פורום הורות (עמוד 14)

יכול להיות שצורך סוכר לפני השינה?

ישן שנת צהרים? אולי צריך לקצר אותה?

יכול להיות שמגיע לישון "עייף נדי" וצריך להקדים שעת הרדמה?

צריך להסתכל על המעטפת ולהבין אולי יש גורם סביבתי תורם

שבע וחצי במיטה תפילה קצרה סיפור ומוסיקה מרגיעה

היום למשל השכבתי אותו לפני שעה והוא עדיין ער.
כנראה לא מספיק עייף. או שרוצה עוד קצת אמא או כל סיבה אחרת. לא מחפשת סיבות האמת.
אם מתאים לי או לבעלי, יושבים לידו בחדר, אם לא הוא מגיע לסלון ובסוף נרדם איפשהו ומעבירים אותו למיטה. זה לא מפריע לי לרוב.

הבן שלי בן 4 קם ב-7:00 והולך לישון ב-20:00.

הגיוני בגיל הזה ללכת לישון ב-20:00.
גם הגדולים שלי הלכו לישון בשעה הזו.

ולא לגן שעשועים והם לא מספיק עייפים.

וגם הרבה פעמים גם אם נרדם למשל בתשע יכול להתעורר בשש וחצי

שזה פגע לילדים בשינה

אני יודעת שזה צריך לבוא מהם.

אבל המצב נראה כאילו הסיכוי היחיד שהם ילכו שוב ליעוץ זה בנס גלוי.

ואם הוא ישפיע לטובה ולא יפרק את הבית סופית, זה יהיה משו כמו קריעת ים סוף.

 

 

 

 

וחוץ  מזה שגם אני חייבת לדעת איך להגיב בכל מיני מצבים וכולי,

גם נראלי שיש לי מה להשפיע מבפנים וגם לעורר אנשים שהם כן מתייעצים איתם (כל אחד מישו אחר....)

לנסות לגשר ביניהם במקום לערער את ה"שלום" עוד יותר.

 

 

 

 

 

 

 

לא צריך מטפל זוגי בשביל זה. צריך יועצת טובה שתיתן *לך* כלים להתמודדות עם הקושי של ההורים. כי זה קשה, אין ספק, אבל זה לא מתפקידך לגשר ביניהם. את צריכה להתמודד עם הקושי הזה מול עצמך בלבד...

בן כמה הילד? מה זאת אומרת שאחותך סיפרה לו שאת חרדתית? מה בדיוק ילד מבין בגיל שעוד צריך למזוג לו כוס חלב? מאוד נפוץ שילד שרוב הזמן נמצא עם אמא, מעדיף את אבא, פשוט כי אבא הוא כביכול מיוחד...האמא היא כ''כ חלק מהילד.
לגבי ללמד אותו- תשחרררי. ילדים מתפתחים מעצמם, לא צריך ללמד אותם בכוח. כשאת נמצאת איתו את יכולה ללמד אותו על הדרך. נניח, עכשיו אוספים את כל החלקים בצבע צהוב...לא חייבים משחקים יעודיים ללימוד.
כנ''ל מספרים. וכנ''ל צורות. הם קולטים בעצמם, הה חלק מהלמידה המתמדת שלהם ואת יכולה לגבות את זה במשחק מידי פעם או בשיחה בנושא.
אפשר גם לשחק בגינה תופסת צבעים או תופסת צורות. ''מי שרואה צבע תכלת רץ ונוגע בו''.
את צריכה להשתדל להיות נינוחה ולא לחוצה
תהיי בטוחה שהוא ידע כל מה שהוא צריך לדעת. אל תדאגי.

ילד בן שנתיים ואחותי עשתה לו בקול מתיילד: אמא סובלת מחרדות וזה בסדר.

מצד אחותך זה ממש לא יפה ולא תפקידה להגיד עליך דהרים לילד, בטח לא נקודות תורפה.
אבל מצד הילד לא חושבת שיש מה לחדוש, זה בכלל לא מילים שהוא יכול להבין.

ולעניין עצמו, זה שמעדיםים הורה אחר זה נפוץ מאד ואין לך מה לקחת קשה
תקחי את זה בקלילות ואל תערבי בזה ככ את הרגש
היום הוא רוצה שאבא, מחרתיים הוא ירצה שאמא...
תמיד רוצים את מי שרואים קצת פחות...

