פורום הורות (עמוד 27)

קציצות מטוגנות,
קציצות ברוטב עגבניות
אורז לבן
תפוחי אדמה בתנור
״עוף סיני״ - חתיכות חזה עוף מוקפצים עם בצל מטוגן,
כנ״ל, אך בתוספת רוטב צ׳ילי.
פתיתים
שניצל-דג

*תפוחי אדמה חתוכים פרוסות בתנור
עם חתיכות חזה עוף ובצל מטוגן עם פטריות או בלי + אורז/ בורגול + סלט ירקות או חתוכות חתוכים .
* דג בתנור ופירה עם שועית מאודת + סלט ירקות בצד .
* קציצות בקר / בשר טחון ברוטב אדום עם איזה רוטב שתבחרי + אורז / פסטה + סלט .
* ממולאים + סלט .
*פסטה בלונז.
* שקשוקה + סלט.
יש לך מתכונים של הכל באינטרנט

לדעתי רוב הילדים אוכלים מה שבסוף הם מתרגלים אליו.
אצלינו באמת בשרי לא כ''כ אוהבים. הדבר היחיד שכולם אוכלים זה דג סלמון.
אבל גם טונה הרוב אוכלים.
בכל אופן, לא חייבים בשרי. חלבונים אפשר לקבל גם מביצים ומשילובים של קטניות ודגנים.
אצלי, אורז ועדשים או מג'דרה - כולם אוהבים אוכלים.
מרק ירקות , כנ''ל
פסטה, שקשוקה (הרוב), שעועית ירוקה ואפונה, גרגרי חומוס מבושלים, קציצות- גם בשריות וגם קציצות ירק או עדשים.

פלאפל
עראייס
צ'יפס
שניצל דג
קציצות דג
מרקים לא של עוף (כתום/עדשים)
משה בתיבה
פסטה בולונז
חזה עוף מוקפץ
או מבושל

ויקי- 052-691-0046
מומלצת מאוד בשכונה

הגבול לא מטלטל אותו ולא מתיש אותו נפשית.. קשה לו כמו שתיארת אבל הכי בריא עבורו זו העבודה שאתם מעניקים גבולות.
אני הייתי ממליצה כך:
1.ראשית, בזמן התפרצות אם הוא מתנהג בצורה שלא מתאימה לכם כמו לזרוק חפצים, להכות, לעצור אותו מיד. לרדת לגובה עיינים ולומר בקול סמכותי ובאסרטיביות גם אם אתה מאוד כועס אתה לא זורק חפצים!. ילדים פעמים רבות נבהלים מהעוצמות של העצמם ולווסת את הכעס שלהם זה דבר כלכך חשוב שמקנה ביטחון. יש כאן מישהו מבוגר שמסוגל לעצור אותי מעצמי

2. אם הוא מגיב בצורה לגיטימית כמו בכי ,מביע אי שביעות רצון. ניתן לשקף באמפתיה.. ואגב.. גם ברגע שהעוצמות יורדות ניתן לשקף " אני רואה שזה ממש הכעיס אותך והרגיז אותך שלא הרשתי לך ממתק".

3 אפשר להציע דרכים להרגע... (לא לכל הילדים זה מתאים)אתה יכול ללכת לחדר להרגע.. לשבת לצייר לשתות מים..

4 לעשות הטרמה זה מבורך עובד על כולם ומעניק תחושת שליטה וביטחון " מתוק תתכונן בעוד 5 דק אתה עוצר את המשחק והולכים להתקלח ". או " אנחנו הולכים לסופר.. היום אני לא קונה ממתק "

5 להציע אלטרנטיבה להסחת דעת (כשהעוצמות יחסית נמוכות ). אנחנו לא יורדים היום לגן משחקים... אבל אם אתה רוצה אני אשמח להרכיב איתך פאזל.
וכמובן לשבח כשהוא מקבל בבגרות את הלא

הם עבור הילד. לא כדי שאנחנו נוכל להתמודד איתם ביום יום ושיעשו כרצוננו.
גבולות הם עובדה קיימת. בכל העולם בכל שלב בחיים צריך לדעת איך להתמודד ולהקשיב לגבולות.

