה לכם ובבריאות טובה!

לענ"ד, זה טבוע באינסטינקטים האנושיים, במיוחד אצל אישה. רואים את הקטנצ'יק החמוד, עם הידיים הזעירות והוורודות, עם הקולות המצחיקים שהוא עושה וכו' והלב פשוט נמס מעצמו. בהצלחה!

חותם גדול יותר בעולם ומעשה גדול יותר בעולם מלהביא לעולם נשמה
ולגדל אותה בטוב ולטוב.

אז מה אם יש קשיים, גם להיות נשוי זה קשה. אפילו יותר בעיניי. כי כשתהיה זקן ונזקק יהיה מי שיאהב ויתמוך בך. כי זה ההישג הכי חשוב שיש(עם כל הכבוד למיצוי אישי בקריירה ושטויות כאלו). כי אתה תצמח להיות בנאדם שלם דרכם. כי לשמוע אותם צוחקים זה אושר צרוף. יש עוד סיבות כמובן. אלו האגואיסטיות שבהן והן לגיטימיות. אנחנו רק בני אדם.

הבהרה: אחרי 120 כמובן. 

יש לי ילד בן שנתיים חמוד בלי עין הרע. זה מספק אותי כי האמהות מבגרת אותי מפתחת אותי ונותנת לי אחריות. בנוסף לאהבה שאני מקבלת חזרה וכל היציאות המצחיקות שלו. בעיניי זו חוויה יש גם קשיים אבל בוא עם האישה ועם הבוס אין קשיים? אז מה לא מתחתנים ולא הולכים לעבוד? לא.

כתבת מרגש ומדוייק
אשרייך

תחושת נתינה אינסופית
הדגשת יפה שאשתך יותר מחוברת לזה כי זה טבע הנפש שלה.
אבל לך אני אומרת תראה את הילדים שלך בתור יצירה מדהימה שלך, החותם שלך בעולם, ההשקעה האישית שלך והרווח ממנה, יצירה שלא נגמרת בעז'ה!

וכשמביאים ילדים שואלים איך לא עשינו את זה קודם!

לישון במחשבה שהוא בלי טיטול.
אם הגדולים עדיין מפספסים זה כנראהמשהו פיזיולוגי ואולי זה אכן לא הזמן עדיין

יכול להיות מאוד שיש קושי פיזיולוגי לילד עם גמילת לילה וגם אם הייתם גומלים יום ולילה בו זמנית זה לא היה פוטר את הבעיה.
זה שהגדולים שלכם גם כך מעיד שכנראה זה ענין גנטי.

שווה לברר על טיפול במרפאות הרטבה לגדולים אם זה מפריע להם. או לפחות לתת להם לישון עם תחתוני גמילה (יש כאלו שמתאימים עד גיל 14) כדי שלא יקומו רטובים.

אצלי אחד הילדים נגמל בגיל 9 והיה עד אז עם תחתון גמילה למען השקט הנפשי שלי ושלו.

ולא קשור לטעות.
הבן שלי בגיל שלוש עדיין ישן עם טיטול.
ברגע שביקש שלא נשים לו הפסקנו. ובאמת הוא פספס אבל מעט מאד.

אך מעולם לא עשיתי זאת
ולא נרשמו נזקים או טראומות חח

לאחר המיסוי, אולי נצטרך לאחר השימוש..

הייתי סתם שוטפת

שימוש ראשון

חובה לקנות מוצרים שכתוב עליהם שהם ללא ביספינול (חומר מסרטן שהיה בבקבוקים, דווקא מחברות ידועות, עד לפני כמה שנים). אם לא כתוב עליהם שהם מתאימים לשימוש במיקרוגל, עדיף לא להשתמש בהם עם אוכל חם (ובוודאי שלא לחמם פלסטיק במיקרוגל)

 

אפשר לשטוף במים עם סבון. להיזהר לא לשרוט ציורים, אם הם לא חלק מהצלחת (הכוונה למדבקות, שעלולות לרדת לתוך האוכל)

אלא אם כן מדובר בבקבוקים ודברים לתינוקות ואז זה כתוב בהוראות והפלסטיק מתוכנן לזה.

אבל גם בעגלה - מזיזה אתה עגלה ומרחיקה אותה.
זה לא לגיטימי ומאוד מעצבן.
אם זה ירידה לפסים אישיים בדיבור - מתעלמת/עונה תשובות לקוניות.

במיוחד עם הקורונה וכו' זה עוד יותר מעצבן.
אבל גם בלי קשר לקורונה - תינוק הוא לא בובה!!

