עבר עריכה על ידי lilo2810 בתאריך ג' בתשרי תשפ"ב 03:18
עבר עריכה על ידי lilo2810 בתאריך ג' בתשרי תשפ"ב 03:01
עבר עריכה על ידי lilo2810 בתאריך ג' בתשרי תשפ"ב 02:57
עבר עריכה על ידי lilo2810 בתאריך ג' בתשרי תשפ"ב 02:55
אודה לעזרתכן
יש לי ילדה בת 2.5- ילדה אהובה מאוד.
הילדה ב"ה השיגה בזמן את כל אבני הדרך המצופות ממנה ( הליכה, הצבעה, מילים ראשונות, ביי ביי, קשר עין, מענה לשם, מבינה הוראות וכו...).
לפני חודש גם נגמלה די מהר מחיתול.
הילדה מדברת ב"ה די יפה ביטויים בני 3-5 מילים.
* אציין כי האיחור היחיד של הילדה מאז שנולדה היה בצירוף של שתי מילים אותו השיגה בגיל שנתיים וחודש ( ולא בגיל שנתיים- חודש איחור). ב"ה בגיל שנתיים וחודש החלה לצרף ביטויים של שתיים- שלוש מילים ומאז הדביקה את הפער ואף מעבר.
הילדה מאוד מאוד אוהבת אותי , מחבקת אותי, רוצה לישון איתי, רוצה שאני אשחק איתה כל הזמן ומראה לי דברים ( "אמא תראי") ולמעשה רוב הזמן רוצה בחברתי. אם אני הולכת היא שואלת לאן אמא הלכה וכו..מאוד שמחה בחזרתי הבייתה... ( חיבוק, אמא לאן הלכת וכו..). היא גם מאוד חמה אליי- אם אני עצובה היא מחבקת אותי ומנחמת אותי.
היכן הבעיה- הילדה לא חברותית בכלל.
הילדה לא אוהבת בני משפחה ( סבתא / דודה),לא אוהבת לשחק עם ילדים בגינה, אם אנחנו פוגשים אדם חדש ברחוב היא יכולה להתחבא לידי במקרה הטוב ואף לעשות " אחורה פנה" . אם אדם חדש פונה אליה היא לא תענה לו. תמיד אני צריכה להגיד "הילדה ביישנית"/ "הילדה לא מכירה" / "הילדה עייפה" ולהתנצל ( אני פחות מוטרדת מהסובבים אלא ממנה). לפני כמה זמן לקחתי אותה במיוחד למשחקייה יפה ומושקעת והיא לא רצתה לשחק שם.
אציין שעד לפני כמה חודשים הייתה אצל מטפלת בבית, מאז הייתה בבית עימי וכעת מתחילה גן חדש ( עוד לא ממש נכנסה לגן בשל החגים ...). גם המטפלת שלה בזנמנו אמרה שהיא לא רוצה לשחק עם ילדים בגינה ( היא כן אהבה את המטפלת אך לא את בני ביתה).
אציין כי לפני כ-10 חודשים לערך עשיתי ממש מאמצים שתאהב גם את האבא שלה ובמשך תקופה ממושכת האבא שמר עליה בזמן שאני יצאתי מהבית, ולאחר תקופה ניתן לומר כעת כי היא מאוד מחבבת אותו. כיום היא כן אוהבת לצאת מהבית "כמשפחה" ואם הוא לא בא לטיול היא שואלת אותו אם הוא רוצה לבוא איתנו.
עם מי היא כן משחקת חוץ ממני? עם בייביסיטיריות שלה נערות בנות 16 לערך ששומרות עליה לעיתים תכופות אחה"צ. הן מדווחות שהיא ילדה חמודה מאוד ושכיף בחברתה. על רקע זה אני מרבה גם להביאן והן באות לשחק איתה ועם אחותה פעמיים בשבוע לערך (אני יוצאת מהבית בכוונה בשעה זו).
יש לה אחות בת 7.5 שאני לא יודעת אם היא מחבבת מאוד אך כן משחקת עימה בכדור ובמשחקים, ובעיקר מחקה אותה ( רוצה לשחק במה שהיא משחקת, רוצה לשחק לה במשחקים ובצבעים, רוקדת כמותה, רוצה להתלבש כמותה וכו...). אנחנו הרבה פעמים שמים שירים משמחים בבית ורוקדות כולנו בסלון והיא עושה את התנועות שלי ושל אחותה. יחד עם זאת הרבה פעמים היא באה להתכרבל איתי או לעשות משהו כיף ואני אומרת בואי נקרא לאחותך והיא אומרת "לא צריך" "לא צריך". לפעמים הגדולה באה לקבל חיבוק ממני והיא אומרת לה לכי מכאן.
אני הולכת עימה כמעט כל יום לגינה שם היא משחקת במשחקים ( מעתיקה מילדים אחרים מה הם עושים) אך תמיד אני מרגישה כי היא לא רוצה בחברת הילדים. מעדיפה לשחק היכן שאין המולה, או שהיא ממתינה שהילד יסיים את המתקן ואז היא תעלה ועושה כמותו. לפעמים היא מעדיפה ללכת לטיול גם ללא הגינה ( היא מעדיפה שנלך לטייל סתם ברחוב ולא לגינה, אני בכוונה מגיעה איתה לשם כל יום).
בערב החג היא רצתה ללכת והסברתי לה שאם נלך לא ייתנו לנו אוכל וקינוח אז היא הסכימה להישאר וסך הכל התנהגה יפה (מזל שהיא אוהבת לאכול...). אציין כי היא לא כל כך מחבבת את הסבתא ( לא באשמת הסבתא חלילה) כי לאורך הזמן ידעתי שהיא מאוד קשורה אליי אז גם לא הבאתי את הסבתא לשמור על מנת שלא יהיה בכי כשהסבתא באה ואני הולכת.
אציין כי היא כן צוחקת ומשתובבת עימי ועושה "שטויות" לעיתים, אך לא הייתי אומרת עליה שהיא ילדה שמחה במיוחד ( פעם הבייביסיטר שלחה לי סרטונים שהיא משתובבת וצוחקת וממש התרגשתי).
אני מוטרדת מאוד, בלשון המעטה, והמחשבות שלי רצות לכיוונים רבים.
האם הסיטואציה מוכרת? האם עליי לעשות משהו? אני לא ישנה בלילות מהעניין הזה. כל הזמן שואלת את עצמי למה היא לא ילדה חברותית ומה יהיה?
מאוד מאוד אודה לעזרתכן ומניסונכן ולכל שיתוף.
תודה רבה על הקריאה!