הגבול הכי ברור ומובן מעליו - כביש מדרכה. משהו מוחשי.
עובר אורח שעובר את הגבול הזה שם את חייו בכפיו ועלול לשלם על כך בצורה קטלנית. לנו, זה מאוד מוחשי. לאוו דווקא לילד.

מה שבאתי להגיד זה ככה:
הילד צריך ללמוד גבולות. לא (רק) בגלל שזה מקל עלינו אלא בעיקר בגלל שזה נכס לכל החיים.
מכאן ועד להחליט איזה גבולות ללמד אותו - זה סיפור אחר. כל הורה והגבולות החשובים לו.
אבל ילד שיודע מה זה המושג 'גבול', 'כן ולא', 'מותר אסור' ידע להקשיב גם כאשר מציבים לו אותו מול הפנים.

א. לא להרבות מידי ב"גבולות". רק מה שצריך באמת.

 

ב. להתרגל, במה שכן צריך, לעמוד על שלך בנחת. בלי להתרגש ובלי להיבהל. להסביר מתוך הזדהות, ולעמוד על ההכרחי. יתרגל.

אם יש לו "הסבר" טוב למה שהוא רוצה, אפשר ללכת לקראתו ולהציע פשרה קטנה..

 

ג. סבלנות...

צ'ופר?

נניח שאת אומרת שכעת הולכים לישון.

 

והילד אומר, אני רק גומר לבנות את הבית מהלגו..

 

אז את אומרת, טוב - אני אסתכל על השעון. אבל כשהמחוג מגיע לכאן, מפסיקים ואם צריך ממשיכים מחר.. בסדר?....

ומה עושים כשילדים אחרים רואים את זה וגם מנסים לבדוק גבולות? כשההתנהגות שלו והתשומת לב (השלילית) של המחנך\הורה מופנית אליו אז ילדים אחרים גם מנסים

ללא קשר לילד הספציפי.

 

כל ילד בפני עצמו.

 

וגם עם ילדים אחרים, יש גבולות הכרחיים שמציבים - ואפשר ללכת לקראת בדברים מוצדקים, לפי המינון שההורה קובע.

 

 

[ילדים גם די מודעים להבדל בהתנהגות ביניהם. הם קולטים את הבדלי האישיות. העיקר, שכל ילד יקבל תשומת לב וחום מצד הטוב שבו, לכתחילה, ללא צורך לעורר פרובוקציות..]

גם לי זה מעלה תגובה אימפולסיבית, לפעמים כשהתגובה שלו היא קשה מאוד לגבולות  והוא לא מוכן לשמוע לא וזורק חפצים הוא כאילו באיזה "אמוק" כזה, כי אפשר לדבר איתו אבאותו רגע.. (למרות שאח"כ אני לא מוותרת והוא גם מרים הכל בעזרת סנקציות קצת) אבל יש שלב שזה מרגיש שזה הולך להיות ככה תמיד וגם אני נהיית כבר פחות סבלנית ורגועה.

 

איך שומרים על איזון וסבלנות לאורך זמן? כמה זמן לוקח להכניס ילד כזה לגבולות או להרגלים מסויימים אם בכלל?

נתת לי כיוונים..!

זה שהוא מרביץ זה לא צריך להיות בגלל שהוא רואה אלימות בבית. זה ממש לא קשור!!!
הוא מדבר כבר? ראיתי שילדים שכמעט מדברים אבל עוד לא מספיק מרביצים הרבה. יכול להיות שכשיצליח להתבטא יותר זה יירגע.
ובכללי, זה גיל כזה...קראתי איפשהו שילדים בני שנתיים הם הכי אלימים: גונבים, מרביצים, נושכים 😁 צריך פשוט להרחיק אותו בתקיפות, ולעצור אותו מיד מלהכאיב למישהו אחר. אבל זה לא אומר עליו כלום.

בלחלק ציונים לאוכל
ילד צריך אהבה והשקעה של ההורים

טעם וריח- אין להתווכח

ואם ספציפית לא טעים לו- יאכל טופי אחר כך. לא קרה כלום.