יש לו צרכים, רצונות וכו' ויש לו הורים.
אפשר לשאול, אפשר לדבר... אבל להידחף ולגעת וכו' זה לא מקובל.
כמובן שאם זה משפחה קרובה (סבא וסבתא, דודים וכו' זה קצת שונה).

אשמור על מרחק פיזי גדול יותר ולא אתנחמד עם אף אחד

אם את נמצאת שם לזמן קצר (ואלו לא קרובי משפחה שאת רוצה שיהיה להם קשר פיזי עם התינוק), שימי כיסוי נגד גשם/רוח ו"תשכחי," להוריד. לא נראה שמישהו יוריד אותו בלי לשאול אותך לפני כן

אומרת להתרחק ושזה לא משחק
או פשוט לוקחת אותה אלי ואומרת שהיא עייפה או משהו
אם זה ממש מעצבן, קרה שצרחתי עליהם

קרה לי שאחת בחג פשוט לקחה לי אותה ורצה בכל הבית כנסת מצחקקת ואומרת שהיא שלה והיא לא מחזירה, אישה בת איזה 40! זה היה מזה לא מצחיק, הייתי צריכה לרדוף אחריה בכל העזרת נשים עד היציאה ולקחת ממנה את הבת שלי בכח. במיוחד כי פחדתי שהיא בלי מסכה ועוד אמרה שלא מרגישה טוב, אבל עדיין.

או שהייתי באיזה ארוע ואחת כל הזמן נגעה באף של הילדה ואמרה זה חמוד זה הכי חמוד, היא נראתה לי לא בריאה בנפש אבל... ואחר כך דחפה כזה שולחנות ואת העגלה ממש חזק. ילדה פיצית בת 4 חודשים.

אני אישית ממש לא הייתי לוקחת ילדים של אחרים אף פעם ולא נגעת בהם כשהם בעגלה, כאילו מה. אנשים מעצבנים היום.

מאז אני נמנעת ללכת לבית כנסת או לאירועים בעיקר בגלל זה מאשר בגלל קורונה.

תאמרי שאת חוששת שידביקו אותה..

היום זה נשמע הסבר סביר וירחיק ממך חטטנים..

שיבין מה זה לקבל ליטוף כשלא מתאים לך

יש יחס וחיבה ויש הצקה

במקרה כזה, צריך פשוט לומר בנחת שזה לא נעים לתינוק.. מקבלים דבר כזה בטוב.

פחות עם אנשים זרים...

ותכל'ס לפחות אצלי, קרובי משפחה קצת פחות מפריע לי (בתנאי שאלו מבוגרים אחראיים ולא ילדים קופצים ולא אחראיים)

דוד זה לא תינוק,

 

ולא כל מה שמתאים לתינוק מתאים למבוגר.

 

תינוק, אם אינו במצב "עצבני" במיוחד, שמח בתשומת הלב וביחס החם, כולל הליטוף.

 

זה דבר טבעי לגמרי. דוד..

ברור לי לגמרי שזאת לא כוונתך, אבל גם פדופילים עושים דברים נעימים ואנחנו עדיין לא חושבים שזה בסדר.

השאלה מה נעים לילד היא לחלוטין לא המדד היחיד, וגם לא הכי חשוב.

מאד מצער אם זה ה"ראש" של אדם, שחושב שאדם נורמטיבי שנוגע בבן שלו, אולי זה איזשהו משהו לא בסדר...  דוד.

אלא אם כן, יודעים משהו מופרע ספציפי על האדם המסויים - ואז זה לא דבר שמביאים אותו כדוגמה ועצה כללית.

 

באופן נורמלי, קרובי משפחה רואים תינוק, מחייכים, מלטפים.

וזה לא דבר שעושים לאדם מבוגר. לכן, לומר שעשיתי כך לדוד בחזרה שירגיש - זה ממש לא רלוונטי.

 

מי שרוצה לעשות את תופעות הקיצון הסטיותיות, כנורמה - ענין שלו. לדעתי זו טעות גמורה.

 

וכמובן מה שכותבים כאן, זה להורים. התינוק אינו קורא בפורום (מה שנכתב שתינוק שמח בכך, נכתב כתגובה על העשיה לדוד בחזרה אותו דבר, "שירגיש". על זה כתבתי, שתינוק מרגיש אחרת מאשר הדוד בדבר כזה. כך שלא שייך לכך, האם מה שתינוק מרגיש זה המדד היחיד. לא זה היה הנושא).

חזק

איך הגיב??

מה קרה??
מה הסנוביות? לא יקרה כלום!
יש לי 5 ילדים ואף פעם לא זוכרת שהפריע לי שנגעו או שיחקו איתם..