לילד בן שנתיים אין שום יכולת להבין מה זה חרדות. להגיד לו שיש לאמא חרדות זה בדיוק כמו להגיד לו שיש לאמא צ'צ'קלות.
אין לו מושג מה זה ומה המשמעות של זה.

וזה מצויין
יש לו אבא שהוא מעדיף לפעמים ואמא שהוא מעדיף לפעמים. זה לא עניין שהוא אוהב מישהו אחד יותר, הוא פשוט זכה שיש לו גם אבא וגם אמא, ויכול להיות שיש תקופות שהוא צריך יותר או מתפנק יותר אצל אבא, ותקופות שאצלך.

תכניסי לך לראש
זה לא מאבק כלשהו ביניכם, זה פשוט שתי מתנות גדולות שיש לו שהן בעצם מתנה אחת גדולה של משפחה. זה אותו דבר, את ובעלך. שניכם מעניקים לו ביטחון ויציבות ואהבה והקשבה. מי ימזוג את החלב זה כל כך קטן ושולי ליד זה !!
אני מבינה את הרגש שקפץ לך, אבל ממ תגידי לעצמך - זה שטויות. שנינו יחד המתנה הכי גדולה שלו, ואנחנו כל כך בטוחים בקשר שלנו ובאהבה שלנו אליו שזה לא משנה בכלל את מי עכשיו הוא מבקש טכנית.

א. ממה שאחותך אמרה, הוא לא יכול להבין כלום. אינך מבינה שהוא בכלל לא מבין את המילים הללו?...

 

ב. בלי קשר לנושא השאלה, אין כל ענין להלחיץ ילד קטן עם צבעים ומספרים, אלא באופן טבעי וחביב. סה"כ בן שנתיים. האמירה שלך "אני חוששת שאם הוא לא ישתף פעולה עם המשחק הוא לא ידע..", היא מן הסתם חלק מהחרדתיות שלך. תנסי להבחין ולא לפעול איתו בגלל חששות כאלה. ואין מה לחשוש - הוא ידע צבעים וצורות גם אם לא תאמרי לו כלום... ילמד את זה מעצמו. אז זה חביב שאגב סיפור גם מראים צבעים וצורות, אבל בנחת. ובגיל הזה ממש מינורית. אל תעשי כלום מתוך לחץ ש"ידע דברים", אלא הכל בנחת וחביבות. 

 

ג. אין כל סיבה שבגלל שיש לך "חרדות" הילד פחות יאהב אותך... מה הקשר. רק תשתדלי לנהוג איתו בנחת ובחום, בטבעיות. בלי שמץ חששות - כולל שמץ מחשש כזה שמא פחות יאהב אותך בגלל עניינים כאלה שלך.. אין קשר.

 

ד. הרבה ילדים בגיל הזה אומרים שהם רוצים אחד מההורים. ממש אין מה "להיעלב" (למרות שאכן לא נעים לשמוע..), זה ענין של גיל. הכי טוב לצחוק ולומר, טוב, נקרא לאבא... אמא תלך בינתיים לשטוף כלים. לדוגמה. תנהגו ביחס נעים לילדים, וגם לעצמכם - והכל יהיה בסדר בעז"ה.

 

 

שלא ירגיש שהתינוק תופס לו את המקום...
ובקשר לתינוק נראה לי שההמלצה היא עד שנה בחדר עם ההורים (אולי אני לא זוכרת נכון?)
בכל מקרה זה הרבה יותר נוח לדעתי... אני לא מצליחה לישון טוב אם התינוק לא לידי..
שיהיה בשעה טובה!

יש כאלו שמעבירים בגיל חצי שנה, יש כאלו שאפילו לפני.

ככלל, ממש אין כללים בדבר הזה...
יש שיעדיפו ככה ויש ככה.
לדעתי, את התינוק החדש ברור שצריך להשאיר לידכם.
את חייבת להיות לידו, לשמוע מה קורה איתו ולא להשתגע מלקום להניק אותו.
את הילד הגדול, כדאי להעביר לפני הלידה, לא חייבים כבר עכשיו, אבל חודש לפני, זה סבבה.
ומה שהוא ירגיש זה מאוד תלוי במה שתשדרו.
אם תשדרו איזה כיף, יש לך חדר חדש, ותעשו לו חדר שמח עם משחקים ותמונות, אז זה מה שהוא יקלוט

זה יכול להיות משבר בשבילו, וגם התינוק יהיה משבר. אז הייתי מרווחת כמה שיותר בין המשברים.