טיפול בדיכאון יכול לשפר את מצב הרוח והתחושות העצמיות בצורה נהדרת.
את יכולה להתחיל אצל רופא משפחה, ואת יכולה גם לפנות לארגון ניצ"ה, שעוזר לנשים בדיכאון אחרי לידה.

זה יעזור גם לך, גם לבעלך וגם לילד.

חשוב להשיג כמה המלצות על אשת המקצוע

השבוע אני אצלה

שההורים שלהם מספקים להם את יצר הסקרנות והלמידה.
רק צריך, בתור הורים, לוודא שההשכלה לא באה על חשבון הרגש והכישורים החברתיים.

והיה להם ספר/ משחק טריוויה שחרשו עליו.
הבן שלי יודע את כל הספר על התפתחות המדינה בע"פ כמעט.
תשאל אותו שאלה קצת יותר עמוקה על הנושאים הנ''ל,
אין לו מושג.
השוק היה מכמות הנושאים שהם לכאורה בקיאים בהם אבל אני בטוחה שזה פשוט אוסף של הרבה מושגי ידע כללי שנחשפו אליהם (לא שזה רע) בלי להבין כלום.
השאלות הן שאלות טריוויה קלאסיות.

ככה אחותי מספרת. בהחלט יש מצב שזה בגלל סגר הקורונה שיש להם ידע ברמה הזאת.
אבל זה לא הגורם היחיד. הם הכירו אטלס גם לפני שנתיים בערך. אבל כנראה רמה כזאת זה בגלל הזמן הפנוי הרב עם אבא.

היום הוא בן 9,
התחיל להתעניין מגיל 5 בערך.
הייתה לו חוברת צביעה ענקית כזאת בסגנון אטלס בלי צבעים והיה צריך לצבוע לפי כל מיני הוראות כמו אטלס אמיתי.
מכיר דגלים של יותר מ100 מדינות, את כל סוגי המטוסים שהיו בשימוש חיל האוויר ומתי וכו' וכו'
סתם כי זה ספרים שבמקרה יש בבית אז הוא יודע.
הכל שאלה של איזה מידע הוא נחשף אליו.
ילדים אחרים בני גילו יודעים בע"פ שמות של שחקני כדורגל מספר הגופיה ועוד נתונים דומים.

לי כאמא באופן אישי הרבה יותר חשוב שילמדו קצת יותר לעומק מכל נושא (בהתאם לרמתם כמובן) מאשר שידעו לדקלם הרבה מושגים.
(למשל מנהרת הזמן זאת סדרה מוצלחת בעיני כי מעבר למושגים שהיא חושפת אליהם, היא מביאה רגשות, קונפליקטים ועוד)
אני גם קוראת את הספרים שהוא קורא (כי זה נחמד לי, לא מתוך עיקרון חינוכי) אז הרבה פעמים מפתחים דיון על אירועים שתוארו בספר.

אם כבר יש להם הרבה זמן עם אבא הוא יכול ללמד דברים שספרים לא יכולים. לכוון לחשיבה, להרחיב לתחומי ידע משיקים, להביא צדדים שונים לדילמות שונות, לפתוח סוגיות מוסריות, הפן הרגשי ועוד.

נגיד את השאלה מי היה הנשיא הראשון של מדינת ישראל הייתי מפתחת לשאלה מה זה בכלל נשיא, מה תפקידו, האם הוא חשוב, מה זו ייצוגיות, מה זה חנינה, האם מוסרי לתת חנינה ומשם גולשים לשיחה ולא ממשיכה למהי הרשימה המלאה של נשיאי מדינת ישראל.

אני לא נגד ידע כללי כטריוויה. זה נחמד ומעניין וגם קצת מועיל לסקרנות הבריאה של הילדים.

בכל אופן, מה שבטוח נשמעים מתוקים ומשפחה מקסימה!

נשמע מענין...

שולח לך כאן סרטון עם רעיונות למשחקים גם זוגיים וגם משפחתיים לחנוכה.. אולי עוד תספיקו השנה

חנוכה שמח!