ללטף תינוק זה נטיה טבעית בריאה,

אבל לי לפעמים לא נעים שמתקרבים אלי קרוב מדי, אם הוא במנשא זו הרי הסיטואציה..

ולפעמים אין לי מושג איך מזיזים בלי לפגוע באף אחד. אז אני פשוט מזיזה באלגנטיות או שפשוט תתרצי לאותו אדם שאת ממהרת באותו רגע לאנשהו. מדובר בזרים או מכרים?

אם הם זרים אין להם שום עניין וצורך לגעת בה.
אל תרגישי לא נעים להעיר בנימוס שתשמחי אם לא יגעו בה.
אם ממש קשה לך, תחייכי ופשוט תתרחקי מהם.

אם מדובר באיש משפחה אז באלגנטיות תנסי להתחמק

אבל צריך לעקוב.
מה שמצריך נסיעה למוקד חרום זה הקאות, עיניים לא מתואמות, עיגולים שחורים מתחת לעיניים.
בקיצור, תסמיני זעזוע מוח.
אם אין לה כלום, והיא מתפקדת כרגיל, אז הכל בסדר.
אגב, רוב הסיכויים שהכל בסדר.

יותר נכון לא קרה אף פעם,

התקשרתי למוקד מיון היברידי והרופאה אמרה שזה יכול להיות התקררות ולהמשיך לעקוב,

אבל אני ממש לא רגועה למרות שחוץ מיזה היא ממש מתנהגת רגיל.

הקאות והתקררות? לא הבנתי מה הקשר ..

לכי למיון נשמה . הקאות זה אחד הדברים שמצריכים מיון

רק יכולה לומר שהקאות בהחלט קשור לצינון.
עודף ליחה, שיעול מרובה עלול לגרור להקאה.
לא הקאות מרובות כמו וירוס אבל כן יכול לגרום. מניסיון.

לפותחת- אני הייתי עפה למיון בגיל הזה.
אבל ראיתי שהכל בסדר תודה לאל

לדעתי לכו לטרם או למיון.
ממתי ילד מצונן מקיא?

ומה הקשר בין צינון להקאה?

מקווה שנסעתם והכל בסדר...

 

והיא אמרה לי שאני יכולה ללכת למיון אבל לא יבדקו אותה, רק ישאירו להשגחה עד 6 שעות אחרי הנפילה... ובגלל שעברו כבר 6 שעות היא המליצה לא ללכת... השעה היתה 1 בלילה ובעלי לא היה בקטע למיון אז ויתרתי עם המון מצפון

היום היא מתנהגת רגיל לגמרי.

תודה לכן!

אבל אני הייתי ממליצה למישהי אחרת במצב הזה ממש ללכת למיון, רק בשביל להרגע שהכל טוב...

זאת האמת ..

אבל מיון היה צריך ללכת.

היא עדכנה שהכל טוב תודה לאל.

במקרים כאלה להתקשר למוקד החירום של הקופה.
הם גם יכולים לתשאל ילהפנות לטיפולים הרלוונטיים בקופה שלך בהתאם לשעה
וגם להוציא הפניות במידת הצורך

כנראה ילד עם דמיון מפותח....
יש ילדים כאלה....
כנראה הוא גאון ומוכשר מאד....

שימו מנורת לילה בחדר, כדי שהוא יראה מה יש בחדר

 

אם הוא ישן בצהרים- זאת סיבה טובה שלא ירדם מוקדם. רצוי לעשות לו פעילות פיסית , לעייף אותו, לספר לו סיפור לפני השינה, כדי שיהיה לו על מה לחשוב, אם יש לך חשד שזאת הסיבה. אולי עדיף כרגע לתת לו לישון שעה יותר מאוחר, מאשר לתת לו לשכב ולנסות להרדם כל כך הרבה זמן

 

אפשר גם לעשות בדיקת דם ולראות אם חסר לו ברזל (אם את כרגע לא רוצה, אפשר לתת לו ויטמינים של ילדים בכמות קטנה ולראות אם יש שינוי)

 

 

אם כן כדאי לבדוק תולעים.
וגם לבדוק אוזניים.
וכמובן שעייפות יתר משפיעה על השינה בלילה. אם ישן טוב בצהריים- זה לא קורה בלילה?

בכל מקרה-
להזמין כל שבוע אח''צ ילד כלשהו מהגן
לצאת לגינה שיש בה ילדים מהגן
לבקש מהגננת לשים לב יותר מה קורה איתו
לדבר איתה שאולי תתן לו איזה תפקיד בגן (שירגיש חשוב)
לדבר איתה שהוא יביא מהבית איזה משהו שהוא מתעניין בו ויציג לפני כולם (נגיד איזה תמונה של משהו כמו חיה או חללית וכו', או ספר וכד')

בן כמה הוא?
איך היה לו בגן הקודם?
אפשר לתאם עם אמהות אחרות מפגשים זה אצל זה.
והכי טוב במקביל בלי קשר לשאול את הגננת איך הוא במהלך היום. שתעקוב ותחווה דעתה.

