פורום הורות (עמוד 26)

א. זה טוב ונהדר שילד בא לדבר איתך. זה משהו שכדאי לשמר, ולהשקיע מאמץ בזה. תחשוב אם היית רוצה את ההפך- שהילד לא ישתף אותך ורק ידבר עם חברים או אחרים כל הזמן. בטח שלקראת גיל ההתבגרות זה משמעותי מאוד שיהיה דיבור פתוח עם הילד.
ב. זה טבעי שלהורים אין תמיד פניות נפשית לשמוע את הילדים שלהם. גם אנחנו אנשים, עם הטירדות שלנו והעניינים שלנו. אבל, מכיוון שזה הילד שלי, וחשוב לי לדבר איתו, אז כדאי לנסות להתגבר ולהתאמץ וכן להקשיב. ואם ממש א''א אז אפשר גם להגיד ''חשוב לי לשמוע אותך, אבל עכשיו אני לא פנוי. אני מעדיף להקשיב לך כשאני פנוי, אולי בערב נדבר קצת? אולי אחרי שאני אסיים כך וכך?''. או לחילופין ''אני שמח שבאת לדבר איתי, אני עכשיו באמצע משהו, אז נוכל לדבר חמש דקות ואח''כ אני אמשיך ואתה תמצא משחק או תעסוקה אחרת''.
נראה לי שחוויה מתמשכת של ילד שההורים שלו לא מעוניינים לשמוע אותו, היא לא חוויה טובה בכלל וכדאי מאוד למנוע אותה מראש.
ולהפך, גם אם לא נותנים לילד את מלוא הזמן שהוא רוצה לדבר, עדיין אפשר לתת לו את ההרגשה הבסיסית שהוא ומה שיש לו להגיד לנו- חשובים לנו. וזה לענ''ד יותר חשוב מכמה זמן הצלחתי להקשיב או לא. אז בטח שלא להגיד לו ''אין לי כוח לשמוע אותך לך תמצא משהו לעשות'-....זה ממש יכול לפגוע בו.
כשאני חסרת סבלנות או כבר עייפה ורוויה, בערב, אני לפעמים אומרת לילדה הפטפטנית התורנית שאני ממש עייפה וקשה לי עכשיו לדבר או להקשיב הרבה, אז מחר היא תוכל להמשיך את מה שהתחילה עכשיו. אבל זה לא בקטע של '-אין לי כוח אלייך''. זה פשוט בקטע של ''אין לי כוח באופן כללי, בלי קשר אלייך''. (אני לקראת סוף ההריון, הן גדולות, והתרגלו כבר שאני לא בכוחות הרגילים שלי)

ג. ממש לא נשמע שיש לו בעיה. יכול להיות שיש ילדים דברנים יותר ודברנים פחות, כאלה שמשתפים יותר וכאלה שפחות, אבל זאת לא בעיה. בטח שלא חוסר עצמאות.

עם אף אחד או רק עם הילד הספציפי?
אם בכללית אין לך כח לדבר או להקשיב, אולי אפשר להקשיב קצת ולהגיד שכרגע אתה צריך לעשות משהו/לא פנוי ותדבר איתו יותר מאוחר ואז תיזום שיחה כשאתה פנוי.

אם הנקודה היא מול הילד הזה כדאי לנסות להבין מה מפריע לך ומה מפעיל אותך בדיבורים שלו...

תמצא זמנים שמתחשק לך דווקא לדבר, ותקרא לו. לא כל כך משנה על מה, על מה שאתה אוהב לדבר. הרי בעצמך כתבת שלא מדובר בבעיות שמטרידות אותו דווקא, אלא בחיפוש תשומת לב דרך דיבור. אז תמצא את הזמנים שאתה כן רוצה לתת לו את תשומת הלב הזאת. אני חושבת שכשאתה בשליטה ואתה זה שיוזם כבר ממילא חצי מההתנגדות יורדת. וסביר שזה יענה על חלק מהצורך שלו ויפחית לו את הזמנים שהוא פונה אליך.

 

וממש מסכימה לבדוק עם עצמך עם זה משהו אישי מולו. לא בשביל הלקאה עצמית, שממילא לא תעזור בגרוש, אלא כדי לחדד לעצמך מאיזה כיוון להתמודד עם הבעיה. אתה לא היחיד שזה קורה לו, ובאמת שיש הרבה מה לעשות. אבל צעד ראשון הוא לברר איפה הקושי.

לא לתת להם לצאת ללא השגחה?

זה לא רק הממתקים. זה גם הסכנה שבדבר.
היום זה סתם איש נחמד שמחלק ממתקים, מחר זה יכול להיות פדופיל שמחלק ממתקים ותוקף.

ואם בעלך איתם ולקחו את הסוכרייה שיבאו את זה אליך,

ואת תשימי את זה בפח הראשון שנמצא  לידך, או לחברים

של הילדים שאוכלים כל ממתק.