יחד תינוק שנולד עם ילד בן 3

היי.

אני חושב שבכדי להקל על המעבר, כדאי מאוד לעשות לילד הרגשה של שמחה וחמימות בחדר

 

יש את  המאמר הזה - וילונות במיוחד לחדר ילדים  אמנם הוא מדבר על וילונות אבל זה חלק מהעניין..

 

תוכלי גם למצוא המון מדבקות לקיר יפות במיוחד לילדים כמו כל מיני גיבורים, שמש, עננים וכדומה

מסכנה קטנה, באמת לא לעניין בכלל מצד הסבתא.
ממליצה להתייעץ בהריון ולידה יש יותר היענות.

נשמע ובצדק שהיא איבדה ביטחון ואמון במישהי שסמכה עליה בעבר.
ועכשיו היא נצמדת ותלותית בדברים שכן מקנים לה ביטחון, אתם, ידיים, בקבוק..

אם זה היה הילד שלי, המון המון חיבוקים, להגיד כמה זה לא נכון מה שסבתא עשתה, שהיא ילדה טובה ואהובה גם אם עשתה משהו לא נכון, שזה לא בסדר להרביץ, להגביר את הביטחון שלה בכם ולהימנע כרגע ממפגשים עם סבתא.
בהצלחה🙏🏼

בנוסף לטיפול בילדה (המון חום ואהבה, להסביר לה שזה בסדר שהיא מרגישה ככה, שזה באמת לא נעים כשמכאיבים לך וכו') - אני הייתי מרחיק אותה מהסבתא, חד משמעית.
מי שבמקום להגן על ילד חסר אונים, פוגע בו פיזית ונפשית - לא צריך להתקרב אליו יותר. זה לא עונש חלילה, אלא פשוט סדר עדיפויות שבו הילדה נמצאת בראש.

מצטרף לדברים של נעמי. הייתי מנסה לאהוב אותה, לתת לה זמן לחזור לעצמה, מצד שני לא להגזים עם הידיים- לתת לה קצת התמודדות.

ובנוסף, ליצור ביניכם הבעל והאשה יחס נכון לסבתא- שמצד אחד מכבד ומעריך אותה ומצד שני שם פה גבול מסויים. זה יקרין רוגע לילדה מול הסבתא ומולכם.

אני בתחילת לימודים שקשורים לתחום הזה.. ילדים לא אמורים להיות חולים הרבה.. אם זה קורה כנראה יש בעיה ולאו דווקא קשורה לחולי, תבדקי איך היא אוכלת, איך היא ישנה, איך היא התפתחה? האם היא הלכה בגיל המתאים, איך התפקודים שלה בשאר התחומים, האם היא הייתה חולה גם לפני הרבה?

חולי קשור לעוד הרבה דברים מסביב, תרופות הן בדר"כ לא הפתרון לבעיה, הן אולי פתרון נקודתי לפרק הזמן המסוים הזה אבל לטווח ארוך זה לא הפתרון, ההפך זה רק יפגע בילדה.

אם תרצי בירור יותר ממוקד מוזמנת לפנות בפרטי

אופניים
יצירה כלשהיא, עם חומרים שווים
ספר
משחק
ציוד שווה לבובות

חשבתי על מארז של חומרים שווים ליצירות כמו שאמרת 

או סט של ספרים - 

עד עכשיו קנינו לה ליומולדת משחקים כמו - מטבח גדול+כלי מטבח , עגלה ובובת ניו יורק

ספרים נחשב מתנה שווה ??

שלא תתבאס ,,,כי זה משהו שקונים לבית , לכולם ,,

 

תודה על העזרה 

אם יש עוד ילדים שקןראים למה שהם לא יהנו?

כשאני קןנה סםר מתנה אני מבהירה שהכוןנה שהילד שקיבל את הספר יש לן את הזכות לקרוא אותו ראשון.
אבל אחרי שהוא מסיים כולם יכולים לקרוא וברור שהספר במדף כללי משפחתי..

אלא אם כן ה ספר ייחודי לאותו ילד (ספר הכנה לבת המצווה, מדריך לתחביב מסןיים של אותו הילד וכאלה..)