כולל מבוגרים או לא?

הרוב בגילאי 15-30

ממש מתאים לגילאים שציינת וגם אפשר לשלב את הקטנים כי יותר קל להרים ולהעביר אותם.
אבל אני חושבת שממש רוב המשימות זה עם מגע אז פחות מתאים לעכשיו.

אולי אפשר לשלב חידות ומשימות בסגנון חפש את המטמון/ חדרי בריחה.
לא משנה איך קוראים לזה.
יהיו משימות פיזיות, חידות מחשבתית, חידות ידע
צילומים באתרים שונים, הכנת סרטון וידאו (נגיד להכין ריקוד) מרוץ שליחים... זה דורש עבודה.
יש ערכות שאפשר לקנות מוכן. יש הרבה פרסומים.

אפשר גם להרים "יום שדה"
חלק בונים מתחם, מארגנים מדורה, חלק מבשלים (על האש, ציפס ועוד)
הקטנים יותר מכינים סלט וכדורי שוקולד.
חותכים פירות.. ערב נחמד ומחמם.
אפשר גם להוסיף תוכנית

שולח לך כאן סרטון עם רעיונות למשחקים גם זוגיים וגם משפחתיים לחנוכה.. אולי עוד תספיקו השנה

חנוכה שמח!

אצלינו חשוב-

א. שמה שצריך להיות מובן, יהיה מובן ללא ספק.

ולכן, למשל, צוות רפואי משתמש בשפה נמוכה, בכדי שיידעו שהשאלה הובנה.

ב. שלמרות פרטיות אישית, פעמים שיש צורך הדוחה זאת.

מביאים גם דוגמאות מ(אפילו) אבא ואמא

כי לרופא אומרים משהו אחד ולאמא משהו אחר ולגננת משהו אחר

לא עדיף משהו אונברסלי או עממי יותר.

והאם המילים העממיות הם באמת גסות? טוסטוס ופושפוש יותר מכובד?

(ושאר המקומות קדימה מאחורה למטה?)

 

מלים עממיות הם עממיות. לא בהכרח גסות.
פושפוש ושות' - בכל מקרה לא נכנסים

גדולים וקטנים אני ממש לא אוהבת בגלל הדו משמעות.

על פי מה שלמדתי מגוון קורסים ועל פי דעתם של פסיכולוגים התפתחותיים ואנשי חינוך חשוב לקרוא לדברים כמו שהם על מנם לא ליצור מרחק רגשי וחומה. כאילו אלו דברים שלא מדברים עליהם. אלא להיפך לתת להם לגיטימציה. אפילו נמצא קשר בין השימוש במילים הקיפות ובין קשיי גמילה מחיתולים אצל  ילדים 

מצרפת לכם מאמר שמדבר על הנושא מכוונת לעמ 197    20201215202338.pdf 

 

פות זה שער- היום משתמשים בו רק בהקשר של איבר מין נשי.
לאיבר אין בכלל שם בעברית.

ומשמשים לרוב בתחום הרפואה נותנים לאיברי המין שם שקרוב למציאות כמו " פיפי" "בולבול". ולא בשם מרוחק כמו "המקום" "האיבר" "נוחיות" במקום שירותים.
תסתכלי במאמר .. הוא מסביר את זה ממש טוב

קוראים לאיבר "ציפור קטנה").זה גם כינוי רומז ולא ישיר.
ברפואה משתמשים בפין אבל זה לא בעברית אלא מושאל מאנגלית אאל"ט.

לא רואה הבדל בין בולבול, פין ,האיבר- העיקר שיש שם. בעברית פשוט אין כינוי ישיר....
כנ"ל לפות. פות והמקום שניהם רומזים. היום פשוט לא משתמשים במילה פות לשער אבל זה בדיוק אותו עקרון.

הגן מקבל אותם ממשרד החינוך...
והאמת שהספרים האלה הם לא מציאה גדולה...אבל זה לא הענין כמובן

אכן, התלונה חשובה. לפי החוק דומני שזה אסור.