זכותך המלאה להגיד לה שזה מעליב, תגידי לה משפט כמו - ' ואם לך היתה בעיה כזו חס וחלילה, היה נעים לך שהיו צןחקים על זה? '
ב. תחשבי שמצידה היא כנראה נפגעה ממנה אז משחרר אותה לצחוק על זה, לא אישי
ג. אשרייך שיש לך כזו אחות שאתן ככה מרגישות פתוחות אחת עם השניה, תשמחי בזה! לא מובן מאליו!

האמת שאני מאוד אוהבת אותה ולדעתי היא לא מודעת למה שהיא עושה אבל בתור פסיכולוגית אני מצפה שתגלה יותר אמפטיה ולא תצחק על זה. שהיא תעשה שוב אני אגיד לה שזה לא נעים לשמוע את זה. תודה על הטיפ

אני לא בדיוק יודעת, מה הכוונה בעיה נירולוגית - כאילו נפשית?

לגבי זה שאחותך פסיכולוגית, נכון הגיוני מה שאת אומרת
וברור שצריך לא לצחוק על אף אדם

מצד שני, היא גם בנאדם שצריך לפרוק מתחים ובעיות, ולהפך לידך כאחותה היא נהנית מן הסתם להשתחרר ולהיות כמו בנאדם רגיל ו'להסיר את כובע הפסיכולוגית'... כך נשמע לי לפי ההגיון...
אז זה לא שהיא כאילו 'רשעה' שלועגת לאחרים - אלא בנאדם כמוני וכמוך שמתמודד עם החיים ועם אנשים מעצבנים ומוצאת פורקן כביכול בללעוג להם כדי לא להפגע.... כך להשערתי...
בהצלחה

המקור הוא מניתוח בראש שעברתי. הבחורה היא בחורה ששמו לה אלקטרודה בראש ובגלל זה היא מתנהגת מוזר. לא רואה מושא ללעג בזה

מה זה אלקטרודה? מה המטרה של זה? שלא נדע... סליחה לא מבינה בזה ב'ה...

החברה הזו לדעתי לא מודעת למעשים שלה . ומרגיז אותי האטימות של אחותי דווקא כי בתור פסיכולוגית היא אמורה להבין את המצב

ממש לא יפה לקרוא לה סתומה! זה באמת תגובה מוגזמת!

שתלמד לקבל ולהכיל גם אנשים שונים או כמו שאמר אחד במה אתם הייתם עושים בפרק של המוכרת שלעגה לבחורה עם הגמגום: לא צוחקים על בעיות רפואיות. פשוט לא. וזה גם לשון הרע. את אחותי את לא מכירה ואני בדויה פה אז ברור שזה לא נחשב בהלכה לדעתי אבל שיודעים על מי מדובר זה נחשב

תמיד מפריע ומציק לי מאד שלועגים על אנשים שונים!
כאילו לא מתיישב לי במוח - מה אנשים מרויחים מללעוג על אנשים?????
זה יכול להעסיק לי את הראש הרבה, טרם מצאתי תשובה לענין. .....

לא מכירה את מה שדברת עליו, הפרק או לא יודעת מה- אין לי מושג, אבל הבנתי את הרעיון

ודאי שזה לשון הרע, אבל זה יותר עמוק מזה לדעתי - מה אנשים מרויחים מזה שהם צוחקים על השני?!?!
אולי זה נובע מכך שהם רוצים להרגיש מרוממים מאנשים אחרים.... לא ברור בכללל.......

תמיד לא יכולתי לראות מצבים כאלו

סימן שאת בנאדם ממש טוב שלא מסוגל לפגוע בזולת ולראות בצער הזולת
הלוואי שכולם היו כמוך

הבחורה הזו עם פגיעה בראש וצריך לדון לכף זכות

דבר שני, אולי תסבירי לה בנחת ובפשטות - שכמו שהיא נפגעת בצדק אם צוחקים מקושי פיזי - 

 

כך את מרגישה לא נעים אם צוחקים ממשהו נוירולוגי...

 

 

ועל כן, תאמרי לה, אע"פ שאני ממש מסכימה איתך שהיא מעצבנת - נראה לי ששתינו יכולות להבין, כל אחת מ"תחומה", שבעיות רפואיות זה מחוץ לתחום של ללעוג לו.