ןכשממלאים אותה מקבלים ממתק אחד גדול במקום?
זה בטח פחות סוכר ושטויות

היה לך ספק מה עושים?
כשלך ברור, גם לילדים ברור.
הסבאלה הנחמד לא קשור לחינוך שאת נותנת להם.

כי הקטן בן 2 זה גיל מסובך לחנך אותו לא לקחת.
הוא בהשגחה והוא לא יוצא לבד.
פשוט הבית כנסת צמוד לבית.

רואה את ההוא שמחלק סוכריות ורץ אליו לקבל סוכרייה . הוא לא נכנס לבית כנסת. רק בכניסה ואני כל הזמן מסתכלת עליו אין מה לפחד ממוגנות וכו'.

אבל גם לכבול אותו ולא לתת לו לרוץ לאיש ההוא אי אפשר . אוף

אם זה קו אדום מבחינתכם, אז מלמדים שהוא לא יוצא מהחצר בלי רשות.

הילד קצת יבכה, המבוגר יעלב. הילד ילמד שאבא ואמא קובעים (חשוב מאוד) והמבוגר ילמד שלא נותנים לילדים דברים בלי רשות של אבא ואמא.

הילד כמובן צרח.
המבוגר לא נתן סוכריות יום יומיים וחזר לסורו מיד אחר כך . לא ייאמן זה מרתיח אותי שהוא ככה לא שם עלי

את השכן אי אפשר לחנך.
את הילד כן.


וכן. זה מעצבן שאנשים מחלקים דברים בלי לשאול את ההורים.

בדיוק כמו שאם היית חוששת שיש מתפלל פדופיל (ולצערינו הרב יש...) היית מרחיקה ממנו את הילד, גם בפעם המאה - תעשי את זה גם עם הממתקים. כשהילד יבין שאת עיקבית, הוא יפסיק לבקש.

זה טוב לבעיית הממתקים ויועיל לבניית הגבולות והמוגנות של הילד באופן כללי.

זקנים זה בעיה בהקשר הזה, קשה לשנות הרגלים.

וגם שמתפללים לא יפגעו בו בכל מיני דרכים.

[בהנחה שאתם מכירים במי מדובר - והוא איש כשר ונורמלי]

 

צריך אכן להסביר שיש לך בעיה עם ההתרגלות לדברים מתוקים ועם השיניים,

 

ולסכם איתו למשל שזה יהיה רק בשבת (או עוד יום בשבוע).

 

נקוה שיעזור.

 

 

[אולי כדאי גם שתנסי לברר משהו על האיש הזה. למה זה. מה נסיבות חייו. לפעמים זה נותן שיקול בהתייחסות..]

אם את לא רוצה למנוע מהם לקחת ממנו (שבעיני יום יום זה מוגזם בכל מקרה).

או להגיד לילדים שיביאו לך את הממתק ותחליפי במשהו בריא. או שתקני את פעם אחת שקית עם דברים בריאים ותגידי לו שיחלק להם רק מזה בתקווה שיבין את הרמז.

להלביש ארוך

כדאי שהחדר יהיה מחומם. כדי שהילד יגיע לחדר בטמפרטורה נעימה. משתדלים להספיג מהר את המים ולהלביש מהר בלבוש ארוך. כדאי להשתמש באוברול עם רגליות/ גרביים חמות ולהוסיף גומי שייתפוס אותן על הרגליים.

שאולי דורשים קצת מיומנות או קצת יצירתיות:
- לשבת על האסלה הסגורה, ולהלביש אותו על ברכייך.
- להניח קרש יציב על האמבטיה ולהלבישו עליו.
להניח קרש על הכיור וכנ"ל.
- לחכות איתו באמבטיה עד שהוא מתייבש לגמרי, ורק אז לצאת להלבישו.
אבל למען האמת קצת מוזר שההורים מתנגדים לחימום החדר... בגיל הזה מקובל לחמם את כל החדרים שבהם התינוק נמצא במשך היום...
יש שם גוף חימום כלשהו? אולי להפעיל אותו בכל זאת למרות ההתנגדות?
ואם החשש שלהם הוא מחשבון חשמל גבוה - הורים שמסוגלים לשלם למטפלת שאפילו מקלחת את התינוק - יהיו מסוגלים לעמוד בתשלומי החשמל האלה...

פשוט הורים צעירים שמקשיבים לאחות בטיפת חלב שאומרת שתינוקות חשים קור וחום בדיוק כמונו ואולי להם אפילו קר פחות. איזה שטויות אוף.
את רוב העצות כבר עשיתי .תודה לכולם
משתדלת להלביש אותו בחדר הכי חם בבית

טוב, את לא האמא, ואת באמת עושה הכי הרבה שאפשר.
לפחות הם זכו במטפלת כמוך - אם בטיפת חלב יש אחות לא משהו...