 

צריך שבגן, מי שלא נתן לה יתנצל בפניה, מה שיותר בהקדם (אפשר להגיע לזה עם הפיקוח), יאמר לה שממש מצטערים וזו היתה טעות - ונותנים לה ספר עם שוקולד לפיצוי.

 

גם את יכולה לקנות לה משהו בתור פיצוי. להגיד לה ששמעת, וזה ממש לא בסדר, ושהיא הכי מתוקה ואת נותנת לה מתנה במקום זה.. (יכולה גם לתת את אותו ספר, אם לא יתנו לה).

נראה לי שזה גם אסור לפי נהלי משרד החינוך.

הילדים שלנו. מי שמתנהגת כך לא ראויה להיות גננת ולחנך את הילדים.
ברור שהפיקוח יהיה איתך וברור שהגננת צריכה להתנצל.
מי שלא משלם דמי שכלול לא ניתן להדיר אותו מכל תוכנית חינוכית/פעילות בגן ולקפח אותו במתן נקודות.
פרט לכך ספרי ספריית פיג'מה מתקבלים ממשרד החינוך לילדי הגנים ולא נקנים מדמי שכלול כלל.

אז לדעתי לא להפנות אצבע מאשימה כלפי הגן.
האחריות פה היא על ההורים ולדעתי הכי נכון לתווך לילד שלפעמים עושים טעויות וזה לא נעים ועדיין סוף העולם לא קרב.
בדיוק כמו שאם לקחתי אותו לחנות והוא בחר משהו לקנות, עמדנו בתור באנו לשלם וגיליתי שאופס אין עלי כסף זה לא אשמת המוכר.
יוצאים, מסבירים את הסיטואציה שנוצרה, נותנים מקום לאכזבה ולתסכול. ומלמדים איך להפיק לקחים.

לא משדרים לילד התקרבנות.
מול הצוות מבלי שהילד מודע אפשר להעיר בעדינות עם הצעת עזרה לפתרון. למשל להתנדב לוועד ההורים ולקחת אחריות על המכתבים, תזכורות להורים וכו'.
בתור הורים שמתעסקים בגבייה שנים זאת באמת עבודה קשה והרבה פעמים נחשפנו למצבים שגננות שילמו מכיסן לכסות חובות וזאת סיטואציה לא פחות חמורה.
אז ילד לא צריך לסבול, זה נכון. אבל גם להפנות אצבע מאשימה זה לא נכון.
אפשר להציע פתרונות, ללמוד לקח באופן אישי ולהציע עזרה להבא.

חשבתי שאני החייזרית היחידה שחושבת שונה מכולם.

ספציפית לגבי השירשור - אם מדובר בספר מ'ספריית פיג'מה', אין שום קשר לתשלומי הורים.

אבל באופן כללי, לא ברור, למה אנשים שלא משלמים מצפים שהילד שלהם יהנה על חשבון אחרים. (שוב, לא מדברת על המקרה הפרטי שההורים כנראה שכחו או פיספסו ולא קיבלו תזכורת). יש יותר מדי הורים כאלה

תשלומי הורים, זו לא הדרך וכך מחנך לא צריך להתנהג! את זה לא צריך לעשות ליד הילד כמובן והוא לא צריך להיות מעורב בזה (מה גם שספרי ספריית פיגמה לא קשורים לתשלומי הורים כך שזה עוד יותר מכעיס).
גם אני חלק מוועדי ההורים של ילדי ואכן הגביה היא נושא שמאד לא נחמד להתעסק בו ולעיתים קשה לגבות ולא תמיד כולם משלמים, אבל, גננות צריכות להתנהל לפי הכסף שנגבה בפועל ולא להכנס לחובות לפני שהן יודעות שיש להן כיסוי לכך. הגננות יודעות שתשלומי הורים הם לא חובה ולכן יתכן שיהיו הורים שיסרבו לשלם ולכן הן צריכות לקחת את זה בחשבון בהתנהלות שלהן.

(פחות מ36.0 ). וגם ממליצה להלביש רגיל בהתאם לעונה כמו שהיית מלבישה אילולא לא היה חום 

הכחלה בקצות הציפורניים יחד עם שיעול נשמע לא טוב. עלול להעיד על ירידה ברמת החמצן בדם.