 

כך היא תבין, שזה לא מ"הגנה" על מי שמעצבנת אתכן, אלא מהגנה על עצמך ועל העיקרון החשוב הזה.

אולי בהזדמנות להעלות את המשפט "מה ששנוא עליך....".
לפעמים אנשים לא שמים לב לזה או לא רואים את "הדבשת של עצמם"...

אני מניח שאחותך כאשת מקצוע בשעת תפקיד לא מתנהגת וחושבת כפי שהיא מול אותה אחת שאת מספרת.

תמשיכי להפיץ לאחותך ובכלל אור וחיוביות. זה בטח יועיל לעולם.

לכל אחד יש סריטות ואם זה לא מפריע בתפקןד אז נראה לי בסדר..
הורים עם ממש פיגור יגרמו סבל לילד..

אין לו מה לחפש בעולם הזה
אף אחד מאיתנו לא מושלם וזה לא בטעות.
כך ברא אותנו ה' והגענו לכאן לעולם לצמוח לגדול ללמוד ולהשתלם
וולאוץהוב את עצמנו ואת יקירינו כמו שהם, אנושיים ולא מושלמים

את נשמעת אמא נהדרת ומקסימה שרוצה לתת לילד שלה רק טוב
לאכול את עצמך על משהו שהתאמצת ורצית ולא הצלחת חבל נשמה.
רגשות אשמה לא מביאים אותנו לשם דבר טוב, הם מנסים לתת תחושה שיש לנו שליטה גם על מה שלא הצלחנו לשלוט בו.

כשהילד צריך להאמין לך הוא צאמין למה שהלב שלך אומר ומשדר, גם אם בפה תגידי אחרת.
אז קודם כל, מותר לפחד. כן
ושנית, הכי נכון זה להשקיע בלב שלנו ובמה שאנחנו מרגישים, זה יעבור הלאה בצורה הכי בריאה ונכונה.

וכולנו כהורים (ובכלל כבני אדם) עושים גם טעויות במהלך החיים. זה הכי טבעי

כאמא נשמע שאת מאוד אחראית ודואגת. עשית ככל יכולתך עבורו בעניין שתיארת.

לקחת על עצמך עכשיו אשמה בזה לא תועיל, לא לך ולא לבן.

תמשיכי לשדר לו רק דברים חיוביים, וגם לעצמך תאמרי כך ותאמיני בעצמך ובאימהות שלך שהיא הכי טובה שיכולה להיות עבורו.

וממשיכה לנסות כי התגובות שלך הן לא בדיוק מה שהיא רצתה? אולי תנסי לשאול אותה במפורש מה היא רוצה שתעני?

אבל חשוב לתחזק אותו נכון, כי אחרת עלולה להיות הצטברות של חיידקים או וירוסים בעייתים.
יש הסבר לדעתי שמגיע יחד עם המכשיר.
לשטוף היטב בין שימוש לשימוש וכל כמה זמן לשטוף היטב עם מים רותחים. אני לא זוכרת בדיוק...
אין לי נסיון עם הקטן.

אני לא יודעת אם בגיל הזה הייתי ממהרת להוציא ממסגרת קטנה ומחבקת. זה משמעותי, בטח כשזו סבתא. מה זה אומר שסדר יום לא מובנה? יש זמנים קבועים לשינה, אכילה ומשחק? היא מספרת להם סיפור? שירים? יוצאת איתם החוצה? אם כל זה קיים, זה נשמע לי בסדר ואפשר לחשוף אותו לחברת ילדים אחרים אחהצ בגן משחקים. אם גם זה לא קיים, נדרשת חשיבה.

לגבי העיכוב השפתי- לטפל בהקדם ואולי גם להתייעץ עם הקלינאית לגבי המסגרת.

לגבי השיקול של האם תפגעו במשפחתון של סבתא אם תוציאו, זה לא אמור להוות שיקול לדעתי מול טובת הילד.

אני חושבת שהילד צריך גם לצאת לעולם ולהכיר סביבה חדשה שהיא לא רק משפחה וכאלו וצריך לראות יותר חברים כי זה מה שיגרום לו להיות עם הפער וגם פחות פתוח מבני גילו לחברים חדשים. אני לגמרי מבינה אותך ואת בוודאי חוששת לאור המקרים בגנים שהולכים היום עם הגננות. אז מה שאני מציעה לעשות זה לרשום לגן של המדינה שהם גם עוזרים כלכלית וגם זה בטיחותי כי בוחרים את הגננות בקפידה כי מה לעשות לא כל אחת יכולה להיות גננת ולצערנו הרב מלא שלא מתאימות לעבודה מתקבלות לזה. אם העיכוב ההתפתחותי גדול מדי ממליצה לך בחום על צעד קדימה חברה שלי שמה שם את הילדה שלה זה גן עם צוות מעולה בריכה טיפולית תזונאית קלינאית תקשורת הכל אהה וגם סבסוד מהמדינה ודרגה למי שעובדת. חברה שלי ממש מרוצה. ושכחתי לציין יש גם הסעות לגן. זה גן בפיקוח הוא יכיר שם חברים חדשים