כשהייתי ילדה ההורים שלנו הרבה פעמים קנו לנו ספרים בתור מתנות
ואם רציתי ספר של אחי או אחותי, ביקשתי רשות.
מה ההבדל בין ספר למשחק?
אם קונים משחק בסוף כולם ישחקו. אבל עדיין צריך לבקש רשות.

שאצלי, זה עושה להן טוב שיש ספר או משחק שהוא פרטי.

רולר בליידס
קורקינט
פאזל עם הרבה חלקים
משחק קופסא או רלפים (נגיד כמו חתחתול, טאקי)
כרית יפה לשים על המיטה
מצעים מיוחדים שיהיו רק שלה

אם אתם תתנו לה ספרים בתור מתנה שווה אז זאת תהיה מתנה שווה בתודעה שלה

ואם השדר יהיה שספרים זה מאעפן אז ככה זה יהיה אצלה.

אפשר ספר שמתאים לגיל שלה ולא לגיל של שאר האחים. אפשר משהו של בנות.

ברור שכל דבר שתיקנו בסוף יהיה של כולם אחרי כמה זמן. גם אם זה משחק וגם אם זה ספר. זה עדיין לא הורס את אפקט המתנה של היום הולדת.

בובות מסוג שאוהבת
פליימוביל
צבעים/טושים
משחק קופסה מתאים לגיל/פאזל
אולי יציאה משותפת לגלידה

לקחת אותה לחנות משחקי כמו מקסטוק והיא תבחר מספר מתנות שהיא אוהבת

עם חידות, לחפש ציורים בתמונה גדולה ועוד כל מיני.
או איזה יצירה שהיא יכולה לעשות כמעט לבד.
אפשר לקנות צבעי גואש, אפילו מטאליים, סינר ליצירות וסביבונים מעץ לצביעה. זול מאד וכיף גדול.

או כל מיני ערכות יצירה

לחילופין אופניים/קורקינט

משחקי קלפים (כגון חלומות, קוקו טאקי)
משחקי חשיבה ליחיד (כגון שעת שיא, הטירה)
מולטימדיה וכדומה (כגון עט תלת ממד, מצלמה, ערכות חשמל)
ערכות יצירה
קורקינט
ספר

כמובן ניתן להגביל תקציב/סוג
או אפילו לתת כמה אופציות

סמיך

ואחרי הרחצה לסרק בעדינות עם מסרק סמיך.

זה סוג של פטריה, השמן קוקוס יעיל לזה.

צריך לעסות בשמן תינוקות את הקרקפת לסרק במסרק סמיך
כך עשינו לבננו בן החודשיים בהוראת רופא ילדים ומאז צמח לו שיער משגע

מתחילים ברופא ילדים, בדר"כ יתן הפניה לרופא עור.
ייתכן ואפשר ישר ללכת לרופא עור.

כדאי מאוד מאוד שרופא יראה. אח"כ כבר תבחרו איך לטפל, אבל לפחות שתיהיה הבחנה טובה למצב.
יש גם שמפו טיפולי למקרים כאלה (הוא במרשם, חייבים רופא)

זה לא קשקשים.
זאת מחלת עור/פטריית עור
סבוריאה בתינוקות | שירותי בריאות כללית

העור מגורה וסובל

יש לזה פתרונות מצוינים

כמה כתבו כאן ויש נוספים

(אצלי היה כבר לשני ילדים גירוי שהוא ממקור פטרייתי וטיפות של אגיסטן כמדומני סידרו את זה)

ואחרי דקה 2 לסרק עם מסרק סמיך

יורד בקלות וחבל להשאיר את זה

ואיך הצלחת להגיש? נראה שהאתר בשיפוצים🤦‍♀️

לא, הוא רק לומד 😟 יעזור אם יעבוד בנוסף?

אני חושב שעכשיו זה שונה "הורה1 הורה 2 וכו"

רק במשפחות חד מיניות יש אפשרות לכל אחד מבני הזוג לבחור את מעמדו לצורך החוק - האם או האב

24 שעות מינימום כל אחד כדי לקבל הנחה בכלל.

ו36 שעות מינימום לכל אחד כדי לקבל את ההנחה בלי לקבל "העלאת בדרגה"

אבל בקובץ של תשפב זה לא קיים.


דרך אגב. הם רושמים שהדרגה תתקבל לפי ההורה עם סך השעות הגדול ביותר.
שזה הטבה לעומת שנים שעברו

כמו שכתבת. זה מטורף.