אז כרגע אין לכם מה לדאוג בכיוון...
אם תתאר את ההתנהגויות שאתם חוששים מהן - אז נוכל לומר בפירוט מדוע אין קשר...

חיוכים מאוד אקראיים ונדירים, לא מתהפך, לא מגיב לשמו, לא מביט באמא בזמן יניקה, לא מרבה ליצור קשר עין...

אז זה לא אוטיזם, כנראה, אבל נשמע שיש כאן עיכוב התפתחותי כלשהו, ואולי בעיה אחרת.
התייעצתם עם אחיות טיפת חלב? עם רופא ילדים? הם המקום לשיתוף חששות כאלו, כי הם גם יוכלו להפנות לטיפול...

דרך אגב - לא מגיב לשמו זה עוד תואם גיל כמדומני.

לא מתהפך זה עדיין סביר- קצת איטי אבל בסדר עדיין
כנ"ל מגיב לשמו זה בכלל עוד לא מצופה ממנו בשלב זה

לגבי קשר העין וכד' כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ אולי בכלל מדובר במשהו אחר קל יותר

אוטיזם זה דבר שמאובחן בגיל גדול יותר

אבחנה של אוטיזם או p.d.d לא עושים כל כך מהר.צריך לשלול בעיית ראיה /שמיעה .קושי מוטורי.התינוק נולד בזמן?פגות?
דברו עם רופא ילדים מנוסה.עדיף להיות הורה היסטרי שמטרטר את המערכת על קושי .התפתחותי שמטופל בזמן .מאשר לפספס וחבל.
מה גם שהסל של טיפולים פרא רפואיים בגיל
0-3 הוא בהציע גדול מאוד.
אל תקראו אבחונים בגרוש באינטרנט .לכו לאנשי מקצוע תהיו הורים נודניקים.אל תהססו "להפוך שולחנות" .אני מורה לחינוך מיוחד לתלמידים.בתפקוד נמוך נמוך.כבר שמעתי הורים שדברו על תחושות בטן.
אני לא מתכוונת חלילה להלחיץ אני לא יודעת אבל גשו לבדוק.
רופא ילדים שישלח לרופא התפתחותי.לשלול בעיה .או לחילופין למצוא אותה ולטפל.
המון בהצלחה ורוב נחת.

היא אישה שאוהבת לבשל?
לצייר?
לטייל?

לכן למיטב ידיעתי לא מסוגלת כעת לעשות אף אחת מהפעולות הללו

ספר?

אני יכול לשאול את אמא איזה נושאים היא אוהבת...

היא עלולה לחשוב שנתת לה מתנה מהכסף שהיא תומכת בך.
לדעתי מה שחשוב בגיל הזה זה קשר קרוב. להתקשר מידי פעם. לבא לבקר (ממש בזהירות בקורונה)
לשאול אם אתה יכול לעזור במשהו, (לקחת אותה לבדיקות, לקנות לה משהו שהיא צריכה, ללכת איתה לאיזה משרד שהיא צריכה וכו') כשאתה בא, להציע טיול בחוץ אם לא קר מידי... זה המתנה הכי גדולה שאפשר לתת לאנשים מבוגרים שכנראה מסודרים כלכלית, אם הם מסוגלים לתת לנכד...

אני יכול לקנות לה משהו שהיא אוהבת שמראה בעיקר על השקעה והתחשבות (כמו אלמנט עם תמונות של נכדים ונינים עם השקעה אישית) שגם זול בהרבה מהכסף שהיא תומכת בי.
מצד שני הזכרת לי שלא התקשרתי אליה לפני שבת ובזכותך דיברתי איתה הרגע

בקרוב אצלי...

נעלי בית חמות איכותיות, צעיף..
שמיכה רכה ומפנקת..

לפעמים בגיל הזה משתמשים בדברים בלויים מפני המון שנים..