הילד אובחן עם עיכוב שפתי בגיל שנה וחמישה חודשים?!
זה גיל ממש מוקדם...
יש הרבה ילדים שלא מדברים בגיל הזה ומשלימים את הפער בקלות בהמשך.
האם עבר בדיקת שמיעה?

מסגרת קטנה ומשפחתית בגיל כל כך צעיר זו מתנה שלא הייתי שוקלת לרגע לוותר עליה לטובת מעון.

זה ממש זכות שיש אפשרות לילד בגיל כזה להיות אצל סבתא. אין מה להשוות למעון.

לגבי הפער השפתי - רוצה לפרט יותר? בגיל הזה מצפים להפקה של כמה מילים ראשונות, הבנה של משפטים פשוטים בסיטואציות מוכרות, התפתחות של משחק בחפצים והתחלה של משחק סימבולי.
אם באמת יש איחור וקיבלתם המלצה לטיפול של קלינאית, אז שווה כן להתחיל בטיפול, ובעיקר ליישם את ההמלצות לבית (הרבה מהטיפול בגיל הזה מבוסס על הדרכת הורים, וכמה שיותר מיישמים את ההמלצות רואים יותר התקדמות). בכל מקרה, ממש לא הייתי מוציאה למסגרת גדולה יותר מהסיבה הזאת.

הילד שלי לא דיבר בגיל הזה מלבד מילים ממש ספורות שגם אותן הוא הגה לא נכון, היום בלי עין הרע הוא בבית ספר והמורה לא מפסיקה להתלונן שהוא מדבר כל השיעור🤭

(לא עובדת עם הגילאים האלו, אז הידע יותר מהלימודים, מקווה שמדייקת)
באמת בגיל הזה ממש לא מצפים לשפה מפותחת, ולכן גם ילד שיש לו מעט מאוד מילים ממש לא יופנה לטיפול שפתי.
אבל יש אבני דרך שכן מצופות בגיל הזה (הבנה, משחק, הפקות קוליות, יכולות תקשורתיות), והן הבסיס לרכישת שפה. ואם רואים בהן איחור, אז יש מצבים שכן יתחילו טיפול בגיל הזה. הרבה פעמים זה יגיע יחד עם איחור התפתחותי כללי.
לא יודעת אם זה המצב של הפותחת. לכן גם שאלתי על הנושא.
אם התינוק אובחן על ידי קלינאית מוסמכת שמבינה בגילאים האלו והומלץ להתחיל טיפול, לא הייתי מזלזלת בהמלצה. אבל אם הוא רק לא מפיק מספיק מילים, אז באמת אין שום סיבה להתחיל טיפול בגיל כזה.

עולה מהם שילדים בכיתה א' שהיו בגן ילדים מגיל 3, נמצאים במצב טוב יותר לעומת ילדים בכיתה א' שהיו בבית עד בית הספר (אוצר מילים, יכולת להתבטא, יכולות חברתיות ואולי עוד כמה מדדים שאני לא זוכר עכשיו).

לא עולה מהמחקרים תמונה חד משמעית באשר לנחיצות גני ילדים מתחת לגיל 3, כלומר לא נמצא הבדל משמעותי בין ילדים שהיו בבית לבין ילדים שהיו בגן.

המחקרים האלה דיברו על ילדים שגדלו בבית, כלומר ברוב המקרים ללא ילדים אחרים בכלל. במקרה שלך, שהילד כן נמצא עם ילדים אחרים והוא ממילא בגיל שבו המחקרים לא מצאו יתרון משמעותי לגן ילדים, אני חושב שאת יכולה להיות לגמרי רגועה.
העיקר שאוהבים אותו ומתייחסים אליו יפה.

לא מוקדם מידי?
נשמע לי ממש לא הגיוני לבדוק את זה כל כךמוקדם...מניסיון של 5 ילדים נשמע לי נורמאלי מאד 2 לא אמרו מילה בגיל הזה..

הנסיך שלנו אובחן אצל קלינאית בעקבות כך שההעדפה שלו לתקשורת היא אינה מילולית אלא פיזית(שימוש בכוח לא נעים לסביבה),

הפקת הצלילים מעט באיחור וכן ההברות, עדיין אינו משתמש מספיק בשתי הברות, קושי בחיקוי ואינו מדבר לעצמו- הכוונה מג'ברש מלמולים.