הם הרבה יותר רגישים לקור. אולי להציע להורים שבגלל המצב הזה של ההכחלה אז לחמם את החדר כשאת מתחילה לקלח אותו כדי שתחזרו אז כבר יהיה שם נעים ואז כשיהיה לבוש אז לכבות

אפילו שהחדר היה מחומם.

מסכימה שצריך לבדוק אופציות בכל זאת להלביש בחדר מחומם, ובעיקר להלביש בזריזות יחסית, שתי שכבות ארוכות.

מודה שכאמא הייתי מחממת את החדר או את הבגדים (מחנה על רדיאטור לפני בזמן המקלחת)
אבל הם ההורים. וזה לא באמת מסוכן אז תשחררי...

איזה מטפלת מדהימה!
הלוואי על כולנו

בכל מקרה כדאי לשפשף אותו טוב טוב עם המגבת כשאת מוציאה.
אפשר לשבת על האסלה להניח עלייך ולהלביש לפחות חלק מהבגדים

וזה כבר קשה.
זה לא שבאים לביקור והולכים זה 4 ימים בשבוע או יותר 24 שעות

מה דעת ההורים שלך בנידון?

האם הסברת להם את מה שרשמת כאן?

עוד אחים בבית?

לאמא שלי זה גם כבר מתחיל להפריע, מדיי פעם היא מתפוצצת עליה ואז היא הולכת אבל אחרי כמה ימים חוזרת.
אמא שלי דברה עם אמא שלה ואמרה לה שזה לא פתרון לבוא אלינו והיא צריכה לבדוק מה הבעיה של הבת שלה, לבדוק למה היא לא רוצה להיות בבית אמא שלה גם נפגע מזה ואמרה אם אתם לא רוצים אותה תסלקו אותה.
יש לי עוד אחים בבית שלפעמיים גם חברים שלהם באים ואז היא חושבת שהבית שלנו מגניב כי תמיד יש בו משהו.
לאמא שלי יש נתינה מאד גדולה.
אבל זה מוגזם

לו היה זמני, מילא
לו היה זמן מועט, מילא

המצב המתואר זה כמין אומנה. וזה יכול לקרות רק ברצון הדדי של כולם, וב'קריאת התינוק בשמו'

אולי כדאי לחשוב על כללים שחשובים לכם ולהציב אותם כעובדה (לא רק את אלא גם הורייך).

לא לוקחים בגדים בלי רשות
כיבוי אורות בשעה x
לתת לה גם לעזור בעול הבית ולהיות חלק עד הסוף
אם יש זמנים שלא מתאים להגיד שלא מתאים (למשל שהיא צריכה להתקשר מראש לודא עם
אמא שלך שמתאים שתבוא היום ועד לאיזה יום).

גם את נשמה אם לא מתאים לץ לדבר תגידי לה את חמודה והכל עכשיו אני רוצה לקרוא או לישון או לא מתאים לי קניות.

אל תעירי לה דברי על עצמך:
אני ממש חייבת לישון
ממש מפריע לי כשלוקחים לי בגדים אני מבקשת שאם חסר לך משהו תשאלי אותי
וכן הלאה

ומהצד השני נשמע שהיא במצוקה אם זה ההתנהגות שלה צריך לזכור שזמן הקורונה קשה לבני נוער לכן כמה שאפשר נראה שרצוי לתת לה כתובת אבל עם כללים ברורים (ותאמיני לי שהכללים גם לטובתה זה רק יעזור לה בחיים
וגם אתם יותר תשמחו בה ותוכלו לעזור).

אבל כשהוא מרביץ פשוט להזיז אותו הצידה

מנסה למשוך יחס או לחילופין מרגיש מאויים.
אולי שווה להתייעץ עם המדריכה במעון היא יכולה גם לנסות לצפות ולתת עצות.

קציצות מטוגנות,
קציצות ברוטב עגבניות
אורז לבן
תפוחי אדמה בתנור
״עוף סיני״ - חתיכות חזה עוף מוקפצים עם בצל מטוגן,
כנ״ל, אך בתוספת רוטב צ׳ילי.
פתיתים
שניצל-דג

*תפוחי אדמה חתוכים פרוסות בתנור
עם חתיכות חזה עוף ובצל מטוגן עם פטריות או בלי + אורז/ בורגול + סלט ירקות או חתוכות חתוכים .
* דג בתנור ופירה עם שועית מאודת + סלט ירקות בצד .
* קציצות בקר / בשר טחון ברוטב אדום עם איזה רוטב שתבחרי + אורז / פסטה + סלט .
* ממולאים + סלט .
*פסטה בלונז.
* שקשוקה + סלט.
יש לך מתכונים של הכל באינטרנט

לדעתי רוב הילדים אוכלים מה שבסוף הם מתרגלים אליו.
אצלינו באמת בשרי לא כ''כ אוהבים. הדבר היחיד שכולם אוכלים זה דג סלמון.
אבל גם טונה הרוב אוכלים.
בכל אופן, לא חייבים בשרי. חלבונים אפשר לקבל גם מביצים ומשילובים של קטניות ודגנים.
אצלי, אורז ועדשים או מג'דרה - כולם אוהבים אוכלים.
מרק ירקות , כנ''ל
פסטה, שקשוקה (הרוב), שעועית ירוקה ואפונה, גרגרי חומוס מבושלים, קציצות- גם בשריות וגם קציצות ירק או עדשים.