הגיע הזמן להכליל בחוק חינוך חינם גם ילדים מגיל 0

המדינה היא הבייביסיטר שלך?

 

תעבוד, תרוויח כסף, תפרנס את ילדיך בכבוד.

 

ה"חינם" הזה שאתה מדבר עליו הוא הכל חוץ מחינם. הוא יתבטא בהוצאה מטורפת שתגדיל את המיסים של כולם ותקטין את השירותים שאנחנו מקבלים מהמדינה, או גרוע מכך - תגדיל את הגירעון ותגרום לזה שילדינו יצטרכו להשתבעד כל חייהם להחזרת החוב

בכל מקרה יש הבדל בין גן לבין מעון, בעוד גן כבר אמור להכין ילדים לקראת בית הספר ובכך לעזור למדינה להרוויח כסף בעתיד (ולכן הוא מופעל על ידי גננת אקדמאית), מעון הוא בהגדרה בייביסיטר.

לא עבור ילד בין 3

רק בשביל בכלל לקבל דרגה

אם בעלך עובד בשכר או כחלק מהלימודים (למשל שעות קליניות שהוא מחויב בהן בשביל לסיים את התואר) - אז תוכלו להציג גם את השעות האלה לצורך החישוב.

כך לומדים לאט לאט איך להיות הורים

טוב שלקחת להבדק והרופאים עם הנסיון מחליטים

אל תרגישי רע בכלל, את אמא מצוינת שלקחת ובדקת ולמדת להבא לא לתת כמויות גדולות , הכל טוב

לא רק כדי לחיות עם אישה, ולהינות ממנעמי החיים הזוגיים.

אפשר להבין את הרצון והצורך לבנות ולבסס את הזוגיות והקשר הרגשי והנפשי בין בני הזוג, להיות בתחילה רק שניכם לפני שעוברים את המהפך המשמעותי מזוג למשפחה, גם להינות מהחיים הטובים של שניכם בלבד לתקופה מסויימת אחרי החתונה.

אם לפחות אחד מבני הזוג עובד מסודר ועליו אפשר לבסס את מקור ההכנסה המשפחתי, אם אין בעיות פרנסה ובריאות שמאוד מטרידות - בהחלט ראוי ורצוי להרחיב את המשפחה.

אצל נשים יש גם את העניין של הפוריות וההתמודדות הבריאותית עם ההריון והלידה וההתאוששות מלידה, ויש יתרונות ברורים לעבור הריונות ולידות בגיל צעיר, בשנות העשרים עד אמצע שנות השלושים.

הבאת ילד לעולם היא מהפך בחיים האישיים והזוגיים.
בני הזוג צרכים להתמסר לכך בהסכמה מלאה וברצון משותף.

כל ההתחלות קשות…
ההתמסרות הנדרשת לתינוק שאך נולד היא מוחלטת, וככל שהוא גודל, כך נעשה יותר קל. גם לומדים מהניסיון ורוכשים מיומנות.

בהצלחה לכם ובבריאות טובה!

לענ"ד, זה טבוע באינסטינקטים האנושיים, במיוחד אצל אישה. רואים את הקטנצ'יק החמוד, עם הידיים הזעירות והוורודות, עם הקולות המצחיקים שהוא עושה וכו' והלב פשוט נמס מעצמו. בהצלחה!

חותם גדול יותר בעולם ומעשה גדול יותר בעולם מלהביא לעולם נשמה
ולגדל אותה בטוב ולטוב.

אז מה אם יש קשיים, גם להיות נשוי זה קשה. אפילו יותר בעיניי. כי כשתהיה זקן ונזקק יהיה מי שיאהב ויתמוך בך. כי זה ההישג הכי חשוב שיש(עם כל הכבוד למיצוי אישי בקריירה ושטויות כאלו). כי אתה תצמח להיות בנאדם שלם דרכם. כי לשמוע אותם צוחקים זה אושר צרוף. יש עוד סיבות כמובן. אלו האגואיסטיות שבהן והן לגיטימיות. אנחנו רק בני אדם.

הבהרה: אחרי 120 כמובן. 