אובחן אצל קלינאית במכון להתפתחות הילד- קלינאית מומחית לגיל הרך, החל טיפול באופן פרטי.

כרגע החלטנו להשאיר במשפחתון לפחות לחודש הקרוב.

שיהיה בהצלחה!
ממליצה לשתף את הסבתא בהמלצות ובהנחיות לבית שתקבלו מהקלינאית, וככה היא תוכל גם לעשות איתו דברים שיוכלו לעזור לקדם את היכולות השפתיות שלו. זה בטוח יותר טוב ממה שהוא יקבל במעון (זה לא שהמטפלות שם למדו על התפתחות שפה וידעו לעשות את זה בעצמן... והיכולת שלהן לתת יחס אישי היא יותר מוגבלת מאשר הסבתא).

אתה מפקפק באבחון של הקלינאית שאבחנה אותו? אתה חושב שמהתיאור שהיא כתבה פה יש לך מספיק ידע לאבחן אחרת?
זה לא שסתם האמא דואגת ואז יש מקום אולי להרגיע אותה ולהגיד שזה לא רק אצל הבן שלה. אם קלינאית מומחית לגיל הרך אבחנה שיש צורך בטיפול, אז לא כל כך הייתי מנסה לסתור את זה בלי להכיר באמת.
שימוש בכוח בשביל תקשורת יכול להיות תקין לגיל, ויכול להיות שלא. זה מאוד תלוי איך זה מתבטא, ומתיאור קצר בפורום אין באמת אפשרות לשפוט.

שהם באמת עיקר עיסוקה של קלינאית תקשורת.

התייחסתי ספציפית לעניין השימוש בכוח. בתוך עמי אנוכי יושב, חטפתי לא מעט מכות ומשיכות בשיער מהילדים שלי כשהיו בגיל הזה, ילדים במעון חוזרים עם מכות וסימני נשיכות כדבר שבשגרה.

בכל מקרה, לא מדובר במדע מדויק. כמו שלפעמים אחיות של טיפת חלב מלחיצות הורים טריים, על דברים שממש אין מה לדאוג לגביהם. מצד שני לפעמים הן כמובן הראשונות לזהות בעיות אמיתיות בהתפתחות שמצריכות בירור וטיפול.

בדיוק בגלל זה כדאי לשמוע דעות נוספות, וממילא לא התקשרתי אליה הביתה אלא הגבתי בפורום שבו היא עצמה כתבה על הבעיה וההתלבטות.

קודם כל - כמו שכתבתי שימוש בכוח בין ילדים בגיל הזה הוא באמת דבר שבשגרה. אבל בדרך כלל ילד בגיל הזה שרוצה משהו מאמא, גם אם לא יודע לדבר, ידע להשמיע קול של בקשה ולהצביע לעבר מה שהוא רוצה, או להביע את עצמו האמצעים תקשורתיים אחרים (הבת שלי למשל בגיל הזה או אפילו בגיל צעיר יותר היתה מביאה לי את הכובע כשרצתה לצאת החוצה כי ידעה שכשיוצאים החוצה חובשים כובע). ואם כל בקשה היא באמצעות משיכה של ההורה למה שהוא רוצה זה יכול להעיד על משהו שכן צריך לעבוד עליו.

ויש הבדל גדול בין אחות טיפת חלב, שלמדה את אבני ההתפתחות הבסיסיים בשביל לדעת מתי להפנות הלאה, לבין קלינאית מומחית לגיל הרך, שלמדה ועסקה בהתפתחות השפה באופן מעמיק הרבה יותר.
כמו שבנושאים רפואיים אתה אומר שצריך לסמוך על העמדה הרפואית, בנושא הזה הקלינאית היא המומחית (הפרא-רפואית).
כמובן שתמיד יש מקום להתייעצות נוספת אם ההורה מרגיש שיש צורך, כולנו בני אדם ובאמת אלו דברים שהם לא מדע מדוייק, אבל בסוף הידע של הקלינאית הוא בדיוק בתחום הזה ולכן יש היגיון לסמוך על האבחון שלה (וחוץ מזה שאם היא השתמשה באבחון מתוקנן, אז זה בהחלט עם בסיס מדעי, גם אם בסוף אף פעם אין מדע מדוייק אצל ילדים...).

וההתייעצות שלה בפורום לא היתה על הטיפול של הקלינאית אלא על המסגרת לילד. היא שיתפה במידע על הטיפול של הקלינאית כחלק מסיפור הרקע, לא כחלק מההתייעצות.