פלאפל
עראייס
צ'יפס
שניצל דג
קציצות דג
מרקים לא של עוף (כתום/עדשים)
משה בתיבה
פסטה בולונז
חזה עוף מוקפץ
או מבושל

ויקי- 052-691-0046
מומלצת מאוד בשכונה

הגבול לא מטלטל אותו ולא מתיש אותו נפשית.. קשה לו כמו שתיארת אבל הכי בריא עבורו זו העבודה שאתם מעניקים גבולות.
אני הייתי ממליצה כך:
1.ראשית, בזמן התפרצות אם הוא מתנהג בצורה שלא מתאימה לכם כמו לזרוק חפצים, להכות, לעצור אותו מיד. לרדת לגובה עיינים ולומר בקול סמכותי ובאסרטיביות גם אם אתה מאוד כועס אתה לא זורק חפצים!. ילדים פעמים רבות נבהלים מהעוצמות של העצמם ולווסת את הכעס שלהם זה דבר כלכך חשוב שמקנה ביטחון. יש כאן מישהו מבוגר שמסוגל לעצור אותי מעצמי

2. אם הוא מגיב בצורה לגיטימית כמו בכי ,מביע אי שביעות רצון. ניתן לשקף באמפתיה.. ואגב.. גם ברגע שהעוצמות יורדות ניתן לשקף " אני רואה שזה ממש הכעיס אותך והרגיז אותך שלא הרשתי לך ממתק".

3 אפשר להציע דרכים להרגע... (לא לכל הילדים זה מתאים)אתה יכול ללכת לחדר להרגע.. לשבת לצייר לשתות מים..

4 לעשות הטרמה זה מבורך עובד על כולם ומעניק תחושת שליטה וביטחון " מתוק תתכונן בעוד 5 דק אתה עוצר את המשחק והולכים להתקלח ". או " אנחנו הולכים לסופר.. היום אני לא קונה ממתק "

5 להציע אלטרנטיבה להסחת דעת (כשהעוצמות יחסית נמוכות ). אנחנו לא יורדים היום לגן משחקים... אבל אם אתה רוצה אני אשמח להרכיב איתך פאזל.
וכמובן לשבח כשהוא מקבל בבגרות את הלא

הם עבור הילד. לא כדי שאנחנו נוכל להתמודד איתם ביום יום ושיעשו כרצוננו.
גבולות הם עובדה קיימת. בכל העולם בכל שלב בחיים צריך לדעת איך להתמודד ולהקשיב לגבולות.

הגבול הכי ברור ומובן מעליו - כביש מדרכה. משהו מוחשי.
עובר אורח שעובר את הגבול הזה שם את חייו בכפיו ועלול לשלם על כך בצורה קטלנית. לנו, זה מאוד מוחשי. לאוו דווקא לילד.

מה שבאתי להגיד זה ככה:
הילד צריך ללמוד גבולות. לא (רק) בגלל שזה מקל עלינו אלא בעיקר בגלל שזה נכס לכל החיים.
מכאן ועד להחליט איזה גבולות ללמד אותו - זה סיפור אחר. כל הורה והגבולות החשובים לו.
אבל ילד שיודע מה זה המושג 'גבול', 'כן ולא', 'מותר אסור' ידע להקשיב גם כאשר מציבים לו אותו מול הפנים.

א. לא להרבות מידי ב"גבולות". רק מה שצריך באמת.

 

ב. להתרגל, במה שכן צריך, לעמוד על שלך בנחת. בלי להתרגש ובלי להיבהל. להסביר מתוך הזדהות, ולעמוד על ההכרחי. יתרגל.

אם יש לו "הסבר" טוב למה שהוא רוצה, אפשר ללכת לקראתו ולהציע פשרה קטנה..

 

ג. סבלנות...

צ'ופר?

נניח שאת אומרת שכעת הולכים לישון.

 

והילד אומר, אני רק גומר לבנות את הבית מהלגו..

 

אז את אומרת, טוב - אני אסתכל על השעון. אבל כשהמחוג מגיע לכאן, מפסיקים ואם צריך ממשיכים מחר.. בסדר?....

ומה עושים כשילדים אחרים רואים את זה וגם מנסים לבדוק גבולות? כשההתנהגות שלו והתשומת לב (השלילית) של המחנך\הורה מופנית אליו אז ילדים אחרים גם מנסים

ללא קשר לילד הספציפי.