יש לי ילד בן שנתיים חמוד בלי עין הרע. זה מספק אותי כי האמהות מבגרת אותי מפתחת אותי ונותנת לי אחריות. בנוסף לאהבה שאני מקבלת חזרה וכל היציאות המצחיקות שלו. בעיניי זו חוויה יש גם קשיים אבל בוא עם האישה ועם הבוס אין קשיים? אז מה לא מתחתנים ולא הולכים לעבוד? לא.

כתבת מרגש ומדוייק
אשרייך

תחושת נתינה אינסופית
הדגשת יפה שאשתך יותר מחוברת לזה כי זה טבע הנפש שלה.
אבל לך אני אומרת תראה את הילדים שלך בתור יצירה מדהימה שלך, החותם שלך בעולם, ההשקעה האישית שלך והרווח ממנה, יצירה שלא נגמרת בעז'ה!

וכשמביאים ילדים שואלים איך לא עשינו את זה קודם!

לישון במחשבה שהוא בלי טיטול.
אם הגדולים עדיין מפספסים זה כנראהמשהו פיזיולוגי ואולי זה אכן לא הזמן עדיין

יכול להיות מאוד שיש קושי פיזיולוגי לילד עם גמילת לילה וגם אם הייתם גומלים יום ולילה בו זמנית זה לא היה פוטר את הבעיה.
זה שהגדולים שלכם גם כך מעיד שכנראה זה ענין גנטי.

שווה לברר על טיפול במרפאות הרטבה לגדולים אם זה מפריע להם. או לפחות לתת להם לישון עם תחתוני גמילה (יש כאלו שמתאימים עד גיל 14) כדי שלא יקומו רטובים.

אצלי אחד הילדים נגמל בגיל 9 והיה עד אז עם תחתון גמילה למען השקט הנפשי שלי ושלו.

ולא קשור לטעות.
הבן שלי בגיל שלוש עדיין ישן עם טיטול.
ברגע שביקש שלא נשים לו הפסקנו. ובאמת הוא פספס אבל מעט מאד.

אך מעולם לא עשיתי זאת
ולא נרשמו נזקים או טראומות חח

לאחר המיסוי, אולי נצטרך לאחר השימוש..

הייתי סתם שוטפת

שימוש ראשון

חובה לקנות מוצרים שכתוב עליהם שהם ללא ביספינול (חומר מסרטן שהיה בבקבוקים, דווקא מחברות ידועות, עד לפני כמה שנים). אם לא כתוב עליהם שהם מתאימים לשימוש במיקרוגל, עדיף לא להשתמש בהם עם אוכל חם (ובוודאי שלא לחמם פלסטיק במיקרוגל)

 

אפשר לשטוף במים עם סבון. להיזהר לא לשרוט ציורים, אם הם לא חלק מהצלחת (הכוונה למדבקות, שעלולות לרדת לתוך האוכל)

אלא אם כן מדובר בבקבוקים ודברים לתינוקות ואז זה כתוב בהוראות והפלסטיק מתוכנן לזה.

אבל גם בעגלה - מזיזה אתה עגלה ומרחיקה אותה.
זה לא לגיטימי ומאוד מעצבן.
אם זה ירידה לפסים אישיים בדיבור - מתעלמת/עונה תשובות לקוניות.

במיוחד עם הקורונה וכו' זה עוד יותר מעצבן.
אבל גם בלי קשר לקורונה - תינוק הוא לא בובה!!

יש לו צרכים, רצונות וכו' ויש לו הורים.
אפשר לשאול, אפשר לדבר... אבל להידחף ולגעת וכו' זה לא מקובל.
כמובן שאם זה משפחה קרובה (סבא וסבתא, דודים וכו' זה קצת שונה).

אשמור על מרחק פיזי גדול יותר ולא אתנחמד עם אף אחד

אם את נמצאת שם לזמן קצר (ואלו לא קרובי משפחה שאת רוצה שיהיה להם קשר פיזי עם התינוק), שימי כיסוי נגד גשם/רוח ו"תשכחי," להוריד. לא נראה שמישהו יוריד אותו בלי לשאול אותך לפני כן

אומרת להתרחק ושזה לא משחק
או פשוט לוקחת אותה אלי ואומרת שהיא עייפה או משהו
אם זה ממש מעצבן, קרה שצרחתי עליהם

קרה לי שאחת בחג פשוט לקחה לי אותה ורצה בכל הבית כנסת מצחקקת ואומרת שהיא שלה והיא לא מחזירה, אישה בת איזה 40! זה היה מזה לא מצחיק, הייתי צריכה לרדוף אחריה בכל העזרת נשים עד היציאה ולקחת ממנה את הבת שלי בכח. במיוחד כי פחדתי שהיא בלי מסכה ועוד אמרה שלא מרגישה טוב, אבל עדיין.