תעבור על הבית לראות מה צריך לתקן, לשפץ
לפעמים מספיק שהתריס נתפס או משהו קטן כזה ולא נעים לבקש עזרה אבל האור לא נכנס הביתה
אז לא לחכות שהיא תבקש, ליזום מה שאפשר באחזקת הבית (כמובן עם רשותה)
לוודא שאמצעי החימום זמינים, שמישים ובטיחותיים.
טלפון לאמצעי תקשורת זמינים ונוחים לשימוש.
(כפתורי מקשים גדולים)

לשבת להתעניין בה זה הכי משמח.
אפשר לחקור בנעימות על העבר, לשמוע סיפורים שאולי הודחקו עם השנים זה בשבילך להכיר טוב יותר את ההיסטוריה המשפחתית.

אגב, משהו שמאוד משמח זה לחדש תמונות של קרובי משפחה מהעבר. יש אתרים שאפשר להזמין מהם. שולחים תמונה ישנה והם משחזרים לתמונה חדשה גדולה עם יותר הבעת צבע.
יש גם שמציירים על קנווס.
נניח תמונות של ההורים שלה או תמונה משפחתית שלה כשהייתה נערה.

לסגור לפני הלידה עם מוהל וקייטרינג נראה לי קצת בעייתי בהתחשב בזה שלא ניתן לדעת באיזה תאריך הברית תהיה. 

כשאני ביררתי, רוב הקייטרינגים מודעים לזה שברית היא אירוע שמתוכנן בתוך זמן קצר ואפשר למצוא אחרי הלידה בלי הרבה מאמץ. (אגב, גם אחרי הלידה, לא תמיד יודעים אם הברית תהיה בזמן בגלל צהבת ילודים, למשל). 

לברר ולבדוק לגבי מוהל ולגבי קייטרינג שתרצו. בלי לסגור סופית.
אין שום דרך לסגור סופית כי אין לכם מושג מתי הברית תהיה...אבל לדעת מראש למי אתם פונים יום אחרי הלידה כדי לסגור- זה בהחלט אפשרי

בחצר שלנו
פחיות קולה, ועוגות אישיות ארוזות- מאפינס
האורחים היו על המדרכה
והאירוע פוזר צ'יק צ'ק

ב. לעשות מה שנכון זה דבר נכון.
הגם שלא תמיד פופולארי.

מתינות וסבלנות.

בשעה טובה ובבריאות

לכותבת ולכולנו

ככלל, היחס שהנהגנו בבית היה שזה עת מלחמה. לא בפאניקה, אלא בתודעה עורפית.
כך למשל, בליל הסדר לא היה כל מה שרגילים, הלידה היתה גם לא רגילה. הילדים לא ביקרו את אמא בביח-.
בסגר הראשון, היה כמעט כל יום צ'ופרים של שבת. והילדים קבלו מיקוד מאד מיקל למטלות.


'כי הנני בידך'. צרות של עשירים.

אבל עדיין מה שנכון יכול להיות מבאס...

בכללי חשבנו לפני כן מה רוצים לעשות בדיוק: איפה, מוהל וסנדק,
זה יצא כשהיה אסור לצאת יותר מ1000 מטר, כל רגע היו הוראות אחרות אז אנשים הבינו..
סגרנו דברים כמה ימים לפני הברית,
הזמנו קייטרינג לאולם מרווח בבית כנסת בשכונה,
הזמנו מניין גברים, וזהו (זה כשלעצמו היה קשה כי כל פעם ירדו מהרשימה עקב בידוד/חולים מאומתים/ קושי של 1000 מ'..
עשינו קישור לשום לכל מי שלא יכל להגיע,
בכללי, הייתה הבנה מצד כל האנשים שרצו להגיע ולא הגיעו, או כאלה שפחדו לבוא, וכ'ו..
העיקר שיהיה בבריאות ליולדת, לילד ולכולם!

איזה כיף זה ברית בקורונה! ממש נחת ובלי לחץ.
ההנחיות משתנות כל הזמן אבל בגדול אי אפשר לעשות ארוע המוני.
אחותי ילדה לא מזמן וההורים שלי אירחו את הברית אצלם בבית. הוזמנו רק הסבים והסבתות והדודים והדודות של הרך הנולד (כלומר האחים של היולדת והאב עם בנות זוג).