 

כל ילד בפני עצמו.

 

וגם עם ילדים אחרים, יש גבולות הכרחיים שמציבים - ואפשר ללכת לקראת בדברים מוצדקים, לפי המינון שההורה קובע.

 

 

[ילדים גם די מודעים להבדל בהתנהגות ביניהם. הם קולטים את הבדלי האישיות. העיקר, שכל ילד יקבל תשומת לב וחום מצד הטוב שבו, לכתחילה, ללא צורך לעורר פרובוקציות..]

גם לי זה מעלה תגובה אימפולסיבית, לפעמים כשהתגובה שלו היא קשה מאוד לגבולות  והוא לא מוכן לשמוע לא וזורק חפצים הוא כאילו באיזה "אמוק" כזה, כי אפשר לדבר איתו אבאותו רגע.. (למרות שאח"כ אני לא מוותרת והוא גם מרים הכל בעזרת סנקציות קצת) אבל יש שלב שזה מרגיש שזה הולך להיות ככה תמיד וגם אני נהיית כבר פחות סבלנית ורגועה.

 

איך שומרים על איזון וסבלנות לאורך זמן? כמה זמן לוקח להכניס ילד כזה לגבולות או להרגלים מסויימים אם בכלל?

נתת לי כיוונים..!

זה שהוא מרביץ זה לא צריך להיות בגלל שהוא רואה אלימות בבית. זה ממש לא קשור!!!
הוא מדבר כבר? ראיתי שילדים שכמעט מדברים אבל עוד לא מספיק מרביצים הרבה. יכול להיות שכשיצליח להתבטא יותר זה יירגע.
ובכללי, זה גיל כזה...קראתי איפשהו שילדים בני שנתיים הם הכי אלימים: גונבים, מרביצים, נושכים 😁 צריך פשוט להרחיק אותו בתקיפות, ולעצור אותו מיד מלהכאיב למישהו אחר. אבל זה לא אומר עליו כלום.

בלחלק ציונים לאוכל
ילד צריך אהבה והשקעה של ההורים

טעם וריח- אין להתווכח

ואם ספציפית לא טעים לו- יאכל טופי אחר כך. לא קרה כלום.

טיפול בדיכאון יכול לשפר את מצב הרוח והתחושות העצמיות בצורה נהדרת.
את יכולה להתחיל אצל רופא משפחה, ואת יכולה גם לפנות לארגון ניצ"ה, שעוזר לנשים בדיכאון אחרי לידה.

זה יעזור גם לך, גם לבעלך וגם לילד.

חשוב להשיג כמה המלצות על אשת המקצוע

השבוע אני אצלה

שההורים שלהם מספקים להם את יצר הסקרנות והלמידה.
רק צריך, בתור הורים, לוודא שההשכלה לא באה על חשבון הרגש והכישורים החברתיים.

והיה להם ספר/ משחק טריוויה שחרשו עליו.
הבן שלי יודע את כל הספר על התפתחות המדינה בע"פ כמעט.
תשאל אותו שאלה קצת יותר עמוקה על הנושאים הנ''ל,
אין לו מושג.
השוק היה מכמות הנושאים שהם לכאורה בקיאים בהם אבל אני בטוחה שזה פשוט אוסף של הרבה מושגי ידע כללי שנחשפו אליהם (לא שזה רע) בלי להבין כלום.
השאלות הן שאלות טריוויה קלאסיות.

ככה אחותי מספרת. בהחלט יש מצב שזה בגלל סגר הקורונה שיש להם ידע ברמה הזאת.
אבל זה לא הגורם היחיד. הם הכירו אטלס גם לפני שנתיים בערך. אבל כנראה רמה כזאת זה בגלל הזמן הפנוי הרב עם אבא.

היום הוא בן 9,
התחיל להתעניין מגיל 5 בערך.
הייתה לו חוברת צביעה ענקית כזאת בסגנון אטלס בלי צבעים והיה צריך לצבוע לפי כל מיני הוראות כמו אטלס אמיתי.
מכיר דגלים של יותר מ100 מדינות, את כל סוגי המטוסים שהיו בשימוש חיל האוויר ומתי וכו' וכו'
סתם כי זה ספרים שבמקרה יש בבית אז הוא יודע.
הכל שאלה של איזה מידע הוא נחשף אליו.
ילדים אחרים בני גילו יודעים בע"פ שמות של שחקני כדורגל מספר הגופיה ועוד נתונים דומים.

לי כאמא באופן אישי הרבה יותר חשוב שילמדו קצת יותר לעומק מכל נושא (בהתאם לרמתם כמובן) מאשר שידעו לדקלם הרבה מושגים.
(למשל מנהרת הזמן זאת סדרה מוצלחת בעיני כי מעבר למושגים שהיא חושפת אליהם, היא מביאה רגשות, קונפליקטים ועוד)
אני גם קוראת את הספרים שהוא קורא (כי זה נחמד לי, לא מתוך עיקרון חינוכי) אז הרבה פעמים מפתחים דיון על אירועים שתוארו בספר.