או שהייתי באיזה ארוע ואחת כל הזמן נגעה באף של הילדה ואמרה זה חמוד זה הכי חמוד, היא נראתה לי לא בריאה בנפש אבל... ואחר כך דחפה כזה שולחנות ואת העגלה ממש חזק. ילדה פיצית בת 4 חודשים.

אני אישית ממש לא הייתי לוקחת ילדים של אחרים אף פעם ולא נגעת בהם כשהם בעגלה, כאילו מה. אנשים מעצבנים היום.

מאז אני נמנעת ללכת לבית כנסת או לאירועים בעיקר בגלל זה מאשר בגלל קורונה.

תאמרי שאת חוששת שידביקו אותה..

היום זה נשמע הסבר סביר וירחיק ממך חטטנים..

שיבין מה זה לקבל ליטוף כשלא מתאים לך

יש יחס וחיבה ויש הצקה

במקרה כזה, צריך פשוט לומר בנחת שזה לא נעים לתינוק.. מקבלים דבר כזה בטוב.

פחות עם אנשים זרים...

ותכל'ס לפחות אצלי, קרובי משפחה קצת פחות מפריע לי (בתנאי שאלו מבוגרים אחראיים ולא ילדים קופצים ולא אחראיים)

דוד זה לא תינוק,

 

ולא כל מה שמתאים לתינוק מתאים למבוגר.

 

תינוק, אם אינו במצב "עצבני" במיוחד, שמח בתשומת הלב וביחס החם, כולל הליטוף.

 

זה דבר טבעי לגמרי. דוד..

ברור לי לגמרי שזאת לא כוונתך, אבל גם פדופילים עושים דברים נעימים ואנחנו עדיין לא חושבים שזה בסדר.

השאלה מה נעים לילד היא לחלוטין לא המדד היחיד, וגם לא הכי חשוב.

מאד מצער אם זה ה"ראש" של אדם, שחושב שאדם נורמטיבי שנוגע בבן שלו, אולי זה איזשהו משהו לא בסדר...  דוד.

אלא אם כן, יודעים משהו מופרע ספציפי על האדם המסויים - ואז זה לא דבר שמביאים אותו כדוגמה ועצה כללית.

 

באופן נורמלי, קרובי משפחה רואים תינוק, מחייכים, מלטפים.

וזה לא דבר שעושים לאדם מבוגר. לכן, לומר שעשיתי כך לדוד בחזרה שירגיש - זה ממש לא רלוונטי.

 

מי שרוצה לעשות את תופעות הקיצון הסטיותיות, כנורמה - ענין שלו. לדעתי זו טעות גמורה.

 

וכמובן מה שכותבים כאן, זה להורים. התינוק אינו קורא בפורום (מה שנכתב שתינוק שמח בכך, נכתב כתגובה על העשיה לדוד בחזרה אותו דבר, "שירגיש". על זה כתבתי, שתינוק מרגיש אחרת מאשר הדוד בדבר כזה. כך שלא שייך לכך, האם מה שתינוק מרגיש זה המדד היחיד. לא זה היה הנושא).

חזק

איך הגיב??

מה קרה??
מה הסנוביות? לא יקרה כלום!
יש לי 5 ילדים ואף פעם לא זוכרת שהפריע לי שנגעו או שיחקו איתם..

ללטף תינוק זה נטיה טבעית בריאה,

אבל לי לפעמים לא נעים שמתקרבים אלי קרוב מדי, אם הוא במנשא זו הרי הסיטואציה..

ולפעמים אין לי מושג איך מזיזים בלי לפגוע באף אחד. אז אני פשוט מזיזה באלגנטיות או שפשוט תתרצי לאותו אדם שאת ממהרת באותו רגע לאנשהו. מדובר בזרים או מכרים?

אם הם זרים אין להם שום עניין וצורך לגעת בה.
אל תרגישי לא נעים להעיר בנימוס שתשמחי אם לא יגעו בה.
אם ממש קשה לך, תחייכי ופשוט תתרחקי מהם.

אם מדובר באיש משפחה אז באלגנטיות תנסי להתחמק