אפשר לברר מראש מחירים של קיטרינג ואולמות (אם זה רלוונטי בקורונה) אבל סוגרים איתם רק אחרי הלידה.

אם התשובה היא כן אז תעשו בבית

אנחנו עשינו בבית שלנו שבוע אחרי חג פסח

ברית ראשונה אחרי הרבה בנות , בדיוק נכנסנו לבית גדול וחדש

היה מרגש מקסים משמח לחגוג בבית שלנו
נוחות שאין כדוגמתה - אחרי הברית הנקתי בנחת בחדר השינה שלנו, שירותים צמוד... דבר חשוב מאוד ליולדת

היו 19 איש בחוק באותו זמן, בפועל היינו 26 כולל כמה וכמה ילדים קטנים מתחת גיל שנה (יעני החלטנו שהם לא בספירה)

מוהל וקייטרינג בדקנו לפני בכללי וסגרנו איתם יומיים אחרי הלידה
ברית וקייטרינג

תמיד עדיף מידות מינימליות ככל האפשר.
לפעמים רוצים לשנות את הסדר בחדר או לעבור דירה ואז ה-10 ס"מ האלה יכולים להיות ממש תקועים.

יש לנו מיטת קומותיים של איקאה, רוחב יותר מתשעים...

קנינו אותה כמעט חדשה ביד שניה...
אז לא בחרנו את הרוחב. אבל האמת שלא דמיינתי שמיטה לילדים יכולה להיות כ''כ רחבה.
מה שניסיתי להגיד זה שפעם מיטות ילדים היו אפילו 70. וזה גדל ל80 וגדל ל90.
כי הסטנדרט עולה כל הזמן.

🤔

זה די סותר, לא?!?

החדרים הולכים וקטנים, המיטות הולכות וגדלות.
בכלל, כשחיפשנו פעם ביד שניה מיטה יפה לילדה בת שלוש, ראינו מלא מיטות במצב מעולה. כששאלנו למה מוכרים, קיבלנו אותה תשובה כמעט מכולם- הילדה כבר בת 10-11, היא רוצה מיטה וחצי...
זה הסטנדרט בחלק מהמקומות..אפילו ראינו בית שעשו שיפוץ כדי להרחיב את החדר ע''מ שמיטה וחצי תוכל להיכנס בו

בזבוז מקום בעיני.
אם היה אפשר הייתי קונה לילדים 70.
זה היה פותר לי הרבה בעיות בתכנון החדר....

מה שמצחיק שחמי וחמותי ישנים על מיטה זוגית של 1.40 (כל מזרן 70) כי זה היה הסטנדרט פעם..... היום, אאל"ט, 1.30 זו כבר מיטה וחצי.

שגם בדורון.

הגודל הולך וגדל, וזה די מיותר לילדים. הבעיה שאין סדינים למיטות צרות יותר. פעם היו סדינים ברוחב 70, 80, 90 ס״מ והיה אפשר לבחור. היום כמעט כל הסדינים ברוחב 90₪, וזה יושב לא יפה על המיטות הצרות יותר.
יש לנו מיטה ממש יפה וחזקה, בת 20 שנה אבל במצב מצוין, ברוחב 70 ס״מ, ואני כל הזמן מתבאסת מהסדינים שנראים רפויים.

אגב, אצלינו, במקום "להילחם" עם סדינים, קונים של מיטה וחצי

הרבה תיקים תקועים שם. תתקשרי למוקד (משו * ) לנדנד להם. הורים במעון שלי שלחצו עליהם קיבלו דרגה.

אנחנו הגשנו בתחילת ספטמבר וקיבלנו רק לפני שבוע. זה לוקח להם הרבה זמן

את יכולה להתקשר לוודא שכל המסמכים הרלוונטיים הגיעו, כדי שכשיטפלו לא תצטרכו לעשות השלמות

לא צירפת את מה שבטווח

 

בדכ יש בקופות קו ייעוץ רפואי 24 שעות

 

מה נצפה בבדיקה ישירה? אזניים, סטטוסקופ, וכד'