גם מישהי שמטפלת מכל הלב גם חיסכון כלכלי לא קטן
עד גיל 3 הוכח שאין קשר שהילד טוב יותר מבחינה חברתית כבוגר אם היה עם ילדים... בגיל הזה, לא משמעותי

והוא כבר מן הסתם יבדוק לו הכל - אוזנים, עינים וכו' ויגיד לך מה הבעיה
באמת מדאיג, אך מאמינה שהרןפא יעלה על הבעיה, רפואה שלימה!

יש לי את הבוגבו B5 היא אחלה. קלה ונוחה.

החיסרון שלה בעיניי הם הגלגלים הקטנים (כמו רוב העגלות הקלות) שקצת מקשים על ירידה במדרגות. אבל היא הרבה יותר נוחה בעיני מעגלה גדולה, כבדה יותר.

בבוגבו B6 הגלגלים קצת יותר גדולים והעגלה מוגבהת מעט, כך שהתינוק קרוב יותר להורים.

אם יש לך אפשרות הייתי הולכת על הB6. אם לא גם הB5 מעולה כמו שכתבתי. 

תקבלי שם יותר דעות ותגובות..

בנחת כפי שעשית
תבדקו במקביל האם משהו יוצא דופן. רפואי או חו' חיצוני.
ותעקבו

אם זה מפריע ויש נגיד בנים בבית וכו'.. אפשר להציע לה בעדינות- שתיכנס לנוח בחדר.. 

ככה שמעתי ממדריכה לחינוך מיני. 

 

אבל תשאלי מומחות יותר בהו"ל..

מדגישה - אני לא מבינה בזה כלום כלום

פשוט מעלה מחשבה

אישית הייתי מתחילה ברופא ילדים טוב להבין אם יש לה אי נוחות שם

וגם משוחחת איתה בצורה מתוחכת להבין מה הקטע (זה נעים לה? כמו שאחרים מוצצים מוצץ או אוהבים נעים בגב?)

רק אחרי שברור לי מאה אחוז שאין שום בעיה הייתי אומרת בפשטות שזה אזור עדין ורגיש וזה לא בריא

זה לגמרי נורמאלי..
תעשי חיפוש ותקראי על זה

ולא מעיד על פגיעה.

ממליצה להתייעץ עם רופאת משפחה (כדי שתכניס לפרופורציות שזה חלק מהתפתחות טבעת) ופסיכולוגית ילדים (כדי להגיב נכון בלי לייצר נזק לתופעה טבעית)

למדנו שלפי אחד מהפסיכולוגים הגדולים יש שלב כזה בהתפתחות שהילד לומד "להכיר" את הגוף שלו.

מכירה ילדות שהיו נוגעות.. ככה שאל תלחצי זה לא מוזר או נדיר.

תתייעצי עם מביני עיניין מה לעשות אבל בלי לחץ.

לנסות לברר שאין משהו כזה שמפריע לה וגורם לה לגעת שם. (לשאול אותה אם מגרד/כואב).

ואם הכל תקין פיזית, זה נשמע תואם גיל וכנראה יעבור לבד.

פורום אנשים רגישים מאוד

חבר'ה צעירים יותר אבל מתמודדים עם הבעיה שלך בדיוק.

זה אומר שאת בנאדם טוב, אכפתית ונחמדה

תנצלי לטובה - להאזין למי שזקוק

ותדעי שרוב האנשים ביקורתיים ושופטים , ולהבין שזה דפקט שלהם.....ולא שלך

תניחו לו לגמרי וזה יעבור מעצמו.
אם ספציפית, את לא מבינה מה הוא אומר, אז תגידי לו ''קשה לי להבין אותך כשאתה מדבר ככה''.
אבל בסך הכל זה בטח שלב התפתחותי כלשהו שהוא עובר עכשיו.
אולי יש בבית תינוק קטן, שהוא מנסה קצת להיות כמוהו כדי לקבל תשומת לב כמוהו?

היא מדברת ממש טוב כבר מגיל שנה וחצי אז זה לא חיכוי שלה

היא בת ארבע, ויש אחריה עוד שניים.
כנראה בגלל האח הקטן.

אני לא מתייחסת לזה.
רק אם לא מבינה אותה, אני אומרת לה לדבר ברור.

להתפעל/ לתת תשומת לב חיובית

בת של חברה שלי התחילה " להסתבך" עם המילים. כמה שזה נשמע מצחיק אבל זה לא ואמא שלה לקחה אותה לקלינאית תקשורת. כזו ששמה אייקונים על הדף וככה הילדה לומדת לדבר אולי גם פה זה יעזור ניסיתי

תתעלמי אלא אם זה מוגזם, כמו שבת 30 כתבה