אם כבר יש להם הרבה זמן עם אבא הוא יכול ללמד דברים שספרים לא יכולים. לכוון לחשיבה, להרחיב לתחומי ידע משיקים, להביא צדדים שונים לדילמות שונות, לפתוח סוגיות מוסריות, הפן הרגשי ועוד.

נגיד את השאלה מי היה הנשיא הראשון של מדינת ישראל הייתי מפתחת לשאלה מה זה בכלל נשיא, מה תפקידו, האם הוא חשוב, מה זו ייצוגיות, מה זה חנינה, האם מוסרי לתת חנינה ומשם גולשים לשיחה ולא ממשיכה למהי הרשימה המלאה של נשיאי מדינת ישראל.

אני לא נגד ידע כללי כטריוויה. זה נחמד ומעניין וגם קצת מועיל לסקרנות הבריאה של הילדים.

בכל אופן, מה שבטוח נשמעים מתוקים ומשפחה מקסימה!

נשמע מענין...

שולח לך כאן סרטון עם רעיונות למשחקים גם זוגיים וגם משפחתיים לחנוכה.. אולי עוד תספיקו השנה

חנוכה שמח!

כולל מבוגרים או לא?

הרוב בגילאי 15-30

ממש מתאים לגילאים שציינת וגם אפשר לשלב את הקטנים כי יותר קל להרים ולהעביר אותם.
אבל אני חושבת שממש רוב המשימות זה עם מגע אז פחות מתאים לעכשיו.

אולי אפשר לשלב חידות ומשימות בסגנון חפש את המטמון/ חדרי בריחה.
לא משנה איך קוראים לזה.
יהיו משימות פיזיות, חידות מחשבתית, חידות ידע
צילומים באתרים שונים, הכנת סרטון וידאו (נגיד להכין ריקוד) מרוץ שליחים... זה דורש עבודה.
יש ערכות שאפשר לקנות מוכן. יש הרבה פרסומים.

אפשר גם להרים "יום שדה"
חלק בונים מתחם, מארגנים מדורה, חלק מבשלים (על האש, ציפס ועוד)
הקטנים יותר מכינים סלט וכדורי שוקולד.
חותכים פירות.. ערב נחמד ומחמם.
אפשר גם להוסיף תוכנית

שולח לך כאן סרטון עם רעיונות למשחקים גם זוגיים וגם משפחתיים לחנוכה.. אולי עוד תספיקו השנה

חנוכה שמח!

אצלינו חשוב-

א. שמה שצריך להיות מובן, יהיה מובן ללא ספק.

ולכן, למשל, צוות רפואי משתמש בשפה נמוכה, בכדי שיידעו שהשאלה הובנה.

ב. שלמרות פרטיות אישית, פעמים שיש צורך הדוחה זאת.

מביאים גם דוגמאות מ(אפילו) אבא ואמא

כי לרופא אומרים משהו אחד ולאמא משהו אחר ולגננת משהו אחר

לא עדיף משהו אונברסלי או עממי יותר.

והאם המילים העממיות הם באמת גסות? טוסטוס ופושפוש יותר מכובד?

(ושאר המקומות קדימה מאחורה למטה?)

 

מלים עממיות הם עממיות. לא בהכרח גסות.
פושפוש ושות' - בכל מקרה לא נכנסים

גדולים וקטנים אני ממש לא אוהבת בגלל הדו משמעות.

על פי מה שלמדתי מגוון קורסים ועל פי דעתם של פסיכולוגים התפתחותיים ואנשי חינוך חשוב לקרוא לדברים כמו שהם על מנם לא ליצור מרחק רגשי וחומה. כאילו אלו דברים שלא מדברים עליהם. אלא להיפך לתת להם לגיטימציה. אפילו נמצא קשר בין השימוש במילים הקיפות ובין קשיי גמילה מחיתולים אצל  ילדים 

מצרפת לכם מאמר שמדבר על הנושא מכוונת לעמ 197    20201215202338.pdf 

 

פות זה שער- היום משתמשים בו רק בהקשר של איבר מין נשי.
לאיבר אין בכלל שם בעברית.

ומשמשים לרוב בתחום הרפואה נותנים לאיברי המין שם שקרוב למציאות כמו " פיפי" "בולבול". ולא בשם מרוחק כמו "המקום" "האיבר" "נוחיות" במקום שירותים.
תסתכלי במאמר .. הוא מסביר את זה ממש טוב

קוראים לאיבר "ציפור קטנה").זה גם כינוי רומז ולא ישיר.
ברפואה משתמשים בפין אבל זה לא בעברית אלא מושאל מאנגלית אאל"ט.

לא רואה הבדל בין בולבול, פין ,האיבר- העיקר שיש שם. בעברית פשוט אין כינוי ישיר....
כנ"ל לפות. פות והמקום שניהם רומזים. היום פשוט לא משתמשים במילה פות לשער אבל זה בדיוק אותו עקרון.

הגן מקבל אותם ממשרד החינוך...
והאמת שהספרים האלה הם לא מציאה גדולה...אבל זה לא הענין כמובן

אכן, התלונה חשובה. לפי החוק דומני שזה אסור.

 

צריך שבגן, מי שלא נתן לה יתנצל בפניה, מה שיותר בהקדם (אפשר להגיע לזה עם הפיקוח), יאמר לה שממש מצטערים וזו היתה טעות - ונותנים לה ספר עם שוקולד לפיצוי.

 

גם את יכולה לקנות לה משהו בתור פיצוי. להגיד לה ששמעת, וזה ממש לא בסדר, ושהיא הכי מתוקה ואת נותנת לה מתנה במקום זה.. (יכולה גם לתת את אותו ספר, אם לא יתנו לה).

נראה לי שזה גם אסור לפי נהלי משרד החינוך.

הילדים שלנו. מי שמתנהגת כך לא ראויה להיות גננת ולחנך את הילדים.
ברור שהפיקוח יהיה איתך וברור שהגננת צריכה להתנצל.
מי שלא משלם דמי שכלול לא ניתן להדיר אותו מכל תוכנית חינוכית/פעילות בגן ולקפח אותו במתן נקודות.
פרט לכך ספרי ספריית פיג'מה מתקבלים ממשרד החינוך לילדי הגנים ולא נקנים מדמי שכלול כלל.

אז לדעתי לא להפנות אצבע מאשימה כלפי הגן.
האחריות פה היא על ההורים ולדעתי הכי נכון לתווך לילד שלפעמים עושים טעויות וזה לא נעים ועדיין סוף העולם לא קרב.
בדיוק כמו שאם לקחתי אותו לחנות והוא בחר משהו לקנות, עמדנו בתור באנו לשלם וגיליתי שאופס אין עלי כסף זה לא אשמת המוכר.
יוצאים, מסבירים את הסיטואציה שנוצרה, נותנים מקום לאכזבה ולתסכול. ומלמדים איך להפיק לקחים.

לא משדרים לילד התקרבנות.
מול הצוות מבלי שהילד מודע אפשר להעיר בעדינות עם הצעת עזרה לפתרון. למשל להתנדב לוועד ההורים ולקחת אחריות על המכתבים, תזכורות להורים וכו'.
בתור הורים שמתעסקים בגבייה שנים זאת באמת עבודה קשה והרבה פעמים נחשפנו למצבים שגננות שילמו מכיסן לכסות חובות וזאת סיטואציה לא פחות חמורה.
אז ילד לא צריך לסבול, זה נכון. אבל גם להפנות אצבע מאשימה זה לא נכון.
אפשר להציע פתרונות, ללמוד לקח באופן אישי ולהציע עזרה להבא.

חשבתי שאני החייזרית היחידה שחושבת שונה מכולם.

ספציפית לגבי השירשור - אם מדובר בספר מ'ספריית פיג'מה', אין שום קשר לתשלומי הורים.

אבל באופן כללי, לא ברור, למה אנשים שלא משלמים מצפים שהילד שלהם יהנה על חשבון אחרים. (שוב, לא מדברת על המקרה הפרטי שההורים כנראה שכחו או פיספסו ולא קיבלו תזכורת). יש יותר מדי הורים כאלה

תשלומי הורים, זו לא הדרך וכך מחנך לא צריך להתנהג! את זה לא צריך לעשות ליד הילד כמובן והוא לא צריך להיות מעורב בזה (מה גם שספרי ספריית פיגמה לא קשורים לתשלומי הורים כך שזה עוד יותר מכעיס).
גם אני חלק מוועדי ההורים של ילדי ואכן הגביה היא נושא שמאד לא נחמד להתעסק בו ולעיתים קשה לגבות ולא תמיד כולם משלמים, אבל, גננות צריכות להתנהל לפי הכסף שנגבה בפועל ולא להכנס לחובות לפני שהן יודעות שיש להן כיסוי לכך. הגננות יודעות שתשלומי הורים הם לא חובה ולכן יתכן שיהיו הורים שיסרבו לשלם ולכן הן צריכות לקחת את זה בחשבון בהתנהלות שלהן.

(פחות מ36.0 ). וגם ממליצה להלביש רגיל בהתאם לעונה כמו שהיית מלבישה אילולא לא היה חום 

הכחלה בקצות הציפורניים יחד עם שיעול נשמע לא טוב. עלול להעיד על ירידה ברמת החמצן בדם.

אז כרגע אין לכם מה לדאוג בכיוון...
אם תתאר את ההתנהגויות שאתם חוששים מהן - אז נוכל לומר בפירוט מדוע אין קשר...

חיוכים מאוד אקראיים ונדירים, לא מתהפך, לא מגיב לשמו, לא מביט באמא בזמן יניקה, לא מרבה ליצור קשר עין...

אז זה לא אוטיזם, כנראה, אבל נשמע שיש כאן עיכוב התפתחותי כלשהו, ואולי בעיה אחרת.
התייעצתם עם אחיות טיפת חלב? עם רופא ילדים? הם המקום לשיתוף חששות כאלו, כי הם גם יוכלו להפנות לטיפול...

דרך אגב - לא מגיב לשמו זה עוד תואם גיל כמדומני.

לא מתהפך זה עדיין סביר- קצת איטי אבל בסדר עדיין
כנ"ל מגיב לשמו זה בכלל עוד לא מצופה ממנו בשלב זה

לגבי קשר העין וכד' כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ אולי בכלל מדובר במשהו אחר קל יותר

אוטיזם זה דבר שמאובחן בגיל גדול יותר

אבחנה של אוטיזם או p.d.d לא עושים כל כך מהר.צריך לשלול בעיית ראיה /שמיעה .קושי מוטורי.התינוק נולד בזמן?פגות?
דברו עם רופא ילדים מנוסה.עדיף להיות הורה היסטרי שמטרטר את המערכת על קושי .התפתחותי שמטופל בזמן .מאשר לפספס וחבל.
מה גם שהסל של טיפולים פרא רפואיים בגיל
0-3 הוא בהציע גדול מאוד.
אל תקראו אבחונים בגרוש באינטרנט .לכו לאנשי מקצוע תהיו הורים נודניקים.אל תהססו "להפוך שולחנות" .אני מורה לחינוך מיוחד לתלמידים.בתפקוד נמוך נמוך.כבר שמעתי הורים שדברו על תחושות בטן.
אני לא מתכוונת חלילה להלחיץ אני לא יודעת אבל גשו לבדוק.
רופא ילדים שישלח לרופא התפתחותי.לשלול בעיה .או לחילופין למצוא אותה ולטפל.
המון בהצלחה ורוב נחת.

היא אישה שאוהבת לבשל?
לצייר?
לטייל?

לכן למיטב ידיעתי לא מסוגלת כעת לעשות אף אחת מהפעולות הללו

ספר?

אני יכול לשאול את אמא איזה נושאים היא אוהבת...

היא עלולה לחשוב שנתת לה מתנה מהכסף שהיא תומכת בך.
לדעתי מה שחשוב בגיל הזה זה קשר קרוב. להתקשר מידי פעם. לבא לבקר (ממש בזהירות בקורונה)
לשאול אם אתה יכול לעזור במשהו, (לקחת אותה לבדיקות, לקנות לה משהו שהיא צריכה, ללכת איתה לאיזה משרד שהיא צריכה וכו') כשאתה בא, להציע טיול בחוץ אם לא קר מידי... זה המתנה הכי גדולה שאפשר לתת לאנשים מבוגרים שכנראה מסודרים כלכלית, אם הם מסוגלים לתת לנכד...

אני יכול לקנות לה משהו שהיא אוהבת שמראה בעיקר על השקעה והתחשבות (כמו אלמנט עם תמונות של נכדים ונינים עם השקעה אישית) שגם זול בהרבה מהכסף שהיא תומכת בי.
מצד שני הזכרת לי שלא התקשרתי אליה לפני שבת ובזכותך דיברתי איתה הרגע

בקרוב אצלי...

נעלי בית חמות איכותיות, צעיף..
שמיכה רכה ומפנקת..

לפעמים בגיל הזה משתמשים בדברים בלויים מפני המון שנים..

תעבור על הבית לראות מה צריך לתקן, לשפץ
לפעמים מספיק שהתריס נתפס או משהו קטן כזה ולא נעים לבקש עזרה אבל האור לא נכנס הביתה
אז לא לחכות שהיא תבקש, ליזום מה שאפשר באחזקת הבית (כמובן עם רשותה)
לוודא שאמצעי החימום זמינים, שמישים ובטיחותיים.
טלפון לאמצעי תקשורת זמינים ונוחים לשימוש.
(כפתורי מקשים גדולים)

לשבת להתעניין בה זה הכי משמח.
אפשר לחקור בנעימות על העבר, לשמוע סיפורים שאולי הודחקו עם השנים זה בשבילך להכיר טוב יותר את ההיסטוריה המשפחתית.

אגב, משהו שמאוד משמח זה לחדש תמונות של קרובי משפחה מהעבר. יש אתרים שאפשר להזמין מהם. שולחים תמונה ישנה והם משחזרים לתמונה חדשה גדולה עם יותר הבעת צבע.
יש גם שמציירים על קנווס.
נניח תמונות של ההורים שלה או תמונה משפחתית שלה כשהייתה נערה.